סוכרת

בן שמונה עשרה לחופה

קולות החיילים

יאיר אסף-שפירא ועומר יניב

רובם של חיילי צה"ל אינם מצביעים בשיטה הרגילה, אלא במעטפות כפולות. מסיבה זו ניתן להתחקות אחר הצבעת החיילים, שקולותיהם נספרים בנפרד מיתר הפתקים. לאחר הגעת קולות החיילים בהצבעה למועצת העיר, חל שינוי בחלוקת המושבים במועצה, כאשר "התעוררות" זכתה במושב נוסף, על חשבון "מרץ". כיצד הצביעו החיילים?

בתוצאות הבחירות מופיעים 4,280 קולות כשרים של חיילים. המגמה הברורה ביותר הייתה ההצבעה ל-"התעוררות". 42% מהחיילים הצביעו למפלגה זו, פי 2.3 מאחוז המצביעים למפלגתו של ברקוביץ בכלל ירושלים (18%). יתר המפלגות זכו לאחוזים נמוכים משמעותית מקולות החיילים, אך מעניין לראות כי גם מפלגתו של ליאון, "ירושלים שלנו" זכתה בקרב החיילים לאחוז גבוה יותר באופן משמעותי (5.8%) מאשר בקרב כלל הציבור הירושלמי (2.2%).

מפלגות נוספות שקיבלו מהחיילים אחוז משמעותי (מעל 2%), וגבוה משמעותית (יותר מפי 1.5) מאשר מסך כל המצביעים היו "ירושלים תצליח" בראשות זאב אלקין (פי 1.7), ו-"מצילים את ירושלים" בראשות יוסי חביליו (פי 1.7).

תופעה בולטת נוספת היא מיעוט ההצבעה למפלגות החרדיות. דגל התורה, ש"ס, יהדות התורה, ובני תורה, שזכו ביחד ל-44% מקולות הציבור הירושלמי, קיבלו רק 6.1% מקולות החיילים. מגמה זו אינה מפתיעה, לאור אחוזי הגיוס הנמוכים יחסית של הציבור החרדי לצה"ל. בקרב הציבור הירושלמי כולו הייתה "דגל התורה" הסיעה החרדית הגדולה ביותר, ולאחריה ש"ס, יהדות התורה, ובני תורה. בקרב החיילים המדרג היה שונה: ש"ס (3.2%); יהדות התורה (1.7%); דגל התורה; ובני תורה. 

הפרש מועמד-מפלגה

עומר יניב ויאיר אסף-שפירא

בבחירות המוניציפאליות מצביעים, כידוע, בשני פתקים – למפלגה ולראש העיר – כך שבידי כל מצביע ניתנת האפשרות לפצל את התמיכה. המפלגות, מצידן, ממליצות ברובן על הצבעה למועמד מסויים, בין אם הוא מהמפלגה (כגון 'התעוררות' שהמליצה, מן הסתם, על בחירה בעופר ברקוביץ), או מחוץ לה (כגון 'דגל התורה' ו-'ש"ס', שהמליצו על משה ליאון שרשימתו הייתה 'ירושלים שלנו'). האם אנשים נענו להמלצה? בדקנו את ההפרש בין אחוזי הבחירה במועמד, לבין אחוזי הבחירה בכלל המפלגות שהמליצו עליו, לפי אזורים.

לחצו לפתיחת המפה האינטראקטיבית

במפה האינטראקטיבית מוצג ההפרש בין אחוז ההצבעה לכל מועמד (ניתן לבחור מועמד), לבין אחוז ההצבעה לכלל המפלגות שתמכו בו. נצפה לראות דמיון בין שיעורי התמיכה במועמד ובמפלגות שהמליצו עליו, אך בחלק מהקומות נראה שיש הפרש משמעותי, כלומר שוני בין דפוס ההצבעה למועמד ולמפלגה, או נטייה של חלק מהבוחרים לא לקבל בהכרח את ההמלצה של המפלגה לה הצביעו, לגבי בחירה במועמד.

ההפרשים מקבלים משמעות מיוחדת בקרב המצביעים בשכונות החרדיות, שם מסורתית התמיכה במועמד מצד מפלגה מסוימת מבטיחה לו את קולות המצביעים לאותה מפלגה. בסיבוב הראשון של הבחירות הנוכחיות, שתיים מהמפלגות החרדיות הגדולות המליצו על הצבעה למועמד שאינו חרדי (משה ליאון), ומעניין לראות האם האוכלוסייה החרדית אכן הצביעה לפי המלצת המפלגות.

בחינה של המפה מראה כי ההמלצות לא קבעו באופן מוחלט את ההצבעה החרדית, ולתמיכה המפלגתית שחולקה בין משה ליאון ויוסי דייטש, הייתה השפעה חלקית בלבד. בשכונות חרדיות בהן זכו המפלגות שתמכו בליאון (דגל התורה וש"ס, בצירוף עם מפלגת 'ירושלים שלנו' בראשותו של ליאון) לקולות רבים, זכה משה ליאון למספר קולות נמוך יותר. כך בשכונות דוגמת רמות; קריית קמניץ בנווה יעקב; בית וגן; והר נוף ניתן לראות כי ההפרש בין שיעור ההצבעה לליאון לבין המפלגות שתמכו בו היה שלילי במעט, ובמרבית האזורים הללו ההפרשים מראים כי מצביעי מפלגות אלו נטו לבחור במועמד החרדי יוסי דייטש. גם בשכונות הלוויין פסגת זאב וגילה, לא הצליחו המפלגות התומכות בליאון לגייס עבורו את מלוא הקולות, ועיקר התמיכה הייתה בזאב אלקין.

יוסי דייטש זכה במהלך מערכת הבחירות לתמיכתה של מפלגת 'מאוחדים' בראשותו של אריה קינג (בנוסף לתמיכה ממפלגת האם של דייטש, 'יהדות התורה'). 'מאוחדים' זכתה לקולות רבים בשכונות בעלות אוכלוסייה דתית-לאומית, כמו גבעת מרדכי, קרית משה, הר חומה והרובע היהודי. למרות זאת, ניכר כי התמיכה הזו לא הביאה מצביעים רבים בשכונות אלו להצביע עבור דייטש. מפת ההפרשים מראה כי קולות אלו עברו ברובם לאלקין, שזכה לתמיכת מפלגת 'הבית היהודי' בירושלים (אשר גם היא זכתה לקולות רבים בקרב הציבור הדתי-לאומי), ובחלקם לליאון.

זאב אלקין, שעמד בראש רשימת 'ירושלים תצליח', זכה לתמיכה, כאמור, ממפלגת 'הבית היהודי' לצד תמיכה ממפלגות 'בני תורה' ו-'ירושלים עירי'. השוואת התמיכה באלקין לתמיכה ברשימות אלו מציגה תמונה לפיה אלקין זכה לאחוז הצבעה גבוה יותר מזה של המפלגות שתמכו בו. יוצאי דופן היו אזורי הבחירה במזרח-ירושלים, שם האחוזים הגבוהים יחסית למפלגת 'ירושלים עירי' לא השפיעו על שיעורי ההצבעה לאלקין, וקולות המצביעים עברו בעיקר לאבי סלמן, וכך גם באזור סנהדריה, רוממה והמע"ר החרדי, שם הפרשי הקולות השליליים של אלקין (וגם של ליאון) הלכו אל יוסי דייטש.

עופר ברקוביץ, שעומד בראש מפלגת 'התעוררות', זכה לתמיכתם של יוסי חביליו ומפלגתו ושל מפלגת 'מרצ'. בעוד שמפלגות אלו זכו למספר קולות רב בדרום העיר, אחוז ההצבעה עבור ברקוביץ היה נמוך מאחוז ההצבעה לשלוש המפלגות. ניכר, כפי שנזכר למעלה, כי קולות רבים של תומכי מפלגות אלו הלכו אל זאב אלקין, בעיקר בשכונות גוננים (קטמונים), רסקו, תלפיות מזרח, קרית היובל ועיר גנים. בשכונות המושבה הגרמנית, בקעה וטלביה ניתן לראות כי הפרשי ההצבעה בין המפלגות שתמכו בברקוביץ לבין ההצבעה לברקוביץ עצמו נחלק בין אלקין לליאון. מעניין לציין כי יוסי דייטש נהנה מאחוזי הצבעה גבוהים מאלו להם זכו המפלגות שתמכו בו גם באזורים הנחשבים כחילוניים, דוגמת מרכז העיר, רחביה ורמת דניה.

מועמדים לפי תמיכה:
זאב אלקין- נתמך ע"י 'ירושלים תצליח', 'בני תורה', 'הבית היהודי' ו'ירושלים עירי'.
עופר ברקוביץ- נתמך ע"י 'התעוררות', 'חביליו-מצילים את ירושלים' ו'מרצ'.
יוסי דייטש- נתמך ע"י 'יהדות התורה' ו-'מאוחדים'.
משה ליאון- נתמך ע"י 'ירושלים שלנו', 'דגל התורה' ו'ש"ס'.
אבי סלמן- נתמך ע"י 'אני ירושלים' ו'מעורב ירושלמי'.
לא הביעו תמיכה במועמד- 'הליכוד', ,'ירושלים ביתנו', 'צעירי ירושלים', 'פסגת זאב על המפה', 'ירושלים בדרך לפסגה', 'ותיקי וגמלאי ירושלים' ו'למען השכונות'

ה-"בליך" של ירושלים

נדודי שינה לא בירושלים

בחירות 2013 לפי שכונות -- הגירסה האינטראקטיבית

עומר יניב

בבחירות 2013 למועצת העיר נרשם בירושלים אחוז השתתפות נמוך יחסית, של 39.1%. הסיבה המרכזית לכך היא אחוז ההשתתפות הנמוך של תושבי מזרח-ירושלים בבחירות המוניציפאליות, אשר עמד על 1.6% בלבד. בשכונות מערב העיר הגיע שיעור ההשתתפות ל-55.3%. השכונות בהן נרשם שיעור ההשתתפות הגבוה בעיר היו רמת שלמה (82.2%), רמות אלון-צפון (72.5%) וגבעת שאול (71.4%). השכונות במערב העיר בהן נרשם אחוז ההשתתפות הנמוך ביותר היו מרכז העיר (35.2%), מוסררה (37.2%) וגאולה ומאה שערים (38.2%).

מבין המפלגות שנטלו חלק בבחירות בשכונות השונות, מפלגת יהדות התורה זכתה לאחוז הקולות הגבוה ביותר בקרית בעלזא (92.4%), ש"ס במעלות דפנה (מערב) ושמואל הנביא (מזרח) (63.3%), מפלגת "ירושלים תצליח" במוצא תחתית (41.3%), תנועת "התעוררות" בשכונת מלחה (39.8%), "ירושלמים" בקטמון הישנה-דרום (28%), מרצ-העבודה בשכונת ניות (32.1%) והליכוד-ביתנו בממילא וכפר דוד (44.8%).

במפה אפשר לראות את פרישת ההצבעה בעיר -- בחרו מועמד או מפלגה, וראו איפה הצביעו להם:

וכיצד הצביעו באזור המגורים שלכם? בחרו בתפריט את אזור המגורים שלכם בכדי לגלות אילו מפלגות זכו למספר הקולות הגבוה ביותר אצלכם בבחירות הקודמות ומה היה אחוז ההצבעה אצלכם:

מוצרים בירושלים

עומר יניב

בירושלים, מעצם היותה עיר ענייה ביחס לערים הגדולות האחרות בישראל, נצפה לראות פחות משקי בית אשר מחזיקים במוצרים בני-קיימא, אשר מחיר חלק מהם גבוה. על כך יש להוסיף את הנתון לפיו אחוז ניכר מתושבי העיר הם חרדים וערבים, הרואים בחלק מן המוצרים האלו כמותרות, או שאחזקתם אינה מקובלת מבחינה דתית. מכאן, ניתן להבין מדוע שיעור הבעלות על מוצרים בני-קיימא מסוימים בירושלים הוא נמוך יותר ביחס לערים אחרות. למרות זאת, אופייה של ירושלים מגלה ממצאים מפתיעים ביחס לבעלות על מספר מוצרים.

שמות ילדים, חלק ב' -- בנים

עומר יניב

מזל טוב! זה בן! איך קוראים לו? אם הוא נולד בירושלים בשנת 2016, קיים סיכוי טוב ששמו היה דוד, מפני שזה היה השם הנפוץ ביותר בקרב בנים יהודים בשנה זו, בה זכו 287 בנים להיקרא בשם זה. בשונה מבירושלים, השם הנפוץ לבנים יהודים בישראל היה נועם, בעוד שהשם דוד הגיע למקום השני (בקרב הבנים המוסלמים בישראל היה השם מוחמד הנפוץ ביותר, שהיה גם השם הפופולארי בקרב כלל הבנים בישראל). השם נועם עבור בנים גם היה השם הפופולארי ביותר בחלק מהערים בישראל דוגמת חיפה, באר שבע וראשון לציון, בעוד שבירושלים נמצא השם נועם במקום ה-16 ברשימת שמות הבנים היהודים. בתל-אביב, היו השמות אוֹרי או אוּרי (שנכתבים ללא הבדל באיות בעברית) הנפוצים ביותר.

שמות ילדים, חלק א' -- בנות

עומר יניב

מזל טוב! זו בת! איך קוראים לה? אם היא נולדה בשנת 2016 בירושלים, יש סיכוי טוב ששמה היה שֹרה, מפני שזה היה השם הנפוץ ביותר בקרב בנות יהודיות בשנה זו, בה 232 בנות שזכו להיקרא בשם זה. בשונה מבירושלים, השם הנפוץ ביותר בישראל היה תמר, והשם שרה הגיע בישראל למקום השמיני (בקרב הבנות המוסלמיות בישראל היה השם הנפוץ ביותר מרים).

אפליה

עומר יניב

בחברה מגוונת כמו החברה הישראלית, נצפה לראות כי לעיתים יעלו חיכוכים בין אנשים שונים על בסיס השוני החברתי בין הקבוצות אליהם הם משתייכים. לא אחת אנו רואים כי אנשים מופלים לרעה או לטובה בעקבות השתייכותם לקבוצה אתנית, דתית או מגדרית. בחינה של תוצאות הסקר החברתי שעורכת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מגלה כי היקף תושבי העיר ירושלים שהעידו שנתקלו באפליה גבוה כמעט בכל הקטגוריות (סוגי האפליה) לעומת אחוז הנשאלים בתל אביב-יפו, חיפה וכלל האוכלוסייה. 

קרוב ל-22% מהמשיבים המתגוררים בירושלים העידו כי נתקלו באפליה על בסיס הדת אליהם הם משתייכים, לעומת כ-9% בחיפה ובישראל וכ-7% בתל-אביב. גם לגבי אפליה על בסיס הלאום, השיב אחוז גבוה בהרבה של משיבים בירושלים (18%) לעומת חיפה (12%), ישראל (10%) ותל אביב-יפו (7%). 

אחת הסיבות המרכזיות להבדלים בין ירושלים לישראל ולערים האחרות, היא היותה של העיר בעלת אוכלוסייה רב-גונית יותר לעומתן. בירושלים מתגוררת אוכלוסייה גדולה של יהודים חרדים (כ-34% מהאוכלוסייה היהודית) ואוכלוסייה גדולה של מוסלמים (כ-36% מאוכלוסיית העיר הכוללת). מאותה בחינה, גם אחוז התושבים הערבים הגבוה בירושלים (37%) בהשוואה לישראל (21%), חיפה (11%) ותל אביב-יפו (4%) מסביר את האחוז הגבוה מהמשיבים שנתקלו בירושלים במקרים של אפליה על רקע לאום: בעוד שרק 8% מהמשיבים היהודים מירושלים ענו שהם נתקלו באפליה על רק הלאום שלהם, מעל ל-38% מהמשיבים הערבים העידו כי חוו אלפיה על רקע זה. סביר יהיה להניח, אם כך, שאחוז גבוה יותר מתושבי ירושלים ייתקל במקרים של אפליה על רקע דתי או לאומי לעומת כלל ישראל והערים האחרות, שם אחוז החרדים והערבים הוא נמוך יותר. למרות ההבדל הגדול באחוזים בין ירושלים לישראל ושתי הערים הגדולות הנוספות, בתחום האפליה על בסיס הלאום, גילו תוצאות הסקר כי מבין המשיבים אשר נשאלו באם הם נתקלו באפליה במהלך עבודתם, נמצא כי רק אחוז נמוך (3%) נתקלו באפליה על רקע השתייכות ללאום הן בירושלים והן בכלל ישראל. התחום היחיד בו נמצא בסקר כי תושבי ירושלים נתקלו באפליה פחות מאשר בתל אביב-יפו הייתה אפליה על בסיס גיל: כ-10% מתושבי תל אביב-יפו השיבו כי הם נתקלו באפליה על רקע זה, לעומת כ-8% מתושבי ירושלים, ו-7% מתושבי ישראל וחיפה. גם במקום העבודה נתקל אחוז גבוה יותר (6%) של תושבי תל אביב-יפו באפליה על רקע גילאי מאשר בירושלים (כ-4%). 

מקורות: 

הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

שנתון סטטיסטי לירושלים

Putting food on the table

עומר יניב

סקר ההכנסה וההוצאה החודשית לתצרוכת משק בית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצביע על נתונים לפיהם ההוצאה לתצרוכת של משקי בית בירושלים נמוכה ביחס לממוצע הארצי: בעוד שממוצע ההוצאות למשק בית בישראל בשנת 2015 עמד על 15,410 ₪ בחודש, בירושלים היה ממוצע ההוצאות 13,420 ₪ - נמוך ממשקי בית בתל אביב-יפו (17,710 ₪) וגבוה מההוצאות של משקי בית בחיפה (12,253 ₪). בחינה של הוצאות משקי הבית על מזון (ללא פירות וירקות) מראה כי ההוצאה הממוצעת של משקי בית בירושלים על מזון (1,850 ₪) נמוכה אף היא מהממוצע הארצי, אשר עמד על 2,030 ₪. גם כאן, ההוצאות בירושלים נמוכות מההוצאות בתל אביב-יפו (2,240 ₪), אך גבוהות מאלו של משקי הבית בחיפה (1,670 ₪).  

הסיבה המרכזית להוצאות הגבוהות של משקי בית בתל אביב-יפו על מזון לעומת אלו של ירושלים נובעת מההוצאה הגבוהה של תושבי תל-אביב על ארוחות מחוץ לבית לעומת ירושלים. תוצאות הסקר מורות כי משק בית בתל אביב-יפו הוציא בשנת 2015 בממוצע 1,020 ₪ בחודש על ארוחות מחוץ לבית, לעומת 260 ₪ בלבד שהוציא משק בית בירושלים ו-460 ₪ בחיפה (כשהממוצע הארצי עומד על 440 ₪ לחודש). כאשר בודקים את סעיפי ההוצאות על רכישת מוצרי מזון, ניתן לראות כי משקי בית בירושלים הוציאו בדרך כלל יותר מאשר בתל אביב-יפו ובחיפה. משקי בית בירושלים הוציאו בחודש כ-88% יותר ממשקי בית בתל אביב-יפו ו-72% יותר ממשקי הבית בחיפה על בשר ועופות, כ-36% יותר מאשר בתל אביב-יפו ו-27% יותר מאשר בחיפה על לחם, דגנים ומוצרי בצק, וכ-28% יותר ממשקי הבית בתל אביב-יפו ו-47% יותר ממשקי בית בחיפה על פירות וירקות. על משקאות אלכוהוליים, לעומת זאת, הוציאו משקי בית בירושלים 71% פחות מאשר משקי בית בתל אביב-יפו, ו-45% פחות ממשקי הבית בחיפה.

הוצאות משקי בית על מזון, 2015:

מסך הכסף

עומר יניב

בשנת 2008 החל לפעול בירושלים המיזם לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים, אשר תפקידו לעודד הפקת יצירות אודיו-ויזואליות המתמקדות בעיר, כמו גם הרחבת אפשרויות התעסוקה עבור אנשי התעשייה הירושלמים. מפעילי המיזם מסייעים ליוצרים מקומיים ובין-לאומיים בהפקת יצירות קולנוע וטלוויזיה, בדומה לגופי מימון וקרנות קולנוע בערים ובמדינות נוספות בעולם, אשר מצאו כי הפקה של סרטים וסדרות בעידודן מסייעות לתדמית המקום, לעידוד קיומה של חברה יוצרת ומיצוב המקום כיעד תיירותי. בנוסף, הפקת סרטים וסדרות בירושלים מסייעת במתן תעסוקה במעגל שני של משרות, בהעסקה של נהגים, שירותי קייטרינג, השכרת חדרי מלון ועוד.

בין השנים 2016-2010 תמך המיזם בהפקתן של 8 סדרות טלוויזיה ו-48 סרטים, מתוכם הפקות בין-לאומית (ביניהן ניתן לציין את "סיפור על אהבה וחושך" בבימויה של נטלי פורטמן ו-"נורמן", בכיכובו של ריצ'רד גיר) וסרטי אנימציה, המופקים בסטודיו אנימציה שנפתח לפני מספר שנים בעיר. המיזם מסייע ליוצרים באמצעות החזר חלק מעלויות ההפקה, הדרכה בשלבים הבירוקרטים השונים, מציאת אתרי צילום אפשריים, קישור לאנשי התעשייה הפועלים בעיר וכיו"ב. בין הסרטים המצליחים ביותר בקרב הצופים בישראל, שהופקו בתמיכת המיזם לקולנוע וטלוויזיה בשנים אלו, ניתן למנות את הסרט "הערת שוליים" של יוסף סידר, משנת 2011, בו צפו כ-290 אלף צופים בישראל, הכנסותיו עמדו על 10.3 מיליון ש"ח מהקרנות בבתי-קולנוע והוא היה אף מועמד לפרס האוסקר לסרט הזר. אחריו מגיע "בית-לחם" (יובל אדלר, 2013), בו צפו כ-165 אלף צופים (הכנסות של 6.3 מיליון ש"ח), "לצוד פילים" (רשף לוי, 2013) עם 164 אלף צופים והכנסות של 4.9 מיליון ש"ח, ו-"המילים הטובות" (שמי זרחין, 2015) עם 150 אלף צופים בישראל והכנסות של 4.4 מיליון ש"ח. 

!It Belongs in a Museum

עומר יניב

מכון ירושלים למחקרי מדיניות jerusaleminstitute.org.il

ירושלים היא עיר של מוזיאונים. בעבר, ממצאים ארכיאולוגיים שנמצאו בירושלים הוצגו בחללי תצוגה קטנים, בעיקר בכנסיות ובמנזרים בעיר העתיקה עד שבשנת 1938 הוקם מחוץ לחומות העיר העתיקה מוזיאון רוקפלר לארכיאולוגיה. לאחר קום המדינה נפתחו מוסדות תרבות בעיר, ביניהם מוזיאונים דוגמת מוזיאון ישראל בשנת 1965, המוזיאון לאמנות האסלאם בשנת 1974 ומוזיאון ארצות המקרא ומוזיאון המדע, שהוקמו בשנת 1992. לצידם נפתחו לאורך השנים מוזיאונים נוספים בבניינים קיימים, דוגמת מוזיאון מגדל דוד, מוזיאון הטבע או מוזיאון חצר היישוב הישן. בעתיד הקרוב מיועדים להיפתח בירושלים מוזיאונים נוספים במתחם "קריית המוזיאונים", שהוקמה בסביבותיו של מוזיאון ישראל כאשר בשנים הקרובות ייפתחו בסמוך הקריה הלאומית לארכיאולוגיה והספרייה הלאומית.

לא בכדי מוזיאון ישראל, המוזיאון הלאומי, הוא המוזיאון הפופולארי בירושלים. במוזיאון ישראל הוצגו, נכון לשנת 2015, מעל ל-290 אלף פריטי אוספים ב-34 תערוכות שונות. וביקרו בו כ-730 אלף אנשים. מוזיאונים נוספים אשר מושכים מבקרים בירושלים הם מוזיאון המדע ע"ש בלומפילד אותו פקדו בשנת 2015 כ-291 אלף מבקרים, מוזיאון מגדל דוד, אליו הגיעו בשנה זו כ-266 אלף מבקרים, ומוזיאון ארצות המקרא עם 228 אלף מבקרים. נכון לשנת 2013, כ-37% מהמבקרים במוזיאונים המוכרים בישראל עשו זאת במוזיאון בעיר ירושלים. מדובר ביותר מ-1.63 מיליון מבקרים אשר פקדו את המוזיאונים בעיר, לעומת כ- 1.07 מיליון מבקרים במוזיאונים בגוש-דן ( 24% מכלל המבקרים במוזיאונים בישראל), ו-530 אלף מבקרים במוזיאונים שבחיפה וסביבותיה (12% מכלל המבקרים). 

