יום שישי, 24 בנובמבר 2017

Putting food on the table

עומר יניב

סקר ההכנסה וההוצאה החודשית לתצרוכת משק בית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצביע על נתונים לפיהם ההוצאה לתצרוכת של משקי בית בירושלים נמוכה ביחס לממוצע הארצי: בעוד שממוצע ההוצאות למשק בית בישראל בשנת 2015 עמד על 15,410 ₪ בחודש, בירושלים היה ממוצע ההוצאות 13,420 ₪ - נמוך ממשקי בית בתל אביב-יפו (17,710 ₪) וגבוה מההוצאות של משקי בית בחיפה (12,253 ₪). בחינה של הוצאות משקי הבית על מזון (ללא פירות וירקות) מראה כי ההוצאה הממוצעת של משקי בית בירושלים על מזון (1,850 ₪) נמוכה אף היא מהממוצע הארצי, אשר עמד על 2,030 ₪. גם כאן, ההוצאות בירושלים נמוכות מההוצאות בתל אביב-יפו (2,240 ₪), אך גבוהות מאלו של משקי הבית בחיפה (1,670 ₪).  

הסיבה המרכזית להוצאות הגבוהות של משקי בית בתל אביב-יפו על מזון לעומת אלו של ירושלים נובעת מההוצאה הגבוהה של תושבי תל-אביב על ארוחות מחוץ לבית לעומת ירושלים. תוצאות הסקר מורות כי משק בית בתל אביב-יפו הוציא בשנת 2015 בממוצע 1,020 ₪ בחודש על ארוחות מחוץ לבית, לעומת 260 ₪ בלבד שהוציא משק בית בירושלים ו-460 ₪ בחיפה (כשהממוצע הארצי עומד על 440 ₪ לחודש). כאשר בודקים את סעיפי ההוצאות על רכישת מוצרי מזון, ניתן לראות כי משקי בית בירושלים הוציאו בדרך כלל יותר מאשר בתל אביב-יפו ובחיפה. משקי בית בירושלים הוציאו בחודש כ-88% יותר ממשקי בית בתל אביב-יפו ו-72% יותר ממשקי הבית בחיפה על בשר ועופות, כ-36% יותר מאשר בתל אביב-יפו ו-27% יותר מאשר בחיפה על לחם, דגנים ומוצרי בצק, וכ-28% יותר ממשקי הבית בתל אביב-יפו ו-47% יותר ממשקי בית בחיפה על פירות וירקות. על משקאות אלכוהוליים, לעומת זאת, הוציאו משקי בית בירושלים 71% פחות מאשר משקי בית בתל אביב-יפו, ו-45% פחות ממשקי הבית בחיפה.

הוצאות משקי בית על מזון, 2015:


יום שישי, 10 בנובמבר 2017

עם הפנים מזרחה - שיר השכונה

דפנה שמר

כשאנחנו חושבים על ירושלים המזרחית, אנחנו לרוב תופשים אותה כיחידה גיאוגרפית אחת, כשבעצם, מזרח ירושלים, כמו מערבה, בנויה שכונות-שכונות, שאינן זהות זו לזו כלל. בנפרד מהשכונות היהודיות של ירושלים מדובר בעיר בסדר גודל גדול בישראל, כ 323,700 ערבים חיים בירושלים, מהם 99% במזרחה.

ירושלים מוכרת לנו בעיקר מצידה המערבי, על שכונותיה המגוונות. על מנת להכיר את מזרח ירושלים קצת יותר, נעזרנו במדד הסוציו אקונומי (חברתי-כלכלי) שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, וניסינו ליצור הקבלה בין השכונות במזרח העיר, לשכונות היהודיות בירושלים.

המדד החברתי-כלכלי, המבוסס על מפקד 2008, כולל גם התייחסות לשכונות. בכדיי לאפיין את השכונות במזרח ירושלים דירגנו בנפרד את האזורים הסטטיסטים היהודים ואת הפלסטינים בירושלים. נוצרו שני סולמות, אחד למערב ירושלים ואחד למזרח ירושלים, שבהם מדורגות שכונות מרמה סוציו אקונומית גבוהה לרמה סוציו אקונומית נמוכה. לאחר מכן חיפשנו את השלבים המתאימים בין מערב למזרח. כך לדוגמא, שכונות ניות היהודית היא בעלת הדירוג המקסימלי בקרב השכונות במערב העיר (100) ושכונת באב א-סהרה/ המושבה האמריקאית הפלסטינית (סמוך לעיר העתיקה באזור שער שכם ומוזיאון רוקפלר) היא מקבילתה, במדד הסוציו אקונומי הארצי, נמצאת ניות באשכול 19 (כאשר 20 הוא הגבוה ביותר) ואילו באב א-סהרה באשכול 5. הרובע הארמני ושכונת קטמון גם הן נמצאות באותו מיקום בשני הסולמות הנפרדים. מעניין להזכיר שקטמון הייתה מאוכלסת ברובה בנוצרים לפני מלחמת העצמאות.

מתוך הקבלת הנתונים עולה גם דמיון גיאוגרפי: לחלק מהשכונות הצפוניות הפלסטיניות היה דירוג מקביל לזה של שכונות צפוניות יהודיות. שועפט ופסגת זאב, דחיאת א-סלאם (ממזרח למחנה הפלטים שועפט) ונווה יעקב ובית חנינא ושכונת רמות. גם בדרום נמצאו שכונות "אחיות": ארנונה ובית צפאפא ואום טובא וקריית מנחם.

מבחינת ערכי המדד הסוציו אקונומי, השכונות המזרח ירושלמיות דומות לשכונות חרדיות מובהקות בירושלים: מאה שערים, גאולה וסנהדריה. 

כפי שכבר נאמר, השוני הסוציו אקונומי בין השכונות היהודיות לפלסטיניות גדול מהדמיון ביניהן, ולא ניתן להשוות אותן אלו לאלו. עם זאת, הצגה בצורה כזו עוזרת לשייך מקומות לא מוכרים למקומות מוכרים.
הירידה בדירוג הסוציו אקונומי של ירושלים מאשכול 4 ל 3 מספרת על מצבה של העיר בכללותה, אבל כאשר מדובר בעיר של 883 אלף אנשים, אפשר וכדאי להסתכל קצת יותר פנימה, כי אומנם כולנו ירושלמים אבל כמו ברוב הערים, העיקר זו השכונה.