פוסט על פוסט-דוקטורט

ליאור להרס

מכון ירושלים למחקרי מדיניות www.jerusaleminstitute.org.il

המונח "פוסט-דוקטורט" מתייחס לתקופה של לימודים ומחקר עצמאי לאחר קבלת התואר השלישי, מסגרת המהווה שלב משמעותי בחיים האקדמאיים. תקופה זו יכולה להימשך בין שנה אחת לבין מספר שנים. סקר של הלמ"ס שנערך בשנת 2010 ("סקר קריירה של בעלי תואר שלישי") הראה כי שליש מבעלי תואר שלישי בישראל (33%) השתלמו בלימודי פוסט דוקטורט. בקרב גברים בעלי תואר שלישי – 35% השתלמו בפוסט דוקטורט לעומת 31% בקרב נשים. מבין המשתלמים בפוסט דוקטורט, השיעור הגבוה ביותר הגיע מתחום המדעים הפיזקליים, מתמטיקה, סטטיסטיקה ומדעי המחשב (33%) ולאחר מכן מהמדעים הביולוגיים (33%). 11% מהפוסט דוקטורנטים היו ממדעי החברה ומשפטים ו-9% ממדעי הרוח. 

עוד מראה הסקר כי כמעט מחצית מהפוסט דוקטורנטים הישראלים (48%) עשו את לימודי הפוסט דוקטורט שלהם בארה"ב, לעומת 32% בישראל וכ-3% באנגליה. ניתן לראות כי כמעט מחצית מהפוסט דוקטורנטיות עשו את לימודי הפוסט דוקטורט בישראל (48%) בעוד שבקרב הגברים השיעור הוא 23% בלבד. הבחנה בין לימודי פוסט דוקטורט על פי תחום לימודים מצביעה על הבדל משמעותי בין גברים ונשים. בעוד שבתחומים של המדעים הפיזקליים, מתמטיקה, סטטיסטיקה ומדעי המחשב, רוב הפוסט דוקטורנטים היו גברים (75%), במדעי הרוח הרוב היו נשים (58%). במדעי החברה ומשפטים החלוקה היא 60% גברים ו-40% נשים.   

בשנת 2014 נאספו נתונים בשיתוף פעולה של הלמ"ס והאוניברסיטאות בישראל אודות בעלי תואר שלישי שהשתלמו בלימודי פוסט דוקטורט בישראל בשנה זו. מתוכם 58% היו פוסט דוקטורנטים ישראלים ו-42% היו זרים. המוסד האקדמי שבו היה השיעור הגבוה ביותר של תלמידי פוסט דוקטורט בשנת 2014 הוא מכון ויצמן (29%) ולאחר מכן האוניברסיטה העברית (21%) ואוניברסיטת בן גוריון (13%). בקרב הישראלים מחצית היו גברים אך בקרב הזרים 70% היו גברים. נתון זה מחזק את הנתון בסקר משנת 2010 על כך שנשים עושות לימודי פוסט דוקטורט בארצן יותר מאשר גברים. 42% מתלמידי הפוסט דוקטורט בישראל היו עד גיל 35 ו-51% היו בין הגילאים 36-45. מבין הפוסט דוקטורנטים בישראל בשנת 2014 השיעור הגבוה ביותר היה של  תלמידים במדעים ביולוגיים (27%) ומדעים פיזקליים (26%) ולאחר מכן בתחומים מתמטיקה, סטטיסטיקה ומדעי המחשב (9%), הנדסה ואדריכלות (9%). 

רבים בישראל חוששים מכך שתלמידי פוסט דוקטורט יישארו בחו"ל ולא ישובו לארץ. נתוני סקר הלמ"ס משנת 2010 מלמדים כי 10% מבעלי תואר שלישי שקיבלו את התואר בין השנים תשמ"ה-תשס"ח (1984/5-2007/8) שהו בחו"ל שלוש שנים ויותר. מתוכם השיעור הגבוה ביותר הוא של בעלי תואר שלישי במתמטיקה (21%) ומדעי המחשב (18%). באופן כללי ניתן לראות כי בקרב בעלי תואר שלישי במדעים המדויקים, שיעור השוהים בחו"ל שלוש שנים ויותר גבוה יותר (14%) מבעלי תואר שלישי במדעי החברה והרוח (4%). בקרב בעלי תואר שלישי במדעים המדויקים ובהנדסה, שיעור התלמידים ששהו בחו"ל תקופה ארוכה גבוה יותר בקרב בוגרי מכון ויצמן (19%) והטכניון (17%) ולאחר מכן בוגרי האוניברסיטה העברית (14%). בקרב בעלי תואר שלישי במדעי החברה והרוח, שיעור התלמידים ששהו בחו"ל תקופה ארוכה גבוה יותר בקרב בוגרי הטכניון (6%), אוניברסיטת תל אביב והאוניברסיטה העברית (5%). 

כוח העבודה

אלון קופרארד

מכון ירושלים למחקרי מדיניות   www.jerusaleminstitute.org.il

כוח העבודה הוא מונח המתאר את האנשים באוכלוסיה בגיל 15 ומעלה שהם מועסקים או בלתי מועסקים המחפשים עבודה. בסוף שנת 2014, 69% מהיהודים בישראל בגיל 15 ומעלה, השתתפו בכוח העבודה, כלומר היו מועסקים או חיפשו עבודה, זאת לעומת 47% מהאוכלוסיה הערבית. שיעור הבלתי מועסקים (מובטלים) בכוח העבודה בקרב היהודים בישראל היה 6%, ו-8% בקרב הערבים. בירושלים שיעור ההשתתפות של יהודים בכוח העבודה היה נמוך מזה שבישראל ועמד על 59% וכך גם אצל הערבים ששיעור השתתפותם בכוח העבודה עמד על 40%.

כאשר בוחנים את הנתונים לפי מגדר עולה כי בקרב גברים יהודים שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בישראל עמד על 72% בעוד שבירושלים עמד שיעורם על 57% בלבד. בקרב הערבים שיעור ההשתתפות של גברים בכוח העבודה בישראל – 66% נמוך מעט מזה שבירושלים – 68%. שיעור הבלתי מועסקים דומה בין המגזרים ובין ירושלים וישראל ועומד על כ-93% מועסקים וכ-7% בלתי מועסקים.

בישראל, 66% מהנשים היהודיות השתתפו ב-2014 בכוח העבודה, לעומת 61% מהנשים בירושלים. 6% מהנשים היהודיות בכוח העבודה בישראל אינן מועסקות, ובירושלים שיעורן עומד על 8%. שיעור ההשתתפות של נשים ערביות בכוח העבודה היה קטן בהרבה מזה של נשים יהודיות ועמד בישראל על 28%. בירושלים שיעור הנשים הערביות שהשתתפו בכוח העבודה היה כמחצית ועמד על 13% בלבד. שיעור הנשים הערביות שהשתתפו בכוח העבודה והיו מועסקות בישראל עומד על 90%, כלומר שיעור אבטלה של 10%. בירושלים נרשם שיעור תעסוקת נשים ערביות של 85%, כלומר 15% אבטלה. נתון זה מעניין במיוחד בהתחשב באחוז הנמוך במיוחד של השתתפות נשים ערביות בכוח העבודה בירושלים – גם כשנשים ערביות בירושלים מחליטות לצאת לעבודה, סיכוייהן למצוא כזו הן נמוכים יותר מאשר נשים ערביות בישראל. 

מבחינת השפעת רמת ההשכלה על השתתפות בכוח העבודה, ניתן לראות כי אחוז ההשתתפות בכוח העבודה בקרב נשים ערביות בירושלים עלה ככל שהשכלתן היתה גבוהה יותר – 8% מבעלות השכלה תיכונית השתתפו בכוח העבודה, בעוד ש-66% מבעלות תואר שני השתתפו בכוח העבודה. הדבר נכון גם לגבי נשים ערביות בישראל, 28% מבעלות השכלה תיכונית השתתפו בכוח העבודה, לעומת 88% בעלות תואר שני. השפעה זו של השכלה על המוטיבציה להשתתף בכוח העבודה בולטת בעיקר בקרב הנשים הערביות, אך בהשוואת המגזר הערבי ליהודי, זוהי תופעה משמעותית הרבה ביותר בקרב בני ובנות המגזר הערבי.

מקורות: עיבודים לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, השנתון הסטטיסטי לירושלים 2016

דוק ירושלמי

ליאור להרס 

ציבור הסטודנטים בישראל כולל תלמידים בארבעה סוגים של מסלולים: לימודי תעודה, תואר ראשון, תואר שני ותואר שלישי. תלמידים במסלול של תואר שלישי ("דוקטורנטים") כותבים עבודת דוקטורט ומקבלים בסיום התהליך תואר דוקטור.

בשנת הלימודים תשע"ב היו בישראל 10.6 אלף דוקטורנטים שהיוו 4.1% מציבור הסטודנטים הישראלי בשנה זו. בהתבוננות לאורך השנים ניתן לראות גידול במספרם של הדוקטורנטים בארץ – מספרם בתשע"ב היה גדול פי 1.6 מהמספר בשנת הלימודים תש"ס (1999-2000) ופי 2.8 בהשוואה לתש"ן (1989-1990). אך עם זאת הנתונים מראים כי שיעורם של הדוקטורנטים בקרב כלל הסטודנטים נותר יחסית יציב לאורך השנים ועמד על שיעור של 4-5%. 

חלוקה מגדרית מראה כי הנשים היוו 52% מהדוקטורנטים בתשע"ב. שיעור זה נמוך בהשוואה לשיעור הנשים באותה השנה בתואר שני (60%) ובתואר ראשון (56%). ניתן לראות כי לאורך השנים חלה עלייה משמעותית בשיעור הנשים בקרב מקבלי תואר שלישי בישראל – מ-31% בשנות השמונים ל-39% בשנות התשעים ו-50% בעשור הראשון של שנות האלפיים. 

בחלוקה על פי אוניברסיטאות ניתן לראות כי הקבוצה הגדולה ביותר בקרב הדוקטורנטים מגיעה מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נתונים משנת תש"ע מראים כי 25% מתלמידי התואר השלישי למדו באוניברסיטה העברית, 20% באוניברסיטת תל-אביב, 17% באוניברסיטת בר-אילן, 11% באוניברסיטת בן-גוריון, 10% באוניברסיטת חיפה והיתר בטכניון ובמכון ויצמן למדע. יחד עם זאת הנתונים מצביעים על ירידה בשיעור של תלמידי האוניברסיטה העברית בקרב מקבלי תואר שלישי בהשוואה לעשורים קודמים - משיעור של 37% בשנות השמונים לשיעור של 30% בשנות התשעים ושיעור של 25% בעשור שלאחר מכן. 

תחום הלימוד הנפוץ ביותר בקרב הדוקטורנטים בישראל (בשנת הלימודים תשע"ב) הוא מדעי הטבע ומתמטיקה (38% מהתלמידים) ולאחר מכן מדעי הרוח (25%) ומדעי החברה (14%). בקרב דוקטורנטים באוניברסיטה העברית (נתונים משנת הלימודים תש"ע) התחומים הנפוצים ביותר היו המדעים הביולוגיים (24%), מדעי החברה (13%), חקלאות (11%) והמדעים הפיזיקאליים (11%).

מקור: עיבוד לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

השכלה בין דורית

איתן בלואר

נהוג לאמר שחלומה של כל אמא יהודיה הוא שילדיה ירכשו השכלה. אך מסתבר כי בכל הקשור ללימודים גבוהים קיימת שונות במידת הציפיות של ההורים, שנובעת בין היתר ממידת השכלתם. מתברר כי ככל שהשכלתם של ההורים גבוהה יותר כך הצפיות שילדיהם ירכשו השכלה גבוהה עולות. בשנת 2011 כ- 68% מההורים הירושלמים בני 20 ומעלה שהשכלתם עד 12 שנות לימוד (ללא תעודת בגרות) ציינו שהם מצפים מילדיהם להשלים תואר ממוסד על תיכוני או אקדמי. שיעור זה עמד על 75% בקרב הורים בעלי תעודת בגרות ועל 80% בקרב הורים שהשכלתם היא על תיכונית ומעלה. בישראל השיעורים היו גבוהים יותר. כ- 77% מההורים שהשכלתם עד 12 שנות לימוד (ללא תעודת בגרות) ציינו שהם מצפים מילדיהם להשלים תואר ממוסד על תיכוני או אקדמי. השיעור בקרב הורים בעלי תעודת בגרות (84%) ובקרב הורים שהשכלתם היא על תיכונית ומעלה (85%) היה דומה. 

ומה באשר להגשמת הציפיות? בחינה של השכלת האמהות והשכלת ילדיהן עשויה להעיד על קיומו של קשר חיובי ביניהם, כמו גם על מוביליות השכלתית. בשנת 2011 כ-64% מכלל הירושלמים בני 20 ומעלה ציינו שהשכלתה של אימם אינה עולה על 12 שנות לימוד. לעומתם, כ-25% ציינו שהשכלת אימם היא על תיכונית ומעלה. מבין הילדים לאם שהשכלתה 12 שנות לימוד ומטה, ציינו 29% כי השכלתם היא על תיכונית ומעלה, שיעורם של בעלי השכלה כזו בקרב הילדים לאם שהשכלתה על תיכונית ומעלה היה גבוה בהרבה, ועמד על 51%. 

באשר למוביליות ההשכלתית, ניכר כי בירושלים שיעור הילדים שהשכלתם עולה על זו של הוריהם נופל מזה שבישראל. כך בעוד שבירושלים 58% מהילדים שאימם היא בעלת השכלה של 12 שנות לימוד ציינו כי השכלתם עולה על זו של אמם, הרי שבישראל היה השיעור גבוה יותר, ועמד על 65%. 

מקור: הסקר החברתי 2011, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

העיר במספרים: באוויר, בים וביבשה

מיכל קורח
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

בשנת 2008 נמדדו ברחבי העולם 922 מיליון תנועות תיירים. 51% מהן לצורכי בילוי, פנאי ונופש, 15% לצרכי עבודה ועסקים ו-27% לצרכים אחרים כגון ביקור קרובים וחברים, סיבות דתיות, טיפולים רפואיים ועוד. המדינות המובילות בעולם בכניסות תיריים היו צרפת (79.3 מיליון), ארצות הברית (58.0 מיליון), ספרד (57.3 מיליון) וסין (53.0 מיליון). יש לציין שעיקר ביקורי התיירים נרשמו במדינות הסמוכות למקום המגורים.

שנת 2008 היתה שנת שיא במספר היציאות של ישראלים לחו"ל - 4.2 מיליון, מרביתן (85%) בדרך האוויר. הגיל הממוצע של היוצאים עמד על 40 שנה. חציון השהות הממוצע הוא 7 ימים.

מנתוני הסקר החברתי, שעורכת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עולה שבשנת 2008 32% מבני 20 ומעלה בישראל יצאו לנופש או לטיול בחו"ל (ב-12 החודשים שקדמו לראיון). שיעור היהודים שיצאו לנופש בחו"ל (33%), היה גבוה משיעור הערבים (25%).
הנותנים מצביעים על כך שבקרב האוכלוסייה היהודית ישנו קשר בין מידת הדתיות לבין שיעור הנוסעים לטיול או לנופש בחו"ל. 43% מהחילונים יצאו לחו"ל, לעומת 29% ממסורתיים, 18% מהדתיים ו-13% מהחרדים.
כמו כן ישנו קשר בין השכלה לבין שיעור הנוסעים לחו"ל. שיעור הנוסעים לחו"ל בקרב מסיימי בית ספר תיכון (ללא תעודת בגרות) עמד על 23%, לעומת 35% בקרב בעלי תעודת בגרות, ו-48% בקרב בעלי השכלה אקדמית.

כפי שניתן לראות בגרף המצורף, שיעור היוצאים לנופש בחו"ל בקרב תושבי ירושלים בני 20+ עמד על 29%, והוא נמוך בהשוואה לתל אביב (47%), חיפה (39%), ראשון לציון (34%), וגבוה מבאשדוד (23%).


מקורות: אתר האינטרנט של ארגון התיירות העולמי – www.unwto.org, הסקר החברתי 2008, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

החרדים רוצים ללמוד

מאת ד"ר דן קאופמן

פורסם בעיתון הארץ בתאריך 7/8/2008

החלטתה של שרת החינוך יולי תמיר, שלא לחייב את הציבור החרדי בלימודי ליבה, מעוררת את השאלה עד כמה השמטת מערך הליבה מתוכנית הלימודים פוגעת בסיכוייו של צעיר חרדי להשתלב בשוק העבודה, אם וכאשר יחפוץ בכך. ההחלטה נבעה מעמדתה של תמיר, שלפיה לא ניתן לכפות לימודים על מי שאינו מעוניין בכך. יש לשער כי עמדה זו התגבשה, בין השאר, בעקבות שיחותיה עם מנהיגי הציבור החרדי, ובכלל זה עם חברי הכנסת המייצגים אותם. נשאלת השאלה, באיזו מידה מנהיגי הציבור החרדי ודובריו אכן משקפים את רצונה של הקבוצה המגוונת והמורכבת שהם מייצגים. המציאות מלמדת כי רבים מהחרדים היוצאים מהכוללים לשוק העבודה מגלים שהיעדר השכלה בתחומי הליבה מקשה עליהם לרכוש השכלה גבוהה. חרדים המשתלבים במקומות עבודה מגלים עד מהרה כי השכלה גבוהה היא תנאי הכרחי להתקדמות. מחקר שנערך באחרונה במכון ירושלים לחקר ישראל בחן את עמדותיהם של גברים חרדים צעירים בנוגע ללימודים גבוהים, ומיפה את החסמים העומדים בדרכם של אלו המעוניינים ברכישת השכלה זו. המחקר, שנערך על ידי אסף מלחי, בצלאל כהן ואנוכי, הקיף יותר מ-500 נשאלים בגילאי 20-30 - חלקם (355) סטודנטים חרדים הלומדים במכללות חרדיות, וחלקם (165) אינם סטודנטים, אך לומדים בכוללים או עובדים בעבודות שונות. מהמחקר עולה כי כ-59% מהנשאלים שאינם סטודנטים היו בעלי מוטיווציה ללמוד לימודים גבוהים. רוב הנשאלים טענו כי היו מעוניינים או מעוניינים מאוד ללמוד אנגלית (78%), מחשבים (80%) ומתמטיקה (63%), במקביל ללימודיהם התורניים. 65% מהמשיבים שאינם סטודנטים טענו כי בהינתן סיוע כספי ללימודים ולמחיה, היו מעוניינים לרכוש השכלה גבוהה. היעדר השכלה בלימודי הליבה היה רק אחד מהגורמים שהזכירו המשתתפים כחסמים העומדים בפניהם ברכישת השכלה. רוב הסטודנטים החרדים שרואיינו היו בני 25 ויותר, נשואים והורים לילדים. פרסנתם של כמה מהם נמוכה מהממוצע במשק. במצב כזה יש קושי של ממש לצאת ללימודים גבוהים, ללא סיוע כספי. מעניין במיוחד לציין כי מרבית הנשאלים ייחסו לרבנים השפעה מועטה ביותר על עצם החלטתם לצאת ללימודים, או על בחירת תחום הלימודים. ואולם ממצאי המחקר מראים כי רבים בציבור החרדי נפגעים מהיעדר ידע בתחומי הליבה. לכן, יש לחשוב מחדש על סוגיה זו. חשוב לזכור כי הניסיון להימנע מכפייה גורר בעצמו סוג של כפייה, שכן השכלה כללית רחבה נמנעת מחרדים רבים המעוניינים בה. פתרון אפשרי לבעיה הוא יצירת מסגרות ללימודי ליבה, שיפעלו מחוץ לישיבות.

הכותב הוא חוקר במכון ירושלים לחקר ישראל ומרצה במכללת ספיר