מאמינים בעתיד

יועד שחר

ירושלים נחשבת לאחת הערים העניות בישראל. בשנת 2011 עמד השכר הממוצע ברוטו לחודש עבודה לשכירים על 8,014 ₪, לעומת חיפה על 10,409 ₪, תל אביב – יפו על 11,445 ₪ וישראל על 9,461 ₪. לא זאת בלבד, בשנה זו 44% מהעובדים השכירים בירושלים השתכרו מתחת לשכר המינימום, לעומת 38% מהעובדים השכירים בחיפה, 33% מהעובדים השכירים בתל אביב ו-38% מהעובדים השכירים בישראל. 

בנוסף לנתונים האובייקטיבים האלו, בקיץ האחרון התפרסמו בתקשורת נתונים שמקורם בסקר החברתי שעורכת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדי שנה. בסקר זה ניתן לקבל מימד נוסף בהבנת רמת החיים והרווחה בישראל, הוא המימד הסובייקטיבי. מהנתונים עלתה תמונת מצב עגומה ביחס לאופן שבו תושבי ישראל תופסים את מצבם הכלכלי ועגומה אף יותר כשנשאלו הנסקרים על הציפייה העתידית מהיבט זה. 

19% מהעונים על הסקר טענו שהם צופים שמצבם הכלכלי יהיה פחות טוב בעתיד, 38% סברו שמצבם הכלכלי לא ישתפר בעתיד ואילו 43% סברו שמצבם הכלכלי בעתיד יהיה טוב יותר. ניתן היה לצפות שמשום שירושלים היא עיר ענייה יותר במדדים האובייקטיביים, תושביה יצפו לעתיד רע יותר, מפאת אפשרויות החיסכון ותכנון העתיד. אולם, רק 17% מתושבי ירושלים סברו שמצבם הכלכלי יהיה פחות טוב בעתיד, 34% סברו שמצבם לא ישתנה ואילו 49% סברו שמצבם ישתפר, נתון גבוה מישראל ומשאר הערים הגדולות. בתל אביב – יפו ובחיפה רק 40% ו-42% בהתאמה, סברו שמצבם ישתפר.

אחת הסיבות שיכולה להסביר ציפייה אופטימית כזו לעתיד היא עוצמת האמונה. בסקר החברתי נשאלו הנסקרים גם על מידת דתיותם (חרדי, דתי, מסורתי-דתי, מסורתי לא כל כך דתי ולא-דתי חילוני). בפילוח הציפייה לעתיד של המצב הכלכלי בירושלים (בקרב יהודים), עולה שככל שמידת הדתיות גבוהה יותר, כך גדלה האופטימיות כלפי המצב הכלכלי בעתיד (מגמה דומה נרשמה גם בקרב הלא-יהודים).

למרות שמצבם הכלכלי של החרדים בירושלים במדדים אובייקטיבים הוא מהנמוכים בעיר, 59% מהחרדים טענו שהם מצפים שמצבם הכלכלי ישתפר בעתיד. זאת ביחס ל-46% מהדתיים, 43% מהחילוניים, 35% מהמסורתיים הלא כל כך דתיים ורק כ-31% מהמסורתיים הדתיים. עדיין לא הוכחה ההשפעה של הציפיות הסובייקטיביות על המצב האובייקטיבי. במידה וישנה השפעה כזו, המצב הכלכלי העתידי של המאמינים, ורוד יותר.  

מקור: הסקר החברתי של הלמ"ס 

דיכי

יעל ישראלי

דיכאון הוא ההפרעה הנפשית השכיחה ביותר בקרב אוכלוסיית העולם המערבי, וההערכה היא כי במדינות מערביות כ-17% מהאוכלוסייה סובלים ממנה. לרבים מאיתנו יש מפעם לפעם מצב רוח דיכאוני בגלל אירועים שונים כמו פרידה מבן זוג, פיטורים, מוות של אדם קרוב ועוד, אך אלו מצבי רוח חולפים והרקע למצב הרוח ברור, בניגוד לדיכאון הקליני אשר הסיבות לו לרוב פנימיות ולא תמיד ברורות.

בסקר החברתי שבוצע על ידי הלמ"ס בשנת 2013 נשאלו הנסקרים אודות מצבם הנפשי והרגשי ומידת התמיכה שהם מקבלים מהסביבה.

בסקר נשאלו הנסקרים האם הרגישו מדוכאים בשנה האחרונה. בירושלים ענו 12% מהנשאלים כי הם מרגישים מדוכאים תמיד או לעיתים קרובות ו-33% ענו כי הם מרגישים מדוכאים לפעמים. אחוזים אלו גבוהים משמעותית מתל אביב ומישראל – בתל אביב 7% מהנשאלים ענו כי הם מרגישים מדוכאים לעיתים קרובות ו-27% נוספים כי הם מדוכאים לפעמים, ובישראל כולה – 9% ו-25% בהתאמה. 55% מהנשאלים בירושלים השיבו כי הם מדוכאים לעיתים רחוקות או אף פעם לא, בהשוואה ל-65% בתל אביב ובישראל כולה. אולם, כאשר נשאלו הירושלמים האם הרגישו כי הם זקוקים לטיפול פסיכולוגי בשנה החולפת, 7% בלבד העידו שכן לעומת 12% בתל אביב ובחיפה.

קיים הבדל גדול בשכיחות של דיכאון בין גברים לנשים. מחקרים מראים כי התופעה נפוצה פי שניים אצל נשים מאשר אצל גברים, אולם לא ברור מה מקור הפער והאם מדובר בבעיות באבחון.

נראה כי דווקא הפערים בירושלים בין גברים לנשים אינם כה גדולים – אחוז דומה של נשים וגברים בירושלים (11%-12%) השיבו כי הם תמיד מרגישים מדוכאים או לעיתים קרובות. אחוז מעט גבוה יותר של נשים העידו כי הן מדוכאות לפעמים (36% לעומת 30%), ואחוז גבוה יותר מהגברים הירושלמים העידו כי הם אף פעם לא מדוכאים (36% לעומת 29%). מבין שלוש הערים הגדולות, בחיפה ניתן לראות את הפערים הגדולים ביותר בין גברים לנשים – 8% מהגברים בחיפה העידו כי הם תמיד מרגישים מדוכאים או לעיתים קרובות בהשוואה לכמעט פי שניים בקרב הנשים (15%). 13% מהגברים בחיפה השיבו כי הם מדוכאים לפעמים לעומת 32% מהנשים.

תמיכה וסיוע מהסביבה יכולים לעזור רבות למי שנמצא בדיכאון להתמודד עם התחושות הדיכאוניות וכן למי שעלולים להיכנס לדיכאון. באופן מובהק רוב האנשים פונים לבני הזוג שלהם כדי לקבל תמיכה נפשית אך גם להורים ולחברים. בירושלים כמעט חצי מהנשאלים ענו כי יפנו לבן הזוג לקבלת תמיכה, 16% ענו כי יפנו להורים ו-15% יפנו לחבר או לחברה. היתר ענו כי יפנו לילדים שלהם, לבן משפחה אחר או לאיש מקצוע. גם במקרה זה קיימים הבדלים בין גברים לנשים - הנשים הירושלמיות נוטות יותר לפנות לילדים שלהן לקבלת תמיכה נפשית והגברים הירושלמים נוטים דווקא לפנות להוריהם.

גם בתל אביב כחצי מהנשאלים ענו כי יפנו לבן זוגם לקבלת תמיכה נפשית, 7% בלבד ענו כי יפנו להוריהם (פחות מחצי בהשוואה לירושלים) ו-20% ענו כי יפנו לחבר או לחברה. הנשים התל אביביות נוטות יותר לפנות לילדים שלהן או לבן משפחה אחר לקבלת תמיכה ואילו הגברים נוטים יותר לפנות לבנות הזוג שלהם.    

לכל המדוכאים, המדוכדכים, הנעזבים והאבלים נביע תקווה כי "אי בזה יסתיימו משעולי יגונים" כדבריה של המשוררת לאה גולדברג.

    
מקור הנתונים: הסקר החברתי 2012, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

שביעות רצון ואופטימיות זהירה

מאת: אביאל ילינק

הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הוא סקר שנתי המספק מידע על תנאי החיים של האוכלוסייה הבוגרת בישראל (בני 20 ומעלה) ועל תפיסותיהם של האנשים לגבי היבטים שונים של חייהם. במסגרת הסקר שנערך בשנת 2009 נשאלו הנסקרים לגבי שביעות רצונם מתחומים שונים בחייהם.

מהסקר עולה כי בהשוואה לתושבי הערים הגדולות בארץ, תושבי ירושלים הם המרוצים ביותר מחייהם. 42% מהמשיבים בירושלים ציינו כי הם מרוצים מאד מחייהם, בהשוואה ל-30% מהמשיבים בחיפה, 28% בראשון לציון ו-26% בלבד בתל אביב. שיעור המשיבים הירושלמים שהעידו כי הם לא כל כך מרוצים או בכלל לא מרוצים מחייהם עמד על 11% בלבד. שיעור זה דומה לשיעור שנרשם בראשון לציון ונמוך מהשיעור בתל אביב (14%) ובחיפה (19%).

מהנתונים עולה כי ישנו קשר חיובי בין מידת הדתיות לבין שביעות הרצון מהחיים. שביעות הרצון בקרב יהודים תושבי ירושלים שהגדירו עצמם כחרדים הייתה הגבוהה ביותר. שיעור החרדים שציינו כי הם מרוצים מאד מחייהם עמד על 64%. זאת בהשוואה ל-38% מהדתיים ול-19% בלבד מהחילונים והמסורתיים.

תושבי ירושלים מרוצים באופן יחסי גם ממצבם הכלכלי. שיעור תושבי ירושלים שהעידו כי הם מרוצים או מרוצים מאד ממצבם הכלכלי היה הגבוה ביותר מבין תושבי הערים הגדולות ועמד על 62%. בתל אביב ובראשון לציון עמד שיעור זה על 56% ואילו בחיפה על 52% בלבד.
באשר לעתידם הכלכלי נראה כי תושבי ירושלים הם גם האופטימיים ביותר. 60% מהמשיבים הירושלמים העריכו כי מצבם הכלכלי בעתיד יהיה טוב יותר. זאת לעומת 54% מתושבי תל אביב, 45% מתושבי חיפה ו-39% בלבד מתושבי ראשון לציון.

מקור: הסקר החברתי 2009, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

מוכרחים להיות שמח - מדד האופטימיות

שירי בורנשטיין

בסקר החברתי לשנת 2006 שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נשאלו מרואיינים (בני 20 שנה ומעלה) באשר למידת שביעות רצונם מחייהם, והערכתם לגבי איכות זו בשנים הקרובות. הסקר מצא כי 83% מכלל האוכלוסייה הבוגרת בישראל מרוצים מחייהם – 84% מהגברים ו82% מהנשים. מבין מחוזות היישוב השונים, נמצא כי תושבי מחוז ירושלים הם המרוצים ביותר - 86% לעומת 80% מתושבי מחוזות הצפון והדרום, ו- 83% מתושבי מחוזות חיפה ותל אביב. מידת שביעות הרצון הולכת ופוחתת עם הגיל – נמצא כי בעוד 91% מכלל בני ה20-24 הביעו שביעות רצון גבוהה מחייהם, רק 77% מגילאי 65-74 חשו באופן דומה.

באשר לשביעות הרצון ממצבם הכלכלי, 55% מתושבי ישראל ציינו כי הם אכן מרוצים ממצבם. במחוז ירושלים וחיפה רק 50% הביעו שביעות רצון, לעומת 55% מתושבי מחוז תל אביב.

באשר להערכת סיכויי שיפור רמת חייהם בעתיד, נמצא כי תושבי מחוז ירושלים הם האופטימיים ביותר – 58% מקרבם העריכו כי בשנים הקרובות חייהם יהיו טובים יותר. לעומתם, רק 50% מתושבי מחוז תל אביב סוברים כך. הסקר מצא כי נשים מעט יותר אופטימיות מגברים (53% לעומת 52%, בהתאמה), כי ילידי ישראל ועולים ותיקים אופטימיים יותר מעולי 1990 ואילך (52% לעומת 48%), וכי השייכים לכוח העבודה אופטימיים יותר (59%) מאשר אלו שאינם עובדים (42%). גם למספר הילדים השפעה על מידת האופטימיות – 62% מהנשאלים החיים במשק בית ובו 3-4 ילדים הצהירו על אופטימיות, לעומת 45% בלבד מקרב הנשאלים שאין ילדים במשק ביתם. בדומה לשביעות הרצון מהחיים, משפיע משתנה הגיל על מידת האופטימיות – 78% מקרב גילאי ה20-24 הביעו אופטימיות לגבי חייהם בשנים הקרובות, לעומת 17% בלבד מקבוצת הגיל 65-74.

ממצא מעניין נוסף הוא כי, אף על פי ולמרות הכל, תושבי מדינת ישראל מביעים אופטימיות גבוהה יותר מאשר תושבי מדינות האיחוד האירופאי הוותיקות – כך לדוגמא נראה כי בעוד ובמדינת ישראל 52% הביעו אופטימיות, רק 38% מתושבי איטליה, ו-43% מההולנדים הביעו רמת אופטימיות דומה.
שיהיה לכולנו רק טוב.

שביעות רצון ואופטימיות במחוזות שונים בארץ



מקורות: הסקר החברתי, 2006. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.