יחס מועסקים:תושבים

יאיר אסף-שפירא

מכון ירושלים למחקרי מדיניות   www.jerusaleminstitute.org.il

בשנת 2015 עבדו בירושלים 321,000 איש ואשה. למרות שירושלים היא העיר הגדולה במדינה מבחינת מספר התושבים, מספר המועסקים בה היה נמוך ממספר המועסקים בתל-אביב – יפו, שעמד באותה שנה על 406,700. בחיפה הועסקו 176,600, והמספר הכולל של המועסקים בישראל היה 3,643,800.

מועסקים העובדים בעיר יוצרים כוח כלכלי עבור העיר – מקומות העבודה משלמים ארנונה גבוהה יחסית, המועסקים עצמם צורכים שירותים, כגון תרבות, מסחר ואפילו חנייה, מוציאים בעיר כסף, ובכך יוצרים למעשה תעסוקה נוספת. גם בנייתם של המבנים המאכלסים את מקומות העבודה מלווה בהיטלים המכניסים כסף לקופת העיר.

האם ניתן לומר, אפוא, כי הכוח הכלכלי אותו מכניסים המועסקים לירושלים נמוך מזה שמכניסים המועסקים בתל-אביב – יפו וגבוה מזה שבחיפה? לא בהכרח – מפני שמספר התושבים המתגוררים בירושלים גבוה פי שניים מהמספר בתל אביב, ופי שלושה מהמספר בחיפה, כלומר שהכוח הכלכלי המגיע ממקומות העבודה, נועד לאספקת שירותים למספר גדול הרבה יותר של תושבים. על-מנת לנסות לבחון את הכוח הכלכלי המגיע לעיר ממקומות העבודה, ביחס לגודל האוכלוסייה, חישבנו את היחס בין המועסקים העובדים בעיר (לא כולם בהכרח מתגוררים בה) לבין תושבי העיר.

היחס מועסקים:תושבים בירושלים עומד על 374 מועסקים העובדים בעיר, לכל 1,000 תושבים המתגוררים בה. היחס נמוך משמעותית מזה שבתל-אביב – יפו (947) ובחיפה (635) המהוות אבן שואבת למועסקים מאזור מטרופוליני גדול וצפוף. מבין הערים הגדולות הנוספות, היחס בירושלים גבוה מזה שבראשון לציון (362) ובאשדוד (333), אך נמוך מזה שבפתח תקווה (522), בבאר-שבע (445), ובנתניה (405).

בירושלים נובע היחס הנמוך מקבוצות אוכלוסייה המשתתפות בכוח העבודה בשיעורים נמוכים יחסית, ממיעוט יחסי של מקומות עבודה בעיר, ומקושי למשוך מועסקים לעבוד בה. עם זאת, ניכר שמאז שנת 2010 ישנה עלייה ביחס מועסקים:תושבים בירושלים. היחס, שבשנים 1995, 2000, ו-2005 עמד על 332, 329, ו-331 בהתאמה, עלה ל-343 בשנת 2010, וכאמור, ל-374 בשנת 2015. כידוע, היקף האוכלוסייה בירושלים לא יורד, והיחס עולה הודות לפיתוח מקומות עבודה בקצב העולה על קצב גידול האוכלוסייה.

מינהל עסקים

אלון קופרארד

מכון ירושלים למחקרי מדיניות  jerusaleminstitute.org.il

כאשר בוחנים את נתוני הפתיחה והסגירה של עסקים תוך התעלמות מהשינוי נטו במספר העסקים נדמה כאילו קיימת תנועה גדולה של פתיחות וסגירות עסקים. 

בפועל, הנתונים, שמקורם במרשם העסקים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ומופיעים בשנתון הסטטיסטי לירושלים 2017 (טרם פורסם) מראים לנו כי בכל ענפי הכלכלה, למעט ענף התעשייה הכרייה והחציבה, חלה עלייה מתונה במספר העסקים הפעילים בשנת 2015. לדוגמא בירושלים, באותה שנה נפתחו בענף הפעילויות בנדל"ן 242 עסקים ונסגרו 137, כך שהמאזן מראה על גידול נטו של 105 עסקים בענף זה. כאשר משווים את נתון זה לתל אביב-יפו, נדמה כי זהו מספר קטן לעומת גידול של 212 עסקים בענף זה באותה שנה בתל אביב. בחיפה 146 עסקים נפתחו ו-88 עסקים נסגרו, כך שהשינוי נטו היה קטן בהרבה מזה שבירושלים ובתל אביב והראה תוספת נטו של 58 עסקים.

אולם, האם השינוי נטו מייצג את מגמת השינוי במפה העסקית בצורה טובה? לא בטוח, שכן המספרים המוחלטים אינם משקפים נכונה את שיעורי השינוי במספר העסקים בעיר, היות שלערים השונות יש כלכלות בגדלים שונים. לכן, עלינו להשוות בין הערים באמצעות מדד שינטרל את השוני במספר העסקים הפעילים בעיר. כדי לעשות זאת נשווה בין הערים באמצעות שיעורים ל-1,000 עסקים פעילים. 

כאשר בוחנים את אותם נתונים שפורטו למעלה באמצעות מדד זה, נראה כי בענף  הפעילויות בנדל"ן חל בירושלים גידול של 44 עסקים ל-1,000 עסקים פעילים, בעוד שבתל אביב חל גידול של 33 עסקים ל-1,000. בחיפה, הגידול הוא בשיעור של 40 עסקים ל-1,000. מכאן אנו למדים שעל אף שבמספרים מוחלטים תל אביב מובילה בגידול בענף זה, בפועל, שיעור הגידול בה היה הנמוך מבין שלוש הערים הגדולות, כולל חיפה, שהיתה בתחתית בגידול במספרים המוחלטים.

בנוסף לשיעור הגידול, ניתן לבחון את היציבות. על מנת לבחון באילו ענפים ישנה יציבות יחסית ובאילו ענפים יש תחלופה גבוהה של בתי עסק, נחשב את שיעור תנועת העסקים (סכום סגירות ופתיחות עסקים) לכל 1,000 עסקים פעילים.

כאשר משווים בין הענפים, ניתן לראות כי בשלוש הערים הגדולות, וכן בישראל, הענף עם השיעור הגבוה ביותר של סגירות ופתיחות של עסקים הוא ענף שירותי האירוח והאוכל (287 פתיחות וסגירות לכל 1,000 עסקים פעילים בענף בירושלים, 260 בתל אביב ו-315 בחיפה). 

אחרי ענף זה, הענפים המתאפיינים בתנועת פתיחות וסגירות גבוהה הינם ענף הייטק (257 בתל אביב, 229 בישראל, 220 בירושלים ו-212 בחיפה) וענף המידע והתקשורת (232 בתל אביב, 228 בישראל, 226 בירושלים ו-225 בחיפה).

ראוי לציין כי ענפים אלו, בהם מתקיימת תנועת פתיחות וסגירות גבוהה, הינם גם בעלי שיעור גבוה יחסית של גידול במספר עסקים לכל 1,000 עסקים פעילים– בירושלים ענף ההייטק הוא השני וענף המידע והתקשורת הוא הרביעי, בתל אביב ענף הייטק הוא הראשון וענף המידע והתקשורת הוא השני. 

חוק וסדר

עומר יניב

מכון ירושלים למחקרי מדיניות www.jerusaleminstitute.org.il

בשנת 2014 עמד מספר אירועים המחייבים תגובה במחוז ירושלים על 225 אלף, עלייה של 15% משנת 2012. בין השנים האלו חלה גם עלייה של 8% במספר הפניות למוקד 100 של המשטרה בירושלים עבור נושאים כמו סכסוכי שכנים ותלונות על רעש. לעומת זאת, מספר תיקי החקירה של עבירות פליליות, דוגמת פריצה לבתים וגניבת רכבים, שנפתחו בירושלים בשנת 2014,  עמדו על 4,746 תיקים, ירידה של 17% לעומת שנת 2012, אז נפתחו 5,722 תיקי חקירה. אם כן, ניכר הפשע אינו משתולל ברחובות ירושלים. אך לא כך חשים תושבי העיר. במסגרת הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נשאלו המשיבים על מידת אמונם במשטרה על חוויותיהם בנושא של פשיעה וסדר ציבורי. במרבית הנושאים שנבחנו ענו המשיבים מירושלים כי הם נתקלו בפעילות לא-חוקית יותר מאשר תושבי תל-אביב וחיפה, ויותר מהממוצע הארצי. כרבע מתושבי ירושלים נתקלו במקרים של השחתת רכוש ו-ונדליזם, לעומת הממוצע הארצי, העומד על 18.9% ופחות גם ממספרם בתל-אביב וחיפה. 13.8% מהמשיבים מירושלים אמרו כי הם נתקלו במשתמשי או סוחרי סמים בעיר, אחוז גבוה במעט מהממוצע הארצי. גם כשנשאלו באם הם נתקלו בפשעי-שנאה, ענו בחיוב יותר תושבי ירושלים מאשר תושבי חיפה ותל-אביב. לעומת זאת, שנשאלו על מקרים של חיכוכים עם שכנים בעיתיים, בירושלים (17% מהמשיבים) נתקלו בבעיה זו פחות משיבים מאשר בתל-אביב (18%) ובחיפה (19%). בירושלים גם נתקלו פחות משיבים בהתנהגות לא הולמת של שיכורים ואנשים אחרים המועדים לפורענות,  18% בלבד, לעומת  22% בתל-אביב ו-20% בחיפה. לאור ממצאים אלו בסקר, כשנשאלו המשיבים האם הם מביעים אמון במשטרה, ענו בירושלים רק 32% מהמשיבים בחיוב, לעומת 40% מהמשיבים המתגוררים בתל-אביב ו-51% מאלו שבחיפה.

מקורות: למ"ס-הסקר החברתי 2014

שנתון סטטיסטי של משטרת ישראל

אני אוהבת ת'קולנוע

אלון קופרארד

מכון ירושלים לחקר ישראל  www.jiis.org.il

מי לא אוהב קולנוע? המסך הגדול, הסרטים המרגשים, החושך, ניחוח הפופקורן ו....הזמינות?

בשנים עברו היו בתי קולנוע בשפע בשכונות ובמרכזי הערים בישראל. הם היו קרובים הביתה וניתן היה להגיע אליהם בקלות ובזמן קצר. עם דעיכת מרכזי הערים ופריחת הקניונים בשנות ה-90 דעכו גם בתי הקולנוע העירוניים ועברו טרנספורמציה לקומפלקסים מרובי מסכים בתוך הקניונים. בשנות ה-2000 עברו בתי הקולנוע אבולוציה נוספת והפכו למגה-פלקסים המכילים עשרות מסכים ופונקציות מסחר בצדם – לרוב, בשולי העיר או מחוצה לה. הליכה רומנטית לקולנוע כבר אינה מעשית ויש צורך לקפוץ לרכב או לעלות לאוטובוס ולעשות כברת דרך למתחמי הענק.

נסביר את המגמה בעזרת הדוגמא של איזור גוש דן. לפני כעשור בעיר תל אביב היו 47 מסכי קולנוע. כיום, נותרו בה 18. הביקוש לקולנוע לא נעלם, אולם נותב ע"י רשתות הקולנוע אל מחוץ לליבת המטרופולין. הערים שקלטו את חובבי הסרטים הן רמת גן, רמת השרון וראשון לציון. ברמת השרון הוקם המגה-פלקס הראשון בארץ (בצומת גלילות) וכבר ב-2005 היו שם 19 מסכים שתוך עשור צמחו ל-30. ברמת גן, בה הוקם המגה פלקס השני, מספר המסכים עלה מ-8 בשנת 2005 ל-17 ב-2015. בראשון לציון גדל מספר המסכים מ-12 ל-47, והיא זוכה בתואר העיר הישראלית עם מספר המסכים הרב ביותר. רוב המסכים החדשים ממוקמים בשולי הערים הללו (ברמת השרון – צומת גלילות, ברמת גן - קניון איילון וראשון לציון מערב). 

גם מגה-פלקסים שקמו בערים אחרות הביאו להתרוקנות מרכזיהן מבתי קולנוע. בחיפה מספר המסכים דווקא התכווץ מ-29 ב-2005 ל-23 ב-2015. כולם מרוכזים במגה-פלקס באיזור הצ'קפוסט שבשולי העיר (ראוי לציין שבשנת 2016 יהיה בחיפה שוב בית קולנוע בתוך העיר, כאשר יפתח בקניון בעיר קומפלקס עם 17 מסכים). 

בירושלים, פתיחת שני מגה-פלקסים בשנתיים האחרונות, שבניגוד לערים אחרות דווקא ממוקמים במקומות מרכזיים יחסית בעיר (גבעת רם ודרך חברון), הביאה לגידול במספר המסכים מ-16 ב-2005 ל-29 ב-2015. 

באשר למספר הצופים - התדלדלות כמות המסכים בתל אביב הביאה כצפוי לירידה תלולה בכמות הצופים מכ-1.2 מיליון ב-2005 לכ-818 אלף בלבד ב-2015. לעומת זאת, בערים חיפה וירושלים הקמת המגה-פלקסים הביאה לגידול ניכר בכמות הצופים. הקמת המגה-פלקס הראשון בירושלים ב-2014 הקפיצה את מספר הצופים בעיר מכ-497 אלף בשנת 2013 לכ-1.04 מיליון ב-2014 ובשנת 2015 עלה המספר עוד לכ-1.23 מיליון צופים.

לסיכום, נראה שעם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה, ומוכן לעבור אותה בשביל סרט טוב.

                        

מקורות: התאחדות ענף הקולנוע בישראל

חברו הטוב ביותר של האדם

אלון קופרארד  

ב-4 באוקטובר מצוין בעולם יום בעלי החיים הבינלאומי. המועד נוסד בכנס אקולוגים באיטליה בשנת 1931 ונקבע ביום החג של הקדוש הנוצרי פרנציסקוס מאסיזי שהיה ידוע בערכי האהבה לסביבה ולחי בהם דגל ומכונה בנצרות הקדוש המגן של בעלי החיים והסביבה. לרגל המאורע, שמטרתו לשים במרכז את בעלי החיים עמם אנו חולקים את החיים על כדור הארץ, נבחן את סטטיסטיקת  הכלבים החיים בירושלים בהשוואה לערים אחרות בישראל ובעולם. 

בעיריית ירושלים רשומים 12,300 כלבים, בתל אביב-יפו 25,000 ובחיפה 12,000. בשלוש הערים נרשם רוב של כלבות, אולם בתל אביב-יפו ובחיפה האחוז שלהן גדול יותר (60% לעומת 53% בחיפה ו-52% בירושלים). 

55% מהכלבים והכלבות הרשומים בעיריית ירושלים מסורסים או מעוקרות, זהו שיעור נמוך בהרבה מאשר בתל אביב-יפו, בה 80% מהכלבים והכלבות מסורסים או מעוקרות. חיפה עומדת ביניהן עם 65% כלבים וכלבות שעברו סירוס או עיקור. יתכן שהפער נובע מצביונה המסורתי-דתי יותר של ירושלים, שכן לפי היהדות עיקור וסירוס עלולים להיתפס כהתאכזרות אל בעל החיים. 

בירושלים קיימים 5 מתחמים סגורים בהם ניתן לשחרר כלבים , כלומר 2,470 כלבים על כל מתחם. בתל אביב-יפו לעומת זאת, מוקדשים 70 מתחמים לטובת שחרור כלבים, והצפיפות יורדת בהתאם – 360 כלבים על כל מתחם. בחיפה קיימים 2 מתחמי שחרור כלבים בלבד – 6,000 כלבים למתחם. בתחום זה ירושלים עומדת בין שתי הערים הגדולות האחרות, בפער ניכר מאחורי תל אביב.

אף על פי שמספר הכלבים החיים בירושלים כמעט זהה לזה שבחיפה, מספר הכלבים ביחס לגודל אוכלוסיית ירושלים נמוך יחסית ועומד על 15 כלבים ל-1,000 נפש, לעומת חיפה בה חיים 44 כלבים ל-1,000 נפש. תל אביב-יפו, נמצאת מעל שתי הערים עם 60 כלבים ל-1,000 נפש. יש לציין כי גידול כלבים נפוץ פחות בקרב האוכלוסייה החרדית והערבית המהוות שיעור ניכר מתושבי ירושלים. 

בעיר סן פרנסיסקו ששטחה הגאוגרפי ומספר תושביה דומים לאלו של ירושלים רשומים כ-120,000 כלבים, כלומר 143 כלבים ל-1,000 נפש. מספר המתחמים הסגורים לכלבים בעיר עומד על 27.

בעיר ניו יורק, חיים 600,000 כלבים. לשם השוואה, במדינת ישראל כולה חיים כ-400,000 כלבים. מספר הכלבים ביחס לגודל אוכלוסיית ניו יורק עומד על 71 כלבים ל-1,000 נפש וקיימים בה כ-170 מתחמים לשחרור כלבים.

מקורות הנתונים:

המרכז הארצי לרישום כלבים

השירות הוטרינרי של עיריית תל אביב

השירות הוטרינרי של עיריית ירושלים

השירות הוטרינרי של עיריית חיפה

http://www.nycedc.com/blog-entry/new-york-city-s-pet-population

http://www.nycgovparks.org/facilities/dogareas

http://quickfacts.census.gov/qfd/states/06/06075.html

http://www.pawnation.com/2013/05/17/top-10-us-cities-for-dogs-ranked/7

http://www.paragon-re.com/SF_Demographics/

רוצים עוד? מיוחד: הבלוג של 'מכון ירושלים לחקר ישראל' בדפוס

בעל הבית

יאיר אסף-שפירא

29% מבני 20 ומעלה בירושלים, מתגוררים בשכירות. היתר מתגוררים בדירה בבעלותם (60%) או בהסדר אחר (11%), הכולל דירה ששייכת לבן משפחה או חבר. כך עולה מנתוני הסקר החברתי של הלמ"ס לשנים 2012 ו-2013.

שיעור השוכרים בירושלים זהה לזה שבחיפה (29%), ונמוך ביחס לזה שבתל-אביב (42%). מעניין לראות שהשיעור בירושלים דומה לזה שבחיפה, שכן בירושלים מתגוררת אוכלוסייה גדולה מאוד המתאפיינת בהרגלי דיור מסורתיים, וניתן היה לצפות ששיעור השוכרים יהיה נמוך יותר. 

לרובם של השוכרים הללו אין דירה בבעלותם, אך ישנם גם לא מעט במצב שונה. ל-16% מהירושלמים המתגוררים בשכירות (15% בתל-אביב ורק 10% בחיפה) יש דירה בבעלותם – כלומר הם שוכרים דירה, כאשר בבעלותם דירה אחרת, שייתכן שאותה הם משכירים. יוצא אפוא ששיעור סך-כל בעלי הדירות בקרב הירושלמים גבוה יותר מה-60% המתגוררים בדירה בבעלותם, ועומד על 66% בירושלים, 61% בתל-אביב, ו-71% בחיפה.

כמובן שגם המתגוררים בדירה בבעלותם הם לעיתים בעלי דירה נוספת. כאלו הם 12% מהמתגוררים בדירה בבעלותם בירושלים, 15% בחיפה, ו-22% בתל-אביב.

שיעור הבעלות על דירה עולה, מן הסתם, עם הגיל. בקרב הצעירים בני 20--34 בירושלים, השיעור הוא 55% - גבוה מעט מהשיעור בחיפה (52%) וגבוה מהשיעור בתל-אביב (39%). השיעור עולה בהתמדה עם הגיל בשלוש הערים הגדולות, אך בירושלים הוא עולה לאט יותר, ומגיע בגילאי 65+ לשיעור של 79% - זהה לחיפה (79%) אך נמוך מתל-אביב (86%). ייתכן כי שינוי המגמה בין הערים קשור לקושי להגיע לדירה בירושלים, גם עבור מי שכיום נמצא בגיל מבוגר, כלומר קושי ששורר בעיר מזה שנים, אך לאור המחירים בתל-אביב, יש להניח כי התופעה קשורה גם לעזיבתם של צעירים את העיר כאשר הם מבקשים לרכוש דירה.

מקור הנתונים: סקר חברתי, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.