שינוי במיקומי הקלפיות במזרח ירושלים

יאיר אסף-שפירא

לאחר בדיקה שערכנו לפני כחודשיים, פרסמנו כאן את מפת הקלפיות בירושלים, שהתבססה על קובץ הקלפיות שפירסם משרד הפנים. בשכונות הערביות של מזרח ירושלים, המאכלסות כ-38% מאוכלוסיית העיר, מוקמו 6 נקודות הצבעה בלבד (באחת מהן מוקמו 75 קלפיות), לעומת יותר מ-180 נקודות בשכונות היהודיות. מתוך 6 הנקודות, מוקמו 3 בשכונת בית צפאפה, ושלוש נוספות שנועדו לשרת את כל יתר השכונות הערביות.

תוצאות הבדיקה התפרסמו בתקשורת, בעיתונים הארץ ו-ישראל היום, ובעקבות פנייה של רמדאן דבש לבית המשפט לעניינים מינהליים, תיקן משרד הפנים את הפרישה. מספר נקודות ההצבעה בשכונות הערביות עלה ל-21, והפרישה שלהן מכסה את רוב השכונות.
לפניכם מפת הקלפיות לפני ואחרי התיקון. מיקומי הקלפיות הינם מקורבים.

שש נקודות קלפי במזרח ירושלים

יאיר אסף-שפירא

האוכלוסייה הערבית בירושלים מממשת את זכותה להצביע בבחירות המקומיות בשיעורים נמוכים מאוד, כמעט אפסיים. נראה כי גם אם יבחרו ערביי ירושלים להצביע בבחירות הקרובות, הם יתקשו בכך מאוד לאור מיעוט מיקומי הקלפי בשכונות הערביות, כך מסתבר מקובץ הקלפיות שפירסם משרד הפנים לקראת הבחירות.

עם הפנים מזרחה - שיר השכונה

דפנה שמר

כשאנחנו חושבים על ירושלים המזרחית, אנחנו לרוב תופשים אותה כיחידה גיאוגרפית אחת, כשבעצם, מזרח ירושלים, כמו מערבה, בנויה שכונות-שכונות, שאינן זהות זו לזו כלל. בנפרד מהשכונות היהודיות של ירושלים מדובר בעיר בסדר גודל גדול בישראל, כ 323,700 ערבים חיים בירושלים, מהם 99% במזרחה.

ירושלים מוכרת לנו בעיקר מצידה המערבי, על שכונותיה המגוונות. על מנת להכיר את מזרח ירושלים קצת יותר, נעזרנו במדד הסוציו אקונומי (חברתי-כלכלי) שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, וניסינו ליצור הקבלה בין השכונות במזרח העיר, לשכונות היהודיות בירושלים.

המדד החברתי-כלכלי, המבוסס על מפקד 2008, כולל גם התייחסות לשכונות. בכדיי לאפיין את השכונות במזרח ירושלים דירגנו בנפרד את האזורים הסטטיסטים היהודים ואת הפלסטינים בירושלים. נוצרו שני סולמות, אחד למערב ירושלים ואחד למזרח ירושלים, שבהם מדורגות שכונות מרמה סוציו אקונומית גבוהה לרמה סוציו אקונומית נמוכה. לאחר מכן חיפשנו את השלבים המתאימים בין מערב למזרח. כך לדוגמא, שכונות ניות היהודית היא בעלת הדירוג המקסימלי בקרב השכונות במערב העיר (100) ושכונת באב א-סהרה/ המושבה האמריקאית הפלסטינית (סמוך לעיר העתיקה באזור שער שכם ומוזיאון רוקפלר) היא מקבילתה, במדד הסוציו אקונומי הארצי, נמצאת ניות באשכול 19 (כאשר 20 הוא הגבוה ביותר) ואילו באב א-סהרה באשכול 5. הרובע הארמני ושכונת קטמון גם הן נמצאות באותו מיקום בשני הסולמות הנפרדים. מעניין להזכיר שקטמון הייתה מאוכלסת ברובה בנוצרים לפני מלחמת העצמאות.

מתוך הקבלת הנתונים עולה גם דמיון גיאוגרפי: לחלק מהשכונות הצפוניות הפלסטיניות היה דירוג מקביל לזה של שכונות צפוניות יהודיות. שועפט ופסגת זאב, דחיאת א-סלאם (ממזרח למחנה הפלטים שועפט) ונווה יעקב ובית חנינא ושכונת רמות. גם בדרום נמצאו שכונות "אחיות": ארנונה ובית צפאפא ואום טובא וקריית מנחם.

מבחינת ערכי המדד הסוציו אקונומי, השכונות המזרח ירושלמיות דומות לשכונות חרדיות מובהקות בירושלים: מאה שערים, גאולה וסנהדריה. 

כפי שכבר נאמר, השוני הסוציו אקונומי בין השכונות היהודיות לפלסטיניות גדול מהדמיון ביניהן, ולא ניתן להשוות אותן אלו לאלו. עם זאת, הצגה בצורה כזו עוזרת לשייך מקומות לא מוכרים למקומות מוכרים.

הירידה בדירוג הסוציו אקונומי של ירושלים מאשכול 4 ל 3 מספרת על מצבה של העיר בכללותה, אבל כאשר מדובר בעיר של 883 אלף אנשים, אפשר וכדאי להסתכל קצת יותר פנימה, כי אומנם כולנו ירושלמים אבל כמו ברוב הערים, העיקר זו השכונה.

מיצוי זכויות

דפנה שמר

מכון ירושלים למחקרי מדיניות http://jerusaleminstitute.org.il

הארנונה בירושלים יקרה במיוחד, הכי יקרה בישראל. בשנת 2014, היה סכום חיוב הארנונה בירושלים 1,173,000,000 ₪ על 212,000 יחידות דיור. ההנחות בארנונה היוו 26% מסכום חיוב הארנונה, ו 40% מההנחות בארנונה ניתנו לתושבים משכונות בירושלים בהן המעמד הסוציו אקונומי נמוך (סוציו אקונומי  5-2, כאשר 20 הוא מעמד סוציו אקונומי הגבוה ביותר, לפי מפקד 2008)

בדיקת האזורים בירושלים בהם המעמד הסוציו אקונומי נמוך, מעלה תמונה מעניינת באשר למיצוי הזכויות של תושבי מזרח ומערב העיר. אזורים אלו מובחנים גיאוגרפית וחברתית כאזורים בהם גרים חרדים (במערב העיר) וכאזורים בהם גרים פלסטינים (במזרח העיר). 

במערב ירושלים רוב (72%) הנכסים השייכים לדיירים במעמד סוציו אקונומי נמוך הם במעמד 4 ו 5, בעוד שבמזרח ירושלים רק (49%) מהנכסים שייכים לדיירים במעמד סוציו אקונומי 4 ו 5.

בהתבסס על ההנחה שאנשים ממעמד סוציו אקונומי זהה יקבלו הנחה זהה בארנונה מטעמי הכנסה, נבדקו אזורים במעמד סוציו אקונומי נמוך במערב העיר ובמזרח העיר. נבדק כמה הנחות מטעמי הכנסה התקבלו בשכונה, מתוך הדירות בשכונה. עלה כי אחוז ההנחות בארנונה מטעם הכנסה מתוך הדירות במערב העיר (39%) גבוה ממזרח העיר (26%). לשם השוואה באזורים בהם המעמד הסוציו אקונומי גבוה (19-15) ניתנת הנחה מטעם הכנסה על 6%  מהדירות בשכונות במעמד סוציו אקונומי גבוה.

גם במזרח וגם במערב ירושלים ישנה ירידה באחוז ההנחה שהתקבל על הכנסה ככול שעולים בדירוג הסוציו אקונומי של השכונות, בשכונות מזרח ירושלים  במעמד סוציו אקונומי 2 התקבלה הנחה על 27% מהדירות, במערב ירושלים במעמד סוציו אקונומי 2 ההנחה עומדת על 42% מהדירות. בשכונות מזרח ירושלים במעמד סוציו אקונומי 5 התקבלה הנחה על 15% מהדירות, במערב ירושלים 35% הנחה. 

כאשר נבדקת גביית הארנונה מהחיוב נטו, החיוב ללא ההנחות, בקרב מעמד סוציו אקונומי נמוך עולה כי במזרח העיר אחוזי הגבייה (72%) נמוכים ממערב העיר (85%), גם כאן ככול שעולים במעמד הסוציו אקונומי מ 2 ל 5, ישנה עלייה בגביית הארנונה. במעמד סוציו אקונומי גבוה (19-15) ישנם אחוזי גבייה גבוהים – 96%.

ניתן לסכם ולהגיד שבעלי הדירות במערב העיר ממצים את הזכויות שלהם מהארנונה טוב יותר מתושבי מזרח העיר,  ייתכן שכתוצאה מכך גביית הארנונה במערב העיר יעילה יותר מאשר במזרח העיר. 

שילוב תעסוקתי והאינתיפאדה הירושלמית

מריק שטרן

מכון ירושלים למחקרי מדיניות jerusaleminstitute.org.il

מתום האינתיפאדה השנייה והקמת גדר ההפרדה ועד היום גברו מימדי שילובם הכלכלי והתעסוקתי של פלסטינים תושבי ירושלים במערב העיר. הגידול הדמוגרפי של האוכלוסייה הפלסטינית בעיר מחד והמשבר הכלכלי של כלכלת מזרח העיר עקב הקמת גדר ההפרדה והניתוק מעורף הכלכלי הפלסטיני מאידך הביאו לשילובה של אוכלוסיה זו  בשוק התעסוקה הישראלי במידה והיקף שאין דומה לה מ1967 ועד היום. מנתונים חדשים של הביטוח הלאומי אותם עיבדנו במכון ירושלים למחקרי מדיניות לגבי הרכב ואפיון שכירים בירושלים משנת 2006 ועד 2015 –עולה כי העלייה בהיקף העובדים הערבים נבלמה לראשונה ואף נסוגה מעט בשנת 2015. 

נכון לשנת 2015 כמות השכירים תושבי ירושלים עמדה על 278,403. בתוך כך, בין השנים 2006 ל 2015 שיעורם של שכירים ערבים בכוח העבודה העירוני גדל בהתמדה, מ-22% מכלל השכירים בעיר בשנת 2006 ל 28% בשנת 2015. במהלך תקופה זו כמות השכירים הערבים הרשומים בסניף מזרח ירושלים של הביטוח הלאומי עלתה מ- 45,730 ל 74,204 – עלייה של 62%. עלייה זו בכמות השכירים הערבים נבלמה בשנת 2015 ואף פחתה ב-110 שכירים. 

נתונים עדכניים לגבי כמות מקבלי דמי האבטלה ואבטחת ההכנסה ממזרח ירושלים עשויים לתת הסבר מסויים לבלימה בגידול כוח העבודה הערבי בעיר. לפי נתוני הביטוח הלאומי, כמות מקבלי דמי האבטלה בקרב ערביי מזרח ירושלים עלתה בהתמדה מ-352 איש בשנת 2008 ועד ל-1,501 בשנת 2015 – גידול של 426% ב-7 שנים. עיקר הגידול התרחש בין השנים 2013 ל 2015.  יתר על כן, כמות מקבלי אבטחת ההכנסה ממזרח ירושלים זינקה אף היא, וכמעט הכפילה עצמה בין השנים  2011 ל-2015  מ-3,853 ל 5,793  – כ700 איש יותר מאשר בקרב מקבלי השלמת הכנסה יהודים בעיר באותה השנה. נתונים אלו עשויים להעיד על כמות גדולה של מועסקים ערבים שנפלטו ממעגל התעסוקה בשנים האחרונות. תהליך זה עשוי להיות מוסבר הן במשבר הכללי של המגזר הפרטי העסקי בירושלים בעקבות ארועי האינתיפאדה הירושלמית, כמו גם עדויות שעלו על פיטורים או אי העסקת עובדים ערבים במערב ירושלים בתקופה זו. יחד עם זאת, הגידול בכמות מקבלי דמי באבטלה והבטחת ההכנסה עשוייה גם להעיד על עלייה במודעות ובכשירות למיצוי זכויות סוציאליות בקרב ציבור זה. כלומר – דווקא תהליכי האינטגרציה הכלכלית ומה שמכונה לאחרונה כתהליכי "ישראליזציה" של פלסטינים תושבי מזרח ירושלים – מאפשר להם גם למצות את זכויתיהם הסוציאליות במצב של משבר כלכלי או פיטורין על רקע התעצמות הקונפליקט הלאומי בעיר.

טור על א-טור

ליאור להרס

שכונת א-טור היא שכונה ערבית במזרח ירושלים השוכנת על הר הזיתים וייחודיותה בכך ששוכנים בה ובסביבתה אתרים דתיים והיסטוריים רבים החשובים לשלוש הדתות, ובהם כנסיית "כל העמים", אל-זאוויה אל-אסעדייה ובית הקברות היהודי בהר הזיתים. כמו כן השכונה מהווה מוקד בתחום הבריאות ונמצאים בה בתי החולים אל-מקאסד, אוגוסטה ויקטוריה ואמירה אל-בסמה.  

בשכונה (במרחב הכולל גם את תת השכונות א-שייאח וא-סוואנה) מתגוררים 24,320 תושבים (נכון לסוף שנת 2013). רובם המכריע מוסלמי אך בשכונה גרות גם כ-80 משפחות נוצריות. בשנת 1945, לקראת סיום תקופת המנדט הבריטי, התגוררו בכפר א-טור 2,800 תושבים ובשנת 1961, בתקופת השלטון הירדני, היו בה 4,300 תושבים. בין השנים 1967 ל-2013 האוכלוסייה בשכונה גדלה ביותר מפי 4.5. א-טור נחשבת אחת השכונות הגדולות במזרח ירושלים במונחים של מספר תושבים כאשר רק השכונות בית חנינא (35,810 תושבים), הרובע המוסלמי בעיר העתיקה (28,180) וראס אל-עאמוד (24,640) גדולות יותר. הגיל החציוני בשכונה הוא 21 והוא מעט יותר גבוה מהגיל החציוני הממוצע בשכונות הערביות במזרח ירושלים (20). השכונה הערבית בה חציון הגילאים הוא הגבוה ביותר היא אבו תור (גיל 25) והשכונה בה הגיל החציוני הנמוך ביותר היא צור באהר (16). 

מבחינה כלכלית שכונת א-טור מדורגת באשכול ארצי 3 של המדד החברתי-כלכלי של הלמ"ס (האשכול הנמוך – 1, האשכול הגבוה – 20, מבוסס על מפקד האוכלוסין משנת 2008). כל השכונות הפלסטיניות במזרח ירושלים נמצאות באשכולות 2-5, כלומר ברבעון הנמוך. רק שני אזורים מדורגים באשכול 5 – שכונת באב אל סאהרה והרובע הארמני בעיר העתיקה. במדד העירוני שכונת א-טור ממוקמת באשכול עירוני 2 (1 – הרמה הנמוכה, 10- הרמה הגבוהה). ההכנסה החודשית הממוצעת לנפש בשכונה היא 1,783 ₪ והיא דומה לממוצע בשכונות הערביות (1,735 ₪). הממוצע העירוני הוא 3,916 ₪ והממוצע הארצי הוא 5,190 ₪. השכונות הערביות בהן ההכנסה החודשית הממוצעת היא הגבוהה ביותר הן בית צפאפא (2,321) ובאב אל-סאהרה (2,089) וההכנסה הנמוכה ביותר היא באזור "ענאתא החדשה" (1,465) ובמחנה הפליטים שועפאט (1,481) – שניהם אזורים מחוץ לגדר. 

ממוצע שנות הלימוד בקרב גילאים 25-54 בשכונות הערביות במזרח ירושלים הוא 11 שנות לימוד וכך גם בשכונת א-טור והוא נמוך מהממוצע העירוני והארצי (13 שנות לימוד). שיעור בעלי תואר אקדמי  בשכונת א-טור הוא 13% - שיעור נמוך מהממוצע בשכונות הערביות (17%) וגם מהממוצע העירוני (28%) והארצי (30%). 

לדוח מלא על שכונת א-טור במסגרת פרויקט מחקר שכונות של המכון.

*הנתונים מתבססים על נתוני הלמ"ס, המדד הכלכלי חברתי המבוסס על מפקד האוכלוסין (2008) ונתוני השנתון הסטטיסטי לירושלים של מכון ירושלים. 

התושבים הפלסטינים בירושלים

 ליאור להרס

אירועי השבועות האחרונים במזרח ירושלים חשפו שוב את המציאות המורכבת והנפיצה הנוגעת למערכת היחסים בין יהודים וערבים בעיר ואת המתיחות בין מערב העיר ומזרחה. על רקע זה יש מקום להכיר את הנתונים הנוגעים לתושבים הפלסטינים בירושלים ולתמונת המצב הקיימת במזרח ירושלים.

על פי נתוני הלמ"ס בסוף שנת 2012 מנתה האוכלוסייה הפלסטינית בירושלים 300,200 תושבים המהווים 37% מתושבי ירושלים כולה (815,300 תושבים). חלקה של אוכלוסייה זו בעיר גדל מ-26% בשנת 1967, 28% בשנת 1980, ו-32% בשנת 2000. הרוב הגדול של האוכלוסייה הוא מוסלמי (96%) ומיעוטה (כ-4%) נוצרי. במזרח ירושלים – כלומר בשטח שסופח לעיר לאחר יוני 1967 – מתגוררים 297,900 תושבים פלסטינים המהווים 99% מכלל האוכלוסייה הפלסטינית בעיר ו- 60% מכלל התושבים במזרח ירושלים. כמו כן מתגוררים במזרח ירושלים 199,650 תושבים יהודים המהווים 40% מהתושבים בשטח זה. השכונות הערביות הגדולות ביותר במזרח ירושלים הן בית חנינא (34,800 תושבים), הרובע המוסלמי (29,100 תושבים) ראס אל-עמוד (24,100), א-טור (23,600), שועפאט (22,800), ג'בל מוכבר (21,900) וסילואן (19,100). 

התושבים הפלסטינים במזרח ירושלים נמצאים במעמד משפטי של תושב ישראל והם זכאים לביטוח לאומי וביטוח בריאות ממלכתי ולתנועה חופשית ברחבי ישראל. יחד עם זאת הם אינם אזרחים ולכן אין להם זכות להשתתף בבחירות לכנסת והם אינם נושאים דרכון ישראלי. כמו כן הם בעלי זיקה לרשות הפלסטינית – הם זכאים להשתתף בבחירות לפרלמנט הפלסטיני ובבתי הספר שלהם לומדים על פי תוכנית הלימודים הפלסטינית. 

האוכלוסייה הפלסטינית בירושלים מתאפיינת במבנה גילים צעיר, והגיל החציוני הוא 20.2 (לעומת 25.9 בקרב היהודים). שיעור הפריון הכולל (Total fertility rate) בקרב הנשים הפלסטיניות הוא 3.6 ילדים. בשנים האחרונות שיעור זה נמצא במגמת ירידה כאשר בשנת 2006 הוא עמד על 4.1. מעניין לציין כי שיעור הפריון הכולל בקרב הנשים היהודיות בירושלים (4.3) גבוה יותר, וזאת על רקע שיעור הפריון הכולל הגבוה בקרב הנשים החרדיות. 

שיעורי העוני בחברה הפלסטינית בירושלים גבוהים מאוד - 77% מהמשפחות נמצאות מתחת לקו העוני. זאת לעומת 21% מהמשפחות היהודיות בעיר. שיעור ההשתתפות של הפלסטינים בירושלים בכוח העבודה עומד על 67% בקרב הגברים, ועל 14% בקרב הנשים (זאת לעומת 52% ו-59% בקרב היהודים, בהתאמה). ענפי הכלכלה העיקריים בהם מועסקים הפלסטינים הם מסחר סטונאי, קמעונאי ותיקונים (21%), בינוי (13%), שירותי אירוח ואוכל (11%) וחינוך (11%).

מקור: שנתון סטטיסטי לירושלים 2014

העיר במספרים: הריסת בתים במזרח ירושלים

ד"ר מאיה חושן, ישראל קמחי

מנתונים שהתפרסמו לאחרונה על ידי עמותת "עיר עמים" עולה שבשנת 2008 (ינואר עד תחילת דצמבר) הרסה עיריית ירושלים 85 מבנים בלתי חוקיים במזרח ירושלים, לעומת 69 מבנים שנהרסו בשנת 2007.
בשנים 2008-1992 מספר המבנים הגדול ביותר שנהרס נרשם בשנת 2004 - 124 מבנים, ולאחר מכן בשנת 2008 – 85 מבנים. העלייה במספר הריסות הבתים מתחוללת במקביל ל"ירידה חדה ביותר בכמות ובגודל הבנייה הבלתי חוקית במזרח העיר". הירידה בהיקף הבנייה הבלתי חוקית נובעת, בין היתר, ממדיניות עירונית חדשה, שאושרה על ידי היועץ המשפטי לממשלה, הכוללת החרמת כלים מכאניים כבדים הנוטלים חלק בבנייה שלא אושרה כדין.

המצב התכנוני במזרח ירושלים מסובך ואינו מאפשר תמיד לתת היתר בנייה תוך זמן קצר ולעיתים מתן היתר אינו מתאפשר כלל. זאת משום שבחלקים גדולים ממזרח העיר, בעיקר באזורים הדרומיים, שהם כפריים באופיים, אין הסדר מקרקעין (חלוקה מסודרת לגושים ולחלקות ורישום הבעלות על הקרקע). הסדר מקרקעין נעשה על פי רב לפני בניית המבנים ולא לאחר בנייתם. במצב הנוכחי, כאשר חלקים נרחבים באזור כבר מבונים, הכנת הסדר מקרקעין היא מורכבת וממושכת. באזורים הצפוניים, שהם עירוניים באופיים, יש הסדר מקרקעין ולכן מתן ההיתרים קל יותר.
כמו כן מתן היתרי בנייה, על פי חוק התכנון והבנייה, מחייב שתהייה לאזור תכנית בנין עיר מפורטת, שמאפשרת להפריש לפחות 40% מהקרקע לשטחים המיועדים לשירותי ציבור, כבישים וכד'. אמנם לכל שטחי מזרח העיר ישנן תוכניות בניין עיר מאושרות, אך לא תוכניות בניין עיר מפורטות.
עם זאת היו בעבר נסיונות למצוא פתרונות שיקלו על התושבים ויאפשרו בנייה במגבלות מסויימות, בכפוף לחוק התכנון והבנייה, אך כל אלה אינם פתרונות מספקים. ללא הסדר מקרקעין תתקשה מערכת התכנון לתת היתרי בנייה. מציאות זו מקשה על מתן מענה לצורכי הדיור הגדלים של האוכלוסייה הערבית.

הריסת בתים במזרח ירושלים, 2008-1992

מקור: דני זיידמן, ירושלים 2008 – תמונת מצב, עיר עמים, דצמבר 2008.

מערכת התחבורה הציבורית במזרח ירושלים

ד"ר מאיה חושן

במשך שנים רבות בשכונות הערביות הכפריות במזרח ירושלים לא הייתה מערכת תחבורה ציבורית מוסדרת. במצב העניינים שהיה, שגשגה מערכת ענפה ובעייתית של הסעות פיראטיות.

בינואר 2004, אחרי תהליך ארגון-מחדש מתוכנן ומושקע, יצא לדרך פרויקט התחבורה הציבורית בשכונות הכפריות. את הפרויקט הובילו משרד התחבורה, עיריית ירושלים, ותכנית אב לתחבורה ירושלים. במסגרת הפרויקט הוקמו 5 חברות הסעה חדשות בנוסף ל – 12 חברות שפעלו בשכונות הערביות. כמו כן שופצו ושודרגו תחנות מרכזיות, ניתנו זיכיונות להפעלת קווי תחבורה ציבורית, ניתנה עזרה לרכישת אוטובוסים, הוכשרו מסלולים חדשים לתחבורה ציבורית, והוצבו תחנות לנוחות הנוסעים. השיפור כלל גם הפעלת מערכת אכיפה על המפעילים ובימים אלו ישנה היערכות לטיפול שוטף בתלונות. מ - 2004 ישנו תהליך מתמיד של שיפור רמת השירות, ותוכניות והשקעות רבות עדיין מתוכננות לעתיד.

באשר לשיפור השירות - הנוסעים הצביעו ברגליים. על כך מלמדת השוואה בין פעולת התחבורה הציבורית המוסדרת, בעלת הרישיון, בשלוש נקודות זמן – 1998, 2004, ו-2007-2006. בשנת 1998 עמד מספר הנסיעות היומיות על– 725, ועלה בעקבות הפרויקט ל – 3,810 ב-2004 ול- 4,461 ב-2006. מספר הנוסעים ביממה עלה מ – 18,000 ב – 1998 ל – 85,000 ב – 2006. מספר האוטובוסים עלה מ – 72 אוטובוסים מיושנים בשנת 1998 ל – 269 אוטובוסים חדישים (249 קטנים ו – 20 גדולים) ובהם 5,778 מקומות ישיבה בשנת 2007. ב – 1998 לא היו במזרח העיר תחנות אוטובוסים כלל, ב – 2007 היו 330 תחנות, רבע מהן מקורות. במקביל לעלייה בהסעות המוסדרות הלך וירד חלקם של הטרנזיטים הפיראטיים – הבלתי מורשים. בשנת 1998 נסעו מדי יום 78,000 איש ב – 1,000 טרנזיטים פיראטיים וב-250 מוניות. מספר הנוסעים ביום בהסעה פיראטית ירד ל – 24,000 ב – סוף 2004 ול – 16,000 בסוף 2006.

מספר נוסעים ביממה בתחבורה ציבורית במזרח ירושלים

מקור: נתן גוטמן (עורך), מערכת התחבורה הציבורית במזרח ירושלים, משרד התחבורה, עיריית ירושלים, תכנית אב לתחבורה ירושלים, דצמבר 2007.

לכל טורי "העיר במספרים" באתר מכון ירושלים לחקר ישראל

גם אמנון רמון שותה קפה עם עמנואל הלפרין

היום תוכלו לצפות בערוץ 2 בד"ר אמנון רמון מתראיין אצל עימנואל הלפרין בתכנית "על כוס קפה". בראיון מדבר ד"ר רמון על מצבן הקשה של הקהילות הערביות נוצריות בגדה המערבית ובמזרח ירושלים. קהילות אלו נתונות בין הפטיש לסדן: בין לחצים של החברה המוסלמית - בעיקר חוגים של איסלאם פונדומנטליסטי, ובין הממשל הישראלי, שלא יוצא מגדרו על מנת לסייע להן.
השיחה נסבה על שני גורמים מרכזיים להתמעטות אוכלוסית הערבים-הנוצרים: תופעת ההגירה המתרחבת של ערבים נוצרים (מאזור בית לחם ומזרח ירושלים בעיקר), לצפון אמריקה ולדרומה, והריבוי הדמוגרפי הנמוך עד כדי חשש להעלמותן של קהילות עתיקות אלו.
לשני הצדדים, טוען ד"ר רמון, יש מה להפסיד מהעלמותו של הגורם הנוצרי, שכן מדובר באליטה חברתית כלכלית אשר תרומתה לתדמית ולכלכלה של ירושלים הינה עצומה.

הראיון ישודר היום בערוץ 2 בשעה 13:30, בערוץ הכנסת (ערוץ 99) ביום ג' בשעה 11:00 וביום ה' בשעה 20:00.

הראיון יובא במלואו גם באתר מכון ירושלים. הודעה על כך תבוא בהמשך.

דפוסי פנאי של נוער ערבי בירושלים

ד"ר מאיה חושן
דצמבר 2007

באגף חברה בעיריית ירושלים, האחראי על תחום הנוער, ערכו בשנים 2006-2007 מחקר מקיף אודות דפוסי הפנאי של הנוער הירושלמי. במסגרת המחקר נערכו שני סקרים: האחד בקרב נוער יהודי והשני, אליו נפנה את הזרקור הפעם, נערך בקרב מדגם של 512 בני נוער ערבים הלומדים בבתי ספר על יסודיים עירוניים בכיתות ז'- יב'.
כדי להבין את הרקע לממצאים נזכיר כי האוכלוסייה הערבית במזרח ירושלים היא ברובה מסורתית, הכנסתה הממוצעת נמוכה, ובבתי הספר מתקיימת הפרדה מלאה בין בנים ובנות. במזרח ירושלים קיים מחסור חמור בתשתיות פיסיות לפעילויות חברתיות כמו גני שעשועים, מגרשי משחקים, בתי קולנוע, ומתנ"סים.
מהסקר עולה כי 17% מבני הנוער במגזר הערבי בירושלים עובדים בשכר, בעבודה חלקית – 27% מהבנים לעומת 10% מהבנות. 51% מהבנים, לעומת 27% מהבנות מדווחים כי היו מעוניינים לעבוד-שיעור גבוה בהרבה ממי שעובדים בפועל. הרצון לעבוד בקרב בני הנוער הערביים נובע בעיקר מהרצון לעזור בפרנסת המשפחה.
באשר לפעילות חברתית, 28% מבני הנוער - 36% מהבנים ו – 23% מהבנות- פעילים במסגרת חברתית כלשהי כמו תנועות נוער או חוגים. 62% מבני הנוער - 70% מהבנים, ו - 57% מהבנות - מדווחים כי היו מעוניינים להשתתף במסגרת חברתית באופן קבוע.
בתחום ההתנדבות שיעור הבנות הערביות המדווחות כי הן מעוניינות להתנדב עולה על זה של הבנים. 35% מהבנות מעוניינות להתנדב על בסיס קבוע לעומת 30% מהבנים. תחומי ההתנדבות המועדפים על בנות הם (הנשאלים יכלו לבחור יותר מתחום התנדבות אחד): חונכות אישית - 31%, מד"א - 30% ומבצעי התרמה21%. בקרב הבנים הרוצים להתנדב, 37% מעדיפים להתנדב במד"א, 18% בחונכות אישית ו – 18% בעזרה לקשיש.

מקור: תרצה גולדשטיין, דפוסי הפנאי של הנוער הערבי בירושלים, עיריית ירושלים אגף חברה ונוער, 2007

לכל טורי "העיר במספרים" באתר מכון ירושלים