תקופת בדידות

יועד שחר

סופי שבוע הם ימים משמחים ומשפחתיים עבור רובנו. אצל אחדים מתעוררת לפעמים תחושות בדידות. למרות שתחושת הבדידות היא חוויה אישית וכל אחד מאיתנו חווה אותה אחרת, מעניין לראות מיהם הירושלמים שנוטים לחוות אותה יותר מאחרים. בסקר החברתי שנערך מדי שנה על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נשאלים הנסקרים האם ישנם מצבים שבהם הם מרגישים בדידות? ואילו הם היו במשבר או במצוקה, האם ישנם אנשים שעל עזרתם הם יכולים לסמוך?

יכולנו לשער שנשואים מרגישים פחות תחושות בדידות, ואכן, נמצא ש-36% מהרווקים בירושלים מרגישים בדידות לעיתים קרובות או מדי פעם, לעומת 31% בלבד בקרב הנשואים. יחד עם זאת, אם אתם כבר נשואים, עדיף להישאר במעמד זה שכן, בקרב הגרושים והפרודים 47% הרגישו בדידות ובקרב האלמנים 68% הרגישו בדידות. הנתון הזה עושה רומנטיזציה לחיי הנישואים אלא שלא הכל גן של שושנים, גם אם אתם נשואים, אין זה מבטיח שיש לכם על מי לסמוך בעת מצוקה. 77% בלבד מקרב הנשואים העידו שיש להם על מי לסמוך בעתות מצוקה. זאת לעומת, 80% בקרב הגרושים, 83% בקרב אלמנים ו-87% בקרב רווקים.

נהוג לחשוב שבחברות מסורתיות תחושת הביחד גדולה על חשבון תחושת הבדידות, אולם כשאנו מנתחים את הנתונים בירושלים בפילוח קבוצות האוכלוסייה עולה שתחושת הבדידות בקרב ערביי העיר גדולה יותר. 39% מהערבים טענו שהם מרגישים בדידות לעיתים קרובות או מדי פעם, לעומת, 25% מהיהודים. כשבוחנים האם ישנם אנשים שעל עזרתם הם יכולים לסמוך בשעת משבר, עולה שרק ל-52% מקרב הערבים יש על מי לסמוך לעומת 94% מקרב היהודים.

גם למידת האמונה או לאופי הזהות הדתית ישנה השפעה על תחושת הבדידות ועל התחושה שיש על מי לסמוך. בקרב חרדים, רק 10% מרגישים בדידות לעיתים תכופות או מדי פעם. בקרב דתיים 28% חשים בדידות ובקרב חילונים 29%. בדומה, לחרדים יש גם על מי לסמוך, כך מעידים 96% מהם. לעומת 94% בקרב הדתיים ו-91% בקרב החילונים.

חווית הבדידות והתחושה שיש או אין על מי לסמוך קשורה בראש ובראשונה לגבי מצב המציאות אולם, היא גם תוצר של האופן שבו אנו חווים ומבינים את המציאות. מהנתונים עולה, שמידת הבדידות והתחושה שישנם אנשים שבעת משבר יהיה ניתן לסמוך עליהם, קשורות באורח החיים שבחרנו לעצמנו המעצב את הן את המציאות והן את האופן שבו אנחנו חווים אותה.

דיכי

יעל ישראלי

דיכאון הוא ההפרעה הנפשית השכיחה ביותר בקרב אוכלוסיית העולם המערבי, וההערכה היא כי במדינות מערביות כ-17% מהאוכלוסייה סובלים ממנה. לרבים מאיתנו יש מפעם לפעם מצב רוח דיכאוני בגלל אירועים שונים כמו פרידה מבן זוג, פיטורים, מוות של אדם קרוב ועוד, אך אלו מצבי רוח חולפים והרקע למצב הרוח ברור, בניגוד לדיכאון הקליני אשר הסיבות לו לרוב פנימיות ולא תמיד ברורות.

בסקר החברתי שבוצע על ידי הלמ"ס בשנת 2013 נשאלו הנסקרים אודות מצבם הנפשי והרגשי ומידת התמיכה שהם מקבלים מהסביבה.

בסקר נשאלו הנסקרים האם הרגישו מדוכאים בשנה האחרונה. בירושלים ענו 12% מהנשאלים כי הם מרגישים מדוכאים תמיד או לעיתים קרובות ו-33% ענו כי הם מרגישים מדוכאים לפעמים. אחוזים אלו גבוהים משמעותית מתל אביב ומישראל – בתל אביב 7% מהנשאלים ענו כי הם מרגישים מדוכאים לעיתים קרובות ו-27% נוספים כי הם מדוכאים לפעמים, ובישראל כולה – 9% ו-25% בהתאמה. 55% מהנשאלים בירושלים השיבו כי הם מדוכאים לעיתים רחוקות או אף פעם לא, בהשוואה ל-65% בתל אביב ובישראל כולה. אולם, כאשר נשאלו הירושלמים האם הרגישו כי הם זקוקים לטיפול פסיכולוגי בשנה החולפת, 7% בלבד העידו שכן לעומת 12% בתל אביב ובחיפה.

קיים הבדל גדול בשכיחות של דיכאון בין גברים לנשים. מחקרים מראים כי התופעה נפוצה פי שניים אצל נשים מאשר אצל גברים, אולם לא ברור מה מקור הפער והאם מדובר בבעיות באבחון.

נראה כי דווקא הפערים בירושלים בין גברים לנשים אינם כה גדולים – אחוז דומה של נשים וגברים בירושלים (11%-12%) השיבו כי הם תמיד מרגישים מדוכאים או לעיתים קרובות. אחוז מעט גבוה יותר של נשים העידו כי הן מדוכאות לפעמים (36% לעומת 30%), ואחוז גבוה יותר מהגברים הירושלמים העידו כי הם אף פעם לא מדוכאים (36% לעומת 29%). מבין שלוש הערים הגדולות, בחיפה ניתן לראות את הפערים הגדולים ביותר בין גברים לנשים – 8% מהגברים בחיפה העידו כי הם תמיד מרגישים מדוכאים או לעיתים קרובות בהשוואה לכמעט פי שניים בקרב הנשים (15%). 13% מהגברים בחיפה השיבו כי הם מדוכאים לפעמים לעומת 32% מהנשים.

תמיכה וסיוע מהסביבה יכולים לעזור רבות למי שנמצא בדיכאון להתמודד עם התחושות הדיכאוניות וכן למי שעלולים להיכנס לדיכאון. באופן מובהק רוב האנשים פונים לבני הזוג שלהם כדי לקבל תמיכה נפשית אך גם להורים ולחברים. בירושלים כמעט חצי מהנשאלים ענו כי יפנו לבן הזוג לקבלת תמיכה, 16% ענו כי יפנו להורים ו-15% יפנו לחבר או לחברה. היתר ענו כי יפנו לילדים שלהם, לבן משפחה אחר או לאיש מקצוע. גם במקרה זה קיימים הבדלים בין גברים לנשים - הנשים הירושלמיות נוטות יותר לפנות לילדים שלהן לקבלת תמיכה נפשית והגברים הירושלמים נוטים דווקא לפנות להוריהם.

גם בתל אביב כחצי מהנשאלים ענו כי יפנו לבן זוגם לקבלת תמיכה נפשית, 7% בלבד ענו כי יפנו להוריהם (פחות מחצי בהשוואה לירושלים) ו-20% ענו כי יפנו לחבר או לחברה. הנשים התל אביביות נוטות יותר לפנות לילדים שלהן או לבן משפחה אחר לקבלת תמיכה ואילו הגברים נוטים יותר לפנות לבנות הזוג שלהם.    

לכל המדוכאים, המדוכדכים, הנעזבים והאבלים נביע תקווה כי "אי בזה יסתיימו משעולי יגונים" כדבריה של המשוררת לאה גולדברג.

    
מקור הנתונים: הסקר החברתי 2012, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה