תחנות דלק

ניתן היה לחשוב כי תושבי הערים הגדולות מחזיקים רכב פרטי על מנת לעשות בו שימוש רק בנסיעות מיוחדות, ובדרך כלל ייסעו ברכב פרטי פחות מתושבי יתר האזורים, וישתמשו באמצעים חלופיים כמו תחבורה ציבורית, אופניים, מוניות, או הליכה ברגל.

יד שנייה מירושלמי

ליאור רגב

על פי נתוני איגוד יבואני הרכב, בשנת 2016 נרשם שיא במסירת כלי הרכב בישראל. רכישת כלי רכב חדשים תורמת להצערת מלאי הרכבים שנוסע על כבישי ישראל: כלי הרכב החדשים מצוידים במערכות בטיחות משוכללות, רמת הזיהום שלהם פחותה, והנסיעה שלהם שקטה יותר וחסכונית יותר. עם זאת, כל עוד הרכישה של רכבים חדשים לא מתאזנת עם הוצאה מכלל שימוש של רכבים ישנים, אלו אינן בהכרח חדשות טובות. העלייה הכללית במספר הרכבים מובילה להגדלת הצפיפות בכביש, ובהתאמה לגידול בעומסי התחבורה, פליטות מזהמים והתרופפות העצבים של הנהג הישראלי.

לאור השלכות אלו, מעניין לראות היכן מלאי הרכב מתחדש, והיכן הוא נותר מאחור ומתיישן. בבחינה של הערים הגדולות, נראה שהתשובה ברורה – על פי נתוני הלמ"ס, בשנת 2016, כ-40% מהרכבים שבעליהם מתגוררים בירושלים היו בני עשור ומעלה. זאת בהשוואה ל- 25% מהרכבים בישראל, 21% בחיפה, ו- 15% בתל אביב, ו- 14% בלבד בראשון לציון.

ההזדקנות של מלאי הרכב בירושלים בולטת גם בבחינה של ממוצע גילאי הרכב: בירושלים הנתון עומד על 8.6 שנים. זאת בהשוואה לממוצע של 6.5 שנים בישראל, 5.9 בחיפה, 4.8 בתל אביב, ו- 4.6 בראשון.

כאשר בוחנים את מגמות רכישת הרכב מדי שנה, מתגלים פערים דרמטיים בין ירושלים לערים הגדולות. בכבישי ראשון לציון, כך נדמה, נוסעים הרכבים החדשים ביותר: כמעט מחצית (47%) מכלי הרכב בעיר עלו על הכביש בשנים 2014-2016, בהשוואה ל- 43% מהרכבים בתל אביב ושליש (33%) מהרכבים בחיפה. הנתון המקביל בירושלים עומד על 16%. בחינה של השנה האחרונה מגלה ש- 18% מהרכבים בראשון לציון עלו על הכביש ב- 2016, לעומת 16% בתל אביב, 12% בחיפה, ו- 6% בירושלים.

ניסינו להציע הסברים שונים לתופעה זו – אולי אלו חברות הליסינג שרשומות באזור המרכז, ופועלות ללא לאות לחדש את מלאי הרכבים שלהם; אולי הלוואות האשראי הנדיבות והריביות הנמוכות שהבנקים הציעו לרוכשים (עליהן כתבו בר-אלי ודורי בינואר 2017 בכתבה ב-TheMarker). ייתכן שבשונה מהטבות הניתנות בחוזה אישי של חברות פרטיות באזור המרכז המעודד רכישת רכב חדש, הטבות המס במגזר הציבורי בירושלים וכוח הקנייה החלש של התושבים מעודדים החזקת רכבים ישנים.

ואולי זו פשוט הנוסטלגיה של ירושלים, הקושי להיפרד מהעבר, החדש האסור מן התורה, הצניעות ויראת השם שגורמים לאנשים לדבוק בסובארו מודל 89'. אולי.

אני רוצה, אני רוצה מכונית

אביאל ילינק


בשנת 2010 נעו בכבישי ישראל כ-2.05 מיליון כלי רכב פרטיים. רמת המינוע בישראל עמדה על 267 כלי רכב פרטיים לכל 1,000 תושבים והיא הייתה נמוכה יחסית למדינות המפותחות בעולם. כ-39% מכלי הרכב בישראל יוצרו ביפן, כ-11% בקוריאה הדרומית, וכ-8% בספרד ובצרפת (בכל אחת מהן). מעניין לציין כי רק כ-4% מכלי הרכב בישראל יוצרו בארצות הברית. מבין כלי הרכב הפרטיים שנוספו בשנה האחרונה לכבישי הארץ היה חלקה היחסי של חברת מזדה הגבוה ביותר (16%). את המקום השני תפסה חברת יונדאי (15%), ואת המקום השלישי חברת טויוטה (11%).

רמת המינוע והגיל הממוצע של כלי הרכב הם שני מדדים המעידים על פי רוב על הרמה החברתית-כלכלית של האוכלוסייה. ככל שהרמה החברתית-כלכלית של האוכלוסייה גבוהה יותר כך בדרך כלל רמת המינוע תהיה גבוהה יותר, והגיל הממוצע של כלי הרכב יהיה נמוך יותר.

רמת המינוע בירושלים עמדה בשנת 2009 על כ-169 כלי רכב פרטיים לאלף נפש והיא הייתה מהנמוכות מבין הערים בארץ. לשם השוואה, רמת המינוע בבאר שבע עמדה על כ-198 לאלף נפש, בראשון לציון על 295 ובחיפה על 321. רמת המינוע בתל אביב הייתה מהגבוהות בארץ ועמדה על 469 כלי רכב פרטיים לאלף נפש. כפי שניתן לראות בגרף, רמת המינוע בירושלים נמוכה בהשוואה ליישובים הסמוכים לה, למעט בית שמש והיישובים החרדיים.

נתוני הגיל הממוצע של רכב פרטי מציירים תמונה דומה. הגיל הממוצע של רכב פרטי בישראל בשנת 2009 היה 6.9 שנים. גילו הממוצע של רכב פרטי בירושלים היה הגבוה ביותר מבין הערים הגדולות ועמד על 8.3. בבאר שבע עמד הגיל הממוצע על 7.2, בראשון לציון על 7.0 ובחיפה על 6.2. הגיל הממוצע של כלי הרכב בתל אביב היה מהנמוכים בארץ ועמד על 4.8.

 


מקור: הודעה לעיתונות: כלי רכב מנועיים בישראל בשנת 2010, הרשויות המקומיות בישראל 2009, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

מי ברכב הפרטי ומי בתחבורה הציבורית?

מאת: ד"ר מאיה חושן

שירותי התחבורה הציבורית בישראל הם לעיתים איטיים ולוחות הזמנים שלהם אינם מדוייקים. קל וחומר כאשר צריך לעבור מאמצעי תחבורה ציבורית אחד לאחר. אי לכך מעדיפים רבים להשתמש ברכב הפרטי. שימוש ברכב פרטי אמנם כרוך בעלויות גבוהות יותר, אך הוא מאפשר להגיע ממקום אחד למקום אחר ביתר קלות, וכן להיות ניידים בשבתות ובחגים, ימים בהם לא פועלת התחבורה הציבורית. אולם יש לציין שלשימוש ברכב פרטי יש השלכות כלכליות וסביבתיות מזיקות כגון זיהום אוויר, קרקע ומקורות מים, צמצום השטחים הפתוחים, עלויות כלכליות של הגודש בכבישים ותאונות הדרכים ועוד.

בסוף שנת 2009 היו בישראל כ-2,458,700 כלי רכב מנועיים, 79% מהם כלי רכב פרטיים. רמת המינוע עמדה על 326 כלי רכב לכל אלף תושבים. במהלך השנים חלה עלייה ברמת המינוע בישראל מ-211 כלי רכב לאלף תושבים בשנת 1990, ל-288 בשנת 2000 ול-326 בשנת 2009. עם זאת רמת המינוע בישראל נמוכה בהשוואה למדינות המפותחות.

בסוף שנת 2009 היו בירושלים 168,700 כלי רכב מנועיים, 77% מהם כלי רכב פרטיים. רמת המינוע עמדה על 218 כלי רכב לכל אלף תושבים.
בישובי מטרופולין ירושלים שתושביהם מרבים ליומם (אנשים הנוסעים מידי יום מיישוב מגוריהם ליישוב אחר, לצורכי עבודה, לימודים או כל מטרה אחרת) בולטים הפערים בשיעור הבעלות על רכב. פערים אלו בשיעור הבעלות על רכב קשורים קשר ישיר למעמד החברתי-כלכלי של תושבי ישובים אלו. שיעור בעלות נמוך על רכב נרשם ביישובים החרדיים מודיעין עילית (43) וביתר עילית (53). שיעורי בעלות גבוהים יחסית נרשמו במעלה אדומים (281), במודיעין-מכבים-רעות (301) ובמטה יהודה (333). גם באבו גוש נרשם שיעור בעלות על רכב גבוה מזה שבירושלים - 228.


מקור: כלי רכב מנועיים 2009, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

מי ברכב מי ברגל

איתן בלואר

מכון ירושלים לחקר ישראל

דפוסי השימוש של האוכלוסייה בסוגי התחבורה השונים יכולים להעיד על מגוון היבטים, ובהם פריסה גיאוגרפית של ישוב (פרבר או מרכז כלכלי), נגישות ומצב התשתיות בישוב (מערכות תחבורה מגוונות) ועד לסממנים כלכלים שונים (מצב סוציו אקונומי, מרכזיות העיר, בעלות על רכב וכד').

ישנן דרכים מגוונות להגיע למקום העבודה – רכב פרטי, תחבורה ציבורית והליכה ברגל. בשנת 2008 44% מהמועסקים בירושלים הגיעו למקום עבודתם באמצעות רכב פרטי או מסחרי (בהשוואה ל-47% בתל אביב ו-52% בישראל). במקביל לשימוש ברכב פרטי, בלט בירושלים אחוז המגיעים לעבודה בתחבורה ציבורית (אוטובוסים, רכבות, מוניות והסעות)- 37%. אחוז זה גבוה מבתל אביב (28%) ובישראל (29%). לעומת זאת מבין הערים המונות 100,000 תושבים ומעלה, אחוז המשתמשים הגבוה ביותר בתחבורה ציבורית נרשם בבת-ים (47%) ובבני ברק (46%).

12% מהמועסקים בירושלים ציינו שהם מגיעים לעבודה ברגל, אחוז הדומה לישראל ולתל אביב (11%, ו-13% בהתאמה).

הבחירה באמצעי התחבורה להגעה לעבודה מושפעת ממספר גורמים, ובהם הפריסה הגיאוגרפית של האוכלוסייה בעיר, מרחק ממרכזי תעסוקה, איכות השירות של התחבורה הציבורית (כמו תדירות, מיקום התחנות, מסלול הנסיעה וכד') ומהמעמד החברתי-כלכלי של האוכלוסייה. בשנת 2008 השכונות שבהן נרשם אחוז המשתמשים ברכבם הפרטי הגבוה ביותר הן רמת שרת ורמת דניה - 68%, הר חומה 67%, גילה 57% והגבעה הצרפתית 56%. לעומתם אחוז גבוה של מועסקים שהגיע לעבודה בתחבורה הציבורית נרשם בנווה יעקב 60%, ברמת שלמה 57% ובאזור קרית בעלז - רוממה 50%. השכונות שבהן אחוז המועסקים שהולכים ברגל לעבודה היה הגבוה ביותר הן אזור מאה שערים-גאולה - 47%, מרכז העיר - 45% ואזור מחנה יהודה - 40%.

מקור: מפקד האוכלוסין 2008, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

מורשים לנהוג

כל ישראל נהגים זה לזה
שירי בורנשטיין
אוגוסט 2007

בכל שנה גדל מספר האנשים המורשים לנהוג בישראל. במהלך שנת 2006 קיבלו 82,000 נהגים חדשים רישיון נהיגה, ומספרם הכולל של מורשי נהיגה על רכב מנועי עמד על 3,198,420 נהגים (גידול של 2.6% בהשוואה ל-2005). מקרב אוכלוסיית בני ה-18 ומעלה במדינת ישראל ל-67% יש רישיון לנהוג, ו- 41% מקרב בעלי הרישיון הן נשים.

ניתן לראות התפלגות מעניינת בשיעור מורשי הנהיגה בערים המרכזיות של ישראל: מספרם של מורשי הנהיגה הירושלמים עמד על 237,264 נהגים, שהוא פחות משני שליש מכלל בני ה-18+ בעיר (60%), והוא נמוך יחסית לערים האחרות - בתל אביב-יפו ובחיפה שיעור המורשים לנהוג עמד על 80% מכלל האוכלוסייה המתגוררת בעיר (231,728 נהגים בתל אביב-יפו ו-131,030 בחיפה), ואילו בבאר שבע עמד מספר מורשי הנהיגה על 81,353 נהגים שהם 73% מקרב בני ה-18+ בעיר.

מבין ארבע ערים מרכזיות אלו, מספר מורשי הנהיגה על אופנועים וקטנועים הגבוה ביותר היה בתל אביב-יפו, שם עמד מספרם על 24% מכלל בעלי הרישיון בעיר. בירושלים, לעומת זאת, היווה חלקם של רוכבי האופנועים והקטנועים רק 11% מכלל מורשי הנהיגה בעיר, ובחיפה ובבאר שבע עמד חלקם על 12% בממוצע. תמונה הפוכה נמצא בקרב בעלי רישיון הנהיגה על אוטובוס – בירושלים ובבאר שבע היה חלקם של נהגי האוטובוס 3% מכלל מורשי הנהיגה, לעומת אחוז אחד בלבד מקרב תושבי תל אביב, ו-1% בחיפה. מגמות דומות ניתן למצוא בקרב מורשי הנהיגה על מונית – בירושלים ובבאר שבע עמד חלקם של נהגי המוניות על 5% מקרב מורשי הנהיגה בעיר, ואילו בתל אביב-יפו רק 2% ובחיפה – 3%.

נהגי רכב פרטי, אוטובוס, מונית, משאית או אופנוע – סעו בזהירות ודרך צלחה!

מורשי נהיגה מקרב בני 18+ בערים נבחרות, 2006

מקורות: מצבת הנהגים בישראל, אתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה