יום שני, 28 בדצמבר 2009

העיר במספרים: אורזים ועוברים

שירי בורנשטיין
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

מדוע אדם מחליט על שינוי מקום מגוריו? מה גורם לו לארוז את משפחתו ומיטלטליו ולנסות את מזלו בסביבת מגורים שונה – עיר או שכונה חדשה? על השאלה "מהן הסיבות העיקריות בגללן עברת לדירתך הנוכחית?" מנסה לענות הסקר החברתי שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (לשנת 2008). לסקר ענו בני 20+ שעברו דירה בעשר השנים האחרונות.

מן הסקר עולה כי הסיבות העיקריות למעבר דירה הן רצון לשפר את רמת החיים - מעבר לאזור איכותי יותר, בית פרטי או אזור עם מוסדות חינוך טובים יותר (27% מכלל המשיבים), סיבות משפחתיות כגון נישואים או זוגיות, הולדת ילדים או עזיבת ילדים את הבית, גירושים או פרידה (27%) ורצון לגור בדירה משלך (19%). 6% מהמשיבים ציינו כי עברו דירה בשל מצבם הכלכלי – 4% ציינו כי המעבר נגרם בשל הרעה במצבם הכלכלי, ורק 2% עברו דירה בשל שיפור במצבם הכלכלי. בין הסיבות הנוספות למעבר דירה ניתן למצוא מעבר בשל שינוי בתעסוקה (4%), סיבות בריאותיות (4%) ומעבר בשל לימודים (3%).

את מרבית המשיבים שעברו דירה בשל רצון לשפר את רמת חייהם ניתן למצוא בחיפה (35% מכלל המשיבים תושבי חיפה שעברו דירה בעשר השנים האחרונות) ובראשון-לציון (34% מכלל המשיבים תושבי ראשון-לציון). ירושלים, שלא במפתיע, זכתה לשיעור הגבוה ביותר של העוברים בשל לימודים (6% מהמשיבים תושבי ירושלים, לעומת 1% בתל-אביב וראשון-לציון ו-3% בחיפה). בנוסף, נראה כי תושבי ירושלים ותל-אביב בולטים ברצון תושביהם לעבור לגור בדירה משלהם – 22% מהמשיבים התל-אביביים ו-21% מהמשיבים הירושלמים ציינו כי עברו דירה בשל סיבה זו, לעומת 15% מתושבי ראשון-לציון וחיפה.

מקור: הסקר החברתי 2008, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

יום ראשון, 20 בדצמבר 2009

העיר במספרים: יוזמה עצמאית

יאיר אסף-שפירא
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

בשנת 2007 היו בישראל 2,837,000 עובדים במעמד של שכירים, ו-247,000 עצמאים. היחס ביניהם הוא אם כך, 87 עצמאים על כל 1,000 שכירים. ניתן להשתמש ביחס זה כבמדד לשיעור היזמות העסקית.

כאשר בוחנים מדד זה בקרב המועסקים תושבי הערים הגדולות, מובילה את המדד תל-אביב עם 116 עצמאים לכל 1000 שכירים, ואחריה ירושלים עם 95. בחיפה עומד היחס על 75, ובבאר שבע על 47.

מבין הישובים סביב ירושלים, ניכר כי היישובים בהם השכר הממוצע של העצמאים הוא גבוה, הם גם היישובים בהם ישנו ריבוי של עובדים עצמאים ביחס לשכירים. כך למשל בישוב הר-אדר, בו השכר הממוצע של עצמאים הוא 12,100 ש"ח, והיחס בין עצמאים לאלף שכירים הוא 106. דוגמה הפוכה היא העיר מעלה-אדומים, בה עומד שכר העצמאים על 7,200 ש"ח, והיחס בין עצמאים לשכירים עומד על 62 עצמאים לאלף שכירים. יוצאת דופן היא העיר ירושלים, ששכר העצמאים בה נמוך ביחס לישובים סביבה, ועומד על 6,500 ש"ח, אך היחס גבוה, ועומד, כאמור, על 95 עצמאים לאלף שכירים. עובדה זו מפתיעה על רקע השיעור הגדול של תושבי העיר המועסקים בשירות הציבורי, המתאפיין בהעסקת שכירים.

ככלל, הכנסתם של העצמאים בישראל גבוהה מזו של השכירים. בירושלים עומד הפער על 700 ש"ח בחודש, אך בחלק מהיישובים סביב העיר הוא גבוה הרבה יותר. בישובים קרית יערים ואפרתה מגיע הפער בהכנסה החודשית בין עצמאים לשכירים לכדי 3,900 ש"ח ו-3,000 ש"ח בהתאמה. מבין הישובים שנבחנו, העיר מודיעין הייתה הישוב היחיד בו נרשמה הכנסה גבוהה יותר לשכירים מאשר לעצמאים.

יצויין כי פערי השכר בקרב העצמאים גבוהים ביחס לאלו שבקרב השכירים, ובירושלים הם הגבוהים ביותר מבין הערים הגדולות בישראל.


יום ראשון, 13 בדצמבר 2009

העיר במספרים: שיקום שכונות בירושלים

שירי בורנשטיין
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

בשנת 1977 החליטו ממשלת ישראל והסוכנות היהודית להפעיל במשותף את פרויקט שיקום השכונות לקידום שכונות מצוקה ברחבי הארץ. כעבור חמש שנים סיימה את מעורבותה הסוכנות היהודית, ואילו הממשלה, באמצעות משרדי הבריאות, החינוך, הרווחה והשיכון, המשיכה להפעיל ועדיין מפעילה את הפרויקט. פרויקט שיקום השכונות מבקש לספק פתרון מקיף ורב-ממדי לשכונות מצוקה באמצעות שיקום פיזי – השקעות בתשתיות פיזיות בבתים ובמרחב הציבורי, ושיקום חברתי - השקעות בחינוך, בריאות ובקהילה, בהתאם לצרכיה. במהלך שנותיו הקיף הפרויקט כ-160 שכונות ואזורי מצוקה ברחבי הארץ, בהם מתגוררים כמיליון תושבים.

בירושלים פעל הפרויקט במספר מוקדים, לאורך השנים. ב-1978 החל הפרויקט לפעול בשכונת עיר גנים (וקרית מנחם), קטמון ח'-ט', מורשה (מוסררה) ושמואל הנביא. בשנת 1979 צורפה שכונת הבוכרים ובית ישראל וב-1980 צורף רחוב שטרן. בשכונות אלו פעל הפרויקט במשך 15-20 שנים.

בשנות התשעים צורפו לפרויקט השכונות אולסוונגר-ברזיל (1993), פת (1994), בית צפאפא ושיכוני תלפיות (1995( ולב העיר (1991) בתחום הפיזי בלבד. בשנת 1998 החל הפרויקט לפעול במתחם שיכוני פאג"י (סנהדריה) ומתחם בתי אונגרין, אורנשטיין וורנר. על פי הנתונים העדכניים, מספר התושבים המתגוררים היום בשכונות בהן פועל הפרויקט בירושלים עומד על 50,000 תושבים (נכון לשנת 2006).

בעשור האחרון חלה ירידה בתקציבי השיקום הפיזי והחברתי בכל הארץ. ב-2007, בעקבות החלטת הממשלה, מרוכזים מאמצי השיקום הפיזי ב-37 שכונות, ואילו בתחום החברתי ממשיך הפרויקט לפעול ב-90 שכונות. השכונות הירושלמיות בהן הושהה הפרויקט בתחום הפיזי הן לב העיר, קטמון ח'-ט', בתי אונגרין ושכונת פת. השיקום החברתי ממשיך בעיר גנים ג', אולסוונגר-ברזיל ובפת, ואילו בבית צפאפא, שיכוני תלפיות ושיכוני פאג"י נמשכים הן השיקום הפיזי והן החברתי.

יום ראשון, 6 בדצמבר 2009

העיר במספרים: האוכלוסייה המוסלמית בישראל ובירושלים

מיכל קורח
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

בעוד שהדת היהודית משופעת באופן יחסי בחגים, לדת המוסלמית ישנם שני חגים בלבד: עיד אל-פיטר (שבירת צום הרמדאן) ועיד אל-אדחה (חג הקורבן). חג הקורבן, שהתקיים השבוע מציין את המועד לקיום החג', העלייה לרגל למכה, המקום הקדוש ביותר עבור המוסלמים.

בשנת 2008 מנתה האוכלוסייה המוסלמית בישראל כ-1.240 מיליון נפש, והיא היוותה 17% מכלל אוכלוסיית ישראל. האוכלוסייה המוסלמית מתאפיינת בגילה הצעיר. בשנת 2008 עמד הגיל החציוני (הגיל שמחצית מהאוכלוסייה צעירה ממנו והמחצית האחרת מבוגרת ממנו) של האוכלוסייה המוסלמית בישראל על 19, לעומת 31 בקרב האוכלוסיה היהודית, ו-30 בקרב האוכלוסייה הנוצרית-ערבית.
גילה הצעיר של האוכלוסייה המוסלמית נובע בעיקר משיעורי פיריון גבוהים. מספר הילדים הממוצע שאישה מוסלמית צפויה ללדת במהלך חייה עמד בשנת 2008 על 3.8, לעומת 2.8 בקרב האוכלוסייה היהודית ו-2.1 בקרב האוכלוסייה הנוצרית-ערבית. מזה מספר שנים נרשמת ירידה בשיעור הפריון של הנשים המוסלמיות, מ-4.7 ילדים לאישה בשנת 2000, ל-4.4 בשנת 2004 ול-3.8 בשנת 2008.

מחצית מהאוכלוסייה המוסלמית בישראל מתגוררת בצפון הארץ (38% במחוז הצפון ו-14% במחוז חיפה). במחוז ירושלים מתגוררת 21% מהאוכלוסייה המוסלמית, מרביתה בעיר ירושלים, ובמחוז הדרום גרה 14% מהאוכלוסייה.

בשנת 2008 התגוררו בירושלים 255.7 אלף מוסלמים, והם היוו 95% מהאוכלוסייה הערבית בירושלים, ו-33% מכלל אוכלוסיית העיר. ירושלים היא העיר בה מתגורר מספר המוסלמים הגבוה ביותר בישראל.
מספר המוסלמים בתל אביב ובחיפה נמוך באופן ניכר מבירושלים ועומד על 13-12 אלף ||(בכל אחת מהן). גם בעכו וברמלה מתגוררים כ-12 אלף מוסלמים. ערים בהן גרה אוכלוסייה מוסלמית רחבת היקף הן נצרת (45.8 אלף), אום אל-פחם (44.5 אלף) ורהט (43.8 אלף).

אוכלוסייה מוסלמית, לפי מחוז 2008 (אלפים)

יום ראשון, 29 בנובמבר 2009

העיר במספרים: מקום טוב באמצע?

ד"ר מאיה חושן
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

פרסום חדש של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדרג את הרשויות המקומיות בשנת 2006 בישראל ל-10 אשכולות לפי הרמה החברתית-כלכלית של האוכלוסייה שגרה בהן. אשכול 1 מציין את הרמה החברתית-כלכלית הנמוכה ביותר ואשכול 10 את הרמה הגבוהה ביותר. לשם מדידת הרמה החברתית-כלכלית שוקללו 14 משתנים מתחומים שונים: דמוגרפיה, רמת חיים, השכלה וחינוך, תעסוקה ואבטלה, גמלאות.


ירושלים מדורגת באשכול 4, ומבין הערים הגדולות שאוכלוסייתן מונה למעלה מ-200,000 נפש, היא מדורגת במקום הנמוך ביותר. אשדוד מדורגת באשכול 5, חיפה וראשון לציון באשכול 7, ותל אביב-יפו באשכול 8.

מקרב 197 העיריות והמועצות המקומיות דורגו באשכול 10 (הגבוה ביותר) 3 יישובים בלבד: עומר, כפר שמריהו וסביון, כולם יישובים קטנים יחסית. באשכול 1 (הנמוך ביותר) ישנם 9 יישובים - 7 מהם יישובי בדואים ו-2 יישובים שאוכלוסייתם חרדית.

מיקומה הנמוך של ירושלים במדרג מושפע במידה רבה ממשקלן הגבוה של שתי קבוצות אוכלוסייה המתגוררות בירושלים, ומתאפיינות ברמה חברתית-כלכלית נמוכה - האוכלוסייה החרדית שמהווה למעלה מ-20% מאוכלוסיית העיר והאוכלוסייה הערבית שמהווה כ-35%. על רמתן החברתית-כלכלית הנמוכה של האוכלוסיות הללו ניתן להסיק מהמדרג הנמוך של היישובים שעיקר אוכלוסייתם היא חרדית או ערבית. באשכול 1 הנמוך ביותר נמצאים, כאמור, 7 יישובים בדואים והיישובים החרדיים ביתר עילית ומודיעין עילית. באשכול 2 כל היישובים הם ערבים (22 יישובים) או חרדים (בני ברק, רכסים, אלעד, קריית יערים ועמנואל).

כפי שניתן לראות בגרף המצורף, היישובים הסמוכים לירושלים מדורגים באשכולות גבוהים יותר מירושלים, למעט היישובים החרדים והערבים.

יום ראשון, 22 בנובמבר 2009

העיר במספרים: השקעה טובה

מיכל קורח
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

בשנת 2008 נרכשו בישראל 27,800 דירות להשקעה (דירה הנרכשת על ידי מי שבבעלותו רשומה כבר לפחות דירה אחת נוספת) והן היוו 30% מכלל הדירות שנרכשו באותה שנה. במהלך השנים חלה עלייה הדרגתית בשיעור הדירות להשקעה מכלל הדירות. שיעור זה עלה מ-23% בשנת 2003, ל-28% בשנת 2005 ול-30% בשנת 2008. העלייה ברכישת דירות להשקעה נובעת מהרפורמה במס שהחלה בשנת 2003 וכן מהמשבר הפיננסי העולמי שתחילתו בשנת 2007, שגרם להעברת כספים משוק ההון לשוק הנדל"ן (יש לציין שבשלב ראשון חלה ירידה ברכישת דירות, אך לאחר מכן, בשל הריבית הנמוכה במשק, חל גידול בביקוש לדירות בכלל ולדירות להשקעה בפרט).

התפלגות רכישת הדירות להשקעה לפי אזור (אזור מיסוי מקרקעין) מצביעה על כך שבכל אחד מהאזורים הבאים - מרכז, חיפה, רחובות, באר שבע – נרכשו 15% מהדירות להשקעה מכלל הדירות להשקעה שנרכשו בישראל. באזור תל אביב עמד השיעור על 13% ובאזור ירושלים על 9%.

על פי רב, רוכש דירה להשקעה, נוטה לרכוש אותה סמוך לאזור מגוריו. הנתונים מצביעים על כך שהירושלמים מובילים במצעד הלוקל-פטריוטיות. 75% מהרוכשים דירות להשקעה המתגוררים במחוז ירושלים רכשו נכס באזור ירושלים. זאת לעומת 68% מהמתגוררים במחוז תל אביב, שרכשו נכס באזור תל אביב ו-56% מהמתגוררים במחוז חיפה, שרכשו נכס באזור חיפה.

בשנת 2008 חלה עלייה חדה בשיעור הדירות להשקעה שניקנו באזור באר שבע ובאזור חיפה. עלייה זו נובעת מכמה גורמים: רמת מחירים נמוכה, יחד עם ביקוש גדול לדירות להשכרה בערים אלו, בהן ישנו ריכוז של מוסדות אקדמיים; החלטת הממשלה להקים את עיר הבה"דים בנגב, וכן שינוי בהעדפות המשקיעים המתגוררים באזור תל אביב והמרכז.

רכישת דירות להשקעה, לפי אזור מיסוי מקרקעין, 2008
מקור: גלית בן-נאים, מינהל הכנסות המדינה, רוכשי דירות להשקעה – מאפיינים ומגמות, ניתוח רב שנתי, משרד האוצר.

יום שלישי, 17 בנובמבר 2009

העיר במספרים: ירושלים - ראה דרכיה וחכם

ד"ר מאיה חושן
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

ירושלים מציעה אין סוף שיעורים ומעבדות בכל תחומי הלימוד ובכל תחומי החיים. את המשאבים הנדירים, הגלויים והחבויים בעיר החליטו במינהלה לחינוך ירושלים למנף למען תלמידי ירושלים. לפיכך פותחה התכנית "פסיפס ירושלמי" שמטרתה להעמיק את הידע, ההיכרות והזיקה של ילדי ירושלים לעירם, ולחזק את מעורבותם החברתית והאזרחית. נקודת המוצא של התכנית הייתה שהעיר מזמנת חוויית למידה אותנטית, מעשירה ומשמעותית. ירושלים היא ככיתת לימוד, עשירה במשאבים: האתרים ההיסטוריים, הגנים, המוזיאונים, הפארקים, ושבילי העיר הם האמצעים הדידקטיים. המתודה החינוכית היא הלמידה החווייתית באתרי העיר וההתנסות האישית.

בשנת תשס"ט סיירו ברחבי ירושלים, במסגרת התכנית "פסיפס ירושלמי" כ-22,000 תלמידים יהודים וערבים, שהיוו כ-80% מתלמידי כיתות ה'-ח'. בנוסף סיירו בעיר גם כ-500 מורים ירושלמים כחלק מההשתלמות הבית ספרית.
עם תום השנה השנייה להפעלת התוכנית במלואה, עולה כי חלק מבתי הספר בחרו בסיורים "ירוקים" בתחומי העיר ובסביבתה, וסיירו בעמק הצבאים ובתחנה לחקר ציפורי ירושלים, בסטף, בחרבת סעדים ובציר המעיינות. בתי ספר אחרים ביקרו באתרים הקדושים לשלוש הדתות בירושלים: הר ציון על שלל אתריו, עין כרם והעיר העתיקה.

בהקשר זה יש לציין שלפני כשבועיים הושקה על ידי שר החינוך, גדעון סער, וראש העיר ירושלים, ניר ברקת, התכנית "נעלה לירושלים". מטרת התכנית לאפשר לכל תלמיד לבקר, לפחות שלוש פעמים, בעיר ירושלים, במהלך 12 שנות לימודיו (זאת לאחר שהתברר שמחצית מתלמידי ישראל לא ביקרו מעולם בירושלים). כיום מסיירים בירושלים כ-290 אלף תלמידים בשנה, והתוכנית החדשה צפויה להגדיל את מספר התלמידים המסיירים לכ-450 אלף.

יום רביעי, 11 בנובמבר 2009

ערב עיון: ההתנתקות – הרעיון ושברו

ערב עיון


לרגל צאתו לאור של הספר


ההתנתקות – הרעיון ושברו


יום שני, כ"ט חשוון,16 בנובמבר 2009 ,בשעה 17:00

מרכז הכנסים ע"ש קונרד אדנאואר, משכנות שאננים, ירושלים


‏סדר היום :

ברכות:

פרופ' יעקב בר-סימן-טוב, ראש מכון ירושלים לחקר ישראל; והאוניברסיטה העברית בירושלים

ד"ר לארס הנזל, ראש קרן קונרד אדנאואר בישראל


יו"ר:
פרופ' יעקב בר-סימן-טוב

ח"כ צחי הנגבי, יו"ר ועדת חוץ ובטחון - ההתנתקות כאירוע פוליטי מכונן

פרופ' ענת פירסט, מכללת נתניה - נעדרים מן השיח: הסיקור החדשותי לאחר ההתנתקות

ד"ר ברוך כהנא, האוניברסיטה העברית בירושלים - מנותקים על לוח השחמט

פרופ' יעקב בר-סימן-טוב, התנתקות ותהליך שלום - כקונפליקט זהות


תרגום סימולטני - עברית/אנגלית

נא לאשר השתתפות 02-5630175 ,שלוחות 13 ,11

דואר אלקטרוני: mail@jiis.org.il


יום שני, 9 בנובמבר 2009

העיר במספרים: עובדים בעיר

יאיר אסף-שפירא
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

רובם הגדול של המועסקים (עובדים) בירושלים גם מתגוררים בה. מבין 249,000 המועסקים שעבדו בשנת 2008 בירושלים, 75% התגוררו בה, ורק 25% הגיעו לעבודה מישובים אחרים. אחוז זה הוא הנמוך מבין ארבע הערים המטרופוליניות בישראל (תל-אביב-יפו, חיפה, באר-שבע וירושלים).

ככלל, מקובל להניח כי גברים נוסעים לעבודה מרחק גדול יותר מנשים, שלרוב עובדות קרוב יותר לבית. מסיבה זו ניתן לצפות שמבין הנשים המועסקות בעיר, יהיה חלקן של המתגוררות בה גבוה ביחס לגברים, שאחוז גבוה יותר מהם יגיע מחוץ לעיר. זהו אכן המצב בתל-אביב-יפו, בחיפה, ובבאר-שבע. המשמעות היא שערים אלו משכו באופן יחסי, יותר מועסקים ממועסקות. עם זאת, בירושלים המצב דווקא הפוך, ומתוך 114,000 הנשים המועסקות בירושלים, 27% התגוררו מחוץ לעיר, לעומת 24% בלבד מתוך 135,000 הגברים שהועסקו בעיר. ירושלים משכה, אם כך, יותר מועסקות ממועסקים.

גם בקרב הנשים וגם בקרב הגברים הייתה תל-אביב-יפו המושכת ביותר. 66% מהמועסקים בה, ו-60% מהמועסקות, התגוררו בישובים אחרים.

ומה באשר לכיוון ההפוך - תושבי העיר שיוצאים לעבוד מחוצה לה? בשנת 2008 הועסקו 17,400 ירושלמים מחוץ לירושלים, מהם 12,400 גברים ו-5,000 נשים. מספר התל-אביבים והחיפאים שיצאו לעבוד מחוץ לערי המגורים שלהם היה גדול הרבה יותר, ועמד על 63,100 בתל-אביב-יפו, ו-29,300 בחיפה.

הסיבות לפער בין ירושלים לבין תל-אביב-יפו וחיפה, נעוצות בעובדה שסביב ערים מרכזיות אלו מתקיימת טבעת של ערים וישובים סמוכים, המזינים את שוק התעסוקה בעיר המרכזית, וניזונים ממנו. מודל מטרופוליני זה הוא שיוצר את תנועות היוממות לתעסוקה. סביב ירושלים מתקיים מטרופולין, אך אין בו ערים גדולות סמוכות, וזיקות עם ערים פלסטיניות, שהיו לירושלים בעבר, אינן קיימות כיום. זו הסיבה ששוק התעסוקה בעיר ניזון בעיקר מאוכלוסיית העיר עצמה.

מועסקים בארבע הערים המטרופוליניות, לפי מקום מגורים, 2008

יום ראשון, 1 בנובמבר 2009

העיר במספרים: בגרות במבחן

ד"ר מאיה חושן
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

"בחינות הבגרות הן האמצעי הרשמי של מדינת ישראל לקבלת משוב על הידע הנצבר בבית הספר העל יסודי" כך כותבת רחלה שיפר מנהלת אגף הבחינות במשרד החינוך, בפתח הפרסום נתוני בחינות בגרות, המתפרסם מידי שנה. מהפרסום עולה שבשנת תשס"ח (2007/2008) עמד שיעור הזכאים לתעודת בגרות בישראל מקרב הלומדים בכיתות יב' על 60% במגזר העברי. חשוב לציין שלא כל תלמידי יב' ניגשים לבחינות הבגרות. שיעור הניגשים לבחינות הבגרות מקרב הלומדים בכיתות יב' עמד על 93% בחינוך הממלכתי, 94% בחינוך הממלכתי דתי ו-52% בחינוך החרדי-העצמאי.

משרד החינוך מסווג את הרשויות המקומיות לפי מדרג טיפוח. קבוצת מדרג טיפוח גבוהה היא קבוצה הזקוקה לטיפוח במידה מועטה (או במילים אחרת אוכלוסייה ממעמד חברתי-כלכלי גבוה). הנתונים לפי מדרג טיפוח מצביעים על כך ששיעור הזכאות לתעודת בגרות עולה ככל שהמעמד החברתי-כלכלי של אוכלוסיית הרשות גבוה יותר. בתשס"ח היה שיעור הזכאות לתעודת בגרות ברשויות שאוכלוסייתן משתייכת למדרג טיפוח גבוה – 65%, למדרג הבינוני - 57% ולמדרג הנמוך - 50%.

בשנת תשס"ח למדו בירושלים בכיתה יב' בחינוך העברי 4,837 תלמידים (תושבי העיר הלומדים בבתי ספר המגישים לבחינות הבגרות ונמצאים בפיקוח משרד החינוך) - 84% מהם ניגשו לבחינת הבגרות.

ירושלים מסווגת בקבוצת מדרג הטיפוח הבינונית. לשם הדגמה, רשויות נוספות המסווגות בקבוצה זו הן בית שמש, חולון, בת ים וחיפה. בשנת תשס"ח עמד שיעור הזכאים לתעודת בגרות בחינוך העברי בירושלים על 54%, לעומת 60% בישראל. יש לציין שרבים מבתי הספר בחינוך החרדי העצמאי בירושלים נכללים בחישוב שיעור הזכאות לבגרות, זאת למרות שמספר הניגשים לבגרות בבתי ספר אלו נמוך, ושיעור הזכאים לבגרות בהם נמוך עוד יותר. אי לכך שיעור הזכאות לבגרות בירושלים בבתי הספר בפיקוח הממלכתי והממלכתי-דתי גבוה יותר מהנתונים המתפרסמים על ידי משרד החינוך בטור זה. לצערי נתוני הזכאות לתעודת בגרות לפי רשות מקומית וזרם (ממלכתי, ממלכתי-דתי ועצמאי) אינם מתפרסמים על ידי משרד החינוך ולכן אינם מופיעים בטור זה.


על הזכאות לתעודת בגרות בחינוך הערבי באחד הטורים בעתיד.

זכאות לתעודת בגרות בחינוך העברי מקרב הלומדים בכיתה יב', תשס"ח.
מקור: משרד החינוך,נתוני בגרות תשס"ח, אוגוסט 2009, ירושלים.

יום ראשון, 25 באוקטובר 2009

העיר במספרים: אל תשליכני לעת זקנה

מיכל קורח
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

מדי שנה ב-1 באוקטובר מצויין יום הקשיש הבינלאומי, שמטרתו לכבד, להוקיר ולציין את החשיבות בטיפול נאות בקשישים והדאגה לרווחתם.

בשנת 1948, עם קום המדינה, כ-4% מתושבי המדינה היו בני 65+. במרוצת השנים עלה בהדרגה שיעור הקשישים, ובשנת 2008 הוא עמד על 10%. שיעור הקשישים מכלל האוכלוסייה בישראל נמוך בהשוואה למדינות אירופה (16%) וצפון אמריקה (13%), אך גבוה בהשוואה למדינות אסיה (6%) ואפריקה (3%). שיעור הקשישים מושפע משיעורי ילודה ומתוחלת חיים. על פי תחזיות אוכלוסייה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2030 תהווה אוכלוסיית הקשישים בישראל 14% מכלל אוכלוסיית המדינה.

בשנת 2008 חיו בישראל 715,300 קשישים. שיעור הנשים בקרב הקשישים (57%) גבוה משיעור הגברים (43%), זאת בעיקר עקב תוחלת החיים הגבוהה יותר של הנשים. שיעור הקשישים הגבוה ביותר, בערים בנות 20,000 תושבים ומעלה, נרשם בבת-ים (19%), חיפה, קרית-ים, וגבעתיים (18%) והשיעור הנמוך ביותר נרשם בערים החרדיות – מודיעין עלית, אלעד וביתר עלית (1%).

בשנת 2008 התגוררו בירושלים 61,400 קשישים, שהיוו 8% מכלל אוכלוסיית העיר. שיעור הקשישים בקרב האוכלוסייה היהודית בירושלים (11%), דומה לשיעורם בישראל, אך גבוה באופן ניכר משיעור הקשישים בקרב האוכלוסייה הערבית (3%) בירושלים. הסיבה לפער זה נובעת משיעורי ילודה גבוהים בקרב האוכלוסייה הערבית.

השכונות היהודיות בהן נרשם שיעור הקשישים הגבוה ביותר הן: טלביה (29%), רחביה (27%), קטמון הישנה, המושבה הגרמנית ובית הכרם (22%-20%). השכונות הערביות בהן נרשם שיעור הקשישים הגבוה ביותר הן: באב א-זהרה (13%) הרובע הנוצרי (12%), והרובע הארמני (10%). שיעור הקשישים בירושלים (8%) נמוך בהשוואה לתל אביב וחיפה, אך גבוה בהשוואה ליישובים הסמוכים לעיר, למעט מבשרת.

שיעור הקשישים מכלל אוכלוסיית היישוב, 2008.




יום ראשון, 18 באוקטובר 2009

העיר במספרים: מוצרי צריכה

יאיר אסף-שפירא
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

שיעור הבעלות על מוצרים "בני קיימה" משמש כאינדיקטור לרמת החיים של משק-הבית. ככל שרמת החיים של משק-הבית גבוהה יותר, כך יימצאו ברשותו יותר מוצרים. שיעור הבעלות על מוצרי צריכה בקרב משקי-הבית בירושלים נמוך באופן יחסי לערים הגדולות בישראל. כך לדוגמה בשנת 2008 החזיקו רק 22% ממשקי הבית בעיר במדיח-כלים, לעומת 32% ממשקי הבית בתל-אביב, 33% בחיפה, ו-51% בראשון לציון.


עם זאת, בהשוואה לשנת 2004 נמצא כי מגמות השינוי בשיעור הבעלות על מוצרים דומות בין ירושלים לערים הגדולות האחרות, ולממוצע בישראל. בין המוצרים שהייתה בבעלות עליהם בירושלים עלייה בשיעור חד היו מערכת DVD - מ-15% ל-45%, מחשב ביתי - מ-50% ל-66%, מזגן אויר - מ-22% ל-36%, ומייבש כביסה - מ-35% ל-45%. מוצרים שהייתה ירידה בשיעור הבעלות עליהם בירושלים, בישראל, ובשלוש הערים הגדולות היו טלוויזיה וקו טלפון.

משקי הבית בירושלים הוציאו בשנת 2008 בממוצע 11,500 שקלים בחודש לתצרוכת - פחות מתל-אביב וראשון-לציון בהן הוציא משק בית 13,800 ו-14,000 שקלים בהתאמה, אך יותר מחיפה בה הוציא משק בית 10,200 שקלים לתצרוכת. לכאורה ההפרשים בין הערים אינם גדולים, אך חשוב לזכור כי מכיוון שמשקי הבית בירושלים גדולים יחסית, יוצא כי ההוצאה הממוצעת לנפש נמוכה.

סעיפי ההוצאה העיקריים של משקי הבית הן בישראל והן בארבע בערים הגדולות הם דיור, מזון ותחבורה-תקשורת. בירושלים, בתל-אביב ובראשון-לציון הסעיף הראשון הוא הדיור, ומשקי הבית מוציאים בסעיף זה 25%-29% מההוצאה לתצרוכת. בחיפה סעיף ההוצאה הגדול ביותר של משקי הבית הוא התחבורה והתקשורת. בירושלים סעיף ההוצאה השני של משקי הבית הוא המזון (18%) והשלישי הוא התחבורה והתקשורת (17%).


שיעור הבעלות על מוצרים נבחרים של משקי-בית בירושלים.
מקור: ממצאים מסקר הוצאות משק הבית 2008, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

יום שני, 12 באוקטובר 2009

העיר במספרים: בשעה טובה

מיכל קורח
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

בשנת 2007 נולדו בישראל 151,700 תינוקות. הגיל הממוצע של האם בלידה הראשונה עמד בשנה זו על 27.0, לעומת 25.5 בשנת 1997. הגיל הממוצע של האם בלידה הראשונה בקרב האוכלוסייה היהודית בישראל (27.9) גבוה מבקרב האוכלוסייה המוסלמית (23.3) ומבקרב האוכלוסייה הנוצרית (27.0).

מספר הלידות הגבוה ביותר בישראל בשנת 2007 נרשם בבית החולים סורוקה שבבאר שבע – 12,600 לידות, שיבא (תל השומר), סמוך לקריית אונו – 10,300 וסוראקי שבתל אביב– 10,100.
שיעור הלידות הגבוה ביותר (מספר הלידות ביחס לגודל האוכלוסייה) נרשם במחוז ירושלים – 34 לידות לאלף תושבים, ולאחר מכן במחוז תל אביב - 27. ביתר המחוזות נרשם שיעור של 19-17 לידות לאלף תושבים.

ירושלים מהווה מרכז רפואי ארצי בכלל ולאוכלוסיית ירושלים ולישובים הסמוכים לה בפרט. בעיר ישנם 7 בתי חולים בהם יש מחלקת יולדות, 3 מהם ממוקמים בשכונות הערביות ומשרתים את האוכלוסייה הערבית - הסהר האדום, אל מקסאד ובית יולדות דג'אני.

מספר הלידות הגבוה ביותר בבתי החולים בירושלים נרשם בבית חולים שערי צדק – 11,500 (34% מכלל הלידות בבתי חולים בירושלים) והוא היה כמעט כפול ממספר הלידות בבית החולים הדסה עין כרם – 5,800 (17%) ובהדסה הר הצופים – 5,200, (15%) שמדורגים אחריו. מזה מספר שנים מספר הלידות בבית החולים שערי צדק כפול ממספר הלידות בבתי החולים הדסה עין כרם והדסה הר הצופים (בכל אחד מהם לחוד).

לידות בבתי חולים בירושלים,2007.

יום ראשון, 11 באוקטובר 2009

העיר במספרים: ההון הירושלמי

איתן בלואר
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

תיאורית "ההון האנושי" רואה בגורם האנושי את המרכיב המרכזי בעוצמה הכלכלית של המפעל, העיר או המדינה. התיאוריה מתייחסת למכלול המיומנויות והידע, הגלומים בעובד והנרכשים באמצעות לימודים וניסיון, ובאים לידי ביטוי ברמת עבודתו וב"ערכו" הכלכלי. מחקרים רבים בחנו את התיאוריה מהיבטים שונים, ומצאו שרמת הון אנושי גבוהה מובילה להצלחה כלכלית, וכי אזורים בעלי שיעור גבוה של הון אנושי מצליחים יותר מאזורים בעלי שיעור נמוך של הון אנושי. אחת הדרכים למדידת שיעור ההון האנושי היא בחינת בעלי התארים האקדמאים (תואר ראשון ומעלה) כשיעור מהאוכלוסייה.

בירושלים בשל ריבוי המוסדות להשכלה גבוהה המעניקים תארים אקדמיים, קיים פוטנציאל רב ליצירה ולהתבססות של ההון האנושי כגורם משמעותי בעיר. בעיר ישנם 12 מוסדות אקדמאיים המאושרים על ידי המועצה להשכלה גבוהה – האוניברסיטה העברית, מכללות אקדמאיות ומכללות לחינוך.

בחינה של שיעור בעלי תארים אקדמאיים מכלל התושבים בני 18 ומעלה בירושלים מצביעה על חולשתה של העיר. בשנת 2007 התגוררו בירושלים כ-93,000 אקדמאיים ושיעורם מתוך כלל אוכלוסיית בני 18 ומעלה עמד על 21
%. שיעור זה היה דומה לשיעור הארצי שעמד על 22% (כ- 1,076,200 אקדמאיים התגוררו בישראל). שיעור האקדמיים בירושלים היה נמוך ביחס לתל אביב שבה שיעור התושבים בעלי תארים אקדמאיים היה גבוה בהרבה מהממוצע הארצי - 35% (107,700 אקדמאיים) ולחיפה - 31% (64,700 אקדמאיים). שיעור האקדמאים הנמוך יחסית בירושלים נובע בין היתר מהרכב האוכלוסייה בעיר, הכולל אוכלוסייה חרדית שעל פי רוב אינה לומדת במוסדות להשכלה גבוהה המעניקים תואר אקדמי, ואוכלוסייה ערבית המתאפיינת בשיעור נמוך יחסית של בעלי תארים אקדמיים.

שיעור האקדמאים מקרב בני 18+, 2007

יום רביעי, 30 בספטמבר 2009

העיר במספרים: על מחשבים ואנשים

אביאל ילינק
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הוא סקר שנתי המספק מידע על תנאי החיים של האוכלוסייה הבוגרת בישראל (בני 20 ומעלה) ורווחתה, ועל תפיסותיהם של האנשים לגבי היבטים שונים של חייהם. במסגרת הסקר נשאלו הנסקרים מגוון שאלות, בהן גם שאלות בנושא שימוש במחשב. כל השאלות התייחסו לשימוש במחשב בשלושת החודשים שקדמו לראיון.

מהסקר התברר ששיעור המשתמשים במחשב בישראל עמד בשנת 2008 על 65% מהאוכלוסייה. מעניין לציין כי שיעור השימוש במחשב בקרב האוכלוסייה היהודית (69%) גבוה יותר מבקרב האוכלוסייה הערבית (40%). עובדה מעניינת נוספת היא כי שיעור המשתמשים במחשב בקרב הציבור היהודי עולה ככל שמידת הדתיות פוחתת. כך למשל שיעור המשתמשים במחשב עמד בקרב הנשאלים שהגדיר עצמם "חרדים" על 44%, לעומת 69% בקרב נשאלים אשר הגדירו עצמם כ"דתיים" ו-78% בקרב הנשאלים שהגדירו עצמם כ"חילונים".

בחלוקה על פי ערים ניתן לראות כי שיעור המשתמשים במחשב בירושלים נמוך יותר מבערים גדולות אחרות בארץ. שיעור המשתמשים במחשב בבירת ישראל עמד על 55% לעומת 75% בתל אביב, 66% בחיפה ו-60% באשדוד.
מרבית אוכלוסיית ישראל (90%) עושה שימוש במחשב בבית. שיעור הירושלמים שהשתמשו במחשב בבית עמד על 81% לעומת שיעור התל אביבים שעמד על 95%, שיעור החיפאים שעמד על 93% ושיעור האשדודים שעמד על 86%. שיעור משתמשי המחשב בעבודה בירושלים עמד על 47% לעומת 59% בתל אביב 58% בחיפה ו-44% באשדוד.

שאלה מעניינת נוספת עסקה בשימוש ברשת האינטרנט בקרב המשתמשים במחשב. שיעור המשתמשים באינטרנט בכלל הארץ עמד על 92%. שיעור המשתמשים בירושלים היה הנמוך ביותר מבין הערים הגדולות ועמד על 85% לעומת 96% בחיפה ו-97% בתל אביב.

שיעור המשתמשים במחשב בכלל ובאינטרנט בפרט נמוך יחסית בירושלים, בין היתר בגלל מאפיינים חברתיים וכלכליים של האוכלוסייה החרדית והערבית, המהוות חלק ניכר מאוכלוסיית העיר.

שיעור המשתמשים (בני 20 ומעלה) במחשב בירושלים, 2008
מקור: הסקר החברתי 2008, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

יום רביעי, 23 בספטמבר 2009

העיר במספרים: דור דור ודורשיו

שירי בורנשטיין
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מגדירה משפחה כ"משפחה גרעינית של שני אנשים או יותר החולקים משק בית אחד וקשורים זה לזה כבעל ואישה, כהורה וילד, זוג ללא נישואים וכדומה".
משק בית מוגדר כ"אדם אחד או קבוצת אנשים (שאינם בהכרח קרובי משפחה) הגרים יחד בדירה אחת באופן קבוע ברוב ימות השבוע, ויש להם תקציב הוצאות משותף למזון".

בשנת 2006 היו במדינת ישראל 2,000,000 משקי בית, אשר כללו 1,660,000 משפחות. במשקי בית אלו התגוררו כ-6,700,000 מיליון נפשות, ו-400,000 נפשות נוספות התגוררו במוסדות, קיבוצים ואחרים.

שיעור משקי הבית בהם מתגוררים בדירה אחת שני דורות, כלומר הורים וילדים, הוא הגדול ביותר – 74% מכלל משקי הבית בישראל. זאת לעומת 22% ממשקי הבית בהם חיים בני דור אחד בלבד, או 4% ממשקי הבית בהם חיים שלושה דורות ומעלה תחת אותה קורת הגג.

מבין הערים הגדולות בישראל, את השיעור הגבוה ביותר של משקי הבית בהם מתגוררים יחדיו שלושה דורות ומעלה ניתן למצוא בירושלים – 7,400 משקי בית המהווים 5% מכלל משקי הבית. את השיעור הגבוה ביותר של משקי הבית בהם מתגוררים בני דור אחד ניתן למצוא בתל אביב - 36,600 משקי בית המהווים 39% מכלל משקי הבית התל אביביים וזאת לעומת 20% מכלל משקי הבית הירושלמים.

כפי שמשק בית בו מתגוררים בני דור אחד מצביע על אוכלוסייה צעירה יחסית (זוגות שעדיין לא הביאו ילדים לעולם) או לחילופין על אוכלוסייה מבוגרת יחסית (זוגות בגילאי ה-60+), משק בית בו חיים יחדיו שלושה דורות מצביע פעמים רבות על מבנה משפחה מסורתי, מאפיינים תרבותיים ייחודיים ו/או על מצוקה כלכלית. שלא במפתיע, ניתן לראות את השיעור הגבוה ביותר של משקי בית בני 3 דורות ומעלה בירושלים (5% מכלל משקי הבית בעיר), ובעיקר בקרב המגזר הערבי. רק ב-3% ממשקי הבית היהודים בירושלים מתגוררים שלושה דורות תחת קורת גג אחת, לעומת 11% מכלל משקי הבית הערבים.

משקי בית ירושלמיים, לפי מספר הדורות המתגוררים בדירה (אחוזים), 2006
מקור: משקי בית ומשפחות, תכונות גיאוגרפיות. 2006-2005. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

יום שני, 14 בספטמבר 2009

העיר במספרים: על בניינים ואנשים בירושלים

יאיר אסף-שפירא
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

זה לא מכבר ניתחנו כאן את שטחם של הבניינים שבנייתם הסתיימה בעשר השנים שבין 1998-2007, ביחס לתוספת האוכלוסייה בשנים אלו ("על בניינים ואנשים"). השורה התחתונה הצביעה על כך שביחס לערים הגדולות האחרות, היקף הבנייה בירושלים נמוך מהיקף הגידול באוכלוסייה.

הנתונים הראו שבאותן שנים נוספו 33 מ"ר בממוצע לכל תושב חדש בירושלים, מהם 23 מ"ר למגורים. תוספת זו אמנם נמוכה ביחס לתוספת בערים הגדולות, אך היא בכל זאת גבוהה מהשטח הממוצע לנפש בבניינים הקיימים כיום בירושלים, העומד על 19 מ"ר לנפש. המשמעות היא שבממוצע, הבנייה החדשה משפרת את רווחת הדיור. אך האם התמונה דומה בכל שכונות העיר? מסתבר שלא.

בבחינת הבנייה בעשור האחרון לפי שכונות, בולטים נתוני מרכז העיר (אזור הרחובות אגרון, המלך ג'ורג', הנביאים, בואכה מאה שערים), שהתאפיין בתוספת אוכלוסייה של 9%, ובתוספת שטח בנוי, בשיעור של 239 מ"ר לתושב חדש, מתוכם 110 מ"ר למגורים. ייתכן שהנתון הגבוה נובע מבניית מגורי יוקרה במרכז העיר, וייתכן שהוא קשור לאוכלוסייה שמתגוררת בבניינים החדשים, אך אינה מעבירה את כתובתה לאזור. בנוסף, נבנו במרכז העיר גם שטחים נרחבים לא-למגורים - במיוחד למסחר ושרותים עסקיים, ולבנייני ציבור.

מבין האזורים שגידול האוכלוסייה בהם היה גבוה מ-10% בעשור האחרון, בלטו בגידול השטח הבנוי למגורים, השכונות הר חומה (59 מ"ר למגורים לתושב חדש), רוממה (49 מ"ר), בית-וגן ורמת שרת (36 מ"ר) ואזור תלפיות-ארנונה (35 מ"ר). בארבעת האזורים הללו עלה השטח שנוסף למגורים לתושב, על השטח הקיים לנפש, כלומר שרווחת הדיור הממוצעת בהם נמצאת בתהליך של עלייה. אזורים בהם הייתה התוספת לתושב נמוכה מהקיים, היו למשל הרובע היהודי, גבעת משואה -- עיר גנים, ורמת שלמה. בשכונות אלו היה השטח למגורים לכל תושב חדש, נמוך מהשטח הקיים כיום.

שטח בנוי (מ"ר) ממוצע לתושב חדש בשכונות נבחרות, 1998-2007

מקורות:
הבינוי בישראל, לשנים המתאימות, דרך מחולל הלוחות החדש באתר האינטרנט של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה,
שנתון סטטיסטי לירושלים לשנים המתאימות.


יום חמישי, 10 בספטמבר 2009

דתל"ש או חוזר בתשובה?


 
בסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נשאלו יהודים בני 20+ לגבי מידת הדתיות שלהם, ולגבי מידת הדתיות של משפחתם כשהיו בני 15. בסקר ניתנו חמש אפשרויות: לא דתי - חילוני; מסורתי לא כל-כך דתי; מסורתי דתי; דתי; וחרדי. לצורך הניתוח איחדנו את שתי האפשרויות הראשונות (לא דתיים), ואת שתי האפשרויות שאחריהן (דתיים שאינם חרדים). לצורך שיפור הדיוק בניתוח, איחדנו את נתוני השנים 2007-2009.

רובם של המשיבים גדלו במשפחה שמידת הדתיות בה דומה למידת הדתיות של המשיב כיום. מתוך כלל החילונים, (מי שהגדירו את עצמם כחילונים או כמסורתיים שאינם דתיים) בישראל, 80% גדלו במשפחה חילונית; מבין הדתיים (הגדירו עצמם כדתיים או מסורתיים דתיים) 82% גדלו במשפחה דתית; ומבין החרדים בישראל, 65% גדלו במשפחה חרדית. שימו לב שהשיעור בקרב החרדים נמוך יותר. הסיבה היא כנראה מגמה של התחרדות, ואכן כרבע (23%) מהחרדים גדלו במשפחה דתית לא-חרדית, ו-11% מהם גדלו במשפחה חילונית. בקרב הדתיים והחילוניים היציבות גדולה יותר, ושיעור הדתיים שגדלו במשפחה חילונית (16%), דומה לשיעור הדתל"שים - החילונים שגדלו במשפחה דתית (20%).

בירושלים, ניכר כי ישנה דינמיות גדולה יותר, ושיעור גדול יותר של משיבים מדווחים כי הם גדלו במשפחה שונה במידת הדתיות שלה, ממידת הדתיות שלהם כיום. מבין החילונים 72% גדלו במשפחה חילונית (כאמור, לעומת 80% בישראל); מבין הדתיים 78% גדלו במשפחה דתית (לעומת 82% בישראל); אך דווקא בין החרדים בירושלים ניכר כי ישנה דינמיות פחותה מזו שבישראל, ו-72% מהם דיווחו שגדלו במשפחה חרדית (לעומת 65% בישראל). 19% מהחרדים בירושלים גדלו במשפחה דתית שאינה חרדית (לעומת 23% בישראל), ו-9% מהם גדלו במשפחה חילונית (לעומת 11% בישראל). שיעור החילונים שגדלו במשפחה דתית (דתל"שים) גדול בירושלים מאשר בישראל, והוא עומד על 27% מהחילונים בני 20+ בירושלים, לעומת 20% בישראל. שיעור הדתיים שגדלו במשפחה חילונית (חוזרים בתשובה) דומה בירושלים (18% מהדתיים בני 20+) לשיעור בישראל (16%).

חלק מאלו שאינם מצהירים על עצמם כדתיים מקיימים סממנים דתיים מסוימים. אם ניקח לדוגמה את הצום ביום כיפור, נראה כי בירושלים שיעור הצמים ביום הכיפורים (מקפידים על כך במידה רבה או רבה מאוד) מקרב מי שמגדירים עצמם כלא דתיים (67%, לא כולל מי שאינם מקפידים מסיבות בריאותיות) גדול משמעותית מהשיעור בישראל (59%).
 
 
                      

 

יום ראשון, 6 בספטמבר 2009

העיר במספרים: על בניינים ואנשים

יאיר אסף-שפירא
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

בעשר השנים שבין 1998-2007, הסתיימה בירושלים בנייתם של בניינים בשטח (רצפה) כולל של 3,743,700 מטר רבוע (מ"ר). בעשור זה גדלה האוכלוסייה בעיר ב-113,900 נפש. ניתן לומר, אם כך, שביחס לתוספת האוכלוסייה בעיר, נוספו 33 מ"ר בנוי על כל תושב חדש. מתוך הבניינים שנבנו, 2,641,800 מ"ר היו למגורים, כלומר 23 מ"ר לתושב. יתר הבנייה הייתה לייעודים אחרים: 0.6 מ"ר לתושב להארחה, 2.5 מ"ר למסחר ושרותים עסקיים, 2.4 מ"ר לתעשייה, ו-4.1 מ"ר לבנייני ציבור.

היחס בין תוספת הבנייה בעיר, לשיעור הגידול באוכלוסייה, נמוך בירושלים ביחס לערים הגדולות האחרות. בכל הערים הגדולות גם יחד (ירושלים, תל-אביב, חיפה, ראשון-לציון ואשדוד) נבנו בממוצע, ביחס לתוספת האוכלוסייה, 73 מ"ר לתושב חדש, מתוכם 48 מ"ר למגורים, 0.9 מ"ר להארחה, 10 מ"ר למסחר ושרותים עסקיים, 6.9 מ"ר לתעשייה, ו-7.2 מ"ר לבנייני ציבור. אחת הסיבות שבגללן היקף הבנייה בירושלים אינו בשיעור דומה ליתר הערים, היא המאפיינים של אוכלוסיית העיר. אוכלוסיית ירושלים מתאפיינת במשקי בית גדולים. בעוד שבירושלים עלה גודל משק הבית הממוצע בעשור שנבחן, הרי שביתר הערים הגדולות הוא ירד. אחת התופעות המתלוות לרוב לירידה בגודל משק הבית היא עלייה ברווחת הדיור הממוצעת - מ"ר לנפש.

בבחינת הבנייה החדשה בערים הגדולות בעשור זה, בולטת העיר תל-אביב, המהווה מרכז למטרופולין הגדול של ישראל. בתל-אביב נבנו 137 מ"ר לכל תושב חדש, מהם 82 מ"ר למגורים, 25 מ"ר למסחר ושרותים עסקיים, ו-10 מ"ר לבנייני ציבור.

שטח בנוי (מ"ר) ממוצע לתושב חדש בערים הגדולות (למעט חיפה), 1998-2007
מקורות:
הבינוי בישראל, לשנים המתאימות, דרך מחולל הלוחות החדש באתר האינטרנט של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה,
שנתון סטטיסטי לירושלים לשנים המתאימות.

יום ראשון, 30 באוגוסט 2009

העיר במספרים: חיים בסרט

מיכל קורח
מכון ירושלים לחקר ישראל

מזה מספר שנים חלה פריחה בתעשיית הקולנוע הישראלי. פריחה זו באה לידי ביטוי בגידול ניכר במספר הסרטים המופקים בישראל מידי שנה ובזכייתם של סרטים ישראלים בפרסים יוקרתיים בפסטיבלים שונים הנערכים ברחבי העולם. פריחה זו נובעת, בין היתר, מהחלתו של חוק הקולנוע הישראלי בשנת 2001 שהגדיל באופן משמעותי את תקציב תעשיית הקולנוע. בשנים 2008-2004 נחתם הסכם על פיו תעביר המדינה מידי שנה 58 מיליון ש"ח לתעשיית הקולנוע. בהסכם לשנים 2013-2009 אף הוגדל הסכום ועמד על 67 מיליון לשנה.

בשנים 2002-2000 הופקו בישראל בממוצע כ-9 סרטים באורך מלא בשנה, לעומת 23 סרטים בממוצע בשנה שהופקו בשנים 2007-2003. לשם השוואה באותן שנים הופקו בצרפת ובבריטניה, שתי תעשייניות הקולנוע הגדולות באירופה, 18 סרטים ו-9 סרטים בממוצע לשנה, בהתאמה. בארה"ב, תעשיינית הסרטים הגדולה בעולם, הופקו 128 סרטים בממוצע לשנה.

בשנת 2007 נמכרו כ-9.1 מיליון כרטיסים בבתי הקולנוע (כולל רק בתי קולנוע החברים בהתאחדות ענף הקולנוע ולא כולל סינימטקים) ברחבי הארץ. הסרטים הישראלים שבהם נרשם מספר הצופים הגדול ביותר הם: בופור (280,000 מבקרים), ביקור התזמורת (235,000) ונודל (215,000). הסרטים הלא ישראלים בהם היה מספר המבקרים הגבוה ביותר הם: רטטוי, שרק 3 והארי פוטר ומסדר עוף החול. יוצא איפוא שהסרטים הישראלים הנצפים ביותר הם סרטים למבוגרים, בעוד שהסרטים הלא-ישראלים הנצפים ביותר הם סרטים לילדים ונוער, אליהם על פי רב מצטרפים גם הוריהם.

בשנת 2007 היו במחוז ירושלים 3 בתי קולנוע בהם היו 2,900 מושבים. בבתי קולנוע אלו נמכרו 667.3 אלף כרטיסים (כולל רק בתי קולנוע החברים בהתאחדות ענף הקולנוע ולא כולל סינימטקים ופסטיבלים). מספר הכרטיסים הגדול ביותר נמכר במחוז תל אביב – 4.9 מיליון ובמחוז המרכז – 1.6 מיליון.
פסטיבל הקולנוע בירושלים, המתקיים מידי שנה, הינו אבן שואבת למבקרים. בשנת 2007 עמד מספר המבקרים בפסטיבל על 64,000, המספר הגבוה ביותר של מבקרים בפסטיבלי קולנוע שהתקיימו בארץ. פסטיבלים נוספים שמשכו קהל מבקרים גדול הם מבקרים פסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה - 60,700 ופסטיבל קולנוע דרום - 25,000.

כרטיסים שנמכרו בבתי קולנוע, לפי מחוז, 2007 (אלפים)
מקורות: קולנוע בישראל 2007, מינהל התרבות, משרד המדע, התרבות והספורט והמרכז למידע ולמחקרי תרבות. שנתון סטטיסטי לישראל 2008, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

יום ראשון, 23 באוגוסט 2009

העיר במספרים: גן החיות התנ"כי

אביאל ילינק
מכון ירושלים לחקר ישראל

גן החיות התנ"כי הוקם לראשונה בשנת 1940 בחלקה קטנה ברחוב הרב קוק במרכז ירושלים ו מאז עבר גלגולים רבים. הגן כפי שהוא מוכר לנו כיום נפתח בשנת 1993 באזור מנחת (מלחה) שבדרום מערב העיר. גן החיות כולל מספר רב של מיני בעלי חיים ומספר המינים נמצא בעליה מתמדת. בשנת 2008 היו בגן 237 מינים שונים של בעלי חיים לעומת 208 מינים בלבד בשנת 2007. בגן גם אגם גדול, משטחי דשא נרחבים ושפע פינות חמד. האטרקציות כוללות לא רק את בעלי החיים אלא גם רכבת קטנה, גן פסלים הכולל 22 פסלי בעלי חיים ומרכז מבקרים הבנוי בצורת תיבת נח.

הגן משתרע על שטח של 250 דונם ושטחו צפוי לגדול בעתיד הקרוב ב- 205 דונם נוספים. השטח שיתווסף לגן החיות נמצא מערבית לו, ובו מתוכננים שטחי תצוגה חדשים כגון אקוואריום גדול לחיות מים, קפיטריה ומבני מנהלה ושירות.

כפי שעלה מדירוג אתרי התיירות והפנאי שערכה חברת "דן אנד ברדסטריט ישראל", בשנים 2005-2007 היה גן החיות התנ"כי אתר התיירות והפנאי הפופולארי בארץ. בשנת 2007 מספר המבקרים בגן החיות הגיע לשיא של 693 אלף מבקרים.
שנת 2008 הייתה טובה מעט פחות מהשנה הקודמת לה. בשנה זו ירד מספר המבקרים בגן ל-687 אלף מבקרים. בשנה זו גן החיות דורג שלישי בארץ בדירוג מספר המבקרים. למקום הראשון הגיע הגן הלאומי מצדה בו נרשמו 720 אלף מבקרים ולמקום השני הגיע הגן הלאומי קיסריה בו נרשמו כ-715 אלף מבקרים. למקום הרביעי ברשימת אתרי התיירות הפופולאריים הגיע הספארי ברמת גן עם כ-580 אלף מבקרים ולמקום החמישי אתר חמת גדר בו נרשמו חצי מיליון מבקרים.
מבקרים בגן החיות התנ"כי (אלפים)
מקורות: אתר גן החיות התנכ"י, אתר חברת "דן אנד ברדסטריט".

יום שלישי, 18 באוגוסט 2009

העיר במספרים: התנדבות בירושלים

ד"ר מאיה חושן
מכון ירושלים לחקר ישראל

ירושלים התברכה במתנדבים רבים. עשרות אלפי מתנדבים פועלים בעיר במסגרות שונות ובתחומי פעילות רבים ומגוונים. על מנת לקדם את נושא ההתנדבות בעיר פועלת בעירייה היחידה העירונית להתנדבות במינהל לשירות קהילה. היחידה מסייעת באופן שוטף בגיוס ובשיבוץ מתנדבים, במתן ידע והכשרה למפעילי המתנדבים ולמתנדבים, וכן דואגת לזכויות המתנדבים (כגון ביטוח) ולמתן הטבות שונות.
היחידה מובילה את המטה הירושלמי להתנדבות ששותפים בו אגפים עירוניים: חברה, מנח''י, מנח''ח, והחברה למינהלים ולמרכזים קהילתיים, וגופים חוץ עירוניים: ג'וינט ישראל, מועצת ארגוני המתנדבים בירושלים ונציגי ארגונים כמו: יד שרה, ויצ''ו, מכללת ''הדסה'', וועדת הארגונים המתנדבים לקליטת עליה.
בשנת 2008 הייתה היחידה בקשר עם כ-240 גורמים מרכזיים המפעילים מתנדבים בעיר. בשנה זו פעלו בגופים השונים שמקבלים שירותים מהיחידה להתנדבות למעלה מ-40,000 מתנדבים, מרביתם בני 18 ומעלה, מכל קבוצות האוכלוסייה והמגזרים בעיר. המתנדבים פועלים בכל תחומי החיים: קהילה, בריאות, איכות הסביבה, אומנויות, חירום ועוד.
בנוסף ל-40,000 המתנדבים הללו פועלים בעיר עוד עשרות אלפי בני נוער - תלמידי הלומדים במנח"י (ממלכתי, ממלכתי-דתי ומגזר ערבי) ובמנח"ח (מגזר חרדי). אחת התוכניות המובילות במערכת החינוך העירונית היא "מחויבות-אישית", החלה על תלמידי כיתות ט'-יב'. במסגרתה חייב כל תלמיד להתנדב לפחות שעתיים בשבוע, במשך שנת לימודים אחת. יש בתי ספר שהרחיבו את התוכנית לשנים נוספות ואפילו מכיתה ז'-יב'. תלמידים רבים מתנדבים גם מעבר לשעות הייעודיות ו/או לאחר שסיימו את חובתם ל"מחויבות אישית". את התנדבות התלמידים בקהילה - במיוחד במסגרות הבית ספריות - מרכזת במנח"י היחידה להתנדבות, המקבלת סיוע ביחידה העירונית להתנדבות שבמינהל שירותי קהילה.
על התנדבות במערכת החינוך ובמסגרות עירוניות נוספות נרחיב באחד הטורים הבאים.

היחידה העירונית להתנדבות - תחומי התנדבות עיקריים, 2008
מקור: היחידה העירונית להתנדבות במינהל לשירותי קהילה, היחידה להתנדבות, מנח"י, עיריית ירושלים.

יום שישי, 7 באוגוסט 2009

העיר במספרים: עסק טוב

יאיר אסף-שפירא

בשנת 2007 היו במחוז ירושלים 39,000 עסקים פעילים. באותה שנה החלו לפעול (נולדו) ברחבי המחוז 3,900 עסקים חדשים, כלומר 10% ממספר העסקים הקיימים. נתון זה הוא מדד לדינאמיות במגזר העסקי. אך שגשוג כלכלי לא תמיד קשור לדינאמיות של פתיחת עסקים. המחוזות שהיו הדינאמיים ביותר בשנת 2007 הם מחוזות הפריפריה: יו"ש; הדרום; והצפון, בהם היה שיעור לידות העסקים 11%-13%. מחוזות חיפה; המרכז; ותל-אביב היו דומים לירושלים בשיעור לידות העסקים: 9%-10%. במחוז תל-אביב - המרכז הכלכלי של מדינת ישראל - היה שיעור לידות העסקים הנמוך ביותר: 9%.

הענף הדינאמי ביותר בכל המחוזות הוא שרותי האירוח והאוכל. מספר העסקים שנולדו בענף זה במחוז ירושלים בשנת 2007 מגיע לכדי 17% ממספר העסקים הפעילים. עם זאת, שרידות העסקים בענף זה נמוכה יחסית, ובישראל שרדו את השנה הראשונה רק 77% מהעסקים שנפתחו בשנת 2007. הענף שבלט במחוז ירושלים ביחס לישראל הוא התחבורה, האחסנה והתקשורת. בענף זה היה מחוז ירושלים הדינאמי ביותר. גם בענף הבנקאות, הביטוח והפיננסים, היה מחוז ירושלים מהמובילים.

גם אם מחוז ירושלים דינאמי באופן יחסי, הרי שמספר העסקים הפעילים בו נמוך ביחס למספר תושביו. במחוז פעלו 39,000 עסקים, שהם 44 עסקים לכל 1,000 נפש באוכלוסיית המחוז. הענף בו פעל מספר העסקים הגדול ביותר היה הנדל"ן, השכרה ושרותים עסקיים - 9,500 עסקים. לשם השוואה, במחוז חיפה פעלו 56 עסקים לכל 1,000 נפש, במחוז המרכז 67, ובמחוז תל-אביב, המספק שרותים לאוכלוסייה של כשלושה מיליון נפש, פעלו 101 עסקים לכל 1,000 נפש באוכלוסיית המחוז. הממוצע בישראל כולה היה 61 עסקים פעילים לכל 1,000 נפש באוכלוסייה.
עסקים פעילים ל-1,000 נפש באוכלוסייה, לפי מחוז, 2007
מקור: דמוגרפיה של עסקים - מקבץ נתונים סטטיסטיים ממרשם העסקים 2007-2003, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

יום שישי, 31 ביולי 2009

העיר במספרים: שיכוני הנדל"ן

איתן בלואר

שוק הנדל"ן הוא אחד המדדים המשקפים את מצב המשק הישראלי. לאחרונה פירסם מינהל הכנסות המדינה נתונים על מכירת דירות בשנת 2007. אמנם נתונים אלו אינם מציגים את מצב השוק כיום, אך הם מאפשרים לבחון את התהליכים שעוררו עניין רב בירושלים בתקופת ההתעוררות הנדלנ"ית (תושבי חוץ, עליית מחירים ועוד).
בשנת 2007 בוצעו בירושלים וביישובים הסובבים אותה (כולל ישובים מעבר לקו הירוק) כ-12,800 עסקאות לרכישת דירה (24% מהן דירות חדשות),לעומת 12,250 עסקאות שבוצעו בשנת 2006 (28% הן דירות חדשות). מספר עסקאות דומה נרשם בשנת 2007 בתל אביב ובערים הסמוכות לה – 12,100.
המחיר הממוצע של דירה חדשה בירושלים בשנת 2007 עמד על 955 אלף ש"ח, לעומת 899 אלף ₪ לדירה יד שנייה. המחיר הממוצע לדירה חדשה באזור תל אביב גבוה באופן ניכר מבאזור ירושלים - 1.6 מיליון ₪, בעוד המחיר הממוצע של דירה יד שנייה דומה לזה שבירושלים - 897 אלף ₪.
מזה מספר שנים ניכרת עליה במספר הדירות הנרכשות על ידי תושבי חוץ. בשנת 2007 בוצעו בישראל כ-4,600 רכישות של דירות על ידי תושבי חוץ והם היוו 5% בלבד מכלל העסקאות לרכישת דירות. אזור ירושלים מהווה מוקד משיכה לתושבים חוץ - כ-27% מכלל העסקאות בישראל שבוצעו על ידי תושבי חוץ, בוצעו באזור ירושלים. אזורים מועדפים נוספים הם נתניה (18% מכלל העסקאות) ותל אביב (17%).
המחיר הממוצע לדירה שנרכשה על ידי תושב חוץ בירושלים היה 1.7 מיליון ₪ - סכום שהוא כפול מהמחיר הממוצע לדירה שנרכשה על ידי ישראלי - 821 אלף ₪. 28% מהדירות שנרכשו על ידי תושבי חוץ הן דירות היוקרה (דירות בשווי של מעל 1.7 מיליון ₪), לעומת 6% בלבד בקרב תושבי ישראל.
עסקאות לרכישת דירות
מקור: מינהל הכנסות המדינה, דוח שנתי 2007.



יום שלישי, 21 ביולי 2009

העיר במספרים: רק בריאות

אביאל ילינק

בסוף שנת 2008 כ-7.4 מיליון נפש היו מבוטחים בקופות החולים בישראל, גידול של 1.7% לעומת השנה הקודמת. למעלה ממחציתם (53%) מבוטחים בקופת חולים כללית, 25% בקופת חולים מכבי, 13% בקופת חולים מאוחדת ו-9% בקופת חולים לאומית.
במהלך שנת 2008 עברו 96,600 מבוטחים מקופה אחת לאחרת, והם היוו 1.3% מכלל המבוטחים. כתוצאה מהמעברים הפסידה קופת חולים לאומית 1.5% ממבוטחיה וקופת חולים כללית 0.5% ממבוטחיה. לעומת זאת, קופת חולים מאוחדת הגדילה את מספר מבוטחיה ב-1.3% וקופת חולים מכבי ב-1%.

שיעור המבוטחים המבוגרים (בני 65 ומעלה) גבוה במיוחד בקופת חולים כללית (13% מהמבוטחים בה) ונמוך יותר בקופות האחרות (8% ממבוטחי לאומית, 7% ממבוטחי מכבי ו-5% ממבוטחי מאוחדת). נתון זה משליך על התפלגות הפטירות בין מבוטחי הקופות. 71% מהנפטרים הם מבוטחי קופת חולים כללית, לעומת 15% מקופת חולים מכבי, 8% מקופת חולים לאומית ו-6% ממאוחדת.

ההכנסה הממוצעת לחודש עבודה של מבוטחי מכבי הייתה הגבוהה מבין מבוטחי הקופות ועמדה בשנת 2007 על כ-9,000 ₪. ההכנסה הממוצעת של מבוטחי קופת חולים לאומית הייתה הנמוכה ביותר מבין מבוטחי הקופות ועמדה על כ-6,000 ₪ בלבד.

ישנם הבדלים ניכרים בהתפלגות בין מבוטחי הקופות בחמש הערים הגדולות בארץ. בחיפה לדוגמה, 52% מהתושבים חברים בקופת חולים כללית, לעומת 43% בלבד בתל אביב ו-34% באשדוד. חלקה של קופת חולים מכבי בולט בערים תל אביב, חיפה וראשון לציון, ואילו חלקה של קופת חולים מאוחדת בולט בירושלים.

למרות היותה קופה קטנה יחסית בקנה מידה ארצי, לקופת חולים מאוחדת אחיזה איתנה במיוחד בקרב המבוטחים במטרופולין ירושלים. 37% מהמבוטחים בירושלים שייכים לקופת חולים מאוחדת. ביישובים הסמוכים לירושלים שיעור המבוטחים בקופת חולים מאוחדת הוא: 47% בביתר עילית, 43% בצור הדסה, 41% בבית שמש ובהר אדר, 36% בגבעת זאב, 35% במבשרת ציון ו-34% במעלה אדומים.
התפלגות מבוטחי קופות החולים בירושלים, 2008
מקור: בנדלק ז'ק, חברות בקופת חולים 2008, המוסד לביטוח לאומי, יוני 2009.


יום שני, 13 ביולי 2009

העיר במספרים: והגית בו יומם ולילה

מיכל קורח

הטור בשבוע שעבר עסק בספריות העירוניות המספקות שירות לאוכלוסייה החילונית והדתית. הטור הנוכחי עוסק בסיפריות המשרתות את המגזר החרדי.

עד להקמת האגף לתרבות תורנית בעיריית ירושלים, בשנת 1994, לא היו בירושלים ספריות תורניות ציבוריות. הדעה הרווחת הייתה שהאוכלוסייה החרדית יכולה להשתמש בשירותי הספריות העירוניות הפרושות בעיר, ולבחור מתוך מגוון הספרים את אלו המתאימים לה. אולם בשל אורח החיים של האוכלוסייה החרדית, חלק גדול ממנה נמנע שנים רבות מלהשתמש בשירותי הספריות העירוניות. זאת משום שהאוכלוסייה החרדית מעדיפה ספריות שבהן הספרים יהיו מותאמים לאורח החיים ולמנהגים המקובלים, שתהייה הפרדה בין בנים ובנות, גברים ונשים, ושהספריות ימוקמו בשכונות החרדיות.
יש לציין שהביקוש לספריות בקרב האוכלוסייה החרדית גבוה מאוד משום שמשפחות חרדיות על פי רב אינן מחזיקות טלוויזיה בבית ואינן משתמשות באינטרנט, והזמן המוקדש לקריאה הוא רב. כמו כן ההכנסה הנמוכה יחסית למשק בית מגבילה את היכולת לרכוש ספרים.
בשנת 2008 היו בירושלים בשכונות החרדיות 7 ספריות תורניות וספרייה ניידת. בספריות אלו היו רשומים 10,400 מנויים, מרביתם ילדים. מספר ההשאלות הממוצע למנוי עמד על 31 ספרים בשנה, לעומת 16 ספרים בשנה בספריות המשרתות את האוכלוסייה החילונית והדתית.
במהלך השנים חלה עלייה במספר המנויים בספריות התורניות מ-5,800 מנויים בשנת 2006 ל-7,300 בשנת 2007 ול-10,400 מנויים בשנת 2008. הסיבה לעלייה הניכרת במספר המנויים בשנת 2008 נעוצה בתיקון חוק הספריות הציבוריות שנכנס לתוקף בינואר 2008, שביטל את דמי המנוי לספרייה. מספר המנויים הגדול ביותר נרשם בספריות הללו: רוממה (2,400 מנויים), בית וגן (2,050), ורמות (1,550).

מנויים בספריות התורניות בירושלים, 2008

מקורות: נתונים שהתקבלו מהאגף לתרבות תורנית בעיריית ירושלים. תכנית אב למוסדות תרבות ופנאי במגזר החרדי שהוכנה על ידי מכון ירושלים לחקר ישראל עבור עיריית ירושלים.

יום שני, 6 ביולי 2009

העיר במספרים: ספרים רבותי, ספרים

מיכל קורח

ברחבי ירושלים פרושות 25 סיפריות עירוניות (לא כולל ספריות תורניות המשרתות את האוכלוסייה החרדית, להן יוקדש טור נפרד). בשנת 2008 היו רשומים בספריות אלו 33,000 מנויים, כמחציתם (48%) ילדים. בשנים האחרונות חלה עלייה ניכרת במספר המנויים בסיפריות העירוניות, מ-26,400 בשנת 2005 ל-27,800 בשנת 2006 ול-33,000 בשנת 2008. הסיבה לעלייה הניכרת במספר המנויים בשנת 2008 נעוצה בתיקון חוק הספריות הציבוריות שנכנס לתוקף בינואר 2008, שביטל את דמי המנוי לספרייה.

י
ש לציין שהעלייה במספר המנויים באה לאחר מספר שנים בהן חלה ירידה במספר המנויים בספריות בישראל ככלל. הירידה בשימוש בספריות נבעה משינויים בסדרי עדיפויות של צריכת הפנאי, מהתחזקות אמצעי התקשורת ההמוניים, ובעיקר מהתפתחות מקורות מידע חדשים וזמינים, בעיקר האינטרנט. כאמור ביטול דמי המנוי בשנת 2008 תרם רבות לעלייה במספר המנויים.

מערך הספריות בירושלים כולל ספריות שכונתיות, ספריות מתמחות (ספרייה לאומנות, ספרייה למוזיקה וספרייה ברוסית), ספרייה מרכזית וספרייה ניידת. בספריות ישנם ספרים וכן שירותי מולטימדיה, אינטרנט ומאגרי מידע. בשכונות בהן ישנה אוכלוסייה אנגלוסקסית וצרפתית גדולה יש בספריה גם ספרים באנגלית ובצרפתית. כמו כן נערכות בספריות פעילויות תרבותיות כגון שעת סיפור, מועדון קריאה, מפגש עם סופרים ועוד.
הספרייה ברוסית היא הספרייה הגדולה ביותר בארץ בשפה הרוסית, והיא משרתת הן את תושבי ירושלים, והן את תושבי היישובים הסמוכים לעיר. הספרייה הניידת משרתת שכונות חדשות שבהן אין עדיין ספרייה קבועה (דוגמת הר חומה), או שכונות בעלות אוכלוסייה מצומצמת, בהן אין הצדקה להקים ספרייה קבועה.


מספר המנויים הגדול ביותר בשנת 2008 נרשם בספריות הללו: בית הכרם (4,500 מנויים), גילה (2,900), בקעה ורמות (2,600). מספר ההשאלות הממוצע למנוי עמד על 16 ספרים בשנה. ככלל מספר ההשאלות בקרב ילדים במגזר הדתי גבוה ממספר ההשאל
ות בקרב ילדים במגזר החילוני. הספריות בהן מספר ההשאלות הגבוה ביותר נרשם בהר נוף ובגבעת שאול. כולם מוזמנים לספריות העירוניות הפרושות ברחבי העיר!
מנויים בספריות עירוניות נבחרות בירושלים, (אלפים), 2008


מקורות: נתונים שהתקבלו מהנהלת הספריות העירוניות, תכנית אב לספריות בירושלים, שנערכה על ידי מכון ירושלים לחקר ישראל עבור עיריית ירושלים, 2007.

יום רביעי, 1 ביולי 2009

העיר במספרים: מובטלים בעל כורחם

ד"ר מאיה חושן

דמי אבטלה נועדו להבטיח למובטל שלא מרצונו, אמצעי מחיה בתקופת האבטלה, ועד שיעלה בידו להיקלט שוב בשוק העבודה. חוק ביטוח אבטלה קובע שמובטל זכאי לתשלום דמי אבטלה בעבור תקופה מרבית של 175-50 יום, זאת בהתאם לגילו של המובטל ולמספר התלויים בו. הוא יכול למצות את מספר ימי האבטלה במשך שנה ממועד תחילת אבטלתו. חייל משוחרר זכאי לקבל דמי אבטלה לתקופה מרבית של 70 יום.
בשנת 2008 עמד מספר מקבלי דמי אבטלה מהמוסד לביטוח הלאומי בישראל על 48,050 - מהם 2,040 בירושלים, 3,030 בתל אביב, 1,800 בחיפה ו-1,650 בבאר שבע. עומק האבטלה (מספר הימים הממוצע שבעבורם קיבל המובטל דמי אבטלה בשנת זכאותו) הממוצע בירושלים זהה לזה שבישראל – 89 יום. לשם השוואה עומק האבטלה בתל אביב היה 81 יום, בחיפה 88 יום ובראשון לציון 88 יום. דמי האבטלה הממוצעים ליום בירושלים - 107 ₪, נמוכים בהשוואה ליישובים העירוניים האחרים בישראל - 115 ₪. דמי האבטלה הממוצעים ליום בירושלים (107 ₪) נמוכים מדמי האבטלה בתל אביב-יפו (140 ₪), בראשון לציון (129 ₪) ובחיפה (115 ₪) וגבוהים במעט מבאשדוד (105 ₪). הפערים בדמי האבטלה נובעים מפערים בשכר של הזכאים לדמי האבטלה בתקופה בה היו מועסקים בטרם הפכו למובטלים. זאת משום שגובה דמי האבטלה נקבע לפי אחוז מהשכר של הזכאי לקבל דמי אבטלה ו-"הסכום היומי הבסיסי" אשר נקבע על ידי המוסד לביטוח לאומי. בכל מקרה ישנה תקרה אשר גובה דמי האבטלה לא יעלה עליו.

דמי האבטלה הממוצעים ליום (₪), 2008

מקורות: www.working.org.il- המרכז לתעסוקה, עבודה, קורות חיים וזכויות עובדים, אסתר טולידנו, מקבלי דמי אבטלה בשנת 2008, המוסד לביטוח לאומי, 2009.

יום שני, 29 ביוני 2009

העיר במספרים: שבוע הספר

מיכל קורח

מדי שנה בתחילת חודש יוני מתקיים בישראל שבוע הספר העברי. בשבוע זה מתקיימים ירידי ספרים בערים וביישובים שונים ברחבי הארץ, בהם משתתפות רב הוצאות הספרים בישראל. בשנים האחרונות, בנוסף למכירת הספרים נערכות גם פעילויות תרבות ופנאי בנושא ספרים וספרות במקומות שונים כמו חנויות ספרים, בתי קפה, ספריות ומתנ"סים.

שבוע הספר העברי הוא יוזמה של מייסדת הוצאת הספרים מסדה ברכה פלאי ז"ל. בפעם הראשונה התקיים האירוע בשנת 1926, בשדרות רוטשילד בתל-אביב, והוא נמשך יום אחד. עד שנת 1961 ‎התקיים אירוע זה אחת לכמה שנים.
את שבוע הספר העברי במתכונתו הנוכחית יזם וערך לראשונה המשורר והסופר שלמה טנאי במאי 1959, במסגרת אירועי העשור להקמת המדינה.

על פי נתוני התאחדות הוצאות הספרים בישראל בכל שנה יוצאים לאור בישראל 4,000 כותרים חדשים, ונמכרים 34 מיליון ספרים - מהם 17 מיליון ספרי קריאה, ספרי עיון ואנציקלופדיות, והיתר בעיקר ספרי לימוד. בהתאחדות הוצאות הספרים בישראל חברות 49 הוצאות ספרים, 12 מהן ממוקמות בירושלים.
קריאת ספרים היא חשובה ומומלצת בכל הגילים ובמיוחד בגילאי הינקות והילדות משום שהיא תורמת להתפתחות הילד ולביטחון העצמי שלו ומפתחת את הדמיון והיצירתיות.
בשנת 2007 היתה ההוצאה החודשית הממוצעת של משק בית בישראל לקניית עיתונים, ספרים ומכשירי כתיבה 85 ₪. זאת לעומת 87 ₪ בירושלים ובחיפה 101 ₪ בתל אביב-יפו ו-120 ₪ בראשון לציון.

הוצאה חודשית ממוצעת של משק בית לקניית עיתונים, ספרים ומכשירי כתיבה, 2007



מקורות: ויקיפדיה, www.read4free.co.il, התאחדות הוצאות הספרים בישראל, סקר הוצאות משק הבית 2007, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

יום ראשון, 21 ביוני 2009

אתר חדש למכון ירושלים באנגלית

לאחרונה עלה לאוויר האתר החדש של מכון ירושלים לחקר ישראל, בשפה האנגלית.
באתר החדש ניתן למצוא נתונים, מידע על המכון, פרסומים וחדשות על המכון ועל התחומים בהם הוא עוסק.

להלן חלק מדבריה של אורה אחימאיר, מנכ"לית מכון ירושלים לחקר ישראל, לרגל השקת האתר החדש:
Until recently, our wealth of materials – the extraordinary research of our experts, the maps, the exchange of views in our numerous seminars and conferences – were limited to Israeli audiences: the thousands of people who participated in our events, acquired our publications and visited our Hebrew web site. Now we are launching a new website which we hope will turn out to be a powerful tool for bringing our massages to the world, a hub for sharing knowledge about Jerusalem - the city and the dream. As the Middle East, Jerusalem and the central issues surrounding the dispute emerge time and again at the focus of international interest, we feel obligated to enrich global public discourse and understanding with our studies and analysis. We invite you to participate in our search for knowledge and ideas. We hope visitors to our site will better understand the complex issues we are presenting. With the belief that Jerusalem is a cosmopolitan city, an inspiring city, a city of interest to all humankind, we welcome you.

העיר במספרים: אין עשן בלי אש

מיכל קורח

ביום ראשון ה-31.5.09 התקיים בישראל יום ללא עישון. יום זה מתקיים בישראל בכל שנה, במקביל ל"יום ללא עישון" המצוין ברחבי העולם, מאז שנת 1987. מטרתו של יום להגביר את המודעות למניעת תמותה ותחלואה ממחלות הנגרמות בעקבות עישון טבק, ולהעלות את נושא העישון על סדר היום העולמי.
נזקי העישון הם רבים: העישון עלול לגרום להתקפי לב, למחלות סרטן שונות, מחלות בדרכי הנשימה, מחלות לב וכלי דם ועוד. על פי הערכות משרד הבריאות כ-10,000 בני אדם מתים בישראל מדי שנה כתוצאה מנזקי עישון: 85% מעישון פעיל וכ-15% מעישון סביל (פסיבי).

מנתוני הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה שבשנת 2007 25% מבני 20+ בישראל ציינו שהם מעשנים (לפחות סיגריה אחת ביום). במרוצת השנים חלה ירידה מתמשכת בשיעור המעשנים - בשנת 1970 עמד שיעור המעשנים על 42%, ושיעורם ירד ל-37% בשנת 1980, 31% בשנת 1992 ול-24% בשנים 2008-2007.
ככלל שיעור הגברים המעשנים (34%) גבוה משיעור הנשים המעשנות (17%). שיעור המעשנים בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל (29%) גבוה משיעור המעשנים בקרב האוכלוסייה היהודית (21%).

שיעור המעשנים בירושלים, מקרב בני 20+, עמד על 24%, והוא דומה לשיעור המעשנים בחיפה (23%), ונמוך משיעור המעשנים בתל אביב (32%). שיעור הגברים המעשנים בירושלים (34%) גבוה בכמעט פי 2.5 משיעור הנשים המעשנות (14%). בתל אביב הפער בין שיעור הגברים המעשנים (36%) לשיעור הנשים המעשנות (29%), נמוך יותר.
בחינת שיעור המעשנים בירושלים על פי גיל מצביעה על כך ששיעור המעשנים בין קבוצות הגיל השונות די דומה עד גיל 59. שיעור המעשנים בקרב בני 20-29, 30-39, 40-49 ו-50-59 הוא 28%-26%. בקרב בני 60+ עמד שיעור המעשנים על 11%.

שיעור המעשנים מקרב בני 20+ בערים נבחרות, 2007.



מקורות: אתר האינטרנט של האגודה למלחמה בסרטן,
הסקר החברתי 2007, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה,
דוח שר הבריאות על העישון בישראל 2008.

יום שלישי, 16 ביוני 2009

העיר במספרים: עיר הילדים

ד"ר מאיה חושן

ירושלים היא הגדולה בערי ישראל במספר תושביה וכך גם מערכת החינוך שלה. בשנת הלימודים תשס"ט שתסתיים בקרוב לומדים במערכת החינוך בירושלים כ-225,000 תלמידים. מספר התלמידים במערכת החינוך בירושלים דומה לגודל אוכלוסיית העיר ראשון לציון - העיר הרביעית בגודלה בישראל - שמנתה בשנת 2008 226,000 תושבים.

ירושלים מתאפיינת במגוון האנושי-תרבותי שלה, וכפועל יוצא מכך מערכת החינוך שלה מורכבת ומגוונת. בעיר בתי ספר ייחודיים ומיוחדים בכל המגזרים (אולפנה לאומנויות-אמונה, בית ספר ניסויי, בתי ספר המתמחים בשילוב ילדים עם צרכים מיוחדים, תורה ומדע ועוד) – הממלכתי, הממלכתי-דתי, החרדי והערבי. תהליכים דמוגרפיים (בעיקר הזדקנות אוכלוסייה והגירה) שהתרחשו בירושלים בקרב קבוצות האוכלוסייה השונות מאמצע משנות ה-90 וביתר שאת בשנות האלפיים הביאו לשינויים בפריסת קבוצות האוכלוסייה השונות בעיר ובמספר הילדים בכל מגזר. לתהליכים אלה ישנה השפעה ישירה על הביקוש לשירותי חינוך.

בשנת תשס"ט לומדים, כאמור במערכת החינוך בירושלים 225,000 תלמידים – 150,100 בחינוך העברי ו-75,000 בחינוך הערבי. טור זה יתמקד בתמורות שחלו בשנים האחרונות במספר התלמידים בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי. מניתוח נתוני התלמידים בחינוך היסודי הממלכתי והממלכתי-דתי מסתמנת מגמה של עלייה במספר התלמידים בחינוך הממלכתי-דתי שמצביעה על עלייה בכושר המשיכה של ירושלים לאוכלוסייה דתית (הלא-חרדית). בשנים תשנ"ח-תשס"ג חלה ירידה במספר התלמידים בבתי הספר היסודיים בחינוך הממלכתי-דתי, אך בחומש האחרון (תשס"ד-תשס"ט) השתנתה המגמה ונרשמת עליה של 5% במספר התלמידים.
בבתי הספר היסודיים בחינוך הממלכתי לעומת זאת חלה ירידה של 11% בחומש האחרון. בבתי הספר היסודיים בחינוך הממלכתי ישנה מזה 13 שנה מגמה מתמשכת של ירידה במספר התלמידים – ומספרם ירד מ-17,200 תלמידים בשנת תשנ"ה ל-11,600 בשנת תשס"ט.

תלמידים בבתי ספר יסודיים בירושלים, לפי מגזר



מקורות:שנתון מנח"י ושנתון מנח"ח, לשנים המתאימות, אתר האינטרנט של עירית ירושלים.

יום רביעי, 10 ביוני 2009

העיר במספרים: שביעות רצון משירותי הרשויות המקומיות

שירי בורנשטיין
במסגרת הסקר החברתי שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנת 2007 נשאלו תושבי ישובים שונים בישראל (בני 20 ומעלה) אשר נזדקקו לשירותי העירייה בשנה החולפת באשר לשביעות רצונם משירותי העירייה.
בעת מגעיהם עם הרשויות המקומיות, 70% מתושבי חמשת הערים הגדולות בישראל בחרו (או נאלצו) להיפגש אישית עם פקידי העירייה, ואילו 22% בחרו לפנות לשירותי העירייה באמצעות הטלפון או הפקס. במסגרת מגעים אלו, 67% מתושבי תל אביב-יפו וראשון-לציון העניקו לשירותים שקיבלו בעיריות שלהם ציונים גבוהים במיוחד (מרוצה או מרוצה מאד). 61% מתושבי ירושלים ציינו אף הם את שביעות רצונם מהשירות שניתן להם, וכך גם 56% מתושבי חיפה. לעומת זאת רק 47% מתושבי אשדוד היו מרוצים משירותי העירייה במקום מגוריהם.

נראה כי בעת מגעיהם עם הרשויות המקומיות, חשו תושבי ראשון-לציון וירושלים כי זכו לפקידים האדיבים ביותר – 70% מתושבי ראשון-לציון ציינו לחיוב את יחס עובדי העירייה, וכך גם 66% מתושבי ירושלים. לעומתם, 59% מתושבי אשדוד ו-48% מתושבי חיפה ציינו לרעה את יחס עובדי העירייה.
ומה באשר לנגישות ולזמן ההמתנה? גם כאן נראה כי לתושבי ראשון-לציון המפגש עם רשויות העירייה הוא הנוח ביותר – 91% מהתושבים ציינו לחיוב את מיקום המשרדים ו-58% ציינו כי זמן ההמתנה לא הפריע להם במידה משמעותית. מקרב תושבי הערים האחרות, דווקא לתושבים הירושלמים היה קשה יותר להגיע למשרדים - 27% מהירושלמים ציינו כי אינם מרוצים ממיקום המשרדים, וכך גם 24% מתושבי אשדוד, 22% מתושבי חיפה ו-20% מתושבי תל אביב-יפו. בנוגע למשך ההמתנה, 66% מהתל-אביבים ציינו כי זמן ההמתנה לשירות לא הפריע להם. לעומתם, ציינו 58% מתושבי אשדוד כי הם סובלים מזמן המתנה ארוך במיוחד לקבלת השירות. בנושא זה התושבים הירושלמיים היו חלוקים בדעתם – 48% ציינו כי הדבר הפריע להם, ו-52% כנראה פשוט המתינו בשקט לתורם.

אחוז התושבים שהשתמשו בשירותי העירייה בשנת 2007.


מקור: הסקר החברתי, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2007

יום שני, 1 ביוני 2009

העיר במספרים: האוכלוסייה האתיופית בישראל ובירושלים

מיכל קורח
בשנת 1984 החל גל העלייה הגדול הראשון מאתיופיה לישראל שכונה 'מבצע משה'. כעבור עשור נערך מבצע נוסף להעלאת יהודי אתיופיה - "מבצע שלמה".
בסוף שנת 2006 מנתה הקהילה האתיופית בישראל 110,700 נפשות, והם היוו כ-2% מכלל האוכלוסייה היהודית בישראל. 69% מהם עולים ו-31% ילידי ישראל שאביהם נולד באתיופיה.
היישובים בהם גרים מספר גדול ביותר של בני הקהילה האתיופית הם: נתניה (10,200), אשדוד (6,200), באר שבע (6,200) רחובות (6,200), וחיפה (5,500). הישובים בהם האוכלוסייה האתיופית מהווה שיעור גבוה יחסית מאוכלוסיית היישוב הם: שדה יעקב (מושב בעמק יזרעאל) – 30%, קריית מלאכי – 17%, באר יעקב – 11% וגדרה - 9%.

האוכלוסייה האתיופית בישראל היא אוכלוסייה צעירה בהשוואה לכלל האוכלוסייה היהודית, ומתאפיינת באחוז גבוה של ילדים ובאחוז נמוך של קשישים. בשנת 2006 שיעור הילדים בני 0-14 בקרב האוכלוסייה האתיופית עמד על 36% (לעומת 25% בקרב כלל האוכלוסייה היהודית), ושיעור הקשישים עמד על 5% בלבד (לעומת 11% בקרב כלל האוכלוסייה היהודית).
בשנת 2006 מנתה הקהילה האתיופית בירושלים 4,500 תושבים, והיא היוותה 1% מהאוכלוסייה היהודית בעיר. השכונות העיקריות בהן גרה אוכלוסייה אתיופית הן: עיר גנים ג', קטמון ט' ושיכוני תלפיות. יישובים סביב ירושלים בהם מתגוררת אוכלוסייה אתיופית הם: בית שמש (2,500) מבשרת ציון (1,400) ומעלה אדומים (500).

מידי יום ירושלים נערך טקס ממלכתי שבו מציינים יהודי אתיופיה את מותם של 4,000 מבני קהילתם שנספו במדבריות סודן, בדרכם למדינת ישראל. מיקום האנדרטה בירושלים ועריכת טקס האזכרה ביום ירושלים הם אות וסמל לזיקתם החזקה של יהודי אתיופיה לעיר. עד שנת 2007 התקיים טקס הזיכרון באנדרטה זמנית שנבנתה בשנת 1989 לזכר הניספים בקיבוץ רמת רחל (הסמוך לירושלים). בשנת 2007 נחנכה אנדרטה קבועה בהר הרצל ובסמוך לה נערך הטקס. האנדרטה כוללת אלמנטים המאפיינים את אתיופיה ואת המסע לישראל - בהם נוף המדבריות ובקתות העץ.

אוכלוסייה אתיופית בערים נבחרות, 2007 (אלפים)

מקור: האוכלוסייה האתיופית בישראל, נתונים דמוגרפים, 2006, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

יום שלישי, 26 במאי 2009

העיר במספרים: שביעות רצון תושבים משירותי העירייה

שירי בורנשטיין
במסגרת הסקר החברתי שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2007 נשאלו תושבי ישובים שונים בישראל (בני 20 ומעלה) אשר נזדקקו לשירותי העירייה בשנה החולפת באשר לשביעות רצונם משירותי העירייה.
בעת מגעיהם עם הרשויות המקומיות, 70% מתושבי חמשת הערים הגדולות בישראל בחרו (או נאלצו) להיפגש אישית עם פקידי העירייה, ואילו 22% בחרו לפנות לשירותי העירייה באמצעות הטלפון או הפקס. במסגרת מגעים אלו, 67% מתושבי תל אביב-יפו וראשון-לציון העניקו לשירותים שקיבלו בעיריות שלהם ציונים גבוהים במיוחד (מרוצה או מרוצה מאד). 61% מתושבי ירושלים ציינו אף הם את שביעות רצונם מהשירות שניתן להם, וכך גם 56% מתושבי חיפה. רק 47% מתושבי אשדוד היו מרוצים משירותי העירייה במקום מגוריהם.
נראה כי בעת מגעם עם הרשויות המקומיות, חשו תושבי ראשון-לציון וירושלים כי זכו לפקידים האדיבים ביותר – 70% מתושבי ראשון-לציון ציינו לחיוב את יחס עובדי העירייה, וכך גם 66% מתושבי ירושלים. לעומתם, 59% מתושבי אשדוד ו-48% מתושבי חיפה ציינו לרעה את יחס עובדי העירייה.
ומה באשר לנגישות ולזמן ההמתנה? גם כאן נראה כי לתושבי ראשון-לציון המפגש עם רשויות העירייה הוא הנוח ביותר – 91% מהתושבים ציינו לחיוב את מיקום המשרדים ו-58% ציינו כי זמן ההמתנה לא הפריע להם במידה משמעותית. מקרב תושבי הערים האחרות, דווקא לתושבים הירושלמים היה קשה יותר להגיע למשרדים- 27% מהירושלמים ציינו כי אינם מרוצים ממיקום המשרד, וכך גם 24% מתושבי אשדוד, 22% מתושבי חיפה ו-20% מתושבי תל אביב-יפו.

בנוגע למשך ההמתנה, 66% מהתל-אביבים ציינו כי זמן ההמתנה לשירות לא הפריע להם. לעומתם, ציינו 58% מתושבי אשדוד כי הם סובלים מזמן המתנה ארוך במיוחד לקבלת השירות. בנושא זה התושבים הירושלמיים היו חלוקים בדעתם – 48% ציינו כי הדבר הפריע להם, ו52% כנראה פשוט המתינו בשקט לתורם.

אחוז התושבים שהשתמשו בשירותי העירייה במהלך 2007

מקור: הסקר החברתי, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2007