מקורות: פילת / מכון ירושלים למחקרי מדיניות

חוק וסדר

עומר יניב

מכון ירושלים למחקרי מדיניות www.jerusaleminstitute.org.il

בשנת 2014 עמד מספר אירועים המחייבים תגובה במחוז ירושלים על 225 אלף, עלייה של 15% משנת 2012. בין השנים האלו חלה גם עלייה של 8% במספר הפניות למוקד 100 של המשטרה בירושלים עבור נושאים כמו סכסוכי שכנים ותלונות על רעש. לעומת זאת, מספר תיקי החקירה של עבירות פליליות, דוגמת פריצה לבתים וגניבת רכבים, שנפתחו בירושלים בשנת 2014,  עמדו על 4,746 תיקים, ירידה של 17% לעומת שנת 2012, אז נפתחו 5,722 תיקי חקירה. אם כן, ניכר הפשע אינו משתולל ברחובות ירושלים. אך לא כך חשים תושבי העיר. במסגרת הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נשאלו המשיבים על מידת אמונם במשטרה על חוויותיהם בנושא של פשיעה וסדר ציבורי. במרבית הנושאים שנבחנו ענו המשיבים מירושלים כי הם נתקלו בפעילות לא-חוקית יותר מאשר תושבי תל-אביב וחיפה, ויותר מהממוצע הארצי. כרבע מתושבי ירושלים נתקלו במקרים של השחתת רכוש ו-ונדליזם, לעומת הממוצע הארצי, העומד על 18.9% ופחות גם ממספרם בתל-אביב וחיפה. 13.8% מהמשיבים מירושלים אמרו כי הם נתקלו במשתמשי או סוחרי סמים בעיר, אחוז גבוה במעט מהממוצע הארצי. גם כשנשאלו באם הם נתקלו בפשעי-שנאה, ענו בחיוב יותר תושבי ירושלים מאשר תושבי חיפה ותל-אביב. לעומת זאת, שנשאלו על מקרים של חיכוכים עם שכנים בעיתיים, בירושלים (17% מהמשיבים) נתקלו בבעיה זו פחות משיבים מאשר בתל-אביב (18%) ובחיפה (19%). בירושלים גם נתקלו פחות משיבים בהתנהגות לא הולמת של שיכורים ואנשים אחרים המועדים לפורענות,  18% בלבד, לעומת  22% בתל-אביב ו-20% בחיפה. לאור ממצאים אלו בסקר, כשנשאלו המשיבים האם הם מביעים אמון במשטרה, ענו בירושלים רק 32% מהמשיבים בחיוב, לעומת 40% מהמשיבים המתגוררים בתל-אביב ו-51% מאלו שבחיפה.

מקורות: למ"ס-הסקר החברתי 2014

שנתון סטטיסטי של משטרת ישראל

תיירים וביקורים

עומר יניב

מכון ירושלים למחקרי מדיניות  www.jiis.org.il

ירושלים היא העיר הפופולארית ביותר בישראל עבור מבקרים מחו"ל, בשל היותה יעד בעל חשיבות דתית-היסטורית. לעיר חשיבות דתית עבור יהודים, מוסלמים ונוצרים ובנוסף קיים בה מגון עצום של עדויות היסטוריות מתקופות שונות. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2015 ביקרו בישראל כ-3.1 מיליון תיירים ותיירי-יום. הממצאים של 'סקר תיירות נכנסת' של משרד התיירות מצביעים כי 75% מהמבקרים בישראל באותה שנה הגיעו אל ירושלים – האחוז הגבוה ביותר של מבקרים מבין הערים בישראל. העיר העתיקה בירושלים נחשבת לאטרקציה הראשית עבור תיירים מחו"ל המגיעים לישראל, ומרבית אתרי התיירות המבוקשים נמצאים בה ובסביבותיה. מבין אתרי התיירות המרכזיים, היה הכותל המערבי האתר בו היה אחוז המבקרים מחו"ל הגבוה ביותר, עם 70% מהמבקרים מחו"ל שהגיעו למקום בשנת 2015. במקום השני נמצא הרובע היהודי, אליו הגיעו 65% מהמבקרים. אתרי תיירות פופולריים נוספים בירושלים אותם ניתן לציין הם כנסיית הקבר (49% מהמבקרים מחו"ל בישראל), דרך הייסורים (41%) ותצפית הר הזיתים (39%). מבקרים רבים מגיעים לאתרים אלו מסיבות דתיות, מהיותם קדושים לנצרות וליהדות (במסגד אל-אקצה, הקדוש למוסלמים, ביקרו בשנת 2015 רק 7% מהמבקרים מחו"ל בישראל). הקרבה הגיאוגרפית בין אתרי התיירות המרכזיים של ירושלים מסייעת לפופולריות שלהם, ומבקרים יכולים לפקוד את אתרי התיירות השונים של העיר העתיקה במספר שעות. 

בחינה של אחוז המבקרים באתרי תיירות לפי מדינת המוצא מראה כי במרביתן היו הכותל המערבי והרובע היהודי אתרי התיירות עם אחוזי המבקרים הגבוהים ביותר. ככלל, כך עולה מסקר התיירות הנכנסת, אחוז המבקרים באתרים המגיעים ממדינות אירופאיות נמוך יותר מאחוז התיירים שהגיעו מהיבשות האחרות. מנתוני הסקר עולה כי 96% מהמבקרים מדרום ומרכז-אמריקה בשנת 2015 הגיעו לירושלים, 91% מהמבקרים ממדינות אפריקה, 89% מהמבקרים מצפון-אמריקה, 79% מהמבקרים מאסיה. לעומת זאת, רק 69% מהמבקרים ממדינות אירופה הגיעו לירושלים בשנת 2015.  

זה הגיל שלי

עומר יניב

מכון ירושלים לחקר ישראל  www.jiis.org.il

בירושלים חיים כיום כ-840 אלף תושבים והיא העיר עם מספר התושבים הרב בישראל. בגלל הרכב האוכלוסייה הייחודי של ירושלים, ניתן לראות כי הרכב הגילאים בעיר שונה מהרכב הגילאים הארצי ומערים נוספות. מבין הערים הגדולות בישראל (מעל 100 אלף תושבים), אוכלוסיית ירושלים היא שנייה רק לאוכלוסיית בני-ברק כעיר בה חיה האוכלוסייה הצעירה ביותר: לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מעל לשליש מתושבי העיר הם מתחת לגיל 14, לעומת פחות מ-20% בתל-אביב וחיפה, כאשר באוכלוסיית ישראל עמד אחוזם של ילדים מתחת לגיל 14 על 28%. לעומת זאת, רק 15.5% מתושבי ירושלים הם בני 55 ומעלה, לעומת כמעט חמישית מתושבי ישראל, כרבע מתושבי תל-אביב ו-31.4% מתושבי חיפה. הגיל החציוני בירושלים עמד בשנת 2015 על 23.7 שנים, לעומת ישראל, בה עמד הגיל החציוני על 29.7. בתל-אביב וחיפה, לשם השוואה, עומד הגיל החציוני על 35.3 ו-38.1 שנים בהתאמה. 

בחלוקה בתוך בירושלים, ניתן לראות כי הגיל החציוני של תושביהּ היהודים של העיר, העומד על 25.7 שנים, גבוה מזה של התושבים המוסלמים, שגילם החציוני הוא 20 שנים. הגיל החציוני של תושבי מערב-ירושלים גבוה מזה של תושבי מזרח העיר, 26.3 שנים לעומת 22.3. גילן החציוני של הנשים בירושלים עומד על 24 שנים, והוא גבוה מזה של הגברים, העומד על 22 שנים.

מבחינה של השכונות בירושלים, לפי נתוני העירייה, ניתן לראות כי השכונות הצעירות בעיר, בהן האחוז הגבוה ביותר של תושבים מתחת לגיל 21, הן מקרב השכונות החרדיות ושכונות מזרח-ירושלים, ובראשן מאה שערים (61% מתושבי השכונה), רמת-שלמה (61%) וכפר-עקב (59%). במספרים מוחלטים, מספר הצעירים המתגוררים בשכונה הוא הגבוה ביותר בשכונת רמות (25,440 תושבים), שועפט (19,630) ורוממה (18,340). השכונות בהן נמצא האחוז הגבוה ביותר של תושבים מבוגרים, בגילאי 61 ומעלה, הן טלביה (36%), המושבה הגרמנית (31%) ורחביה (29%). במספרים מוחלטים, מספר התושבים המבוגרים הרב ביותר נמצא בשכונות פסגת-זאב (6,390), גילֹה (6,090) ורמות (4,600). 

זמן נסיעה לעבודה

עומר יניב

בוקר. סיימתם לשתות קפה ושלחתם את הילדים לבית הספר. הגיע הזמן לצאת לעבודה. אבל -אם אתם גרים בירושלים, ההגעה לעבודה יכולה להיות סיפור לא פשוט: האם מקום העבודה שלכם נמצא במרחק הליכה או רכיבה על אופניים ממקום המגורים שלכם, או שמא נדרש מכם להגיע ליעדכם ברכב או תחבורה ציבורית?

בסקר החברתי שנערך על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ב-2013, כ-61% מבין תושבי ירושלים העידו שהם חשים שדרכם למקום העבודה אינה נוחה. אחת הסיבות המרכזיות לכך, היא האחוז הגבוה של תושבי ירושלים להם אין רכב, העומד על 46% (לעומת 33% בכל ישראל). לכן, תושבים רבים בעיר תלויים בהסעות מטעם מקום העבודה, בנסיעות משותפות למקום העבודה או בתחבורה ציבורית. אחוז תושבי ירושלים להם לוקח מעל לחצי שעת נסיעה על מנת להגיע למקום העבודה עומד על 45%, אחוז גבוה בצורה משמעותית מזה הארצי, אשר עומד על 33%. לשם השוואה, אחוז תושבי תל אביב וחיפה עבורם הגעה למקום העבודה לוקחת מעל לחצי שעת נסיעה, עומד על 25% ו-28% בהתאמה. נתונים אלו מושפעים מיעילות מערכות התחבורה בערים השונות בשעות העומס של הבוקר, אך יכולים גם להצביע על חשיבות הקרבה למקום העבודה בבחירת מקום המגורים, או על מחסור במקומות עבודה בקרבת הערים. 

לפי מפקד האוכלוסין שנערך על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנת 2008, כ-51% מתושבי ירושלים מגיעים אל מקום העבודה ברכב פרטי (לעומת 54% מתושבי תל אביב, ו-58% מתושבי חיפה), 34% בתחבורה ציבורית או בהסעה מאורגנת מטעם מקום העבודה (לעומת 28% מתושבי תל אביב, ו-27% מתושבי חיפה) ורק כ-13% מגיעים באופניים או בהליכה ברגל (בדומה לתושבי תל אביב, ולעומת כ-10% מתושבי חיפה). נתון נוסף מן המפקד, מורה כי המרחק הממוצע למקום העבודה עבור תושבי מחוז ירושלים קצר יותר מאשר הממוצע הארצי (11.4 ק"מ לעומת 13.6 ק"מ בהתאמה). מכיוון שתושבי ירושלים עושים שימוש רב יותר באמצעי תחבורה ציבורית, ניתן בהחלט להצביע על קשר בין זמן ההגעה הארוך לעבודה בירושלים, החוצה את מחצית השעה כאמור, לשימוש הרב שעושים תושבי העיר במערכת התחבורה הציבורית בעיר. 

מכון ירושלים לחקר ישראל מבצע בימים אלו עבודה עבור תכנית אב לתחבורה ירושלים, בה מבוצעות תחזיות לאוכלוסיה וביקוש נסיעות לשנת 2040. בעתיד נוכל להציג ממצאים בנושא זה. בינתיים, למתעניינים, נתקלנו באתר זירת ההתייעצות של הרשות הארצית לתחבורה ציבורית, שקוראת לכולנו לעזור לה לבנות תכנית אסטרטגית לתחבורה ציבורית בישראל.

מקורות הנתונים:

מפקד האוכלוסין 2008, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

הסקר החברתי 2013, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

ומה אומרים הנתונים לגבי תחבורה ציבורית בשבת בירושלים? 

(ויש גם את שבוס שמפעילים תח"צ כזו בפועל)

ברחובות שלנו יש קסם מיוחד

עומר יניב

כיצד בוחרים שמות לרחובות? כאן בירושלים, עיר בעלת היסטוריה עשירה וחשיבות דתית וסמלית, ניתן להניח כי אין מספיק רחובות, סמטאות, כיכרות, שדרות וכבישים על מנת להנציח את אלפי הדמויות, המקומות והאירועים להם מגיעה הנצחה. כיום יש בירושלים מעל ל-3,000 רחובות ואתרים להם ניתנו שמות. על מנת להתמודד עם דרישה הולכת וגוברת להנצחה של אנשים רבים, בעיריית ירושלים פועלות שתי ועדות לסינון ולאישור שמות רחובות, אשר תפקידן להחליט האם התרומה והמורשת של האישים המוצעים להן ראויה להנצחה: ועדת שמות ציבורית עירונית וועדה מייעצת. בשנים האחרונות עיריית ירושלים שמה לה למטרה לתת שמות לרחובות הרבים להם אין שמות ברחבי מזרח ירושלים, בשיתוף עם תושבי המקום. 

במספר שכונות בירושלים ניתן למצוא רחובות אשר שמותיהם מתייחסים לנושא מסוים, כגון שכונת רחביה, שם ניתן למצוא רחובות על שם אנשי רוח מימי הביניים, שכונת בקעה, שם רחובות רבים קרויים על שם שבטי ישראל ושופטים בתנ"ך, שכונת מלחה, ששמות רחובותיהּ מתקראים בשמות בעלי חיים ועוד. 

בישראל כולה ניתן לראות כי שמות הרחובות הפופולאריים ביותר הם רחובות הקרויים על שם צמחים, בעיקר אלו המוזכרים כחלק משבעת המינים. בנוסף, רחובות רבים בישראל קרויים על שם אבני חן, חיות, מנהיגים יהודיים וישראליים, יחידות צבאיות ועוד. הרחובות ששמותיהם הם הפופולאריים ביותר בישראל הם הזית (225 רחובות), הגפן (213), הרימון (204), התאנה (185) והתמר (174).  בחינה של רחובות הקרויים על שם אישים מגלה כי על שמו של ראש הממשלה הראשון של ישראל, דוד בן גוריון, קרויים מספר הרחובות הגבוה ביותר בישראל- 79 רחובות. האישה שעל שמה קרויים מספר הרחובות הגבוה ביותר בישראל היא חנה סנש, ששמהּ הונצח ב-41 רחובות ברחבי הארץ. 

מקור: אתר מאגרי המידע הממשלתיים ( data.gov.il), רשימת רחובות ישראל.

מיוחד: מכון ירושלים לחקר ישראל- הבלוג בדפוס

חשבנו שאולי תעריכו קצת תוספת צבע וכמה אינפוגרפיקות למידע השוטף שלנו אחרי הכל, תמיד נחמד לראות את ירושלים מזוית קצת אחרת..

לחומרים המלאים של תכנית מרום- מנועי הצמיחה של ירושלים

לשנתון הסטטיסטי לירושלים

אתר מכון ירושלים לחקר ישראל

הוצאה לאור: סטודיו אף