‏הצגת רשומות עם תוויות דמוגרפיה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות דמוגרפיה. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 27 באוקטובר 2017

צעירים בשכונות

שעיה רוזנבלום

בכל דיון על עתידה הדמוגרפי של העיר ירושלים והשכונות השונות בה, יש לתת את הדעת על דפוסי המגורים של קבוצת האוכלוסייה הצעירה, בגילאי 20-34. בגיל זה אנשים מתחילים את החיים העצמאיים לאחר הצבא, הכוללים לימודים גבוהים, עבודה, נישואין והקמת משפחה. להחלטות האישיות בנוגע למגורים המתקבלות בתקופה זו, יש משקל משמעותי בקביעת דמותה של העיר ושל שכונותיה השונות. בקרב האוכלוסייה החרדית, צעירים המקימים משפחה לרוב לא מסוגלים לרכוש או לשכור דירה בשכונות בהן נולדו, והם מהגרים אל מחוץ לירושלים. מיעוטם מסוגל לרכוש דירה בירושלים, אך רק בשכונות חילוניות פריפריאליות, וכך אנו מקבלים את תופעת ההתחרדות.. בטור זה אסקור את השכונות בהן מהווים הצעירים אחוז גבוה (מעל ל-40%) מקרב תושבי השכונה בגילאי 20+, לאורך השנים 2011-2015.

מלבד האזורים בהם שוכנים המעונות של האוניברסיטה העברית ובהם, באופן לא מפתיע, יש ריכוז צעירים של בין 50% ל-94% מהאוכלוסייה, הנתונים לגבי ריכוזי הצעירים האחרים עשויים ללמד אותנו על העדפות המגורים של צעירים חילוניים ודתיים מחד, ועל כיווני ההתפשטות של צעירים חרדים בעלי משפחות מאידך.

הנתון הבולט ביותר הוא כי השכונות החרדיות מובילות בשיעור הצעירים, עם שיעורים של עד 60% (בבית וגן) מתוך תושבי השכונה הבוגרים. גם בשכונות ערביות רבות נרשם שיעור גבוה של צעירים, עד כדי 51% (בענאתה החדשה). קבוצות אוכלוסייה אלו מתאפיינות בשיעור פריון גבוה (3.23 אצל הערבים, ו-6.9 אצל החרדים) ולכן אוכלוסייתן צעירה יחסית לחברה הישראלית הכללית.

ניתוח מעמיק יותר של הנתונים יכול ללמד אותנו על דפוסי ההתחרדות בשכונות מסוימות בירושלים, וכן על השכונות המועדפות על הצעירים החילוניים והדתיים בירושלים.

בנווה יעקב הנתונים מראים כי בחלק העליון (המערבי) של השכונה ישנו גידול מתמשך במספר הצעירים – מ-3,840 בשנת 2011 ל-4,450 בשנת 2015 - עלייה של כ-15%, ובחלקם מתוך תושבי השכונה (בגילאי 20+) – מ-45.5% בשנת 2011 ל- 51% בשנת 2015. הסיפור מאחורי הנתונים הוא, שבשנים האחרונות החלה מגמה של התחרדות, המתפשטת מכיוון החלק התחתון של השכונה (שהוא חרדי מהקמתו), אל החלק העליון. כאשר בוחנים את חלקן של קבוצות האוכלוסייה המייצגות משפחות צעירות (גילאי 0-9 וגילאי 25-39), האזור המתחרד של נווה יעקב ניצב בראש האזורים הצעירים בירושלים עם שיעור של 62% מכלל תושבי חלקה העליון של השכונה.

כאשר בודקים את ריכוזי הצעירים בגילאי 20-34, עולה כי האזורים המועדפים עליהם הם שכונותיה השונות של נחלאות, ומרכז העיר במשולש התחום על ידי הרחובות יפו-המלך ג'ורג'-אגרון, (בין 41% ל-53% מכלל תושבי האזור). אזורים אלו חוו עליה של 14% במספר המוחלט של הצעירים, בין השנים 2011 ל-2015 מ-3,554 ל-4,050. ברחביה שיעור הצעירים מכלל תושביה הבוגרים של השכונה עומד על 43%. השכונה פופולרית בקרב סטודנטים הלומדים בעיר, אך גם עבור זוגות צעירים חרדים ממוצא אמריקני. שיעור הגידול הגבוה ביותר נרשם בחלקה הצפוני של השכונה הסמוכה לשכונת שערי חסד החרדית ברובה. בקרב אוכלוסיית המשפחות הצעירות, שכונת נחלאות מובילה מבין השכונות הלא חרדיות עם כ-51% מקרב תושבי השכונה. עם זאת, אחוז הילדים בשכונה נמוך ביחס לשכונות אחרות כגון תלפיות, גילה, פסגת זאב, עיר גנים וניות, ונראה שהאחוז הגבוה נובע מריכוז של צעירים בגילאי 25-29 ללא ילדים ולאו דווקא ממשפחות צעירות. 

מתוך הנתונים שצוינו, עולה תמונה ברורה של השכונות נחלאות ומרכז העיר כאזור מגורים זמני לצעירים שלא הקימו עדיין משפחה. זאת לעומת ריכוזי הצעירים החרדיים המלמדים על השתקעות קבועה באזורים הנבחרים.


יום שני, 24 באוקטובר 2011

פרו ורבו ומלאו את הארץ

ד"ר מאיה חושן

במחקר חדש על פריון בישראל לפי מידת הדתיות של הנשים, שהתפרסם ביוני השנה על ידי ד"ר אחמד חליחל מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נכתב "בשנים האחרונות התעצם השיח הציבורי בישראל על ההבדלים ברמת הפריון בין הנשים מהקבוצות החברתיות המרכיבות את הפסיפס של החברה הישראלית. שיח זה מתמקד בהרכבה העתידי של החברה הישראלית ובייחוד בהרכבה של האוכלוסייה בגילאי העבודה. זאת משלוש סיבות עיקריות: החשש משינוי ההרכב הפוליטי העתידי, צביונה החברתי-פוליטי של מדינת ישראל והשתתפותן הנמוכה של שתי חברות - החרדית והערבית - בשוק העבודה והשפעתן הרבה על העוני בישראל". ירושלים הקדימה את ישראל וכבר עשרות שנים שיח כזה רווח בה.

בשנת 2010 שיעור הפריון הכולל בירושלים היה 4.0 ילדים, והוא היה גבוה בשליש מזה שבישראל - 3.0 ילדים. שיעור הפריון של הנשים היהודיות בירושלים (4.3) גבוה באופן ניכר מזה של הנשים היהודיות בישראל (3.0). ההסבר לכך מוסבר בשיעור הגבוה של נשים חרדיות ודתיות בירושלים בהשוואה לישראל. אלו מתאפיינות בשיעורי פריון גבוהים - 7.5 ילדים לנשים חרדיות, 4.3 ילדים לנשים דתיות לעומת 2.1 ילדים לנשים חילוניות. גם שיעור הפריון של הנשים הערביות בירושלים (3.9) גבוה מזה של הנשים הערביות בישראל (3.5), אך הפער קטן יותר.

כשבוחנים את מגמות השינוי בשיעור הפריון מתברר שבעשור האחרון חלה עלייה בשיעורי הפריון של הנשים היהודיות בישראל ובירושלים. בקרב הנשים הערביות והמוסלמיות בישראל ובירושלים חלה מגמה הפוכה וחלה ירידה בשיעורי הפיריון.

והרי החדשות – לראשונה החל משנת 2009 שיעור הפריון של הנשים היהודיות בירושלים (4.3) גבוה יותר משיעור הפריון של הנשים הערביות (3.9) ואף גבוה מזה של הנשים המוסלמיות (3.9).



מקורות: אחמד חליחל, פריון של נשים יהודיות ומוסלמיות בישראל לפי מידת הדתיות שלהן בשנים 1979 -2009, לשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יוני 2011. שנתון סטטיסטי לישראל 2011, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

יום חמישי, 13 במאי 2010

העיר במספרים: פריון בעולם, בישראל ובירושלים המשך

ד"ר מאיה חושן
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

שאלת ירושלים היא שאלה חובקת עולם. היא חובקת דתות, תרבויות ועמים. השונוּת בין קבוצות האוכלוסייה ומגוון הזהויות והאינטרסים שמפריד בין האוכלוסיות, מעודדים ומעמיקים ניגודים ותחרות בין קבוצות. אלו גם אלו מובילים להיבדלות ולמאבקי שליטה על שטח, על משאבים ועל אורחות-חיים, של כלל הקבוצות ביחד ושל כל קבוצה לחוד. במכלול ההתרחשויות הללו, לפאן הדמוגרפי "מקום של כבוד" ובתוכו ראוי להקדיש תשומת לב למרכיב הילודה. לשיעור הפריון הכולל (מספר הילדים שאישה צפויה ללדת במהלך חייה) קשר ישיר לריבוי הטבעי. עם זאת ראוי לציין שלצד הפריון למבנה הגילים ולשיעורי התמותה תפקיד חשוב בהיקף הריבוי הטבעי. ירושלים מתאפיינת בשיעורי-ילודה ובשיעורי פיריון גבוהים. כך לדוגמא, מספר הילדים הממוצע שאישה ירושלמית צפויה ללדת, גבוה פי שניים ממספר הילדים שאישה תל-אביבית או חיפאית צפויות ללדת, אך הוא מחצית מזה של האישה במודיעין עילית (יישוב חרדי סמוך למודיעין).

בשנת 2008 היה שיעור הפריון הכולל בקרב האוכלוסייה היהודית בירושלים 4.1 והוא גבוה מזה שבכל אחת מהערים הגדולות שאוכלוסייתן מונה מעל 200,000 תושבים - 3.0 באשדוד, 2.9 בישראל, 2.2 בראשון לציון, ו- 2.1 בתל-אביב-יפו ובחיפה. בישראל נרשם שיעור פיריון של 2.8.
ההסבר לשיעור הילודה הגבוה יחסית בקרב האוכלוסייה היהודית בירושלים נעוץ בפריון גבוה במיוחד המאפיין את האוכלוסייה החרדית וכן בפריון גבוה המאפיין את האוכלוסייה הדתית, בהשוואה לאוכלוסייה החילונית.

שיעורי הפיריון בישראל ובירושלים השתנו במהלך השנים. בשנים 2008-2000 חלה עלייה בשיעור הפריון בקרב האוכלוסייה היהודית והאחרת בישראל מ-2.6 ל-2.8, ובירושלים מ-3.7 ל-4.0. בקרב האוכלוסייה הערבית לעומת זאת, הן בישראל והן בירושלים חלה ירידה בשיעורי הפריון, כאשר הירידה בשיעור הפריון בישראל היא חדה יותר. אלו ירדו מ-4.4 ל-3.6 בישראל, ומ-4.3 ל-4.0 בירושלים. יוצא אפוא שבשנת 2008 שיעור הפריון בקרב האוכלוסייה היהודית והערבית דומה.

יום שלישי, 4 במאי 2010

העיר במספרים: פריון בעולם, בישראל ובירושלים

ד"ר מאיה חושן
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

שיעור הפריון מוגדר כמספר הילדים הממוצע שאישה צפוייה ללדת במהלך חייה (שיעור פריון כולל), ולו השפעה ניכרת על גידול האוכלוסייה ועל מבנה הגילים של האוכלוסייה. לאחרונים קשר הדוק לתחומי חיים רבים, ביניהם גם פיתוח כלכלי, היקף צריכת שירותים, והיבטים פוליטיים שונים. כאשר קבוצות אוכלוסייה נבדלות זו מזו מבחינה חברתית, תרבותית או כלכלית וגם שיעורי הפריון שלהן שונים, מתחדדים הקונפליקטים וניגודי האינטרסים בהקשר לתרומה הכלכלית של קבוצת אוכלוסייה זו או אחרת.

על מנת שגודל האוכלוסייה יישאר יציב לאורך זמן, נדרש שיעור פריון של 2.2 (בהנחה של גידול מריבוי טבעי, שאינו כולל והגירה). בשנת 2008 עמד שיעור הפריון הכולל בישראל על 3.0 והוא היה גבוה בהשוואה למדינות המפותחות. באותה שנה היה שיעור הפריון הכולל בכל מדינות ה–OECD (ארגון המדינות המפותחות) נמוך מ-2.2. על פי אומדן של ה-CIA לשיעור הפריון הכולל לשנת 2009, ישראל ממוקמת במקום ה-84 מבין 223 מדינות. ל-83 מדינות שיעור פריון גבוה מזה של ישראל ול-139 פריון נמוך מזה שבישראל. לצד ישראל במקום ה-82 ממוקמת כווית עם שיעור פריון כולל של 2.8 ובמקום ה-84 בנגלדש עם 2.7. שיעור הפריון הממוצע לכלל העולם הוא 2.6. שיעור הפריון הגבוה ביותר נרשם בניגריה - 7.8 ובאוגנדה - 6.8, בעוד ששיעור הפריון הנמוך ביותר נרשם במקאו - 0.9 ובהונג קונג - 1.0.

בשנת 2008, כאמור, שיעור הפריון הכולל של כלל אוכלוסיית ישראל עמד על 3.0: בקרב האוכלוסייה היהודית והאחרת - 2.8 ובקרב האוכלוסייה הערבית - 3.6. בשנה זו היה שיעור הפריון הכולל בירושלים 4.0, כאשר שיעור הפריון בקרב האוכלוסייה היהודית והאחרת כמעט זהה לזה של האוכלוסייה הערבית (3.97 יהודים ואחרים, 4.03 ערבים). עוד על הפריון בירושלים ובישראל לפי אזורים וערים בשבוע הבא.


העיר במספרים: תוכנית אב למוסדות חינוך חרדי

ד"ר מאיה חושן
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

בדצמבר 2009 יצאה לאור תוכנית אב למוסדות חינוך חרדי בירושלים. התוכנית הוכנה ע"י ק.ש.ת – קידום שרותי תכנון בע"מ, עבור עירית ירושלים. מטרת תוכנית האב לבחון צרכים עתידיים ולאתר שטחים ומבנים, שיאפשרו לספק מענה הולם בתחום הפיסי – בתי ספר וכיתות לימוד – לתלמידי המגזר החרדי עד שנת 2020. צרכים אלו נובעים הן ממחסור עכשווי בכיתות, והן ממחסור צפוי, בשל גידול במספר התלמידים.

לשם הכנת התוכנית נערכה תחזית לאוכלוסיית התלמידים במגזר החרדי בירושלים כולה, וכן על פי אזורים בהם גרים היום וצפויים לגור חרדים במהלך השנים עד שנת 2020. מתחזית התלמידים נגזר הביקוש הצפוי לכיתות. במקביל נערך סקר שבחן את מצבת התלמידים, את מוסדות החינוך הקיימים ואת הקרקעות הפנויות המתאימות לבניית מוסדות חינוך לחינוך החרדי.

בשנת 2005 שהיא שנת הבסיס לעבודה, עמד מספר התלמידים במוסדות החינוך החרדיים בגילאי בית ספר (6-17) על כ-55,800 - 67% מהם גרו באזורים בהם מרבית האוכלוסייה היא חרדית. 15% גרו ב"אזורי תפר", אזורים בהם אחוז החרדים מכלל האוכלוסייה נמצא בתהליך גידול מתמשך. 4% מהתלמידים הגיעו מחוץ לירושלים. עוד כ-9% גרו באזורי העיר האחרים (6% כתובתם לא ידועה).

על פי אומדן של תוכנית האב, בשנת 2020 ילמדו בבתי הספר החרדיים בירושלים כ-69,400 תלמידים. השכונות בהן צפוי המספר הגדול ביותר של תלמידים בני 6-17 (גילאי בית ספר) בחינוך החרדי הן: רמות אלון - כ-8,300 תלמידים, רוממה-קומונה - כ-8,200 תלמידים ורמות שלמה – כ-8,100 תלמידים.

על מנת לספק מענה הולם בתחום הפיזי עד שנת 2020, יש לבנות לחינוך החרדי בירושלים 3 בתי ספר לחינוך מיוחד ועוד כ-600 כיתות בשטח של כ-77,000 מ"ר.

מקור: עיריית ירושלים, תוכנית אב למוסדות חינוך חרדי, דצמבר 2009, הוכן על ידי ק.ש.ת – קידום שרותי תכנון בע"מ.

יום ראשון, 28 במרץ 2010

העיר במספרים: בלדה לחוזר לקיבוץ

מיכל קורח
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

דגניה הוא הקיבוץ הראשון בישראל, שנוסד בשנת 1910 על שפת הכנרת. בסוף 1947 כבר היו בארץ 145 קיבוצים, ובמהלך 1948 הוקמו 21 קיבוצים נוספים. נכון לשנת 2008 היו בישראל 267 קיבוצים, בהם גרו 126,700 איש, שהיוו 2% מאוכלוסיית ישראל.
מבחינת הפריסה המרחבית של הקיבוצים עולה שמרבית הקיבוצים ממוקמים בפריפריה של המדינה - כמחצית (49%) מהקיבוצים הם במחוז הצפון, ו-24% במחוז הדרום. במחוז ירושלים נמצאים 3% מהקיבוצים בישראל. סמוך לירושלים ישנם 3 קיבוצים: רמת רחל מדרום (קיבוץ זה הוא למעשה מובלעת בתוך השטח המוניציפלי של ירושלים) וקריית ענבים ומעלה החמישה ממערב. במועצה האזורית מטה יהודה, הממוקמת ממערב לירושלים ישנם 8 קיבוצים (כולל הקיבוצים שצויינו לעיל).

החל משנות ה-90 ולמשך עשור חלה ירידה הדרגתית באוכלוסיית הקיבוצים, אולם החל משנת 2000 חלה עלייה בגודל האוכלוסייה מ-115,300 בשנת 2000, ל-117,700 בשנת 2005 ול-126,700 בשנת 2008. העלייה באוכלוסיית הקיבוצים נובעת מקליטה של חברים חדשים, חלקם בנות ובני קיבוץ, שעזבו אותו בעבר, וחוזרים לגור בו כיום. קליטת אוכלוסייה חדשה בקיבוצים התאפשרה הודות להרחבות בנייה למגורים שנערכו בקיבוצים.
בשנת 2008 היה הגיל החציוני של האוכלוסייה בקיבוצים (שמרביתה אוכלוסייה יהודית) 31 שנה,
והוא היה זהה לגיל החציוני של כלל האוכלוסייה היהודית בישראל, ושל האוכלוסייה היהודית שהתגוררה ביישובים עירוניים.

מזה למעלה מעשור עוברים הקיבוצים שינויים רבים, שעיקרם הפרטה של שירותים, קבלת שכר דיפרנציאלי ושיוך נכסים. כפי שעולה מנתונים שהתפרסמו בשנתון התנועה הקיבוצית, בשנת 2007 25% מהקיבוצים היו שיתופיים, 68% פעלו על פי דגם רשת הביטחון ו-6% על פי דגם משולב. מרבית הקיבוצים השיתופיים נמצאים באזור הנגב והערבה.

מקורות: שנתון התנועה הקיבוצית מס' 6, התנועה הקיבוצית; פויין אברהם, התנועה הקיבוצית, מידע ומספרים 2007, יד טבנקין. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

יום חמישי, 4 במרץ 2010

העיר במספרים: צעירים במרכז

אביאל ילינק
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

בסוף שנת 2008 התגוררו במרכז העיר כ-5,000 נפשות. קבוצת האוכלוסייה הגדולה ביותר במרכז העיר על פי גיל הייתה קבוצת הצעירים בני 20-34. שיעור הצעירים מקרב כלל אוכלוסיית מרכז העיר עמד על 37%, שיעור הגבוה בהשוואה לשיעור הצעירים מקרב כלל האוכלוסייה בירושלים שעמד על 22% בלבד, ומקרב האוכלוסייה היהודית שעמד על 23%. אחת הסיבות לשיעור הגבוה של צעירים היא חלוקת מלגות לסטודנטים המתגוררים במרכז העיר על ידי הרשות לפיתוח ירושלים, וזאת כחלק מפרויקט התחדשותו.

ניתוח גילאי האוכלוסייה באזורים השונים במרכז העיר חושף שוני גדול בפריסה המרחבית של הצעירים. אזור מדרחוב בן יהודה והרחובות שמאי והלל התאפיין בשיעור הגבוה ביותר של צעירים. באזור זה שיעור הצעירים עמד על 50% מהאוכלוסייה. מאפיין נוסף הוא שיעור גבוה במיוחד של בני 24-29 שהיוו 24% מהאוכלוסייה (מחצית מהצעירים).
באזור הרחובות טרומפלדור, שמואל הנגיד ולב רחביה עמד שיעור הצעירים על 29%. באזור בולט גם השיעור הגבוה של האוכלוסייה המבוגרת המתגוררת בו. שיעור האוכלוסייה מעל גיל 70 באזור עמד על 23%. זאת לעומת שיעור של 6% בקרב כלל האוכלוסייה בעיר ו-8% בקרב האוכלוסייה היהודית בעיר.
באזור הרחובות אדלר, הרב שמואל סלנט ואתיופיה (מצפון לרחוב הנביאים) שיעור הצעירים בני 20-34 נמוך באופן יחסי ועמד על 22%. אזור זה מאופיין בשיעור גבוה מאד של ילדים בני 0-14 - 54%. ההסבר לכך הוא השיעור הגבוה של אוכלוסייה חרדית הגרה באזור זה ומתאפיינת בשיעור ילודה גבוה. באזור זה גם שיעור נמוך של אוכלוסייה מבוגרת - פחות מאחוז אחד מהאוכלוסייה היה מעל גיל 70.

מקור: נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

יום ראשון, 10 בינואר 2010

העיר במספרים: י-ם של צעירים

אביאל ילינק
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

לאחרונה נדמה שקובעי המדיניות מדברים יותר ויותר על הצורך במתן מענה הולם לצרכי הצעירים. לפני מספר ימים התקיים בחסות המשנה לראש הממשלה סילבן שלום, כנס צעירים ארצי שעסק בסוגיות הנוגעות לצעירים. בימים אלו ממש, מארגן "פורום ארגוני הצעירים של ירושלים" את כנס ירושלים לצעירים אשר יערך בחודש ינואר 2010. אין הגדרה מפורשת למיהו צעיר אך לצורך הצגת הנתונים צעירים הוגדרו כנשים וגברים בגילאי 20-39 העושים את צעדיהם הראשונים בבניית חייהם כמבוגרים, וטרודים בעיקר ברכישת השכלה, בבניית הקריירה, בהתבססות כלכלית, וביסוס חיי משפחה. להלן מספר נתונים על הצעירים בירושלים.

בשנת 2007 עמד מספר הצעירים בירושלים על 208,000. שיעור הצעירים מכלל אוכלוסיית העיר עמד על כ-28%, וזאת בדומה לשנת 1996. ניתן לטעון אם כך ששיעור אוכלוסיית הצעירים מקרב כלל האוכלוסייה נשאר יציב. על פי תחזית האוכלוסייה לשנת 2020 שיעור הצעירים מקרב כלל האוכלוסייה בירושלים יעמוד על כ-28%. המגמה העולה מהנתונים, אם כן, היא של יציבות מתמשכת בשיעור הצעירים מכלל האוכלוסייה בעיר. תדמית העיר כ"עיר מזדקנת" אינה באה לידי ביטוי בנתונים.

בחלוקה של הצעירים לקבוצות אוכלוסייה ניתן להבחין במספר מגמות:
שיעור הצעירים היהודים, הלא חרדים, מכלל הצעירים בעיר ירד באופן ניכר בין השנים 1996-2007 (מ-53% ל-43%). שיעור זה צפוי להמשיך ולרדת ל-40% בשנת 2020. לעומת זאת, שיעור הצעירים החרדים עלה בין השנים 1996-2007 (מ-15% ל-20%). אך על פי תחזית האוכלוסייה, בשנת 2020 שיעור זה צפוי להיות דומה לשיעור כיום. שיעור הצעירים הערבים עלה גם הוא בין השנים 1996-2007 (מ-31% ל-35%). המגמה המעניינת הבאה לידי ביטוי בנתונים היא של המשך העלייה בשיעור הצעירים הערבים שצפויים להוות 40% מהצעירים בעיר בשנת 2020.
לסיום, על פי תחזית האוכלוסייה, החלוקה לקבוצות אוכלוסייה בקרב צעירים בני 20-39 בירושלים בשנת 2020 צפויה להיות כדלהלן: יהודים כללי (לא חרדים) 40%, ערבים 40%, חרדים 20%.
מקור: תחזית האוכלוסייה לשנת 2020 הוכנה על ידי פרופ' סרגיו דלה פרגולה ל"תוכנית מתאר מקומית ירושלים 2000" בראשות משה כהן. עיבוד נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ע"י מכון ירושלים לחקר ישראל עבור נייר לקביעת מדיניות צעירים בירושלים שעורכת הקרן לירושלים.

יום ראשון, 6 בדצמבר 2009

העיר במספרים: האוכלוסייה המוסלמית בישראל ובירושלים

מיכל קורח
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

בעוד שהדת היהודית משופעת באופן יחסי בחגים, לדת המוסלמית ישנם שני חגים בלבד: עיד אל-פיטר (שבירת צום הרמדאן) ועיד אל-אדחה (חג הקורבן). חג הקורבן, שהתקיים השבוע מציין את המועד לקיום החג', העלייה לרגל למכה, המקום הקדוש ביותר עבור המוסלמים.

בשנת 2008 מנתה האוכלוסייה המוסלמית בישראל כ-1.240 מיליון נפש, והיא היוותה 17% מכלל אוכלוסיית ישראל. האוכלוסייה המוסלמית מתאפיינת בגילה הצעיר. בשנת 2008 עמד הגיל החציוני (הגיל שמחצית מהאוכלוסייה צעירה ממנו והמחצית האחרת מבוגרת ממנו) של האוכלוסייה המוסלמית בישראל על 19, לעומת 31 בקרב האוכלוסיה היהודית, ו-30 בקרב האוכלוסייה הנוצרית-ערבית.
גילה הצעיר של האוכלוסייה המוסלמית נובע בעיקר משיעורי פיריון גבוהים. מספר הילדים הממוצע שאישה מוסלמית צפויה ללדת במהלך חייה עמד בשנת 2008 על 3.8, לעומת 2.8 בקרב האוכלוסייה היהודית ו-2.1 בקרב האוכלוסייה הנוצרית-ערבית. מזה מספר שנים נרשמת ירידה בשיעור הפריון של הנשים המוסלמיות, מ-4.7 ילדים לאישה בשנת 2000, ל-4.4 בשנת 2004 ול-3.8 בשנת 2008.

מחצית מהאוכלוסייה המוסלמית בישראל מתגוררת בצפון הארץ (38% במחוז הצפון ו-14% במחוז חיפה). במחוז ירושלים מתגוררת 21% מהאוכלוסייה המוסלמית, מרביתה בעיר ירושלים, ובמחוז הדרום גרה 14% מהאוכלוסייה.

בשנת 2008 התגוררו בירושלים 255.7 אלף מוסלמים, והם היוו 95% מהאוכלוסייה הערבית בירושלים, ו-33% מכלל אוכלוסיית העיר. ירושלים היא העיר בה מתגורר מספר המוסלמים הגבוה ביותר בישראל.
מספר המוסלמים בתל אביב ובחיפה נמוך באופן ניכר מבירושלים ועומד על 13-12 אלף ||(בכל אחת מהן). גם בעכו וברמלה מתגוררים כ-12 אלף מוסלמים. ערים בהן גרה אוכלוסייה מוסלמית רחבת היקף הן נצרת (45.8 אלף), אום אל-פחם (44.5 אלף) ורהט (43.8 אלף).

אוכלוסייה מוסלמית, לפי מחוז 2008 (אלפים)

יום ראשון, 29 בנובמבר 2009

העיר במספרים: מקום טוב באמצע?

