יום שני, 4 במאי 2015

אחד במאי

יאיר אסף שפירא

באחד במאי מצוין יום הפועלים הבינלאומי. מהשנתון הסטטיסטי לירושלים (המהדורה החדשה תתפרסם ביום ירושלים), עולה כי מספר העובדים שמקום עבודתם נמצא בירושלים עמד בשנת 2013 על 293,200 מועסקים. מספר המועסקים בעיר גבוה מזה שבחיפה (167,000), ונמוך מזה שבתל-אביב (387,800). 
רוב המועסקים העובדים בירושלים (224,700) מתגוררים בעיר, אך 68,600 מועסקים, המהווים כרבע (23%), מתגוררים מחוץ לעיר, מהם 30,600 גרים ביהודה ושומרון; 17,500 במחוז ירושלים (השטחים הסמוכים לעיר ממערב – מבשרת ציון, אבו גוש, בית שמש, קריית יערים ומועצה אזורית מטה יהודה); 16,600 בתל אביב והמרכז; וכ-3,800 באזורי הצפון, הדרום וחיפה. מטבע הדברים עיקר העובדים המגיעים לעיר מתגוררים בסמוך אליה, אך גם מאזור מרכז הארץ מגיעים לא מעט עובדים. לשם השוואה, מספר המתגוררים בירושלים המועסקים בתל אביב ובמרכז נמוך יותר, ועומד על 10,300 עובדים.
מבין המועסקים בעיר, 154,400 הם גברים, ו-138,800 הן נשים. ככלל, גברים נוטים יותר מנשים לעבוד במרחק גדול מהבית, וככל שהמרחק גדול יותר, כך ממעטות הנשים לעשות אותו על מנת להגיע לעבודה. ואכן – מרוב האזורים מחוץ לעיר מגיעים יותר גברים מאשר נשים. כך למשל מאזור המרכז ותל אביב מגיעים לעבוד בירושלים כ-9,700 גברים, לעומת 7,000 נשים. כאשר בוחנים את האזורים הקרובים לעיר התמונה משתנה: מאזור יהודה ושומרון מגיע לירושלים מספר דומה של מועסקות (15,400) ומועסקים (15,200), וממחוז ירושלים מגיעות יותר מועסקות (9,500) מאשר מועסקים (8,000).
את הכיוון ההפוך, כלומר מגורים בירושלים ועבודה מחוץ לה, נראה כי נשים פחות נוטות לעשות, אך המגמה מבחינת המרחק דומה. 24,300 גברים, לעומת כ-9,700 נשים בלבד עושים את הדרך מירושלים למקומות עבודה מחוץ לה, אך באזורים הקרובים (מחוז ירושלים ואזור יהודה ושומרון) ההפרש אינו גדול (כ-4,800 גברים לעומת כ-3,100 נשים), בעוד שלאזור המרכז נוסעים כמעט פי ארבעה גברים (כ-8,100) מאשר נשים (כ-2,200).
ייתכן שקו הרכבת החדש ירושלים-תל אביב, שעתיד לקצר משמעותית את זמני הנסיעה בין הערים, ישנה את תמונת התעסוקה, ויגדיל את מספר המועסקים המגיעים לעיר, כמו גם את אלו המתגוררים בה ויוצאים לעבוד במרכז.



יום שלישי, 21 באפריל 2015

ברחובות שלנו יש קסם מיוחד

עומר יניב

כיצד בוחרים שמות לרחובות? כאן בירושלים, עיר בעלת היסטוריה עשירה וחשיבות דתית וסמלית, ניתן להניח כי אין מספיק רחובות, סמטאות, כיכרות, שדרות וכבישים על מנת להנציח את אלפי הדמויות, המקומות והאירועים להם מגיעה הנצחה. כיום יש בירושלים מעל ל-3,000 רחובות ואתרים להם ניתנו שמות. על מנת להתמודד עם דרישה הולכת וגוברת להנצחה של אנשים רבים, בעיריית ירושלים פועלות שתי ועדות לסינון ולאישור שמות רחובות, אשר תפקידן להחליט האם התרומה והמורשת של האישים המוצעים להן ראויה להנצחה: ועדת שמות ציבורית עירונית וועדה מייעצת. בשנים האחרונות עיריית ירושלים שמה לה למטרה לתת שמות לרחובות הרבים להם אין שמות ברחבי מזרח ירושלים, בשיתוף עם תושבי המקום. 
במספר שכונות בירושלים ניתן למצוא רחובות אשר שמותיהם מתייחסים לנושא מסוים, כגון שכונת רחביה, שם ניתן למצוא רחובות על שם אנשי רוח מימי הביניים, שכונת בקעה, שם רחובות רבים קרויים על שם שבטי ישראל ושופטים בתנ"ך, שכונת מלחה, ששמות רחובותיהּ מתקראים בשמות בעלי חיים ועוד. 
בישראל כולה ניתן לראות כי שמות הרחובות הפופולאריים ביותר הם רחובות הקרויים על שם צמחים, בעיקר אלו המוזכרים כחלק משבעת המינים. בנוסף, רחובות רבים בישראל קרויים על שם אבני חן, חיות, מנהיגים יהודיים וישראליים, יחידות צבאיות ועוד. הרחובות ששמותיהם הם הפופולאריים ביותר בישראל הם הזית (225 רחובות), הגפן (213), הרימון (204), התאנה (185) והתמר (174).  בחינה של רחובות הקרויים על שם אישים מגלה כי על שמו של ראש הממשלה הראשון של ישראל, דוד בן גוריון, קרויים מספר הרחובות הגבוה ביותר בישראל- 79 רחובות. האישה שעל שמה קרויים מספר הרחובות הגבוה ביותר בישראל היא חנה סנש, ששמהּ הונצח ב-41 רחובות ברחבי הארץ. 

מקור: אתר מאגרי המידע הממשלתיים ( data.gov.il), רשימת רחובות ישראל.

יום ראשון, 12 באפריל 2015

נוסעת בשבת?

אראלה גנן

לאחרונה חלה עליה בפעילות אזרחית הקוראת להפעיל בישראל תחבורה ציבורית שבעה ימים בשבוע (לדוגמא). אנו מבקשים לבדוק האם קיימת בציבור היהודי היתכנות לשימוש בתחבורה ציבורית בימי המנוחה (שישי-שבת וחגים), ומה היקפה. 
ראשית, יש לבחון את מספר הנוסעים בתחבורה הציבורית. במפקד האוכלוסין האחרון שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (2008), נמצא כי 41% מהעובדים הגיעו לעבודה שלא באמצעות רכבם הפרטי. כ- 1,115,900 איש הגיעו לעבודתם באוטובוס, רכבת, הסעה של מקום העבודה, מוניות שירות, מוניות ספיישל, באופניים או ברגל. בירושלים מגיע השיעור לכדי 50%. בנוסף, משתמשים בתחבורה ציבורית גם אלפי תלמידים, חיילים, סטודנטים, פנסיונרים ועוד, אך על אלו חסרים נתונים.
על מנת לברר את עמדות הציבור לגבי נסיעה בשבת, ניתן להיעזר בנתוני הסקר החברתי משנת 2009, שהתרכז בנושאי דת ודתיות. 53% מהנשאלים היהודים בסקר זה תמכו בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת. 
יהודים מסורתיים וחילונים בני 20 ומעלה נשאלו באותו סקר האם הם נמנעים מנסיעה בשבת (מתוך הנחה שהציבור הדתי נמנע מנסיעה בשבת). 87% מהמסורתיים הלא כל כך דתיים השיבו שהם נמנעים מנסיעה בשבת רק במידה מועטה או בכלל לא, ובאופן מפתיע, 42% ממי שמגדירים עצמם מסורתיים-דתיים השיבו גם הם שהם אינם נמנעים מנסיעה בשבת. בסה"כ, 84% מציבורים אלה הביעו נכונות לנסוע בשבת. כלומר 45% מכלל הציבור היהודי במדינה, שהם 2.5 מיליון איש מבני ה-20 ומעלה בישראל, אינם מסתייגים מנסיעה בשבת. בנוסף, קיים כמובן גם הציבור הלא יהודי, המהווה בירושלים, לדוגמא, 38% מהתושבים.
מאחר ש-45% מהציבור היהודי בגילאי 20+ הביעו נכונות לנסוע בשבת, ומאחר ש-41% מאוכלוסיית העובדים משתמשים באמצעי תחבורה לעבודה שאינם הרכב הפרטי, ניתן להניח כי סביב 18% יהיו קהל יעד פוטנציאלי לשימוש בתח"צ, ב- 61 ימי ההשבתה השנתיים שלה - סופי השבוע והחגים (לא כולל יום כיפור). מספר זה מסתכם בלמעלה ממיליון בני אדם. זאת, כאמור, לפני שנלקחו בחשבון כל המשתמשים הפוטנציאליים שכלל לא נכללים בנתונים אלו: הילדים, בני הנוער, החיילים והפנסיונרים. בירושלים, חלק מקהל זה עשוי למצוא שימוש במערכת התחבורה הציבורית של מזרח העיר, הפועלת בשבת.

מקורות: