לחיי התואר- עכשיו מה תעשה עם זה?

יאיר אסף-שפירא

בשנת הלימודים 2011/12 למדו במוסדות האקדמיים בירושלים 37,670 סטודנטים וסטודנטיות, שהיוו 15% מהסטודנטים בישראל. 20,580 מהם למדו באוניברסיטה העברית, 11,410 במכללות אקדמיות, ו-5,680 במכללות אקדמיות לחינוך.

תחומי הלימוד של הסטודנטים הללו מגוונים מאוד. התחומים הגדולים באוניברסיטה העברית הם מדעי החברה (27% מהסטודנטים לומדים בתחום זה), מדעי הרוח (22%), ומדעי הטבע ומתמטיקה (20%). נתונים שפורסמו לאחרונה מתוך מחקר מתמשך של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בוחנים, בין היתר, את השאלה: מה יעשו הלומדים בתחומים השונים לאחר סיום הלימודים.

המחקר בחן סטודנטים שסיימו את לימודיהם בשנת 2005/06, בשתי נקודות זמן – בשנת 2008 ובשנת 2011. בבחינת תחום העיסוק (הענף הכלכלי) של הבוגרים ניכר כי שנתיים לאחר סיום הלימודים, בוגרי הפקולטות למשפטים עובדים בשיעור גבוה (62%) בענף השירותים העסקיים, וכך גם בוגרי מדעי הטבע והמתמטיקה, וכן בוגרי הנדסה ואדריכלות. בוגרי הרפואה עובדים, מן הסתם, בשיעור גבוה (72%) בענף שירותי הבריאות הרווחה והסעד, ואילו הבוגרים במדעי הרוח והחברה מתפזרים על פני ענפים כלכליים רבים, כאשר העיקריים שבהם לבוגרים במדעי הרוח הם חינוך (28% מהבוגרים) ושירותים עסקיים (24%). התחומים העיקריים אליהם מגיעים בוגרים במדעי החברה הם שירותים עסקיים (29%), ובנקאות, ביטוח ופיננסים (18%). 

ככל שעברו השנים ניכרו בקרב הבוגרים שינויים בענפי התעסוקה. המתודולוגיה של המחקר מאפשרת לנו לבחון שינויים אלו. בקרב בוגרי הרוח והחברה בשנת 2005/06 חלה בין השנים 2008-2011 עלייה (של 4.4% ושל 4.7% נקודות אחוז בהתאמה) בשיעור המועסקים בענף שירותי הבריאות הרווחה והסעד. בקרב הבוגרים במדעי הטבע ומתמטיקה ובהנדסה ואדריכלות חלה עלייה (של 4.2% ושל 4.8% נקודות אחוז בהתאמה) בשיעור המועסקים בענף השירותים העסקיים – שגם כך היה ענף העיסוק העיקרי של בוגרים בתחומים אלו.

באשר ללימודי המשך, 38% מבוגרי תואר ראשון המשיכו לתואר שני, וניכר שהתחום בו שיעור הממשיכים לתואר שני הוא הגבוה ביותר הוא מדעי הטבע וחקלאות (47% מבוגרי תואר ראשון המשיכו לתואר שני). התחום המבוקש ביותר לתואר שני היה עסקים ומדעי הניהול, כאשר 14% מתוך הבוגרים (כ-36% מהממשיכים לתואר שני) בחרו בתחום זה. 

מקורות: שנתון סטטיסטי לירושלים

המשך לימודים ועבודה חמש שנים לאחר קבלת תואר ראשון, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נובמבר 2014

רוח סטודנטיאלית בירושלים

איתן בלואר 

בשנים האחרונות משקיעות עיריית ירושלים והרשות לפיתוח ירושלים מאמצים רבים למשוך סטודנטים ללמוד בעיר ולהשתקע בה בתום לימודיהם. מספרם של הסטודנטים הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה בירושלים עולה עם השנים. בשנת תשע"א (2010/2011) למדו בירושלים כ- 36,500 סטודנטים שהיוו 15% מכלל הסטודנטים בישראל, עליה של 3% לעומת שנת תש"ע בה למדו בירושלים 35,600 סטודנטים, ועלייה של 26% לעומת שנת תש"ס (1999/2000). האוניברסיטה העברית היא המוסד להשכלה גבוהה בעל מספר הסטודנטים הגבוה ביותר בעיר. מספר זה עמד בשנת תשע"א על 20,400 והיווה 56% מתוך כלל הסטודנטים שלמדו במוסדות להשכלה גבוהה בירושלים. 10,800 למדו במכללות האקדמיות בעיר (30%) ו-5,300 סטודנטים למדו במכללות אקדמיות לחינוך (14%). מתוך כלל הסטודנטים שלמדו במוסדות להשכלה גבוהה בירושלים בשנת תשע"א 34% התגוררו בעיר, 6% התגוררו בשאר יישובי מחוז ירושלים, 18% התגוררו במחוז המרכז, 12% במחוז יו"ש, 9% במחוז תל אביב, 5% במחוז חיפה והיתר (15%) בפריפריה הצפונית והדרומית. 

ניתן לחלק את הסטודנטים שגרים בירושלים על בסיס אלו הלומדים במוסדות להשלכה גבוהה בעיר ואלו הלומדים מחוץ לעיר. מספר הסטודנטים שהתגוררו בירושלים בשנת תשע"א עמד על 22,100. מתוכם 12,300 סטודנטים גרו ולמדו בירושלים, והיתר (9,800 סטודנטים ירושלמים) למדו במוסדות להשכלה גבוהה מחוץ לירושלים. הסטודנטים לתואר ראשון שהתגוררו בירושלים נטו יותר למקצועות בתחום מדעי הרוח בהשוואה לכלל הסטודנטים בארץ. אחוז הסטודנטים שהתגוררו בירושלים בשנת תשע"א ולמדו מקצועות מתחום מדעי הרוח עמד על 36% והוא היה גבוה בהשוואה לישראל (26%). לעומת זאת שיעורם של הסטודנטים שהתגוררו בירושלים ולמדו את מקצועות מדעי החברה (27%) היה נמוך בהשוואה בישראל (34%). 

מקור: עיבוד לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

לומדים ועובדים

מאת: איתן בלואר

מימון הלימודים הגבוהים והחיים במהלכם מהווים את אחד הקשיים המרכזיים של הסטודנטים ותלמידי הישיבות בארץ. זהו גם אחד הגורמים המרכזיים לנשירתם של סטודנטים לתואר אקדמי מלימודיהם. כדי לממן את העלויות הכרוכות בלימודים גבוהים ובמחייה במהלכם, הסטודנטים עובדים במקביל ללימודיהם. 17% מכלל בני 20 ומעלה בירושלים לומדים באחד ממוסדות הלימוד הגבוהים בעיר כגון ישיבות, אוניברסיטה, מוסדות על תיכוניים ועוד. בשנת 2009 35% מהלומדים בירושלים עבדו (דיווחו כעובדים). שיעור זה נמוך בהשוואה לתל אביב (67%), חיפה (54%) וישראל (50%).

שיעור העובדים במהלך לימודיהם שונה בין שלוש הקבוצות הבאות- בקרב הלומדים לתואר אקדמי כ- 53% מהסטודנטים עבדו במהלך לימודיהם, ושיעור דומה נרשם בקרב סטודנטים לתעודה על-תיכונית (51%). בקרב תלמידי הישיבות הגבוהות רק 8% עבדו במהלך לימודיהם. יש לשער שהבדלים אלו נובעים מצורות המימון של הלימודים והמחייה, אורח החיים ומאפייני הלימודים. מקורות מימון הלימודים יכולים להיות: עבודה, סיוע של ההורים, מלגות של מוסדות הלימוד והמדינה, תמיכות של נדבנים וכו'.

לעובדים במהלך לימודיהם מאפייני תעסוקה שונים מכלל המועסקים בעיר. מאפיינים אלו נגזרים מאילוצים שונים כגון שעות לימוד, הצורך במימון הלימודים ועוד, והם אלו שמהווים מרכיב מרכזי בבחירת היקף העבודה. בשנת 2009 52% מהירושלמים בני 20 ומעלה שעובדים במהלך לימודיהם עבדו במשרה חלקית, ו- 48% עבדו במשרה מלאה. בקרב אלו שאינם לומדים 28% עבדו במשרה חלקית ו-72% במשרה מלאה. מאפיינים של העובדים במהלך לימודיהם בירושלים היה דומה לתל אביב (49% עבדו במשרה חלקית, 51% במשרה מלאה), חיפה (55% ו- 44%) וישראל (47% ו- 52%).

