האוכלוסייה המוסלמית בישראל ובירושלים

מאת: מיכל קורח

בשבוע שעבר חגגו המוסלמים את חג הקורבן. בעוד שהדת היהודית משופעת באופן יחסי בחגים, לדת המוסלמית ישנם שני חגים בלבד: עיד אל-פיטר (שבירת צום הרמדאן) ועיד אל-אדחה (חג הקורבן). חג הקורבן מציין את המועד לקיום החג', העלייה לרגל למכה, המקום הקדוש ביותר עבור המוסלמים.

בשנת 2009 נאמדה האוכלוסייה המוסלמית בישראל ב-1.286 מיליון נפש, והיא היוותה 17% מכלל אוכלוסיית ישראל.
האוכלוסייה המוסלמית מתאפיינת בגילה הצעיר. בשנת 2009 היה הגיל החציוני (הגיל שמחצית מהאוכלוסייה צעירה ממנו והמחצית האחרת מבוגרת ממנו) של האוכלוסייה המוסלמית בישראל 20, בהשוואה ל-31 בקרב האוכלוסיה היהודית, ול-30 בקרב האוכלוסייה הנוצרית-ערבית. גילה הצעיר של האוכלוסייה המוסלמית נובע בעיקר משיעורי פיריון גבוהים. עם זאת יש לציין ששיעורי הפריון של האוכלוסייה המוסלמית נמצאים בירידה מזה כמה שנים.

כמחצית מהאוכלוסייה המוסלמית בישראל מתגוררת בצפון הארץ (37% במחוז הצפון ו-14% במחוז חיפה). במחוז ירושלים מתגוררת 21% מהאוכלוסייה המוסלמית, מרביתה בעיר ירושלים, ובמחוז הדרום גרה 15% מהאוכלוסייה.

בירושלים מתגורר מספר המוסלמים הגבוה ביותר בישראל. בשנת 2009 התגוררו בה 264 אלף מוסלמים, והם היוו 96% מהאוכלוסייה הערבית בירושלים, ו-34% מכלל אוכלוסיית העיר. מספר המוסלמים בתל אביב ובחיפה נמוך באופן ניכר ועמד על 13-12 אלף (בכל אחת מהן). ערים נוספות בהן גרה אוכלוסייה מוסלמית גדולה יחסית הן: רהט (52 אלף), נצרת (50 אלף) ואום אל-פחם (46 אלף).

מקורות: נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ויקיפדיה.

העיר במספרים: האוכלוסייה המוסלמית בישראל ובירושלים

מיכל קורח
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

בעוד שהדת היהודית משופעת באופן יחסי בחגים, לדת המוסלמית ישנם שני חגים בלבד: עיד אל-פיטר (שבירת צום הרמדאן) ועיד אל-אדחה (חג הקורבן). חג הקורבן, שהתקיים השבוע מציין את המועד לקיום החג', העלייה לרגל למכה, המקום הקדוש ביותר עבור המוסלמים.

בשנת 2008 מנתה האוכלוסייה המוסלמית בישראל כ-1.240 מיליון נפש, והיא היוותה 17% מכלל אוכלוסיית ישראל. האוכלוסייה המוסלמית מתאפיינת בגילה הצעיר. בשנת 2008 עמד הגיל החציוני (הגיל שמחצית מהאוכלוסייה צעירה ממנו והמחצית האחרת מבוגרת ממנו) של האוכלוסייה המוסלמית בישראל על 19, לעומת 31 בקרב האוכלוסיה היהודית, ו-30 בקרב האוכלוסייה הנוצרית-ערבית.
גילה הצעיר של האוכלוסייה המוסלמית נובע בעיקר משיעורי פיריון גבוהים. מספר הילדים הממוצע שאישה מוסלמית צפויה ללדת במהלך חייה עמד בשנת 2008 על 3.8, לעומת 2.8 בקרב האוכלוסייה היהודית ו-2.1 בקרב האוכלוסייה הנוצרית-ערבית. מזה מספר שנים נרשמת ירידה בשיעור הפריון של הנשים המוסלמיות, מ-4.7 ילדים לאישה בשנת 2000, ל-4.4 בשנת 2004 ול-3.8 בשנת 2008.

מחצית מהאוכלוסייה המוסלמית בישראל מתגוררת בצפון הארץ (38% במחוז הצפון ו-14% במחוז חיפה). במחוז ירושלים מתגוררת 21% מהאוכלוסייה המוסלמית, מרביתה בעיר ירושלים, ובמחוז הדרום גרה 14% מהאוכלוסייה.

בשנת 2008 התגוררו בירושלים 255.7 אלף מוסלמים, והם היוו 95% מהאוכלוסייה הערבית בירושלים, ו-33% מכלל אוכלוסיית העיר. ירושלים היא העיר בה מתגורר מספר המוסלמים הגבוה ביותר בישראל.
מספר המוסלמים בתל אביב ובחיפה נמוך באופן ניכר מבירושלים ועומד על 13-12 אלף ||(בכל אחת מהן). גם בעכו וברמלה מתגוררים כ-12 אלף מוסלמים. ערים בהן גרה אוכלוסייה מוסלמית רחבת היקף הן נצרת (45.8 אלף), אום אל-פחם (44.5 אלף) ורהט (43.8 אלף).

אוכלוסייה מוסלמית, לפי מחוז 2008 (אלפים)

מקורות: נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ויקיפדיה.

כיפה סרוגה

יאיר אסף-שפירא

ברוב המחקרים שאנו עורכים, אנו מחלקים את תושבי ירושלים לקבוצות, שכן ברוב המקרים אין משמעות לממוצע העירוני מכיוון שהקבוצות שונות זו מזו במאפייניהן. כך לדוגמה אנו בודקים את מאפייני האוכלוסייה היהודית בנפרד מאלו של האוכלוסייה הערבית, ואת האוכלוסייה היהודית החרדית בנפרד מזו שאינה חרדית. מובן שבקרב כל קבוצה ישנן תת-קבוצות רבות, אך לרוב אין לנו כלים סטטיסטיים אמינים על-מנת להבחין ביניהן ולאפיין אותן בנפרד זו מזו. אחת הקבוצות הללו היא היהודים הדתיים שאינם חרדים.

28% מתושבי ירושלים היהודים בני 20 ומעלה הגדירו את עצמם בשנים 2004-2006, כדתיים, או מסורתיים-דתיים (לא חרדים). בישראל הגדירו את עצמם בצורה דומה 22% מבני 20+. בערים הגדולות האחרות (תל-אביב-יפו, חיפה וראשון-לציון) היה שיעור הדתיים נמוך יותר, ועמד על 13%-14%.

בחינה נוספת של קבוצה זו אפשרית לפי זרם החינוך הייחודי לה - החינוך הממלכתי-דתי. בקרב זרמי החינוך העברי בעיר, החינוך הממלכתי-דתי הוא הקטן ביותר. 18% (25,700) מהתלמידים במערכת החינוך העברי בירושלים למדו בשנת תשס"ז בחינוך הממלכתי-דתי, לעומת 22% בחינוך הממלכתי, ו-59% בחינוך החרדי העירוני. אחוז נוסף למד בחינוך המיוחד.

את האוכלוסייה החרדית ניתן לאפיין לעיתים לפי דפוסי הצבעה בבחירות. לא כך לגבי האוכלוסייה הדתית שאינה חרדית. עם זאת, בבחינת שיעורי ההצבעה למפלגת האיחוד הלאומי-מפד"ל לפי שכונות, נמצא דמיון לפרישה המרחבית של האוכלוסייה הדתית. בבחירות לכנסת שנערכו בשנת 2006, שיעור ההצבעה לאיחוד הלאומי-מפד"ל בירושלים (12%) היה גבוה משמעותית מהשיעור בישראל (7%). השכונות בהן שיעורי ההצבעה למפלגה זו היו הגבוהים ביותר היו קרית משה (39%), הר חומה (38%), גבעת מרדכי (37%), הרובע היהודי (31%), וגבעת שאול (26%).

יהודים בני 20+ בירושלים, לפי דתיות, 2004-2006

מקורות:
הסקר החברתי 2006, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;
שנתון סטטיסטי לירושלים 2005/6, מכון ירושלים לחקר ישראל ועיריית ירושלים;
אתר האינטרנט של הכנסת.

לכל טורי "העיר במספרים" באתר מכון ירושלים לחקר ישראל