תעסוקת נשים ערביות בירושלים

ימית נפתלי

כ- 37% מאוכלוסיית העיר ירושלים בגילאי 15 ומעלה הם ערבים. אוכלוסיה זאת מאופיינת במשקי בית גדולים, בממוצע 5.2 בני משפחה, ותחולת עוני גבוהה, המגיעה ל- 82% בעוד שבירושלים תחולת העוני עומדת על 49%. שיעור תחולת העוני הגבוה בקרב האוכלוסייה הערבית מיוחס בעיקר להשתתפות נמוכה בכוח העבודה בקרב נשים ערביות, ולתעסוקה לא מקצועית המאופיינת ברמות שכר נמוכות. שיעור התעסוקה של נשים ערביות במזרח ירושלים נמוך באופן משמעותי  משיעור תעסוקת הגברים הערבים וגם בהשוואה לשיעור התעסוקה של נשים ערביות בישראל בכלל. לפי השנתון הסטטיסטי לירושלים העתיד לצאת ביום ירושלים הקרוב, בשנת 2016 עמד שיעור הנשים הערביות המשתתפות בכוח העבודה בירושלים, בטווח הגילים 64-25, על 22% בלבד, לעומת 35% בקרב נשים ערביות בישראל. 

השכלה >>> תעסוקה

דפנה שמר

הן בקרב יהודים והן בקרב ערבים ניכרת ההשפעה של השכלה על התעסוקה. לפי סקר כוח אדם של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2016, שיעור המועסקים בקרב יהודים בגילאי העבודה העיקריים (64-25) בישראל הוא 82%, בעוד ששיעור התעסוקה בקרב בעלי תואר ראשון יהודים הוא 89%, ועולה ל 91% בקרב בעלי תואר שני ול-92% בקרב בעלי תואר שלישי. בקרב בעלי תעודת בגרות יהודים (שלא למדו לימודי המשך) שיעור התעסוקה הינו 81%. בקרב האוכלוסייה הערבית שיעור התעסוקה נמוך ועומד על 53%, אחוז דומה לבעלי תעודת בגרות (54%), אולם בקרב בעלי תואר ראשון ערבים, אחוז התעסוקה גבוה יותר, ועומד על 77%. 

היחס בין שיעור התעסוקה וההשכלה אצל גברים ונשים יהודים עולה בצורה דומה, אולם אצל הערבים ישנם פערים גדולים בין גברים לנשים. בקרב הגברים הערבים, אחוז המועסקים הינו 75%, שיעור התעסוקה בקרב גברים ערבים בעלי תעודת בגרות הינו 82% ושיעור התעסוקה בקרב גברים ערבים בעלי תואר ראשון הינו 88%. אצל הנשים הערביות אחוז התעסוקה נמוך ועומד על 32%, בקרב הערביות בעלות תעודת בגרות אחוז המועסקות הוא 30% ואחוז המועסקות הערביות בעלות תואר ראשון הוא 68%. הסיכוי שאישה ערביה בעלת תואר שני תועסק הוא גבוה יותר -  82%.

בירושלים שיעורי התעסוקה אומנם נמוכים יותר אבל המגמות דומות. אצל הערבים שיעור המועסקים בגילאי העבודה הוא 49%, אצל הגברים הערבים 80%, גברים ערבים בעלי תואר ראשון 86% וגברים ערבים בעלי תעודת בגרות 83%. ואצל הנשים הערביות שיעור התעסוקה הוא 20%, אצל בעלות תעודת בגרות 12% ואצל בעלות תואר ראשון 43%.

המועצה להשכלה גבוהה טוענת ששוק ההשכלה הגבוהה הגיע למיצוי מבחינת מספר הסטודנטים. בניסיון לאמוד את המיצוי של האוכלוסיות השונות במוסדות להשכלה גבוהה הוצלבו שלוש שכבות גיל (בני 22-20) עם כמות הסטודנטים בתואר ראשון באוניברסיטאות ובמכללות. נמצא שכ-60% מהיהודים הלא חרדים בני 22-20 לומדים במוסדות להשכלה גבוהה ו-23% מהערבים לומדים במוסדות להשכלה גבוהה. נראה שהערבים רחוקים מאוד מהיהודים במימוש לימודים להשכלה גבוהה. אחוז הנשים הערביות במשלחי יד אקדמיים גבוה (35%) יחסית למשלחי יד אחרים ודומה לזה של הנשים היהודיות (33%). כלומר ההשכלה מהווה מפתח לתעסוקה אצל נשים ערביות. מכאן שעידוד השכלה גבוהה לנשים ערביות יכול להניב תשואות גבוהות בשיעורי התעסוקה שלהן.

תעסוקה ושכר הנשים בירושלים

שעיה רוזנבלום

בשנת 2014 היה השכר הממוצע לשעה של גברים בירושלים (45 ש"ח) נמוך מזה של הנשים (48 ש"ח). זאת לעומת המצב בישראל בו השכר השעתי של הגברים (58 ש"ח) גבוה ב-19% משכר הנשים (49 ש"ח), כשבתל אביב הפער היה גבוה אף יותר, : 24% (72 ₪ לעומת 58 ש"ח). האם נכון יהיה להסיק מכך כי בירושלים מצב הנשים ביחס לגברים משופר יותר מברחבי מדינת ישראל? 

התשובה למרבה הצער איננה חיובית. זאת בשל מספר עובדות המשפיעות לחיוב על גובה השכר המוצג, אך במקביל הן מלמדות על מצב עגום יותר בקרב חלק נכבד של הנשים הירושלמיות.

מספר הנשים בירושלים בגילאי העבודה העיקריים (25-65) עומד על כ-166,600 נפש, מתוכן, כ-38% הן ערביות. בקרב הנשים הערביות כ-22% הינן בעלות השכלה אקדמית לעומת שיעור השכלה אקדמית של כ-50% בקרב הנשים היהודיות. השכלה גבוהה מאפשרת יכולת השתכרות גבוהה יותר, ולפיכך רמת השכר בקרב הנשים הערביות נמוכה יותר משל הנשים היהודיות. שיעור ההשתתפות של נשים ערביות בכוח העבודה עומד על 21% וזאת לעומת שיעור השתתפות של 79% בקרב הנשים היהודיות. מסתבר כי בהינתן רמת ההשכלה הנוכחית, אילו שיעור ההשתתפות של הנשים הערביות היה עולה, היינו רואים השפעה שלילית על רמת השכר השעתית לאישה בירושלים. 

כך, יתכן מצב בו כותרות העיתונים יבשרו על הרעה במשכורות הנשים בירושלים, ללא שתהיה פגיעה במשכורת של אף אישה, וזאת בשל השתתפות גדולה יותר של נשים חסרות השכלה גבוהה המשתכרות שכר שעתי נמוך יותר מהממוצע הנוכחי. 

השפעה דומה עשויה להתרחש כאשר ישנו גידול בשיעורי ההשתתפות והתעסוקה, הנובעת מכניסתם של עובדים בתחתית סולם השכר לכוח העבודה, מה שעשוי לגרור את השכר הממוצע כלפי מטה. במציאות השכר האישי לא השתנה ואף חלה עלייה ברמת החיים של אלו שנכנסו לכוח העבודה והחלו להשתכר, אולם הממוצע, שהוא הנתון המשתקף בדרך כלל בתקשורת, עלול לרדת.

לפיכך, חשוב מאוד לא להסתמך על אינדיקטור אחד בכדי לקבל תמונת מצב של המציאות, וצריך לבחון כל נתון על פי ההקשר המסוים שלו.

כוח העבודה

אלון קופרארד

מכון ירושלים למחקרי מדיניות   www.jerusaleminstitute.org.il

כוח העבודה הוא מונח המתאר את האנשים באוכלוסיה בגיל 15 ומעלה שהם מועסקים או בלתי מועסקים המחפשים עבודה. בסוף שנת 2014, 69% מהיהודים בישראל בגיל 15 ומעלה, השתתפו בכוח העבודה, כלומר היו מועסקים או חיפשו עבודה, זאת לעומת 47% מהאוכלוסיה הערבית. שיעור הבלתי מועסקים (מובטלים) בכוח העבודה בקרב היהודים בישראל היה 6%, ו-8% בקרב הערבים. בירושלים שיעור ההשתתפות של יהודים בכוח העבודה היה נמוך מזה שבישראל ועמד על 59% וכך גם אצל הערבים ששיעור השתתפותם בכוח העבודה עמד על 40%.

כאשר בוחנים את הנתונים לפי מגדר עולה כי בקרב גברים יהודים שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בישראל עמד על 72% בעוד שבירושלים עמד שיעורם על 57% בלבד. בקרב הערבים שיעור ההשתתפות של גברים בכוח העבודה בישראל – 66% נמוך מעט מזה שבירושלים – 68%. שיעור הבלתי מועסקים דומה בין המגזרים ובין ירושלים וישראל ועומד על כ-93% מועסקים וכ-7% בלתי מועסקים.

בישראל, 66% מהנשים היהודיות השתתפו ב-2014 בכוח העבודה, לעומת 61% מהנשים בירושלים. 6% מהנשים היהודיות בכוח העבודה בישראל אינן מועסקות, ובירושלים שיעורן עומד על 8%. שיעור ההשתתפות של נשים ערביות בכוח העבודה היה קטן בהרבה מזה של נשים יהודיות ועמד בישראל על 28%. בירושלים שיעור הנשים הערביות שהשתתפו בכוח העבודה היה כמחצית ועמד על 13% בלבד. שיעור הנשים הערביות שהשתתפו בכוח העבודה והיו מועסקות בישראל עומד על 90%, כלומר שיעור אבטלה של 10%. בירושלים נרשם שיעור תעסוקת נשים ערביות של 85%, כלומר 15% אבטלה. נתון זה מעניין במיוחד בהתחשב באחוז הנמוך במיוחד של השתתפות נשים ערביות בכוח העבודה בירושלים – גם כשנשים ערביות בירושלים מחליטות לצאת לעבודה, סיכוייהן למצוא כזו הן נמוכים יותר מאשר נשים ערביות בישראל. 

מבחינת השפעת רמת ההשכלה על השתתפות בכוח העבודה, ניתן לראות כי אחוז ההשתתפות בכוח העבודה בקרב נשים ערביות בירושלים עלה ככל שהשכלתן היתה גבוהה יותר – 8% מבעלות השכלה תיכונית השתתפו בכוח העבודה, בעוד ש-66% מבעלות תואר שני השתתפו בכוח העבודה. הדבר נכון גם לגבי נשים ערביות בישראל, 28% מבעלות השכלה תיכונית השתתפו בכוח העבודה, לעומת 88% בעלות תואר שני. השפעה זו של השכלה על המוטיבציה להשתתף בכוח העבודה בולטת בעיקר בקרב הנשים הערביות, אך בהשוואת המגזר הערבי ליהודי, זוהי תופעה משמעותית הרבה ביותר בקרב בני ובנות המגזר הערבי.

מקורות: עיבודים לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, השנתון הסטטיסטי לירושלים 2016

אחד במאי

יאיר אסף שפירא

באחד במאי מצוין יום הפועלים הבינלאומי. מהשנתון הסטטיסטי לירושלים (המהדורה החדשה תתפרסם ביום ירושלים), עולה כי מספר העובדים שמקום עבודתם נמצא בירושלים עמד בשנת 2013 על 293,200 מועסקים. מספר המועסקים בעיר גבוה מזה שבחיפה (167,000), ונמוך מזה שבתל-אביב (387,800). 

רוב המועסקים העובדים בירושלים (224,700) מתגוררים בעיר, אך 68,600 מועסקים, המהווים כרבע (23%), מתגוררים מחוץ לעיר, מהם 30,600 גרים ביהודה ושומרון; 17,500 במחוז ירושלים (השטחים הסמוכים לעיר ממערב – מבשרת ציון, אבו גוש, בית שמש, קריית יערים ומועצה אזורית מטה יהודה); 16,600 בתל אביב והמרכז; וכ-3,800 באזורי הצפון, הדרום וחיפה. מטבע הדברים עיקר העובדים המגיעים לעיר מתגוררים בסמוך אליה, אך גם מאזור מרכז הארץ מגיעים לא מעט עובדים. לשם השוואה, מספר המתגוררים בירושלים המועסקים בתל אביב ובמרכז נמוך יותר, ועומד על 10,300 עובדים.

מבין המועסקים בעיר, 154,400 הם גברים, ו-138,800 הן נשים. ככלל, גברים נוטים יותר מנשים לעבוד במרחק גדול מהבית, וככל שהמרחק גדול יותר, כך ממעטות הנשים לעשות אותו על מנת להגיע לעבודה. ואכן – מרוב האזורים מחוץ לעיר מגיעים יותר גברים מאשר נשים. כך למשל מאזור המרכז ותל אביב מגיעים לעבוד בירושלים כ-9,700 גברים, לעומת 7,000 נשים. כאשר בוחנים את האזורים הקרובים לעיר התמונה משתנה: מאזור יהודה ושומרון מגיע לירושלים מספר דומה של מועסקות (15,400) ומועסקים (15,200), וממחוז ירושלים מגיעות יותר מועסקות (9,500) מאשר מועסקים (8,000).

את הכיוון ההפוך, כלומר מגורים בירושלים ועבודה מחוץ לה, נראה כי נשים פחות נוטות לעשות, אך המגמה מבחינת המרחק דומה. 24,300 גברים, לעומת כ-9,700 נשים בלבד עושים את הדרך מירושלים למקומות עבודה מחוץ לה, אך באזורים הקרובים (מחוז ירושלים ואזור יהודה ושומרון) ההפרש אינו גדול (כ-4,800 גברים לעומת כ-3,100 נשים), בעוד שלאזור המרכז נוסעים כמעט פי ארבעה גברים (כ-8,100) מאשר נשים (כ-2,200).

ייתכן שקו הרכבת החדש ירושלים-תל אביב, שעתיד לקצר משמעותית את זמני הנסיעה בין הערים, ישנה את תמונת התעסוקה, ויגדיל את מספר המועסקים המגיעים לעיר, כמו גם את אלו המתגוררים בה ויוצאים לעבוד במרכז.

אין כמו אימא

יעל ישראלי

יום האם נחגג לראשונה בירושלים במאי 1947, ורק מאוחר יותר נקבע ל-ל' בשבט, יום פטירתה של הנרייטה סאלד, ממייסדות ארגון הנשים הציוניות "הדסה" ומי שהייתה "אם הילדים" של עליית הנוער. בסמוך ליום האם, מצוין ב-8 במארס יום האישה הבינלאומי, כיום להעלאת המודעות לזכויות ומאבקי נשים ברחבי העולם. 

שני האירועים מעניקים לנו הזדמנות לבחון את מצבן של נשים בירושלים ומצבן יחסית לערים אחרות בארץ. 

נכון לסוף שנת 2011, מתגוררות בירושלים 405,180 נשים שהן 50.4% מכלל האוכלוסייה בעיר, מתוכן 236,500 הן נשים מגיל 20 ומעלה (כ-58%). מספר הילדים הצפוי לאישה יהודייה בירושלים במהלך חייה נכון לשנת 2011 הוא 4.24, ואילו לאישה ערבייה בירושלים צפויים 3.71 ילדים בלבד. לאישה בישראל צפויים 2.98 ילדים ובתל-אביב אף פחות מזה – 2.12. בשנת 2011, 21,960 יולדות ירושלמיות קיבלו מענק לידה מהמוסד לביטוח לאומי, אך רק 46% מהן היו זכאיות לדמי לידה (במסגרת "חופשת לידה") – אחוז נמוך יחסית הנובע ככל הנראה מכך שרוב הנשים באוכלוסייה הערבית אינן עובדות וכן מלידה בגיל צעיר של נשים חרדיות. 

61% מתוך הנשים היהודיות בגילאים 20-24 הוגדרו כרווקות, ואילו בגילאים 25-34 צונחים האחוזים כמעט בחצי (32%). בקצה השני ניתן לראות כי 56% מהנשים בגילאי 75+ הן אלמנות, לעומת 18% בלבד מהגברים באותם גילאים. 

בשנת הלימודים תשע"א, 56% מכלל הסטודנטים באוניברסיטה העברית היו נשים, אחוז דומה לאוניברסיטאות אחרות בישראל, מלבד הטכניון (36%), מכון וייצמן (47%) ואוניברסיטת חיפה (65%). 

מעניין לראות כי השכר הממוצע לחודש עבודה של נשים בירושלים נמוך מזה של הגברים - 6,570 לעומת 8,560 שקלים, אך באופן מפתיע השכר השעתי הממוצע של נשים גבוה יותר – 43.4 שקלים לשעה לעומת 40.9. הדבר נובע, ככל הנראה, מריבוי עבודה חלקית של נשים. 

אחוז גבוה מהנשים בירושלים עובדות בתחום החינוך (29%) וכן בשירותי הבריאות, הרווחה והסעד (20%) וזאת לעומת אחוזים נמוכים משמעותית אצל הגברים 13% ו-7% בהתאמה. 3.7% בלבד מתוך הנשים בירושלים, מקרב האוכלוסייה היהודית, עבדו בתור מנהלות בשנים 2010/2011, פחות מחצי מאשר הגברים (8.5%), אך עדיין מדובר בשיפור לעומת השנים 2009/2010 אז עבדו 2.8% בלבד מהנשים בתור מנהלות. 

בעיריית ירושלים בשנת 2012, 35% מתוך העובדים ברמת הניהול הבכירה היו נשים. בכנסת הנוכחית יכהנו 27 נשים, מספר שיא לעומת השנים הקודמות. הנתונים מראים כי מצב הנשים בישראל וגם בירושלים הולך ומשתפר עם השנים, אך שוויון מלא עוד רחוק, ולירושלים יש עוד הרבה לאן לשאוף.

מקור הנתונים: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עיריית ירושלים, המוסד לביטוח לאומי. 

השתתפות בכח העבודה לפי מגדר

מאת: ד"ר מאיה חושן

שיעור ההשתתפות בכח העבודה מבטא את חלקם של בני 65-20 המשתתפים בכח העבודה (המועסקים, והבלתי מועסקים שמחפשים עבודה באופן פעיל) מתוך כלל האוכלוסייה בגיל העבודה (בני 65-20). בהקשר זה יש לציין שבימים אלו נמשך בישראל הדיון הציבורי והמקצועי בנושא גיל הפרישה לפנסיה של נשים בישראל, הנמוך מגיל הפרישה של גברים. דיון זה קשור להבדלים בין נשים וגברים בכלל ובשוק התעסוקה בפרט, וטור זה יבחן את שיעור ההשתתפות בכח העבודה לפי מגדר. כפי שצויין בטור בשבוע שעבר, בשנת 2009 היה שיעור ההשתתפות בכח העבודה בירושלים (58%) נמוך מזה שבישראל (71%). זאת בעיקר בשל שיעור השתתפות נמוך בכח העבודה של גברים חרדים ושל נשים ערביות בירושלים. ואמנם הנתונים מצביעים על כך ששיעור ההשתתפות של גברים יהודים בירושלים (59%) נמוך במידה ניכרת מזה שבישראל (75%). בקרב הגברים הערבים נרשמה מגמה הפוכה – שיעור ההשתתפות בכח העבודה של גברים ערבים בירושלים (78%) גבוה בהשוואה לישראל (75%). ומה באשר לנשים?

שיעור ההשתתפות של הנשים בירושלים נמוך מזה של הנשים בישראל, הן בקרב הנשים היהודיות והן בקרב הנשים הערביות. בשנת 2009 עמד שיעור ההשתתפות של הנשים היהודיות בירושלים על 68% בהשוואה ל-75% בישראל. שיעור ההשתתפות בכח העבודה בקרב הנשים הערביות בירושלים נמוך מאוד – 15%, בהשוואה ל-26% בישראל.

זווית הסתכלות אחרת על אותם נתונים מצביעה על כך שבירושלים שיעור ההשתתפות של נשים יהודיות (68%) עולה על שיעור ההשתתפות של גברים יהודים (59%). ההסבר לכך נעוץ בשיעור השתתפות נמוך בכח העבודה של גברים חרדים. בישראל לעומת זאת שיעור ההשתתפות של נשים יהודיות בכח העבודה זהה לזה של גברים יהודים (75%). לשם השוואה, שיעור השתתפות של נשים יהודיות בתל אביב (79%) נמוך במעט מזה של גברים יהודים (82%),ומגמה זהה נרשמה גם בחיפה – נשים 76% וגברים 78%.
מקור: עיבוד של מכון ירושלים לחקר ישראל לנתוני סקר כח אדם 2009 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

רק בריאות

מאת: אביאל ילינק

בשנים האחרונות חלה עלייה במודעות לשמירה על הבריאות ועל ניהול אורח חיים בריא. בהקשר זה, מעניין לבדוק כיצד תושבי ירושלים תופסים את מצבם הבריאותי ומה היקף ההוצאה החודשית על שירותי בריאות.
על פי הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מצבם הבריאותי של תושבי ירושלים טוב באופן יחסי. שיעור תושבי ירושלים שהעידו כי מצבם הבריאותי הוא טוב מאד עמד בשנת 2009 על 55%. שיעור זה היה זהה לזה שבתל אביב והיה הגבוה מבין תושבי הערים הגדולות. שיעור תושבי ישראל שהעידו כי מצבם הבריאותי הוא טוב מאד עמד על 48%, השיעור בקרב תושבי ראשון לציון היה 45%, בחיפה 37% ובאשדוד 30%. שיעור תושבי ירושלים שענו כי מצבם הבריאותי לא כל כך טוב או בכלל לא טוב עמד על 19%. שיעור זה היה גבוה יותר מבתל אביב (15%) ובראשון לציון (18%), ונמוך מהשיעור בישראל (20%), בחיפה (25%), ובאשדוד (28%).

מהנתונים עולה כי ישנו פער בתפיסת המצב הבריאותי בין גברים לנשים. שיעור הגברים בישראל שציינו כי מצבם הבריאותי טוב מאוד עמד על 50% לעומת שיעור הנשים שעמד על 44%. בירושלים הפער נמוך יותר, שיעור הגברים עמד על 57% לעומת שיעור הנשים שעמד על 53%.

בשנת 2009 עמדה ההוצאה החודשית הממוצעת לבריאות למשק בית בירושלים על כ-560 ₪. הוצאה זו הייתה קטנה בהשוואה לממוצע הארצי (כ-670 ₪) ולערים הגדולות בארץ. ההוצאה הגבוהה ביותר הייתה בתל-אביב (כ-880 ₪), ואחריה בראשון לציון (כ-710 ₪), בחיפה (כ-680 ₪), ובפתח-תקווה (כ-650 ₪).

מקורות: הסקר החברתי 2009, סקר הוצאות משק הבית 2009, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. 

העיר במספרים: דמי מזונות

ד"ר מאיה חושן

חוק המזונות (הבטחת תשלום) נועד לסייע לאישה ולילד/יה, תושבי ישראל, שבידיהם פסק דין לתשלום מזונות מבית המשפט או בית דין מוסמך, והם אינם מקבלים את התשלום מהחייב במזונות. כאשר החייב במזונות אינו משלם, המוסד לביטוח לאומי משלם לאישה תשלום חודשי וגובה מהחייב את הסכום שחויב בו בפסק הדין למזונות.

מתוך כל הנשים בישראל שקבלו דמי מזונות בשנת 2008 לכ-30% היה פסק דין מבתי משפט רבניים, לכ-58% היה פסק דין מבתי משפט מחוזיים ובתי משפט לענייני משפחה ולכ-12% מבתי משפט אחרים. השוואה של גובה דמי המזונות שפסקו בתי הדין השונים מצביעה על כך שבתי הדין הרבניים נוטים לפסוק דמי מזונות נמוכים בכ-20% מאשר בתי הדין האחרים. כך בשנת 2008 ובכל השנים שקדמו לה.
בשנת 2008 דמי המזונות הממוצעים לחודש שנשים קיבלו באמצעות הביטוח הלאומי עמדו על 1,533 ש"ח, שהם כ-19% מהשכר הממוצע במשק. תשלום דמי המזונות הממוצע שקיבלו נשים עובדות הגיע ל-15% מהשכר הממוצע במשק והנשים שלא עבדו קיבלו 23% מהשכר הממוצע במשק. רובן המוחלט קיבלו תשלום נמוך בהרבה משיעור ההכנסה המינימלית המובטחת על פי החוק להבטחת הכנסה ועל כן הן זכאיות לפנות לשירות להבטחת הכנסה כדי לקבל השלמת הכנסה, באם יעברו מבחן תעסוקה.
בשנת 2008 קיבלו 20,784 נשים בישראל דמי מזונות באמצעות הביטוח הלאומי, בירושלים קבלו דמי מזונות 1,375 נשים, בתל אביב-יפו 860 נשים ובחיפה 964 נשים. מספר הילדים הממוצע של נשים שקיבלו דמי מזונות בירושלים היה 2.1 לעומת 1.8 בישראל, 1.7 בתל אביב יפו, ו-1.6 בחיפה. הגיל הממוצע של האישה בירושלים היה 38, והוא זהה לגיל בישראל, בתל-אביב-יפו ובחיפה. אחוז הנשים העובדות מקרב מקבלות דמי מזונות בירושלים היה 40% לעומת 47% בישראל, 48% בתל-אביב-יפו, ו-55% בחיפה.

אחוז הנשים העובדות מקרב נשים המקבלות דמי מזונות מהמוסד לביטוח לאומי, 2008

מקורות:
נשים המקבלות נשים המקבלות דמי מזונות באמצעות המוסד לביטוח לאומי בשנת 2008, המוסד לביטוח לאומי, 2009.
חוברת הסברה דמי מזונות, אתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי.