יום שישי, 1 ביוני 2018

חלית? נפצעת? לך לקופת חולים

ליאור רגב

החודשים האחרונים של שנת 2017 היו קשים לבריאות העם היושב בציון. החורף, וליתר דיוק היעדר החורף, והיובש ששימש לו בן לוויה, נתן את אותותיו בקרב הורים וילדים שסבלו ביחד. השפעות התכופות, הוירוסים והחיידקים שלא נטשו משמרת, עלו להתקפה, לא הרפו, והתישו את כולנו. לפי כתבה שפרסמה רותם אליזרע ב- ynet, הם גרמו לעלייה של 10% בימי המחלה שפדו העובדים בישראל בהשוואה ל- 2016.

ובכן, לאן הולכים כשחולים? למרפאה. מכוח חוק כל תושב ישראלי זכאי לשירותי בריאות, אותן מספקות קופות החולים. המשמעות של כל מבוטח לקופות הוא כסף, ולא מעט ממנו. הביטוח הלאומי משלם לקופות לפי מפתח חלוקה שקבוע בתקנות, בנוסף לתשלומים על ביטוחים מורחבים, ניתוחים, טיפולים ועוד. כך, כל קופה עושה מאמצים למשוך אליה מבוטחים חדשים ולהגדיל את עלות הביטוחים שכל מבוטח רוכש.


יום שישי, 11 במאי 2018

תעסוקת נשים ערביות בירושלים

ימית נפתלי

כ- 37% מאוכלוסיית העיר ירושלים בגילאי 15 ומעלה הם ערבים. אוכלוסיה זאת מאופיינת במשקי בית גדולים, בממוצע 5.2 בני משפחה, ותחולת עוני גבוהה, המגיעה ל- 82% בעוד שבירושלים תחולת העוני עומדת על 49%. שיעור תחולת העוני הגבוה בקרב האוכלוסייה הערבית מיוחס בעיקר להשתתפות נמוכה בכוח העבודה בקרב נשים ערביות, ולתעסוקה לא מקצועית המאופיינת ברמות שכר נמוכות. שיעור התעסוקה של נשים ערביות במזרח ירושלים נמוך באופן משמעותי  משיעור תעסוקת הגברים הערבים וגם בהשוואה לשיעור התעסוקה של נשים ערביות בישראל בכלל. לפי השנתון הסטטיסטי לירושלים העתיד לצאת ביום ירושלים הקרוב, בשנת 2016 עמד שיעור הנשים הערביות המשתתפות בכוח העבודה בירושלים, בטווח הגילים 64-25, על 22% בלבד, לעומת 35% בקרב נשים ערביות בישראל. 


יום שישי, 27 באפריל 2018

שמות ילדים, חלק ב' -- בנים

עומר יניב

מזל טוב! זה בן! איך קוראים לו? אם הוא נולד בירושלים בשנת 2016, קיים סיכוי טוב ששמו היה דוד, מפני שזה היה השם הנפוץ ביותר בקרב בנים יהודים בשנה זו, בה זכו 287 בנים להיקרא בשם זה. בשונה מבירושלים, השם הנפוץ לבנים יהודים בישראל היה נועם, בעוד שהשם דוד הגיע למקום השני (בקרב הבנים המוסלמים בישראל היה השם מוחמד הנפוץ ביותר, שהיה גם השם הפופולארי בקרב כלל הבנים בישראל). השם נועם עבור בנים גם היה השם הפופולארי ביותר בחלק מהערים בישראל דוגמת חיפה, באר שבע וראשון לציון, בעוד שבירושלים נמצא השם נועם במקום ה-16 ברשימת שמות הבנים היהודים. בתל-אביב, היו השמות אוֹרי או אוּרי (שנכתבים ללא הבדל באיות בעברית) הנפוצים ביותר.

יום שישי, 20 באפריל 2018

שמות ילדים, חלק א' -- בנות

עומר יניב

מזל טוב! זו בת! איך קוראים לה? אם היא נולדה בשנת 2016 בירושלים, יש סיכוי טוב ששמה היה שֹרה, מפני שזה היה השם הנפוץ ביותר בקרב בנות יהודיות בשנה זו, בה 232 בנות שזכו להיקרא בשם זה. בשונה מבירושלים, השם הנפוץ ביותר בישראל היה תמר, והשם שרה הגיע בישראל למקום השמיני (בקרב הבנות המוסלמיות בישראל היה השם הנפוץ ביותר מרים).


יום שישי, 13 באפריל 2018

ישיבות תיכוניות

תהילה ביגמן

בשנים האחרונות גובר בקרב הציבור החרדי בישראל הביקוש ללימודים בישיבות תיכוניות, בהן התלמידים לומדים, לצד לימודי הקודש גם לימודים כלליים, וניגשים לבחינת הבגרות. הביקוש הזה מלמד על תהליכי עומק שמתרחשים בחברה החרדית, המסמלים רצון להשתלבות במעגל העבודה. שנובע מהשאיפה להתפרנס בכבוד, ולעיתים מתוך רצון להיות חלק משמעותי יותר בתרבות הישראלית הכללית.



יום שישי, 6 באפריל 2018

גם שם אהיה לבד?


אראלה גנן

הסקר החברתי של הלמ"ס לשנת 2016, הציג למשיבים לו את השאלה הבאה: "האם יש מצבים בהם את.ה מרגיש.ה בדידות?". בעת הכנת הטור השבועי, נתקלתי בשאלה הזו, ותהיתי – האם אני הייתי משיבה בכנות לשאלה כזו? ועוד של סקר מטעם המדינה? מה מארבע האפשרויות (לעיתים קרובות; לפעמים, מידי פעם; לעיתים רחוקות; אף פעם לא) הייתי מסמנת? אני לא בטוחה, אבל בינתיים, הנה מה שהנתונים הקיימים מגלים לנו.


יום שישי, 30 במרץ 2018

מלאי תכנוני למגורים

יאיר אסף-שפירא

על מנת לבנות דירות יש צורך בתכנון. כאשר יש מחסור בדירות עולה השאלה האם המחסור מקורו בתכנון בהיקף נמוך מדי, או שקצב הבנייה איטי מדי, והיא אינה מצליחה להדביק את קצב התכנון. דיון זה עומד בבסיס הויכוח על עתיד הותמ"ל – הועדה הארצית לתכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים לדיור. בעקבות החלטת ממשלה שקבעה זאת, מינהל התכנון ורשות מקרקעי ישראל מנגישים לציבור דרך אתר data.gov.il מאגר הכולל את כלל יחידות הדיור (דירות) הקיימות "על הנייר" בתכניות בשלבי תכנון שונים. מאגר זה הוא המלאי התכנוני למגורים. ניסינו לבחון מה היקף יחידות הדיור הנמצאות בתכנון בירושלים.



יום שישי, 23 במרץ 2018

נשים בהייטק


שחר בר

תעשיית ההייטק מזוהה כמנוע צמיחה חשוב של המשק הישראלי, ובשנים האחרונות אנו עדים לצמיחה משמעותית של תעשייה זו בירושלים. מספר חברות ההיי-טק בעיר גדל בצורה רציפה החל משנת 2013, כאשר סה"כ חל גידול בשיעור של 52% במספרן, והתעשייה בירושלים מהווה כ-6%  מכלל תעשיית ההיי-טק הישראלית. בשנת 2017 חל גידול של כ-100 סטרטאפים בעיר, זאת בדומה לכל שנה בשלוש שנים האחרונות. נשאלת השאלה האם הגידול בתעשיית ההיי-טק הירושלמית אף מתבטא באחוז הנשים המועסקות בתחום? נראה שלא תמיד. 

84% מכלל חברות ההיי-טק בירושלים הן חברות קטנות המעסיקות עד 20 עובדים. אחוז הנשים מתוך כלל התעשייה בעיר עומד על 39% אך יש לזכור כי נשים לא פעם מועסקות בתפקידים אדמיניסטרטיביים ולא בתפקידים מקצועיים.  בחברות חדשות לעומת זאת, רק 29% מכלל המועסקים הן נשים, וההבדל נובע מהרכבן של החברות החדשות. חברות חדשות נוטות להעסיק עובדים בתפקידים מקצועיים בלבד, משום שאין להן צורך במחלקות תומכות, ולכן אחוז הנשים בהן נמוך יותר. כמו כן, נתונים מראים לנו שאחוזי הנשים היזמיות הם מזעריים, וניתן להניח אם כך שזוהי סיבה נוספת להבדל בין חברות חדשות לחברות ותיקות. מתוך הנשים שמועסקות בתעשיית ההייטק הירושלמית, 61% מועסקות בתפקידים מקצועיים. בחברות חדשות לעומת זאת, 71% מהנשים מועסקות בתפקידים מקצועיים- זאת בהתאם להרכבן של חברות חדשות. 

