יום ראשון, 11 בנובמבר 2018

קולות החיילים

יאיר אסף-שפירא ועומר יניב

רובם של חיילי צה"ל אינם מצביעים בשיטה הרגילה, אלא במעטפות כפולות. מסיבה זו ניתן להתחקות אחר הצבעת החיילים, שקולותיהם נספרים בנפרד מיתר הפתקים. לאחר הגעת קולות החיילים בהצבעה למועצת העיר, חל שינוי בחלוקת המושבים במועצה, כאשר "התעוררות" זכתה במושב נוסף, על חשבון "מרץ". כיצד הצביעו החיילים?

בתוצאות הבחירות מופיעים 4,280 קולות כשרים של חיילים. המגמה הברורה ביותר הייתה ההצבעה ל-"התעוררות". 42% מהחיילים הצביעו למפלגה זו, פי 2.3 מאחוז המצביעים למפלגתו של ברקוביץ בכלל ירושלים (18%). יתר המפלגות זכו לאחוזים נמוכים משמעותית מקולות החיילים, אך מעניין לראות כי גם מפלגתו של ליאון, "ירושלים שלנו" זכתה בקרב החיילים לאחוז גבוה יותר באופן משמעותי (5.8%) מאשר בקרב כלל הציבור הירושלמי (2.2%).

מפלגות נוספות שקיבלו מהחיילים אחוז משמעותי (מעל 2%), וגבוה משמעותית (יותר מפי 1.5) מאשר מסך כל המצביעים היו "ירושלים תצליח" בראשות זאב אלקין (פי 1.7), ו-"מצילים את ירושלים" בראשות יוסי חביליו (פי 1.7).

תופעה בולטת נוספת היא מיעוט ההצבעה למפלגות החרדיות. דגל התורה, ש"ס, יהדות התורה, ובני תורה, שזכו ביחד ל-44% מקולות הציבור הירושלמי, קיבלו רק 6.1% מקולות החיילים. מגמה זו אינה מפתיעה, לאור אחוזי הגיוס הנמוכים יחסית של הציבור החרדי לצה"ל. בקרב הציבור הירושלמי כולו הייתה "דגל התורה" הסיעה החרדית הגדולה ביותר, ולאחריה ש"ס, יהדות התורה, ובני תורה. בקרב החיילים המדרג היה שונה: ש"ס (3.2%); יהדות התורה (1.7%); דגל התורה; ובני תורה. 

יום רביעי, 7 בנובמבר 2018

הפרש מועמד-מפלגה

עומר יניב ויאיר אסף-שפירא

בבחירות המוניציפאליות מצביעים, כידוע, בשני פתקים – למפלגה ולראש העיר – כך שבידי כל מצביע ניתנת האפשרות לפצל את התמיכה. המפלגות, מצידן, ממליצות ברובן על הצבעה למועמד מסויים, בין אם הוא מהמפלגה (כגון 'התעוררות' שהמליצה, מן הסתם, על בחירה בעופר ברקוביץ), או מחוץ לה (כגון 'דגל התורה' ו-'ש"ס', שהמליצו על משה ליאון שרשימתו הייתה 'ירושלים שלנו'). האם אנשים נענו להמלצה? בדקנו את ההפרש בין אחוזי הבחירה במועמד, לבין אחוזי הבחירה בכלל המפלגות שהמליצו עליו, לפי אזורים.

לחצו לפתיחת המפה האינטראקטיבית

במפה האינטראקטיבית מוצג ההפרש בין אחוז ההצבעה לכל מועמד (ניתן לבחור מועמד), לבין אחוז ההצבעה לכלל המפלגות שתמכו בו. נצפה לראות דמיון בין שיעורי התמיכה במועמד ובמפלגות שהמליצו עליו, אך בחלק מהקומות נראה שיש הפרש משמעותי, כלומר שוני בין דפוס ההצבעה למועמד ולמפלגה, או נטייה של חלק מהבוחרים לא לקבל בהכרח את ההמלצה של המפלגה לה הצביעו, לגבי בחירה במועמד.

ההפרשים מקבלים משמעות מיוחדת בקרב המצביעים בשכונות החרדיות, שם מסורתית התמיכה במועמד מצד מפלגה מסוימת מבטיחה לו את קולות המצביעים לאותה מפלגה. בסיבוב הראשון של הבחירות הנוכחיות, שתיים מהמפלגות החרדיות הגדולות המליצו על הצבעה למועמד שאינו חרדי (משה ליאון), ומעניין לראות האם האוכלוסייה החרדית אכן הצביעה לפי המלצת המפלגות.

בחינה של המפה מראה כי ההמלצות לא קבעו באופן מוחלט את ההצבעה החרדית, ולתמיכה המפלגתית שחולקה בין משה ליאון ויוסי דייטש, הייתה השפעה חלקית בלבד. בשכונות חרדיות בהן זכו המפלגות שתמכו בליאון (דגל התורה וש"ס, בצירוף עם מפלגת 'ירושלים שלנו' בראשותו של ליאון) לקולות רבים, זכה משה ליאון למספר קולות נמוך יותר. כך בשכונות דוגמת רמות; קריית קמניץ בנווה יעקב; בית וגן; והר נוף ניתן לראות כי ההפרש בין שיעור ההצבעה לליאון לבין המפלגות שתמכו בו היה שלילי במעט, ובמרבית האזורים הללו ההפרשים מראים כי מצביעי מפלגות אלו נטו לבחור במועמד החרדי יוסי דייטש. גם בשכונות הלוויין פסגת זאב וגילה, לא הצליחו המפלגות התומכות בליאון לגייס עבורו את מלוא הקולות, ועיקר התמיכה הייתה בזאב אלקין.

יוסי דייטש זכה במהלך מערכת הבחירות לתמיכתה של מפלגת 'מאוחדים' בראשותו של אריה קינג (בנוסף לתמיכה ממפלגת האם של דייטש, 'יהדות התורה'). 'מאוחדים' זכתה לקולות רבים בשכונות בעלות אוכלוסייה דתית-לאומית, כמו גבעת מרדכי, קרית משה, הר חומה והרובע היהודי. למרות זאת, ניכר כי התמיכה הזו לא הביאה מצביעים רבים בשכונות אלו להצביע עבור דייטש. מפת ההפרשים מראה כי קולות אלו עברו ברובם לאלקין, שזכה לתמיכת מפלגת 'הבית היהודי' בירושלים (אשר גם היא זכתה לקולות רבים בקרב הציבור הדתי-לאומי), ובחלקם לליאון.

זאב אלקין, שעמד בראש רשימת 'ירושלים תצליח', זכה לתמיכה, כאמור, ממפלגת 'הבית היהודי' לצד תמיכה ממפלגות 'בני תורה' ו-'ירושלים עירי'. השוואת התמיכה באלקין לתמיכה ברשימות אלו מציגה תמונה לפיה אלקין זכה לאחוז הצבעה גבוה יותר מזה של המפלגות שתמכו בו. יוצאי דופן היו אזורי הבחירה במזרח-ירושלים, שם האחוזים הגבוהים יחסית למפלגת 'ירושלים עירי' לא השפיעו על שיעורי ההצבעה לאלקין, וקולות המצביעים עברו בעיקר לאבי סלמן, וכך גם באזור סנהדריה, רוממה והמע"ר החרדי, שם הפרשי הקולות השליליים של אלקין (וגם של ליאון) הלכו אל יוסי דייטש.

עופר ברקוביץ, שעומד בראש מפלגת 'התעוררות', זכה לתמיכתם של יוסי חביליו ומפלגתו ושל מפלגת 'מרצ'. בעוד שמפלגות אלו זכו למספר קולות רב בדרום העיר, אחוז ההצבעה עבור ברקוביץ היה נמוך מאחוז ההצבעה לשלוש המפלגות. ניכר, כפי שנזכר למעלה, כי קולות רבים של תומכי מפלגות אלו הלכו אל זאב אלקין, בעיקר בשכונות גוננים (קטמונים), רסקו, תלפיות מזרח, קרית היובל ועיר גנים. בשכונות המושבה הגרמנית, בקעה וטלביה ניתן לראות כי הפרשי ההצבעה בין המפלגות שתמכו בברקוביץ לבין ההצבעה לברקוביץ עצמו נחלק בין אלקין לליאון. מעניין לציין כי יוסי דייטש נהנה מאחוזי הצבעה גבוהים מאלו להם זכו המפלגות שתמכו בו גם באזורים הנחשבים כחילוניים, דוגמת מרכז העיר, רחביה ורמת דניה.

מועמדים לפי תמיכה:
זאב אלקין- נתמך ע"י 'ירושלים תצליח', 'בני תורה', 'הבית היהודי' ו'ירושלים עירי'.
עופר ברקוביץ- נתמך ע"י 'התעוררות', 'חביליו-מצילים את ירושלים' ו'מרצ'.
יוסי דייטש- נתמך ע"י 'יהדות התורה' ו-'מאוחדים'.
משה ליאון- נתמך ע"י 'ירושלים שלנו', 'דגל התורה' ו'ש"ס'.
אבי סלמן- נתמך ע"י 'אני ירושלים' ו'מעורב ירושלמי'.
לא הביעו תמיכה במועמד- 'הליכוד', ,'ירושלים ביתנו', 'צעירי ירושלים', 'פסגת זאב על המפה', 'ירושלים בדרך לפסגה', 'ותיקי וגמלאי ירושלים' ו'למען השכונות'

יום חמישי, 25 באוקטובר 2018

יום שלישי, 23 באוקטובר 2018

שינוי במיקומי הקלפיות במזרח ירושלים

יאיר אסף-שפירא

לאחר בדיקה שערכנו לפני כחודשיים, פרסמנו כאן את מפת הקלפיות בירושלים, שהתבססה על קובץ הקלפיות שפירסם משרד הפנים. בשכונות הערביות של מזרח ירושלים, המאכלסות כ-38% מאוכלוסיית העיר, מוקמו 6 נקודות הצבעה בלבד (באחת מהן מוקמו 75 קלפיות), לעומת יותר מ-180 נקודות בשכונות היהודיות. מתוך 6 הנקודות, מוקמו 3 בשכונת בית צפאפה, ושלוש נוספות שנועדו לשרת את כל יתר השכונות הערביות.

תוצאות הבדיקה התפרסמו בתקשורת, בעיתונים הארץ ו-ישראל היום, ובעקבות פנייה של רמדאן דבש לבית המשפט לעניינים מינהליים, תיקן משרד הפנים את הפרישה. מספר נקודות ההצבעה בשכונות הערביות עלה ל-21, והפרישה שלהן מכסה את רוב השכונות.
לפניכם מפת הקלפיות לפני ואחרי התיקון. מיקומי הקלפיות הינם מקורבים.

יום שישי, 21 בספטמבר 2018

נוסעים ליומיים בירושלים


תושבי ירושלים נוסעים הכי מעט. תל אביב מציגה את שיעור הנופשים הגבוה ביותר

יום שישי, 14 בספטמבר 2018

תחנות דלק

ניתן היה לחשוב כי תושבי הערים הגדולות מחזיקים רכב פרטי על מנת לעשות בו שימוש רק בנסיעות מיוחדות, ובדרך כלל ייסעו ברכב פרטי פחות מתושבי יתר האזורים, וישתמשו באמצעים חלופיים כמו תחבורה ציבורית, אופניים, מוניות, או הליכה ברגל.

יום שישי, 7 בספטמבר 2018

תעסוקת נשים חרדיות וגברים ערבים כמנוף לצמיחה כלכלית עירונית

ימית נפתלי

אחד הגורמים העיקריים המזוהים עם עוני, הוא שיעור השתתפות נמוך בכוח העבודה. משכך, אחד היעדים שהמדינה הציבה לעצמה, על מנת לעודד צמיחה כלכלית של המשק ולהוציא אוכלוסיות ממעגל העוני, הוא הגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה של גברים חרדים, שיעור העומד כיום בישראל על כ-54%, ועידוד השתתפות בשוק העבודה של נשים ערביות, שיעור העומד בישראל על 35%. 


יום שישי, 31 באוגוסט 2018

יורדים יוצאים ויורדים חוזרים

יאיר אסף-שפירא

בשנת 2016 (האחרונה לגביה יש נתונים מפורטים) גדלה אוכלוסיית ירושלים ב-2%, אחוז זהה לגידול האוכלוסייה במדינת ישראל כולה באותה שנה, כך עולה מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. השינוי בהיקף האוכלוסייה בעיר, גידול או קיטוּן, נובע ממספר מקורות, שהעיקריים שבהם הם הריבוי הטבעי (לידות פחות פטירות), עולים, והגירה בין יישובים. בנוסף, ישנם מקורות שחלקם בשינוי האוכלוסייה בדרך-כלל קטן יותר, כגון איחוד משפחות, הגירה מהארץ, ותושבים חוזרים. 


יום שישי, 24 באוגוסט 2018

בנייה והגירה

יאיר אסף-שפירא

מאזן ההגירה – מספר העוברים אל העיר פחות מספר העוברים ממנה לישובים אחרים – נחשב למדד חשוב המבטא בין היתר את האטרקטיביות של העיר. מדד זה נאסף בקביעות, מפורסם מדי שנה, ותופש בדרך כלל כותרות בתקשורת, זאת למרות שמאזן ההגירה של ירושלים לא השתנה באופן דרמטי זה כ-20 שנה, והוא לרוב נע בין 5,000- לבין 7,000-. מאזן זה הוא ההפרש בין כ-10,000 תושבים העוברים אל העיר מדי שנה, לבין כ-15,000 עד 17,000 העוזבים אותה. בשנת 2016 עמדו המספרים על 10,300 נכנסים, ו-18,100 עוזבים, כלומר מאזן הגירה של 7,800-. המאזן לשנת 2017 פורסם לפני ימים אחדים, והוא עמד על 6,000-.





יום רביעי, 22 באוגוסט 2018

שש נקודות קלפי במזרח ירושלים

יאיר אסף-שפירא

האוכלוסייה הערבית בירושלים מממשת את זכותה להצביע בבחירות המקומיות בשיעורים נמוכים מאוד, כמעט אפסיים. נראה כי גם אם יבחרו ערביי ירושלים להצביע בבחירות הקרובות, הם יתקשו בכך מאוד לאור מיעוט מיקומי הקלפי בשכונות הערביות, כך מסתבר מקובץ הקלפיות שפירסם משרד הפנים לקראת הבחירות.



יום שישי, 17 באוגוסט 2018

בין חומותייך

תהילה ביגמן

קשיי נגישות, מפגעי רעש בלתי נסבלים וקהילתיות ואידיאולוגיה ששוות את הכל – כך נראים חייהם של תושבי הרובע היהודי

קשה מאוד עד בלתי אפשרי לגור ברובע היהודי. התנאים הפיזיים של סמטאות, ריצוף ומדרגות רבות, מחסור חמור במקומות חנייה (ואלו שיש- מרוחקים מאוד מהבתים) ומעל לכל- מפגעי רעש בלתי פוסקים בדמות פסטיבלים, סיורים ותיירות פנים וחוץ- כל אלו יכולים להרחיק אנשים רבים. אולם אם שואלים את תושבי הרובע- הכל שווה על מנת לגור במקום המיוחד הזה.


יום שישי, 10 באוגוסט 2018

זהירות, חומר מסוכן

ליאור רגב

המהפכה התעשייתית הביאה איתה יתרונות רבים, כמו עלייה בתפוקה והוזלת עלויות הייצור. אך התעשייה משתמשת לעיתים בחומרים שהשפעתם על בריאות הפועלים והסביבה לא בהכרח טובה. מדינת ישראל התקינה תקנות לטיפול בחומרים מסוכנים אלו. לפי התקנות, כל מפעל, חנות, ארגון חקלאי, תחנת דלק או עסק אחר שעוסק בתהליכי הייצור, באחסנה, הפצה או הובלה של חומרים מסוכנים נדרשים לקבלת היתר מהמשרד להגנת הסביבה.


יום שישי, 3 באוגוסט 2018

האם תעשיית ההיי-טק בירושלים יכולה להיות מנוע צמיחה כלכלי של העיר?

ימית נפתלי

בשנים האחרונות, חלה צמיחה של תעשיית ההיי-טק בירושלים ובכלל זה תעשיית הביוטק בעיר. בין השנים 2013 – 2017 גדל מספר החברות בכ- 52% ולפי מאגר IVC, כיום פועלות בעיר כ-500 חברות הייטק, ש-29% מתוכן הן חברות ביוטק, ומספר המועסקים עומד על כ- 15,000 עובדים. 

יום שלישי, 31 ביולי 2018

בחירות 2013 לפי שכונות -- הגירסה האינטראקטיבית

עומר יניב

בבחירות 2013 למועצת העיר נרשם בירושלים אחוז השתתפות נמוך יחסית, של 39.1%. הסיבה המרכזית לכך היא אחוז ההשתתפות הנמוך של תושבי מזרח-ירושלים בבחירות המוניציפאליות, אשר עמד על 1.6% בלבד. בשכונות מערב העיר הגיע שיעור ההשתתפות ל-55.3%. השכונות בהן נרשם שיעור ההשתתפות הגבוה בעיר היו רמת שלמה (82.2%), רמות אלון-צפון (72.5%) וגבעת שאול (71.4%). השכונות במערב העיר בהן נרשם אחוז ההשתתפות הנמוך ביותר היו מרכז העיר (35.2%), מוסררה (37.2%) וגאולה ומאה שערים (38.2%).

מבין המפלגות שנטלו חלק בבחירות בשכונות השונות, מפלגת יהדות התורה זכתה לאחוז הקולות הגבוה ביותר בקרית בעלזא (92.4%), ש"ס במעלות דפנה (מערב) ושמואל הנביא (מזרח) (63.3%), מפלגת "ירושלים תצליח" במוצא תחתית (41.3%), תנועת "התעוררות" בשכונת מלחה (39.8%), "ירושלמים" בקטמון הישנה-דרום (28%), מרצ-העבודה בשכונת ניות (32.1%) והליכוד-ביתנו בממילא וכפר דוד (44.8%).

במפה אפשר לראות את פרישת ההצבעה בעיר -- בחרו מועמד או מפלגה, וראו איפה הצביעו להם:



וכיצד הצביעו באזור המגורים שלכם? בחרו בתפריט את אזור המגורים שלכם בכדי לגלות אילו מפלגות זכו למספר הקולות הגבוה ביותר אצלכם בבחירות הקודמות ומה היה אחוז ההצבעה אצלכם:

יום שישי, 20 ביולי 2018

להשאיר את האוטו בבית

יאיר אסף-שפירא

בישראל קשה להסתדר בלי רכב פרטי. אני מרגיש זאת בעיקר כאשר אני נדרש לנסיעות שאינן שגרתיות, למשל למקומות רחוקים, בימי גשם, או בשבתות. אך מה לגבי השגרה? האם מי שמחזיק רכב יכול בדרך כלל להשאיר אותו בבית ולהגיע לעבודה בדרכים אחרות? מסתבר שלא מעט עושים זאת.


יום שלישי, 17 ביולי 2018

רשימות לעירייה ומפלגות לכנסת – יש קשר ומיתאם

יאיר אסף-שפירא

כיצד מצביעים תומכי מפלגות בכנסת, כאשר הם מצביעים למועצת העיר? האם תומכי "הבית היהודי" לכנסת תומכים ברשימת הבית היהודי גם למועצת העיר? האם מצביעי "יש עתיד" מצביעים ל-"התעוררות"? האם תומכי "מרץ" לכנסת מצביעים לרשימת "ירושלמים" למועצה?

בדקנו את הקשר בין ההצבעה למפלגות בבחירות לכנסת (2015), לבין ההצבעה לרשימות בבחירות למועצת העיר (2013). הממצאים לפניכם:


יום שישי, 13 ביולי 2018

מוצרים בירושלים

עומר יניב

בירושלים, מעצם היותה עיר ענייה ביחס לערים הגדולות האחרות בישראל, נצפה לראות פחות משקי בית אשר מחזיקים במוצרים בני-קיימא, אשר מחיר חלק מהם גבוה. על כך יש להוסיף את הנתון לפיו אחוז ניכר מתושבי העיר הם חרדים וערבים, הרואים בחלק מן המוצרים האלו כמותרות, או שאחזקתם אינה מקובלת מבחינה דתית. מכאן, ניתן להבין מדוע שיעור הבעלות על מוצרים בני-קיימא מסוימים בירושלים הוא נמוך יותר ביחס לערים אחרות. למרות זאת, אופייה של ירושלים מגלה ממצאים מפתיעים ביחס לבעלות על מספר מוצרים.

יום חמישי, 12 ביולי 2018

אחוזי הצבעה לכנסת ולעירייה

יאיר אסף-שפירא

אחד הגורמים המשפיעים על תוצאות הבחירות הוא אחוז ההצבעה. בשנת 2014 אישרה הכנסת את התיקון לחוק הרשויות המקומיות, הקובע כי יום הבחירות המקומיות יהיה יום שבתון, בדומה לבחירות לכנסת. האם יום השבתון יגדיל את אחוז ההצבעה בירושלים? קשה לדעת. אך מה שברור הוא שעד היום אחוז ההצבעה לעירייה היה נמוך ברוב השכונות מאחוז ההצבעה לכנסת. בדקנו את ההפרש בין אחוז ההצבעה לכנסת ב-2015 ואחוז ההצבעה לעירייה ב-2013.


יום שישי, 6 ביולי 2018

רק בריאות

דפנה שמר

הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2017, שהתפרסם זה עתה, מכיל שאלות בנושא בריאות. מעניין לבחון את תוצאותיו ביחס לאוכלוסיות שונות בישראל ובירושלים. נושא הבריאות מעניין במיוחד ביחס לאוכלוסיה החרדית כיוון שקשה לאמוד את היקף השימוש שלה בשירותי רפואה, ובפרט שירותים מניעתיים.


יום שישי, 29 ביוני 2018

מצוקת חנייה

יאיר אסף-שפירא

בישראל חנייה היא מוצר המסופק בדרך כלל בחינם. כל בעל רכב מצפה לקבל חנייה בחינם בסמוך לביתו. אך מה קורה כאשר יוצאים מהבית? האם תהיה לנו חנייה ליד מקום העבודה? הקניות? הבילוי? למוקדי פעילות אלו מגיעים רכבים רבים, ולא תמיד יש חנייה לכולם. כמו כל מוצר במחסור, גם החנייה באזורים אלו זה תהיה יקרה, ולכן נמצא בהם מספר רב של חניונים. 


יום שישי, 22 ביוני 2018

הצבעת חרדים

שעיה רוזנבלום

בקרב הציבור הישראלי רווחת התפיסה, לפיה שיעורי ההצבעה בקרב האוכלוסייה החרדית גבוהים במיוחד, לפעמים מעבר לכל סבירות. בטור זה אסקור את דפוסי ההשתתפות בבחירות המוניציפאליות האחרונות שנערכו בשנת 2013, בשכונות בהן מעל ל-65% מהקולות הלכו למפלגות חרדיות.


יום שישי, 15 ביוני 2018

צפוף פה

דפנה שמר

בפסח האחרון, כמו בהרבה פסחים לפניו, הייתה תחושה שירושלים התרוקנה מתושביה, שיצאו לטייל ברחבי הארץ. בירושלים חיה עשירית מאוכלוסיית ישראל, והיא הרשות השנייה בגודל שטח השיפוט שלה בישראל, קודמת לה דימונה שהגדילה את שיטחה עם צירפו של בסיס נבטים. 

אבל עד כמה צפוף בעיר? האם דימונה צפופה כשם שהיא גדולה בשטח שלה? 


יום שישי, 1 ביוני 2018

חלית? נפצעת? לך לקופת חולים

ליאור רגב

החודשים האחרונים של שנת 2017 היו קשים לבריאות העם היושב בציון. החורף, וליתר דיוק היעדר החורף, והיובש ששימש לו בן לוויה, נתן את אותותיו בקרב הורים וילדים שסבלו ביחד. השפעות התכופות, הוירוסים והחיידקים שלא נטשו משמרת, עלו להתקפה, לא הרפו, והתישו את כולנו. לפי כתבה שפרסמה רותם אליזרע ב- ynet, הם גרמו לעלייה של 10% בימי המחלה שפדו העובדים בישראל בהשוואה ל- 2016.

ובכן, לאן הולכים כשחולים? למרפאה. מכוח חוק כל תושב ישראלי זכאי לשירותי בריאות, אותן מספקות קופות החולים. המשמעות של כל מבוטח לקופות הוא כסף, ולא מעט ממנו. הביטוח הלאומי משלם לקופות לפי מפתח חלוקה שקבוע בתקנות, בנוסף לתשלומים על ביטוחים מורחבים, ניתוחים, טיפולים ועוד. כך, כל קופה עושה מאמצים למשוך אליה מבוטחים חדשים ולהגדיל את עלות הביטוחים שכל מבוטח רוכש.


יום שישי, 11 במאי 2018

תעסוקת נשים ערביות בירושלים

ימית נפתלי

כ- 37% מאוכלוסיית העיר ירושלים בגילאי 15 ומעלה הם ערבים. אוכלוסיה זאת מאופיינת במשקי בית גדולים, בממוצע 5.2 בני משפחה, ותחולת עוני גבוהה, המגיעה ל- 82% בעוד שבירושלים תחולת העוני עומדת על 49%. שיעור תחולת העוני הגבוה בקרב האוכלוסייה הערבית מיוחס בעיקר להשתתפות נמוכה בכוח העבודה בקרב נשים ערביות, ולתעסוקה לא מקצועית המאופיינת ברמות שכר נמוכות. שיעור התעסוקה של נשים ערביות במזרח ירושלים נמוך באופן משמעותי  משיעור תעסוקת הגברים הערבים וגם בהשוואה לשיעור התעסוקה של נשים ערביות בישראל בכלל. לפי השנתון הסטטיסטי לירושלים העתיד לצאת ביום ירושלים הקרוב, בשנת 2016 עמד שיעור הנשים הערביות המשתתפות בכוח העבודה בירושלים, בטווח הגילים 64-25, על 22% בלבד, לעומת 35% בקרב נשים ערביות בישראל. 


יום שישי, 27 באפריל 2018

שמות ילדים, חלק ב' -- בנים

עומר יניב

מזל טוב! זה בן! איך קוראים לו? אם הוא נולד בירושלים בשנת 2016, קיים סיכוי טוב ששמו היה דוד, מפני שזה היה השם הנפוץ ביותר בקרב בנים יהודים בשנה זו, בה זכו 287 בנים להיקרא בשם זה. בשונה מבירושלים, השם הנפוץ לבנים יהודים בישראל היה נועם, בעוד שהשם דוד הגיע למקום השני (בקרב הבנים המוסלמים בישראל היה השם מוחמד הנפוץ ביותר, שהיה גם השם הפופולארי בקרב כלל הבנים בישראל). השם נועם עבור בנים גם היה השם הפופולארי ביותר בחלק מהערים בישראל דוגמת חיפה, באר שבע וראשון לציון, בעוד שבירושלים נמצא השם נועם במקום ה-16 ברשימת שמות הבנים היהודים. בתל-אביב, היו השמות אוֹרי או אוּרי (שנכתבים ללא הבדל באיות בעברית) הנפוצים ביותר.

יום שישי, 20 באפריל 2018

שמות ילדים, חלק א' -- בנות

עומר יניב

מזל טוב! זו בת! איך קוראים לה? אם היא נולדה בשנת 2016 בירושלים, יש סיכוי טוב ששמה היה שֹרה, מפני שזה היה השם הנפוץ ביותר בקרב בנות יהודיות בשנה זו, בה 232 בנות שזכו להיקרא בשם זה. בשונה מבירושלים, השם הנפוץ ביותר בישראל היה תמר, והשם שרה הגיע בישראל למקום השמיני (בקרב הבנות המוסלמיות בישראל היה השם הנפוץ ביותר מרים).


יום שישי, 13 באפריל 2018

ישיבות תיכוניות

תהילה ביגמן

בשנים האחרונות גובר בקרב הציבור החרדי בישראל הביקוש ללימודים בישיבות תיכוניות, בהן התלמידים לומדים, לצד לימודי הקודש גם לימודים כלליים, וניגשים לבחינת הבגרות. הביקוש הזה מלמד על תהליכי עומק שמתרחשים בחברה החרדית, המסמלים רצון להשתלבות במעגל העבודה. שנובע מהשאיפה להתפרנס בכבוד, ולעיתים מתוך רצון להיות חלק משמעותי יותר בתרבות הישראלית הכללית.



יום שישי, 6 באפריל 2018

גם שם אהיה לבד?


אראלה גנן

הסקר החברתי של הלמ"ס לשנת 2016, הציג למשיבים לו את השאלה הבאה: "האם יש מצבים בהם את.ה מרגיש.ה בדידות?". בעת הכנת הטור השבועי, נתקלתי בשאלה הזו, ותהיתי – האם אני הייתי משיבה בכנות לשאלה כזו? ועוד של סקר מטעם המדינה? מה מארבע האפשרויות (לעיתים קרובות; לפעמים, מידי פעם; לעיתים רחוקות; אף פעם לא) הייתי מסמנת? אני לא בטוחה, אבל בינתיים, הנה מה שהנתונים הקיימים מגלים לנו.


יום שישי, 30 במרץ 2018

מלאי תכנוני למגורים

יאיר אסף-שפירא

על מנת לבנות דירות יש צורך בתכנון. כאשר יש מחסור בדירות עולה השאלה האם המחסור מקורו בתכנון בהיקף נמוך מדי, או שקצב הבנייה איטי מדי, והיא אינה מצליחה להדביק את קצב התכנון. דיון זה עומד בבסיס הויכוח על עתיד הותמ"ל – הועדה הארצית לתכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים לדיור. בעקבות החלטת ממשלה שקבעה זאת, מינהל התכנון ורשות מקרקעי ישראל מנגישים לציבור דרך אתר data.gov.il מאגר הכולל את כלל יחידות הדיור (דירות) הקיימות "על הנייר" בתכניות בשלבי תכנון שונים. מאגר זה הוא המלאי התכנוני למגורים. ניסינו לבחון מה היקף יחידות הדיור הנמצאות בתכנון בירושלים.



יום שישי, 23 במרץ 2018

נשים בהייטק


שחר בר

תעשיית ההייטק מזוהה כמנוע צמיחה חשוב של המשק הישראלי, ובשנים האחרונות אנו עדים לצמיחה משמעותית של תעשייה זו בירושלים. מספר חברות ההיי-טק בעיר גדל בצורה רציפה החל משנת 2013, כאשר סה"כ חל גידול בשיעור של 52% במספרן, והתעשייה בירושלים מהווה כ-6%  מכלל תעשיית ההיי-טק הישראלית. בשנת 2017 חל גידול של כ-100 סטרטאפים בעיר, זאת בדומה לכל שנה בשלוש שנים האחרונות. נשאלת השאלה האם הגידול בתעשיית ההיי-טק הירושלמית אף מתבטא באחוז הנשים המועסקות בתחום? נראה שלא תמיד. 

84% מכלל חברות ההיי-טק בירושלים הן חברות קטנות המעסיקות עד 20 עובדים. אחוז הנשים מתוך כלל התעשייה בעיר עומד על 39% אך יש לזכור כי נשים לא פעם מועסקות בתפקידים אדמיניסטרטיביים ולא בתפקידים מקצועיים.  בחברות חדשות לעומת זאת, רק 29% מכלל המועסקים הן נשים, וההבדל נובע מהרכבן של החברות החדשות. חברות חדשות נוטות להעסיק עובדים בתפקידים מקצועיים בלבד, משום שאין להן צורך במחלקות תומכות, ולכן אחוז הנשים בהן נמוך יותר. כמו כן, נתונים מראים לנו שאחוזי הנשים היזמיות הם מזעריים, וניתן להניח אם כך שזוהי סיבה נוספת להבדל בין חברות חדשות לחברות ותיקות. מתוך הנשים שמועסקות בתעשיית ההייטק הירושלמית, 61% מועסקות בתפקידים מקצועיים. בחברות חדשות לעומת זאת, 71% מהנשים מועסקות בתפקידים מקצועיים- זאת בהתאם להרכבן של חברות חדשות. 

סך העובדים המועסקים בתעשיית ההיי טק הישראלית עלה בין 2013 ל-2016 מ-272.2 אלף ל-310.3 אלף, אך אחוז הנשים מתוך כלל המועסקים נשאר יציב ברוב אזורי ישראל. בתל אביב מהוות נשים כשליש מהמועסקים, וניתן לראות שלא היה שינוי משמעותי בשנים האחרונות. בירושלים לעומת זאת אנו עדים לשיפור בייצוג של נשים בתעשייה ההיי-טק כאשר בשנת 2016 עמד אחוז הנשים בהייטק על 39%, גידול של שלוש נקודות אחוז משנת 2013 (אז עמד השיעור על 36%). סקטור אחד בו נשים מהוות את מירב המועסקים הוא סקטור הביו-טק. מתוך כלל העובדים בחברות ביו-טק חדשות , 59% הן נשים.  הסבר אפשרי להבדל בין התעשיות הוא בחירתן של נשים ללמוד מקצועות הרלבנטיים לסקטור הביו-טק, כגון מדעי החיים, יותר מאשר מקצועות הרלבנטיים לשאר ענפי ההיי-טק, מדעי המחשב לדוגמא. 

יום שישי, 16 במרץ 2018

חשבון בנקים

יאיר אסף-שפירא

בעולם בו ניתן לבצע את רוב הפעולות הבנקאיות דרך האינטרנט, האם סניפי בנק הם תופעה הולכת ונעלמת? ניתן לשער כי עבור חלק גדֵל והולך מהאוכלוסייה אין כל צורך בסניף, אך לפי הדוחק בחלק מסניפי הבנקים, נראה שעדיין יש מי שצורך שם את השירות.

לפי נתוני הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל, בישראל פעילים כיום 1,294 סניפי בנקים, מתוכם 206 (16%) בתל אביב, 124 (10%) בירושלים, ו-69 (5%) בחיפה. בשנת 2017 נפתחו בישראל 15 סניפי בנק, ונסגרו 46 (כולל אחד מאלו שנפתחו באותה שנה), כך שהמאזן היה שלילי. יש לציין כי חלק מהסניפים המופיעים בנתונים אינם נקודות לקבלת שירות כללי, אלא בעלי התמחות כגון משכנתאות או השקעות, וחלקם אינם נותנים שירות כלל, כגון משרדי ההנהלות.

השוואת מספר הסניפים ביישוב לגודל האוכלוסייה בו, יוצרת מדד המבטא שילוב של איכות השירות הבנקאי לתושבי היישוב הנדרשים לסניף, ושל מרכזיוּת הישוב כמספק שירות לסביבותיו.

יום שישי, 9 במרץ 2018

אוכלוסיית יום

יאיר אסף-שפירא

לפי נתוני האוכלוסייה אותם מפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2016 התגוררו בירושלים 874,200 תושבים, בתל אביב כחצי מזה (435,900), ובחיפה כשליש מבירושלים (279,200 תושבים). אוכלוסייה זו היא האוכלוסייה הקבועה, אך בהיותן ערים מטרופוליניות, אוכלוסייתן של ערים אלו גדלה מדי בוקר, כאשר עשרות אלפי אנשים נכנסים לעיר לצרכי תעסוקה, לימודים ועוד. עיר מטרופולינית משמשת כמרכז עבור "ערי השינה" שמקיפות אותה, בעיקר עבור תעסוקה.
לפי נתוני סקר כוח אדם של הלמ"ס, העיר אליה נכנס המספר הרב ביותר של יוממים היא תל אביב. מספר המועסקים העובדים בתל אביב אך מתגוררים בערים אחרות הוא 257,000 – יותר מכל אוכלוסייתה של ראשון-לציון, העיר הרביעית בגודלה בישראל.

יום שישי, 2 במרץ 2018

להתראות אשפה אורגנית, שלום קומפוסט

ליאור רגב

במדינת ישראל הקטנה, אשפה היא בעיה גדולה. הפסולת הלא ממויינת שאנחנו משליכים לפח נאספת על ידי משאיות המשנעות אותה לתחנות מיון, ובסוף התהליך חלקה הגדול מועבר להטמנה. נסיעת המשאיות ברחובות הערים צורכת אנרגיה, יוצרת זיהום אוויר ועומסי תנועה, ואילו הפסולת המוטמנת תופסת שטחי קרקע רבים שיכולים לשמש למטרות טובות יותר. אחד הפתרונות להתמודד עם הררי הפסולת הוא הפרדה במקור.

בעשור האחרון הולכים וצצים בגינות ציבוריות, בחצרות של בניינים ובבתים פרטים בירושלים עוד ועוד קומפוסטרים. קומפוסטר הוא מיכל אליו ניתן להשליך פסולת אורגנית, כמו שאריות פירות וירקות ומזון צמחי אחר, המהווה כ- 40% ממשקל הפסולת הביתית. הפסולת מתפרקת במיכל ובתוצר ניתן להשתמש כדשן לגינות.

חלוקת המיכלים בירושלים החלה ביוזמה של תושבים משכונת בית הכרם שהתאגדו לעמותה בשנת 2008. בשנת 2012, פרויקט "מהפח ירוק" שאחראי על הסברה, מכירת המכלים, תפעול ותחזוקה של הקומפוסטרים, קיבל הכרה עירונית ותמיכה של מנהל קהילתי גינות העיר והעירייה. כיום, לפי נתוני מהפח ירוק שיונתן פליטמן, מנהל המיזם, מסר לנו, למעלה מ- 5,400 משקי בית ברחבי העיר עורכים שימוש כלשהו, תדיר או מזדמן, במיכלים.

יום שישי, 16 בפברואר 2018

אפליה

עומר יניב

בחברה מגוונת כמו החברה הישראלית, נצפה לראות כי לעיתים יעלו חיכוכים בין אנשים שונים על בסיס השוני החברתי בין הקבוצות אליהם הם משתייכים. לא אחת אנו רואים כי אנשים מופלים לרעה או לטובה בעקבות השתייכותם לקבוצה אתנית, דתית או מגדרית. בחינה של תוצאות הסקר החברתי שעורכת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מגלה כי היקף תושבי העיר ירושלים שהעידו שנתקלו באפליה גבוה כמעט בכל הקטגוריות (סוגי האפליה) לעומת אחוז הנשאלים בתל אביב-יפו, חיפה וכלל האוכלוסייה. 

קרוב ל-22% מהמשיבים המתגוררים בירושלים העידו כי נתקלו באפליה על בסיס הדת אליהם הם משתייכים, לעומת כ-9% בחיפה ובישראל וכ-7% בתל-אביב. גם לגבי אפליה על בסיס הלאום, השיב אחוז גבוה בהרבה של משיבים בירושלים (18%) לעומת חיפה (12%), ישראל (10%) ותל אביב-יפו (7%). 

אחת הסיבות המרכזיות להבדלים בין ירושלים לישראל ולערים האחרות, היא היותה של העיר בעלת אוכלוסייה רב-גונית יותר לעומתן. בירושלים מתגוררת אוכלוסייה גדולה של יהודים חרדים (כ-34% מהאוכלוסייה היהודית) ואוכלוסייה גדולה של מוסלמים (כ-36% מאוכלוסיית העיר הכוללת). מאותה בחינה, גם אחוז התושבים הערבים הגבוה בירושלים (37%) בהשוואה לישראל (21%), חיפה (11%) ותל אביב-יפו (4%) מסביר את האחוז הגבוה מהמשיבים שנתקלו בירושלים במקרים של אפליה על רקע לאום: בעוד שרק 8% מהמשיבים היהודים מירושלים ענו שהם נתקלו באפליה על רק הלאום שלהם, מעל ל-38% מהמשיבים הערבים העידו כי חוו אלפיה על רקע זה. סביר יהיה להניח, אם כך, שאחוז גבוה יותר מתושבי ירושלים ייתקל במקרים של אפליה על רקע דתי או לאומי לעומת כלל ישראל והערים האחרות, שם אחוז החרדים והערבים הוא נמוך יותר. למרות ההבדל הגדול באחוזים בין ירושלים לישראל ושתי הערים הגדולות הנוספות, בתחום האפליה על בסיס הלאום, גילו תוצאות הסקר כי מבין המשיבים אשר נשאלו באם הם נתקלו באפליה במהלך עבודתם, נמצא כי רק אחוז נמוך (3%) נתקלו באפליה על רקע השתייכות ללאום הן בירושלים והן בכלל ישראל. התחום היחיד בו נמצא בסקר כי תושבי ירושלים נתקלו באפליה פחות מאשר בתל אביב-יפו הייתה אפליה על בסיס גיל: כ-10% מתושבי תל אביב-יפו השיבו כי הם נתקלו באפליה על רקע זה, לעומת כ-8% מתושבי ירושלים, ו-7% מתושבי ישראל וחיפה. גם במקום העבודה נתקל אחוז גבוה יותר (6%) של תושבי תל אביב-יפו באפליה על רקע גילאי מאשר בירושלים (כ-4%). 


מקורות: 

יום שישי, 2 בפברואר 2018

שכונות גנים

שעיה רוזנבלום

כמות השטח בעיר המוקדש לפארקים, גינות ופינות ישיבה, מהווה אינדיקטור לרמת ההשקעה העירונית באיכות החיים של התושבים. לרוב, תושבים מעוניינים במגורים בסמוך לאזורים ירוקים שבהם ניתן להסתובב, לשבת ולשחק עם בני משפחה וחברים. בטור זה אסקור את גודל השטח המגונן (שהעירייה מתחזקת באופן פעיל) ביחס למספר התושבים הכולל.

ראשית, ביחס לערים תל אביב וחיפה, המצב בירושלים לוקה בחסר. לפי נתוני העירייה בירושלים יש 2,820 דונם של שטחי גינון באחריות העירייה (לא כולל מעברים ושטחי הפרדה מגוננים), שהם 3.84 מ"ר לתושב. בתל אביב יש כ-2,600 דונם של שטחי גינון שהם 6.21 מ"ר לתושב, ובחיפה המצב בתחום זה הוא הטוב ביותר, עם 2,390 דונם שהם 8.76 מ"ר לתושב (הנתונים לגבי תל-אביב וחיפה משנתוני הערים).

כאשר בוחנים את הנתונים ברמת השכונות בירושלים, בולטת מייד העובדה כי בשכונות הערביות שטחי הגינון הינם זעומים. שכונת ואדי אל-ג'וז ושייח ג'ארח נהנית משטח הגינון הרב ביותר מבין השכונות הערביות – 2.09 מ"ר לתושב, ובשכונות כפר עקב, עטרות, בית חנינא, צור באהר ואום טובא אין כלל פארקים, טיילות, גנים או פינות ישיבה ונוי בטיפול העירייה.
באופן כללי ניתן להבחין בהבדל בין שכונות ותיקות בירושלים אשר הינן אורבניות וצפופות יותר ולכן מועט בהן השטח הציבורי הפנוי עבור גינות, לבין השכונות החדשות מחוץ ללב העיר שבהן יש שטח רב יותר של גינון לתושב. כך, בשכונות הותיקות  שטח הגינון עומד על בין 0.2 מ"ר ל-1.1 מ"ר לתושב, לעומת השכונות החדשות יותר, שנהנות משטח של בין 5.6 מ"ר ל-7.8 מ"ר לתושב.  כדוגמה ניתן לראות את שכונת בית וגן (0.49 מ"ר לתושב). השכונה שוכנת מחוץ ללב העיר, והיא הוקמה בשנות ה-30 של המאה הקודמת כעיר גנים על קרקעות פרטיות. בכל חלקה היה בית ולצידו גינה פרטית, ולא הוקצו שטחים לגינות ציבוריות. עם השנים נהרסו הבתים המקוריים ונבנו במקומם בניינים, אך לא ניתן היה להקצות שטחים לגינות ציבוריות בשל הבעלות הפרטית של חלקות הקרקע.

עד תחילת שנות ה-90 לא הייתה הקפדה על הקצאת שטחי גינון ביחס מספק לכל תושב. בשכונות בהן העריכו היזמים כי אין דרישה רבה לשטחים שכאלו, כמו בשכונת הר נוף (1.77 מ"ר לתושב), הוקצו שטחים מעטים לגינות ציבוריות. רק בשכונות שנבנו בשנות ה-90 ישנה הקפדה על שטחי גינון ביחס של לפחות 5 מ"ר לנפש.

יום שישי, 19 בינואר 2018

השכלה >>> תעסוקה

דפנה שמר

הן בקרב יהודים והן בקרב ערבים ניכרת ההשפעה של השכלה על התעסוקה. לפי סקר כוח אדם של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2016, שיעור המועסקים בקרב יהודים בגילאי העבודה העיקריים (64-25) בישראל הוא 82%, בעוד ששיעור התעסוקה בקרב בעלי תואר ראשון יהודים הוא 89%, ועולה ל 91% בקרב בעלי תואר שני ול-92% בקרב בעלי תואר שלישי. בקרב בעלי תעודת בגרות יהודים (שלא למדו לימודי המשך) שיעור התעסוקה הינו 81%. בקרב האוכלוסייה הערבית שיעור התעסוקה נמוך ועומד על 53%, אחוז דומה לבעלי תעודת בגרות (54%), אולם בקרב בעלי תואר ראשון ערבים, אחוז התעסוקה גבוה יותר, ועומד על 77%. 

היחס בין שיעור התעסוקה וההשכלה אצל גברים ונשים יהודים עולה בצורה דומה, אולם אצל הערבים ישנם פערים גדולים בין גברים לנשים. בקרב הגברים הערבים, אחוז המועסקים הינו 75%, שיעור התעסוקה בקרב גברים ערבים בעלי תעודת בגרות הינו 82% ושיעור התעסוקה בקרב גברים ערבים בעלי תואר ראשון הינו 88%. אצל הנשים הערביות אחוז התעסוקה נמוך ועומד על 32%, בקרב הערביות בעלות תעודת בגרות אחוז המועסקות הוא 30% ואחוז המועסקות הערביות בעלות תואר ראשון הוא 68%. הסיכוי שאישה ערביה בעלת תואר שני תועסק הוא גבוה יותר -  82%.

בירושלים שיעורי התעסוקה אומנם נמוכים יותר אבל המגמות דומות. אצל הערבים שיעור המועסקים בגילאי העבודה הוא 49%, אצל הגברים הערבים 80%, גברים ערבים בעלי תואר ראשון 86% וגברים ערבים בעלי תעודת בגרות 83%. ואצל הנשים הערביות שיעור התעסוקה הוא 20%, אצל בעלות תעודת בגרות 12% ואצל בעלות תואר ראשון 43%.

המועצה להשכלה גבוהה טוענת ששוק ההשכלה הגבוהה הגיע למיצוי מבחינת מספר הסטודנטים. בניסיון לאמוד את המיצוי של האוכלוסיות השונות במוסדות להשכלה גבוהה הוצלבו שלוש שכבות גיל (בני 22-20) עם כמות הסטודנטים בתואר ראשון באוניברסיטאות ובמכללות. נמצא שכ-60% מהיהודים הלא חרדים בני 22-20 לומדים במוסדות להשכלה גבוהה ו-23% מהערבים לומדים במוסדות להשכלה גבוהה. נראה שהערבים רחוקים מאוד מהיהודים במימוש לימודים להשכלה גבוהה. אחוז הנשים הערביות במשלחי יד אקדמיים גבוה (35%) יחסית למשלחי יד אחרים ודומה לזה של הנשים היהודיות (33%). כלומר ההשכלה מהווה מפתח לתעסוקה אצל נשים ערביות. מכאן שעידוד השכלה גבוהה לנשים ערביות יכול להניב תשואות גבוהות בשיעורי התעסוקה שלהן.

יום שישי, 5 בינואר 2018

שאלת תמ"א

יאיר אסף-שפירא

תמ"א 38 היא תוכנית ארצית המכוונת למטרה כפולה – חיזוק בניינים ישנים ואבטחתם מפני רעידות אדמה; ויצירת התחדשות עירונית, כלומר תוספת של דירות באזורים הבנויים. התמ"א מוסיפה אפשרות לבנייה של דירות חדשות, שמכירתן מממנת חיזוק של הבניין, הרחבה של הדירות הקיימות, ובדרך כלל גם מעלית ושיפורים נוספים. כאשר אנו מסתובבים בשכונות העיר, ניתן לראות פרוייקטים המתבצעים במסגרת תמ"א 38, אך לא הרבה מהם. כך לדוגמה ברחוב בו אני גר התבצע פרוייקט אחד, ובדרכי למכון ירושלים אני עובר על פני שני פרוייקטים נוספים. האם ניתן לומר שהתמ"א מתבצעת בירושלים בקצב איטי יחסית – לא בהכרח.

תהליכי תכנון רחבים אורכים שנים ארוכות, לא רק בגלל נהלים ותהליכים בירוקרטיים. במקרה זה, ובמיוחד בירושלים, לוקח זמן הן לדיירים והן ליזמים, להשתכנע שמדובר בהשקעה טובה. האם היזמים והדיירים משתכנעים? מה צופן העתיד מבחינת התמ"א?

עיריית ירושלים מפרסמת במסגרת הממ"ג (GIS) העירוני את פרוייקטי ההתחדשות העירונית, ובכלל זה את פרוייקטי תמ"א 38. בבחינת כלל הפרוייקטים שקיבלו היתר בנייה, כלומר פרוייקטים שבנייתם החלה, תתחיל בקרוב, או שהסתיימה, נמצאו 75 פרוייקטים ברחבי העיר, בהם כ-720 דירות קיימות, ותוספת במסגרת התמ"א של 510 דירות נוספות. פרוייקטים אלו אושרו החל מאמצע שנת 2011, כלומר לאורך כ-6.3 שנים. המשמעות היא שבכל שנה נוספו בממוצע כ-81 דירות דרך התמ"א. ייתכן מאוד שקצב זה יואץ, שכן בשלבי תכנון שונים (לפני קבלת היתר הבנייה) נמצאים כיום 410 פרוייקטים, הכוללים תוספת של 3,550 דירות חדשות. מסתבר שברחוב בו אני גר מתוכננים חמישה פרוייקטים נוספים, ובדרכי למכון אני עובר ליד עוד 8 פרוייקטים בשלבי תכנון שונים. 

לתמ"א 38 יש מסלול של חיזוק הבניין הקיים, ומסלול של הריסה ובנייה מחדש. מעניין לראות שכ-51% מהדירות החדשות בפרוייקטים החדשים (בשלב ראשוני של תכנון) מתוכננות במסלול של הריסה ובנייה מחדש, לעומת כ-30% מהדירות שקיבלו היתר בנייה לאורך השנים. נראה שהדיירים והיזמים רוכשים אמון הן בתמ"א בכלל, ובפרט במסלול ההריסה והבנייה מחדש.

השכיחות הגבוהה ביותר של פרוייקטי תמ"א 38 היא בשכונת רחביה (33 פרוייקטים, מהם 16 בשלבים ראשוניים של תכנון). עובדה זו מעלה תהיות, שכן גם בשכונה בה קיימת תכנית מיתאר עדכנית ומפורטת, הציבור "מצביע ברגליים" ומעדיף פרוייקטי תמ"א, שמטבעם אינם כוללים חשיבה שכונתית כוללת (כגון בנושא חנייה), אלא מתרכזים אך ורק בבניין הבודד.


עדכון: לפי נתונים שהתקבלו מחברת מוריה, נכון לתחילתה של שנת 2018, הנתונים הם כדלקמן: עד כה ניתנו במסגרת התמ"א 101 היתרי בנייה, שהוסיפו בירושלים 832 דירות. בשנת 2017 לבדה ניתנו 38 היתרים, המוסיפים 426 דירות. המשמעות היא שיותר מחצי מהדירות שנוספו בירושלים דרך תמ"א 38, נוספו בשנת 2017.