יום שישי, 2 בפברואר 2018

שכונות גנים

שעיה רוזנבלום

כמות השטח בעיר המוקדש לפארקים, גינות ופינות ישיבה, מהווה אינדיקטור לרמת ההשקעה העירונית באיכות החיים של התושבים. לרוב, תושבים מעוניינים במגורים בסמוך לאזורים ירוקים שבהם ניתן להסתובב, לשבת ולשחק עם בני משפחה וחברים. בטור זה אסקור את גודל השטח המגונן (שהעירייה מתחזקת באופן פעיל) ביחס למספר התושבים הכולל.

ראשית, ביחס לערים תל אביב וחיפה, המצב בירושלים לוקה בחסר. לפי נתוני העירייה בירושלים יש 2,820 דונם של שטחי גינון באחריות העירייה (לא כולל מעברים ושטחי הפרדה מגוננים), שהם 3.84 מ"ר לתושב. בתל אביב יש כ-2,600 דונם של שטחי גינון שהם 6.21 מ"ר לתושב, ובחיפה המצב בתחום זה הוא הטוב ביותר, עם 2,390 דונם שהם 8.76 מ"ר לתושב (הנתונים לגבי תל-אביב וחיפה משנתוני הערים).

כאשר בוחנים את הנתונים ברמת השכונות בירושלים, בולטת מייד העובדה כי בשכונות הערביות שטחי הגינון הינם זעומים. שכונת ואדי אל-ג'וז ושייח ג'ארח נהנית משטח הגינון הרב ביותר מבין השכונות הערביות – 2.09 מ"ר לתושב, ובשכונות כפר עקב, עטרות, בית חנינא, צור באהר ואום טובא אין כלל פארקים, טיילות, גנים או פינות ישיבה ונוי בטיפול העירייה.
באופן כללי ניתן להבחין בהבדל בין שכונות ותיקות בירושלים אשר הינן אורבניות וצפופות יותר ולכן מועט בהן השטח הציבורי הפנוי עבור גינות, לבין השכונות החדשות מחוץ ללב העיר שבהן יש שטח רב יותר של גינון לתושב. כך, בשכונות הותיקות  שטח הגינון עומד על בין 0.2 מ"ר ל-1.1 מ"ר לתושב, לעומת השכונות החדשות יותר, שנהנות משטח של בין 5.6 מ"ר ל-7.8 מ"ר לתושב.  כדוגמה ניתן לראות את שכונת בית וגן (0.49 מ"ר לתושב). השכונה שוכנת מחוץ ללב העיר, והיא הוקמה בשנות ה-30 של המאה הקודמת כעיר גנים על קרקעות פרטיות. בכל חלקה היה בית ולצידו גינה פרטית, ולא הוקצו שטחים לגינות ציבוריות. עם השנים נהרסו הבתים המקוריים ונבנו במקומם בניינים, אך לא ניתן היה להקצות שטחים לגינות ציבוריות בשל הבעלות הפרטית של חלקות הקרקע.

עד תחילת שנות ה-90 לא הייתה הקפדה על הקצאת שטחי גינון ביחס מספק לכל תושב. בשכונות בהן העריכו היזמים כי אין דרישה רבה לשטחים שכאלו, כמו בשכונת הר נוף (1.77 מ"ר לתושב), הוקצו שטחים מעטים לגינות ציבוריות. רק בשכונות שנבנו בשנות ה-90 ישנה הקפדה על שטחי גינון ביחס של לפחות 5 מ"ר לנפש.

יום שישי, 19 בינואר 2018

השכלה >>> תעסוקה

דפנה שמר

הן בקרב יהודים והן בקרב ערבים ניכרת ההשפעה של השכלה על התעסוקה. לפי סקר כוח אדם של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2016, שיעור המועסקים בקרב יהודים בגילאי העבודה העיקריים (64-25) בישראל הוא 82%, בעוד ששיעור התעסוקה בקרב בעלי תואר ראשון יהודים הוא 89%, ועולה ל 91% בקרב בעלי תואר שני ול-92% בקרב בעלי תואר שלישי. בקרב בעלי תעודת בגרות יהודים (שלא למדו לימודי המשך) שיעור התעסוקה הינו 81%. בקרב האוכלוסייה הערבית שיעור התעסוקה נמוך ועומד על 53%, אחוז דומה לבעלי תעודת בגרות (54%), אולם בקרב בעלי תואר ראשון ערבים, אחוז התעסוקה גבוה יותר, ועומד על 77%. 

היחס בין שיעור התעסוקה וההשכלה אצל גברים ונשים יהודים עולה בצורה דומה, אולם אצל הערבים ישנם פערים גדולים בין גברים לנשים. בקרב הגברים הערבים, אחוז המועסקים הינו 75%, שיעור התעסוקה בקרב גברים ערבים בעלי תעודת בגרות הינו 82% ושיעור התעסוקה בקרב גברים ערבים בעלי תואר ראשון הינו 88%. אצל הנשים הערביות אחוז התעסוקה נמוך ועומד על 32%, בקרב הערביות בעלות תעודת בגרות אחוז המועסקות הוא 30% ואחוז המועסקות הערביות בעלות תואר ראשון הוא 68%. הסיכוי שאישה ערביה בעלת תואר שני תועסק הוא גבוה יותר -  82%.

בירושלים שיעורי התעסוקה אומנם נמוכים יותר אבל המגמות דומות. אצל הערבים שיעור המועסקים בגילאי העבודה הוא 49%, אצל הגברים הערבים 80%, גברים ערבים בעלי תואר ראשון 86% וגברים ערבים בעלי תעודת בגרות 83%. ואצל הנשים הערביות שיעור התעסוקה הוא 20%, אצל בעלות תעודת בגרות 12% ואצל בעלות תואר ראשון 43%.

המועצה להשכלה גבוהה טוענת ששוק ההשכלה הגבוהה הגיע למיצוי מבחינת מספר הסטודנטים. בניסיון לאמוד את המיצוי של האוכלוסיות השונות במוסדות להשכלה גבוהה הוצלבו שלוש שכבות גיל (בני 22-20) עם כמות הסטודנטים בתואר ראשון באוניברסיטאות ובמכללות. נמצא שכ-60% מהיהודים הלא חרדים בני 22-20 לומדים במוסדות להשכלה גבוהה ו-23% מהערבים לומדים במוסדות להשכלה גבוהה. נראה שהערבים רחוקים מאוד מהיהודים במימוש לימודים להשכלה גבוהה. אחוז הנשים הערביות במשלחי יד אקדמיים גבוה (35%) יחסית למשלחי יד אחרים ודומה לזה של הנשים היהודיות (33%). כלומר ההשכלה מהווה מפתח לתעסוקה אצל נשים ערביות. מכאן שעידוד השכלה גבוהה לנשים ערביות יכול להניב תשואות גבוהות בשיעורי התעסוקה שלהן.

יום שישי, 5 בינואר 2018

שאלת תמ"א

יאיר אסף-שפירא

תמ"א 38 היא תוכנית ארצית המכוונת למטרה כפולה – חיזוק בניינים ישנים ואבטחתם מפני רעידות אדמה; ויצירת התחדשות עירונית, כלומר תוספת של דירות באזורים הבנויים. התמ"א מוסיפה אפשרות לבנייה של דירות חדשות, שמכירתן מממנת חיזוק של הבניין, הרחבה של הדירות הקיימות, ובדרך כלל גם מעלית ושיפורים נוספים. כאשר אנו מסתובבים בשכונות העיר, ניתן לראות פרוייקטים המתבצעים במסגרת תמ"א 38, אך לא הרבה מהם. כך לדוגמה ברחוב בו אני גר התבצע פרוייקט אחד, ובדרכי למכון ירושלים אני עובר על פני שני פרוייקטים נוספים. האם ניתן לומר שהתמ"א מתבצעת בירושלים בקצב איטי יחסית – לא בהכרח.

תהליכי תכנון רחבים אורכים שנים ארוכות, לא רק בגלל נהלים ותהליכים בירוקרטיים. במקרה זה, ובמיוחד בירושלים, לוקח זמן הן לדיירים והן ליזמים, להשתכנע שמדובר בהשקעה טובה. האם היזמים והדיירים משתכנעים? מה צופן העתיד מבחינת התמ"א?

עיריית ירושלים מפרסמת במסגרת הממ"ג (GIS) העירוני את פרוייקטי ההתחדשות העירונית, ובכלל זה את פרוייקטי תמ"א 38. בבחינת כלל הפרוייקטים שקיבלו היתר בנייה, כלומר פרוייקטים שבנייתם החלה, תתחיל בקרוב, או שהסתיימה, נמצאו 75 פרוייקטים ברחבי העיר, בהם כ-720 דירות קיימות, ותוספת במסגרת התמ"א של 510 דירות נוספות. פרוייקטים אלו אושרו החל מאמצע שנת 2011, כלומר לאורך כ-6.3 שנים. המשמעות היא שבכל שנה נוספו בממוצע כ-81 דירות דרך התמ"א. ייתכן מאוד שקצב זה יואץ, שכן בשלבי תכנון שונים (לפני קבלת היתר הבנייה) נמצאים כיום 410 פרוייקטים, הכוללים תוספת של 3,550 דירות חדשות. מסתבר שברחוב בו אני גר מתוכננים חמישה פרוייקטים נוספים, ובדרכי למכון אני עובר ליד עוד 8 פרוייקטים בשלבי תכנון שונים. 

לתמ"א 38 יש מסלול של חיזוק הבניין הקיים, ומסלול של הריסה ובנייה מחדש. מעניין לראות שכ-51% מהדירות החדשות בפרוייקטים החדשים (בשלב ראשוני של תכנון) מתוכננות במסלול של הריסה ובנייה מחדש, לעומת כ-30% מהדירות שקיבלו היתר בנייה לאורך השנים. נראה שהדיירים והיזמים רוכשים אמון הן בתמ"א בכלל, ובפרט במסלול ההריסה והבנייה מחדש.

השכיחות הגבוהה ביותר של פרוייקטי תמ"א 38 היא בשכונת רחביה (33 פרוייקטים, מהם 16 בשלבים ראשוניים של תכנון). עובדה זו מעלה תהיות, שכן גם בשכונה בה קיימת תכנית מיתאר עדכנית ומפורטת, הציבור "מצביע ברגליים" ומעדיף פרוייקטי תמ"א, שמטבעם אינם כוללים חשיבה שכונתית כוללת (כגון בנושא חנייה), אלא מתרכזים אך ורק בבניין הבודד.


עדכון: לפי נתונים שהתקבלו מחברת מוריה, נכון לתחילתה של שנת 2018, הנתונים הם כדלקמן: עד כה ניתנו במסגרת התמ"א 101 היתרי בנייה, שהוסיפו בירושלים 832 דירות. בשנת 2017 לבדה ניתנו 38 היתרים, המוסיפים 426 דירות. המשמעות היא שיותר מחצי מהדירות שנוספו בירושלים דרך תמ"א 38, נוספו בשנת 2017.