סך העובדים המועסקים בתעשיית ההיי טק הישראלית עלה בין 2013 ל-2016 מ-272.2 אלף ל-310.3 אלף, אך אחוז הנשים מתוך כלל המועסקים נשאר יציב ברוב אזורי ישראל. בתל אביב מהוות נשים כשליש מהמועסקים, וניתן לראות שלא היה שינוי משמעותי בשנים האחרונות. בירושלים לעומת זאת אנו עדים לשיפור בייצוג של נשים בתעשייה ההיי-טק כאשר בשנת 2016 עמד אחוז הנשים בהייטק על 39%, גידול של שלוש נקודות אחוז משנת 2013 (אז עמד השיעור על 36%). סקטור אחד בו נשים מהוות את מירב המועסקים הוא סקטור הביו-טק. מתוך כלל העובדים בחברות ביו-טק חדשות , 59% הן נשים.  הסבר אפשרי להבדל בין התעשיות הוא בחירתן של נשים ללמוד מקצועות הרלבנטיים לסקטור הביו-טק, כגון מדעי החיים, יותר מאשר מקצועות הרלבנטיים לשאר ענפי ההיי-טק, מדעי המחשב לדוגמא. 

יום שישי, 16 במרץ 2018

חשבון בנקים

יאיר אסף-שפירא

בעולם בו ניתן לבצע את רוב הפעולות הבנקאיות דרך האינטרנט, האם סניפי בנק הם תופעה הולכת ונעלמת? ניתן לשער כי עבור חלק גדֵל והולך מהאוכלוסייה אין כל צורך בסניף, אך לפי הדוחק בחלק מסניפי הבנקים, נראה שעדיין יש מי שצורך שם את השירות.

לפי נתוני הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל, בישראל פעילים כיום 1,294 סניפי בנקים, מתוכם 206 (16%) בתל אביב, 124 (10%) בירושלים, ו-69 (5%) בחיפה. בשנת 2017 נפתחו בישראל 15 סניפי בנק, ונסגרו 46 (כולל אחד מאלו שנפתחו באותה שנה), כך שהמאזן היה שלילי. יש לציין כי חלק מהסניפים המופיעים בנתונים אינם נקודות לקבלת שירות כללי, אלא בעלי התמחות כגון משכנתאות או השקעות, וחלקם אינם נותנים שירות כלל, כגון משרדי ההנהלות.

השוואת מספר הסניפים ביישוב לגודל האוכלוסייה בו, יוצרת מדד המבטא שילוב של איכות השירות הבנקאי לתושבי היישוב הנדרשים לסניף, ושל מרכזיוּת הישוב כמספק שירות לסביבותיו.

יום שישי, 9 במרץ 2018

אוכלוסיית יום

יאיר אסף-שפירא

לפי נתוני האוכלוסייה אותם מפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2016 התגוררו בירושלים 874,200 תושבים, בתל אביב כחצי מזה (435,900), ובחיפה כשליש מבירושלים (279,200 תושבים). אוכלוסייה זו היא האוכלוסייה הקבועה, אך בהיותן ערים מטרופוליניות, אוכלוסייתן של ערים אלו גדלה מדי בוקר, כאשר עשרות אלפי אנשים נכנסים לעיר לצרכי תעסוקה, לימודים ועוד. עיר מטרופולינית משמשת כמרכז עבור "ערי השינה" שמקיפות אותה, בעיקר עבור תעסוקה.
לפי נתוני סקר כוח אדם של הלמ"ס, העיר אליה נכנס המספר הרב ביותר של יוממים היא תל אביב. מספר המועסקים העובדים בתל אביב אך מתגוררים בערים אחרות הוא 257,000 – יותר מכל אוכלוסייתה של ראשון-לציון, העיר הרביעית בגודלה בישראל.

יום שישי, 2 במרץ 2018

להתראות אשפה אורגנית, שלום קומפוסט

ליאור רגב

במדינת ישראל הקטנה, אשפה היא בעיה גדולה. הפסולת הלא ממויינת שאנחנו משליכים לפח נאספת על ידי משאיות המשנעות אותה לתחנות מיון, ובסוף התהליך חלקה הגדול מועבר להטמנה. נסיעת המשאיות ברחובות הערים צורכת אנרגיה, יוצרת זיהום אוויר ועומסי תנועה, ואילו הפסולת המוטמנת תופסת שטחי קרקע רבים שיכולים לשמש למטרות טובות יותר. אחד הפתרונות להתמודד עם הררי הפסולת הוא הפרדה במקור.

בעשור האחרון הולכים וצצים בגינות ציבוריות, בחצרות של בניינים ובבתים פרטים בירושלים עוד ועוד קומפוסטרים. קומפוסטר הוא מיכל אליו ניתן להשליך פסולת אורגנית, כמו שאריות פירות וירקות ומזון צמחי אחר, המהווה כ- 40% ממשקל הפסולת הביתית. הפסולת מתפרקת במיכל ובתוצר ניתן להשתמש כדשן לגינות.

חלוקת המיכלים בירושלים החלה ביוזמה של תושבים משכונת בית הכרם שהתאגדו לעמותה בשנת 2008. בשנת 2012, פרויקט "מהפח ירוק" שאחראי על הסברה, מכירת המכלים, תפעול ותחזוקה של הקומפוסטרים, קיבל הכרה עירונית ותמיכה של מנהל קהילתי גינות העיר והעירייה. כיום, לפי נתוני מהפח ירוק שיונתן פליטמן, מנהל המיזם, מסר לנו, למעלה מ- 5,400 משקי בית ברחבי העיר עורכים שימוש כלשהו, תדיר או מזדמן, במיכלים.

יום שישי, 16 בפברואר 2018

אפליה

עומר יניב

בחברה מגוונת כמו החברה הישראלית, נצפה לראות כי לעיתים יעלו חיכוכים בין אנשים שונים על בסיס השוני החברתי בין הקבוצות אליהם הם משתייכים. לא אחת אנו רואים כי אנשים מופלים לרעה או לטובה בעקבות השתייכותם לקבוצה אתנית, דתית או מגדרית. בחינה של תוצאות הסקר החברתי שעורכת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מגלה כי היקף תושבי העיר ירושלים שהעידו שנתקלו באפליה גבוה כמעט בכל הקטגוריות (סוגי האפליה) לעומת אחוז הנשאלים בתל אביב-יפו, חיפה וכלל האוכלוסייה. 

קרוב ל-22% מהמשיבים המתגוררים בירושלים העידו כי נתקלו באפליה על בסיס הדת אליהם הם משתייכים, לעומת כ-9% בחיפה ובישראל וכ-7% בתל-אביב. גם לגבי אפליה על בסיס הלאום, השיב אחוז גבוה בהרבה של משיבים בירושלים (18%) לעומת חיפה (12%), ישראל (10%) ותל אביב-יפו (7%). 

אחת הסיבות המרכזיות להבדלים בין ירושלים לישראל ולערים האחרות, היא היותה של העיר בעלת אוכלוסייה רב-גונית יותר לעומתן. בירושלים מתגוררת אוכלוסייה גדולה של יהודים חרדים (כ-34% מהאוכלוסייה היהודית) ואוכלוסייה גדולה של מוסלמים (כ-36% מאוכלוסיית העיר הכוללת). מאותה בחינה, גם אחוז התושבים הערבים הגבוה בירושלים (37%) בהשוואה לישראל (21%), חיפה (11%) ותל אביב-יפו (4%) מסביר את האחוז הגבוה מהמשיבים שנתקלו בירושלים במקרים של אפליה על רקע לאום: בעוד שרק 8% מהמשיבים היהודים מירושלים ענו שהם נתקלו באפליה על רק הלאום שלהם, מעל ל-38% מהמשיבים הערבים העידו כי חוו אלפיה על רקע זה. סביר יהיה להניח, אם כך, שאחוז גבוה יותר מתושבי ירושלים ייתקל במקרים של אפליה על רקע דתי או לאומי לעומת כלל ישראל והערים האחרות, שם אחוז החרדים והערבים הוא נמוך יותר. למרות ההבדל הגדול באחוזים בין ירושלים לישראל ושתי הערים הגדולות הנוספות, בתחום האפליה על בסיס הלאום, גילו תוצאות הסקר כי מבין המשיבים אשר נשאלו באם הם נתקלו באפליה במהלך עבודתם, נמצא כי רק אחוז נמוך (3%) נתקלו באפליה על רקע השתייכות ללאום הן בירושלים והן בכלל ישראל. התחום היחיד בו נמצא בסקר כי תושבי ירושלים נתקלו באפליה פחות מאשר בתל אביב-יפו הייתה אפליה על בסיס גיל: כ-10% מתושבי תל אביב-יפו השיבו כי הם נתקלו באפליה על רקע זה, לעומת כ-8% מתושבי ירושלים, ו-7% מתושבי ישראל וחיפה. גם במקום העבודה נתקל אחוז גבוה יותר (6%) של תושבי תל אביב-יפו באפליה על רקע גילאי מאשר בירושלים (כ-4%). 


מקורות: 

יום שישי, 2 בפברואר 2018

שכונות גנים

שעיה רוזנבלום

כמות השטח בעיר המוקדש לפארקים, גינות ופינות ישיבה, מהווה אינדיקטור לרמת ההשקעה העירונית באיכות החיים של התושבים. לרוב, תושבים מעוניינים במגורים בסמוך לאזורים ירוקים שבהם ניתן להסתובב, לשבת ולשחק עם בני משפחה וחברים. בטור זה אסקור את גודל השטח המגונן (שהעירייה מתחזקת באופן פעיל) ביחס למספר התושבים הכולל.

ראשית, ביחס לערים תל אביב וחיפה, המצב בירושלים לוקה בחסר. לפי נתוני העירייה בירושלים יש 2,820 דונם של שטחי גינון באחריות העירייה (לא כולל מעברים ושטחי הפרדה מגוננים), שהם 3.84 מ"ר לתושב. בתל אביב יש כ-2,600 דונם של שטחי גינון שהם 6.21 מ"ר לתושב, ובחיפה המצב בתחום זה הוא הטוב ביותר, עם 2,390 דונם שהם 8.76 מ"ר לתושב (הנתונים לגבי תל-אביב וחיפה משנתוני הערים).

כאשר בוחנים את הנתונים ברמת השכונות בירושלים, בולטת מייד העובדה כי בשכונות הערביות שטחי הגינון הינם זעומים. שכונת ואדי אל-ג'וז ושייח ג'ארח נהנית משטח הגינון הרב ביותר מבין השכונות הערביות – 2.09 מ"ר לתושב, ובשכונות כפר עקב, עטרות, בית חנינא, צור באהר ואום טובא אין כלל פארקים, טיילות, גנים או פינות ישיבה ונוי בטיפול העירייה.
באופן כללי ניתן להבחין בהבדל בין שכונות ותיקות בירושלים אשר הינן אורבניות וצפופות יותר ולכן מועט בהן השטח הציבורי הפנוי עבור גינות, לבין השכונות החדשות מחוץ ללב העיר שבהן יש שטח רב יותר של גינון לתושב. כך, בשכונות הותיקות  שטח הגינון עומד על בין 0.2 מ"ר ל-1.1 מ"ר לתושב, לעומת השכונות החדשות יותר, שנהנות משטח של בין 5.6 מ"ר ל-7.8 מ"ר לתושב.  כדוגמה ניתן לראות את שכונת בית וגן (0.49 מ"ר לתושב). השכונה שוכנת מחוץ ללב העיר, והיא הוקמה בשנות ה-30 של המאה הקודמת כעיר גנים על קרקעות פרטיות. בכל חלקה היה בית ולצידו גינה פרטית, ולא הוקצו שטחים לגינות ציבוריות. עם השנים נהרסו הבתים המקוריים ונבנו במקומם בניינים, אך לא ניתן היה להקצות שטחים לגינות ציבוריות בשל הבעלות הפרטית של חלקות הקרקע.

עד תחילת שנות ה-90 לא הייתה הקפדה על הקצאת שטחי גינון ביחס מספק לכל תושב. בשכונות בהן העריכו היזמים כי אין דרישה רבה לשטחים שכאלו, כמו בשכונת הר נוף (1.77 מ"ר לתושב), הוקצו שטחים מעטים לגינות ציבוריות. רק בשכונות שנבנו בשנות ה-90 ישנה הקפדה על שטחי גינון ביחס של לפחות 5 מ"ר לנפש.

יום שישי, 19 בינואר 2018

השכלה >>> תעסוקה

דפנה שמר

הן בקרב יהודים והן בקרב ערבים ניכרת ההשפעה של השכלה על התעסוקה. לפי סקר כוח אדם של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2016, שיעור המועסקים בקרב יהודים בגילאי העבודה העיקריים (64-25) בישראל הוא 82%, בעוד ששיעור התעסוקה בקרב בעלי תואר ראשון יהודים הוא 89%, ועולה ל 91% בקרב בעלי תואר שני ול-92% בקרב בעלי תואר שלישי. בקרב בעלי תעודת בגרות יהודים (שלא למדו לימודי המשך) שיעור התעסוקה הינו 81%. בקרב האוכלוסייה הערבית שיעור התעסוקה נמוך ועומד על 53%, אחוז דומה לבעלי תעודת בגרות (54%), אולם בקרב בעלי תואר ראשון ערבים, אחוז התעסוקה גבוה יותר, ועומד על 77%. 

היחס בין שיעור התעסוקה וההשכלה אצל גברים ונשים יהודים עולה בצורה דומה, אולם אצל הערבים ישנם פערים גדולים בין גברים לנשים. בקרב הגברים הערבים, אחוז המועסקים הינו 75%, שיעור התעסוקה בקרב גברים ערבים בעלי תעודת בגרות הינו 82% ושיעור התעסוקה בקרב גברים ערבים בעלי תואר ראשון הינו 88%. אצל הנשים הערביות אחוז התעסוקה נמוך ועומד על 32%, בקרב הערביות בעלות תעודת בגרות אחוז המועסקות הוא 30% ואחוז המועסקות הערביות בעלות תואר ראשון הוא 68%. הסיכוי שאישה ערביה בעלת תואר שני תועסק הוא גבוה יותר -  82%.

בירושלים שיעורי התעסוקה אומנם נמוכים יותר אבל המגמות דומות. אצל הערבים שיעור המועסקים בגילאי העבודה הוא 49%, אצל הגברים הערבים 80%, גברים ערבים בעלי תואר ראשון 86% וגברים ערבים בעלי תעודת בגרות 83%. ואצל הנשים הערביות שיעור התעסוקה הוא 20%, אצל בעלות תעודת בגרות 12% ואצל בעלות תואר ראשון 43%.

המועצה להשכלה גבוהה טוענת ששוק ההשכלה הגבוהה הגיע למיצוי מבחינת מספר הסטודנטים. בניסיון לאמוד את המיצוי של האוכלוסיות השונות במוסדות להשכלה גבוהה הוצלבו שלוש שכבות גיל (בני 22-20) עם כמות הסטודנטים בתואר ראשון באוניברסיטאות ובמכללות. נמצא שכ-60% מהיהודים הלא חרדים בני 22-20 לומדים במוסדות להשכלה גבוהה ו-23% מהערבים לומדים במוסדות להשכלה גבוהה. נראה שהערבים רחוקים מאוד מהיהודים במימוש לימודים להשכלה גבוהה. אחוז הנשים הערביות במשלחי יד אקדמיים גבוה (35%) יחסית למשלחי יד אחרים ודומה לזה של הנשים היהודיות (33%). כלומר ההשכלה מהווה מפתח לתעסוקה אצל נשים ערביות. מכאן שעידוד השכלה גבוהה לנשים ערביות יכול להניב תשואות גבוהות בשיעורי התעסוקה שלהן.

יום שישי, 5 בינואר 2018

שאלת תמ"א

יאיר אסף-שפירא

תמ"א 38 היא תוכנית ארצית המכוונת למטרה כפולה – חיזוק בניינים ישנים ואבטחתם מפני רעידות אדמה; ויצירת התחדשות עירונית, כלומר תוספת של דירות באזורים הבנויים. התמ"א מוסיפה אפשרות לבנייה של דירות חדשות, שמכירתן מממנת חיזוק של הבניין, הרחבה של הדירות הקיימות, ובדרך כלל גם מעלית ושיפורים נוספים. כאשר אנו מסתובבים בשכונות העיר, ניתן לראות פרוייקטים המתבצעים במסגרת תמ"א 38, אך לא הרבה מהם. כך לדוגמה ברחוב בו אני גר התבצע פרוייקט אחד, ובדרכי למכון ירושלים אני עובר על פני שני פרוייקטים נוספים. האם ניתן לומר שהתמ"א מתבצעת בירושלים בקצב איטי יחסית – לא בהכרח.

תהליכי תכנון רחבים אורכים שנים ארוכות, לא רק בגלל נהלים ותהליכים בירוקרטיים. במקרה זה, ובמיוחד בירושלים, לוקח זמן הן לדיירים והן ליזמים, להשתכנע שמדובר בהשקעה טובה. האם היזמים והדיירים משתכנעים? מה צופן העתיד מבחינת התמ"א?

עיריית ירושלים מפרסמת במסגרת הממ"ג (GIS) העירוני את פרוייקטי ההתחדשות העירונית, ובכלל זה את פרוייקטי תמ"א 38. בבחינת כלל הפרוייקטים שקיבלו היתר בנייה, כלומר פרוייקטים שבנייתם החלה, תתחיל בקרוב, או שהסתיימה, נמצאו 75 פרוייקטים ברחבי העיר, בהם כ-720 דירות קיימות, ותוספת במסגרת התמ"א של 510 דירות נוספות. פרוייקטים אלו אושרו החל מאמצע שנת 2011, כלומר לאורך כ-6.3 שנים. המשמעות היא שבכל שנה נוספו בממוצע כ-81 דירות דרך התמ"א. ייתכן מאוד שקצב זה יואץ, שכן בשלבי תכנון שונים (לפני קבלת היתר הבנייה) נמצאים כיום 410 פרוייקטים, הכוללים תוספת של 3,550 דירות חדשות. מסתבר שברחוב בו אני גר מתוכננים חמישה פרוייקטים נוספים, ובדרכי למכון אני עובר ליד עוד 8 פרוייקטים בשלבי תכנון שונים. 

לתמ"א 38 יש מסלול של חיזוק הבניין הקיים, ומסלול של הריסה ובנייה מחדש. מעניין לראות שכ-51% מהדירות החדשות בפרוייקטים החדשים (בשלב ראשוני של תכנון) מתוכננות במסלול של הריסה ובנייה מחדש, לעומת כ-30% מהדירות שקיבלו היתר בנייה לאורך השנים. נראה שהדיירים והיזמים רוכשים אמון הן בתמ"א בכלל, ובפרט במסלול ההריסה והבנייה מחדש.

השכיחות הגבוהה ביותר של פרוייקטי תמ"א 38 היא בשכונת רחביה (33 פרוייקטים, מהם 16 בשלבים ראשוניים של תכנון). עובדה זו מעלה תהיות, שכן גם בשכונה בה קיימת תכנית מיתאר עדכנית ומפורטת, הציבור "מצביע ברגליים" ומעדיף פרוייקטי תמ"א, שמטבעם אינם כוללים חשיבה שכונתית כוללת (כגון בנושא חנייה), אלא מתרכזים אך ורק בבניין הבודד.


עדכון: לפי נתונים שהתקבלו מחברת מוריה, נכון לתחילתה של שנת 2018, הנתונים הם כדלקמן: עד כה ניתנו במסגרת התמ"א 101 היתרי בנייה, שהוסיפו בירושלים 832 דירות. בשנת 2017 לבדה ניתנו 38 היתרים, המוסיפים 426 דירות. המשמעות היא שיותר מחצי מהדירות שנוספו בירושלים דרך תמ"א 38, נוספו בשנת 2017.