יום שישי, 8 באוגוסט 2008

כיפה סרוגה

יאיר אסף-שפירא

ברוב המחקרים שאנו עורכים, אנו מחלקים את תושבי ירושלים לקבוצות, שכן ברוב המקרים אין משמעות לממוצע העירוני מכיוון שהקבוצות שונות זו מזו במאפייניהן. כך לדוגמה אנו בודקים את מאפייני האוכלוסייה היהודית בנפרד מאלו של האוכלוסייה הערבית, ואת האוכלוסייה היהודית החרדית בנפרד מזו שאינה חרדית. מובן שבקרב כל קבוצה ישנן תת-קבוצות רבות, אך לרוב אין לנו כלים סטטיסטיים אמינים על-מנת להבחין ביניהן ולאפיין אותן בנפרד זו מזו. אחת הקבוצות הללו היא היהודים הדתיים שאינם חרדים.

28% מתושבי ירושלים היהודים בני 20 ומעלה הגדירו את עצמם בשנים 2004-2006, כדתיים, או מסורתיים-דתיים (לא חרדים). בישראל הגדירו את עצמם בצורה דומה 22% מבני 20+. בערים הגדולות האחרות (תל-אביב-יפו, חיפה וראשון-לציון) היה שיעור הדתיים נמוך יותר, ועמד על 13%-14%.

בחינה נוספת של קבוצה זו אפשרית לפי זרם החינוך הייחודי לה - החינוך הממלכתי-דתי. בקרב זרמי החינוך העברי בעיר, החינוך הממלכתי-דתי הוא הקטן ביותר. 18% (25,700) מהתלמידים במערכת החינוך העברי בירושלים למדו בשנת תשס"ז בחינוך הממלכתי-דתי, לעומת 22% בחינוך הממלכתי, ו-59% בחינוך החרדי העירוני. אחוז נוסף למד בחינוך המיוחד.

את האוכלוסייה החרדית ניתן לאפיין לעיתים לפי דפוסי הצבעה בבחירות. לא כך לגבי האוכלוסייה הדתית שאינה חרדית. עם זאת, בבחינת שיעורי ההצבעה למפלגת האיחוד הלאומי-מפד"ל לפי שכונות, נמצא דמיון לפרישה המרחבית של האוכלוסייה הדתית. בבחירות לכנסת שנערכו בשנת 2006, שיעור ההצבעה לאיחוד הלאומי-מפד"ל בירושלים (12%) היה גבוה משמעותית מהשיעור בישראל (7%). השכונות בהן שיעורי ההצבעה למפלגה זו היו הגבוהים ביותר היו קרית משה (39%), הר חומה (38%), גבעת מרדכי (37%), הרובע היהודי (31%), וגבעת שאול (26%).

יהודים בני 20+ בירושלים, לפי דתיות, 2004-2006

מקורות:
הסקר החברתי 2006, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;
שנתון סטטיסטי לירושלים 2005/6, מכון ירושלים לחקר ישראל ועיריית ירושלים;
אתר האינטרנט של הכנסת.

לכל טורי "העיר במספרים" באתר מכון ירושלים לחקר ישראל

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה