‏הצגת רשומות עם תוויות שטח. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שטח. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 21 באפריל 2015

ברחובות שלנו יש קסם מיוחד

עומר יניב

כיצד בוחרים שמות לרחובות? כאן בירושלים, עיר בעלת היסטוריה עשירה וחשיבות דתית וסמלית, ניתן להניח כי אין מספיק רחובות, סמטאות, כיכרות, שדרות וכבישים על מנת להנציח את אלפי הדמויות, המקומות והאירועים להם מגיעה הנצחה. כיום יש בירושלים מעל ל-3,000 רחובות ואתרים להם ניתנו שמות. על מנת להתמודד עם דרישה הולכת וגוברת להנצחה של אנשים רבים, בעיריית ירושלים פועלות שתי ועדות לסינון ולאישור שמות רחובות, אשר תפקידן להחליט האם התרומה והמורשת של האישים המוצעים להן ראויה להנצחה: ועדת שמות ציבורית עירונית וועדה מייעצת. בשנים האחרונות עיריית ירושלים שמה לה למטרה לתת שמות לרחובות הרבים להם אין שמות ברחבי מזרח ירושלים, בשיתוף עם תושבי המקום. 
במספר שכונות בירושלים ניתן למצוא רחובות אשר שמותיהם מתייחסים לנושא מסוים, כגון שכונת רחביה, שם ניתן למצוא רחובות על שם אנשי רוח מימי הביניים, שכונת בקעה, שם רחובות רבים קרויים על שם שבטי ישראל ושופטים בתנ"ך, שכונת מלחה, ששמות רחובותיהּ מתקראים בשמות בעלי חיים ועוד. 
בישראל כולה ניתן לראות כי שמות הרחובות הפופולאריים ביותר הם רחובות הקרויים על שם צמחים, בעיקר אלו המוזכרים כחלק משבעת המינים. בנוסף, רחובות רבים בישראל קרויים על שם אבני חן, חיות, מנהיגים יהודיים וישראליים, יחידות צבאיות ועוד. הרחובות ששמותיהם הם הפופולאריים ביותר בישראל הם הזית (225 רחובות), הגפן (213), הרימון (204), התאנה (185) והתמר (174).  בחינה של רחובות הקרויים על שם אישים מגלה כי על שמו של ראש הממשלה הראשון של ישראל, דוד בן גוריון, קרויים מספר הרחובות הגבוה ביותר בישראל- 79 רחובות. האישה שעל שמה קרויים מספר הרחובות הגבוה ביותר בישראל היא חנה סנש, ששמהּ הונצח ב-41 רחובות ברחבי הארץ. 

מקור: אתר מאגרי המידע הממשלתיים ( data.gov.il), רשימת רחובות ישראל.

יום רביעי, 30 ביולי 2014

ארנונה במרכז

דפנה שמר

נתוני גביית הארנונה בירושלים התפרסמו במסגרת השנתון הסטטיסטי לירושלים 2014, וזוהי הזדמנות לבחון מאילו אזורים בעיר מגיעות עיקר הכנסות העירייה מהארנונה שאינה למגורים. נכון לשנת 2011 מהווה הארנונה למגורים ולא למגורים 81% מכלל ההכנסות העצמיות של עיריית ירושלים ו 57% מכלל ההכנסות של עיריית ירושלים. הארנונה לא למגורים מהווה קרוב למחצית מכלל ההכנסות מארנונה.
מהנתונים עולה שיותר מעשירית מהכנסות העירייה מארנונה לא למגורים מגיעות מנכסים שאינם למגורים במרכז העיר. כ-20% מהכנסות העירייה מארנונה מגיעות ממרכזי העסקים הראשיים (העיר העתיקה, מרכז העיר הכללי ואזור רוממה), ואחוז דומה התקבל גם מאזורי המסחר, התעסוקה והתעשייה של ירושלים (תלפיות, גבעת שאול והר חוצבים).
ניתן לבחון את "רווחיותו" של אזור מבחינת גביית הארנונה לא למגורים, על ידי בחינת הגבייה מאזור זה, ביחס לשטח הבנוי של האזור. המפה המצורפת מדגימה כיצד מתפרס סכום הגבייה של ארנונה לא למגורים על שטחו הבנוי של כל תת רובע בירושלים. חשוב לציין כי הארנונה למשרדים, שירותים ומסחר הינה גבוהה יותר מזו המיועדת למגורים. כך באזור המוגדר כאזור א' תעריף הארנונה בדירת מגורים עד 120 מ"ר הוא 86 ₪ למ"ר, בעוד שהתעריף למסחר עד 150 מ"ר הוא 327 ₪  למ"ר.
מניתוח של גביית ארנונה ביחס לשטח בנוי של שכונות עולה שהתשלום על מיסים (לא למגורים) לדונם במרכז העיר, הוא כ-137,000 ₪ לדונם בשנה. לשם השוואה הארנונה לא למגורים במרכז העיר גבוהה פי 1.7 מהרובע הנוצרי (כ 80,000 ₪ לדונם לשנה), ופי 3 מאזור התעשייה תלפיות (כ-47,000 ₪ לדונם). במפה המצורפת ניתן לראות את האינטנסיביות של השימושים שאינם למגורים ביניהם: המסחר, השירותים והתעשייה המרוכזים בלב העיר, בעוד שבשכונות הפריפריאליות בירושלים ישנם שטחים מעטים המניבים הכנסות משימושים לא למגורים. בהקשר זה יוצאי דופן הם אזור התעשייה תלפיות, האזור שבו נמצא קניון מלחה והגן הטכנולוגי והאזור של עין כרם, הכולל בתוכו את הדסה עין כרם.
בבחינת נתונים משנים קודמות ניתן לציין שמעמדו של מרכז העיר נותר יציב יחסית, דבר הבא לידי ביטוי בירידה של 7% בסכום לגביית ארנונה לא למגורים ב-30 השנים האחרונות, זאת למרות שינויים בדפוס הגיאוגרפי של צריכה, דוגמת פתיחת קניון מלחה בתחילת שנות ה-90 ולמרות המצב הביטחוני שהשפיע רבות על מרכז העיר.

חיוב ארנונה לא-למגורים, לדונם בנוי, לפי תת-רובע, 2013




יום שני, 5 במאי 2008

גדולה בשטח

יאיר אסף-שפירא

ירושלים היא העיר הגדולה בישראל בשטח מוניציפלי ובאוכלוסייה. שטחה של העיר הוא 126 קילומטר רבוע (קמ"ר). לשם השוואה, שטח הכנרת הוא 164 קמ"ר, ושטח העיר תל-אביב – יפו הוא 51 קמ"ר
פעמים רבות אנו נשאלים לגבי מקום ספציפי אם הוא נכלל בשטח העיר או לא, או בלשון הילדים: "איפה מתחילה ירושלים". הגבולות המוניציפליים של העיר אכן מוזרים מעט, וברוב המקומות אינם קשורים לתוואי שטח שניתן לזהותו. בנוסף, קיימים בשטח השיפוט שני "חורים" – רמת-רחל ובית-זית – המוקפים על-ידי ירושלים, אך שייכים מוניציפלית למועצה האזורית מטה-יהודה. גם לירושלים ישנם שני "איים" במטה יהודה: הר שלמון - אזור חירבת סעדים, ואזור נוסף בין תל-צובה לבין מבשרת ציון.
ההרחבה האחרונה לגבול השיפוט של ירושלים הייתה בשנת 1993, כאשר התווספו לעיר האזורים: עמק הארזים (כולל רמת מוצא), חלקים מהר-חרת, והר שלמון. הרחבה זו הוסיפה לעיר 18 קמ"ר – שטחים שכיום נותרו פתוחים, אך על חלק מהם מתכננת העירייה בינוי (מצפה נפתוח), על חלק מהם מתוכננים פארקים מטרופוליניים, ועל חלק הייתה מתוכננת תכנית ספדי, שנדחתה.
ההרחבה המשמעותית ביותר לגבולות העיר הייתה לאחר מלחמת ששת-הימים, כאשר סופחו לירושלים 70 קמ"ר ובכך שולש שטחה. השטחים שסופחו כללו את העיר העתיקה, השכונות הערביות של מזרח ירושלים, והשטחים עליהם נבנו מאוחר יותר השכונות: רמות אשכול, הגבעה הצרפתית, גילה, רמות, פסגת זאב, נווה-יעקב, תלפיות-מזרח, רמת שלמה, וחומת שמואל (הר-חומה). בשטחים אלו מתגוררים כיום רוב תושבי העיר.
בשנות ה-60 סופח לירושלים בית-החולים הדסה בעין-כרם, ומעט שטחים נוספים, ברובם חקלאיים. כ-780 דונם סופחו לירושלים, וכ-450 דונם נגרעו ממנה, באזור עמק הארזים.
בשנות ה-50 הוצא קיבוץ רמת-רחל מתחום השיפוט העירוני, והפך למועצה מקומית, ולאחר מכן סופח למועצה האזורית מטה-יהודה. עיר גנים וקריית יובל סופחו לירושלים, וכך גם מורדות גבעת שאול, והכפר עין-כרם.
שטח השיפוט של ירושלים, וקו שביתת הנשק

מקורות: אנה חזן, גבולות השיפוט של ירושלים, מכון ירושלים לחקר ישראל, 1995 (עורך: אמנון רמון)
שנתון סטטיסטי לירושלים 2005/2006.