מסך הכסף

עומר יניב

בשנת 2008 החל לפעול בירושלים המיזם לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים, אשר תפקידו לעודד הפקת יצירות אודיו-ויזואליות המתמקדות בעיר, כמו גם הרחבת אפשרויות התעסוקה עבור אנשי התעשייה הירושלמים. מפעילי המיזם מסייעים ליוצרים מקומיים ובין-לאומיים בהפקת יצירות קולנוע וטלוויזיה, בדומה לגופי מימון וקרנות קולנוע בערים ובמדינות נוספות בעולם, אשר מצאו כי הפקה של סרטים וסדרות בעידודן מסייעות לתדמית המקום, לעידוד קיומה של חברה יוצרת ומיצוב המקום כיעד תיירותי. בנוסף, הפקת סרטים וסדרות בירושלים מסייעת במתן תעסוקה במעגל שני של משרות, בהעסקה של נהגים, שירותי קייטרינג, השכרת חדרי מלון ועוד.

בין השנים 2016-2010 תמך המיזם בהפקתן של 8 סדרות טלוויזיה ו-48 סרטים, מתוכם הפקות בין-לאומית (ביניהן ניתן לציין את "סיפור על אהבה וחושך" בבימויה של נטלי פורטמן ו-"נורמן", בכיכובו של ריצ'רד גיר) וסרטי אנימציה, המופקים בסטודיו אנימציה שנפתח לפני מספר שנים בעיר. המיזם מסייע ליוצרים באמצעות החזר חלק מעלויות ההפקה, הדרכה בשלבים הבירוקרטים השונים, מציאת אתרי צילום אפשריים, קישור לאנשי התעשייה הפועלים בעיר וכיו"ב. בין הסרטים המצליחים ביותר בקרב הצופים בישראל, שהופקו בתמיכת המיזם לקולנוע וטלוויזיה בשנים אלו, ניתן למנות את הסרט "הערת שוליים" של יוסף סידר, משנת 2011, בו צפו כ-290 אלף צופים בישראל, הכנסותיו עמדו על 10.3 מיליון ש"ח מהקרנות בבתי-קולנוע והוא היה אף מועמד לפרס האוסקר לסרט הזר. אחריו מגיע "בית-לחם" (יובל אדלר, 2013), בו צפו כ-165 אלף צופים (הכנסות של 6.3 מיליון ש"ח), "לצוד פילים" (רשף לוי, 2013) עם 164 אלף צופים והכנסות של 4.9 מיליון ש"ח, ו-"המילים הטובות" (שמי זרחין, 2015) עם 150 אלף צופים בישראל והכנסות של 4.4 מיליון ש"ח. 

אני אוהבת ת'קולנוע

אלון קופרארד

מכון ירושלים לחקר ישראל  www.jiis.org.il

מי לא אוהב קולנוע? המסך הגדול, הסרטים המרגשים, החושך, ניחוח הפופקורן ו....הזמינות?

בשנים עברו היו בתי קולנוע בשפע בשכונות ובמרכזי הערים בישראל. הם היו קרובים הביתה וניתן היה להגיע אליהם בקלות ובזמן קצר. עם דעיכת מרכזי הערים ופריחת הקניונים בשנות ה-90 דעכו גם בתי הקולנוע העירוניים ועברו טרנספורמציה לקומפלקסים מרובי מסכים בתוך הקניונים. בשנות ה-2000 עברו בתי הקולנוע אבולוציה נוספת והפכו למגה-פלקסים המכילים עשרות מסכים ופונקציות מסחר בצדם – לרוב, בשולי העיר או מחוצה לה. הליכה רומנטית לקולנוע כבר אינה מעשית ויש צורך לקפוץ לרכב או לעלות לאוטובוס ולעשות כברת דרך למתחמי הענק.

נסביר את המגמה בעזרת הדוגמא של איזור גוש דן. לפני כעשור בעיר תל אביב היו 47 מסכי קולנוע. כיום, נותרו בה 18. הביקוש לקולנוע לא נעלם, אולם נותב ע"י רשתות הקולנוע אל מחוץ לליבת המטרופולין. הערים שקלטו את חובבי הסרטים הן רמת גן, רמת השרון וראשון לציון. ברמת השרון הוקם המגה-פלקס הראשון בארץ (בצומת גלילות) וכבר ב-2005 היו שם 19 מסכים שתוך עשור צמחו ל-30. ברמת גן, בה הוקם המגה פלקס השני, מספר המסכים עלה מ-8 בשנת 2005 ל-17 ב-2015. בראשון לציון גדל מספר המסכים מ-12 ל-47, והיא זוכה בתואר העיר הישראלית עם מספר המסכים הרב ביותר. רוב המסכים החדשים ממוקמים בשולי הערים הללו (ברמת השרון – צומת גלילות, ברמת גן - קניון איילון וראשון לציון מערב). 

גם מגה-פלקסים שקמו בערים אחרות הביאו להתרוקנות מרכזיהן מבתי קולנוע. בחיפה מספר המסכים דווקא התכווץ מ-29 ב-2005 ל-23 ב-2015. כולם מרוכזים במגה-פלקס באיזור הצ'קפוסט שבשולי העיר (ראוי לציין שבשנת 2016 יהיה בחיפה שוב בית קולנוע בתוך העיר, כאשר יפתח בקניון בעיר קומפלקס עם 17 מסכים). 

בירושלים, פתיחת שני מגה-פלקסים בשנתיים האחרונות, שבניגוד לערים אחרות דווקא ממוקמים במקומות מרכזיים יחסית בעיר (גבעת רם ודרך חברון), הביאה לגידול במספר המסכים מ-16 ב-2005 ל-29 ב-2015. 

באשר למספר הצופים - התדלדלות כמות המסכים בתל אביב הביאה כצפוי לירידה תלולה בכמות הצופים מכ-1.2 מיליון ב-2005 לכ-818 אלף בלבד ב-2015. לעומת זאת, בערים חיפה וירושלים הקמת המגה-פלקסים הביאה לגידול ניכר בכמות הצופים. הקמת המגה-פלקס הראשון בירושלים ב-2014 הקפיצה את מספר הצופים בעיר מכ-497 אלף בשנת 2013 לכ-1.04 מיליון ב-2014 ובשנת 2015 עלה המספר עוד לכ-1.23 מיליון צופים.

לסיכום, נראה שעם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה, ומוכן לעבור אותה בשביל סרט טוב.

                        

מקורות: התאחדות ענף הקולנוע בישראל

מה עושים הירושלמים בשעות הפנאי?

אביאל ילינק 

הסקר החברתי השנתי שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כלל השנה שאלות שעוסקות בתרבות הפנאי של תושבי ישראל. בין השאר נשאלו הנסקרים בסקר האם ביקרו בהצגות תיאטרון, מופעי בידור או הצגות ילדים בשנה האחרונה. מהנתונים עולה כי רק 28% מתושבי ירושלים ביקרו באחד מן המופעים הנ"ל בשנה האחרונה. שיעור זה הוא נמוך מאוד בהשוואה לשיעור בקרב תושבי תל אביב-יפו (63%), ראשון לציון ופתח תקווה (59%) וחיפה (52%). 

שיעור המבקרים הנמוך מושפע מהרכב קבוצות האוכלוסייה בעיר. כך למשל, במגזר היהודי, רק 9% מהירושלמים שהגדירו עצמם כחרדים ביקרו באירועי תרבות מהסוג הנ"ל וזאת לעומת 46% מהדתיים ו-68% מהחילונים. השוני בשיעור המבקרים קיים גם בין תושביה היהודים של ירושלים לבין תושביה הערבים. שיעור המבקרים בקרב היהודים עמד על 38% ואילו בקרב הערבים הוא עמד על 7% בלבד. 

שיעור הירושלמים שמבקרים בקולנוע מושפע גם הוא מהרכב קבוצות האוכלוסייה בעיר. שיעור המבקרים בקולנוע בקרב הירושלמים עמד על 25% והיה נמוך לעומת השיעור בתל אביב (66%), ראשון לציון (55%), חיפה (50%) ופתח תקווה (49%). 

ומה לגבי קריאת ספרים? שיעור הירושלמים שדיווחו כי קראו ספרים בשעות הפנאי בשנה האחרונה עמד על 63% והיה נמוך מהשיעור בפתח תקווה (64%), בראשון לציון (65%), בחיפה (67%) ובתל אביב –יפו (72%). מידת הדתיות בקרב היהודים אינה משפיעה באופן מיוחד על שיעורי קריאת ספרים והם דומים בין הקבוצות השונות. לעומת זאת ניכר בירושלים שוני בין היהודים לערבים - שיעור היהודים שקראו ספרים בשנה האחרונה עמד על 72% והיה גבוה מזה של הערבים שעמד על 43%. 

