האוכלוסייה הנוצרית בישראל ובירושלים

מאת: מיכל קורח

ב-25 בדצמבר חגגה האוכלוסייה הנוצרית ברחבי העולם את חג המולד – יום לידתו של ישו. בארצות שבהן התרבות העיקרית היא נוצרית-מערבית, חג המולד הפך לחג החשוב ביותר בשנה, והוא נחוג הן כחג דתי והן כמועד חילוני המסמל את אחדות המשפחה. בארצות שבהן מקובלת המסורת הנוצרית-המזרחית, זהו החג השני בחשיבותו אחרי חג פסחא.

על פי ההערכות נאמדת כיום האוכלוסייה הנוצרית בישראל ב-153,200 נפש, והיא מהווה 2% מכלל אוכלוסיית ישראל. מרבית האוכלוסייה הנוצרית בישראל היא ערבית (80%) ומיעוטה לא-ערבית – 20% (נוצרים שעלו לישראל עם בני משפחותיהם היהודים מתוקף חוק השבות, מרביתם מברית המועצות לשעבר) .

רב (75%) הנוצרים-ערבים בישראל גרים בצפון הארץ (72% במחוז הצפון ו-14% במחוז חיפה) ו-10% גרים במחוז ירושלים, מרביתם בעיר ירושלים. האוכלוסייה הנוצרית-ערבית הגדולה ביותר בישראל גרה בנצרת (22,300), חיפה (13,700), ירושלים (11,500 אלף) ושפרעם (9,200).
האוכלוסייה הנוצרית הלא-ערבית מרוכזת בשלוש הערים הגדולות – חיפה (3,400), ירושלים (3,000) ותל אביב (2,800).

בשנת 2009 גרו בירושלים 14,500 נוצרים, 79% מהם נוצרים-ערבים. יש לציין שהנוצרים הלא ערבים בירושלים כוללים גם אנשי דת, כמרים ונזירים. שכונות בהן גרה אוכלוסייה נוצרית גדולה יחסית הן: העיר העתיקה - 6,400: ברובע הנוצרי (4,000), ברובע הארמני (1,200) וברובע המוסלמי (1,000). גם בבית חנינא גרה אוכלוסייה נוצרית גדולה - 2,900.

מקורות: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ויקיפדיה.

העיר במספרים: פריון בעולם, בישראל ובירושלים המשך

ד"ר מאיה חושן
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

שאלת ירושלים היא שאלה חובקת עולם. היא חובקת דתות, תרבויות ועמים. השונוּת בין קבוצות האוכלוסייה ומגוון הזהויות והאינטרסים שמפריד בין האוכלוסיות, מעודדים ומעמיקים ניגודים ותחרות בין קבוצות. אלו גם אלו מובילים להיבדלות ולמאבקי שליטה על שטח, על משאבים ועל אורחות-חיים, של כלל הקבוצות ביחד ושל כל קבוצה לחוד. במכלול ההתרחשויות הללו, לפאן הדמוגרפי "מקום של כבוד" ובתוכו ראוי להקדיש תשומת לב למרכיב הילודה. לשיעור הפריון הכולל (מספר הילדים שאישה צפויה ללדת במהלך חייה) קשר ישיר לריבוי הטבעי. עם זאת ראוי לציין שלצד הפריון למבנה הגילים ולשיעורי התמותה תפקיד חשוב בהיקף הריבוי הטבעי. ירושלים מתאפיינת בשיעורי-ילודה ובשיעורי פיריון גבוהים. כך לדוגמא, מספר הילדים הממוצע שאישה ירושלמית צפויה ללדת, גבוה פי שניים ממספר הילדים שאישה תל-אביבית או חיפאית צפויות ללדת, אך הוא מחצית מזה של האישה במודיעין עילית (יישוב חרדי סמוך למודיעין).

בשנת 2008 היה שיעור הפריון הכולל בקרב האוכלוסייה היהודית בירושלים 4.1 והוא גבוה מזה שבכל אחת מהערים הגדולות שאוכלוסייתן מונה מעל 200,000 תושבים - 3.0 באשדוד, 2.9 בישראל, 2.2 בראשון לציון, ו- 2.1 בתל-אביב-יפו ובחיפה. בישראל נרשם שיעור פיריון של 2.8.
ההסבר לשיעור הילודה הגבוה יחסית בקרב האוכלוסייה היהודית בירושלים נעוץ בפריון גבוה במיוחד המאפיין את האוכלוסייה החרדית וכן בפריון גבוה המאפיין את האוכלוסייה הדתית, בהשוואה לאוכלוסייה החילונית.

שיעורי הפיריון בישראל ובירושלים השתנו במהלך השנים. בשנים 2008-2000 חלה עלייה בשיעור הפריון בקרב האוכלוסייה היהודית והאחרת בישראל מ-2.6 ל-2.8, ובירושלים מ-3.7 ל-4.0. בקרב האוכלוסייה הערבית לעומת זאת, הן בישראל והן בירושלים חלה ירידה בשיעורי הפריון, כאשר הירידה בשיעור הפריון בישראל היא חדה יותר. אלו ירדו מ-4.4 ל-3.6 בישראל, ומ-4.3 ל-4.0 בירושלים. יוצא אפוא שבשנת 2008 שיעור הפריון בקרב האוכלוסייה היהודית והערבית דומה.

העיר במספרים: פריון בעולם, בישראל ובירושלים

ד"ר מאיה חושן
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

שיעור הפריון מוגדר כמספר הילדים הממוצע שאישה צפוייה ללדת במהלך חייה (שיעור פריון כולל), ולו השפעה ניכרת על גידול האוכלוסייה ועל מבנה הגילים של האוכלוסייה. לאחרונים קשר הדוק לתחומי חיים רבים, ביניהם גם פיתוח כלכלי, היקף צריכת שירותים, והיבטים פוליטיים שונים. כאשר קבוצות אוכלוסייה נבדלות זו מזו מבחינה חברתית, תרבותית או כלכלית וגם שיעורי הפריון שלהן שונים, מתחדדים הקונפליקטים וניגודי האינטרסים בהקשר לתרומה הכלכלית של קבוצת אוכלוסייה זו או אחרת.

על מנת שגודל האוכלוסייה יישאר יציב לאורך זמן, נדרש שיעור פריון של 2.2 (בהנחה של גידול מריבוי טבעי, שאינו כולל והגירה). בשנת 2008 עמד שיעור הפריון הכולל בישראל על 3.0 והוא היה גבוה בהשוואה למדינות המפותחות. באותה שנה היה שיעור הפריון הכולל בכל מדינות ה–OECD (ארגון המדינות המפותחות) נמוך מ-2.2. על פי אומדן של ה-CIA לשיעור הפריון הכולל לשנת 2009, ישראל ממוקמת במקום ה-84 מבין 223 מדינות. ל-83 מדינות שיעור פריון גבוה מזה של ישראל ול-139 פריון נמוך מזה שבישראל. לצד ישראל במקום ה-82 ממוקמת כווית עם שיעור פריון כולל של 2.8 ובמקום ה-84 בנגלדש עם 2.7. שיעור הפריון הממוצע לכלל העולם הוא 2.6. שיעור הפריון הגבוה ביותר נרשם בניגריה - 7.8 ובאוגנדה - 6.8, בעוד ששיעור הפריון הנמוך ביותר נרשם במקאו - 0.9 ובהונג קונג - 1.0.

בשנת 2008, כאמור, שיעור הפריון הכולל של כלל אוכלוסיית ישראל עמד על 3.0: בקרב האוכלוסייה היהודית והאחרת - 2.8 ובקרב האוכלוסייה הערבית - 3.6. בשנה זו היה שיעור הפריון הכולל בירושלים 4.0, כאשר שיעור הפריון בקרב האוכלוסייה היהודית והאחרת כמעט זהה לזה של האוכלוסייה הערבית (3.97 יהודים ואחרים, 4.03 ערבים). עוד על הפריון בירושלים ובישראל לפי אזורים וערים בשבוע הבא.

מקורות: OECD Family database, CIA, שנתון סטטיסטי לישראל 2009, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

העיר במספרים: דירה להשכיר

שירי בורנשטיין
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה לאחרונה נתונים על דיור ב-14 הערים הגדולות בישראל (בהן למעלה מ-100,000 תושבים) לשנת 2008. מנתונים אלו עולה כי ערי המרכז הגדולות (ובפרט תל-אביב, רמת-גן וראשון לציון) הן היקרות ביותר בתחום הדיור, ומחוץ לגוש דן מתחרה בהן רק ירושלים.

תחום הדיור בטור זה כולל שלושה מרכיבים – הערך הממוצע של דירה, שכירות חודשית ממוצעת והוצאה חודשית ממוצעת לדיור.

בשנת 2008 עמד הערך הממוצע של דירה בישראל על 964,000 ₪. הערך הממוצע הגבוה ביותר נרשם בתל אביב - 1,283,000 ₪, ובירושלים, בה ערך הדירה היה 1,174,000 ₪. את הערך הממוצע הנמוך ביותר ניתן היה למצוא בבאר שבע, אשקלון ובת ים (505,000 ₪, 578,000 ₪ ו-609,000 ₪, בהתאמה), ובחיפה, בה ערכה הממוצע של דירה היה 659,000 ₪.

שכר הדירה הממוצע בישראל עמד באותה שנה על 1,920 ₪ לחודש. שלוש הערים המובילות בגובה שכר הדירה הממוצע הן תל אביב (2,830 ₪), ראשון לציון (2,590 ₪) ורמת גן (2,520 ₪). בבאר שבע, לעומת זאת, שכר הדירה החודשי הממוצע היה 780 ₪ בלבד - פחות משליש ממחיר השכירות הממוצעת בתל אביב. באשקלון שכר הדירה היה 1,130 ₪ ובחיפה - 1,310 ₪. בירושלים עמד שכר הדירה הממוצע על 2,070 ₪ לחודש.

ערי גוש דן מובילות גם בסעיף ההוצאה לדיור (הכולל מיסים עירוניים, שכר דירה וצריכת שירותי דיור אחרים) – תושב תל אביב הוציא בממוצע בחודש 3,930 ₪, תושב ראשון לציון הוציא 3,690 ₪ בחודש ותושב רמת גן – 3,200 ₪. סכום דומה נרשם גם בחולון (3,160 ₪) ובפתח תקווה (3,030 ש"ח). מחוץ לגוש דן מובילה ירושלים בהוצאה הגבוהה ביותר על בסעיף ההוצאה לדיור – 2,830 ₪ לחודש. תושב חיפה הוציא בחודש 1,840 ₪ ואילו תושב באר שבע הוציא רק 1,800 ₪.

מקור: הודעה לעיתונות: הוצאות משק הבית ב-14 הערים הגדולות בישראל בשנת 2008, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

העיר במספרים: אורזים ועוברים

שירי בורנשטיין
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

מדוע אדם מחליט על שינוי מקום מגוריו? מה גורם לו לארוז את משפחתו ומיטלטליו ולנסות את מזלו בסביבת מגורים שונה – עיר או שכונה חדשה? על השאלה "מהן הסיבות העיקריות בגללן עברת לדירתך הנוכחית?" מנסה לענות הסקר החברתי שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (לשנת 2008). לסקר ענו בני 20+ שעברו דירה בעשר השנים האחרונות.

מן הסקר עולה כי הסיבות העיקריות למעבר דירה הן רצון לשפר את רמת החיים - מעבר לאזור איכותי יותר, בית פרטי או אזור עם מוסדות חינוך טובים יותר (27% מכלל המשיבים), סיבות משפחתיות כגון נישואים או זוגיות, הולדת ילדים או עזיבת ילדים את הבית, גירושים או פרידה (27%) ורצון לגור בדירה משלך (19%). 6% מהמשיבים ציינו כי עברו דירה בשל מצבם הכלכלי – 4% ציינו כי המעבר נגרם בשל הרעה במצבם הכלכלי, ורק 2% עברו דירה בשל שיפור במצבם הכלכלי. בין הסיבות הנוספות למעבר דירה ניתן למצוא מעבר בשל שינוי בתעסוקה (4%), סיבות בריאותיות (4%) ומעבר בשל לימודים (3%).

את מרבית המשיבים שעברו דירה בשל רצון לשפר את רמת חייהם ניתן למצוא בחיפה (35% מכלל המשיבים תושבי חיפה שעברו דירה בעשר השנים האחרונות) ובראשון-לציון (34% מכלל המשיבים תושבי ראשון-לציון). ירושלים, שלא במפתיע, זכתה לשיעור הגבוה ביותר של העוברים בשל לימודים (6% מהמשיבים תושבי ירושלים, לעומת 1% בתל-אביב וראשון-לציון ו-3% בחיפה). בנוסף, נראה כי תושבי ירושלים ותל-אביב בולטים ברצון תושביהם לעבור לגור בדירה משלהם – 22% מהמשיבים התל-אביביים ו-21% מהמשיבים הירושלמים ציינו כי עברו דירה בשל סיבה זו, לעומת 15% מתושבי ראשון-לציון וחיפה.

מקור: הסקר החברתי 2008, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

העיר במספרים: יוזמה עצמאית

יאיר אסף-שפירא
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

בשנת 2007 היו בישראל 2,837,000 עובדים במעמד של שכירים, ו-247,000 עצמאים. היחס ביניהם הוא אם כך, 87 עצמאים על כל 1,000 שכירים. ניתן להשתמש ביחס זה כבמדד לשיעור היזמות העסקית.

כאשר בוחנים מדד זה בקרב המועסקים תושבי הערים הגדולות, מובילה את המדד תל-אביב עם 116 עצמאים לכל 1000 שכירים, ואחריה ירושלים עם 95. בחיפה עומד היחס על 75, ובבאר שבע על 47.

מבין הישובים סביב ירושלים, ניכר כי היישובים בהם השכר הממוצע של העצמאים הוא גבוה, הם גם היישובים בהם ישנו ריבוי של עובדים עצמאים ביחס לשכירים. כך למשל בישוב הר-אדר, בו השכר הממוצע של עצמאים הוא 12,100 ש"ח, והיחס בין עצמאים לאלף שכירים הוא 106. דוגמה הפוכה היא העיר מעלה-אדומים, בה עומד שכר העצמאים על 7,200 ש"ח, והיחס בין עצמאים לשכירים עומד על 62 עצמאים לאלף שכירים. יוצאת דופן היא העיר ירושלים, ששכר העצמאים בה נמוך ביחס לישובים סביבה, ועומד על 6,500 ש"ח, אך היחס גבוה, ועומד, כאמור, על 95 עצמאים לאלף שכירים. עובדה זו מפתיעה על רקע השיעור הגדול של תושבי העיר המועסקים בשירות הציבורי, המתאפיין בהעסקת שכירים.

ככלל, הכנסתם של העצמאים בישראל גבוהה מזו של השכירים. בירושלים עומד הפער על 700 ש"ח בחודש, אך בחלק מהיישובים סביב העיר הוא גבוה הרבה יותר. בישובים קרית יערים ואפרתה מגיע הפער בהכנסה החודשית בין עצמאים לשכירים לכדי 3,900 ש"ח ו-3,000 ש"ח בהתאמה. מבין הישובים שנבחנו, העיר מודיעין הייתה הישוב היחיד בו נרשמה הכנסה גבוהה יותר לשכירים מאשר לעצמאים.

יצויין כי פערי השכר בקרב העצמאים גבוהים ביחס לאלו שבקרב השכירים, ובירושלים הם הגבוהים ביותר מבין הערים הגדולות בישראל.

מקור: ממוצעי שכר והכנסה לפי יישוב ולפי משתנים כלכליים שונים 2007, המוסד לביטוח לאומי.

העיר במספרים: האוכלוסייה המוסלמית בישראל ובירושלים

מיכל קורח
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

בעוד שהדת היהודית משופעת באופן יחסי בחגים, לדת המוסלמית ישנם שני חגים בלבד: עיד אל-פיטר (שבירת צום הרמדאן) ועיד אל-אדחה (חג הקורבן). חג הקורבן, שהתקיים השבוע מציין את המועד לקיום החג', העלייה לרגל למכה, המקום הקדוש ביותר עבור המוסלמים.

בשנת 2008 מנתה האוכלוסייה המוסלמית בישראל כ-1.240 מיליון נפש, והיא היוותה 17% מכלל אוכלוסיית ישראל. האוכלוסייה המוסלמית מתאפיינת בגילה הצעיר. בשנת 2008 עמד הגיל החציוני (הגיל שמחצית מהאוכלוסייה צעירה ממנו והמחצית האחרת מבוגרת ממנו) של האוכלוסייה המוסלמית בישראל על 19, לעומת 31 בקרב האוכלוסיה היהודית, ו-30 בקרב האוכלוסייה הנוצרית-ערבית.
גילה הצעיר של האוכלוסייה המוסלמית נובע בעיקר משיעורי פיריון גבוהים. מספר הילדים הממוצע שאישה מוסלמית צפויה ללדת במהלך חייה עמד בשנת 2008 על 3.8, לעומת 2.8 בקרב האוכלוסייה היהודית ו-2.1 בקרב האוכלוסייה הנוצרית-ערבית. מזה מספר שנים נרשמת ירידה בשיעור הפריון של הנשים המוסלמיות, מ-4.7 ילדים לאישה בשנת 2000, ל-4.4 בשנת 2004 ול-3.8 בשנת 2008.

מחצית מהאוכלוסייה המוסלמית בישראל מתגוררת בצפון הארץ (38% במחוז הצפון ו-14% במחוז חיפה). במחוז ירושלים מתגוררת 21% מהאוכלוסייה המוסלמית, מרביתה בעיר ירושלים, ובמחוז הדרום גרה 14% מהאוכלוסייה.

בשנת 2008 התגוררו בירושלים 255.7 אלף מוסלמים, והם היוו 95% מהאוכלוסייה הערבית בירושלים, ו-33% מכלל אוכלוסיית העיר. ירושלים היא העיר בה מתגורר מספר המוסלמים הגבוה ביותר בישראל.
מספר המוסלמים בתל אביב ובחיפה נמוך באופן ניכר מבירושלים ועומד על 13-12 אלף ||(בכל אחת מהן). גם בעכו וברמלה מתגוררים כ-12 אלף מוסלמים. ערים בהן גרה אוכלוסייה מוסלמית רחבת היקף הן נצרת (45.8 אלף), אום אל-פחם (44.5 אלף) ורהט (43.8 אלף).

אוכלוסייה מוסלמית, לפי מחוז 2008 (אלפים)

מקורות: נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ויקיפדיה.

העיר במספרים: השקעה טובה

מיכל קורח
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

בשנת 2008 נרכשו בישראל 27,800 דירות להשקעה (דירה הנרכשת על ידי מי שבבעלותו רשומה כבר לפחות דירה אחת נוספת) והן היוו 30% מכלל הדירות שנרכשו באותה שנה. במהלך השנים חלה עלייה הדרגתית בשיעור הדירות להשקעה מכלל הדירות. שיעור זה עלה מ-23% בשנת 2003, ל-28% בשנת 2005 ול-30% בשנת 2008. העלייה ברכישת דירות להשקעה נובעת מהרפורמה במס שהחלה בשנת 2003 וכן מהמשבר הפיננסי העולמי שתחילתו בשנת 2007, שגרם להעברת כספים משוק ההון לשוק הנדל"ן (יש לציין שבשלב ראשון חלה ירידה ברכישת דירות, אך לאחר מכן, בשל הריבית הנמוכה במשק, חל גידול בביקוש לדירות בכלל ולדירות להשקעה בפרט).

התפלגות רכישת הדירות להשקעה לפי אזור (אזור מיסוי מקרקעין) מצביעה על כך שבכל אחד מהאזורים הבאים - מרכז, חיפה, רחובות, באר שבע – נרכשו 15% מהדירות להשקעה מכלל הדירות להשקעה שנרכשו בישראל. באזור תל אביב עמד השיעור על 13% ובאזור ירושלים על 9%.

על פי רב, רוכש דירה להשקעה, נוטה לרכוש אותה סמוך לאזור מגוריו. הנתונים מצביעים על כך שהירושלמים מובילים במצעד הלוקל-פטריוטיות. 75% מהרוכשים דירות להשקעה המתגוררים במחוז ירושלים רכשו נכס באזור ירושלים. זאת לעומת 68% מהמתגוררים במחוז תל אביב, שרכשו נכס באזור תל אביב ו-56% מהמתגוררים במחוז חיפה, שרכשו נכס באזור חיפה.

בשנת 2008 חלה עלייה חדה בשיעור הדירות להשקעה שניקנו באזור באר שבע ובאזור חיפה. עלייה זו נובעת מכמה גורמים: רמת מחירים נמוכה, יחד עם ביקוש גדול לדירות להשכרה בערים אלו, בהן ישנו ריכוז של מוסדות אקדמיים; החלטת הממשלה להקים את עיר הבה"דים בנגב, וכן שינוי בהעדפות המשקיעים המתגוררים באזור תל אביב והמרכז.

רכישת דירות להשקעה, לפי אזור מיסוי מקרקעין, 2008

מקור: גלית בן-נאים, מינהל הכנסות המדינה, רוכשי דירות להשקעה – מאפיינים ומגמות, ניתוח רב שנתי, משרד האוצר.

העיר במספרים: אל תשליכני לעת זקנה

מיכל קורח
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

מדי שנה ב-1 באוקטובר מצויין יום הקשיש הבינלאומי, שמטרתו לכבד, להוקיר ולציין את החשיבות בטיפול נאות בקשישים והדאגה לרווחתם.

בשנת 1948, עם קום המדינה, כ-4% מתושבי המדינה היו בני 65+. במרוצת השנים עלה בהדרגה שיעור הקשישים, ובשנת 2008 הוא עמד על 10%. שיעור הקשישים מכלל האוכלוסייה בישראל נמוך בהשוואה למדינות אירופה (16%) וצפון אמריקה (13%), אך גבוה בהשוואה למדינות אסיה (6%) ואפריקה (3%). שיעור הקשישים מושפע משיעורי ילודה ומתוחלת חיים. על פי תחזיות אוכלוסייה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2030 תהווה אוכלוסיית הקשישים בישראל 14% מכלל אוכלוסיית המדינה.

בשנת 2008 חיו בישראל 715,300 קשישים. שיעור הנשים בקרב הקשישים (57%) גבוה משיעור הגברים (43%), זאת בעיקר עקב תוחלת החיים הגבוהה יותר של הנשים. שיעור הקשישים הגבוה ביותר, בערים בנות 20,000 תושבים ומעלה, נרשם בבת-ים (19%), חיפה, קרית-ים, וגבעתיים (18%) והשיעור הנמוך ביותר נרשם בערים החרדיות – מודיעין עלית, אלעד וביתר עלית (1%).

בשנת 2008 התגוררו בירושלים 61,400 קשישים, שהיוו 8% מכלל אוכלוסיית העיר. שיעור הקשישים בקרב האוכלוסייה היהודית בירושלים (11%), דומה לשיעורם בישראל, אך גבוה באופן ניכר משיעור הקשישים בקרב האוכלוסייה הערבית (3%) בירושלים. הסיבה לפער זה נובעת משיעורי ילודה גבוהים בקרב האוכלוסייה הערבית.

השכונות היהודיות בהן נרשם שיעור הקשישים הגבוה ביותר הן: טלביה (29%), רחביה (27%), קטמון הישנה, המושבה הגרמנית ובית הכרם (22%-20%). השכונות הערביות בהן נרשם שיעור הקשישים הגבוה ביותר הן: באב א-זהרה (13%) הרובע הנוצרי (12%), והרובע הארמני (10%). שיעור הקשישים בירושלים (8%) נמוך בהשוואה לתל אביב וחיפה, אך גבוה בהשוואה ליישובים הסמוכים לעיר, למעט מבשרת.

שיעור הקשישים מכלל אוכלוסיית היישוב, 2008.

מקור:הודעה לעיתונות לרגל יום הקשיש הבין-לאומי, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

יום עיון: מדינת ישראל והשליטה בשטחים

יום חמישי, כ"ג באדר, 19 במרץ 2009, בשעות 14:00-18:30
אולם טדי קולק, מכון ירושלים לחקר ישראל
רחוב רד"ק 20, ירושלים

מדינת ישראל והשליטה בשטחים
בעקבות מחקר שמומן על ידי קרן סליפקה

סדר יום:

14:00 - 15:00: מושב ראשון - היבט משפטי
יו"ר: דניאל בר-טל, אוניברסיטת תל אביב

דוד קרצ'מר, האוניברסיטה העברית בירושלים
רובי סיבל, האוניברסיטה העברית בירושלים


15:15 - 17:00: מושב שני - היבט מדיני-חברתי
יו"ר: יצחק שנל, אוניברסיטת תל אביב

אשר כהן, אוניברסיטת בר-אילן
תמר הרמן, האוניברסיטה הפתוחה והמכון הישראלי לדמוקרטיה
עדי אופיר, אוניברסיטת תל אביב


17:15 - 18:30: מושב שלישי - היבטים: פסיכולוגי, זהותי וגיאוגרפי
יו"ר: יעקב בר-סימן-טוב, מכון ירושלים לחקר ישראל והאוניברסיטה העברית בירושלים

יעקב בר-סימן-טוב
יצחק שנל, אוניברסיטת תל אביב
דניאל בר-טל, אוניברסיטת תל אביב

נא לאשר השתתפות: טלפון: 02-5630175, שלוחות 11, 13
דוא"ל: machon@jiis.org.il
חנייה: ליד תיאטרון ירושלים