משקי בית ודתיות

יאיר אסף-שפירא

www.jiis.org.il

בכל שנה, ביום ירושלים, מפרסם מכון ירושלים לחקר ישראל את "השנתון הסטטיסטי לירושלים". השנתון הוא מקור הנתונים העיקרי על העיר, וככזה (גם) כותבי הבלוג הזה משתמשים בו באופן קבוע.

פעמים רבות, אנו בוחנים לעומק את נתוני האוכלוסייה (נפשות), אבל היום אני רוצה להפנות את המבט לנתונים אודות משקי בית. משק בית מוגדר כאדם או מספר אנשים החולקים דירת מגורים, ומקיימים תקציב הוצאות מזון משותף. בדרך כלל יכלול משק הבית רווק/ה, משפחה או שותפים. כשמנסים להעריך את הדרישה לדיור ולשירותים נוספים, נתוני משקי בית הם לפעמים חשובים יותר מנתוני נפשות.

בישראל ישנם 2.3 מיליון משקי בית, 210,100 מתוכם חיים בירושלים. חלקה של ירושלים מתוך משקי הבית בישראל נמוך יותר מחלקה באוכלוסיה (8.8% לעומת 10%), זאת בשל משקי בית גדולים יחסית בבירה (3.9 נפשות לעומת 3.3 בישראל). המאזן בין משקי בית יהודיים לערביים גם הוא שונה בהשוואה למאזן האוכלוסיות – משקי הבית היהודיים מהווים 71% מסך כל משקי הבית, לעומת 63% יהודים באוכלוסיה.

משק בית בירושלים הוא אולי גדול בממוצע, אולם עדיין, ב-38% ממשקי הבית בעיר יש אדם אחד או שניים. משקי בית אלה כוללים את הסטודנטים הרבים שיש בירושלים ומבוגרים-צעירים אחרים. 

בקרב משקי הבית היהודיים, נתון זה עולה ל-47%, או כמעט מחצית ממשקי הבית – מעט גבוה יותר מהנתון עבור משקי בית יהודיים בישראל (46%). אחוז כה גבוה של משקי בית קטנים מעלה את השאלה כיצד יתכן שגודלו הממוצע של משק בית בירושלים גדול מזה של משק בית בישראל. התשובה טמונה בשיעורם הגבוה של משקי בית המורכבים מ-7 נפשות ומעלה בירושלים (15% לעומת 5.9% בישראל).

החל משנה זו, הודות לשינויים בסקר כוח האדם של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, קיימים נתונים בנוגע להתפלגות של משקי בית לפי זהות דתית. בקרב משקי הבית היהודיים, 45% הם משקי בית חילוניים ומסורתיים, משקי בית "דתיים מאוד" וחרדיים מהווים 33% ומשקי בית דתיים מהווים 22%. 

בקרב משקי הבית הערביים, משקי בית מסורתיים וחילוניים מהווים 64% (רובם הצהירו שהם מסורתיים), ומשקי בית דתיים (כולל שיעור קטן מאוד של משקי בית שהם "מאוד דתיים") מהווים 36%.

תרגום: אלון קופרארד

משק בית

מאת: יאיר אסף-שפירא
מפקד האוכלוסין האחרון מספק נתונים מעודכנים ומדוייקים לגבי סוף שנת 2008. במועד זה היו בירושלים 202,200 משקי בית.
שיעור משקי הבית הגדולים בירושלים גבוה, ו-21% מהם היו של 6 נפשות ומעלה. זאת לעומת 11% בישראל. עם זאת, גם שיעור משקי בית הקטנים, של 1-2 נפשות דומה לממוצע בישראל, וקבוצה זו כללה 40% ממשקי הבית בירושלים, לעומת 45% בישראל.
בקרב האוכלוסייה היהודית נמוך יותר חלקם של משקי הבית הגדולים, והוא עמד על 16% בירושלים, לעומת 9% בישראל. שיעור משקי הבית היהודיים הקטנים עמד על 47% בירושלים - בדומה לשיעור בישראל, שעמד על 46%.
שיעור משקי הבית הגדולים (6+ נפשות) גבוה בשכונות החרדיות, ושכונות אלו היו היחידות במגזר היהודי בהן שיעור משקי הבית הגדולים עלה על 20% בשנת 2008. שיעור גבוה במיוחד נרשם ברמת-שלמה, נווה-יעקב, והאזורים החרדיים של רמות-אלון. שיעור משקי הבית הקטנים (1-2 נפשות) גבוה במיוחד במרכז העיר ובקריית שמואל, והם היוו 75%-85% ממשקי הבית בשכונות אלו. נציין כי ההשוואה בין השכונות אינה כוללת את האזורים הערביים של העיר, בשל מחסור בנתונים לאזורים אלו.
81% ממשקי הבית בירושלים היו משפחתיים, והיתר היו של יחידים או שכללו מספר אנשים שלא היוו משפחה. ברוב משקי הבית המשפחתיים התגוררו שני דורות (הורים וילדים), אך 20% מהם היו של דור אחד, ו-4.5% של שלושה דורות או יותר. במגזר הערבי נדירות יותר משפחות של דור אחד, והן היוו 4.6% בלבד ממשקי הבית המשפחתיים בירושלים. משפחות רב-דוריות נפוצות יותר בקרב האוכלוסייה הערבית, והן היוו 7.9% ממשקי הבית המשפחתיים בעיר.

בעלבתים

מאת: איתן בלואר

שיעור משקי הבית בישראל שגרים בדירה בבעלותם (66%) גבוה בהשוואה למדינות המפותחות. הסיבות לכך הן תחושת הביטחון שבבעלות על הנכס, עידוד ממשלתי לרכישת דירה, גורמים פסיכולוגים ועוד. שיעור משקי הבית בירושלים שגרים בדירה בבעלותם (59%) נמוך במקצת בהשוואה לישראל (66%). מבין הערים המונות 100,000 תושבים ומעלה, השיעור הגבוה ביותר של משקי בית שגרים בדירה שבבעלותם נרשם בראשון לציון (73%), חולון (71%) ובני ברק (71%). כפי שניתן לראות בגרף, שיעור משקי הבית הגרים בדירה בבעלותם בירושלים, נמוך בהשוואה ליישובים במטרופולין ירושלים.
שיעור משקי הבית שגרו בדירה בשכירות בירושלים היה 32%, והוא גבוה בהשוואה לישראל (26%). מבין הערים המונות 100,000 תושבים ומעלה, השיעור הגבוה ביותר של משקי הבית שגרו בדירה בשכירות נרשם בתל אביב (48%), רמת גן (38%) ובת ים (33%). יתר משקי הבית גרו בהסדר אחר (דמי מפתח, דיור מוגן וכד') ובירושלים הם היוו 8% ממשקי הבית, שיעור הדומה לישראל ולתל אביב (8%, 7% בהתאמה).

בחינת הפריסה המרחבית של משקי בית הגרים בדירה שבבעלותם או בשכירות יכולה להשפיע על קבלת ההחלטות והכנת התוכניות העירוניות כגון דיור בר השגה, תוכניות מתאר וכד'. הפריסה המרחבית מושפעת מהיבטים כלכליים ודמוגרפיים שונים כגון עלות רכישת דירה באזורים שונים (מרכז העיר, שכונות פריפריאליות), אופי ומצב האוכלוסייה בשכונה (צעירים, ותיקים, סטודנטים וכו'), איכות החיים ועוד. בשנת 2008 השכונות בירושלים בהן מרבית משקי הבית התגוררו בדירה בבעלותם הן הר חומה (87%), רמת שלמה (77%) פסגת זאב (76%) ונווה יעקב (74%). השכונות בהן מרבית משקי הבית שגרו בדירה בשכירות היו מרכז העיר (70%), נחלאות (62%), רחביה (54%) והגבעה הצרפתית (47%).

מקור: נתוני מפקד האוכלוסין 2008, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

העיר במספרים: מוצרי צריכה

יאיר אסף-שפירא
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

שיעור הבעלות על מוצרים "בני קיימה" משמש כאינדיקטור לרמת החיים של משק-הבית. ככל שרמת החיים של משק-הבית גבוהה יותר, כך יימצאו ברשותו יותר מוצרים. שיעור הבעלות על מוצרי צריכה בקרב משקי-הבית בירושלים נמוך באופן יחסי לערים הגדולות בישראל. כך לדוגמה בשנת 2008 החזיקו רק 22% ממשקי הבית בעיר במדיח-כלים, לעומת 32% ממשקי הבית בתל-אביב, 33% בחיפה, ו-51% בראשון לציון.

עם זאת, בהשוואה לשנת 2004 נמצא כי מגמות השינוי בשיעור הבעלות על מוצרים דומות בין ירושלים לערים הגדולות האחרות, ולממוצע בישראל. בין המוצרים שהייתה בבעלות עליהם בירושלים עלייה בשיעור חד היו מערכת DVD - מ-15% ל-45%, מחשב ביתי - מ-50% ל-66%, מזגן אויר - מ-22% ל-36%, ומייבש כביסה - מ-35% ל-45%. מוצרים שהייתה ירידה בשיעור הבעלות עליהם בירושלים, בישראל, ובשלוש הערים הגדולות היו טלוויזיה וקו טלפון.

משקי הבית בירושלים הוציאו בשנת 2008 בממוצע 11,500 שקלים בחודש לתצרוכת - פחות מתל-אביב וראשון-לציון בהן הוציא משק בית 13,800 ו-14,000 שקלים בהתאמה, אך יותר מחיפה בה הוציא משק בית 10,200 שקלים לתצרוכת. לכאורה ההפרשים בין הערים אינם גדולים, אך חשוב לזכור כי מכיוון שמשקי הבית בירושלים גדולים יחסית, יוצא כי ההוצאה הממוצעת לנפש נמוכה.

סעיפי ההוצאה העיקריים של משקי הבית הן בישראל והן בארבע בערים הגדולות הם דיור, מזון ותחבורה-תקשורת. בירושלים, בתל-אביב ובראשון-לציון הסעיף הראשון הוא הדיור, ומשקי הבית מוציאים בסעיף זה 25%-29% מההוצאה לתצרוכת. בחיפה סעיף ההוצאה הגדול ביותר של משקי הבית הוא התחבורה והתקשורת. בירושלים סעיף ההוצאה השני של משקי הבית הוא המזון (18%) והשלישי הוא התחבורה והתקשורת (17%).

שיעור הבעלות על מוצרים נבחרים של משקי-בית בירושלים.

מקור: ממצאים מסקר הוצאות משק הבית 2008, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

העיר במספרים: דור דור ודורשיו

שירי בורנשטיין
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מגדירה משפחה כ"משפחה גרעינית של שני אנשים או יותר החולקים משק בית אחד וקשורים זה לזה כבעל ואישה, כהורה וילד, זוג ללא נישואים וכדומה".
משק בית מוגדר כ"אדם אחד או קבוצת אנשים (שאינם בהכרח קרובי משפחה) הגרים יחד בדירה אחת באופן קבוע ברוב ימות השבוע, ויש להם תקציב הוצאות משותף למזון".

בשנת 2006 היו במדינת ישראל 2,000,000 משקי בית, אשר כללו 1,660,000 משפחות. במשקי בית אלו התגוררו כ-6,700,000 מיליון נפשות, ו-400,000 נפשות נוספות התגוררו במוסדות, קיבוצים ואחרים.

שיעור משקי הבית בהם מתגוררים בדירה אחת שני דורות, כלומר הורים וילדים, הוא הגדול ביותר – 74% מכלל משקי הבית בישראל. זאת לעומת 22% ממשקי הבית בהם חיים בני דור אחד בלבד, או 4% ממשקי הבית בהם חיים שלושה דורות ומעלה תחת אותה קורת הגג.

מבין הערים הגדולות בישראל, את השיעור הגבוה ביותר של משקי הבית בהם מתגוררים יחדיו שלושה דורות ומעלה ניתן למצוא בירושלים – 7,400 משקי בית המהווים 5% מכלל משקי הבית. את השיעור הגבוה ביותר של משקי הבית בהם מתגוררים בני דור אחד ניתן למצוא בתל אביב - 36,600 משקי בית המהווים 39% מכלל משקי הבית התל אביביים וזאת לעומת 20% מכלל משקי הבית הירושלמים.

כפי שמשק בית בו מתגוררים בני דור אחד מצביע על אוכלוסייה צעירה יחסית (זוגות שעדיין לא הביאו ילדים לעולם) או לחילופין על אוכלוסייה מבוגרת יחסית (זוגות בגילאי ה-60+), משק בית בו חיים יחדיו שלושה דורות מצביע פעמים רבות על מבנה משפחה מסורתי, מאפיינים תרבותיים ייחודיים ו/או על מצוקה כלכלית. שלא במפתיע, ניתן לראות את השיעור הגבוה ביותר של משקי בית בני 3 דורות ומעלה בירושלים (5% מכלל משקי הבית בעיר), ובעיקר בקרב המגזר הערבי. רק ב-3% ממשקי הבית היהודים בירושלים מתגוררים שלושה דורות תחת קורת גג אחת, לעומת 11% מכלל משקי הבית הערבים.

משקי בית ירושלמיים, לפי מספר הדורות המתגוררים בדירה (אחוזים), 2006

מקור: משקי בית ומשפחות, תכונות גיאוגרפיות. 2006-2005. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

העיר במספרים: על בניינים ואנשים

יאיר אסף-שפירא
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

בעשר השנים שבין 1998-2007, הסתיימה בירושלים בנייתם של בניינים בשטח (רצפה) כולל של 3,743,700 מטר רבוע (מ"ר). בעשור זה גדלה האוכלוסייה בעיר ב-113,900 נפש. ניתן לומר, אם כך, שביחס לתוספת האוכלוסייה בעיר, נוספו 33 מ"ר בנוי על כל תושב חדש. מתוך הבניינים שנבנו, 2,641,800 מ"ר היו למגורים, כלומר 23 מ"ר לתושב. יתר הבנייה הייתה לייעודים אחרים: 0.6 מ"ר לתושב להארחה, 2.5 מ"ר למסחר ושרותים עסקיים, 2.4 מ"ר לתעשייה, ו-4.1 מ"ר לבנייני ציבור.

היחס בין תוספת הבנייה בעיר, לשיעור הגידול באוכלוסייה, נמוך בירושלים ביחס לערים הגדולות האחרות. בכל הערים הגדולות גם יחד (ירושלים, תל-אביב, חיפה, ראשון-לציון ואשדוד) נבנו בממוצע, ביחס לתוספת האוכלוסייה, 73 מ"ר לתושב חדש, מתוכם 48 מ"ר למגורים, 0.9 מ"ר להארחה, 10 מ"ר למסחר ושרותים עסקיים, 6.9 מ"ר לתעשייה, ו-7.2 מ"ר לבנייני ציבור. אחת הסיבות שבגללן היקף הבנייה בירושלים אינו בשיעור דומה ליתר הערים, היא המאפיינים של אוכלוסיית העיר. אוכלוסיית ירושלים מתאפיינת במשקי בית גדולים. בעוד שבירושלים עלה גודל משק הבית הממוצע בעשור שנבחן, הרי שביתר הערים הגדולות הוא ירד. אחת התופעות המתלוות לרוב לירידה בגודל משק הבית היא עלייה ברווחת הדיור הממוצעת - מ"ר לנפש.

בבחינת הבנייה החדשה בערים הגדולות בעשור זה, בולטת העיר תל-אביב, המהווה מרכז למטרופולין הגדול של ישראל. בתל-אביב נבנו 137 מ"ר לכל תושב חדש, מהם 82 מ"ר למגורים, 25 מ"ר למסחר ושרותים עסקיים, ו-10 מ"ר לבנייני ציבור.

שטח בנוי (מ"ר) ממוצע לתושב חדש בערים הגדולות (למעט חיפה), 1998-2007

מקורות:
הבינוי בישראל, לשנים המתאימות, דרך מחולל הלוחות החדש באתר האינטרנט של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה,
שנתון סטטיסטי לירושלים לשנים המתאימות.

חדר וחצי

יאיר אסף-שפירא

תושבי ירושלים מתגוררים בצפיפות דיור ממוצעת (נפשות לחדר) גבוהה יותר מאשר תושבי ישראל, אך לא בהרבה. צפיפות הדיור היא מספר הנפשות במשק הבית, מחולק במספר החדרים בבית.

בקרב משקי-הבית היהודיים בירושלים, צפיפות הדיור הממוצעת היא 0.96 נפשות לחדר, לעומת 0.84 בקרב משקי-בית יהודיים בישראל. רוב משקי הבית היהודיים מתגוררים בצפיפות ממוצעת של נפש אחת לחדר או פחות, הן בירושלים (72%) והן בישראל (78%). ההפרש בין הצפיפות בירושלים לזו שבישראל נובע בעיקר משיעור גבוה של משקי בית המתגוררים בצפיפות גבוהה של מעל 2 נפשות לחדר בירושלים - 6%, לעומת 1.6% בישראל. על-מנת להבין את הנתונים כדאי לשים לב שבירושלים שיעור משקי הבית היהודיים הגדולים הוא אמנם גבוה, אך בנוסף לכך קרוב לחצי ממשקי הבית היהודיים בעיר (48%) הם בני 1-2 נפשות. (כל הנתונים מתייחסים לשנת 2006).

בתל-אביב – יפו ובחיפה צפיפות הדיור הממוצעת של משקי הבית היהודיים נמוכה, ועומדת על 0.74 נפשות לחדר, נתון הנובע בין היתר מריבוי משקי-הבית הקטנים בערים אלו.

בקרב משקי-הבית הערביים צפיפות הדיור הממוצעת גבוהה יותר מאשר באלו היהודיים, וגם בקרב מגזר זה, היא גבוהה יותר בירושלים מאשר בישראל. צפיפות הדיור הממוצעת בקרב משקי-בית ערביים עומדת על 1.93 נפשות לחדר בירושלים, ו-1.41 בישראל.

מהנתונים עולה כי בקרב המגזר הערבי דפוסי המגורים בירושלים ובישראל שונים מאוד זה מזה, ובעוד שבירושלים רוב משקי-הבית הערביים (54%) מתגוררים בצפיפות גבוהה של 2 נפשות לחדר ומעלה, הרי שבישראל שיעורם הוא רק 25%. אחת הסיבות היא מחירי הדיור בירושלים, המכתיבים הצטופפות, לעומת ישובים קטנים יותר, רובם בעלי אופי כפרי, המאפשרים רווחת דיור גבוהה יותר. סיבה אחרת היא משקי הבית הגדולים בקרב האוכלוסייה הערבית בירושלים. 47% ממשקי הבית הערביים בעיר הם בני 6 נפשות ומעלה, ורק 13% בני 1-2 נפשות.

צפיפות דיור של משקי-בית ערביים, 2006

מקור: משקי-בית - תכונות כלכליות וצפיפות דיור, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

הוצאה חודשית לתצרוכת למשק בית

(או: לאן הולך הכסף?)

שירי בורנשטיין

סקר הוצאות למשק הבית לשנת 2006 מראה כי בשנת 2006 עמדה ההוצאה הממוצעת למשק בית בישראל על 11,133 ₪ לחודש. מבין חמש הערים הגדולות ההוצאה הגבוהה ביותר נרשמה בראשון לציון – 13,076 ₪, ולאחריה תל אביב 12,456 ₪, ירושלים 10,749 ₪, אשדוד 10,027 ₪ ובחיפה – 9,448 ₪ לחודש .

התפלגות ההוצאות של משקי בית בחמש הערים הגדלות בישראל לפי תחומי הוצאה ראשיים מעלה את הנתונים הבאים:
ההוצאה הגדולה ביותר למשק בית לדיור היא בתל אביב – 30% מההוצאה, לעומת משקי בית בירושלים אשר הוצאתם החודשית לדיור מהווה 23%.

ראשון לציון וירושלים הן שיאניות ההוצאה על מזון – 14% מהוצאתם החודשית לעומת 13% מההוצאה החודשית בתל אביב ו-10% בחיפה. משק בית תל אביבי, עם זאת, מקדיש 5% מהוצאתו החודשית לארוחות מחוץ לבית (ובירושלים – 1.5% בלבד).

הירושלמים מוציאים את האחוז הגבוה ביותר על שירותי חינוך – 6% מההוצאה החודשית לעומת 4.5% בישראל. משקי בית חיפאים, לעומתם, מוציאים על שירותי חינוך רק 3.5% מהוצאת החודשית.

הירושלמים מובילים גם בהוצאות על תחבורה ציבורית – 2% בירושלים לעומת 1% בתל אביב ו-0.5% בראשון לציון. משקי בית בראשון לציון, עם זאת, מוציאים 16% מהוצאתם החודשית על הוצאות לכל רכב, לעומת 9% בירושלים ו-11% בתל אביב. התל אביבים מוציאים את האחוז הגבוה ביותר על נסיעות לחו"ל – 8% לעומת 3% בירושלים ו-0.5% בראשון לציון.

נתון מעניין אחר הוא השוואה בין אחוז ההוצאה החודשית על הלבשה עליונה לגברים לעומת הלבשה עליונה לנשים. ההבדל בין השניים הוא כפול – 1.1% לנשים לעומת 0.6% לגברים. נשות ראשון לציון מחזיקות בשיא ההוצאה החודשית על בגדי נשים – 1.5% וזאת לעומת 0.7% בירושלים.

משקי בית בירושלים מחזיקים בשיא שלא תורם לבריאות – אחוז ההוצאה הגדול ביותר על סיגריות, טבק וצורכי עישון אחרים – 1%, לעומת 0.8% בתל אביב ו0.5% בחיפה.

התפלגות ההוצאות החודשיות במשק בית ירושלמי

מקורות: סקר הוצאות למשק הבית, 2006. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, דצמבר, 2007

לכל טורי "העיר במספרים" באתר מכון ירושלים

מוצרים בני קיימא

יאיר אסף-שפירא
אפריל 2007

משקי הבית בשלוש הערים הגדולות מתאפיינים בשיעור נמוך של בעלות על חלק מהמוצרים "בני-הקיימא" - מוצרי הצריכה הלא-מתכלים – ביחס לממוצע בישראל (כל הנתונים מתייחסים לשנת 2005). אחד ממוצרים אלו הוא רכב – לרשותם של רק 50% ממשקי הבית בירושלים ובתל-אביב, ו-53% ממשקי הבית בחיפה עומדת מכונית, לעומת 58% בישראל כולה. גם שיעור משקי הבית שברשותם שני רכבים או יותר נמוך בירושלים (10%) ובתל-אביב (13%) מבישראל (15%). מוצרים נוספים שבשיעור הבעלות עליהם נופלות הערים הגדולות מהממוצע הארצי הם: מיקרוגל, מדיח כלים, מכונת כביסה, מערכת DVD, וטלפון סלולארי.

משקי הבית בירושלים מתאפיינים בשיעור בעלות נמוך במיוחד על חלק גדול מהמוצרים. כנראה שמזג האוויר הקריר הוא שמוביל לשיעור נמוך של משקי בית שבבעלותם מזגן – 28% בלבד (ב-40% פחות מהשיעור בישראל). שיעור המנויים לכבלים או ללווין עומד על 40% (ב-29% פחות מבישראל), ובעלי הטלוויזיה הם רק 77% ממשקי הבית (ב-15% נמוך מבישראל). שיעור משקי הבית בעלי מחשב הוא 59% (ב-3% נמוך מבישראל), ובעלי חיבור לאינטרנט הם 34% - ב-15% נמוך מבישראל.

בבעלות על רוב המוצרים חלה בירושלים עלייה לעומת שנת 2000. המוצרים שבהם הייתה מגמת ירידה הם: מכונית (ירידה של 2%), טלפון (ירידה של 8%), ומנוי לכבלים או לווין (ירידה של 8%). בשלושה מהמוצרים שנסקרו היה שינוי במגמה, ובעוד שבשנת 2000 בירושלים היה שיעור הבעלות גבוה מבישראל, הרי שכיום גבוה השיעור בישראל מבירושלים. מוצרים אלו הם מיקרוגל, מחשב וחיבור לאינטרנט. רק במוצר אחד חלה עלייה (של 3%) בירושלים, לעומת ירידה (של כאחוז) בישראל – טלוויזיה.

שיעור משקי הבית שברשותם מכונית, 2005


מקור הנתונים: סקר הוצאות משק הבית 2005 – סיכומים כלליים, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פברואר 2007