יום שלישי, 18 במרץ 2014

מילה כתובה - שפה זרה

ליאור רגב

מדי שנה מתפרסמים בישראל אלפי כותרים חדשים. גם בעידן בו על הקשב ותשומת הלב שלנו מתחרים שלל גירויים חושיים באינטרנט, בטלוויזיה, ברדיו ובכל מקום, נהר המילים המודפסות ממשיך לזרום. הספרייה הלאומית היא הגוף האחראי על איסוף ושימור נכסי התרבות של ישראל, ובמסגרת חוק הספרים, היא מקבלת לידיה שני עותקים מכל פרסום היוצא לאור בישראל. הספרייה מקטלגת את הספרים וממיינת אותם. מדי שנה, הספרייה מוציאה דוח ובו כלולים נתונים סטטיסטיים על ספרים חדשים בישראל.

בשנת 2012 נרשמו בספרייה 7,487 ספרים חדשים, בהם נכללים פרסומים ממשלתיים, מסחריים ופרטיים, מחקרים, עיון, סיפורת, ספרי קודש וספרי ילדים. לשם השוואה, בשנת 2011 נרשמו כ- 6,302 ספרים חדשים, בשנת 2010 כ- 6,285, ובשנת 2009 כ- 6,326.

הספרים בישראל מתפרסמים במגוון הוצאות לאור הפרוסות ברחבי הארץ. באופן עקבי, ירושלים שומרת על הבכורה כעיר בה רואה אור המספר הרב ביותר של ספרים חדשים, בפער ניכר מתל אביב ויתר הערים הבאות אחריה. למשל, בשנת 1992, פורסמו בירושלים 2,594 ספרים חדשים, 41% מתוך כ- 6,271 שיצאו לאור בישראל באותה שנה. זאת, בהשוואה לתל אביב, בה פורסמו 2,051 (33%) בלבד. בשנת 2002 פורסמו בירושלים 2,619 (35%) מתוך 7,399 ספרים חדשים שראו אור בישראל, ובתל אביב 1,840 (25%). בשנת 2012, פורסמו בירושלים 2,077 (31%) ספרים חדשים, לעומת 1,479 (22%) בתל אביב, ורק 408 (6%) בבני ברק, העיר השלישית בכמות הפרסומים החדשים.

רוב הספרים הרואים אור בישראל ונרשמים בספריה הלאומית, מתפרסמים בעברית. בשנת 2012, השנה האחרונה לגביה קיימים נתונים, כ- 81% מכלל הפרסומים הודפסו בעברית. ומה לגבי יתר השפות? שפות זרות פופולאריות בהן מודפסים ספרים בישראל הן אנגלית, ערבית ורוסית. מתוך 808 ספרים בישראל שראו אור בשפה זרה, 371 (46%) פורסמו באנגלית, 205 (25%) בערבית, ו- 165 (20%) ברוסית.

כאשר בוחנים את השפות בהן הודפסו ספרים בערים שונות מתגלה תמונה מעניינת. כ- 21% מהספרים שיצאו לאור בירושלים פורסמו בשפה זרה, לעומת כ- 5% בלבד בתל אביב. יתכן והשוני נעוץ במגוון האנושי והתרבותי המאפיין את אוכלוסיית ירושלים, ביחס לתל אביב. מתוך כ- 429 ספרים חדשים שראו אור בשפה זרה בירושלים 217 (51%) יצאו לאור באנגלית, 101 (24%) בערבית, ו- 80 (19%) ברוסית, בדומה לישראל. לעומת זאת, בתל אביב 33 (41%) כתובים באנגלית, 34 (42%) ברוסית, ורק 1 (1%) בערבית.



אני מבקש להודות באופן מיוחד לנחום זיטר ולספרייה הלאומית על העזרה בקבלת הנתונים לטור זה.

יום ראשון, 9 במרץ 2014

תעסוקה ירושלמית

ענבל דורון

העיר ירושלים היא אחד ממוקדי התעסוקה הגדולים בישראל ומהווה מרכז כלכלי עבור מרחב של למעלה מ-1,200,000 נפש. נושא התעסוקה בעיר עומד במרכז הדיון לגבי עתידה של ירושלים בכלל ומשיכת אוכלוסייה יצרנית בפרט.

בשנת 2012 הועסקו 294,000 עובדים בעיר ירושלים אשר היוו 9% מכלל המועסקים בישראל. מקרב כלל המועסקים בירושלים כ-75% היו תושבי העיר, 11% תושבי יהודה ושומרון, ו-6% תושבי מחוז ירושלים ובסך הכל 92% מהמועסקים בירושלים היו תושבי העיר והסביבה. כ-2,400 מועסקים בירושלים היו תושבי העיר תל אביב, והם היוו כאחוז מכלל המועסקים.

הנתונים מצביעים על כך שמרבית תושבי ירושלים (87%) מעדיפים לעבוד בתוך העיר ו-13% עובדים מחוץ לעיר, כאשר נשים נוטות לעבוד קרוב יותר אל הבית לעומת גברים. רק 8% מהנשים המועסקות תושבות ירושלים עובדות מחוץ לעיר, לעומת 17% מהגברים. בתל אביב ובחיפה יותר מועסקים בוחרים לעבוד מחוץ לעיר לעומת ירושלים. בשנת 2012 37% מהמועסקים תושבי תל אביב עבדו מחוץ לה (שיעור הנשים שעבדו מחוץ לעיר היה 30%), בחיפה 29% מהמועסקים תושבי העיר עבדו מחוץ לה (שיעור הנשים היה 21%).

הבדל נוסף בין גברים לנשים קיים בתחומי התעסוקה העיקריים. בקרב נשים, אשר היוו 47% מכלל המועסקים בירושלים בשנת 2012, התחומים העיקריים היו: חינוך (24%), שירותי בריאות, רווחה וסעד (20%) מנהל ציבורי (12%). לעומת זאת בקרב הגברים המועסקים בירושלים בלטו ענפי המסחר (15%), שירותים עסקיים (15%) וחינוך (11%). בשנת 2012 עבדו בתחום ההיי-טק בירושלים כ-16,000 מועסקים, אשר היוו 6% מכלל המועסקים בעיר וכן 6% מכלל המועסקים בתחום ההיי-טק בישראל. 64% מהם היו גברים.

מעניין לבחון את שיעור המועסקים בירושלים בענפי התעסוקה השונים בקרב גברים ונשים במגזר היהודי בהשוואה למגזר הערבי. בקרב הנשים בשני המגזרים, הנתונים מצביעים כי המועסקות עובדות בענפים עיקריים דומים: חינוך ושירותי בריאות, רווחה וסעד. לעומת זאת בקרב הגברים המועסקים במגזר היהודי הענפים העיקריים הם: שירותים עסקיים, מנהל ציבורי וחינוך, בעוד שבמגזר הערבי הגברים מועסקים בעיקר בענפים: מסחר, בינוי, שירותי אירוח ואוכל ותחבורה ותקשורת.

ההבדל המשמעותי בין המגזרים בתחום התעסוקה בירושלים הוא שיעור ההשתתפות בכח העבודה. בקרב האוכלוסייה בגילאי העבודה העיקריים (54-25) שיעור ההשתתפות בכח העבודה של גברים ערבים גבוה בהשוואה לגברים יהודים (88% לעומת 71%). אצל הנשים התמונה הפוכה, כאשר שיעור ההשתתפות של נשים ערביות בכח העבודה נמוך במיוחד ועמד בשנת 2012 על 20% בלבד, בהשוואה ל-82% בקרב נשים יהודיות. שיעור ההשתתפות בכח העבודה במגזר היהודי בירושלים יוצא דופן, שכן שיעור ההשתתפות בקרב נשים גבוה משיעור ההשתתפות בקרב גברים (82% לעומת 71%), בעיקר כתוצאה מאי השתתפותם של גברים חרדים בכח העבודה.




המקור: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - סקר כוח אדם





יום רביעי, 22 בינואר 2014

מקומי זה הכי אחי

יעל ישראלי

לבחירות המקומיות ולנבחרים בבחירות אלו השפעה עצומה על החיים של כולנו, לעיתים אף יותר מהבחירות הכלליות לכנסת. דפוסי ההצבעה והמפלגות הנבחרות בעיר מעידים פעמים רבות על תהליכים שונים המתרחשים בעיר וכן בשכונות השונות. מערכת הבחירות האחרונה בירושלים הייתה ערה ומותחת במיוחד, ולבטח אחת המדוברות בארץ.

מספר בעלי זכות הבחירה בירושלים בבחירות האחרונות עמד על 576,100 מתוך 815,300 תושבים החיים בעיר. אחוזי ההצבעה בכלל העיר, ביחס לממוצע הארצי (51%) היו נמוכים יחסית ועמדו על 39%. מדובר באחוז מעט נמוך יותר מהבחירות המקומיות בשנת 2008 אז עמדו אחוזי ההצבעה על 42%. אך אם לא נכניס לחישוב את השכונות הערביות במזרח העיר, אשר אחוזי ההצבעה בהן נמוכים במיוחד ועומדים על כאחוז אחד בלבד, עומדים אחוזי ההצבעה בבחירות השנה על 56%. 

מעניין במיוחד לבדוק את דפוסי ההצבעה בשכונות השונות בעיר, אשר מצביעים פעמים רבות על מגמות שינוי בשכונה. 

בשכונות רחביה, טלביה, תלפיות מזרח, גילה קטמון הישנה ומרכז העיר ניתן לראות אחוזי הצבעה יחסית גבוהים למפלגות הפלורליסטיות הירושלמיות (התעוררות, ירושלמים, ירושלים תצליח, מרצ-העבודה ואומץ לב) – בין 60%-70%. בשכונות רחביה ומרכז העיר אחוזי הצבעה יחסית גבוהים למפלגות החרדיות (אגודת ישראל, ש"ס ובני תורה) – 15% ו-26% בהתאמה. 

שכונות בהן אחוזי ההצבעה למפלגות הפלורליסטיות היו הגבוהים ביותר הן: עין כרם, ניות, מלחה, בית הכרם, המושבה הגרמנית ובקעה – בכולן אחוזי הצבעה של בין 80%-90% למפלגות אלו. 

המפלגות החרדיות זכו לתמיכה של יותר מ-85% מקולות המצביעים בשכונות: רמת שלמה, סנהדריה, מקור ברוך, רוממה והר נוף.

כעת נבחן שתי שכונות אשר נמצאות בתהליכי שינוי בשנים האחרונות:

בשכונת קרית יובל 24% מהבוחרים הצביעו למפלגות החרדיות, 58% למפלגות הפלורליסטיות וכן 8% לבית היהודי ולירושלים מאוחדת. מדובר בעליה של כ-10% בתמיכה במפלגות החרדיות, לעומת הבחירות בשנת 2008.

בשכונת קרית משה, 29% מהמצביעים העניקו את קולותיהם למפלגות החרדיות, 24% למפלגות הפלורליסטיות, 16% למפלגת הבית היהודי ו-25% לירושלים מאוחדת – תמונה יחסית דומה לזו שהייתה בבחירות המקומיות ב-2008. 

ולאיזו שכונה חייבת כל מפלגה את תודותיה?

קטמון הישנה הביעה תמיכה גורפת במפלגת ירושלמים – 2,491 בוחרים הצביעו לה – זוהי המפלגה שזכתה למספר הרב ביותר של קולות בשכונה וכן היוותה 15% מכלל קולות המפלגה.

ירושלים תצליח והתעוררות זכו למספר הרב ביותר של קולות בשכונת גילה (3,600 ו-2,500 קולות בהתאמה), אגודת ישראל וש"ס ברמות (8,600 ו-5,700 בהתאמה), ירושלים מאוחדת זכתה לתמיכה הרחבה ביותר בגבעת שאול (1,100 קולות) ומרצ-העבודה זכתה למירב הקולות בשכונת בית הכרם (1,500 קולות). 

לסיום, לא נשכח לבדוק את אחוזי ההצבעה לראשות העירייה. ניר ברקת זכה למספר הרב ביותר של קולות בשכונת פסגת זאב – 11,000 קולות סה"כ, אך אין זה מפתיע כיוון שמדובר באחת השכונות הגדולות בירושלים. בצורה דומה, זכה משה ליאון למספר הקולות הרב ביותר בשכונת רמות (13,000 קולות) שגם היא אחת השכונות הגדולות בעיר. 

בניות זכה ברקת לאחוזי התמיכה הגבוהים ביותר – 95% מהמצביעים הצביעו עבורו, ומשה ליאון בשכונת רמת שלמה, בה הצביעו לו 91% מהבוחרים. 





יום ראשון, 21 באפריל 2013

עניי עירך

ענבל דורון 

העוני בישראל הוא נושא העולה תדיר בכותרות החדשות ומהווה אחד האתגרים הגדולים בחברה. העוני מוגדר כתופעה של מצוקה יחסית, הנמדדת בזיקה לרמת החיים בחברה כולה. קו העוני נמדד בהתאם למספר הנפשות במשפחה ומוגדר כרמת הכנסה פנויה לנפש הנמוכה מ- 50% מההכנסה הפנויה החציונית באוכלוסייה. הכנסה פנויה מחושבת לפי הכנסה כלכלית, בתוספת קצבאות ובניכוי המיסים. תחולת העוני הוא מדד המציין את היקף העוני של משפחות, נפשות או ילדים כאחוז מכלל האוכלוסייה. 

בשנת 2011, 37% מהמשפחות ו-62% מהילדים בירושלים חיו מתחת קו העוני. נתון זה גבוה מאוד ועולה בהרבה על הנתון בישראל, בה 20% מהמשפחות ו-36% מהילדים חיו מתחת קו העוני באותה שנה. בולטים מאוד שיעורי העוני בקרב האוכלוסייה הלא יהודית בירושלים, שמרביתה ערבית. בשנת 2011 חיו 73% מהמשפחות ו-85% מהילדים הלא יהודים מתחת לקו העוני, בהשוואה ל-24% מהמשפחות ו-43% מהילדים היהודים. 

מתוך כלל המשפחות הירושלמיות מתחת לקו העוני (72,400), 72% היו משפחות עם ילדים, מתוכן כמעט מחצית היו משפחות עם ארבעה ילדים ומעלה (33% מכלל המשפחות מתחת לקו העוני). בקרב 48% מהמשפחות היה מפרנס יחיד, וב- 30% מהמשפחות ראש המשפחה היה בגיל העבודה אך לא עבד. ב-11% מהמשפחות מתחת לקו העוני היה ראש משפחה קשיש. 

מחוז ירושלים, שרב תושביו מתגוררים בעיר ירושלים, הוא המחוז העני ביותר בישראל. בשנת 2011 35% מהמשפחות ו-57% מהילדים חיו מתחת לקו העוני. שיעורי עוני גבוהים נרשמו גם במחוז הצפון בו 34% מהמשפחות ו- 45% מהילדים חיו מתחת קו העוני. המחוזות בהם נרשמו שיעורי העוני הנמוכים ביותר היו מחוזות המרכז ותל אביב בהם אחוז המשפחות שחיו מתחת לקו העוני היה 11% ו- 12% בהתאמה, ומספר הילדים היה 20% ו-24% בהתאמה. במחוזות חיפה והדרום שיעורי העוני דומים לשיעור בישראל, ועמדו על 20% ו-22% משפחות ו- 34% ו-37% ילדים בהתאמה, שחיו מתחת לקו העוני. 

אחד הגורמים העיקריים לפערים אלה נובע מהבדלים בהכנסה הפנויה במחוזות השונים. במחוזות ירושלים והצפון ההכנסה הפנויה הייתה נמוכה ביחס לכלל ישראל ועמדה על 85% ו-73% בהתאמה. זאת לעומת הכנסה פנויה גבוהה במחוזות המרכז ותל אביב שעמדה על 115% ו-120% בהתאמה. 



יום ראשון, 17 במרץ 2013

אין כמו אימא

יעל ישראלי

יום האם נחגג לראשונה בירושלים במאי 1947, ורק מאוחר יותר נקבע ל-ל' בשבט, יום פטירתה של הנרייטה סאלד, ממייסדות ארגון הנשים הציוניות "הדסה" ומי שהייתה "אם הילדים" של עליית הנוער. בסמוך ליום האם, מצוין ב-8 במארס יום האישה הבינלאומי, כיום להעלאת המודעות לזכויות ומאבקי נשים ברחבי העולם. 

שני האירועים מעניקים לנו הזדמנות לבחון את מצבן של נשים בירושלים ומצבן יחסית לערים אחרות בארץ. 

נכון לסוף שנת 2011, מתגוררות בירושלים 405,180 נשים שהן 50.4% מכלל האוכלוסייה בעיר, מתוכן 236,500 הן נשים מגיל 20 ומעלה (כ-58%). מספר הילדים הצפוי לאישה יהודייה בירושלים במהלך חייה נכון לשנת 2011 הוא 4.24, ואילו לאישה ערבייה בירושלים צפויים 3.71 ילדים בלבד. לאישה בישראל צפויים 2.98 ילדים ובתל-אביב אף פחות מזה – 2.12. בשנת 2011, 21,960 יולדות ירושלמיות קיבלו מענק לידה מהמוסד לביטוח לאומי, אך רק 46% מהן היו זכאיות לדמי לידה (במסגרת "חופשת לידה") – אחוז נמוך יחסית הנובע ככל הנראה מכך שרוב הנשים באוכלוסייה הערבית אינן עובדות וכן מלידה בגיל צעיר של נשים חרדיות. 

61% מתוך הנשים היהודיות בגילאים 20-24 הוגדרו כרווקות, ואילו בגילאים 25-34 צונחים האחוזים כמעט בחצי (32%). בקצה השני ניתן לראות כי 56% מהנשים בגילאי 75+ הן אלמנות, לעומת 18% בלבד מהגברים באותם גילאים. 

בשנת הלימודים תשע"א, 56% מכלל הסטודנטים באוניברסיטה העברית היו נשים, אחוז דומה לאוניברסיטאות אחרות בישראל, מלבד הטכניון (36%), מכון וייצמן (47%) ואוניברסיטת חיפה (65%). 

מעניין לראות כי השכר הממוצע לחודש עבודה של נשים בירושלים נמוך מזה של הגברים - 6,570 לעומת 8,560 שקלים, אך באופן מפתיע השכר השעתי הממוצע של נשים גבוה יותר – 43.4 שקלים לשעה לעומת 40.9. הדבר נובע, ככל הנראה, מריבוי עבודה חלקית של נשים. 

אחוז גבוה מהנשים בירושלים עובדות בתחום החינוך (29%) וכן בשירותי הבריאות, הרווחה והסעד (20%) וזאת לעומת אחוזים נמוכים משמעותית אצל הגברים 13% ו-7% בהתאמה. 3.7% בלבד מתוך הנשים בירושלים, מקרב האוכלוסייה היהודית, עבדו בתור מנהלות בשנים 2010/2011, פחות מחצי מאשר הגברים (8.5%), אך עדיין מדובר בשיפור לעומת השנים 2009/2010 אז עבדו 2.8% בלבד מהנשים בתור מנהלות. 

בעיריית ירושלים בשנת 2012, 35% מתוך העובדים ברמת הניהול הבכירה היו נשים. בכנסת הנוכחית יכהנו 27 נשים, מספר שיא לעומת השנים הקודמות. הנתונים מראים כי מצב הנשים בישראל וגם בירושלים הולך ומשתפר עם השנים, אך שוויון מלא עוד רחוק, ולירושלים יש עוד הרבה לאן לשאוף.