יום ראשון, 21 באפריל 2013

עניי עירך

ענבל דורון 

העוני בישראל הוא נושא העולה תדיר בכותרות החדשות ומהווה אחד האתגרים הגדולים בחברה. העוני מוגדר כתופעה של מצוקה יחסית, הנמדדת בזיקה לרמת החיים בחברה כולה. קו העוני נמדד בהתאם למספר הנפשות במשפחה ומוגדר כרמת הכנסה פנויה לנפש הנמוכה מ- 50% מההכנסה הפנויה החציונית באוכלוסייה. הכנסה פנויה מחושבת לפי הכנסה כלכלית, בתוספת קצבאות ובניכוי המיסים. תחולת העוני הוא מדד המציין את היקף העוני של משפחות, נפשות או ילדים כאחוז מכלל האוכלוסייה. 

בשנת 2011, 37% מהמשפחות ו-62% מהילדים בירושלים חיו מתחת קו העוני. נתון זה גבוה מאוד ועולה בהרבה על הנתון בישראל, בה 20% מהמשפחות ו-36% מהילדים חיו מתחת קו העוני באותה שנה. בולטים מאוד שיעורי העוני בקרב האוכלוסייה הלא יהודית בירושלים, שמרביתה ערבית. בשנת 2011 חיו 73% מהמשפחות ו-85% מהילדים הלא יהודים מתחת לקו העוני, בהשוואה ל-24% מהמשפחות ו-43% מהילדים היהודים. 

מתוך כלל המשפחות הירושלמיות מתחת לקו העוני (72,400), 72% היו משפחות עם ילדים, מתוכן כמעט מחצית היו משפחות עם ארבעה ילדים ומעלה (33% מכלל המשפחות מתחת לקו העוני). בקרב 48% מהמשפחות היה מפרנס יחיד, וב- 30% מהמשפחות ראש המשפחה היה בגיל העבודה אך לא עבד. ב-11% מהמשפחות מתחת לקו העוני היה ראש משפחה קשיש. 

מחוז ירושלים, שרב תושביו מתגוררים בעיר ירושלים, הוא המחוז העני ביותר בישראל. בשנת 2011 35% מהמשפחות ו-57% מהילדים חיו מתחת לקו העוני. שיעורי עוני גבוהים נרשמו גם במחוז הצפון בו 34% מהמשפחות ו- 45% מהילדים חיו מתחת קו העוני. המחוזות בהם נרשמו שיעורי העוני הנמוכים ביותר היו מחוזות המרכז ותל אביב בהם אחוז המשפחות שחיו מתחת לקו העוני היה 11% ו- 12% בהתאמה, ומספר הילדים היה 20% ו-24% בהתאמה. במחוזות חיפה והדרום שיעורי העוני דומים לשיעור בישראל, ועמדו על 20% ו-22% משפחות ו- 34% ו-37% ילדים בהתאמה, שחיו מתחת לקו העוני. 

אחד הגורמים העיקריים לפערים אלה נובע מהבדלים בהכנסה הפנויה במחוזות השונים. במחוזות ירושלים והצפון ההכנסה הפנויה הייתה נמוכה ביחס לכלל ישראל ועמדה על 85% ו-73% בהתאמה. זאת לעומת הכנסה פנויה גבוהה במחוזות המרכז ותל אביב שעמדה על 115% ו-120% בהתאמה. 



יום ראשון, 17 במרץ 2013

אין כמו אימא

יעל ישראלי

יום האם נחגג לראשונה בירושלים במאי 1947, ורק מאוחר יותר נקבע ל-ל' בשבט, יום פטירתה של הנרייטה סאלד, ממייסדות ארגון הנשים הציוניות "הדסה" ומי שהייתה "אם הילדים" של עליית הנוער. בסמוך ליום האם, מצוין ב-8 במארס יום האישה הבינלאומי, כיום להעלאת המודעות לזכויות ומאבקי נשים ברחבי העולם. 

שני האירועים מעניקים לנו הזדמנות לבחון את מצבן של נשים בירושלים ומצבן יחסית לערים אחרות בארץ. 

נכון לסוף שנת 2011, מתגוררות בירושלים 405,180 נשים שהן 50.4% מכלל האוכלוסייה בעיר, מתוכן 236,500 הן נשים מגיל 20 ומעלה (כ-58%). מספר הילדים הצפוי לאישה יהודייה בירושלים במהלך חייה נכון לשנת 2011 הוא 4.24, ואילו לאישה ערבייה בירושלים צפויים 3.71 ילדים בלבד. לאישה בישראל צפויים 2.98 ילדים ובתל-אביב אף פחות מזה – 2.12. בשנת 2011, 21,960 יולדות ירושלמיות קיבלו מענק לידה מהמוסד לביטוח לאומי, אך רק 46% מהן היו זכאיות לדמי לידה (במסגרת "חופשת לידה") – אחוז נמוך יחסית הנובע ככל הנראה מכך שרוב הנשים באוכלוסייה הערבית אינן עובדות וכן מלידה בגיל צעיר של נשים חרדיות. 

61% מתוך הנשים היהודיות בגילאים 20-24 הוגדרו כרווקות, ואילו בגילאים 25-34 צונחים האחוזים כמעט בחצי (32%). בקצה השני ניתן לראות כי 56% מהנשים בגילאי 75+ הן אלמנות, לעומת 18% בלבד מהגברים באותם גילאים. 

בשנת הלימודים תשע"א, 56% מכלל הסטודנטים באוניברסיטה העברית היו נשים, אחוז דומה לאוניברסיטאות אחרות בישראל, מלבד הטכניון (36%), מכון וייצמן (47%) ואוניברסיטת חיפה (65%). 

מעניין לראות כי השכר הממוצע לחודש עבודה של נשים בירושלים נמוך מזה של הגברים - 6,570 לעומת 8,560 שקלים, אך באופן מפתיע השכר השעתי הממוצע של נשים גבוה יותר – 43.4 שקלים לשעה לעומת 40.9. הדבר נובע, ככל הנראה, מריבוי עבודה חלקית של נשים. 

אחוז גבוה מהנשים בירושלים עובדות בתחום החינוך (29%) וכן בשירותי הבריאות, הרווחה והסעד (20%) וזאת לעומת אחוזים נמוכים משמעותית אצל הגברים 13% ו-7% בהתאמה. 3.7% בלבד מתוך הנשים בירושלים, מקרב האוכלוסייה היהודית, עבדו בתור מנהלות בשנים 2010/2011, פחות מחצי מאשר הגברים (8.5%), אך עדיין מדובר בשיפור לעומת השנים 2009/2010 אז עבדו 2.8% בלבד מהנשים בתור מנהלות. 

בעיריית ירושלים בשנת 2012, 35% מתוך העובדים ברמת הניהול הבכירה היו נשים. בכנסת הנוכחית יכהנו 27 נשים, מספר שיא לעומת השנים הקודמות. הנתונים מראים כי מצב הנשים בישראל וגם בירושלים הולך ומשתפר עם השנים, אך שוויון מלא עוד רחוק, ולירושלים יש עוד הרבה לאן לשאוף.






יום חמישי, 14 בפברואר 2013

משחקי שלג


ליאור רגב

בתחילת ינואר 2013 פקדה את ישראל סערה גדולה, שהמטירה משקעים רבים וגרמה נזק והצפות במקומות שונים בארץ. לקראת תום הסופה ירושלים נצבעה בלבן. תושבי העיר יצאו לחגוג את הפלא בבניית בובות קפואות, ובזריקת כדורי שלג האחד על השני - הזדמנות להיזכר באירועי משקעים קודמים. 

אירועי השלג בישראל נדירים למדי, ולרוב השלג נצפה רק במקומות הגבוהים. בירושלים, נרשמו בעשרים שנה האחרונות בין 0 (שנה ללא שלג) ל- 5 ימי שלג בשנה. חורף שנת 1991/92 זכור כעונת משקעים חריגה במיוחד, ובו נרשמו 10 ימי שלג. יחסית לשלג, אירועי גשם בישראל שכיחים יותר. בתקופה שבין 1991 ל- 2010 נרשמו בירושלים בין 83 ימי גשם בשנת השיא של חורף 1991/92 ל- 29 ימי גשם בלבד בשנת הבצורת של 2007/08. 

וביחס לערים אחרות, היכן גשום יותר? לשם כך נפנה לממוצע המשקעים הרב שנתי. הנתון מחושב על פני שלושים שנה, נכון להיום בין השנים 1981 ל- 2010. בתקופה זו נרשם בירושלים ממוצע משקעים שנתי של כ- 537 מ"מ, בדומה לממוצע בחיפה, 539 מ"מ. בתל אביב נרשמה באותה תקופה כמות משקעים שנתית ממוצעת גבוהה יותר (583 מ"מ), ואילו בצפת הצפונית והגבוהה (934 מטר) נרשמו 671 מ"מ. מאידך, אם נדרים אל עבר אילת, נקבל כמות גשם שנתית זעומה של 22 מ"מ בלבד. 

בדיקה של ממוצע המשקעים בסופה של תחילת ינואר 2013 מלמדת על התקדמות הסופה מצפון לדרום ועל כמויות המשקעים שירדו. שיא כמויות המשקעים בצפת נרשם ביום ב', ה- 7.1 בו נמדדו 86 מ"מ. בירושלים ובתל אביב שיא המשקעים נרשם למחרת, ביום ג' ה- 8.1 בו נרשמו כמויות של 74 ו- 52 מ"מ בהתאמה. מעניין לציין כי בירושלים הסופה התאפיינה בתנודתיות רבה ביחס לתל אביב. למשל, בין יום א' שהתאפיין במיעוט משקעים ליום ג' הסוער נרשם הפרש של קרוב ל- 74 מ"מ בכמויות המשקעים בירושלים. באותו זמן, בתל אביב נרשם הפרש של 40 מ"מ בלבד. 





מקור הנתונים: אתר השרות המטאורולוגי הישראלי 


יום חמישי, 24 בינואר 2013

תאונות דרכים

יאיר אסף-שפירא 

בחודשים ינואר עד אוקטובר בשנת 2012 נפגעו בתאונות דרכים בירושלים 1,250 בני אדם. מספר זה הוא הנמוך ביותר לחודשים אלו מזה תקופה ארוכה - לפחות עשור. מגמה זו דומה למגמה בישובים בישראל כולה, שגם בהם הנתון לחודשים אלו (12,465) הוא הנמוך ביותר בעשור האחרון, וממשיך מגמת ירידה במספר הנפגעים. מגמה זו קשורה מן הסתם למגמה הרצופה של ירידה במספרן של תאונות הדרכים, מגמה שגם היא משותפת לישראל ולירושלים. 

אחד הגורמים המשפיעים על חומרת התאונה הוא מהירות הרכב. אין לנו נתונים לגבי מהירות הרכב ברגע התאונה בכל תאונה, אך ניתן לבחון את התאונות לפי המהירות המותרת בקטע הדרך בו התרחשו. בבחינה זו לגבי העשור האחרון (2003-2012) ניכר כי ככל שמדובר בכביש בו המהירות המותרת גבוהה יותר, כך עולה אחוז הנפגעים בתאונות הקשות והקטלניות מכלל הנפגעים. כך לדוגמה בקטעי דרך בישראל בהם המהירות המותרת היא 50 קמ"ש, 90% מהנפגעים, נפגעו בתאונות שהוגדרו כקלות, 9% בתאונות קשות, ו-1% בקטלניות. בקטעי דרך בהם המהירות המותרת היא 100 קמ"ש ומעלה, רק 72% מהנפגעים היו בתאונות קלות, בעוד ש-16% ו-11% נפגעו בתאונות קשות וקטלניות (בהתאמה). 

מעניין לציין כי בתוך העיר מגמה זו פחות ברורה. בתאונות שאירעו בירושלים בקטעי דרך בהם המהירות המותרת היא 50 קמ"ש, כמו בישראל, נפגעו 90% מהנפגעים במה שהוגדר כתאונות קלות, ו-10% נפגעו בתאונות שהוגדרו קשות או קטלניות. אך בתאונות בקטעי כביש בעיר בהם המהירות המותרת היא 60 קמ"ש ומעלה, היה שיעור הנפגעים בתאונות קשות וקטלניות גבוה רק במעט, ועמד על 12%. 88% מהנפגעים בקטעי כביש אלו, נפגעו בתאונות שהוגדרו כקלות. 



יום חמישי, 17 בינואר 2013

דוק ירושלמי

ליאור להרס 

ציבור הסטודנטים בישראל כולל תלמידים בארבעה סוגים של מסלולים: לימודי תעודה, תואר ראשון, תואר שני ותואר שלישי. תלמידים במסלול של תואר שלישי ("דוקטורנטים") כותבים עבודת דוקטורט ומקבלים בסיום התהליך תואר דוקטור.

בשנת הלימודים תשע"ב היו בישראל 10.6 אלף דוקטורנטים שהיוו 4.1% מציבור הסטודנטים הישראלי בשנה זו. בהתבוננות לאורך השנים ניתן לראות גידול במספרם של הדוקטורנטים בארץ – מספרם בתשע"ב היה גדול פי 1.6 מהמספר בשנת הלימודים תש"ס (1999-2000) ופי 2.8 בהשוואה לתש"ן (1989-1990). אך עם זאת הנתונים מראים כי שיעורם של הדוקטורנטים בקרב כלל הסטודנטים נותר יחסית יציב לאורך השנים ועמד על שיעור של 4-5%. 

חלוקה מגדרית מראה כי הנשים היוו 52% מהדוקטורנטים בתשע"ב. שיעור זה נמוך בהשוואה לשיעור הנשים באותה השנה בתואר שני (60%) ובתואר ראשון (56%). ניתן לראות כי לאורך השנים חלה עלייה משמעותית בשיעור הנשים בקרב מקבלי תואר שלישי בישראל – מ-31% בשנות השמונים ל-39% בשנות התשעים ו-50% בעשור הראשון של שנות האלפיים. 

בחלוקה על פי אוניברסיטאות ניתן לראות כי הקבוצה הגדולה ביותר בקרב הדוקטורנטים מגיעה מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נתונים משנת תש"ע מראים כי 25% מתלמידי התואר השלישי למדו באוניברסיטה העברית, 20% באוניברסיטת תל-אביב, 17% באוניברסיטת בר-אילן, 11% באוניברסיטת בן-גוריון, 10% באוניברסיטת חיפה והיתר בטכניון ובמכון ויצמן למדע. יחד עם זאת הנתונים מצביעים על ירידה בשיעור של תלמידי האוניברסיטה העברית בקרב מקבלי תואר שלישי בהשוואה לעשורים קודמים - משיעור של 37% בשנות השמונים לשיעור של 30% בשנות התשעים ושיעור של 25% בעשור שלאחר מכן. 

תחום הלימוד הנפוץ ביותר בקרב הדוקטורנטים בישראל (בשנת הלימודים תשע"ב) הוא מדעי הטבע ומתמטיקה (38% מהתלמידים) ולאחר מכן מדעי הרוח (25%) ומדעי החברה (14%). בקרב דוקטורנטים באוניברסיטה העברית (נתונים משנת הלימודים תש"ע) התחומים הנפוצים ביותר היו המדעים הביולוגיים (24%), מדעי החברה (13%), חקלאות (11%) והמדעים הפיזיקאליים (11%).



מקור: עיבוד לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

יום שלישי, 8 בינואר 2013

אוטוטו בחירות

ענבל דורון

רגע לפני הבחירות לכנסת ה-19, מעניין לבדוק את תוצאות ההצבעה בבחירות האחרונות שנערכו בפברואר 2009, בקרב תושבי ירושלים ובהשוואה לכלל ישראל ולערים הגדולות. בבחירות לכנסת ה-18 היו בישראל כ- 5,466,000 בעלי זכות בחירה ואחוז ההצבעה עמד על 63%. בירושלים היו כ- 353,000 בעלי זכות בחירה, ואחוז ההצבעה היה דומה לישראל- 62%. אחוזי ההצבעה בתל אביב ובחיפה היו נמוכים במעט ועמדו על 59% ו-58% בהתאמה. מספר בעלי זכות הבחירה בירושלים קטן במקצת ממספר בעלי זכות הבחירה בתל אביב למרות שאוכלוסיית ירושלים כפולה בגודלה. הסבר לכך טמון במעמדם המשפטי של תושבי מזרח ירושלים הערבים, המהווים כשליש מאוכלוסיית העיר, שאינם זכאים להצביע בבחירות לכנסת, וכן במספר הילדים הגבוה בעיר.

בבחירות התמודדו 33 מפלגות, 12 מתוכן עברו את אחוז החסימה. המפלגה שזכתה במספר הקולות הגבוה ביותר הייתה הליכוד- 24%, ואחריה יהדות התורה- 19%, ש"ס- 15%, קדימה- 12%, האיחוד הלאומי- 7%, ישראל ביתנו- 6%, העבודה- 6%, הבית היהודי- 4%, מרצ- 3% ומפלגות ערביות- כאחוז אחד. בישראל התמונה שונה למדי והמפלגות המובילות היו: קדימה- 23%, ליכוד- 22%, ישראל ביתנו- 12% והעבודה- 10%.

מפלגות בעלות גוון דתי קיבלו יחד קרוב למחצית מקולות הבוחרים הירושלמים: יהדות התורה, ש"ס, האיחוד הלאומי והבית היהודי- 45%. נתון זה גבוה באופן משמעותי בהשוואה לישראל בה מפלגות אלה קיבלו יחד כ-19%. ניתן להסביר זאת בכך שהאוכלוסייה היהודית בירושלים מתאפיינת באחוז גבוה של חרדים ודתיים, אשר היוו באותה שנה כמחצית מהאוכלוסייה היהודית בירושלים בגילאי 20 ומעלה לעומת 18% מתוך כלל האוכלוסייה היהודית בישראל בגילאים אלו.

התפלגות תוצאות הבחירות בתל אביב מציגה תמונה שונה מאוד מבירושלים, מפלגות קדימה והעבודה זכו שם לשיעור הגדול פי שלושה בקירוב לעומת אחוז הקולות לו זכו בירושלים וכן מפלגת מרצ קיבלה בתל אביב יותר מפי שניים בהשוואה לירושלים. מפלגות הליכוד וישראל ביתנו קיבלו מספר קולות דומה מאוד בשתי הערים. בחיפה התפלגות הקולות דומה לזו שבישראל בשיעורי התמיכה במפלגות הגדולות: קדימה, הליכוד, ישראל ביתנו והעבודה. בתל אביב ובחיפה חלקן של מפלגות בעלות גוון דתי היה קטן בהשוואה לירושלים ולישראל ועמד על 10% בסך הכל.






.מקור: משרד הפנים, ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-18, תוצאות הבחירות. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עיבוד לסקר החברתי





יום רביעי, 2 בינואר 2013

באנו חושך לגרש

יעל ישראלי 

כולנו צרכנים גדולים של חשמל וקשה לנו לתאר את חיינו בלעדיו. צריכת חשמל היא אחד האינדיקטורים לרמת הפיתוח של מדינה, וככל שעוברות השנים, אנו נהיים מפותחים ומודרניים יותר, וכך משתמשים ביותר חשמל. היינו מצפים שהגידול בצריכת החשמל יהיה בהתאמה לגידול האוכלוסייה, אך לא כך הדבר - בשנת 1967 צריכת החשמל השנתית הממוצעת לנפש בישראל עמדה על 1,429 קוט"ש, ב-2000 הגיעה ל-5,559 וב-2011 – 6,232 קוט"ש. גם העושר משחק תפקיד בצריכת החשמל שלנו - ככל שאנחנו עשירים יותר, צריכת החשמל שלנו עולה – העשירון העליון צורך בממוצע בחודש יותר מפי 10 חשמל מאשר העשירון התחתון (1,679 קוט"ש לעומת 133.9). 

האם יש גם הבדל בצריכה בין מקומות שונים בארץ? בירושלים צרכנו בשנת 2011 4,997.6 מיליוני קוט"ש - גידול של 5.4% לעומת השנה הקודמת. בישראל נרשמה עלייה גם כן של 2.1% בצריכה ובתל-אביב לעומת זאת נרשמה דווקא ירידה של 1.3% בצריכה בין השנים 2010 ל-2011. אם נסתכל רק על הצרכן הביתי נגלה כי הצריכה הממוצעת לצרכן הביתי בשנת 2011 בירושלים (6,398 קוט"ש), תל-אביב (6,304 קוט"ש) חיפה (6,184 קוט"ש) ובאר-שבע (6,296 קוט"ש) דומה מאוד- כולן מתחת לממוצע הארצי, אך לעומת השנים הקודמות, מדובר בעלייה בצריכה. בהשוואה למדינות אחרות בעולם, צריכת החשמל הכללית לנפש בשנת 2009 בארץ הייתה כמעט זהה לזו שבגרמניה, בהולנד ובדנמרק, גבוהה בהרבה מזו שבטורקיה וברומניה, אך נמוכה בהרבה מזו שבנורבגיה ובפינלנד. 

