תעסוקה ושכר הנשים בירושלים

שעיה רוזנבלום

בשנת 2014 היה השכר הממוצע לשעה של גברים בירושלים (45 ש"ח) נמוך מזה של הנשים (48 ש"ח). זאת לעומת המצב בישראל בו השכר השעתי של הגברים (58 ש"ח) גבוה ב-19% משכר הנשים (49 ש"ח), כשבתל אביב הפער היה גבוה אף יותר, : 24% (72 ₪ לעומת 58 ש"ח). האם נכון יהיה להסיק מכך כי בירושלים מצב הנשים ביחס לגברים משופר יותר מברחבי מדינת ישראל? 

התשובה למרבה הצער איננה חיובית. זאת בשל מספר עובדות המשפיעות לחיוב על גובה השכר המוצג, אך במקביל הן מלמדות על מצב עגום יותר בקרב חלק נכבד של הנשים הירושלמיות.

מספר הנשים בירושלים בגילאי העבודה העיקריים (25-65) עומד על כ-166,600 נפש, מתוכן, כ-38% הן ערביות. בקרב הנשים הערביות כ-22% הינן בעלות השכלה אקדמית לעומת שיעור השכלה אקדמית של כ-50% בקרב הנשים היהודיות. השכלה גבוהה מאפשרת יכולת השתכרות גבוהה יותר, ולפיכך רמת השכר בקרב הנשים הערביות נמוכה יותר משל הנשים היהודיות. שיעור ההשתתפות של נשים ערביות בכוח העבודה עומד על 21% וזאת לעומת שיעור השתתפות של 79% בקרב הנשים היהודיות. מסתבר כי בהינתן רמת ההשכלה הנוכחית, אילו שיעור ההשתתפות של הנשים הערביות היה עולה, היינו רואים השפעה שלילית על רמת השכר השעתית לאישה בירושלים. 

כך, יתכן מצב בו כותרות העיתונים יבשרו על הרעה במשכורות הנשים בירושלים, ללא שתהיה פגיעה במשכורת של אף אישה, וזאת בשל השתתפות גדולה יותר של נשים חסרות השכלה גבוהה המשתכרות שכר שעתי נמוך יותר מהממוצע הנוכחי. 

השפעה דומה עשויה להתרחש כאשר ישנו גידול בשיעורי ההשתתפות והתעסוקה, הנובעת מכניסתם של עובדים בתחתית סולם השכר לכוח העבודה, מה שעשוי לגרור את השכר הממוצע כלפי מטה. במציאות השכר האישי לא השתנה ואף חלה עלייה ברמת החיים של אלו שנכנסו לכוח העבודה והחלו להשתכר, אולם הממוצע, שהוא הנתון המשתקף בדרך כלל בתקשורת, עלול לרדת.

לפיכך, חשוב מאוד לא להסתמך על אינדיקטור אחד בכדי לקבל תמונת מצב של המציאות, וצריך לבחון כל נתון על פי ההקשר המסוים שלו.

שכר מגדרי:בירושלים נשים מרוויחות יותר

איתן בלואר 

שוק התעסוקה בירושלים מתאפיין בהבדלים גדולים בשכר בין קבוצות האוכלוסייה השונות. בנוסף ישנם הבדלים גדולים בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה של הקבוצות השונות. שיעורי השתתפות נמוכים יחסית בכוח העבודה נמצאו בקרב הגברים החרדיים ובקרב הנשים הערביות. מאפיינים אלו יצרו תופעה ייחודית בירושלים שבה ישנו פער נמוך יחסית בין גובה השכר החודשי הממוצע של אוכלוסיית הגברים לזו של הנשים, אך פער גבוה במספר שעות העבודה הממוצע שלהם. בשנת 2010 השכר הממוצע (ברוטו) לחודש עבודה של שכיר בירושלים היה 7,300 ש"ח והוא היה נמוך בהשוואה לתל אביב (10,200 ש"ח) ולישראל (8,600 ש"ח). בחינה מעמיקה יותר של השכר לפי מגדר, מצביעה על פער של 29% בין השכר הממוצע (ברוטו) לחודש עבודה של הגברים בירושלים (8,100 ש"ח) לעומת זה של הנשים (6,300 ש"ח). פער זה היה נמוך בהשוואה לתל אביב וישראל שבהן השכר הממוצע של הגברים היה גבוה מזה של הנשים ב-51%. 

מגמה הפוכה קיימת לגבי הפער בין ממוצע שעות העבודה השבועיות של הגברים לזה של הנשים. מספר שעות העבודה השבועי הממוצע של הגברים בירושלים (44 שעות שבועיות) היה גבוה מזה של הנשים (33 שעות שבועיות) ב- 33%. פער זה היה גבוה בהשוואה לתל אביב שבה ממוצע שעות העבודה השבועיות של הגברים היה גבוה מזה של הנשים ב- 13%, ולישראל בה הפער היה 25%. 

שתי תופעות אלו יצרו מצב שבו השכר הממוצע (ברוטו) לשעה של הנשים בירושלים (43 ש"ח) גבוה מזה של הגברים (41 ש"ח) ב-5%. מצב זה שונה למצב בישראל שבה השכר הממוצע לשעה של הנשים (43 ש"ח) נמוך מזה של הגברים (51 ש"ח) ב- 16%, ובתל אביב בה השכר הממוצע לשעה של הנשים (50 ש"ח) נמוך מזה של הגברים (59 ש"ח) ב- 15%. 

מקור: סקר הכנסות 2012, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

העיר במספרים: מתחת לקו

מיכל קורח
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

נתוני העוני בישראל מחושבים על פי הגישה היחסית, שלפיה מי שרמת חייו רחוקה במידה ניכרת מרמת החיים המאפיינת את החברה הוא עני. ההכנסה הפנויה החציונית (מעבודה, הון ונכסים, לאחר תשלום מיסים ישירים ותשלומי העברה)של האוכלוסייה נחשבת להכנסה המייצגת של החברה. ההכנסה החציונית היא רמת ההכנסה אשר ל-50% מהמשפחות יש הכנסה השווה לה או נמוכה ממנה, ול-50% האחרים יש הכנסה הגבוהה ממנה. קו העוני מוגדר כמחצית ההכנסה הפנויה החציונית של האוכלוסייה. משפחה שהכנסתה הפנויה נמוכה מקו העוני נחשבת למשפחה ענייה.

בשנת 2008 24% מהנפשות בישראל חיו מתחת לקו העוני. שיעור העוני הגבוה ביותר מבין 14 הערים הגדולות בישראל נמדד בערים בני ברק (47%), ירושלים (43%) ואשדוד (29%). שלוש הערים הללו היו היחידות מבין 14 הערים הגדולות בישראל, ששיעור העוני בהן היה גבוה משיעור העוני בישראל. אחת הסיבות לשיעור העוני הגבוה בערים אלו היא שמתגוררת בהן אוכלוסייה חרדית רחבת היקף. האוכלוסייה החרדית מתאפיינת במספר ילדים ממוצע גבוה למשפחה, ובשיעור השתתפות נמוך בכח העבודה וכפועל יוצא מכך בהכנסה נמוכה למשפחה ובהכנסה ממוצעת נמוכה לנפש. שיעור עוני נמוך יחסית - 10% ומטה - נרשם בהרצליה, פתח תקווה, ראשון לציון, רחובות, חולון ורמת גן.

באוכלוסיית ירושלים, שיעור העוני בקרב האוכלוסייה הערבית (65%) גבוה באופן ניכר מאשר בקרב האוכלוסייה היהודית (31%). זאת משום שהאוכלוסייה הערבית מתאפיינת אף היא בהכנסה נמוכה למשק בית ובמספר ילדים ממוצע גבוה.

בהמשך לשיעור העוני, נתוני עומק העוני מאפשרים לבחון עד כמה רחוקה הכנסת העניים מקו העוני. עומק העוני בירושלים הוא הגבוה ביותר מבין הערים הגדולות - הכנסת העניים בירושלים נמוכה בממוצע, ב-44% מקו העוני. בבני ברק, שבא שיעור העוני גבוה מישראל, עומק העוני נמוך במעט מירושלים – 38%. בהרצליה נרשם עומק העוני הנמוך ביותר – 19%.

מקורות: נתונים שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי, סמי כהונאי, מדידת עוני בישראל – השיטה הנוכחית ושיטות חלופיות, מרכז מחקר ומידע, הכנסת.

העיר במספרים: יוזמה עצמאית

יאיר אסף-שפירא
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

בשנת 2007 היו בישראל 2,837,000 עובדים במעמד של שכירים, ו-247,000 עצמאים. היחס ביניהם הוא אם כך, 87 עצמאים על כל 1,000 שכירים. ניתן להשתמש ביחס זה כבמדד לשיעור היזמות העסקית.

כאשר בוחנים מדד זה בקרב המועסקים תושבי הערים הגדולות, מובילה את המדד תל-אביב עם 116 עצמאים לכל 1000 שכירים, ואחריה ירושלים עם 95. בחיפה עומד היחס על 75, ובבאר שבע על 47.

מבין הישובים סביב ירושלים, ניכר כי היישובים בהם השכר הממוצע של העצמאים הוא גבוה, הם גם היישובים בהם ישנו ריבוי של עובדים עצמאים ביחס לשכירים. כך למשל בישוב הר-אדר, בו השכר הממוצע של עצמאים הוא 12,100 ש"ח, והיחס בין עצמאים לאלף שכירים הוא 106. דוגמה הפוכה היא העיר מעלה-אדומים, בה עומד שכר העצמאים על 7,200 ש"ח, והיחס בין עצמאים לשכירים עומד על 62 עצמאים לאלף שכירים. יוצאת דופן היא העיר ירושלים, ששכר העצמאים בה נמוך ביחס לישובים סביבה, ועומד על 6,500 ש"ח, אך היחס גבוה, ועומד, כאמור, על 95 עצמאים לאלף שכירים. עובדה זו מפתיעה על רקע השיעור הגדול של תושבי העיר המועסקים בשירות הציבורי, המתאפיין בהעסקת שכירים.

ככלל, הכנסתם של העצמאים בישראל גבוהה מזו של השכירים. בירושלים עומד הפער על 700 ש"ח בחודש, אך בחלק מהיישובים סביב העיר הוא גבוה הרבה יותר. בישובים קרית יערים ואפרתה מגיע הפער בהכנסה החודשית בין עצמאים לשכירים לכדי 3,900 ש"ח ו-3,000 ש"ח בהתאמה. מבין הישובים שנבחנו, העיר מודיעין הייתה הישוב היחיד בו נרשמה הכנסה גבוהה יותר לשכירים מאשר לעצמאים.

יצויין כי פערי השכר בקרב העצמאים גבוהים ביחס לאלו שבקרב השכירים, ובירושלים הם הגבוהים ביותר מבין הערים הגדולות בישראל.

מקור: ממוצעי שכר והכנסה לפי יישוב ולפי משתנים כלכליים שונים 2007, המוסד לביטוח לאומי.

העיר במספרים: ממוצעי שכר

שירי בורנשטיין

לאחרונה פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כי השכר הממוצע לשכיר (ברוטו) בחודש אוקטובר 2008 עמד על 7,812 ₪. את השכר הנמוך ביותר השתכרו 153,400 עובדים המועסקים בתחום האירוח והאוכל (3,750 ₪) ואילו 16,600 השכירים בחברות החשמל והמים השתכרו את השכר הגבוה ביותר שעמד על 18,971 ₪.

הסקר התקופתי שפרסם לאחרונה המוסד לביטוח לאומי על ממוצעי שכר והכנסה לשנת 2006 מעלה מספר נתונים מעניינים על השכר הממוצע במשק לשכיר ביישובים שונים בישראל. באותה השנה עמד השכר הממוצע לחודש בישראל על 7,607 ₪, לעומת 9,588 ₪ בתל אביב-יפו (126% מהשכר הממוצע הארצי), 8,171 ₪ באשדוד ו-7,958 ₪ בחיפה. באותה השנה היה השכר הממוצע בירושלים 7,053 ₪ בלבד, שהם 93% מהממוצע הארצי.

ככלל, נשים משתכרות בממוצע פחות מגברים. בירושלים השתכרו נשים 5,983 ₪ בממוצע לחודש, לעומת 8,058 ₪, שכר הגברים. יוצא, אם כך, שנשים ירושלמיות השתכרו 74% משכר הגברים. באשדוד היווה שכר הנשים (4,853 ₪) 65% משכר הגברים (7,499 ₪), בראשון לציון 63% (שכר הנשים עמד על 6,404 ₪ ושכר הגברים עמד על 10,205 ₪), ובתל אביב-יפו היה שכר הנשים 60% משכר הגברים (7,235 ₪ ו-12,073 ₪, בהתאמה). נתונים אלו מצביעים על כך שככל שהשכר הממוצע של הגברים גבוה יותר, כך גם הפער בין שכר הנשים לשכר הגברים גדול יותר.
לפערי השכר מספר סיבות, ובהן העובדה כי חלקן של הנשים השכירות המשתכרות עד שכר מינימום גבוה ב16% משיעור הגברים המשתכרים שכר דומה, ובעובדה שחלק ניכר מהנשים המועסקות מועסקות במשרות חלקיות.

השכר הממוצע החודשי (ברוטו) של נשים וגברים, בערים נבחרות, 2006

מקורות: ז'ק בנדלק, ממוצעי שכר והכנסה לפי יישוב ולפי משתנים כלכליים שונים, 2006. המוסד לביטוח לאומי, 2008. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.