מעניין לציין כי בין הירושלמים שדיווחו כי קראו ספרים, 40% הקדישו לכך עד שעתיים בשבוע, 29% הקדישו לכך בין שעתיים לחמש שעות בשבוע, 12% בין חמש לעשר שעות בשבוע, ו-10% הקדישו לקריאת ספרים עשר שעות ויותר. 9% נוספים דיווחו כי אינם קוראים באופן קבוע. 

מקור: עיבוד לנתוני הסקר החברתי של הלמ"ס 2011 

העיר במספרים: חיים בסרט

מיכל קורח
מכון ירושלים לחקר ישראל

מזה מספר שנים חלה פריחה בתעשיית הקולנוע הישראלי. פריחה זו באה לידי ביטוי בגידול ניכר במספר הסרטים המופקים בישראל מידי שנה ובזכייתם של סרטים ישראלים בפרסים יוקרתיים בפסטיבלים שונים הנערכים ברחבי העולם. פריחה זו נובעת, בין היתר, מהחלתו של חוק הקולנוע הישראלי בשנת 2001 שהגדיל באופן משמעותי את תקציב תעשיית הקולנוע. בשנים 2008-2004 נחתם הסכם על פיו תעביר המדינה מידי שנה 58 מיליון ש"ח לתעשיית הקולנוע. בהסכם לשנים 2013-2009 אף הוגדל הסכום ועמד על 67 מיליון לשנה.

בשנים 2002-2000 הופקו בישראל בממוצע כ-9 סרטים באורך מלא בשנה, לעומת 23 סרטים בממוצע בשנה שהופקו בשנים 2007-2003. לשם השוואה באותן שנים הופקו בצרפת ובבריטניה, שתי תעשייניות הקולנוע הגדולות באירופה, 18 סרטים ו-9 סרטים בממוצע לשנה, בהתאמה. בארה"ב, תעשיינית הסרטים הגדולה בעולם, הופקו 128 סרטים בממוצע לשנה.

בשנת 2007 נמכרו כ-9.1 מיליון כרטיסים בבתי הקולנוע (כולל רק בתי קולנוע החברים בהתאחדות ענף הקולנוע ולא כולל סינימטקים) ברחבי הארץ. הסרטים הישראלים שבהם נרשם מספר הצופים הגדול ביותר הם: בופור (280,000 מבקרים), ביקור התזמורת (235,000) ונודל (215,000). הסרטים הלא ישראלים בהם היה מספר המבקרים הגבוה ביותר הם: רטטוי, שרק 3 והארי פוטר ומסדר עוף החול. יוצא איפוא שהסרטים הישראלים הנצפים ביותר הם סרטים למבוגרים, בעוד שהסרטים הלא-ישראלים הנצפים ביותר הם סרטים לילדים ונוער, אליהם על פי רב מצטרפים גם הוריהם.

בשנת 2007 היו במחוז ירושלים 3 בתי קולנוע בהם היו 2,900 מושבים. בבתי קולנוע אלו נמכרו 667.3 אלף כרטיסים (כולל רק בתי קולנוע החברים בהתאחדות ענף הקולנוע ולא כולל סינימטקים ופסטיבלים). מספר הכרטיסים הגדול ביותר נמכר במחוז תל אביב – 4.9 מיליון ובמחוז המרכז – 1.6 מיליון.
פסטיבל הקולנוע בירושלים, המתקיים מידי שנה, הינו אבן שואבת למבקרים. בשנת 2007 עמד מספר המבקרים בפסטיבל על 64,000, המספר הגבוה ביותר של מבקרים בפסטיבלי קולנוע שהתקיימו בארץ. פסטיבלים נוספים שמשכו קהל מבקרים גדול הם מבקרים פסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה - 60,700 ופסטיבל קולנוע דרום - 25,000.

כרטיסים שנמכרו בבתי קולנוע, לפי מחוז, 2007 (אלפים)

מקורות: קולנוע בישראל 2007, מינהל התרבות, משרד המדע, התרבות והספורט והמרכז למידע ולמחקרי תרבות. שנתון סטטיסטי לישראל 2008, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.