פרו ורבו ומלאו את הארץ

ד"ר מאיה חושן

במחקר חדש על פריון בישראל לפי מידת הדתיות של הנשים, שהתפרסם ביוני השנה על ידי ד"ר אחמד חליחל מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נכתב "בשנים האחרונות התעצם השיח הציבורי בישראל על ההבדלים ברמת הפריון בין הנשים מהקבוצות החברתיות המרכיבות את הפסיפס של החברה הישראלית. שיח זה מתמקד בהרכבה העתידי של החברה הישראלית ובייחוד בהרכבה של האוכלוסייה בגילאי העבודה. זאת משלוש סיבות עיקריות: החשש משינוי ההרכב הפוליטי העתידי, צביונה החברתי-פוליטי של מדינת ישראל והשתתפותן הנמוכה של שתי חברות - החרדית והערבית - בשוק העבודה והשפעתן הרבה על העוני בישראל". ירושלים הקדימה את ישראל וכבר עשרות שנים שיח כזה רווח בה.

בשנת 2010 שיעור הפריון הכולל בירושלים היה 4.0 ילדים, והוא היה גבוה בשליש מזה שבישראל - 3.0 ילדים. שיעור הפריון של הנשים היהודיות בירושלים (4.3) גבוה באופן ניכר מזה של הנשים היהודיות בישראל (3.0). ההסבר לכך מוסבר בשיעור הגבוה של נשים חרדיות ודתיות בירושלים בהשוואה לישראל. אלו מתאפיינות בשיעורי פריון גבוהים - 7.5 ילדים לנשים חרדיות, 4.3 ילדים לנשים דתיות לעומת 2.1 ילדים לנשים חילוניות. גם שיעור הפריון של הנשים הערביות בירושלים (3.9) גבוה מזה של הנשים הערביות בישראל (3.5), אך הפער קטן יותר.

כשבוחנים את מגמות השינוי בשיעור הפריון מתברר שבעשור האחרון חלה עלייה בשיעורי הפריון של הנשים היהודיות בישראל ובירושלים. בקרב הנשים הערביות והמוסלמיות בישראל ובירושלים חלה מגמה הפוכה וחלה ירידה בשיעורי הפיריון.

והרי החדשות – לראשונה החל משנת 2009 שיעור הפריון של הנשים היהודיות בירושלים (4.3) גבוה יותר משיעור הפריון של הנשים הערביות (3.9) ואף גבוה מזה של הנשים המוסלמיות (3.9).

מקורות: אחמד חליחל, פריון של נשים יהודיות ומוסלמיות בישראל לפי מידת הדתיות שלהן בשנים 1979 -2009, לשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יוני 2011. שנתון סטטיסטי לישראל 2011, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

השתתפות בכח העבודה לפי מגדר

מאת: ד"ר מאיה חושן

שיעור ההשתתפות בכח העבודה מבטא את חלקם של בני 65-20 המשתתפים בכח העבודה (המועסקים, והבלתי מועסקים שמחפשים עבודה באופן פעיל) מתוך כלל האוכלוסייה בגיל העבודה (בני 65-20). בהקשר זה יש לציין שבימים אלו נמשך בישראל הדיון הציבורי והמקצועי בנושא גיל הפרישה לפנסיה של נשים בישראל, הנמוך מגיל הפרישה של גברים. דיון זה קשור להבדלים בין נשים וגברים בכלל ובשוק התעסוקה בפרט, וטור זה יבחן את שיעור ההשתתפות בכח העבודה לפי מגדר. כפי שצויין בטור בשבוע שעבר, בשנת 2009 היה שיעור ההשתתפות בכח העבודה בירושלים (58%) נמוך מזה שבישראל (71%). זאת בעיקר בשל שיעור השתתפות נמוך בכח העבודה של גברים חרדים ושל נשים ערביות בירושלים. ואמנם הנתונים מצביעים על כך ששיעור ההשתתפות של גברים יהודים בירושלים (59%) נמוך במידה ניכרת מזה שבישראל (75%). בקרב הגברים הערבים נרשמה מגמה הפוכה – שיעור ההשתתפות בכח העבודה של גברים ערבים בירושלים (78%) גבוה בהשוואה לישראל (75%). ומה באשר לנשים?

שיעור ההשתתפות של הנשים בירושלים נמוך מזה של הנשים בישראל, הן בקרב הנשים היהודיות והן בקרב הנשים הערביות. בשנת 2009 עמד שיעור ההשתתפות של הנשים היהודיות בירושלים על 68% בהשוואה ל-75% בישראל. שיעור ההשתתפות בכח העבודה בקרב הנשים הערביות בירושלים נמוך מאוד – 15%, בהשוואה ל-26% בישראל.

זווית הסתכלות אחרת על אותם נתונים מצביעה על כך שבירושלים שיעור ההשתתפות של נשים יהודיות (68%) עולה על שיעור ההשתתפות של גברים יהודים (59%). ההסבר לכך נעוץ בשיעור השתתפות נמוך בכח העבודה של גברים חרדים. בישראל לעומת זאת שיעור ההשתתפות של נשים יהודיות בכח העבודה זהה לזה של גברים יהודים (75%). לשם השוואה, שיעור השתתפות של נשים יהודיות בתל אביב (79%) נמוך במעט מזה של גברים יהודים (82%),ומגמה זהה נרשמה גם בחיפה – נשים 76% וגברים 78%.
מקור: עיבוד של מכון ירושלים לחקר ישראל לנתוני סקר כח אדם 2009 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

השתתפות בכֹח העבודה

מאת: ד"ר מאיה חושן

שיעור ההשתתפות בכֹח העבודה הוא היחס בין האוכלוסייה בגיל העבודה לבין מספר המשתתפים בכֹח העבודה. מספר המשתתפים בכֹח העבודה כולל את המועסקים ואת הבלתי מועסקים שמחפשים עבודה באופן פעיל. יש לציין שישנן דרכים שונות להגדיר את כֹח העבודה. בטור זה הוגדר כֹח העבודה כבני 65-20.

לשיעור ההשתתפות בכֹח העבודה ישנה השפעה על המצב הכלכלי של הפרט, המשפחה העיר והמדינה. ממחקרים שערך בנק ישראל עולה ששיעור השתתפות נמוך בכֹח העבודה בישראל מאפיין בעלי השכלה נמוכה, גברים בעלי השכלה תורנית, נשים ערביות בכלל ובעלות השכלה נמוכה בפרט. שיעור תעסוקה נמוך אינו מאפשר מיצוי של כושר הייצור של המשק, פוגע ברמת החיים, מרחיב את ממדי העוני ומרחיב את ההוצאה הממשלתית על תשלומי העברה.

מניתוח של נתוני השתתפות בכֹח העבודה לשנת 2009 בקרב בני 65-20 בירושלים בהשוואה לישראל עולה התמונה הבאה: שיעור ההשתתפות בכֹח העבודה בירושלים (58%) נמוך מזה שבישראל (71%). שיעור ההשתתפות בירושלים הן בקרב היהודים והאחרים (להלן יהודים) והן בקרב הערבים נמוך בהשוואה לישראל. כך נמצא ששיעור ההשתתפות בכֹח העבודה בירושלים בקרב היהודים עמד על 64% בהשוואה ל-75% בישראל, ובקרב הערבים על 47% בירושלים ו-50% בישראל. יוצא איפוא שהפער בשיעור ההשתתפות בכֹח העבודה בין ירושלים לבין ישראל גדול במידה ניכרת בקרב האוכלוסייה היהודית בהשוואה לאוכלוסייה הערבית. הסבר לכך נעוץ בהבדלים במאפייני האוכלוסייה היהודית בירושלים, שכוללת שיעור גבוה של אוכלוסייה חרדית. בקרב האוכלוסייה החרדית בולט שיעור השתתפות נמוך של גברים בכֹח העבודה. מצב זה משפיע הן על תחולת העוני הגבוהה בקרב האוכלוסייה החרדית והן על כלכלת העיר ירושלים. אך הוא גם טומן בחובו פוטנציאל לפיתוח וצמיחה שבכיוונו נעשים מאמצים רבים בעיר ובמדינה – שילוב גברים חרדים במוסדות להשכלה גבוהה על מנת לשלבם בשוק התעסוקה. על השתתפות בכֹח העבודה בקרב האוכלוסייה הערבית ועל הבדלים בין נשים וגברים נרחיב בטור הבא.

מקורות: עיבוד מכון ירושלים לחקר ישראל לנתוני סקר כֹח אדם של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בנק ישראל, הודעה לעיתונות: שיעור התעסוקה בישראל בפרספקטיבה בינלאומית.



מערכת החינוך הערבית בירושלים

מאת: ד"ר מאיה חושן

בימים אלו מסתיימת שנת הלימודים תשע"א. במערכת החינוך בירושלים לומדים השנה למעלה מ-240,000 תלמידים, 92% מהם לומדים במערכת החינוך שבאחריות ובניהול עירית ירושלים ומשרד החינוך. טור זה עוסק במערכת החינוך הערבית בירושלים. בשנת הלימודים הנוכחית לומדים בבתי הספר שבחינוך הערבי במינהלה לחינוך ירושלים שבעירית ירושלים כ-67,800 תלמידים, והם מהווים כ-31% מהתלמידים במינהל החינוך בעיר. עליהם יש להוסיף כ-20,000 תלמידים במערכת החינוך הערבית הפרטית, שאינה תחת חסות העירייה. יוצא איפוא שאחוז התלמידים במערכת החינוך הערבית מכלל התלמידים במערכת החינוך בירושלים עומד על כ-37% והוא דומה לחלקה של האוכלוסייה הערבית בירושלים - 36%.
לשם השוואה מספר התלמידים בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי בירושלים בשנת תשע"א – 67,100, דומה למספר התלמידים בחינוך הערבי - 67,800, בעוד שמספר התלמידים בבתי הספר של החינוך החרדי (באגף לחינוך חרדי שבמינהל חינוך ירושלים) גבוה יותר והוא עומד על כ-94,200 תלמידים.

בעשור האחרון גדל מספר התלמידים בחינוך הערבי בירושלים ביותר מפי שניים - מ-33,200 תלמידים בשנת הלימודים תשס"ב (2001/2002) ל-67,800 בתשע"א (2010/2011). את בתי הספר הערביים שבאחריות ובניהול עיריית ירושלים ומשרד החינוך, ניתן לחלק לשתי קבוצות עיקריות – בתי ספר רשמיים ובתי ספר במעמד של מוכר שאינו רשמי. עיקר הגידול בעשור האחרון במערכת החינוך הערבית היה תוצאה של גידול במספר בתי הספר במעמד של מוכר שאינו רשמי. חלקם היו במשך שנים רבות בתי ספר פרטיים והם קיבלו מעמד של מוכר שאינו רשמי שזיכה אותם בתקצוב ממלכתי, ואחרים הם בתי ספר חדשים שניפתחו וקיבלו מעמד של מוכר שאינו רשמי. מספר התלמידים בבתי ספר מוכרים שאינם רשמיים עמד על 2,000 בשנת תשס"ב והוא עלה ל-25,500 תלמידים בשנת תשע"א (גידול של כמעט פי 13). זאת לעומת בתי הספר הרשמיים העירוניים בהם גדל מספר התלמידים בעשור האחרון מ-31,100 ל-42,000 תלמידים (גידול של 35%).

מקור: שנתון סטטיסטי לירושלים, מכון ירושלים לחקר ישראל, שנתון המינהלה לחינוך ירושלים, אתר האינטרנט של עיריית ירושלים

אין כמוה בעולם – מערכת החינוך בירושלים

מאת: ד"ר מאיה חושן

ירושלים ניחנת במגוון אנושי-תרבותי יוצא דופן. העושר החברתי-תרבותי של תושבי ירושלים הוא חלק מיופייה ומאופייה של העיר, אך הוא גם מקור לשסעים ולקונפליקטים. המגוון המורכב הזה בא לידי ביטוי גם במוסדות החינוך בירושלים, שהם אבני-יסוד בחייה הציבוריים ובזהותה של העיר. בירושלים בתי ספר ייחודיים ומיוחדים מכל המינים והמגזרים – הממלכתי, הממלכתי דתי, החרדי והערבי ובהם לומדים בשנת הלימודים הנוכחית תשע"א 217,183 תלמידים. נציין שלראשונה אחרי כעשור וחצי כל מגזרי החינוך מנוהלים כיחידה ארגונית אחת, הלו היא המינהל לשרותי חינוך. מינהל החינוך החדש מאגד את המנהלה לחינוך ירושלים (מנח"י) ואת המינהלה לחינוך חרדי (מנח"ח). במנח"י לומדים בחינוך העברי 58,676 תלמידים מהם 31,692 לומדים בחינוך הממלכתי, ו-26,984 בחינוך הממלכתי דתי. ובחינוך הערבי במנח"י לומדים 67,087 תלמידים. במנח"ח לומדים 91,420 תלמידים.

מערכת החינוך בירושלים היא מערכת החינוך הגדולה בישראל. כאמור בשנת הלימודים הנוכחית לומדים בה 217,183 מגן הילדים ועד כיתה יב'. זאת בלא שנכללו במניינה תלמידים הלומדים בחינוך הערבי הפרטי, שמספרם נאמד בעוד כ – 20,000.

מעניין לשים לב כי מספר התלמידים בירושלים דומה למספרם של כלל תושבי ראשון לציון, העיר הרביעית בגודלה בישראל (228,239 תושבים בסוף שנת 2009(, ולמספרם של כלל תושבי אשדוד, העיר החמישית בגודלה בישראל ( 206,400 תושבים).

עוד נציין שמגוון האוכלוסיות, האמונות, התפיסות, הדתות וההעדפות שמאפיינות את תושבי העיר ובתי הספר שלה, יחד עם גודלה של המערכת, מהווים כר פורה ליוזמות חינוכיות שהן דוגמא ומופת לעשייה חינוכית בארץ ומודל לחיקוי ולמידה ועל כך נרחיב באחד הטורים הבאים.

מקור לנתונים: אתר האינטרנט של עירית ירושלים, שנתון חינוך.

מי ברכב הפרטי ומי בתחבורה הציבורית?

מאת: ד"ר מאיה חושן

שירותי התחבורה הציבורית בישראל הם לעיתים איטיים ולוחות הזמנים שלהם אינם מדוייקים. קל וחומר כאשר צריך לעבור מאמצעי תחבורה ציבורית אחד לאחר. אי לכך מעדיפים רבים להשתמש ברכב הפרטי. שימוש ברכב פרטי אמנם כרוך בעלויות גבוהות יותר, אך הוא מאפשר להגיע ממקום אחד למקום אחר ביתר קלות, וכן להיות ניידים בשבתות ובחגים, ימים בהם לא פועלת התחבורה הציבורית. אולם יש לציין שלשימוש ברכב פרטי יש השלכות כלכליות וסביבתיות מזיקות כגון זיהום אוויר, קרקע ומקורות מים, צמצום השטחים הפתוחים, עלויות כלכליות של הגודש בכבישים ותאונות הדרכים ועוד.

בסוף שנת 2009 היו בישראל כ-2,458,700 כלי רכב מנועיים, 79% מהם כלי רכב פרטיים. רמת המינוע עמדה על 326 כלי רכב לכל אלף תושבים. במהלך השנים חלה עלייה ברמת המינוע בישראל מ-211 כלי רכב לאלף תושבים בשנת 1990, ל-288 בשנת 2000 ול-326 בשנת 2009. עם זאת רמת המינוע בישראל נמוכה בהשוואה למדינות המפותחות.

בסוף שנת 2009 היו בירושלים 168,700 כלי רכב מנועיים, 77% מהם כלי רכב פרטיים. רמת המינוע עמדה על 218 כלי רכב לכל אלף תושבים.
בישובי מטרופולין ירושלים שתושביהם מרבים ליומם (אנשים הנוסעים מידי יום מיישוב מגוריהם ליישוב אחר, לצורכי עבודה, לימודים או כל מטרה אחרת) בולטים הפערים בשיעור הבעלות על רכב. פערים אלו בשיעור הבעלות על רכב קשורים קשר ישיר למעמד החברתי-כלכלי של תושבי ישובים אלו. שיעור בעלות נמוך על רכב נרשם ביישובים החרדיים מודיעין עילית (43) וביתר עילית (53). שיעורי בעלות גבוהים יחסית נרשמו במעלה אדומים (281), במודיעין-מכבים-רעות (301) ובמטה יהודה (333). גם באבו גוש נרשם שיעור בעלות על רכב גבוה מזה שבירושלים - 228.


מקור: כלי רכב מנועיים 2009, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

ירושלים של (גיל) זהב

מאת:ד"ר מאיה חושן

בשנת 2009 חיו בירושלים 62,500 תושבים בני 65 ומעלה, והם היוו 8% מכלל תושבי העיר. מקרב בני 65 ומעלה, 52% בני 74-65 ו-48% בני 75 ומעלה.

בחינה של פריסת אוכלוסיית הקשישים בירושלים (בני 65 ומעלה) מצביעה על כך שכמו תכונות רבות בעיר כך גם שיעור אוכלוסיית הקשישים קשור קשר הדוק למגזרי האוכלוסייה. שיעור נמוך מאוד של קשישים מאפיין את האוכלוסייה היהודית-חרדית (6%) ואת הערבית-מוסלמית (3%). שיעור גבוה יותר של קשישים מאפיין את האוכלוסייה היהודית-כללית (חילונית, מסורתית ודתית) - 13% והערבית- נוצרית (13%).
במפה ניתן לראות את פריסת אוכלוסיית בני 65 ומעלה בעיר. שיעור הקשישים הגבוה ביותר נמצא בקרית וולפסון – %52. במקום השני במדרג יורד של שיעור הקשישים נמצאת שכונת טלביה - 44%. שכונות נוספות בהן למעלה מ-25% מהאוכלוסייה היא בת 65 ומעלה הן: נווה שאנן, נווה גרנות וניות, אזור מרכז העיר הסמוך לג'ראר בכר (רח' טרומפלדור) ולב רחביה, האזור של הרחובות הגדוד העברי ותל חי בקטמון הישנה, ואזור רחוב הבנאי בבית הכרם. שכונות שבהן שיעור הקשישים הוא הנמוך ביותר, ובהן הם מהווים פחות מ-2% מהאוכלוסייה הן השכונות החרדיות שבצפון רמות אלון, והשכונה החרדית רמת שלמה, וכן השכונות הערביות: סילוואן, ראס אל-עמוד, וואדי אל-ג'וז והרובע המוסלמי בעיר העתיקה ושכונת ערב א-סוואחרה בדרום העיר, שמרבית תושביה ממוצא בדואי.

מקור: עיבוד מכון ירושלים לחקר ישראל לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

קשישי-ם או ישישי-ם

מאת: ד"ר מאיה חושן
קשיש, ישיש או זקן, בן גיל הזהב או בן הגיל השלישי, אזרח ותיק או גימלאי – מסתבר שנמצא מגוון מינוחים וכינויים למי שמשתייך לקבוצת הגיל המבוגרת של בני 65 ומעלה. חודש אוקטובר הוכרז על ידי האו"ם כחודש הקשיש הבינלאומי. מטרתו של חודש זה לכבד, להוקיר ולציין את החשיבות בטיפול נאות בקשישים ואת הדאגה לרווחתם. על פי הגדרת האו"ם קשיש הוא כל אדם בן 65 ומעלה.
בשנת 2009 התגוררו בירושלים כ-62,500 תושבים בני 65 ומעלה - 52% מהם בני 74-65 ו-48% בני 75 ומעלה. בקרב בני 65 ומעלה בולט חלקן של הנשים - 55% מבני 74-65 הן נשים ו-60% מבני 75 ומעלה הן נשים. הסיבה לכך היא תוחלת חיים גבוהה יותר של נשים בהשוואה לגברים. בשנת 2009 היתה תוחלת החיים בישראל של נשים – 84 שנה ושל גברים – 80 שנה.
בירושלים מהווים בני 65 ומעלה 8% מהאוכלוסייה, ושיעורם נמוך מזה שבישראל – 10%, ונמוך במידה ניכרת מזה שבחיפה – 18% ובתל אביב - 14%.
בקרב אוכלוסיית ירושלים, אחוז בני 65 ומעלה בקרב האוכלוסייה היהודית (11%) גבוה בלמעלה מפי 2 מזה שבקרב האוכלוסייה הערבית (4%), והוא דומה לזה שבישראל - 12% ו-4%, בהתאמה. כפי שניתן לראות בגרף, אחוז הקשישים בקרב האוכלוסייה היהודית בירושלים נמוך בהשוואה לתל אביב ולחיפה. אחוז האוכלוסייה הערבית בירושלים זהה לאחוז בתל אביב, אך נמוך מבחיפה. הסיבה לפער באחוז הקשישים בין האוכלוסיות נובעת משיעורי ילודה גבוהים יותר בקרב האוכלוסייה הערבית בהשוואה לאוכלוסייה היהודית, וכן מתוחלת חיים גבוהה יותר של האוכלוסייה היהודית.

תנועות הנוער בירושלים

ד"ר מאיה חושן

 

"אם יש עוד מקום שמדברים בו על אזרח טוב ולא על אזרח מצליח בלבד, הרי זה בתנועות נוער. אם יש עוד מקום שמדגישים בו קולקטיביות ולא רק אינדיבידואליות-אגואיסטית הרי זה בתנועות הנוער" (אהרון ידלין, 1993). מחקר של תרצה גולדשטיין (2007) על דפוסי הפנאי של הנוער בירושלים הצביע על קשר ברור בין חברות בתנועות נוער לבין אזרחות פעילה ותרומה לקהילה. בשנת 2010 פעלו בירושלים 11 תנועות נוער במיגזר היהודי - 4 בעלות אופי חילוני (מחנות העולים, השומר הצעיר, הנוער העובד והלומד, והצופים), אחת של התנועה המסורתית (נוע"ם), שתיים דתיות ציוניות (בני עקיבא ואריאל) ו-4 בעלות אופי חרדי (בנות בתיה, דגל ירושלים, היכלי עונג ועזרא). מספר החניכים בתנועת הנוער (גילאי 18-10) ירד בין שנת 2007 לשנת 2008, אך מ-2008 עלה מספר החניכים בהתמדה מ-32,400 ל-34,300 בשנת 2009 ול-37,200 חניכים בשנת 2010. בסך הכל בשנים 2010-2008 חלה עלייה של 15% במספר החניכים בתנועות הנוער בירושלים - אחוז הגידול הגבוה ביותר במספר החניכים (20%) נרשם בתנועות הנוער החילוניות (20%) והחרדיות (19%), ובנוע"ם נרשמה עלייה של 13%. בתנועות הנוער הדתיות-ציוניות לא חל שינוי במספר החניכים בתקופה זו - בין שנת 2008 ל-2009 חלה ירידה של 2.5% במספר החניכים בתנועות הנוער הדתיות-ציוניות, בעוד בין שנת 2009 ל-2010 חלה עלייה של 4%. בשאר תנועות הנוער נעצרה הירידה במספר החניכים כבר בשנת 2009.

יש לציין שהנתונים על מספר החניכים המופיעים בטור זה, מבוססים על נתונים של אגף חברה בעיריית ירושלים. מספר החניכים מהווה בסיס לחלוקת תקציבי התמיכה של העירייה. בתחילת שנות ה-2000 פיתחה עיריית ירושלים שיטה ממוחשבת לקביעת תקציבי התמיכה, שמבוססת על דיווח מפורט של תנועות הנוער על מצבת החניכים ובקרה של אגף חברה.

מקורות: תרצה גולדשטיין, הצעה לתוכנית-אב למבנים לתנועות נוער, 2012-2009, מו"פ אגף חברה, עיריית ירושלים, 2009.

ידלין, אהרון, "מורשת תנועות הנוער בחברה הישראלית", תנועות הנוער בחברה הישראלית רב שיח אחד עשר יד טבנקין - המכון לחקר הקיבוץ ותנועות הנוער, 1993 (מצוטט אצל תרצה גולדשטיין, 2009).

ד"ר לואיס גולדברג, מנהל המחלקה למחקר ופיתוח, מינהל חברה תרבות ופנאי, עירית ירושלים.

הבוקר בא לעבודה

ד"ר מאיה חושן

שעור ההשתתפות בכח העבודה מוגדר כאחוז המועסקים, והבלתי מועסקים המחפשים עבודה באופן פעיל, מכלל אוכלוסיית בני 15 ומעלה. מכאן שאלו שאינם כלולים הם מי שאינם מועסקים וגם אינם מחפשים עבודה.

בשנים 2008-2005 (ממוצע) עמד שיעור ההשתתפות בכח העבודה בירושלים על 45%, והוא היה נמוך בהשוואה לישראל (56%), לתל אביב (65%) ולחיפה (56%). הנתונים מצביעים על פער בשיעור ההשתתפות בכח העבודה בין האוכלוסייה היהודית לערבית. שיעור ההשתתפות בכח העבודה בקרב האוכלוסייה היהודית בישראל (59%) ובירושלים (48%) גבוה בהשוואה לאוכלוסייה הערבית (44% ו-37%, בהתאמה). בתל אביב שיעור ההשתתפות של האוכלוסייה היהודית והערבית זהה (65%) בעוד בחיפה שיעור ההשתתפות של האוכלוסייה הערבית (60%) גבוה מזה של האוכלוסייה היהודי(55%).

בחינה של הנתונים מצביעה על פערים בין המינים וקבוצות האוכלוסייה. בדרך כלל שיעור השתתפות בכח העבודה של גברים עולה על זה של הנשים. בישראל 61% מהגברים משתתפים בכח העבודה, לעומת 51% מהנשים, ובירושלים 52% מהגברים לעומת 38% מהנשים. אולם בקרב האוכלוסייה היהודית בירושלים מצטיירת תמונה הפוכה, ושיעור הנשים המשתתפות בכח העבודה (50%) גבוה במקצת משיעור הגברים (47%). לתופעה יחודית זו "תורמת" חברת הלומדים החרדית בירושלים שהגברים בה מקדישים את מרבית זמנם ללימוד תורה, בעוד הנשים הן העובדות והמפרנסות.

באשר לאוכלוסייה הערבית בירושלים - שיעור הנשים הערביות המשתתפות בכח העבודה בירושלים נמוך מאוד - 12%, הן בהשוואה לנשים היהודיות בירושלים (38%), והן בהשוואה לנשים הערביות בישראל (25%), בתל אביב (57%) ובחיפה (52%). שיעור ההשתתפות בכח העבודה של גברים ערבים בירושלים (62%) זהה לזה של הגברים הערבים בישראל, וגבוה מזה של הגברים היהודים בירושלים (47%).