ולאן ממשיכים מכאן? ניתן להסתכל על הצריכה הגוברת בחשמל, המעידה גם על עלייה ברמת החיים, כמגמה חיובית, אך אל לנו לשכוח כי ייצור החשמל כרוך בזיהום אוויר כבד. תחנות הכוח בארץ אחראיות בממוצע לכ-50% מסך פליטות המזהמים לאוויר. 

הגז, אשר משמש כמקור אנרגיה חלופי לייצור חשמל, מזהם פחות אך עדיין אינו נמצא בשימוש נרחב מספיק בארץ – ב-2011 32% בלבד מהחשמל השנתי בארץ יוצר בעזרת גז, ועדיין וכ-62% בעזרת פחם, אך זהו שיפור משמעותי מהשנים הקודמות, ואחוז השימוש בגז רק הולך ועולה (בשנת 2003 עמד על 0%!). רפורמות ממשלתיות עשויות גם הן לעזור להפחית את הצריכה והזיהום בשנים הקרובות. 

אולי עם הקדמה והשיפורים הטכנולוגיים נצליח לא רק להעלות את צריכת החשמל אלא גם להפחיתה באמצעים חדשניים, ובשימוש יעיל של כולנו. 



לטבלת הנתונים

מקור הנתונים: דין וחשבון סטטיסטי של חברת החשמל 2011, דין וחשבון סביבתי של חברת החשמל 2011 









כובד הדיור

איתן בלואר 

אחת מההוצאות המשמעותיות ביותר עבור משקי הבית בערים הגדולות בישראל, היא ההוצאה על דיור. משק בית בירושלים הוציא בשנת 2011 כ- 3,650 ש"ח בממוצע לחודש על דיור, סכום כסף שהיווה כ-28% מכלל הוצאות משקי הבית בירושלים. שיעור ההוצאות על דיור בירושלים היה גבוה בהשוואה לישראל (25% הוצאות על דיור מתוך כלל הוצאות משק הבית) ומחיפה (22%), אך נמוך מזה שבתל-אביב (31%). בשנים האחרונות ניכרת עליה קבועה בהוצאות משק הבית על דיור. בחמש השנים האחרונות הוצאות הדיור של משק הבית בירושלים עלו בשיעור של 44%, מממוצע הוצאות למשק בית של 2,537 ש"ח לחודש בשנת 2006 לכדי 3,648 ש"ח לחודש בשנת 2011. שיעור העלייה בירושלים (44%) היה נמוך בהשוואה לישראל בה עלו הוצאות הדיור באותן שנים ב-47% וגבוה מתל אביב (41%) ומחיפה (36%). 

היצע הדירות, גודלן ומספר החדרים, משפעים גם הם על ההוצאות על שכר הדירה עבור שוכרי דירות. בשנת 2011 ההוצאה לחודש על שכר דירה של שוכרי הדירות בירושלים עמדה על 2,613 ש"ח לדירה בעלת 2.9 חדרים בממוצע, כלומר, עלות ממוצעת של חדר - 901 ש"ח לחודש. מחיר זה גבוה בהשוואה לישראל (837 ש"ח לחדר), לחיפה (626 ש"ח) ולבאר שבע (380 ש"ח) אך נמוך בהשוואה לתל אביב (1,420 ש"ח), לרמת גן (1,120 ש"ח) ולראשון לציון (985 ש"ח). 

בחינה של מחירי החדרים הממוצעים עבור ערכי הדירות בבעלות מציגה את חוסר ההתאמה במחירים בין הערים במרכז ובפריפריה. ערך ממוצע של דירה בבעלות בירושלים עמד בשנת 2011 על כ-1,727,000 ש"ח עבור דירה בעלת 3.9 חדרים בממוצע (442,820 ש"ח לחדר). מחיר חדר ממוצע בירושלים היה גבוה מישראל (345,365 ש"ח לחדר), מחיפה (293,846 ש"ח), באר שבע (205,609 ש"ח לחדר) וראשון לציון (379,047 ש"ח), ונמוך מזה שברמת גן (532,571 ש"ח) ותל אביב (647,297 ש"ח). 




מקור: הודעה לעיתונות לסקר ההוצאות 2011, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.