ד"ר מאיה חושן
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

פרסום חדש של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדרג את הרשויות המקומיות בשנת 2006 בישראל ל-10 אשכולות לפי הרמה החברתית-כלכלית של האוכלוסייה שגרה בהן. אשכול 1 מציין את הרמה החברתית-כלכלית הנמוכה ביותר ואשכול 10 את הרמה הגבוהה ביותר. לשם מדידת הרמה החברתית-כלכלית שוקללו 14 משתנים מתחומים שונים: דמוגרפיה, רמת חיים, השכלה וחינוך, תעסוקה ואבטלה, גמלאות.


ירושלים מדורגת באשכול 4, ומבין הערים הגדולות שאוכלוסייתן מונה למעלה מ-200,000 נפש, היא מדורגת במקום הנמוך ביותר. אשדוד מדורגת באשכול 5, חיפה וראשון לציון באשכול 7, ותל אביב-יפו באשכול 8.

מקרב 197 העיריות והמועצות המקומיות דורגו באשכול 10 (הגבוה ביותר) 3 יישובים בלבד: עומר, כפר שמריהו וסביון, כולם יישובים קטנים יחסית. באשכול 1 (הנמוך ביותר) ישנם 9 יישובים - 7 מהם יישובי בדואים ו-2 יישובים שאוכלוסייתם חרדית.

מיקומה הנמוך של ירושלים במדרג מושפע במידה רבה ממשקלן הגבוה של שתי קבוצות אוכלוסייה המתגוררות בירושלים, ומתאפיינות ברמה חברתית-כלכלית נמוכה - האוכלוסייה החרדית שמהווה למעלה מ-20% מאוכלוסיית העיר והאוכלוסייה הערבית שמהווה כ-35%. על רמתן החברתית-כלכלית הנמוכה של האוכלוסיות הללו ניתן להסיק מהמדרג הנמוך של היישובים שעיקר אוכלוסייתם היא חרדית או ערבית. באשכול 1 הנמוך ביותר נמצאים, כאמור, 7 יישובים בדואים והיישובים החרדיים ביתר עילית ומודיעין עילית. באשכול 2 כל היישובים הם ערבים (22 יישובים) או חרדים (בני ברק, רכסים, אלעד, קריית יערים ועמנואל).

כפי שניתן לראות בגרף המצורף, היישובים הסמוכים לירושלים מדורגים באשכולות גבוהים יותר מירושלים, למעט היישובים החרדים והערבים.

יום ראשון, 25 באוקטובר 2009

העיר במספרים: אל תשליכני לעת זקנה

מיכל קורח
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

מדי שנה ב-1 באוקטובר מצויין יום הקשיש הבינלאומי, שמטרתו לכבד, להוקיר ולציין את החשיבות בטיפול נאות בקשישים והדאגה לרווחתם.

בשנת 1948, עם קום המדינה, כ-4% מתושבי המדינה היו בני 65+. במרוצת השנים עלה בהדרגה שיעור הקשישים, ובשנת 2008 הוא עמד על 10%. שיעור הקשישים מכלל האוכלוסייה בישראל נמוך בהשוואה למדינות אירופה (16%) וצפון אמריקה (13%), אך גבוה בהשוואה למדינות אסיה (6%) ואפריקה (3%). שיעור הקשישים מושפע משיעורי ילודה ומתוחלת חיים. על פי תחזיות אוכלוסייה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2030 תהווה אוכלוסיית הקשישים בישראל 14% מכלל אוכלוסיית המדינה.

בשנת 2008 חיו בישראל 715,300 קשישים. שיעור הנשים בקרב הקשישים (57%) גבוה משיעור הגברים (43%), זאת בעיקר עקב תוחלת החיים הגבוהה יותר של הנשים. שיעור הקשישים הגבוה ביותר, בערים בנות 20,000 תושבים ומעלה, נרשם בבת-ים (19%), חיפה, קרית-ים, וגבעתיים (18%) והשיעור הנמוך ביותר נרשם בערים החרדיות – מודיעין עלית, אלעד וביתר עלית (1%).

בשנת 2008 התגוררו בירושלים 61,400 קשישים, שהיוו 8% מכלל אוכלוסיית העיר. שיעור הקשישים בקרב האוכלוסייה היהודית בירושלים (11%), דומה לשיעורם בישראל, אך גבוה באופן ניכר משיעור הקשישים בקרב האוכלוסייה הערבית (3%) בירושלים. הסיבה לפער זה נובעת משיעורי ילודה גבוהים בקרב האוכלוסייה הערבית.

השכונות היהודיות בהן נרשם שיעור הקשישים הגבוה ביותר הן: טלביה (29%), רחביה (27%), קטמון הישנה, המושבה הגרמנית ובית הכרם (22%-20%). השכונות הערביות בהן נרשם שיעור הקשישים הגבוה ביותר הן: באב א-זהרה (13%) הרובע הנוצרי (12%), והרובע הארמני (10%). שיעור הקשישים בירושלים (8%) נמוך בהשוואה לתל אביב וחיפה, אך גבוה בהשוואה ליישובים הסמוכים לעיר, למעט מבשרת.

שיעור הקשישים מכלל אוכלוסיית היישוב, 2008.




יום שני, 12 באוקטובר 2009

העיר במספרים: בשעה טובה

מיכל קורח
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

בשנת 2007 נולדו בישראל 151,700 תינוקות. הגיל הממוצע של האם בלידה הראשונה עמד בשנה זו על 27.0, לעומת 25.5 בשנת 1997. הגיל הממוצע של האם בלידה הראשונה בקרב האוכלוסייה היהודית בישראל (27.9) גבוה מבקרב האוכלוסייה המוסלמית (23.3) ומבקרב האוכלוסייה הנוצרית (27.0).

מספר הלידות הגבוה ביותר בישראל בשנת 2007 נרשם בבית החולים סורוקה שבבאר שבע – 12,600 לידות, שיבא (תל השומר), סמוך לקריית אונו – 10,300 וסוראקי שבתל אביב– 10,100.
שיעור הלידות הגבוה ביותר (מספר הלידות ביחס לגודל האוכלוסייה) נרשם במחוז ירושלים – 34 לידות לאלף תושבים, ולאחר מכן במחוז תל אביב - 27. ביתר המחוזות נרשם שיעור של 19-17 לידות לאלף תושבים.

ירושלים מהווה מרכז רפואי ארצי בכלל ולאוכלוסיית ירושלים ולישובים הסמוכים לה בפרט. בעיר ישנם 7 בתי חולים בהם יש מחלקת יולדות, 3 מהם ממוקמים בשכונות הערביות ומשרתים את האוכלוסייה הערבית - הסהר האדום, אל מקסאד ובית יולדות דג'אני.

מספר הלידות הגבוה ביותר בבתי החולים בירושלים נרשם בבית חולים שערי צדק – 11,500 (34% מכלל הלידות בבתי חולים בירושלים) והוא היה כמעט כפול ממספר הלידות בבית החולים הדסה עין כרם – 5,800 (17%) ובהדסה הר הצופים – 5,200, (15%) שמדורגים אחריו. מזה מספר שנים מספר הלידות בבית החולים שערי צדק כפול ממספר הלידות בבתי החולים הדסה עין כרם והדסה הר הצופים (בכל אחד מהם לחוד).

לידות בבתי חולים בירושלים,2007.

יום ראשון, 11 באוקטובר 2009

העיר במספרים: ההון הירושלמי

איתן בלואר
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

תיאורית "ההון האנושי" רואה בגורם האנושי את המרכיב המרכזי בעוצמה הכלכלית של המפעל, העיר או המדינה. התיאוריה מתייחסת למכלול המיומנויות והידע, הגלומים בעובד והנרכשים באמצעות לימודים וניסיון, ובאים לידי ביטוי ברמת עבודתו וב"ערכו" הכלכלי. מחקרים רבים בחנו את התיאוריה מהיבטים שונים, ומצאו שרמת הון אנושי גבוהה מובילה להצלחה כלכלית, וכי אזורים בעלי שיעור גבוה של הון אנושי מצליחים יותר מאזורים בעלי שיעור נמוך של הון אנושי. אחת הדרכים למדידת שיעור ההון האנושי היא בחינת בעלי התארים האקדמאים (תואר ראשון ומעלה) כשיעור מהאוכלוסייה.

בירושלים בשל ריבוי המוסדות להשכלה גבוהה המעניקים תארים אקדמיים, קיים פוטנציאל רב ליצירה ולהתבססות של ההון האנושי כגורם משמעותי בעיר. בעיר ישנם 12 מוסדות אקדמאיים המאושרים על ידי המועצה להשכלה גבוהה – האוניברסיטה העברית, מכללות אקדמאיות ומכללות לחינוך.

בחינה של שיעור בעלי תארים אקדמאיים מכלל התושבים בני 18 ומעלה בירושלים מצביעה על חולשתה של העיר. בשנת 2007 התגוררו בירושלים כ-93,000 אקדמאיים ושיעורם מתוך כלל אוכלוסיית בני 18 ומעלה עמד על 21
%. שיעור זה היה דומה לשיעור הארצי שעמד על 22% (כ- 1,076,200 אקדמאיים התגוררו בישראל). שיעור האקדמיים בירושלים היה נמוך ביחס לתל אביב שבה שיעור התושבים בעלי תארים אקדמאיים היה גבוה בהרבה מהממוצע הארצי - 35% (107,700 אקדמאיים) ולחיפה - 31% (64,700 אקדמאיים). שיעור האקדמאים הנמוך יחסית בירושלים נובע בין היתר מהרכב האוכלוסייה בעיר, הכולל אוכלוסייה חרדית שעל פי רוב אינה לומדת במוסדות להשכלה גבוהה המעניקים תואר אקדמי, ואוכלוסייה ערבית המתאפיינת בשיעור נמוך יחסית של בעלי תארים אקדמיים.

שיעור האקדמאים מקרב בני 18+, 2007

יום רביעי, 30 בספטמבר 2009

העיר במספרים: על מחשבים ואנשים

אביאל ילינק
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הוא סקר שנתי המספק מידע על תנאי החיים של האוכלוסייה הבוגרת בישראל (בני 20 ומעלה) ורווחתה, ועל תפיסותיהם של האנשים לגבי היבטים שונים של חייהם. במסגרת הסקר נשאלו הנסקרים מגוון שאלות, בהן גם שאלות בנושא שימוש במחשב. כל השאלות התייחסו לשימוש במחשב בשלושת החודשים שקדמו לראיון.

מהסקר התברר ששיעור המשתמשים במחשב בישראל עמד בשנת 2008 על 65% מהאוכלוסייה. מעניין לציין כי שיעור השימוש במחשב בקרב האוכלוסייה היהודית (69%) גבוה יותר מבקרב האוכלוסייה הערבית (40%). עובדה מעניינת נוספת היא כי שיעור המשתמשים במחשב בקרב הציבור היהודי עולה ככל שמידת הדתיות פוחתת. כך למשל שיעור המשתמשים במחשב עמד בקרב הנשאלים שהגדיר עצמם "חרדים" על 44%, לעומת 69% בקרב נשאלים אשר הגדירו עצמם כ"דתיים" ו-78% בקרב הנשאלים שהגדירו עצמם כ"חילונים".

בחלוקה על פי ערים ניתן לראות כי שיעור המשתמשים במחשב בירושלים נמוך יותר מבערים גדולות אחרות בארץ. שיעור המשתמשים במחשב בבירת ישראל עמד על 55% לעומת 75% בתל אביב, 66% בחיפה ו-60% באשדוד.
מרבית אוכלוסיית ישראל (90%) עושה שימוש במחשב בבית. שיעור הירושלמים שהשתמשו במחשב בבית עמד על 81% לעומת שיעור התל אביבים שעמד על 95%, שיעור החיפאים שעמד על 93% ושיעור האשדודים שעמד על 86%. שיעור משתמשי המחשב בעבודה בירושלים עמד על 47% לעומת 59% בתל אביב 58% בחיפה ו-44% באשדוד.

שאלה מעניינת נוספת עסקה בשימוש ברשת האינטרנט בקרב המשתמשים במחשב. שיעור המשתמשים באינטרנט בכלל הארץ עמד על 92%. שיעור המשתמשים בירושלים היה הנמוך ביותר מבין הערים הגדולות ועמד על 85% לעומת 96% בחיפה ו-97% בתל אביב.

שיעור המשתמשים במחשב בכלל ובאינטרנט בפרט נמוך יחסית בירושלים, בין היתר בגלל מאפיינים חברתיים וכלכליים של האוכלוסייה החרדית והערבית, המהוות חלק ניכר מאוכלוסיית העיר.

שיעור המשתמשים (בני 20 ומעלה) במחשב בירושלים, 2008
מקור: הסקר החברתי 2008, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

יום רביעי, 23 בספטמבר 2009

העיר במספרים: דור דור ודורשיו

שירי בורנשטיין
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מגדירה משפחה כ"משפחה גרעינית של שני אנשים או יותר החולקים משק בית אחד וקשורים זה לזה כבעל ואישה, כהורה וילד, זוג ללא נישואים וכדומה".
משק בית מוגדר כ"אדם אחד או קבוצת אנשים (שאינם בהכרח קרובי משפחה) הגרים יחד בדירה אחת באופן קבוע ברוב ימות השבוע, ויש להם תקציב הוצאות משותף למזון".

בשנת 2006 היו במדינת ישראל 2,000,000 משקי בית, אשר כללו 1,660,000 משפחות. במשקי בית אלו התגוררו כ-6,700,000 מיליון נפשות, ו-400,000 נפשות נוספות התגוררו במוסדות, קיבוצים ואחרים.

שיעור משקי הבית בהם מתגוררים בדירה אחת שני דורות, כלומר הורים וילדים, הוא הגדול ביותר – 74% מכלל משקי הבית בישראל. זאת לעומת 22% ממשקי הבית בהם חיים בני דור אחד בלבד, או 4% ממשקי הבית בהם חיים שלושה דורות ומעלה תחת אותה קורת הגג.

מבין הערים הגדולות בישראל, את השיעור הגבוה ביותר של משקי הבית בהם מתגוררים יחדיו שלושה דורות ומעלה ניתן למצוא בירושלים – 7,400 משקי בית המהווים 5% מכלל משקי הבית. את השיעור הגבוה ביותר של משקי הבית בהם מתגוררים בני דור אחד ניתן למצוא בתל אביב - 36,600 משקי בית המהווים 39% מכלל משקי הבית התל אביביים וזאת לעומת 20% מכלל משקי הבית הירושלמים.

כפי שמשק בית בו מתגוררים בני דור אחד מצביע על אוכלוסייה צעירה יחסית (זוגות שעדיין לא הביאו ילדים לעולם) או לחילופין על אוכלוסייה מבוגרת יחסית (זוגות בגילאי ה-60+), משק בית בו חיים יחדיו שלושה דורות מצביע פעמים רבות על מבנה משפחה מסורתי, מאפיינים תרבותיים ייחודיים ו/או על מצוקה כלכלית. שלא במפתיע, ניתן לראות את השיעור הגבוה ביותר של משקי בית בני 3 דורות ומעלה בירושלים (5% מכלל משקי הבית בעיר), ובעיקר בקרב המגזר הערבי. רק ב-3% ממשקי הבית היהודים בירושלים מתגוררים שלושה דורות תחת קורת גג אחת, לעומת 11% מכלל משקי הבית הערבים.

משקי בית ירושלמיים, לפי מספר הדורות המתגוררים בדירה (אחוזים), 2006
מקור: משקי בית ומשפחות, תכונות גיאוגרפיות. 2006-2005. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

יום שני, 14 בספטמבר 2009

העיר במספרים: על בניינים ואנשים בירושלים

יאיר אסף-שפירא
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

זה לא מכבר ניתחנו כאן את שטחם של הבניינים שבנייתם הסתיימה בעשר השנים שבין 1998-2007, ביחס לתוספת האוכלוסייה בשנים אלו ("על בניינים ואנשים"). השורה התחתונה הצביעה על כך שביחס לערים הגדולות האחרות, היקף הבנייה בירושלים נמוך מהיקף הגידול באוכלוסייה.

הנתונים הראו שבאותן שנים נוספו 33 מ"ר בממוצע לכל תושב חדש בירושלים, מהם 23 מ"ר למגורים. תוספת זו אמנם נמוכה ביחס לתוספת בערים הגדולות, אך היא בכל זאת גבוהה מהשטח הממוצע לנפש בבניינים הקיימים כיום בירושלים, העומד על 19 מ"ר לנפש. המשמעות היא שבממוצע, הבנייה החדשה משפרת את רווחת הדיור. אך האם התמונה דומה בכל שכונות העיר? מסתבר שלא.

בבחינת הבנייה בעשור האחרון לפי שכונות, בולטים נתוני מרכז העיר (אזור הרחובות אגרון, המלך ג'ורג', הנביאים, בואכה מאה שערים), שהתאפיין בתוספת אוכלוסייה של 9%, ובתוספת שטח בנוי, בשיעור של 239 מ"ר לתושב חדש, מתוכם 110 מ"ר למגורים. ייתכן שהנתון הגבוה נובע מבניית מגורי יוקרה במרכז העיר, וייתכן שהוא קשור לאוכלוסייה שמתגוררת בבניינים החדשים, אך אינה מעבירה את כתובתה לאזור. בנוסף, נבנו במרכז העיר גם שטחים נרחבים לא-למגורים - במיוחד למסחר ושרותים עסקיים, ולבנייני ציבור.

מבין האזורים שגידול האוכלוסייה בהם היה גבוה מ-10% בעשור האחרון, בלטו בגידול השטח הבנוי למגורים, השכונות הר חומה (59 מ"ר למגורים לתושב חדש), רוממה (49 מ"ר), בית-וגן ורמת שרת (36 מ"ר) ואזור תלפיות-ארנונה (35 מ"ר). בארבעת האזורים הללו עלה השטח שנוסף למגורים לתושב, על השטח הקיים לנפש, כלומר שרווחת הדיור הממוצעת בהם נמצאת בתהליך של עלייה. אזורים בהם הייתה התוספת לתושב נמוכה מהקיים, היו למשל הרובע היהודי, גבעת משואה -- עיר גנים, ורמת שלמה. בשכונות אלו היה השטח למגורים לכל תושב חדש, נמוך מהשטח הקיים כיום.

שטח בנוי (מ"ר) ממוצע לתושב חדש בשכונות נבחרות, 1998-2007

מקורות:
הבינוי בישראל, לשנים המתאימות, דרך מחולל הלוחות החדש באתר האינטרנט של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה,
שנתון סטטיסטי לירושלים לשנים המתאימות.


יום ראשון, 6 בספטמבר 2009

העיר במספרים: על בניינים ואנשים

יאיר אסף-שפירא
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

בעשר השנים שבין 1998-2007, הסתיימה בירושלים בנייתם של בניינים בשטח (רצפה) כולל של 3,743,700 מטר רבוע (מ"ר). בעשור זה גדלה האוכלוסייה בעיר ב-113,900 נפש. ניתן לומר, אם כך, שביחס לתוספת האוכלוסייה בעיר, נוספו 33 מ"ר בנוי על כל תושב חדש. מתוך הבניינים שנבנו, 2,641,800 מ"ר היו למגורים, כלומר 23 מ"ר לתושב. יתר הבנייה הייתה לייעודים אחרים: 0.6 מ"ר לתושב להארחה, 2.5 מ"ר למסחר ושרותים עסקיים, 2.4 מ"ר לתעשייה, ו-4.1 מ"ר לבנייני ציבור.

היחס בין תוספת הבנייה בעיר, לשיעור הגידול באוכלוסייה, נמוך בירושלים ביחס לערים הגדולות האחרות. בכל הערים הגדולות גם יחד (ירושלים, תל-אביב, חיפה, ראשון-לציון ואשדוד) נבנו בממוצע, ביחס לתוספת האוכלוסייה, 73 מ"ר לתושב חדש, מתוכם 48 מ"ר למגורים, 0.9 מ"ר להארחה, 10 מ"ר למסחר ושרותים עסקיים, 6.9 מ"ר לתעשייה, ו-7.2 מ"ר לבנייני ציבור. אחת הסיבות שבגללן היקף הבנייה בירושלים אינו בשיעור דומה ליתר הערים, היא המאפיינים של אוכלוסיית העיר. אוכלוסיית ירושלים מתאפיינת במשקי בית גדולים. בעוד שבירושלים עלה גודל משק הבית הממוצע בעשור שנבחן, הרי שביתר הערים הגדולות הוא ירד. אחת התופעות המתלוות לרוב לירידה בגודל משק הבית היא עלייה ברווחת הדיור הממוצעת - מ"ר לנפש.

בבחינת הבנייה החדשה בערים הגדולות בעשור זה, בולטת העיר תל-אביב, המהווה מרכז למטרופולין הגדול של ישראל. בתל-אביב נבנו 137 מ"ר לכל תושב חדש, מהם 82 מ"ר למגורים, 25 מ"ר למסחר ושרותים עסקיים, ו-10 מ"ר לבנייני ציבור.

שטח בנוי (מ"ר) ממוצע לתושב חדש בערים הגדולות (למעט חיפה), 1998-2007
מקורות:
הבינוי בישראל, לשנים המתאימות, דרך מחולל הלוחות החדש באתר האינטרנט של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה,
שנתון סטטיסטי לירושלים לשנים המתאימות.

יום שלישי, 16 בספטמבר 2008

האם ירושלים באמת מתחרדת?


כתבה מאת רונית נחום-לוי שהתפרסמה בעיתון הארץ בתאריך 12.9, מנסה להתחקות אחרי התהליכים הדמוגרפיים בירושלים, ולבדוק האם קיים תהליך התחרדות מואץ בעיר כפי שטוענים רבים. האומדנים הסטטיסטיים- אותם מספק מכון ירושלים לחקר ישראל, מראים כי המאזן הדמוגרפי בעיר השתנה בצורה מתונה ביותר בשנים האחרונות, ותופעת העזיבה של העיר מאפיינת חילונים וחרדים כאחד. עם זאת, תהליכי התחרדות של שכונות ספציפיות עדיין מתרחשים.


יום שישי, 22 באוגוסט 2008

לשנה הבאה בירושלים

ד"ר מאיה חושן

כשהוקמה מדינת-ישראל, ירושלים הוכרזה כבירתה והוחל ביישום מדיניות לאומית של הגדלת האוכלוסייה בירושלים. במסגרת מדיניות זו הופנו לירושלים גלי-עלייה בידי גורמים ממשלתיים. מרבית העולים באותה תקופה הגיעו חסרי-כול והוכוונו ליישובים על-פי יעדים לאומיים, ולאו דווקא על פי העדפותיהם שלהם. לקראת סוף שנות ה-60 מרבית העולים הגיעו מארצות הרווחה, הם היו בעלי משאבים כלכליים ולכן בחרו בעצמם את מקום-מגוריהם וכמעט שלא היו נתונים להכוונה ממשלתית ממוסדת.

תפנית חדה במגמת העלייה הסתמנה עם בואו של גל העלייה הגדול מחבר המדינות, שהחל בספטמבר 1989. אלו הגיעו אמנם חסרי משאבים כלכליים, אך קבלו סל קליטה ממדינת ישראל ולכן בחרו עצמאית את מקום מגוריהם לפי העדפותיהם ויכולותיהם. רק שיעור נמוך מהעולים מחבר המדינות בחר להתגורר בירושלים, בעיקר בשל מחירי הדיור הגבוהים ואופי התעסוקה – שירות ציבורי שמתבסס רבות על שימוש בשפה העברית שאינה שגורה בפיהם של עולים חדשים.

בהשוואה לשנות ה-90, חלה בשנים האחרונות עלייה ניכרת בשיעור העולים הבוחרים להשתקע בירושלים (מכלל העולים לישראל), אלא שמספרם האבסולוטי קטן. שינוי זה נובע בעיקר מן העלייה בחלקם היחסי של העולים המבוססים כלכלית. ניתן לשער שבממשם עלייה, בוחרים העולים בירושלים האטרקטיבית עבורם כבירת ישראל וכמרכז הרוחני והדתי של העם היהודי. הריכוז הגדול בירושלים של וותיקים שעלו מארצות הרווחה מקל על הקליטה בעיר של העולים החדשים, משום שלרבים מהם יש קרובים או חברים שגרים בעיר והם מסייעים להם בתקופת הקליטה הקשה.

בשנים 2000-2006 בחרו להשתקע בירושלים 19,200 עולים חדשים (לא כולל אזרחים ישראלים חוזרים). העולים לירושלים היוו 9% מהעולים לישראל, לעומת 6% שבחרו בחיפה ו- 5% שבחרו בתל אביב יפו. בשנים 2000-2006, כ-5,400 מהעולים לירושלים עלו ממדינות חבר העמים, 4,561 מארה"ב, 3,300 מצרפת, 1,041 מבריטניה, 688 מארגנטינה, 468 מקנדה, 292מאיראן וכל השאר מכל כנפי עולם.

עולים, לפי ארצות מוצא בשנים 2000 – 2006

מקורות:
משה ליסק, "ירושלים כראי של החברה הישראלית", בתוך: ירושלים החצויה 1948 – 1967, אבי בראלי (עורך), יד יצחק בן-צבי, ירושלים, (1994) עמ' 16- 22;
נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

יום שישי, 1 באוגוסט 2008

מאזן הגירה של אוכלוסייה יהודית לירושלים

ד"ר מאיה חושן

מאזן ההגירה לירושלים הוא אחד הנושאים הבולטים בשיח הציבורי ובשיקולים של קובעי המדיניות ומקבלי ההחלטות בירושלים ובישראל. זאת משום שמאזן ההגירה הוא הגורם הראשי שעליו ניתן להשפיע במדיניוּת מכוונת, ונוכח ההבנה שמאזן-הגירה חיובי של אוכלוסייה יהודית הוא האמצעי לחיזוק העיר ולשמירה על הרוב היהודי בה. שכן, לעומת ההגירה, יכולת ההשפעה על שינוי שיעורי הריבוי הטבעי היא מוגבלת, ונותנת את אותותיה אך ורק בטווח הארוך.

בחינת מאזני ההגירה של האוכלוסייה היהודית מצביעה על ארבע תקופות עיקריות של הגירה לירושלים מאז 1967:

בתקופה הראשונה, בין השנים 1972-1968, היו מאזני-הגירה חיוביים נמוכים של כ-800 נפש בממוצע בכל שנה.

בתקופה השנייה, בין השנים 1978-1973, היו מאזני-הגירה חיוביים גבוהים של 2,000-1,000 נפש בשנה, שבאו במקביל לתנופת בנייה בשכונות החדשות. אולם בסוף התקופה חלה ירידה בהיקף המאזן החיובי.

בתקופה השלישית, בין השנים 1987-1979, היו מאזני-הגירה שליליים של 600- נפש בממוצע בכל שנה.

בתקופה הרביעית, בין השנים 2007-1988, חלה עלייה ניכרת במאזן ההגירה השלילי. בשנת 1988 הראה המאזן -1,100; הוא עלה לכדי 5,600- בשנת 1992 והגיע עד כדי 7,600- בשנת 1997 וכדי -8,200 בשנת 2000. בשנים הבאות הצטמצם מעט מאזן ההגירה השלילי ועמד על 5,800- בשנת 2005 ועל 6,400- בשנת 2007.

בבחינה של כיווני ההגירה מסתבר שככל שעוברות השנים גדל שיעור המהגרים מירושלים לישובי המטרופולין שלה, המקיימים איתה זיקות של עבודה, לימודים, בילוי ועוד. בשנים האחרונות כ 50% מהעוזבים את ירושלים עוברים לגור בישובי המטרופולין, ועל כך בטור הבא.

מאזן הגירה לירושלים (יהודים)

מקור לנתונים: השנתון הסטטיסטי לירושלים בהוצאת מכון ירושלים לחקר ישראל ועירית ירושלים, לשנים המתאימות
לכל טורי "העיר במספרים" באתר מכון ירושלים לחקר ישראל