תקנה משהו?

ליאור רגב 

מכון ירושלים למחקרי מדיניות  http://jerusaleminstitute.org.il

אחד המדדים לבדיקת הרמה הכלכלית של מדינה הוא שיעור הבעלות הפרטית על מוצרים בני קיימא. מוצרים בני קיימא נרכשים אחת לכמה שנים, וכוללים למשל רהיטים, מכוניות או מוצרי חשמל כמו מקרר, תנור או מכונת כביסה. בכלכלה קפיטליסטית מודרנית, הנסמכת על מנגנון השוק והקניין הפרטי, בעלות זו מהווה ממד המשקף את רמת החיים והרווחה הכלכלית של משקי הבית.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) עורכת מדי שנה סקר בו נבדקת בין היתר הבעלות על מוצרים ושירותים שונים (סקר הוצאות משק הבית). רשימת המוצרים שהלמ"ס בודקת את הבעלות עליהם מתעדכנת מדי שנה, בהתאם להתפתחות והעדפות כלכליות וטכנולוגיות. עיון בסקרים קודמים מלמד שבעבר נבדקה הבעלות על מכשירי ווידאו, שלאחר מכן עודכנה ל- DVD. אולי בסקרים עתידיים תיבדק הבעלות על שבבים המוצמדים לפרק כף היד ומקרינים סרטים על קירות...

ישנם מוצרים שאחוז הבעלות עליהם עלה יד ביד עם העלייה ברמת החיים אך בשיעור עלייה מתון לאורך השנים. למשל, אחוז הבעלות של משקי בית על מכונית אחת לפחות בישראל עמד על 55% בשנת 1999, 58% בשנת 2005, 62% בשנת 2009, ו- 65% ב- 2014.

בהשוואה בין ערים, נראה שההבדלים בבעלות על מכונית קטנים יחסית. אחוז הבעלות בירושלים בשנת 2005 עמד על 50% ממשקי הבית, דומה מאוד לתל אביב (50%) ומעט נמוך מחיפה (53%). עשור לאחר מכן, בשנת 2014, שיעור משקי הבית בעלי מכונית בתל אביב עמד על 60%, דומה לחיפה (61%) וגבוה מירושלים עם 56% בלבד. הדמיון העקבי בבעלות על מכונית משקף את העלות הגבוהה של החזקת כלי תחבורה זה, ואת הריבוד הכלכלי של משקי הבית בישראל.

מאידך, ישנם מוצרים שבאחוז הבעלות עליהם נצפתה צמיחה דרמטית לאורך השנים, וגם קיימים הבדלים בבעלות בין הערים השונות. הדוגמא הבולטת ביותר היא מזגן, מוצר שבאופן היסטורי נתפס כפחות נחוץ בירושלים, בשל האקלים הנוח ביחס לערי המרכז. כך, בשנת 1999, 12% בלבד ממשקי הבית בירושלים העידו שיש ברשותם מזגן, לעומת 42% בתל אביב, ו- 39% ממשקי הבית בחיפה.

עם העלייה ברמת החיים וההתחממות הגלובלית, מזגן הפך ממוצר מותרות למוצר חובה כדי לשרוד את הקיץ הישראלי, שנמתח לאין קץ. בשנת 2014, רוב מוחלט של 94% ממשקי הבית בתל אביב ציינו שהם מחזיקים ברשותם מזגן. בחיפה עמד השיעור על 84%, בדומה לישראל (82%). מספר המזגנים בירושלים אמנם צמח משמעותית בשנים האחרונות מ- 41% בשנת 2009 ל- 60% ב- 2014, אך העיר עדיין רחוקה מלהדביק את הפער מערי החוף.

אני רוצה, אני רוצה מכונית

אביאל ילינק


בשנת 2010 נעו בכבישי ישראל כ-2.05 מיליון כלי רכב פרטיים. רמת המינוע בישראל עמדה על 267 כלי רכב פרטיים לכל 1,000 תושבים והיא הייתה נמוכה יחסית למדינות המפותחות בעולם. כ-39% מכלי הרכב בישראל יוצרו ביפן, כ-11% בקוריאה הדרומית, וכ-8% בספרד ובצרפת (בכל אחת מהן). מעניין לציין כי רק כ-4% מכלי הרכב בישראל יוצרו בארצות הברית. מבין כלי הרכב הפרטיים שנוספו בשנה האחרונה לכבישי הארץ היה חלקה היחסי של חברת מזדה הגבוה ביותר (16%). את המקום השני תפסה חברת יונדאי (15%), ואת המקום השלישי חברת טויוטה (11%).

רמת המינוע והגיל הממוצע של כלי הרכב הם שני מדדים המעידים על פי רוב על הרמה החברתית-כלכלית של האוכלוסייה. ככל שהרמה החברתית-כלכלית של האוכלוסייה גבוהה יותר כך בדרך כלל רמת המינוע תהיה גבוהה יותר, והגיל הממוצע של כלי הרכב יהיה נמוך יותר.

רמת המינוע בירושלים עמדה בשנת 2009 על כ-169 כלי רכב פרטיים לאלף נפש והיא הייתה מהנמוכות מבין הערים בארץ. לשם השוואה, רמת המינוע בבאר שבע עמדה על כ-198 לאלף נפש, בראשון לציון על 295 ובחיפה על 321. רמת המינוע בתל אביב הייתה מהגבוהות בארץ ועמדה על 469 כלי רכב פרטיים לאלף נפש. כפי שניתן לראות בגרף, רמת המינוע בירושלים נמוכה בהשוואה ליישובים הסמוכים לה, למעט בית שמש והיישובים החרדיים.

נתוני הגיל הממוצע של רכב פרטי מציירים תמונה דומה. הגיל הממוצע של רכב פרטי בישראל בשנת 2009 היה 6.9 שנים. גילו הממוצע של רכב פרטי בירושלים היה הגבוה ביותר מבין הערים הגדולות ועמד על 8.3. בבאר שבע עמד הגיל הממוצע על 7.2, בראשון לציון על 7.0 ובחיפה על 6.2. הגיל הממוצע של כלי הרכב בתל אביב היה מהנמוכים בארץ ועמד על 4.8.

 


מקור: הודעה לעיתונות: כלי רכב מנועיים בישראל בשנת 2010, הרשויות המקומיות בישראל 2009, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.