מקור: עיבוד לסקר כח אדם 2009, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

סטודנט חופשי

מאת: מיכל קורח

לפניי כשבועיים נפתחה שנת הלימודים במוסדות להשכלה גבוהה בישראל ואת ספסלי המוסדות השונים חבשו עשרות אלפי סטודנטים.
בשנת הלימודים שעברה - תש"ע (2009/2010) - למדו במוסדות להשכלה גבוהה בישראל (לא כולל את האוניברסיטה הפתוחה ושלוחות של האוניברסיטאות הזרות הפועלות בישראל) 244,100 סטודנטים – 51% מהם למדו באוניברסיטאות, 38% במכללות אקדמיות ו-11% במכללות אקדמיות לחינוך.
החל משנות ה-90 חלו תמורות ניכרות בהשכלה הגבוהה בישראל כתוצאה ממדיניות המועצה להשכלה גבוהה של הרחבת הנגישות להשכלה גבוהה. מדיניות זו באה לידי ביטוי בפתיחתן של מכינות קדם-אקדמיות ושל מכללות אקדמיות, מרביתן באזורי הפריפריה.

בעשור האחרון (תש"ס-תש"ע) גדל מספר הסטודנטים במכללות האקדמיות כמעט פי 3 (172%), בעוד מספר הסטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות אקדמיות לחינוך עלה רק במעט (10% ו-17% בהתאמה). בסך הכל חלה עלייה של 43% במספר הסטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה.
המכללות האקדמיות הן ציבוריות או פרטיות. המכללות הפרטיות אינן מתוקצבות על ידי המדינה, שכר הלימוד בהן גבוה יותר ועל פי רב תנאי הקבלה אליהם נמוכים יותר בהשוואה לאוניברסיטאות. במכללות אלו נלמדים בין היתר תחומי לימוד מבוקשים כמו משפטים, כלכלה, מינהל עסקים, מדעי המחשב ומדעי ההתנהגות.

על פי ההערכות כ-40,000 סטודנטים לומדים במוסדות להשכלה גבוהה בירושלים, כמחציתם באוניברסיטה העברית. מוסדות גדולים נוספים בירושלים, מבחינת מספר הסטודנטים הם: מכון לב, בצלאל, מכללת הדסה והמכללה להנדסה.
מקורות: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הועדה לתכנון ולתקצוב.

סטודנט חופשי

מיכל קורח

על פי ההערכות כ-40,000 סטודנטים לומדים במוסדות להשכלה גבוהה בירושלים, כמחציתם באוניברסיטה העברית.
במהלך חודש אפריל ערך מכון ירושלים לחקר ישראל, עבור אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית, סקר בקרב סטודנטים הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה בירושלים ומתגוררים בדירה בשכירות או במעונות.

מטרת הסקר היתה ללמוד על מאפייני הסטודנטים, על השכונות ומעונות הסטודנטים בהם הם גרים, מחיר הדירות בשכירות, המניעים לבחירת שכונת המגורים, מידת שביעות הרצון מהמגורים בשכונה, השירותים שקיימים בשכונה ועוד. זאת, על מנת לספק מידע נרחב לסטודנטים חדשים שעוברים לגור בירושלים, וכן לסטודנטים שמעוניינים לעבור לגור בשכונה אחרת בירושלים.
הסקר נשלח בדואר אלקטרוני לסטודנטים החברים באגודות הסטודנטים, על ידי האגודות של המוסדות השונים. על הסקר ענו למעלה מ-4,000 סטודנטים.

בקרב המשיבים בולט חלקם של סטודנטים הלומדים באוניברסיטה העברית (71%). מוסדות נוספים להשכלה גבוהה שסטודנטים הלומדים בהם השיבו על השאלון הם: מכון לב, המכללה האקדמית להנדסה, מכון טל, מכללת דוד ילין ומכללת הדסה.
על פי הסקר, השכונות שבהן מתגוררים מספר הסטודנטים הגבוה ביותר הן: מרכז העיר, רחביה, בית הכרם, נחלאות והגבעה הצרפתית.
אחוז גבוה של סטודנטים חילונים (81%-72%) נרשם במרכז העיר, בית הכרם, הגבעה הצרפתית, טלביה, רחביה ונחלאות. שכונות בהן נרשם אחוז גבוה יחסית של סטודנטים דתיים הן: קריית משה (66%), גבעת מרדכי (65%) וקטמונים (גוננים) 50%.
ככלל הסטודנטים שבעי רצון במידה גבוהה משכונת מגוריהם. 90% מהמשיבים ציינו שהם מרוצים מאוד או מרוצים מהמגורים בשכונה. אחוז הסטודנטים שמרוצים מאוד נרשם בקרב המתגוררים בטלביה (75%), רחביה (67%), בקעה, המושבה הגרמנית, קטמון הישנה, בית הכרם ונחלאות (60%-52%).
מהסקר עולה שהמניעים העיקריים לבחירת השכונה הם: מחיר סביר של דירה (98%), קרבה לקווי אוטובוס (81%) דירה במצב טוב יחסית (73%) ודירה גדולה יחסית (73%).



מקור: סקר דיור לסטודנטים המתגוררים בשכירות בירושלים, אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית ומכון ירושלים לחקר ישראל

הנתונים מתפרסמים באתר עיר.אקדמיה

העיר במספרים: צעירים במרכז

אביאל ילינק
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

בסוף שנת 2008 התגוררו במרכז העיר כ-5,000 נפשות. קבוצת האוכלוסייה הגדולה ביותר במרכז העיר על פי גיל הייתה קבוצת הצעירים בני 20-34. שיעור הצעירים מקרב כלל אוכלוסיית מרכז העיר עמד על 37%, שיעור הגבוה בהשוואה לשיעור הצעירים מקרב כלל האוכלוסייה בירושלים שעמד על 22% בלבד, ומקרב האוכלוסייה היהודית שעמד על 23%. אחת הסיבות לשיעור הגבוה של צעירים היא חלוקת מלגות לסטודנטים המתגוררים במרכז העיר על ידי הרשות לפיתוח ירושלים, וזאת כחלק מפרויקט התחדשותו.

ניתוח גילאי האוכלוסייה באזורים השונים במרכז העיר חושף שוני גדול בפריסה המרחבית של הצעירים. אזור מדרחוב בן יהודה והרחובות שמאי והלל התאפיין בשיעור הגבוה ביותר של צעירים. באזור זה שיעור הצעירים עמד על 50% מהאוכלוסייה. מאפיין נוסף הוא שיעור גבוה במיוחד של בני 24-29 שהיוו 24% מהאוכלוסייה (מחצית מהצעירים).
באזור הרחובות טרומפלדור, שמואל הנגיד ולב רחביה עמד שיעור הצעירים על 29%. באזור בולט גם השיעור הגבוה של האוכלוסייה המבוגרת המתגוררת בו. שיעור האוכלוסייה מעל גיל 70 באזור עמד על 23%. זאת לעומת שיעור של 6% בקרב כלל האוכלוסייה בעיר ו-8% בקרב האוכלוסייה היהודית בעיר.
באזור הרחובות אדלר, הרב שמואל סלנט ואתיופיה (מצפון לרחוב הנביאים) שיעור הצעירים בני 20-34 נמוך באופן יחסי ועמד על 22%. אזור זה מאופיין בשיעור גבוה מאד של ילדים בני 0-14 - 54%. ההסבר לכך הוא השיעור הגבוה של אוכלוסייה חרדית הגרה באזור זה ומתאפיינת בשיעור ילודה גבוה. באזור זה גם שיעור נמוך של אוכלוסייה מבוגרת - פחות מאחוז אחד מהאוכלוסייה היה מעל גיל 70.

מקור: נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

העיר במספרים: י-ם בה מכללות

איתן בלואר

האוניברסיטה העברית נתפסת כאחד המוסדות המרכזיים ביותר עבור כלכלת העיר, ולעיתים נראה שמקומם של יתר המוסדות האקדמיים בעיר נשכח. אולם, מוסדות אלו הולכים ותופסים מקום נכבד ב"ייצור" של הון אנושי (אקדמאים) בירושלים, שבא לידי ביטוי במגמת צמיחתם המהירה. לדוגמה ניתן לראות שלפני עשור (תשנ"ט) מנתה אוכלוסיית הסטודנטים במכללות האקדמאיות בירושלים (המאושרות על ידי המועצה להשכלה גבוהה) כ-3,000 סטודנטים ב-4 מכללות והם היוו כ-12% מכלל הסטודנטים בעיר. בשנת תשס"ז גדלה אוכלוסייה זו ומנתה 7,300 סטודנטים ב-7 מכללות, והם היוו כ-25% מכלל הסטודנטים בעיר.

בשנת תשס"ז פעלו בעיר 7 מכללות (כרבע מכלל המכללות בארץ), ובהן למדו 7,300 סטודנטים (10% מכלל הסטודנטים במכללות האקדמיות בארץ). לשם השוואה, בשנה זו למדו בעיר ת"א כ- 13,800 סטודנטים (20% מהסטודנטים במכללות בארץ) ב- 3 מכללות בלבד. יש לציין שבניגוד למרבית המכללות בארץ, המכללות בירושלים מתמחות בתחומים שאינם נלמדים באוניברסיטה העברית,לדוגמה בצלאל בעיצוב ואומנות, מכון לב משלב לימודי תורה והשכלה גבוהה ומכללת "הדסה" משלבת טכנולוגיה ועיצוב. זו יכולה להיות אחת הסיבות לכך שמספר הסטודנטים בהן אינו גדול.

סך כל הנשים במכללות ברחבי הארץ עמד בשנת תשס"ז על 32,600 סטודנטיות שהיוו כ-46% מכלל הסטודנטים בארץ. בירושלים למדו במכללות 3,800 סטודנטיות שהיוו 53% מכלל הסטודנטים בעיר, שיעור זה גבוה משיעור הסטודנטיות הארצי. מרבית המכללות בירושלים מתאפיינות ברוב נשי. כך במכללת "הדסה" עמד שיעורן של הסטודנטיות על 68% מכלל הסטודנטים, במכון שכטר שיעורן היה 77% ובבצלאל 58%. לעומת זאת במכללה להנדסה שיעורן היה רק 20% מכלל הסטודנטים.

סטודנטים במכללות אקדמיות בירושלים, תשס"ז.

מקור: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, סטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה, תשס"ז, 2008.

דימוי ירושלים בעיניי סטודנטים

נעמי סולומון

הרבה דעות וקלישאות על העיר ירושלים נשמעו בשבועות ובחודשים האחרונים סביב הבחירות לרשויות המקומיות. פרויקט המשותף לרשות לפיתוח ירושלים, למכון ירושלים לחקר ישראל ולמוסדות האקדמיים המובילים בעיר, ערך בחודשים האחרונים מחקר מקיף בקרב אלפי סטודנטים בארץ, על מנת לבחון את גורמי המשיכה והדחייה לירושלים וממנה. זיהוי גורמים אלו עשוי לסייע בבניית כלים ובגיבוש מדיניות אשר תסייע להפוך את ירושלים לעיר מושכת יותר בעיני ציבור הסטודנטים בארץ.
הסטודנטים התבקשו לענות על שאלון בו, בין היתר, הופיעה רשימה ארוכה של תכונות המאפיינות ערים בארץ. הסטודנטים התבקשו לציין מהן חמש התכונות שבעיניהם מאפיינות מאוד את ירושלים ומהן חמש התכונות שמאוד לא מאפיינות אותה. באופן כללי הראה המחקר כי לסטודנטים שגרים או עובדים בעיר יש דעה יותר חיובית על העיר מאשר לשאר הסטודנטים. כך למשל, 56% מהסטודנטים אשר גרים בעיר חושבים כי ירושלים היא עיר יפה (לעומת 53% מהסטודנטים ביתר הארץ), 19% מהמשיבים הירושלמים חושבים שהעיר שלווה (לעומת 12%), ו-27% מהסטודנטים הירושלמים סבורים שהיא עיר משפחתית (לעומת 4% מהלא ירושלמים). כמו כן רק 29% חושבים שזו עיר חרדית (לעומת 36%) ורק 2% חושבים שירושלים היא רחוקה (לעומת 14%). עם זאת, 36% מהסטודנטים הירושלמיים חושבים כי העיר אינה נקייה (לעומת 22% בקרב אלו שאינם ירושלמים) ו-30% מהירושלמים סבורים כי היא אינה ירוקה (לעומת 23%). כמו כן 24% מהמשיבים הירושלמיים ציינו כי ירושלים היא עיר יקרה לעומת 16% בלבד משאר המשיבים. הסטודנטים אשר אינם מתגוררים בעיר תופסים אותה כיותר רב-תרבותית, רוחנית, בינלאומית ותרבותית מאשר חבריהם המתגוררים בעיר.

מקור: עיר.אקדמיה, מכון ירושלים לחקר ירושלים.

מי ומי בבורחים?

בתאריך 08 .28.3 פורסמה במוסף הארץ רשימה נוספת מאת נרי ליבנה העוסקת במצבה המדרדר של ירושלים והפעם ייחדה את הדיבור על תלאות הציבור החילוני הנרדף שבעיר. בתגובה, פרסמו דן קאופמן ולורה וורטון ממכון ירושלים את המחשבות שלהם בנושא במוסף הארץ (בתאריך 4.4.08)

"געגועים לירושלים"
ד"ר דן קאופמן
שמחתי לקרוא את רשימתה של נרי ליבנה בנושא ירושלים. התעסקותה, הכמעט אובססיבית בעיר, הגם שכרוכה היא לעיתים קרובות באזכור חסרונותיה ובעיותיה של העיר מעידה יותר מכל דבר על החותם הירושלמי הצרוב בנפשה ועל געגועיה האמיתיים לעיר. עצם העובדה כי הכותבת עורגת/שונאת את העיר על פני רשימתה השבועית מעידה על מרכזיותה של העיר בחייה וככותבת המיטיבה לשקף את המציאות, על מרכזיותה, כנראה, בחיי רבים מהעוזבים את העיר. ירושלים אומנם משתנה אך לא רק לרעה ולא בקיצוניות העולה מרשימתה של לבנה. כיליד העיר וכמי שחוקר אותה במהלך למעלה מעשור אי אפשר להתעלם מהיותה של ירושלים עיר אקדמית תוססת, מהעובדה כי למעלה ממחצית מהסטודנטים לאומנות בישראל לומדים בעיר, מהיותה מרכז לתעשיות מדעי החיים ומהיותה מקור לעשייה תרבותית ערה ומגוונת. אל לנו לשכוח כי אווירתה הייחודית של ירושלים, הניזונה רבות ממורכבותה, יוצרת מרחב שייכות אותו ניתן לחוות רק בה (ולהתגעגע אליו ממקומות אחרים). הפסיפס האנושי הייחודי של העיר המשלב חילונים חרדים וערבים הינו מקור לקשיים רבים אך בה בעת הוא מקור לחוויה תרבותית וחברתית מדהימה ומרתקת. ניכר כי הכותבת זקוקה למנת ההשמצה התורנית (תרתי משמע) על מנת שיקל עליה להתמודד עם החלטתה לעזוב את העיר, וחבל שכך.
אני תקווה כי קוראיה הנאמנים של נרי יידעו לקחת מרשימותיה לא רק את הרובד השטחי של תאור הבעיות אלא גם ובעיקר את הרובד הרגשי של הגעגוע העמוק לעיר.
(הכותב הינו חוקר בתחומי חדשנות בתעשיה במכון ירושלים לחקר ישראל)

"עוזבים בהמוניהם"
לורה וורטון
נרי ליבנה, בטור שלה "שאבעס בבירה" (מוסף "הארץ" 28.3) שוב קוטלת את ירושלים, כשהיא מעוותת את המציאות ומקצינה אותה. יש לציין, למשל, שעל אף ההגירה מהעיר עצמה, רוב העוזבים נשארים בסביבה וממשיכים לפקוד את מרכזי הבילוי והתרבות הרבים שבה. לפי סקרים של מכון ירושלים לחקר ישראל, הסיבות העיקריות לעזיבה הן דווקא בעיות של תחבורה ותעסוקה, יחד עם מחסור בדיור במחירים מתקבלים על הדעת - ולא בעיות בדו-קיום כפי שכותבת ליבנה. האמת היא שרק 20 אחוז מתושבי העיר הם חרדים, אם כי מי שמפחד מהם אוהב לנפח את עוצמתם. לאחרונה, שיעור העזיבה של חרדים, ובפרט צעירים עם צאצאים רבים, עולה על זה של החילונים: הם עוזבים בהמוניהם למקומות זולים יותר כקרית ספר ובית"ר עילית. בכלל, הסטטיסטיקה שמפרסם מכון ירושלים מראה, שמאזן ההגירה השלילי הגיע לשיא בשנת 2000 וכעת נמצא בירידה: 6,300- ב-2006 לעומת 8,200- ב-2000. יש להביט בתקווה אל 40 אלף הסטודנטים שלומדים בעיר. בסקר של תרצה גולדשטיין (מאגף החברה בעירייה) על סטודנ טים בעיר נמצא, ש-43 אחוז מהנשאלים לא היו תושבי ירושלים לפני הלימודים, אבל שני-שלישים רוצים להמשיך לגור בעיר בתום לימודיהם. לעיר יש מחזור חיים משלה, וטעות היא להתייאש מירושלים. לורה ורטון ירושלים
(הכותבת הינה עורכת ומתרגמת במכון ירושלים לחקר ישראל)

למאמרה של נרי לבנה ב"הארץ"

מרכז העיר – לא סתם חפירות

אביאל ילינק

כסטודנט לתכנון ערים באוניברסיטה העברית וכתושב מרכז העיר התעורר אצלי עניין בתהליך העובר על מרכז העיר. בכל פינה רואים עבודות תשתית, בנייה חדשה, שינוי הסדרי התנועה, ובסה"כ בלאגן לא קטן. כיום אני חלק מצוות במכון ירושלים אשר עוסק במחקר בנושא החייאת מרכז העיר. למי שלא שם לב עד היום לעבודת התשתית האין סופיות במרכז העיר (יש מישהו כזה?), אז יש להן מטרה, ולא סתם חופרים שוב ושוב את כל מרכז העיר (למרות שככה זה נראה). החייאת מרכז העיר כוללת כמה היבטים כגון פיתוח המרחב הציבורי, בניית מידרחובים, החזרת הסטודנטים למרכז העיר, והחזרת מה שנקרא "פונקציות מחוללות פעילות" כגון מוסדות להשכלה גבוהה, משרדים, מסחר של מותגים, יוזמות תרבות ועוד. חלק מהיוזמות ניתן לראות כבר כיום וחלק אחר אני מקווה שנראה בעתיד הקרוב. הרצון הוא להגדיל את תנועת האנשים למרכז העיר ואת הזמן שהם נשארים שם, כך שמרכז העיר יחזור להיות מוקד הפעילות הראשי של ירושלים.

לצורך המחקר נפגשתי עם עשרות אנשים הקשורים לפעילות הנעשית במרכז העיר: מתכננים, אנשי עירייה, אנשי חברת "עדן", עובדי המינהל הקהילתי "לב העיר", תושבים, סוחרים, צעירים, סטודנטים ועוד. מכולם שמעתי על המצב הקשה שמרכז העיר היה בו ,על מה עושים היום, ובעיקר על מה שצריך לעשות בעתיד. נתקלתי בהמון דעות סותרות: אנשי ביצוע, ספקניים, אופטימיים וגם חוזי שחורות. לגבי כל אחת מהפעולות המתבצעות יש דעות לכאן ולכאן - ובעיקר לגבי מה עוד צריך להיעשות. אבל על עובדה אחת הסכימו כולם: היום עושים, לאחר הרבה שנים שלא עשו. אנו במכון ירושלים בוחנים את שלל הפעולות המתבצעות והמתוכננות להתבצע, שומעים את נימוקיהם של כל הצדדים הפועלים במרכז העיר, ומקווים להציג בהמשך הדרך ספר שיתאר את התהליך המתרחש ויכלול את מסקנותינו לגבי השלכותיו והסיכוי הצלחתו.

כאן בבלוג, אני אשתדל לתת מפעם לפעם הצצה לאופן התקדמות המחקר, להציג שאלות שעלו, דעות שהושמעו ופתרונות שנוסו ברחבי העולם.

למה הסטודנטים עוזבים?

ד"ר מאיה חושן

בירושלים לומדים כ-40,000 סטודנטים. בסקר שנערך בשנת 2007 בקרב מדגם מיצג של סטודנטים שלמדו במוסדות אקדמיים להשכלה גבוהה בירושלים, רואיינו 786 סטודנטים. 43% מהנשאלים לא היו תושבי ירושלים לפני שהגיעו ללמוד באחד ממוסדות ההשכלה הגבוהה בעיר.

כשני שליש מהסטודנטים ציינו שהיו רוצים להמשיך ולגור בירושלים בתום לימודיהם, ולמרות זאת 64% מהסטודנטים סבורים שיעזבו את העיר. חלקם משום שאינם רוצים לגור בה וחלקם משום שלמרות רצונם להישאר חושבים שיאלצו לעזוב.

לשאלה הפתוחה והבלתי מנחה: "מה הסיבה המרכזית שתגרום לך לעזוב את העיר?": ענו 43% "בגלל עבודה", 9% "בגלל משפחה", 7% "בגלל דיור" ו – 6% "בגלל חרדים". 7% אמרו שפשוט אין סיבה להישאר בירושלים ו-28% הנותרים ציינו מגוון של סיבות אחרות.

לשאלה "אם היו מציעים לך עבודה בתחומך בשכר זהה, איפה היית מעדיף/ה לעבוד?" כשני שליש ציינו שהיו מעדיפים לגור בירושלים, כרבע היו מעדיפים לגור בתל אביב וכ – 8% בחיפה.

סטודנטים למדעים ולטכנולוגיה נוטים יותר לשקול עזיבת העיר בשל סיבות הקשורות לעבודה (48%), ולעומתם רק כשליש (36%) מהסטודנטים הלומדים אומנות (בצלאל ומכללת הדסה) שוקלים לעזוב את העיר משיקולים הקשורים לעבודה, וכן רק כשליש (38%) מהסטודנטים לרפואה. ראוי לציין שבכל הקשור לעזיבת העיר אין הבדל בנטייה לעזיבה בין סטודנטים "ירושלמים במקור" ל"לא ירושלמים".

ממצא מעניין נוסף קשור להתחרדות העיר כגורם לעזיבתה. ממצאי הסקר מראים שהתחרדות העיר היא סיבה שולית בלבד בשיקולי עזיבה של סטודנטים את העיר. אלה השוקלים לעזוב בשל התחרדות הם בעיקר סטודנטים ירושלמים, נשואים, בשכבות הגיל הבוגרות יותר. סוגיית ההתחרדות מוסברת על ידי הנשאלים כקשורה ל"העדר השקעה בצעירים" ("כי מרבית התקציב הולך לחרדים"), "אין די פעילויות תרבותיות לצעירים" (במחירים מוזלים) ו "אין תחבורה ציבורית בשבת".

הסיבות השונות הגורמות לסטודנטים לעזוב את ירושלים:

מקור: תרצה גולדשטיין (עורכת), עירית ירושלים, אגף חברה, סטודנטים בירושלים: הסיבות לעזיבה, 2007

לכל טורי "העיר במספרים" באתר מכון ירושלים

סטודנטים בירושלים

ד"ר מאיה חושן

בירושלים חיים ולומדים כ-40,000 סטודנטים. בסקר שנערך ע"י אגף חברה ונוער בעיריית ירושלים למדגם מיצג של 786 סטודנטים, שלמדו במוסדות אקדמיים בירושלים בשנת 2007, נמצא ש-43% מהסטודנטים לא היו תושבי ירושלים לפני תחילת לימודיהם בעיר, לעומתם ל – 45% מהסטודנטים הורים הגרים בירושלים. 49% מהסטודנטים גרים בדירות שכורות, 23% בבית ההורים, 18% במעונות ו – 10% בדירות בבעלותם.
לשאלה "מה אתה הכי אוהב בירושלים?" הסטודנטים ציינו את האווירה המיוחדת השורה בעיר כדבר האהוב עליהם ביותר בירושלים, אחר כך במדרג יורד ציינו הסטודנטים כאהוב ביותר את האקלים הנוח בעיר, מקומות הבילוי ויפי העיר. העיר העתיקה אהובה בעיקר על הסטודנטים המוסלמים.
לשאלה "מה אתה הכי לא אוהב בירושלים?" ציינו הסטודנטים במקום הראשון את התחבורה הציבורית בעיר. בעיה זו נפרטת לחמש בעיות מרכזיות: תכיפות נמוכה של הקווים למרכז העיר, העדר חיבור בין השכונות השונות, העדר תחבורה ציבורית בשבת, הצורך לשלם לחניה באוניברסיטה העברית, ותשלום גבוה עבור חניה במרכזי הבילוי הליליים במרכז העיר. הבעיה השנייה בשכיחות אזכורה הייתה הלכלוך וההזנחה בעיר, אחריה ההתחרדות, ויש שכרכו את תופעת ההתחרדות להעדר מקומות בילוי בירושלים, בפרט בשבת. שתי בעיות דורגו במקום הרביעי – העדר השקעה של העירייה בנוער ובצעירים והעדר מקומות בילוי, ובמקום החמישי בעיית מחירי הדיור.
מידע מעניין נוסף עולה מסיכום של ארבע קבוצות מיקוד שנערכו עם צעירים וסטודנטים חילונים ודתיים (לא חרדים) הגרים בירושלים. אלו ציינו בנוסף על הנזכר למעלה את היתרונות של תושבי ירושלים שהם אנשים חמים, פתוחים, אכפתיים ומוכנים לסייע לזולת, ואת אירועי התרבות הרבים והאיכותיים בעיר. הצעירים ציינו גם, שהם מעריכם את מאמצי העירייה לשפר את מערך התשתיות. הצעירים הדתיים ציינו שהם שבעי רצון מחיי הקהילה הדתית ומההיצע בתחומי הלימוד והתרבות הקשורים ליהדות.

מה שהסטודנטים הכי אוהבים בירושלים

מקור: תרצה גולדשטיין (עורכת), 2007, סטודנטים בירושלים: הסיבות לעזיבת העיר, אגף חברה ונוער, עיריית ירושלים.

לכל טורי "העיר במספרים" באתר מכון ירושלים