מים בששון

מיצוי זכויות

דפנה שמר

מכון ירושלים למחקרי מדיניות http://jerusaleminstitute.org.il

הארנונה בירושלים יקרה במיוחד, הכי יקרה בישראל. בשנת 2014, היה סכום חיוב הארנונה בירושלים 1,173,000,000 ₪ על 212,000 יחידות דיור. ההנחות בארנונה היוו 26% מסכום חיוב הארנונה, ו 40% מההנחות בארנונה ניתנו לתושבים משכונות בירושלים בהן המעמד הסוציו אקונומי נמוך (סוציו אקונומי  5-2, כאשר 20 הוא מעמד סוציו אקונומי הגבוה ביותר, לפי מפקד 2008)

בדיקת האזורים בירושלים בהם המעמד הסוציו אקונומי נמוך, מעלה תמונה מעניינת באשר למיצוי הזכויות של תושבי מזרח ומערב העיר. אזורים אלו מובחנים גיאוגרפית וחברתית כאזורים בהם גרים חרדים (במערב העיר) וכאזורים בהם גרים פלסטינים (במזרח העיר). 

במערב ירושלים רוב (72%) הנכסים השייכים לדיירים במעמד סוציו אקונומי נמוך הם במעמד 4 ו 5, בעוד שבמזרח ירושלים רק (49%) מהנכסים שייכים לדיירים במעמד סוציו אקונומי 4 ו 5.

בהתבסס על ההנחה שאנשים ממעמד סוציו אקונומי זהה יקבלו הנחה זהה בארנונה מטעמי הכנסה, נבדקו אזורים במעמד סוציו אקונומי נמוך במערב העיר ובמזרח העיר. נבדק כמה הנחות מטעמי הכנסה התקבלו בשכונה, מתוך הדירות בשכונה. עלה כי אחוז ההנחות בארנונה מטעם הכנסה מתוך הדירות במערב העיר (39%) גבוה ממזרח העיר (26%). לשם השוואה באזורים בהם המעמד הסוציו אקונומי גבוה (19-15) ניתנת הנחה מטעם הכנסה על 6%  מהדירות בשכונות במעמד סוציו אקונומי גבוה.

גם במזרח וגם במערב ירושלים ישנה ירידה באחוז ההנחה שהתקבל על הכנסה ככול שעולים בדירוג הסוציו אקונומי של השכונות, בשכונות מזרח ירושלים  במעמד סוציו אקונומי 2 התקבלה הנחה על 27% מהדירות, במערב ירושלים במעמד סוציו אקונומי 2 ההנחה עומדת על 42% מהדירות. בשכונות מזרח ירושלים במעמד סוציו אקונומי 5 התקבלה הנחה על 15% מהדירות, במערב ירושלים 35% הנחה. 

כאשר נבדקת גביית הארנונה מהחיוב נטו, החיוב ללא ההנחות, בקרב מעמד סוציו אקונומי נמוך עולה כי במזרח העיר אחוזי הגבייה (72%) נמוכים ממערב העיר (85%), גם כאן ככול שעולים במעמד הסוציו אקונומי מ 2 ל 5, ישנה עלייה בגביית הארנונה. במעמד סוציו אקונומי גבוה (19-15) ישנם אחוזי גבייה גבוהים – 96%.

ניתן לסכם ולהגיד שבעלי הדירות במערב העיר ממצים את הזכויות שלהם מהארנונה טוב יותר מתושבי מזרח העיר,  ייתכן שכתוצאה מכך גביית הארנונה במערב העיר יעילה יותר מאשר במזרח העיר. 

על מה מוציאים הירושלמים?

אביאל ילינק 

לאחרונה פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נתונים חדשים על הרכב ההוצאה החודשית של משקי הבית בערים בישראל. הרכב ההוצאה החודשית של משקי הבית הוא אחד המדדים המסייעים לבחון את מצבם החברתי-כלכלי של תושבי הערים. 

ההוצאה הממוצעת לתצרוכת משק בית בירושלים בשנת 2011 עמדה על כ-13,100 ₪ בחודש והייתה נמוכה מזו שבתל אביב (15,400) וראשון לציון (14,900) אך גבוהה מזו שבחיפה (12,100) ובאשדוד (12,500). אך נתונים אלו אינם מציגים את התמונה במלואה. משק בית ירושלמי ממוצע כולל 3.9 נפשות והוא הגדול ביותר מבין הערים הגדולות. משום כך, לקבלת תמונה מדויקת יותר עלינו לבחון את סך ההוצאה הממוצעת לנפש. הנתונים המתקבלים מעמידים את ירושלים במקום האחרון מבין הערים הגדולות –ההוצאה הממוצעת לנפש בירושלים עמדה על כ-3,300 ₪ והייתה נמוכה מזו שבתל אביב (6,800 ש"ח), חיפה (5,100 ש"ח), ראשון לציון (4,800 ש"ח) ואשדוד (3,700 ש"ח). 

ההוצאה הגדולה ביותר של משקי הבית בירושלים, בדומה למשקי הבית ברוב ערים הגדולות בישראל, היא על דיור. תושבי ירושלים הוציאו על דיור כ-3,650 ₪ בחודש שהיוו 28% מכלל ההוצאה החודשית. הוצאות עיקריות נוספות היו על מזון (16%), תחבורה ותקשורת (16%), חינוך, תרבות ובידור (13%) ואחזקת הדירה ומשק הבית (10%). תושבי חיפה היו יוצאי דופן במובן זה והוצאתם על תחבורה ותקשורת (23%) הייתה גבוהה מהוצאתם על דיור (22%). 

סכום ההוצאה על מזון דומה למדי בין תושבי הערים הגדולות אך קיים שוני בטעמים. כך למשל, משק בית ירושלמי הוציא בשנת 2010 על לחם, דגנים ומוצרי בצק כ-340 ₪ בחודש לעומת כ-230 ₪ בתל אביב, וכ-240 ₪ בחיפה. על בשר ועופות הוציא בממוצע משק בית ירושלמי כ-400 ₪ בחודש לעומת כ-225 ₪ בלבד בתל אביב ובחיפה. לעומת זאת, ההוצאה החודשית הממוצעת של משק בית ירושלמי על ארוחות מחוץ לבית עמדה על כ- 240 ₪ והייתה נמוכה באופן משמעותי מזו שבתל אביב (כ-690 ₪) ובחיפה (כ-330 ₪). 

מקור: עיבוד לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה 

זכאות לתעודת בגרות

ענבל דורון 

בימים אלה אלפי תלמידים בישראל שוקדים במרץ על לימודיהם וניגשים לבחינות הבגרות של משרד החינוך. 

נתוני הזכאות לבגרות מראים כי קיים קשר בין המעמד החברתי-כלכלי של האוכלוסייה לבין שיעור הזכאות לתעודת בגרות. ככל שהמעמד החברתי-כלכלי גבוה יותר, עולה שיעור הזכאות לתעודת בגרות. ביישובים (המונים מעל 10,000 תושבים) שאוכלוסייתם משתייכת למעמד חברתי-כלכלי גבוה, היה שיעור הזכאים לתעודת בגרות (מקרב תלמידי י"ב) בשנת תש"ע (2009/10) 66%, שיעור זה ירד ל-64% ביישובים בהם אוכלוסייה ממעמד בינוני ול-51% ביישובים בהם אוכלוסייה ממעמד נמוך. השיעור הממוצע בישראל היה 59%. (החלוקה למעמד חברתי-כלכלי מתבססת על מדרג הטיפוח שמחושב על ידי משרד החינוך). 

על פי נתוני עיריית ירושלים לשנת תש"ע (2009/2010) מנו תלמידי כיתות י"ב (בחינוך הממלכתי, הממלכתי-דתי, החרדי העצמאי והערבי העירוני) תושבי ירושלים 5,900 תלמידים, 88% מהם למדו בעיר. שיעור תלמידי י"ב שגרו בעיר וניגשו לבחינות הבגרות עמד על 77%. 

שיעור תלמידי י"ב שניגשו לבגרות בבתי הספר שבפיקוח הממלכתי והממלכתי-דתי היה גבוה מאוד ועמד על 94%. שיעור הזכאות לתעודת בגרות מקרב תלמידי י"ב בבתי הספר שבפיקוח הממלכתי-דתי עמד על 68% ובבתי הספר בפיקוח הממלכתי על 64%. שיעורים אלה היו דומים לישראל (66% בחינוך הממלכתי-דתי ו-64% בחינוך הממלכתי). 

בבתי הספר בחינוך החרדי (בתי ספר המגישים לבגרות, לא כולל בתי ספר עם תכנית לימוד עצמאית) ניגשו לבחינות הבגרות 39% מתלמידי כיתות י"ב. שיעור הזכאות בחינוך החרדי עמד על 11% בלבד מקרב כלל תלמידי י"ב שלמדו בבתי ספר שמגישים לבגרות. 

שיעור הזכאות לתעודת בגרות של כלל התלמידים בכיתות י"ב בירושלים עמד בתש"ע (2009/10) על 46%. נתון זה כורך ביחד את כל מגזרי החינוך והאוכלוסייה בירושלים שביניהם הבדלים גדולים בשיעורי זכאות לבגרות. שיעורי הזכאות הנמוכים במגזר החרדי הנמיכו את שיעורי הזכאות של כלל תלמידי ירושלים. 

מקור הנתונים: משרד החינוך, נתוני בחינות בגרות תש"ע, עיריית ירושלים, דוחות משרד החינוך לרשות המקומית. 

מסע בין המעמדות/סיפור מעמד הביניים

איתן בלואר


בחודשיים האחרונים אנו עדים לגל מחאה חברתית יוצא דופן בישראל. אחת הסיבות המרכזיות שהובילו להתעוררות החברתית הינה שחיקה הולכת וגוברת של מעמד הביניים. בספרות קיימות מספר דרכים להגדיר את מעמד הביניים, אחת מהן מגדירה את מעמד הביניים כמשקי בית בעלי הכנסה שבין 75% ל-200% מההכנסה החציונית הכוללת (ברוטו) של משקי הבית (קיימת חלוקה פנימית שבה המעמד הבינוני-נמוך מוגדר בין 125%-75%, והבינוני-גבוה בין 200%-125%). ניתוח מעמד הביניים להלן מבוסס על נתוני ההכנסות של משקי הבית מהסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה תוך התאמתם לנתוני ההכנסה החציונית של משקי הבית באותה שנה. בשנת 2009 ההכנסה החציונית למשק בית בישראל עמדה על 10,000 ש"ח.

בשנת 2009 מנה מעמד הביניים בירושלים כ-59,000 משקי בית (מתוכם 36,800 נמנו עם המעמד הבינוני-נמוך ו-22,200 עם המעמד הבינוני-גבוה) והוא היווה כ-35% מכלל משקי הבית בירושלים. שיעור זה היה נמוך מבתל אביב (40%) ומישראל (39%). במעמד הנמוך בירושלים נמצאים למעלה ממחצית משקי הבית בעיר (58%) - 101,300 משקי בית. המעמד הגבוה מנה כ-12,300 משקי בית שהם כ-7% מכלל משקי הבית בעיר. שיעור משקי הבית ממעמד נמוך בתל אביב היה כ-41% ובישראל 48%, וחלקו של המעמד הגבוה עמד על 19% בתל אביב ו-13% בישראל.

בחינה של המגמה בחמש השנים האחרונות מראה שחלה ירידה בשיעור משקי הבית המשתייכים למעמד הבינוני מ-38% (בשנים 2004- 2006) ל-35% בשנים 2009-2007. בתל אביב לעומת זאת המגמה היתה הפוכה ובשנים אלו חלה עליה בשיעור משקי הבית ממעמד בינוני מ-38% ל-42%. בישראל שיעור בני מעמד הביניים לא השתנה ועמד על 40%. אולם יש לזכור, שבחינה של ההכנסות (ברוטו) של משקי הבית איננה מתייחסת להיבט של יוקר המחייה (הוצאות משקי הבית על מסים, דיור, מוצרים וכדומה) שעלה מאוד בשנים האחרונות.

מקור: עיבוד לסקר החברתי, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

העיר במספרים: פריון בעולם, בישראל ובירושלים

ד"ר מאיה חושן
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

שיעור הפריון מוגדר כמספר הילדים הממוצע שאישה צפוייה ללדת במהלך חייה (שיעור פריון כולל), ולו השפעה ניכרת על גידול האוכלוסייה ועל מבנה הגילים של האוכלוסייה. לאחרונים קשר הדוק לתחומי חיים רבים, ביניהם גם פיתוח כלכלי, היקף צריכת שירותים, והיבטים פוליטיים שונים. כאשר קבוצות אוכלוסייה נבדלות זו מזו מבחינה חברתית, תרבותית או כלכלית וגם שיעורי הפריון שלהן שונים, מתחדדים הקונפליקטים וניגודי האינטרסים בהקשר לתרומה הכלכלית של קבוצת אוכלוסייה זו או אחרת.

על מנת שגודל האוכלוסייה יישאר יציב לאורך זמן, נדרש שיעור פריון של 2.2 (בהנחה של גידול מריבוי טבעי, שאינו כולל והגירה). בשנת 2008 עמד שיעור הפריון הכולל בישראל על 3.0 והוא היה גבוה בהשוואה למדינות המפותחות. באותה שנה היה שיעור הפריון הכולל בכל מדינות ה–OECD (ארגון המדינות המפותחות) נמוך מ-2.2. על פי אומדן של ה-CIA לשיעור הפריון הכולל לשנת 2009, ישראל ממוקמת במקום ה-84 מבין 223 מדינות. ל-83 מדינות שיעור פריון גבוה מזה של ישראל ול-139 פריון נמוך מזה שבישראל. לצד ישראל במקום ה-82 ממוקמת כווית עם שיעור פריון כולל של 2.8 ובמקום ה-84 בנגלדש עם 2.7. שיעור הפריון הממוצע לכלל העולם הוא 2.6. שיעור הפריון הגבוה ביותר נרשם בניגריה - 7.8 ובאוגנדה - 6.8, בעוד ששיעור הפריון הנמוך ביותר נרשם במקאו - 0.9 ובהונג קונג - 1.0.

בשנת 2008, כאמור, שיעור הפריון הכולל של כלל אוכלוסיית ישראל עמד על 3.0: בקרב האוכלוסייה היהודית והאחרת - 2.8 ובקרב האוכלוסייה הערבית - 3.6. בשנה זו היה שיעור הפריון הכולל בירושלים 4.0, כאשר שיעור הפריון בקרב האוכלוסייה היהודית והאחרת כמעט זהה לזה של האוכלוסייה הערבית (3.97 יהודים ואחרים, 4.03 ערבים). עוד על הפריון בירושלים ובישראל לפי אזורים וערים בשבוע הבא.

מקורות: OECD Family database, CIA, שנתון סטטיסטי לישראל 2009, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

העיר במספרים: נופשים ונהנים בארץ

אביאל ילינק
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

רבים מתושבי ישראל מנצלים את חופשת הפסח ליציאה לנופש ולטיולים. כיאה למסורת הנדידה של עם ישראל במדבר ולאורך ההיסטוריה, רבים מתושבי ישראל מטיילים בימי החג ברחבי הארץ או טסים ליעדים שונים בעולם. התורים בעמדות לחידוש הדרכונים במשרד הפנים ובעמדות ביקורת הדרכונים בנתב"ג מעידים כי רבים מבלים את חופשתם בחו"ל, אך מתברר כי רבים עוד יותר מבלים את חופשתם בארץ. מנתוני הסקר החברתי שעורכת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי בשנת 2008 51% מהישראלים (בני 20+) יצאו לנופש או לטיול בארץ שכלל לינה מחוץ לבית (ב-12 החודשים שקדמו לראיון), לעומת 31% שיצאו לנופש או לטיול בחו"ל.

הנתונים מצביעים על כך שבקרב האוכלוסייה היהודית ישנו קשר בין מידת הדתיות לבין שיעור היוצאים לנופש או לטיול בארץ. 58% מהחילונים יצאו לנופש או טיול בארץ בשנה האחרונה בהשוואה ל-55% מהדתיים ורק 46% מהחרדים.
כפי שניתן היה לצפות, למצב הכלכלי יש השפעה על החלטה לצאת לנופש. מנתוני הסקר עולה כי 68% מקרב תושבי ישראל אשר היו מרוצים מאד ממצבם הכלכלי יצאו לנופש בארץ בשנת 2008. זאת לעומת 58% מאלו שהיו מרוצים ממצבם הכלכלי, 44% מהתושבים שהיו לא כל כך מרוצים, ורק 23% מהתושבים שלא היו מרוצים כלל ממצבם הכלכלי.

מהשוואה בין תושבי הערים הגדולות עולה כי 48% מתושבי ירושלים יצאו לנופש או לטיול בארץ בשנת 2008 לעומת 55% מתושבי תל אביב-יפו, 53% מתושבי ראשון לציון, 52% מתושבי אשדוד ו-47% מתושבי חיפה.
בקרב אוכלוסיית ירושלים - האוכלוסייה היהודית נופשת או מטיילת בארץ הרבה יותר מהאוכלוסייה הערבית - 59% מהיהודים יצאו לנופש או לטיול בארץ בשנת 2008 לעומת 24% בלבד מהערבים.

מקור: הסקר החברתי 2008, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

העיר במספרים: מתחת לקו

מיכל קורח
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

נתוני העוני בישראל מחושבים על פי הגישה היחסית, שלפיה מי שרמת חייו רחוקה במידה ניכרת מרמת החיים המאפיינת את החברה הוא עני. ההכנסה הפנויה החציונית (מעבודה, הון ונכסים, לאחר תשלום מיסים ישירים ותשלומי העברה)של האוכלוסייה נחשבת להכנסה המייצגת של החברה. ההכנסה החציונית היא רמת ההכנסה אשר ל-50% מהמשפחות יש הכנסה השווה לה או נמוכה ממנה, ול-50% האחרים יש הכנסה הגבוהה ממנה. קו העוני מוגדר כמחצית ההכנסה הפנויה החציונית של האוכלוסייה. משפחה שהכנסתה הפנויה נמוכה מקו העוני נחשבת למשפחה ענייה.

בשנת 2008 24% מהנפשות בישראל חיו מתחת לקו העוני. שיעור העוני הגבוה ביותר מבין 14 הערים הגדולות בישראל נמדד בערים בני ברק (47%), ירושלים (43%) ואשדוד (29%). שלוש הערים הללו היו היחידות מבין 14 הערים הגדולות בישראל, ששיעור העוני בהן היה גבוה משיעור העוני בישראל. אחת הסיבות לשיעור העוני הגבוה בערים אלו היא שמתגוררת בהן אוכלוסייה חרדית רחבת היקף. האוכלוסייה החרדית מתאפיינת במספר ילדים ממוצע גבוה למשפחה, ובשיעור השתתפות נמוך בכח העבודה וכפועל יוצא מכך בהכנסה נמוכה למשפחה ובהכנסה ממוצעת נמוכה לנפש. שיעור עוני נמוך יחסית - 10% ומטה - נרשם בהרצליה, פתח תקווה, ראשון לציון, רחובות, חולון ורמת גן.

באוכלוסיית ירושלים, שיעור העוני בקרב האוכלוסייה הערבית (65%) גבוה באופן ניכר מאשר בקרב האוכלוסייה היהודית (31%). זאת משום שהאוכלוסייה הערבית מתאפיינת אף היא בהכנסה נמוכה למשק בית ובמספר ילדים ממוצע גבוה.

בהמשך לשיעור העוני, נתוני עומק העוני מאפשרים לבחון עד כמה רחוקה הכנסת העניים מקו העוני. עומק העוני בירושלים הוא הגבוה ביותר מבין הערים הגדולות - הכנסת העניים בירושלים נמוכה בממוצע, ב-44% מקו העוני. בבני ברק, שבא שיעור העוני גבוה מישראל, עומק העוני נמוך במעט מירושלים – 38%. בהרצליה נרשם עומק העוני הנמוך ביותר – 19%.

מקורות: נתונים שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי, סמי כהונאי, מדידת עוני בישראל – השיטה הנוכחית ושיטות חלופיות, מרכז מחקר ומידע, הכנסת.

העיר במספרים: מחשב(יה) חיובית

מיכל קורח

מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

בשנת 2008 לכ-66% ממשקי הבית בירושלים היה מחשב ול-45% היה מנוי לאינטרנט. שיעור משקי הבית שהיה ברשותם מחשב בירושלים ושעור בעלי מנוי לאינטרנט נמוך בהשוואה לישראל ולערים הגדולות האחרות, ודומה לאשדוד. (זאת בין היתר משום שבקרב האוכלוסייה החרדית, המונה כ-20% מאוכלוסיית העיר, מקובל לא להחזיק מחשב בבית).

השימוש באינטרנט הוא לצרכים שונים: חיפוש מידע, לימודים, קניות, תשלומים, חיפוש עבודה ועוד. בשנים האחרונות מאז ההתפתחויות בתחום המחשבים והטכנולוגיה, נוצר פער הולך וגדל בין אלו המשתלבים בעולם דינמי זה לבין אלו שאינם חשופים לו. על מנת לצמצם פער זה נוסדה בירושלים בשנת 2003, על ידי קבוצת אנשי חינוך והייטק תושבי ירושלים, העמותה "מחשבה טובה". החזון של העמותה הוא להעצים אוכלוסיות חלשות באמצעות הקניית ידע ופיתוח מיומנויות מחשב. לשם כך מעבירה העמותה קורסים להקניית ידע בסיסי במחשבים, לימוד תוכנות, גלישה באינטרנט, רובוטיקה, אנימציה ועוד. האוכלוסייה שמשתתפת בקורסים מגוונת וכוללת, אוכלוסייה יהודית (חילונית, דתית וחרדית) וערבית -נוער בסיכון, קשישים, ילדים, בעלי צרכים מיוחדים, מובטלים ועוד. את הקורסים מעבירים אנשי מקצוע ומתנדבים.

העמותה פועלת ב-7 מרכזים קהילתיים בירושלים - 5 במגזר היהודי (תלפיות, תלפיות מזרח, קריית מנחם, רמות פסגת זאב) ו-2 במגזר הערבי (ואדי ג'וז והעיר העתיקה). בשנת 2008 השתתפו בקורסים השונים שהעבירה העמותה כ-3,300 איש ואישה. כמו כן מפעילה העמותה 3 כיתות מחשבים ניידות, שבאמצעותן למעשה ניתן להגיע לכל מקום וללמד כל אוכלוסייה באשר היא.

פרוייקט חדש שמפעילה העמותה הוא האקו.לוגי – אקולוגיה וטכנולוגיה למען הקהילה. בשלב ראשון בני נוער בסיכון מוכשרים כטכנאי מחשבים. בני נוער אלו מתקנים מחשבים ישנים הנתרמים על-ידי חברות, ואלו נמסרים לאחר מכן למשפחות מעוטות יכולת. יוצא איפוא שהמשפחות זוכות לקבל מחשב, ובמקביל גם איכות הסביבה יוצאת נשכרת, משום שהמחשבים אינם נזרקים לאשפה.
תושבי העיר מוזמנים להשתלב בפעילות העמותה, אם כמשתתפים ו/או כמתנדבים!

מקורות: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נתונים שהתקבלו מעמותת מחשבה טובה.

העיר במספרים: אורזים ועוברים

שירי בורנשטיין
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

מדוע אדם מחליט על שינוי מקום מגוריו? מה גורם לו לארוז את משפחתו ומיטלטליו ולנסות את מזלו בסביבת מגורים שונה – עיר או שכונה חדשה? על השאלה "מהן הסיבות העיקריות בגללן עברת לדירתך הנוכחית?" מנסה לענות הסקר החברתי שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (לשנת 2008). לסקר ענו בני 20+ שעברו דירה בעשר השנים האחרונות.

מן הסקר עולה כי הסיבות העיקריות למעבר דירה הן רצון לשפר את רמת החיים - מעבר לאזור איכותי יותר, בית פרטי או אזור עם מוסדות חינוך טובים יותר (27% מכלל המשיבים), סיבות משפחתיות כגון נישואים או זוגיות, הולדת ילדים או עזיבת ילדים את הבית, גירושים או פרידה (27%) ורצון לגור בדירה משלך (19%). 6% מהמשיבים ציינו כי עברו דירה בשל מצבם הכלכלי – 4% ציינו כי המעבר נגרם בשל הרעה במצבם הכלכלי, ורק 2% עברו דירה בשל שיפור במצבם הכלכלי. בין הסיבות הנוספות למעבר דירה ניתן למצוא מעבר בשל שינוי בתעסוקה (4%), סיבות בריאותיות (4%) ומעבר בשל לימודים (3%).

את מרבית המשיבים שעברו דירה בשל רצון לשפר את רמת חייהם ניתן למצוא בחיפה (35% מכלל המשיבים תושבי חיפה שעברו דירה בעשר השנים האחרונות) ובראשון-לציון (34% מכלל המשיבים תושבי ראשון-לציון). ירושלים, שלא במפתיע, זכתה לשיעור הגבוה ביותר של העוברים בשל לימודים (6% מהמשיבים תושבי ירושלים, לעומת 1% בתל-אביב וראשון-לציון ו-3% בחיפה). בנוסף, נראה כי תושבי ירושלים ותל-אביב בולטים ברצון תושביהם לעבור לגור בדירה משלהם – 22% מהמשיבים התל-אביביים ו-21% מהמשיבים הירושלמים ציינו כי עברו דירה בשל סיבה זו, לעומת 15% מתושבי ראשון-לציון וחיפה.

מקור: הסקר החברתי 2008, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

העיר במספרים: מקום טוב באמצע?

ד"ר מאיה חושן
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

פרסום חדש של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדרג את הרשויות המקומיות בשנת 2006 בישראל ל-10 אשכולות לפי הרמה החברתית-כלכלית של האוכלוסייה שגרה בהן. אשכול 1 מציין את הרמה החברתית-כלכלית הנמוכה ביותר ואשכול 10 את הרמה הגבוהה ביותר. לשם מדידת הרמה החברתית-כלכלית שוקללו 14 משתנים מתחומים שונים: דמוגרפיה, רמת חיים, השכלה וחינוך, תעסוקה ואבטלה, גמלאות.

ירושלים מדורגת באשכול 4, ומבין הערים הגדולות שאוכלוסייתן מונה למעלה מ-200,000 נפש, היא מדורגת במקום הנמוך ביותר. אשדוד מדורגת באשכול 5, חיפה וראשון לציון באשכול 7, ותל אביב-יפו באשכול 8.

מקרב 197 העיריות והמועצות המקומיות דורגו באשכול 10 (הגבוה ביותר) 3 יישובים בלבד: עומר, כפר שמריהו וסביון, כולם יישובים קטנים יחסית. באשכול 1 (הנמוך ביותר) ישנם 9 יישובים - 7 מהם יישובי בדואים ו-2 יישובים שאוכלוסייתם חרדית.

מיקומה הנמוך של ירושלים במדרג מושפע במידה רבה ממשקלן הגבוה של שתי קבוצות אוכלוסייה המתגוררות בירושלים, ומתאפיינות ברמה חברתית-כלכלית נמוכה - האוכלוסייה החרדית שמהווה למעלה מ-20% מאוכלוסיית העיר והאוכלוסייה הערבית שמהווה כ-35%. על רמתן החברתית-כלכלית הנמוכה של האוכלוסיות הללו ניתן להסיק מהמדרג הנמוך של היישובים שעיקר אוכלוסייתם היא חרדית או ערבית. באשכול 1 הנמוך ביותר נמצאים, כאמור, 7 יישובים בדואים והיישובים החרדיים ביתר עילית ומודיעין עילית. באשכול 2 כל היישובים הם ערבים (22 יישובים) או חרדים (בני ברק, רכסים, אלעד, קריית יערים ועמנואל).

כפי שניתן לראות בגרף המצורף, היישובים הסמוכים לירושלים מדורגים באשכולות גבוהים יותר מירושלים, למעט היישובים החרדים והערבים.

רמה חברתית-כלכלית של יישובים במטרופולין ירושלים, 2006

מקור: הודעה לעיתונות, איפיון רשויות מקומיות וסיווגן לפי הרמה החברתית-כלכלית של האוכלוסייה בשנת 2006 הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.