יום חמישי, 1 במאי 2008

מי ומי בבורחים?

בתאריך 08 .28.3 פורסמה במוסף הארץ רשימה נוספת מאת נרי ליבנה העוסקת במצבה המדרדר של ירושלים והפעם ייחדה את הדיבור על תלאות הציבור החילוני הנרדף שבעיר. בתגובה, פרסמו דן קאופמן ולורה וורטון ממכון ירושלים את המחשבות שלהם בנושא במוסף הארץ (בתאריך 4.4.08)

"געגועים לירושלים"
ד"ר דן קאופמן
שמחתי לקרוא את רשימתה של נרי ליבנה בנושא ירושלים. התעסקותה, הכמעט אובססיבית בעיר, הגם שכרוכה היא לעיתים קרובות באזכור חסרונותיה ובעיותיה של העיר מעידה יותר מכל דבר על החותם הירושלמי הצרוב בנפשה ועל געגועיה האמיתיים לעיר. עצם העובדה כי הכותבת עורגת/שונאת את העיר על פני רשימתה השבועית מעידה על מרכזיותה של העיר בחייה וככותבת המיטיבה לשקף את המציאות, על מרכזיותה, כנראה, בחיי רבים מהעוזבים את העיר. ירושלים אומנם משתנה אך לא רק לרעה ולא בקיצוניות העולה מרשימתה של לבנה. כיליד העיר וכמי שחוקר אותה במהלך למעלה מעשור אי אפשר להתעלם מהיותה של ירושלים עיר אקדמית תוססת, מהעובדה כי למעלה ממחצית מהסטודנטים לאומנות בישראל לומדים בעיר, מהיותה מרכז לתעשיות מדעי החיים ומהיותה מקור לעשייה תרבותית ערה ומגוונת. אל לנו לשכוח כי אווירתה הייחודית של ירושלים, הניזונה רבות ממורכבותה, יוצרת מרחב שייכות אותו ניתן לחוות רק בה (ולהתגעגע אליו ממקומות אחרים). הפסיפס האנושי הייחודי של העיר המשלב חילונים חרדים וערבים הינו מקור לקשיים רבים אך בה בעת הוא מקור לחוויה תרבותית וחברתית מדהימה ומרתקת. ניכר כי הכותבת זקוקה למנת ההשמצה התורנית (תרתי משמע) על מנת שיקל עליה להתמודד עם החלטתה לעזוב את העיר, וחבל שכך.
אני תקווה כי קוראיה הנאמנים של נרי יידעו לקחת מרשימותיה לא רק את הרובד השטחי של תאור הבעיות אלא גם ובעיקר את הרובד הרגשי של הגעגוע העמוק לעיר.
(הכותב הינו חוקר בתחומי חדשנות בתעשיה במכון ירושלים לחקר ישראל)

"עוזבים בהמוניהם"
לורה וורטון
נרי ליבנה, בטור שלה "שאבעס בבירה" (מוסף "הארץ" 28.3) שוב קוטלת את ירושלים, כשהיא מעוותת את המציאות ומקצינה אותה. יש לציין, למשל, שעל אף ההגירה מהעיר עצמה, רוב העוזבים נשארים בסביבה וממשיכים לפקוד את מרכזי הבילוי והתרבות הרבים שבה. לפי סקרים של מכון ירושלים לחקר ישראל, הסיבות העיקריות לעזיבה הן דווקא בעיות של תחבורה ותעסוקה, יחד עם מחסור בדיור במחירים מתקבלים על הדעת - ולא בעיות בדו-קיום כפי שכותבת ליבנה. האמת היא שרק 20 אחוז מתושבי העיר הם חרדים, אם כי מי שמפחד מהם אוהב לנפח את עוצמתם. לאחרונה, שיעור העזיבה של חרדים, ובפרט צעירים עם צאצאים רבים, עולה על זה של החילונים: הם עוזבים בהמוניהם למקומות זולים יותר כקרית ספר ובית"ר עילית. בכלל, הסטטיסטיקה שמפרסם מכון ירושלים מראה, שמאזן ההגירה השלילי הגיע לשיא בשנת 2000 וכעת נמצא בירידה: 6,300- ב-2006 לעומת 8,200- ב-2000. יש להביט בתקווה אל 40 אלף הסטודנטים שלומדים בעיר. בסקר של תרצה גולדשטיין (מאגף החברה בעירייה) על סטודנ טים בעיר נמצא, ש-43 אחוז מהנשאלים לא היו תושבי ירושלים לפני הלימודים, אבל שני-שלישים רוצים להמשיך לגור בעיר בתום לימודיהם. לעיר יש מחזור חיים משלה, וטעות היא להתייאש מירושלים. לורה ורטון ירושלים
(הכותבת הינה עורכת ומתרגמת במכון ירושלים לחקר ישראל)

למאמרה של נרי לבנה ב"הארץ"

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה