העיר במספרים: פריון בעולם, בישראל ובירושלים המשך

ד"ר מאיה חושן
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

שאלת ירושלים היא שאלה חובקת עולם. היא חובקת דתות, תרבויות ועמים. השונוּת בין קבוצות האוכלוסייה ומגוון הזהויות והאינטרסים שמפריד בין האוכלוסיות, מעודדים ומעמיקים ניגודים ותחרות בין קבוצות. אלו גם אלו מובילים להיבדלות ולמאבקי שליטה על שטח, על משאבים ועל אורחות-חיים, של כלל הקבוצות ביחד ושל כל קבוצה לחוד. במכלול ההתרחשויות הללו, לפאן הדמוגרפי "מקום של כבוד" ובתוכו ראוי להקדיש תשומת לב למרכיב הילודה. לשיעור הפריון הכולל (מספר הילדים שאישה צפויה ללדת במהלך חייה) קשר ישיר לריבוי הטבעי. עם זאת ראוי לציין שלצד הפריון למבנה הגילים ולשיעורי התמותה תפקיד חשוב בהיקף הריבוי הטבעי. ירושלים מתאפיינת בשיעורי-ילודה ובשיעורי פיריון גבוהים. כך לדוגמא, מספר הילדים הממוצע שאישה ירושלמית צפויה ללדת, גבוה פי שניים ממספר הילדים שאישה תל-אביבית או חיפאית צפויות ללדת, אך הוא מחצית מזה של האישה במודיעין עילית (יישוב חרדי סמוך למודיעין).

בשנת 2008 היה שיעור הפריון הכולל בקרב האוכלוסייה היהודית בירושלים 4.1 והוא גבוה מזה שבכל אחת מהערים הגדולות שאוכלוסייתן מונה מעל 200,000 תושבים - 3.0 באשדוד, 2.9 בישראל, 2.2 בראשון לציון, ו- 2.1 בתל-אביב-יפו ובחיפה. בישראל נרשם שיעור פיריון של 2.8.
ההסבר לשיעור הילודה הגבוה יחסית בקרב האוכלוסייה היהודית בירושלים נעוץ בפריון גבוה במיוחד המאפיין את האוכלוסייה החרדית וכן בפריון גבוה המאפיין את האוכלוסייה הדתית, בהשוואה לאוכלוסייה החילונית.

שיעורי הפיריון בישראל ובירושלים השתנו במהלך השנים. בשנים 2008-2000 חלה עלייה בשיעור הפריון בקרב האוכלוסייה היהודית והאחרת בישראל מ-2.6 ל-2.8, ובירושלים מ-3.7 ל-4.0. בקרב האוכלוסייה הערבית לעומת זאת, הן בישראל והן בירושלים חלה ירידה בשיעורי הפריון, כאשר הירידה בשיעור הפריון בישראל היא חדה יותר. אלו ירדו מ-4.4 ל-3.6 בישראל, ומ-4.3 ל-4.0 בירושלים. יוצא אפוא שבשנת 2008 שיעור הפריון בקרב האוכלוסייה היהודית והערבית דומה.

העיר במספרים: יום עסל ויום בסל

מיכל קורח
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

לא אחת מתעוררות בקרבנו תחושות של עצב ובדידות, מתחים וכעסים, המקבלים משנה תוקף בחגים, לאור הארוחות והארועים המשפחתיים. על מנת להקל על תחושות אלו ולתת מענה למתמודדים עם מצבי משבר הוקמה עמותת ער"ן – עזרה ראשונה נפשית. העמותה מפעילה מוקד תמיכה ועזרה נפשית בטלפון (1201 מכל טלפון) ובאינטרנט, תוך הקפדה מוחלטת על סודיות ואנונימיות. שירות זה הוקם בשנת 1971 ביוזמת הגב' מריה ברטה זסלני, לזכרו של בעלה, הפסיכיאטר ד"ר אריה זסלני. הסניף הראשון של ער"ן שכן בביתה, ועד שנת 1983 הוקמו 4 סניפים נוספים: בתל-אביב, בחיפה, בבאר-שבע ובנתניה, שפעלו בחסות העיריות. בשנת 1983 אוגדו כל הסניפים לעמותה ארצית אחת.

כיום פועל השירות ב-10 מוקדים בארץ: ירושלים, תל אביב, חיפה, באר שבע, נתניה, כפר סבא, כרמיאל, חדרה, ראשון לציון ונצרת. השרות העיקרי שמספקת העמותה הוא מענה טלפוני, הפועל 24 שעות ביממה, לכל אדם, בכל סוג של מצוקה. הקו פועל בשלוש שפות: עברית, ערבית ורוסית. כמו כן פועל קו המיועד לחיילים וקו המיועד לאוכלוסיית הקשישים. את המענה לפניות מספקים מתנדבים, הבאים מרקע מקצועי מגוון, ועברו הכשרה מקצועית לצורך מילוי תפקידם.

בשנת 2009 נרשמו 135,000 פניות לקו של לער"ן – 58% מהן של נשים. מהתפלגות הפניות לפי נושא עולה שהסיבות העיקריות היו: בדידות (24%), מחלות נפש (19%), יחסים עם בן/בת זוג (9%), יחסים בינאישיים (7%), יחסי הורים-ילדים (6%) ודיכאון (6%).
בקרב החיילים הנושאים העיקריים היו זהות מינית (12%), חרדה או טראומה (7%), בעיות במיניות (6%) ותקיפה מינית (4%). בקרב הקשישים הפניות השכיחות היו בגין בדידות (52%) ויחסים בינאישיים (12%). במגזר הערבי הנושאים העיקריים היו יחסים עם בן/בת הזוג (51%) ובדידות (42%).

מקור: נתונים שהתקבלו מעמותת ער"ן.

העיר במספרים: נופשים ונהנים בארץ

אביאל ילינק
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

רבים מתושבי ישראל מנצלים את חופשת הפסח ליציאה לנופש ולטיולים. כיאה למסורת הנדידה של עם ישראל במדבר ולאורך ההיסטוריה, רבים מתושבי ישראל מטיילים בימי החג ברחבי הארץ או טסים ליעדים שונים בעולם. התורים בעמדות לחידוש הדרכונים במשרד הפנים ובעמדות ביקורת הדרכונים בנתב"ג מעידים כי רבים מבלים את חופשתם בחו"ל, אך מתברר כי רבים עוד יותר מבלים את חופשתם בארץ. מנתוני הסקר החברתי שעורכת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי בשנת 2008 51% מהישראלים (בני 20+) יצאו לנופש או לטיול בארץ שכלל לינה מחוץ לבית (ב-12 החודשים שקדמו לראיון), לעומת 31% שיצאו לנופש או לטיול בחו"ל.

הנתונים מצביעים על כך שבקרב האוכלוסייה היהודית ישנו קשר בין מידת הדתיות לבין שיעור היוצאים לנופש או לטיול בארץ. 58% מהחילונים יצאו לנופש או טיול בארץ בשנה האחרונה בהשוואה ל-55% מהדתיים ורק 46% מהחרדים.
כפי שניתן היה לצפות, למצב הכלכלי יש השפעה על החלטה לצאת לנופש. מנתוני הסקר עולה כי 68% מקרב תושבי ישראל אשר היו מרוצים מאד ממצבם הכלכלי יצאו לנופש בארץ בשנת 2008. זאת לעומת 58% מאלו שהיו מרוצים ממצבם הכלכלי, 44% מהתושבים שהיו לא כל כך מרוצים, ורק 23% מהתושבים שלא היו מרוצים כלל ממצבם הכלכלי.

מהשוואה בין תושבי הערים הגדולות עולה כי 48% מתושבי ירושלים יצאו לנופש או לטיול בארץ בשנת 2008 לעומת 55% מתושבי תל אביב-יפו, 53% מתושבי ראשון לציון, 52% מתושבי אשדוד ו-47% מתושבי חיפה.
בקרב אוכלוסיית ירושלים - האוכלוסייה היהודית נופשת או מטיילת בארץ הרבה יותר מהאוכלוסייה הערבית - 59% מהיהודים יצאו לנופש או לטיול בארץ בשנת 2008 לעומת 24% בלבד מהערבים.

מקור: הסקר החברתי 2008, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

העיר במספרים: בלדה לחוזר לקיבוץ

מיכל קורח
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

דגניה הוא הקיבוץ הראשון בישראל, שנוסד בשנת 1910 על שפת הכנרת. בסוף 1947 כבר היו בארץ 145 קיבוצים, ובמהלך 1948 הוקמו 21 קיבוצים נוספים. נכון לשנת 2008 היו בישראל 267 קיבוצים, בהם גרו 126,700 איש, שהיוו 2% מאוכלוסיית ישראל.
מבחינת הפריסה המרחבית של הקיבוצים עולה שמרבית הקיבוצים ממוקמים בפריפריה של המדינה - כמחצית (49%) מהקיבוצים הם במחוז הצפון, ו-24% במחוז הדרום. במחוז ירושלים נמצאים 3% מהקיבוצים בישראל. סמוך לירושלים ישנם 3 קיבוצים: רמת רחל מדרום (קיבוץ זה הוא למעשה מובלעת בתוך השטח המוניציפלי של ירושלים) וקריית ענבים ומעלה החמישה ממערב. במועצה האזורית מטה יהודה, הממוקמת ממערב לירושלים ישנם 8 קיבוצים (כולל הקיבוצים שצויינו לעיל).

החל משנות ה-90 ולמשך עשור חלה ירידה הדרגתית באוכלוסיית הקיבוצים, אולם החל משנת 2000 חלה עלייה בגודל האוכלוסייה מ-115,300 בשנת 2000, ל-117,700 בשנת 2005 ול-126,700 בשנת 2008. העלייה באוכלוסיית הקיבוצים נובעת מקליטה של חברים חדשים, חלקם בנות ובני קיבוץ, שעזבו אותו בעבר, וחוזרים לגור בו כיום. קליטת אוכלוסייה חדשה בקיבוצים התאפשרה הודות להרחבות בנייה למגורים שנערכו בקיבוצים.
בשנת 2008 היה הגיל החציוני של האוכלוסייה בקיבוצים (שמרביתה אוכלוסייה יהודית) 31 שנה,
והוא היה זהה לגיל החציוני של כלל האוכלוסייה היהודית בישראל, ושל האוכלוסייה היהודית שהתגוררה ביישובים עירוניים.

מזה למעלה מעשור עוברים הקיבוצים שינויים רבים, שעיקרם הפרטה של שירותים, קבלת שכר דיפרנציאלי ושיוך נכסים. כפי שעולה מנתונים שהתפרסמו בשנתון התנועה הקיבוצית, בשנת 2007 25% מהקיבוצים היו שיתופיים, 68% פעלו על פי דגם רשת הביטחון ו-6% על פי דגם משולב. מרבית הקיבוצים השיתופיים נמצאים באזור הנגב והערבה.

מקורות: שנתון התנועה הקיבוצית מס' 6, התנועה הקיבוצית; פויין אברהם, התנועה הקיבוצית, מידע ומספרים 2007, יד טבנקין. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

העיר במספרים: מתחת לקו

מיכל קורח
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

נתוני העוני בישראל מחושבים על פי הגישה היחסית, שלפיה מי שרמת חייו רחוקה במידה ניכרת מרמת החיים המאפיינת את החברה הוא עני. ההכנסה הפנויה החציונית (מעבודה, הון ונכסים, לאחר תשלום מיסים ישירים ותשלומי העברה)של האוכלוסייה נחשבת להכנסה המייצגת של החברה. ההכנסה החציונית היא רמת ההכנסה אשר ל-50% מהמשפחות יש הכנסה השווה לה או נמוכה ממנה, ול-50% האחרים יש הכנסה הגבוהה ממנה. קו העוני מוגדר כמחצית ההכנסה הפנויה החציונית של האוכלוסייה. משפחה שהכנסתה הפנויה נמוכה מקו העוני נחשבת למשפחה ענייה.

בשנת 2008 24% מהנפשות בישראל חיו מתחת לקו העוני. שיעור העוני הגבוה ביותר מבין 14 הערים הגדולות בישראל נמדד בערים בני ברק (47%), ירושלים (43%) ואשדוד (29%). שלוש הערים הללו היו היחידות מבין 14 הערים הגדולות בישראל, ששיעור העוני בהן היה גבוה משיעור העוני בישראל. אחת הסיבות לשיעור העוני הגבוה בערים אלו היא שמתגוררת בהן אוכלוסייה חרדית רחבת היקף. האוכלוסייה החרדית מתאפיינת במספר ילדים ממוצע גבוה למשפחה, ובשיעור השתתפות נמוך בכח העבודה וכפועל יוצא מכך בהכנסה נמוכה למשפחה ובהכנסה ממוצעת נמוכה לנפש. שיעור עוני נמוך יחסית - 10% ומטה - נרשם בהרצליה, פתח תקווה, ראשון לציון, רחובות, חולון ורמת גן.

באוכלוסיית ירושלים, שיעור העוני בקרב האוכלוסייה הערבית (65%) גבוה באופן ניכר מאשר בקרב האוכלוסייה היהודית (31%). זאת משום שהאוכלוסייה הערבית מתאפיינת אף היא בהכנסה נמוכה למשק בית ובמספר ילדים ממוצע גבוה.

בהמשך לשיעור העוני, נתוני עומק העוני מאפשרים לבחון עד כמה רחוקה הכנסת העניים מקו העוני. עומק העוני בירושלים הוא הגבוה ביותר מבין הערים הגדולות - הכנסת העניים בירושלים נמוכה בממוצע, ב-44% מקו העוני. בבני ברק, שבא שיעור העוני גבוה מישראל, עומק העוני נמוך במעט מירושלים – 38%. בהרצליה נרשם עומק העוני הנמוך ביותר – 19%.

מקורות: נתונים שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי, סמי כהונאי, מדידת עוני בישראל – השיטה הנוכחית ושיטות חלופיות, מרכז מחקר ומידע, הכנסת.

העיר במספרים: דירה להשכיר

שירי בורנשטיין
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה לאחרונה נתונים על דיור ב-14 הערים הגדולות בישראל (בהן למעלה מ-100,000 תושבים) לשנת 2008. מנתונים אלו עולה כי ערי המרכז הגדולות (ובפרט תל-אביב, רמת-גן וראשון לציון) הן היקרות ביותר בתחום הדיור, ומחוץ לגוש דן מתחרה בהן רק ירושלים.

תחום הדיור בטור זה כולל שלושה מרכיבים – הערך הממוצע של דירה, שכירות חודשית ממוצעת והוצאה חודשית ממוצעת לדיור.

בשנת 2008 עמד הערך הממוצע של דירה בישראל על 964,000 ₪. הערך הממוצע הגבוה ביותר נרשם בתל אביב - 1,283,000 ₪, ובירושלים, בה ערך הדירה היה 1,174,000 ₪. את הערך הממוצע הנמוך ביותר ניתן היה למצוא בבאר שבע, אשקלון ובת ים (505,000 ₪, 578,000 ₪ ו-609,000 ₪, בהתאמה), ובחיפה, בה ערכה הממוצע של דירה היה 659,000 ₪.

שכר הדירה הממוצע בישראל עמד באותה שנה על 1,920 ₪ לחודש. שלוש הערים המובילות בגובה שכר הדירה הממוצע הן תל אביב (2,830 ₪), ראשון לציון (2,590 ₪) ורמת גן (2,520 ₪). בבאר שבע, לעומת זאת, שכר הדירה החודשי הממוצע היה 780 ₪ בלבד - פחות משליש ממחיר השכירות הממוצעת בתל אביב. באשקלון שכר הדירה היה 1,130 ₪ ובחיפה - 1,310 ₪. בירושלים עמד שכר הדירה הממוצע על 2,070 ₪ לחודש.

ערי גוש דן מובילות גם בסעיף ההוצאה לדיור (הכולל מיסים עירוניים, שכר דירה וצריכת שירותי דיור אחרים) – תושב תל אביב הוציא בממוצע בחודש 3,930 ₪, תושב ראשון לציון הוציא 3,690 ₪ בחודש ותושב רמת גן – 3,200 ₪. סכום דומה נרשם גם בחולון (3,160 ₪) ובפתח תקווה (3,030 ש"ח). מחוץ לגוש דן מובילה ירושלים בהוצאה הגבוהה ביותר על בסעיף ההוצאה לדיור – 2,830 ₪ לחודש. תושב חיפה הוציא בחודש 1,840 ₪ ואילו תושב באר שבע הוציא רק 1,800 ₪.

מקור: הודעה לעיתונות: הוצאות משק הבית ב-14 הערים הגדולות בישראל בשנת 2008, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

העיר במספרים: מחשב(יה) חיובית

מיכל קורח

מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

בשנת 2008 לכ-66% ממשקי הבית בירושלים היה מחשב ול-45% היה מנוי לאינטרנט. שיעור משקי הבית שהיה ברשותם מחשב בירושלים ושעור בעלי מנוי לאינטרנט נמוך בהשוואה לישראל ולערים הגדולות האחרות, ודומה לאשדוד. (זאת בין היתר משום שבקרב האוכלוסייה החרדית, המונה כ-20% מאוכלוסיית העיר, מקובל לא להחזיק מחשב בבית).

השימוש באינטרנט הוא לצרכים שונים: חיפוש מידע, לימודים, קניות, תשלומים, חיפוש עבודה ועוד. בשנים האחרונות מאז ההתפתחויות בתחום המחשבים והטכנולוגיה, נוצר פער הולך וגדל בין אלו המשתלבים בעולם דינמי זה לבין אלו שאינם חשופים לו. על מנת לצמצם פער זה נוסדה בירושלים בשנת 2003, על ידי קבוצת אנשי חינוך והייטק תושבי ירושלים, העמותה "מחשבה טובה". החזון של העמותה הוא להעצים אוכלוסיות חלשות באמצעות הקניית ידע ופיתוח מיומנויות מחשב. לשם כך מעבירה העמותה קורסים להקניית ידע בסיסי במחשבים, לימוד תוכנות, גלישה באינטרנט, רובוטיקה, אנימציה ועוד. האוכלוסייה שמשתתפת בקורסים מגוונת וכוללת, אוכלוסייה יהודית (חילונית, דתית וחרדית) וערבית -נוער בסיכון, קשישים, ילדים, בעלי צרכים מיוחדים, מובטלים ועוד. את הקורסים מעבירים אנשי מקצוע ומתנדבים.

העמותה פועלת ב-7 מרכזים קהילתיים בירושלים - 5 במגזר היהודי (תלפיות, תלפיות מזרח, קריית מנחם, רמות פסגת זאב) ו-2 במגזר הערבי (ואדי ג'וז והעיר העתיקה). בשנת 2008 השתתפו בקורסים השונים שהעבירה העמותה כ-3,300 איש ואישה. כמו כן מפעילה העמותה 3 כיתות מחשבים ניידות, שבאמצעותן למעשה ניתן להגיע לכל מקום וללמד כל אוכלוסייה באשר היא.

פרוייקט חדש שמפעילה העמותה הוא האקו.לוגי – אקולוגיה וטכנולוגיה למען הקהילה. בשלב ראשון בני נוער בסיכון מוכשרים כטכנאי מחשבים. בני נוער אלו מתקנים מחשבים ישנים הנתרמים על-ידי חברות, ואלו נמסרים לאחר מכן למשפחות מעוטות יכולת. יוצא איפוא שהמשפחות זוכות לקבל מחשב, ובמקביל גם איכות הסביבה יוצאת נשכרת, משום שהמחשבים אינם נזרקים לאשפה.
תושבי העיר מוזמנים להשתלב בפעילות העמותה, אם כמשתתפים ו/או כמתנדבים!

מקורות: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נתונים שהתקבלו מעמותת מחשבה טובה.

העיר במספרים: באוויר, בים וביבשה

מיכל קורח
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

בשנת 2008 נמדדו ברחבי העולם 922 מיליון תנועות תיירים. 51% מהן לצורכי בילוי, פנאי ונופש, 15% לצרכי עבודה ועסקים ו-27% לצרכים אחרים כגון ביקור קרובים וחברים, סיבות דתיות, טיפולים רפואיים ועוד. המדינות המובילות בעולם בכניסות תיריים היו צרפת (79.3 מיליון), ארצות הברית (58.0 מיליון), ספרד (57.3 מיליון) וסין (53.0 מיליון). יש לציין שעיקר ביקורי התיירים נרשמו במדינות הסמוכות למקום המגורים.

שנת 2008 היתה שנת שיא במספר היציאות של ישראלים לחו"ל - 4.2 מיליון, מרביתן (85%) בדרך האוויר. הגיל הממוצע של היוצאים עמד על 40 שנה. חציון השהות הממוצע הוא 7 ימים.

מנתוני הסקר החברתי, שעורכת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עולה שבשנת 2008 32% מבני 20 ומעלה בישראל יצאו לנופש או לטיול בחו"ל (ב-12 החודשים שקדמו לראיון). שיעור היהודים שיצאו לנופש בחו"ל (33%), היה גבוה משיעור הערבים (25%).
הנותנים מצביעים על כך שבקרב האוכלוסייה היהודית ישנו קשר בין מידת הדתיות לבין שיעור הנוסעים לטיול או לנופש בחו"ל. 43% מהחילונים יצאו לחו"ל, לעומת 29% ממסורתיים, 18% מהדתיים ו-13% מהחרדים.
כמו כן ישנו קשר בין השכלה לבין שיעור הנוסעים לחו"ל. שיעור הנוסעים לחו"ל בקרב מסיימי בית ספר תיכון (ללא תעודת בגרות) עמד על 23%, לעומת 35% בקרב בעלי תעודת בגרות, ו-48% בקרב בעלי השכלה אקדמית.

כפי שניתן לראות בגרף המצורף, שיעור היוצאים לנופש בחו"ל בקרב תושבי ירושלים בני 20+ עמד על 29%, והוא נמוך בהשוואה לתל אביב (47%), חיפה (39%), ראשון לציון (34%), וגבוה מבאשדוד (23%).


מקורות: אתר האינטרנט של ארגון התיירות העולמי – www.unwto.org, הסקר החברתי 2008, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

העיר במספרים: תוספת קומה

יאיר אסף-שפירא
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

אחד המאפיינים של בנייה בערים מצטופפות הוא תוספות בנייה של דירות חדשות על בניינים קיימים, כתוספת של קומות. בישראל ניכר כי הבנייה בתוספת קומות מאפיינת את החומש האחרון יותר מאשר את זה שקדם לו: בעוד שבשנים 1999-2003 החלה בנייתן של 5,570 יחידות דיור על בניינים קיימים, הרי שבשנים 2004-2008 עלה מספרן של התחלות הבנייה ל-8,680, וזאת למרות שבאותן שנים חלה ירידה בסך-כל יחידות הדיור שנבנו. המדיניות הרשמית היא ברוב המקרים עידוד של בנייה בתוספת קומות. כך לדוגמה אושרה בשנת 2005 תמ"א 38, המסדירה את חיזוקם של מבנים כנגד רעידות אדמה, ותוספת קומות עליהם.

הבנייה בתוספת קומות מאפיינת, מן הסתם, את הערים. בין השנים 2004-2008 נבנו בערים בישראל 7,450 יחידות דיור בצורה זו, והן היוו 7.3% מכלל יחידות הדיור שנבנו בערים, שיעור גבוה מזה שבמועצות המקומיות ובישובים הכפריים. בירושלים ובתל-אביב - יפו היה השיעור גבוה עוד יותר, והוא עמד על 11% בתל-אביב - יפו, ועל 16% בירושלים (1,560 יחידות דיור).

קיים שוני רב בין שכונות בירושלים בבניית תוספת הקומות. ניכר כי שכונות שהתאפיינו בבנייה בתוספת קומות בחומש האחרון היו שכונות ותיקות בהן הביקוש לדיור גבוה. בין שכונות אלו היו קטמון הישנה והמושבה הגרמנית, בהן נבנו 65% מיחידות הדיור בתוספות קומות, מוסררה - 58%, רחביה - 55%, ואזור מרכז העיר - 53%. בשכונות החרדיות גאולה, כרם אברהם, עזרת תורה וסביבותיהן, הנמצאות בשולי מרכז העיר, שיעור הבנייה בתוספת קומות עומד על 44% כך גם בשכונות שערי חסד ובנחלאות. בשכונות הערביות במזרח ירושלים שיעור היחידות הנבנה בתוספות הוא 8%-17%, ובשכונות המעטפת רמות, גילה, תלפיות מזרח והר-חומה - הוא אפסי. ראוי לציין כי שיטת האומדן לבניית התוספות יוצרת לעיתים אי דיוקים בנתונים לגבי השכונות.

מקור הנתונים: מחולל לוחות בינוי, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, www.cbs.gov.il

העיר במספרים: אורזים ועוברים

שירי בורנשטיין
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

מדוע אדם מחליט על שינוי מקום מגוריו? מה גורם לו לארוז את משפחתו ומיטלטליו ולנסות את מזלו בסביבת מגורים שונה – עיר או שכונה חדשה? על השאלה "מהן הסיבות העיקריות בגללן עברת לדירתך הנוכחית?" מנסה לענות הסקר החברתי שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (לשנת 2008). לסקר ענו בני 20+ שעברו דירה בעשר השנים האחרונות.

מן הסקר עולה כי הסיבות העיקריות למעבר דירה הן רצון לשפר את רמת החיים - מעבר לאזור איכותי יותר, בית פרטי או אזור עם מוסדות חינוך טובים יותר (27% מכלל המשיבים), סיבות משפחתיות כגון נישואים או זוגיות, הולדת ילדים או עזיבת ילדים את הבית, גירושים או פרידה (27%) ורצון לגור בדירה משלך (19%). 6% מהמשיבים ציינו כי עברו דירה בשל מצבם הכלכלי – 4% ציינו כי המעבר נגרם בשל הרעה במצבם הכלכלי, ורק 2% עברו דירה בשל שיפור במצבם הכלכלי. בין הסיבות הנוספות למעבר דירה ניתן למצוא מעבר בשל שינוי בתעסוקה (4%), סיבות בריאותיות (4%) ומעבר בשל לימודים (3%).

את מרבית המשיבים שעברו דירה בשל רצון לשפר את רמת חייהם ניתן למצוא בחיפה (35% מכלל המשיבים תושבי חיפה שעברו דירה בעשר השנים האחרונות) ובראשון-לציון (34% מכלל המשיבים תושבי ראשון-לציון). ירושלים, שלא במפתיע, זכתה לשיעור הגבוה ביותר של העוברים בשל לימודים (6% מהמשיבים תושבי ירושלים, לעומת 1% בתל-אביב וראשון-לציון ו-3% בחיפה). בנוסף, נראה כי תושבי ירושלים ותל-אביב בולטים ברצון תושביהם לעבור לגור בדירה משלהם – 22% מהמשיבים התל-אביביים ו-21% מהמשיבים הירושלמים ציינו כי עברו דירה בשל סיבה זו, לעומת 15% מתושבי ראשון-לציון וחיפה.

מקור: הסקר החברתי 2008, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

העיר במספרים: יוזמה עצמאית

יאיר אסף-שפירא
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

בשנת 2007 היו בישראל 2,837,000 עובדים במעמד של שכירים, ו-247,000 עצמאים. היחס ביניהם הוא אם כך, 87 עצמאים על כל 1,000 שכירים. ניתן להשתמש ביחס זה כבמדד לשיעור היזמות העסקית.

כאשר בוחנים מדד זה בקרב המועסקים תושבי הערים הגדולות, מובילה את המדד תל-אביב עם 116 עצמאים לכל 1000 שכירים, ואחריה ירושלים עם 95. בחיפה עומד היחס על 75, ובבאר שבע על 47.

מבין הישובים סביב ירושלים, ניכר כי היישובים בהם השכר הממוצע של העצמאים הוא גבוה, הם גם היישובים בהם ישנו ריבוי של עובדים עצמאים ביחס לשכירים. כך למשל בישוב הר-אדר, בו השכר הממוצע של עצמאים הוא 12,100 ש"ח, והיחס בין עצמאים לאלף שכירים הוא 106. דוגמה הפוכה היא העיר מעלה-אדומים, בה עומד שכר העצמאים על 7,200 ש"ח, והיחס בין עצמאים לשכירים עומד על 62 עצמאים לאלף שכירים. יוצאת דופן היא העיר ירושלים, ששכר העצמאים בה נמוך ביחס לישובים סביבה, ועומד על 6,500 ש"ח, אך היחס גבוה, ועומד, כאמור, על 95 עצמאים לאלף שכירים. עובדה זו מפתיעה על רקע השיעור הגדול של תושבי העיר המועסקים בשירות הציבורי, המתאפיין בהעסקת שכירים.

ככלל, הכנסתם של העצמאים בישראל גבוהה מזו של השכירים. בירושלים עומד הפער על 700 ש"ח בחודש, אך בחלק מהיישובים סביב העיר הוא גבוה הרבה יותר. בישובים קרית יערים ואפרתה מגיע הפער בהכנסה החודשית בין עצמאים לשכירים לכדי 3,900 ש"ח ו-3,000 ש"ח בהתאמה. מבין הישובים שנבחנו, העיר מודיעין הייתה הישוב היחיד בו נרשמה הכנסה גבוהה יותר לשכירים מאשר לעצמאים.

יצויין כי פערי השכר בקרב העצמאים גבוהים ביחס לאלו שבקרב השכירים, ובירושלים הם הגבוהים ביותר מבין הערים הגדולות בישראל.

מקור: ממוצעי שכר והכנסה לפי יישוב ולפי משתנים כלכליים שונים 2007, המוסד לביטוח לאומי.

העיר במספרים: האוכלוסייה המוסלמית בישראל ובירושלים

מיכל קורח
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

בעוד שהדת היהודית משופעת באופן יחסי בחגים, לדת המוסלמית ישנם שני חגים בלבד: עיד אל-פיטר (שבירת צום הרמדאן) ועיד אל-אדחה (חג הקורבן). חג הקורבן, שהתקיים השבוע מציין את המועד לקיום החג', העלייה לרגל למכה, המקום הקדוש ביותר עבור המוסלמים.

בשנת 2008 מנתה האוכלוסייה המוסלמית בישראל כ-1.240 מיליון נפש, והיא היוותה 17% מכלל אוכלוסיית ישראל. האוכלוסייה המוסלמית מתאפיינת בגילה הצעיר. בשנת 2008 עמד הגיל החציוני (הגיל שמחצית מהאוכלוסייה צעירה ממנו והמחצית האחרת מבוגרת ממנו) של האוכלוסייה המוסלמית בישראל על 19, לעומת 31 בקרב האוכלוסיה היהודית, ו-30 בקרב האוכלוסייה הנוצרית-ערבית.
גילה הצעיר של האוכלוסייה המוסלמית נובע בעיקר משיעורי פיריון גבוהים. מספר הילדים הממוצע שאישה מוסלמית צפויה ללדת במהלך חייה עמד בשנת 2008 על 3.8, לעומת 2.8 בקרב האוכלוסייה היהודית ו-2.1 בקרב האוכלוסייה הנוצרית-ערבית. מזה מספר שנים נרשמת ירידה בשיעור הפריון של הנשים המוסלמיות, מ-4.7 ילדים לאישה בשנת 2000, ל-4.4 בשנת 2004 ול-3.8 בשנת 2008.

מחצית מהאוכלוסייה המוסלמית בישראל מתגוררת בצפון הארץ (38% במחוז הצפון ו-14% במחוז חיפה). במחוז ירושלים מתגוררת 21% מהאוכלוסייה המוסלמית, מרביתה בעיר ירושלים, ובמחוז הדרום גרה 14% מהאוכלוסייה.

בשנת 2008 התגוררו בירושלים 255.7 אלף מוסלמים, והם היוו 95% מהאוכלוסייה הערבית בירושלים, ו-33% מכלל אוכלוסיית העיר. ירושלים היא העיר בה מתגורר מספר המוסלמים הגבוה ביותר בישראל.
מספר המוסלמים בתל אביב ובחיפה נמוך באופן ניכר מבירושלים ועומד על 13-12 אלף ||(בכל אחת מהן). גם בעכו וברמלה מתגוררים כ-12 אלף מוסלמים. ערים בהן גרה אוכלוסייה מוסלמית רחבת היקף הן נצרת (45.8 אלף), אום אל-פחם (44.5 אלף) ורהט (43.8 אלף).

אוכלוסייה מוסלמית, לפי מחוז 2008 (אלפים)

מקורות: נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ויקיפדיה.

העיר במספרים: השקעה טובה

מיכל קורח
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

בשנת 2008 נרכשו בישראל 27,800 דירות להשקעה (דירה הנרכשת על ידי מי שבבעלותו רשומה כבר לפחות דירה אחת נוספת) והן היוו 30% מכלל הדירות שנרכשו באותה שנה. במהלך השנים חלה עלייה הדרגתית בשיעור הדירות להשקעה מכלל הדירות. שיעור זה עלה מ-23% בשנת 2003, ל-28% בשנת 2005 ול-30% בשנת 2008. העלייה ברכישת דירות להשקעה נובעת מהרפורמה במס שהחלה בשנת 2003 וכן מהמשבר הפיננסי העולמי שתחילתו בשנת 2007, שגרם להעברת כספים משוק ההון לשוק הנדל"ן (יש לציין שבשלב ראשון חלה ירידה ברכישת דירות, אך לאחר מכן, בשל הריבית הנמוכה במשק, חל גידול בביקוש לדירות בכלל ולדירות להשקעה בפרט).

התפלגות רכישת הדירות להשקעה לפי אזור (אזור מיסוי מקרקעין) מצביעה על כך שבכל אחד מהאזורים הבאים - מרכז, חיפה, רחובות, באר שבע – נרכשו 15% מהדירות להשקעה מכלל הדירות להשקעה שנרכשו בישראל. באזור תל אביב עמד השיעור על 13% ובאזור ירושלים על 9%.

על פי רב, רוכש דירה להשקעה, נוטה לרכוש אותה סמוך לאזור מגוריו. הנתונים מצביעים על כך שהירושלמים מובילים במצעד הלוקל-פטריוטיות. 75% מהרוכשים דירות להשקעה המתגוררים במחוז ירושלים רכשו נכס באזור ירושלים. זאת לעומת 68% מהמתגוררים במחוז תל אביב, שרכשו נכס באזור תל אביב ו-56% מהמתגוררים במחוז חיפה, שרכשו נכס באזור חיפה.

בשנת 2008 חלה עלייה חדה בשיעור הדירות להשקעה שניקנו באזור באר שבע ובאזור חיפה. עלייה זו נובעת מכמה גורמים: רמת מחירים נמוכה, יחד עם ביקוש גדול לדירות להשכרה בערים אלו, בהן ישנו ריכוז של מוסדות אקדמיים; החלטת הממשלה להקים את עיר הבה"דים בנגב, וכן שינוי בהעדפות המשקיעים המתגוררים באזור תל אביב והמרכז.

רכישת דירות להשקעה, לפי אזור מיסוי מקרקעין, 2008

מקור: גלית בן-נאים, מינהל הכנסות המדינה, רוכשי דירות להשקעה – מאפיינים ומגמות, ניתוח רב שנתי, משרד האוצר.

העיר במספרים: עובדים בעיר

יאיר אסף-שפירא
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

רובם הגדול של המועסקים (עובדים) בירושלים גם מתגוררים בה. מבין 249,000 המועסקים שעבדו בשנת 2008 בירושלים, 75% התגוררו בה, ורק 25% הגיעו לעבודה מישובים אחרים. אחוז זה הוא הנמוך מבין ארבע הערים המטרופוליניות בישראל (תל-אביב-יפו, חיפה, באר-שבע וירושלים).

ככלל, מקובל להניח כי גברים נוסעים לעבודה מרחק גדול יותר מנשים, שלרוב עובדות קרוב יותר לבית. מסיבה זו ניתן לצפות שמבין הנשים המועסקות בעיר, יהיה חלקן של המתגוררות בה גבוה ביחס לגברים, שאחוז גבוה יותר מהם יגיע מחוץ לעיר. זהו אכן המצב בתל-אביב-יפו, בחיפה, ובבאר-שבע. המשמעות היא שערים אלו משכו באופן יחסי, יותר מועסקים ממועסקות. עם זאת, בירושלים המצב דווקא הפוך, ומתוך 114,000 הנשים המועסקות בירושלים, 27% התגוררו מחוץ לעיר, לעומת 24% בלבד מתוך 135,000 הגברים שהועסקו בעיר. ירושלים משכה, אם כך, יותר מועסקות ממועסקים.

גם בקרב הנשים וגם בקרב הגברים הייתה תל-אביב-יפו המושכת ביותר. 66% מהמועסקים בה, ו-60% מהמועסקות, התגוררו בישובים אחרים.

ומה באשר לכיוון ההפוך - תושבי העיר שיוצאים לעבוד מחוצה לה? בשנת 2008 הועסקו 17,400 ירושלמים מחוץ לירושלים, מהם 12,400 גברים ו-5,000 נשים. מספר התל-אביבים והחיפאים שיצאו לעבוד מחוץ לערי המגורים שלהם היה גדול הרבה יותר, ועמד על 63,100 בתל-אביב-יפו, ו-29,300 בחיפה.

הסיבות לפער בין ירושלים לבין תל-אביב-יפו וחיפה, נעוצות בעובדה שסביב ערים מרכזיות אלו מתקיימת טבעת של ערים וישובים סמוכים, המזינים את שוק התעסוקה בעיר המרכזית, וניזונים ממנו. מודל מטרופוליני זה הוא שיוצר את תנועות היוממות לתעסוקה. סביב ירושלים מתקיים מטרופולין, אך אין בו ערים גדולות סמוכות, וזיקות עם ערים פלסטיניות, שהיו לירושלים בעבר, אינן קיימות כיום. זו הסיבה ששוק התעסוקה בעיר ניזון בעיקר מאוכלוסיית העיר עצמה.

מועסקים בארבע הערים המטרופוליניות, לפי מקום מגורים, 2008

מקור:
סקר כוח אדם 2008, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

העיר במספרים: אל תשליכני לעת זקנה

מיכל קורח
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

מדי שנה ב-1 באוקטובר מצויין יום הקשיש הבינלאומי, שמטרתו לכבד, להוקיר ולציין את החשיבות בטיפול נאות בקשישים והדאגה לרווחתם.

בשנת 1948, עם קום המדינה, כ-4% מתושבי המדינה היו בני 65+. במרוצת השנים עלה בהדרגה שיעור הקשישים, ובשנת 2008 הוא עמד על 10%. שיעור הקשישים מכלל האוכלוסייה בישראל נמוך בהשוואה למדינות אירופה (16%) וצפון אמריקה (13%), אך גבוה בהשוואה למדינות אסיה (6%) ואפריקה (3%). שיעור הקשישים מושפע משיעורי ילודה ומתוחלת חיים. על פי תחזיות אוכלוסייה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2030 תהווה אוכלוסיית הקשישים בישראל 14% מכלל אוכלוסיית המדינה.

בשנת 2008 חיו בישראל 715,300 קשישים. שיעור הנשים בקרב הקשישים (57%) גבוה משיעור הגברים (43%), זאת בעיקר עקב תוחלת החיים הגבוהה יותר של הנשים. שיעור הקשישים הגבוה ביותר, בערים בנות 20,000 תושבים ומעלה, נרשם בבת-ים (19%), חיפה, קרית-ים, וגבעתיים (18%) והשיעור הנמוך ביותר נרשם בערים החרדיות – מודיעין עלית, אלעד וביתר עלית (1%).

בשנת 2008 התגוררו בירושלים 61,400 קשישים, שהיוו 8% מכלל אוכלוסיית העיר. שיעור הקשישים בקרב האוכלוסייה היהודית בירושלים (11%), דומה לשיעורם בישראל, אך גבוה באופן ניכר משיעור הקשישים בקרב האוכלוסייה הערבית (3%) בירושלים. הסיבה לפער זה נובעת משיעורי ילודה גבוהים בקרב האוכלוסייה הערבית.

השכונות היהודיות בהן נרשם שיעור הקשישים הגבוה ביותר הן: טלביה (29%), רחביה (27%), קטמון הישנה, המושבה הגרמנית ובית הכרם (22%-20%). השכונות הערביות בהן נרשם שיעור הקשישים הגבוה ביותר הן: באב א-זהרה (13%) הרובע הנוצרי (12%), והרובע הארמני (10%). שיעור הקשישים בירושלים (8%) נמוך בהשוואה לתל אביב וחיפה, אך גבוה בהשוואה ליישובים הסמוכים לעיר, למעט מבשרת.

שיעור הקשישים מכלל אוכלוסיית היישוב, 2008.

מקור:הודעה לעיתונות לרגל יום הקשיש הבין-לאומי, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

העיר במספרים: מוצרי צריכה

יאיר אסף-שפירא
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

שיעור הבעלות על מוצרים "בני קיימה" משמש כאינדיקטור לרמת החיים של משק-הבית. ככל שרמת החיים של משק-הבית גבוהה יותר, כך יימצאו ברשותו יותר מוצרים. שיעור הבעלות על מוצרי צריכה בקרב משקי-הבית בירושלים נמוך באופן יחסי לערים הגדולות בישראל. כך לדוגמה בשנת 2008 החזיקו רק 22% ממשקי הבית בעיר במדיח-כלים, לעומת 32% ממשקי הבית בתל-אביב, 33% בחיפה, ו-51% בראשון לציון.

עם זאת, בהשוואה לשנת 2004 נמצא כי מגמות השינוי בשיעור הבעלות על מוצרים דומות בין ירושלים לערים הגדולות האחרות, ולממוצע בישראל. בין המוצרים שהייתה בבעלות עליהם בירושלים עלייה בשיעור חד היו מערכת DVD - מ-15% ל-45%, מחשב ביתי - מ-50% ל-66%, מזגן אויר - מ-22% ל-36%, ומייבש כביסה - מ-35% ל-45%. מוצרים שהייתה ירידה בשיעור הבעלות עליהם בירושלים, בישראל, ובשלוש הערים הגדולות היו טלוויזיה וקו טלפון.

משקי הבית בירושלים הוציאו בשנת 2008 בממוצע 11,500 שקלים בחודש לתצרוכת - פחות מתל-אביב וראשון-לציון בהן הוציא משק בית 13,800 ו-14,000 שקלים בהתאמה, אך יותר מחיפה בה הוציא משק בית 10,200 שקלים לתצרוכת. לכאורה ההפרשים בין הערים אינם גדולים, אך חשוב לזכור כי מכיוון שמשקי הבית בירושלים גדולים יחסית, יוצא כי ההוצאה הממוצעת לנפש נמוכה.

סעיפי ההוצאה העיקריים של משקי הבית הן בישראל והן בארבע בערים הגדולות הם דיור, מזון ותחבורה-תקשורת. בירושלים, בתל-אביב ובראשון-לציון הסעיף הראשון הוא הדיור, ומשקי הבית מוציאים בסעיף זה 25%-29% מההוצאה לתצרוכת. בחיפה סעיף ההוצאה הגדול ביותר של משקי הבית הוא התחבורה והתקשורת. בירושלים סעיף ההוצאה השני של משקי הבית הוא המזון (18%) והשלישי הוא התחבורה והתקשורת (17%).

שיעור הבעלות על מוצרים נבחרים של משקי-בית בירושלים.

מקור: ממצאים מסקר הוצאות משק הבית 2008, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.