מקור: עיבוד לסקר כח אדם, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

שלוש ארבע ולעבודה

ד"ר מאיה חושן

שעור ההשתתפות בכח העבודה מוגדר כאחוז המועסקים, והבלתי מועסקים המחפשים עבודה באופן פעיל, מכלל אוכלוסיית בני 15 ומעלה. מכאן שאלו שאינם כלולים הם מי שאינם מועסקים וגם אינם מחפשים עבודה. שיעור התעסוקה וההשתתפות בכח העבודה בישראל נמוך יחסית למדינות המערב. ההסבר לכך נעוץ בשיעור גבוה יחסית של בני 21-15 באוכלוסייה. אלו נכללים בכח העבודה אך שיעור ההשתתפות שלהם בכוח העבודה נמוך, משום שרובם לומדים בבתי הספר, בישיבות או משרתים בצבא. ממחקרים שערך בנק ישראל עולה ששיעור השתתפות נמוך בכח העבודה ובשוק התעסוקה בישראל מאפיין בעלי השכלה נמוכה ככלל, וגברים בעלי השכלה תורנית ונשים ערביות בפרט, במיוחד אלו מביניהם שהשכלתם נמוכה. שיעור תעסוקה נמוך אינו מאפשר מיצוי של כושר הייצור של המשק, פוגע ברמת החיים, מרחיב את ממדי העוני ומרחיב את ההוצאה הממשלתית על תשלומי העברה.

בשנת 1966, לפני איחוד העיר, עמד שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בירושלים על 54% והוא היה דומה לזה שבישראל - 53%. אולם, עם איחוד העיר, והכללתם של כ-70 אלף פלשתינאים בירושלים, ובשנים שלאחר מכן ירד שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ל-48%, ומאז הוא יורד באיטיות, עד ל-45% בשנת 2008. הירידה בשיעור ההשתתפות נובעת, בין היתר, משינויים בהרכב האוכלוסייה ובמאפייניה. קבוצות האוכלוסייה השונות בירושלים - אוכלוסייה יהודית (חילונית, דתית וחרדית) ואוכלוסייה ערבית (מוסלמית ונוצרית) ניבדלות זו מזו בשיעורי ההשתתפות בכח העבודה, בשל מאפיינים חברתיים ותרבותיים.
ומה בירושלים היום? שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בשנים האחרונות (ממוצע לשני 2008-2005) בירושלים (45%) נמוך בהשוואה לישראל (56%). שיעור ההשתתפות בכח העבודה בירושלים נמוך בהשוואה לישראל הן בקרב הנשים (38% ו-51%, בהתאמה) והן בקרב הגברים (52% ו-61%, בהתאמה).

מקורות: בנק ישראל, דוברות והסברה כלכלית (אתר האינטרנט), עיבוד לסקר כח אדם, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

העיר במספרים: פריון בעולם, בישראל ובירושלים המשך

ד"ר מאיה חושן
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

שאלת ירושלים היא שאלה חובקת עולם. היא חובקת דתות, תרבויות ועמים. השונוּת בין קבוצות האוכלוסייה ומגוון הזהויות והאינטרסים שמפריד בין האוכלוסיות, מעודדים ומעמיקים ניגודים ותחרות בין קבוצות. אלו גם אלו מובילים להיבדלות ולמאבקי שליטה על שטח, על משאבים ועל אורחות-חיים, של כלל הקבוצות ביחד ושל כל קבוצה לחוד. במכלול ההתרחשויות הללו, לפאן הדמוגרפי "מקום של כבוד" ובתוכו ראוי להקדיש תשומת לב למרכיב הילודה. לשיעור הפריון הכולל (מספר הילדים שאישה צפויה ללדת במהלך חייה) קשר ישיר לריבוי הטבעי. עם זאת ראוי לציין שלצד הפריון למבנה הגילים ולשיעורי התמותה תפקיד חשוב בהיקף הריבוי הטבעי. ירושלים מתאפיינת בשיעורי-ילודה ובשיעורי פיריון גבוהים. כך לדוגמא, מספר הילדים הממוצע שאישה ירושלמית צפויה ללדת, גבוה פי שניים ממספר הילדים שאישה תל-אביבית או חיפאית צפויות ללדת, אך הוא מחצית מזה של האישה במודיעין עילית (יישוב חרדי סמוך למודיעין).

בשנת 2008 היה שיעור הפריון הכולל בקרב האוכלוסייה היהודית בירושלים 4.1 והוא גבוה מזה שבכל אחת מהערים הגדולות שאוכלוסייתן מונה מעל 200,000 תושבים - 3.0 באשדוד, 2.9 בישראל, 2.2 בראשון לציון, ו- 2.1 בתל-אביב-יפו ובחיפה. בישראל נרשם שיעור פיריון של 2.8.
ההסבר לשיעור הילודה הגבוה יחסית בקרב האוכלוסייה היהודית בירושלים נעוץ בפריון גבוה במיוחד המאפיין את האוכלוסייה החרדית וכן בפריון גבוה המאפיין את האוכלוסייה הדתית, בהשוואה לאוכלוסייה החילונית.

שיעורי הפיריון בישראל ובירושלים השתנו במהלך השנים. בשנים 2008-2000 חלה עלייה בשיעור הפריון בקרב האוכלוסייה היהודית והאחרת בישראל מ-2.6 ל-2.8, ובירושלים מ-3.7 ל-4.0. בקרב האוכלוסייה הערבית לעומת זאת, הן בישראל והן בירושלים חלה ירידה בשיעורי הפריון, כאשר הירידה בשיעור הפריון בישראל היא חדה יותר. אלו ירדו מ-4.4 ל-3.6 בישראל, ומ-4.3 ל-4.0 בירושלים. יוצא אפוא שבשנת 2008 שיעור הפריון בקרב האוכלוסייה היהודית והערבית דומה.

העיר במספרים: פריון בעולם, בישראל ובירושלים

ד"ר מאיה חושן
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

שיעור הפריון מוגדר כמספר הילדים הממוצע שאישה צפוייה ללדת במהלך חייה (שיעור פריון כולל), ולו השפעה ניכרת על גידול האוכלוסייה ועל מבנה הגילים של האוכלוסייה. לאחרונים קשר הדוק לתחומי חיים רבים, ביניהם גם פיתוח כלכלי, היקף צריכת שירותים, והיבטים פוליטיים שונים. כאשר קבוצות אוכלוסייה נבדלות זו מזו מבחינה חברתית, תרבותית או כלכלית וגם שיעורי הפריון שלהן שונים, מתחדדים הקונפליקטים וניגודי האינטרסים בהקשר לתרומה הכלכלית של קבוצת אוכלוסייה זו או אחרת.

על מנת שגודל האוכלוסייה יישאר יציב לאורך זמן, נדרש שיעור פריון של 2.2 (בהנחה של גידול מריבוי טבעי, שאינו כולל והגירה). בשנת 2008 עמד שיעור הפריון הכולל בישראל על 3.0 והוא היה גבוה בהשוואה למדינות המפותחות. באותה שנה היה שיעור הפריון הכולל בכל מדינות ה–OECD (ארגון המדינות המפותחות) נמוך מ-2.2. על פי אומדן של ה-CIA לשיעור הפריון הכולל לשנת 2009, ישראל ממוקמת במקום ה-84 מבין 223 מדינות. ל-83 מדינות שיעור פריון גבוה מזה של ישראל ול-139 פריון נמוך מזה שבישראל. לצד ישראל במקום ה-82 ממוקמת כווית עם שיעור פריון כולל של 2.8 ובמקום ה-84 בנגלדש עם 2.7. שיעור הפריון הממוצע לכלל העולם הוא 2.6. שיעור הפריון הגבוה ביותר נרשם בניגריה - 7.8 ובאוגנדה - 6.8, בעוד ששיעור הפריון הנמוך ביותר נרשם במקאו - 0.9 ובהונג קונג - 1.0.

בשנת 2008, כאמור, שיעור הפריון הכולל של כלל אוכלוסיית ישראל עמד על 3.0: בקרב האוכלוסייה היהודית והאחרת - 2.8 ובקרב האוכלוסייה הערבית - 3.6. בשנה זו היה שיעור הפריון הכולל בירושלים 4.0, כאשר שיעור הפריון בקרב האוכלוסייה היהודית והאחרת כמעט זהה לזה של האוכלוסייה הערבית (3.97 יהודים ואחרים, 4.03 ערבים). עוד על הפריון בירושלים ובישראל לפי אזורים וערים בשבוע הבא.

מקורות: OECD Family database, CIA, שנתון סטטיסטי לישראל 2009, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

העיר במספרים: תוכנית אב למוסדות חינוך חרדי

ד"ר מאיה חושן
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

בדצמבר 2009 יצאה לאור תוכנית אב למוסדות חינוך חרדי בירושלים. התוכנית הוכנה ע"י ק.ש.ת – קידום שרותי תכנון בע"מ, עבור עירית ירושלים. מטרת תוכנית האב לבחון צרכים עתידיים ולאתר שטחים ומבנים, שיאפשרו לספק מענה הולם בתחום הפיסי – בתי ספר וכיתות לימוד – לתלמידי המגזר החרדי עד שנת 2020. צרכים אלו נובעים הן ממחסור עכשווי בכיתות, והן ממחסור צפוי, בשל גידול במספר התלמידים.

לשם הכנת התוכנית נערכה תחזית לאוכלוסיית התלמידים במגזר החרדי בירושלים כולה, וכן על פי אזורים בהם גרים היום וצפויים לגור חרדים במהלך השנים עד שנת 2020. מתחזית התלמידים נגזר הביקוש הצפוי לכיתות. במקביל נערך סקר שבחן את מצבת התלמידים, את מוסדות החינוך הקיימים ואת הקרקעות הפנויות המתאימות לבניית מוסדות חינוך לחינוך החרדי.

בשנת 2005 שהיא שנת הבסיס לעבודה, עמד מספר התלמידים במוסדות החינוך החרדיים בגילאי בית ספר (6-17) על כ-55,800 - 67% מהם גרו באזורים בהם מרבית האוכלוסייה היא חרדית. 15% גרו ב"אזורי תפר", אזורים בהם אחוז החרדים מכלל האוכלוסייה נמצא בתהליך גידול מתמשך. 4% מהתלמידים הגיעו מחוץ לירושלים. עוד כ-9% גרו באזורי העיר האחרים (6% כתובתם לא ידועה).

על פי אומדן של תוכנית האב, בשנת 2020 ילמדו בבתי הספר החרדיים בירושלים כ-69,400 תלמידים. השכונות בהן צפוי המספר הגדול ביותר של תלמידים בני 6-17 (גילאי בית ספר) בחינוך החרדי הן: רמות אלון - כ-8,300 תלמידים, רוממה-קומונה - כ-8,200 תלמידים ורמות שלמה – כ-8,100 תלמידים.

על מנת לספק מענה הולם בתחום הפיזי עד שנת 2020, יש לבנות לחינוך החרדי בירושלים 3 בתי ספר לחינוך מיוחד ועוד כ-600 כיתות בשטח של כ-77,000 מ"ר.

מקור: עיריית ירושלים, תוכנית אב למוסדות חינוך חרדי, דצמבר 2009, הוכן על ידי ק.ש.ת – קידום שרותי תכנון בע"מ.

העיר במספרים: מערכת החינוך בירושלים

ד"ר מאיה חושן
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

ירושלים היא הגדולה בערי ישראל באוכלוסייתה ומתאפיינת במגוון האוכלוסיות שבה. כפועל יוצא גם מערכת החינוך בעיר היא הגדולה בערי ישראל ומורכבת הן במגזריה, הן בזרמי החינוך שבה והן בשפע דגמי בתי הספר שבה.
בשנת הלימודים הנוכחית - תש"ע - 2009/2010 מונה מערכת החינוך בירושלים 224,000 תלמידים. יוצא איפוא שמספר התלמידים במערכת החינוך בירושלים הוא בסדר גודל של כלל התושבים של עיר גדולה בישראל, שמוגדרת כעיר שמספר תושביה הוא 200,000 נפש ומעלה. לשם השוואה בספטמבר 2009 נאמדה אוכלוסיית ראשון לציון ב-227,600 נפש ואוכלוסיית אשדוד ב-211,300 נפש.
מבחינת מספר התלמידים לפי מיגזר עולה שבמגזר העברי לומדים 142,200 תלמידים, אשר מהווים 63% מכלל התלמידים: במנח"י (המינהלה לחינוך ירושלים) לומדים 57,2000 תלמידים המהווים 40% מהחינוך העברי ובמנח"ח (האגף לחינוך חרדי) לומדים 85,000 תלמידים המהווים 60% מהחינוך העברי.
במגזר העברי במנח"י 54% מהתלמידים לומדים בחינוך הממלכתי ו-46% לומדים בחינוך הממלכתי דתי.

במגזר הערבי בירושלים לומדים 83,000 תלמידים שמהווים 37% מכלל התלמידים בירושלים. 74% מהתלמידים במגזר הערבי לומדים בחינוך הממלכתי ו-26% לומדים בחינוך הערבי הפרטי, שאינו תחת ניהול ופיקוח עירוני או ממלכתי (לכן גם הנתונים לגביו הם אומדן בלבד).

בשל מגוון האוכלוסיות המתגוררות בירושלים, היא התברכה בדגמים רבים של בתי ספר בכל אחד מהמגזרים. כך נמצא לצד בתי הספר העירוניים בתי ספר ייחודיים - ניסויי, לאומנות, יהודי-ערבי, חילוני-דתי, בתי ספר כניסייתיים בהם לומדת אוכלוסייה נוצרית ומוסלמית ועוד.

נראה מסובך? לנהל את מערכת החינוך, להוביל אותה ולהנהיג אותה מורכב ומסובך הרבה יותר.

מקור: מנח"י - שנתון החינוך תש"ע, עירית ירושלים.

העיר במספרים: בנק ללא עמלות?

ד"ר מאיה חושן
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

"בנק הזמן" הינו תוכנית קהילתית חדשנית בה כל אחד יכול לתת וכל אחד יכול לקבל. בנק זה מושתת על הרעיון שאנשים "מפקידים" את זמנם בבנק על ידי מתן עזרה לאחרים בתחומים מגוונים, ו"פודים" את זמנם כאשר הם צריכים שמָשהו ייעשה למענם. בבנק אין "מתנדבים" אלא "תורמי זמן ומקבלי זמן".

בבנק זה הזמן של כולם שווה - כל אחד הוא גם נותן וגם מקבל. חברי הקהילה מתחברים לחברים אחרים בקהילה וכך נוצרת שרשרת של נתינה וקבלה, שמחזקת את תשתית הקהילה.

את רעיון בנק הזמן הגה ויזם בשנות ה-80 בארצות הברית, ד"ר אדגר כאהן. כיום פועל הבנק בכ-80 מדינות ברחבי העולם. בירושלים בנק הזמן הוא יוזמה משותפת של החברה למרכזים ולמינהלים קהילתיים בירושלים, החברה למתנ"סים, הג'וינט והקרן לירושלים. הפיילוט של בנק הזמן החל ב-2002 במינהל הקהילתי גינות העיר ובמינהל הקהילתי קריית מנחם. לאור ההצלחה, נפתחו סניפים נוספים, וכיום ישנם בעיר 12 סניפים של בנק הזמן, הפועלים במינהלים הקהילתיים, בהם ישנם כ-2,500 חברים.

בעקבות הצלחת התוכנית בירושלים, היא החלה לפעול בישובים נוספים, וכיום היא פועלת ב-40 קהילות ברחבי הארץ.

בירושלים יש לבנק הזמן 10 סניפים הפועלים בשכונות שמרבית אוכלוסייתן שייכות למגזר הכללי (חילונים ודתיים), סניף אחד במגזר החרדי (הר נוף), וסניף אחד במגזר הערבי (בית צפאפה). 70% מחברי בנק הזמן הן נשים. 45% מחברי בנק הזמן לא התנדבו בעבר, וזו להם המעורבות החברתית הראשונה. כ-70% מחברי בנק הזמן הינם אנשים עובדים (שאינם פנסיונרים או סטודנטים).
4 התחומים המבוקשים והפעילים ביותר הם: אנגלית, מחשבים, טיפולים אלטרנטיביים, עזרה בלימודים.


מקור: אילה וול - רכזת בנק הזמן www.bankhazman.org.il

העיר במספרים: מקום טוב באמצע?

ד"ר מאיה חושן
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

פרסום חדש של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדרג את הרשויות המקומיות בשנת 2006 בישראל ל-10 אשכולות לפי הרמה החברתית-כלכלית של האוכלוסייה שגרה בהן. אשכול 1 מציין את הרמה החברתית-כלכלית הנמוכה ביותר ואשכול 10 את הרמה הגבוהה ביותר. לשם מדידת הרמה החברתית-כלכלית שוקללו 14 משתנים מתחומים שונים: דמוגרפיה, רמת חיים, השכלה וחינוך, תעסוקה ואבטלה, גמלאות.

ירושלים מדורגת באשכול 4, ומבין הערים הגדולות שאוכלוסייתן מונה למעלה מ-200,000 נפש, היא מדורגת במקום הנמוך ביותר. אשדוד מדורגת באשכול 5, חיפה וראשון לציון באשכול 7, ותל אביב-יפו באשכול 8.

מקרב 197 העיריות והמועצות המקומיות דורגו באשכול 10 (הגבוה ביותר) 3 יישובים בלבד: עומר, כפר שמריהו וסביון, כולם יישובים קטנים יחסית. באשכול 1 (הנמוך ביותר) ישנם 9 יישובים - 7 מהם יישובי בדואים ו-2 יישובים שאוכלוסייתם חרדית.

מיקומה הנמוך של ירושלים במדרג מושפע במידה רבה ממשקלן הגבוה של שתי קבוצות אוכלוסייה המתגוררות בירושלים, ומתאפיינות ברמה חברתית-כלכלית נמוכה - האוכלוסייה החרדית שמהווה למעלה מ-20% מאוכלוסיית העיר והאוכלוסייה הערבית שמהווה כ-35%. על רמתן החברתית-כלכלית הנמוכה של האוכלוסיות הללו ניתן להסיק מהמדרג הנמוך של היישובים שעיקר אוכלוסייתם היא חרדית או ערבית. באשכול 1 הנמוך ביותר נמצאים, כאמור, 7 יישובים בדואים והיישובים החרדיים ביתר עילית ומודיעין עילית. באשכול 2 כל היישובים הם ערבים (22 יישובים) או חרדים (בני ברק, רכסים, אלעד, קריית יערים ועמנואל).

כפי שניתן לראות בגרף המצורף, היישובים הסמוכים לירושלים מדורגים באשכולות גבוהים יותר מירושלים, למעט היישובים החרדים והערבים.

רמה חברתית-כלכלית של יישובים במטרופולין ירושלים, 2006

מקור: הודעה לעיתונות, איפיון רשויות מקומיות וסיווגן לפי הרמה החברתית-כלכלית של האוכלוסייה בשנת 2006 הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

העיר במספרים: ירושלים - ראה דרכיה וחכם

ד"ר מאיה חושן
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

ירושלים מציעה אין סוף שיעורים ומעבדות בכל תחומי הלימוד ובכל תחומי החיים. את המשאבים הנדירים, הגלויים והחבויים בעיר החליטו במינהלה לחינוך ירושלים למנף למען תלמידי ירושלים. לפיכך פותחה התכנית "פסיפס ירושלמי" שמטרתה להעמיק את הידע, ההיכרות והזיקה של ילדי ירושלים לעירם, ולחזק את מעורבותם החברתית והאזרחית. נקודת המוצא של התכנית הייתה שהעיר מזמנת חוויית למידה אותנטית, מעשירה ומשמעותית. ירושלים היא ככיתת לימוד, עשירה במשאבים: האתרים ההיסטוריים, הגנים, המוזיאונים, הפארקים, ושבילי העיר הם האמצעים הדידקטיים. המתודה החינוכית היא הלמידה החווייתית באתרי העיר וההתנסות האישית.

בשנת תשס"ט סיירו ברחבי ירושלים, במסגרת התכנית "פסיפס ירושלמי" כ-22,000 תלמידים יהודים וערבים, שהיוו כ-80% מתלמידי כיתות ה'-ח'. בנוסף סיירו בעיר גם כ-500 מורים ירושלמים כחלק מההשתלמות הבית ספרית.
עם תום השנה השנייה להפעלת התוכנית במלואה, עולה כי חלק מבתי הספר בחרו בסיורים "ירוקים" בתחומי העיר ובסביבתה, וסיירו בעמק הצבאים ובתחנה לחקר ציפורי ירושלים, בסטף, בחרבת סעדים ובציר המעיינות. בתי ספר אחרים ביקרו באתרים הקדושים לשלוש הדתות בירושלים: הר ציון על שלל אתריו, עין כרם והעיר העתיקה.

בהקשר זה יש לציין שלפני כשבועיים הושקה על ידי שר החינוך, גדעון סער, וראש העיר ירושלים, ניר ברקת, התכנית "נעלה לירושלים". מטרת התכנית לאפשר לכל תלמיד לבקר, לפחות שלוש פעמים, בעיר ירושלים, במהלך 12 שנות לימודיו (זאת לאחר שהתברר שמחצית מתלמידי ישראל לא ביקרו מעולם בירושלים). כיום מסיירים בירושלים כ-290 אלף תלמידים בשנה, והתוכנית החדשה צפויה להגדיל את מספר התלמידים המסיירים לכ-450 אלף.

מקור: נתונים שהתקבלו מהמנהלה לחינוך ירושלים (מנח"י), עיריית ירושלים, אתר האינטרנט של משרד החינוך.

העיר במספרים: בגרות במבחן

ד"ר מאיה חושן

מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

"בחינות הבגרות הן האמצעי הרשמי של מדינת ישראל לקבלת משוב על הידע הנצבר בבית הספר העל יסודי" כך כותבת רחלה שיפר מנהלת אגף הבחינות במשרד החינוך, בפתח הפרסום נתוני בחינות בגרות, המתפרסם מידי שנה. מהפרסום עולה שבשנת תשס"ח (2007/2008) עמד שיעור הזכאים לתעודת בגרות בישראל מקרב הלומדים בכיתות יב' על 60% במגזר העברי. חשוב לציין שלא כל תלמידי יב' ניגשים לבחינות הבגרות. שיעור הניגשים לבחינות הבגרות מקרב הלומדים בכיתות יב' עמד על 93% בחינוך הממלכתי, 94% בחינוך הממלכתי דתי ו-52% בחינוך החרדי-העצמאי.

משרד החינוך מסווג את הרשויות המקומיות לפי מדרג טיפוח. קבוצת מדרג טיפוח גבוהה היא קבוצה הזקוקה לטיפוח במידה מועטה (או במילים אחרת אוכלוסייה ממעמד חברתי-כלכלי גבוה). הנתונים לפי מדרג טיפוח מצביעים על כך ששיעור הזכאות לתעודת בגרות עולה ככל שהמעמד החברתי-כלכלי של אוכלוסיית הרשות גבוה יותר. בתשס"ח היה שיעור הזכאות לתעודת בגרות ברשויות שאוכלוסייתן משתייכת למדרג טיפוח גבוה – 65%, למדרג הבינוני - 57% ולמדרג הנמוך - 50%.

בשנת תשס"ח למדו בירושלים בכיתה יב' בחינוך העברי 4,837 תלמידים (תושבי העיר הלומדים בבתי ספר המגישים לבחינות הבגרות ונמצאים בפיקוח משרד החינוך) - 84% מהם ניגשו לבחינת הבגרות.

ירושלים מסווגת בקבוצת מדרג הטיפוח הבינונית. לשם הדגמה, רשויות נוספות המסווגות בקבוצה זו הן בית שמש, חולון, בת ים וחיפה. בשנת תשס"ח עמד שיעור הזכאים לתעודת בגרות בחינוך העברי בירושלים על 54%, לעומת 60% בישראל. יש לציין שרבים מבתי הספר בחינוך החרדי העצמאי בירושלים נכללים בחישוב שיעור הזכאות לבגרות, זאת למרות שמספר הניגשים לבגרות בבתי ספר אלו נמוך, ושיעור הזכאים לבגרות בהם נמוך עוד יותר. אי לכך שיעור הזכאות לבגרות בירושלים בבתי הספר בפיקוח הממלכתי והממלכתי-דתי גבוה יותר מהנתונים המתפרסמים על ידי משרד החינוך בטור זה. לצערי נתוני הזכאות לתעודת בגרות לפי רשות מקומית וזרם (ממלכתי, ממלכתי-דתי ועצמאי) אינם מתפרסמים על ידי משרד החינוך ולכן אינם מופיעים בטור זה.

על הזכאות לתעודת בגרות בחינוך הערבי באחד הטורים בעתיד.

זכאות לתעודת בגרות בחינוך העברי מקרב הלומדים בכיתה יב', תשס"ח.

מקור: משרד החינוך,נתוני בגרות תשס"ח, אוגוסט 2009, ירושלים.

העיר במספרים: התנדבות בירושלים

ד"ר מאיה חושן
מכון ירושלים לחקר ישראל

ירושלים התברכה במתנדבים רבים. עשרות אלפי מתנדבים פועלים בעיר במסגרות שונות ובתחומי פעילות רבים ומגוונים. על מנת לקדם את נושא ההתנדבות בעיר פועלת בעירייה היחידה העירונית להתנדבות במינהל לשירות קהילה. היחידה מסייעת באופן שוטף בגיוס ובשיבוץ מתנדבים, במתן ידע והכשרה למפעילי המתנדבים ולמתנדבים, וכן דואגת לזכויות המתנדבים (כגון ביטוח) ולמתן הטבות שונות.
היחידה מובילה את המטה הירושלמי להתנדבות ששותפים בו אגפים עירוניים: חברה, מנח''י, מנח''ח, והחברה למינהלים ולמרכזים קהילתיים, וגופים חוץ עירוניים: ג'וינט ישראל, מועצת ארגוני המתנדבים בירושלים ונציגי ארגונים כמו: יד שרה, ויצ''ו, מכללת ''הדסה'', וועדת הארגונים המתנדבים לקליטת עליה.
בשנת 2008 הייתה היחידה בקשר עם כ-240 גורמים מרכזיים המפעילים מתנדבים בעיר. בשנה זו פעלו בגופים השונים שמקבלים שירותים מהיחידה להתנדבות למעלה מ-40,000 מתנדבים, מרביתם בני 18 ומעלה, מכל קבוצות האוכלוסייה והמגזרים בעיר. המתנדבים פועלים בכל תחומי החיים: קהילה, בריאות, איכות הסביבה, אומנויות, חירום ועוד.
בנוסף ל-40,000 המתנדבים הללו פועלים בעיר עוד עשרות אלפי בני נוער - תלמידי הלומדים במנח"י (ממלכתי, ממלכתי-דתי ומגזר ערבי) ובמנח"ח (מגזר חרדי). אחת התוכניות המובילות במערכת החינוך העירונית היא "מחויבות-אישית", החלה על תלמידי כיתות ט'-יב'. במסגרתה חייב כל תלמיד להתנדב לפחות שעתיים בשבוע, במשך שנת לימודים אחת. יש בתי ספר שהרחיבו את התוכנית לשנים נוספות ואפילו מכיתה ז'-יב'. תלמידים רבים מתנדבים גם מעבר לשעות הייעודיות ו/או לאחר שסיימו את חובתם ל"מחויבות אישית". את התנדבות התלמידים בקהילה - במיוחד במסגרות הבית ספריות - מרכזת במנח"י היחידה להתנדבות, המקבלת סיוע ביחידה העירונית להתנדבות שבמינהל שירותי קהילה.
על התנדבות במערכת החינוך ובמסגרות עירוניות נוספות נרחיב באחד הטורים הבאים.

היחידה העירונית להתנדבות - תחומי התנדבות עיקריים, 2008

מקור: היחידה העירונית להתנדבות במינהל לשירותי קהילה, היחידה להתנדבות, מנח"י, עיריית ירושלים.