יום שני, 10 בנובמבר 2014

מאמינים בעתיד

יועד שחר

ירושלים נחשבת לאחת הערים העניות בישראל. בשנת 2011 עמד השכר הממוצע ברוטו לחודש עבודה לשכירים על 8,014 ₪, לעומת חיפה על 10,409 ₪, תל אביב – יפו על 11,445 ₪ וישראל על 9,461 ₪. לא זאת בלבד, בשנה זו 44% מהעובדים השכירים בירושלים השתכרו מתחת לשכר המינימום, לעומת 38% מהעובדים השכירים בחיפה, 33% מהעובדים השכירים בתל אביב ו-38% מהעובדים השכירים בישראל. 
בנוסף לנתונים האובייקטיבים האלו, בקיץ האחרון התפרסמו בתקשורת נתונים שמקורם בסקר החברתי שעורכת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדי שנה. בסקר זה ניתן לקבל מימד נוסף בהבנת רמת החיים והרווחה בישראל, הוא המימד הסובייקטיבי. מהנתונים עלתה תמונת מצב עגומה ביחס לאופן שבו תושבי ישראל תופסים את מצבם הכלכלי ועגומה אף יותר כשנשאלו הנסקרים על הציפייה העתידית מהיבט זה. 
19% מהעונים על הסקר טענו שהם צופים שמצבם הכלכלי יהיה פחות טוב בעתיד, 38% סברו שמצבם הכלכלי לא ישתפר בעתיד ואילו 43% סברו שמצבם הכלכלי בעתיד יהיה טוב יותר. ניתן היה לצפות שמשום שירושלים היא עיר ענייה יותר במדדים האובייקטיביים, תושביה יצפו לעתיד רע יותר, מפאת אפשרויות החיסכון ותכנון העתיד. אולם, רק 17% מתושבי ירושלים סברו שמצבם הכלכלי יהיה פחות טוב בעתיד, 34% סברו שמצבם לא ישתנה ואילו 49% סברו שמצבם ישתפר, נתון גבוה מישראל ומשאר הערים הגדולות. בתל אביב – יפו ובחיפה רק 40% ו-42% בהתאמה, סברו שמצבם ישתפר.
אחת הסיבות שיכולה להסביר ציפייה אופטימית כזו לעתיד היא עוצמת האמונה. בסקר החברתי נשאלו הנסקרים גם על מידת דתיותם (חרדי, דתי, מסורתי-דתי, מסורתי לא כל כך דתי ולא-דתי חילוני). בפילוח הציפייה לעתיד של המצב הכלכלי בירושלים (בקרב יהודים), עולה שככל שמידת הדתיות גבוהה יותר, כך גדלה האופטימיות כלפי המצב הכלכלי בעתיד (מגמה דומה נרשמה גם בקרב הלא-יהודים).
למרות שמצבם הכלכלי של החרדים בירושלים במדדים אובייקטיבים הוא מהנמוכים בעיר, 59% מהחרדים טענו שהם מצפים שמצבם הכלכלי ישתפר בעתיד. זאת ביחס ל-46% מהדתיים, 43% מהחילוניים, 35% מהמסורתיים הלא כל כך דתיים ורק כ-31% מהמסורתיים הדתיים. עדיין לא הוכחה ההשפעה של הציפיות הסובייקטיביות על המצב האובייקטיבי. במידה וישנה השפעה כזו, המצב הכלכלי העתידי של המאמינים, ורוד יותר.  


מקור: הסקר החברתי של הלמ"ס 

יום שני, 27 באוקטובר 2014

מדברים זבל

עומר יניב

דוח 'פני החברה בישראל' ממנו פורסמו נתונים ראשונים על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מורה על כך שרק 43% מתושבי ירושלים מרוצים ממצב הניקיון באזור מגוריהם, לעומת 55% מתושבי תל אביב, ו-62% מתושבי חיפה. בשנים האחרונות החלה עיריית ירושלים לפעול באופן אינטנסיבי יותר בטיפולהּ בנושא המִחזור. בשנת 2013 מוחזרו בבירה כ- 66 אלף טונות של פסולת, עלייה של 61% לעומת שנת 2012. בד בבד חלה עלייה של כמעט 100% בכמות הפסולת האורגנית הממוחזרת בעיר בשנים אלו. 
העלייה במחזור הפסולת בירושלים נובעת בין השאר מהוספה של כ-3,000 מכלי איסוף ברחבי העיר, המשמשים למחזור מתכות, פלסטיק, סוללות, נייר ועוד. בנוסף, הוקם בשנת 2014 מרכז מחזור גדול באזור התעשייה של עטרות, שנועד לקלוט את הפסולת מירושלים וסביבתהּ, והחל מחודש אוגוסט 2014 החל לפעול במקום גם אתר למיון והפרדה של פסולת. נכון לשנת 2013, אחוז הפסולת הממוחזרת בירושלים מכלל הפסולת שנאספה עומד על 15.5%. מבחינת מחזור של פסולת ממתקני איסוף, בשנת 2012  אחוז פסולת מסוג זה שמוּחזרה בירושלים השתוותה לממוצע הארצי, ועמדה על שבעה אחוזים וחצי בקירוב (לעומת פחות מ-4% בשנת 2009).

ייצור הפסולת היומי לתושב בירושלים הוא מהנמוכים בישראל, ועמד בשנת 2012 על 1.40 ק"ג לאדם ביום. מדובר בכמות פסולת שהיא כשני שלישים מזו שמייצרים תושבי תל אביב,  ובכ-19% פחות מהממוצע הארצי, 1.72 ק"ג לאדם ביום. בירושלים וסביבותיהּ נאספו קרוב לחצי מיליון טונות של פסולת בשנת 2012, כמחצית מהכמות שנאספה בתל אביב, ו-10.1% מכלל כמות הפסולת שנאספה בישראל. עם פתיחתו של מרכז המחזור החדש, נקווה לחזות בגידול משמעותי בכמות הפסולת שתמוחזר בירושלים. בשנים האחרונות החל פרויקט שמטרתו עידוד שימוש במיכלי קומפוסט בגינות פרטיות וקהילתיות. בשנת 2013, כ-1,700 משפחות בשלושה מינהלים קהילתיים עשו שימוש במיכלי קומפוסט. כיום, בסוף שנת 2014, 2700 משפחות רשומות ומקמפסטות, ועוד אלפי משפחות שאינן רשומות פעילות. בשנה הקרובה מתעתדים מינהלים קהילתיים נוספים לקחת חלק בפרויקט.

למידע נוסף לגבי הפרויקט ניתן לפנות למהפח ירוק קומפוסט ירושלמי
מייל: info@compost.org.il. מספר טלפון להתייעצויות 0546650187


מקורות הנתונים: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הודעה לתקשורת, ספטמבר 2014; עיריית ירושלים, הודעה לעיתונות, אפריל 2014;


יום שני, 22 בספטמבר 2014

חברו הטוב ביותר של האדם

אלון קופרארד  

ב-4 באוקטובר מצוין בעולם יום בעלי החיים הבינלאומי. המועד נוסד בכנס אקולוגים באיטליה בשנת 1931 ונקבע ביום החג של הקדוש הנוצרי פרנציסקוס מאסיזי שהיה ידוע בערכי האהבה לסביבה ולחי בהם דגל ומכונה בנצרות הקדוש המגן של בעלי החיים והסביבה. לרגל המאורע, שמטרתו לשים במרכז את בעלי החיים עמם אנו חולקים את החיים על כדור הארץ, נבחן את סטטיסטיקת  הכלבים החיים בירושלים בהשוואה לערים אחרות בישראל ובעולם. 
בעיריית ירושלים רשומים 12,300 כלבים, בתל אביב-יפו 25,000 ובחיפה 12,000. בשלוש הערים נרשם רוב של כלבות, אולם בתל אביב-יפו ובחיפה האחוז שלהן גדול יותר (60% לעומת 53% בחיפה ו-52% בירושלים). 
55% מהכלבים והכלבות הרשומים בעיריית ירושלים מסורסים או מעוקרות, זהו שיעור נמוך בהרבה מאשר בתל אביב-יפו, בה 80% מהכלבים והכלבות מסורסים או מעוקרות. חיפה עומדת ביניהן עם 65% כלבים וכלבות שעברו סירוס או עיקור. יתכן שהפער נובע מצביונה המסורתי-דתי יותר של ירושלים, שכן לפי היהדות עיקור וסירוס עלולים להיתפס כהתאכזרות אל בעל החיים. 
בירושלים קיימים 5 מתחמים סגורים בהם ניתן לשחרר כלבים , כלומר 2,470 כלבים על כל מתחם. בתל אביב-יפו לעומת זאת, מוקדשים 70 מתחמים לטובת שחרור כלבים, והצפיפות יורדת בהתאם – 360 כלבים על כל מתחם. בחיפה קיימים 2 מתחמי שחרור כלבים בלבד – 6,000 כלבים למתחם. בתחום זה ירושלים עומדת בין שתי הערים הגדולות האחרות, בפער ניכר מאחורי תל אביב.
אף על פי שמספר הכלבים החיים בירושלים כמעט זהה לזה שבחיפה, מספר הכלבים ביחס לגודל אוכלוסיית ירושלים נמוך יחסית ועומד על 15 כלבים ל-1,000 נפש, לעומת חיפה בה חיים 44 כלבים ל-1,000 נפש. תל אביב-יפו, נמצאת מעל שתי הערים עם 60 כלבים ל-1,000 נפש. יש לציין כי גידול כלבים נפוץ פחות בקרב האוכלוסייה החרדית והערבית המהוות שיעור ניכר מתושבי ירושלים. 
בעיר סן פרנסיסקו ששטחה הגאוגרפי ומספר תושביה דומים לאלו של ירושלים רשומים כ-120,000 כלבים, כלומר 143 כלבים ל-1,000 נפש. מספר המתחמים הסגורים לכלבים בעיר עומד על 27.
בעיר ניו יורק, חיים 600,000 כלבים. לשם השוואה, במדינת ישראל כולה חיים כ-400,000 כלבים. מספר הכלבים ביחס לגודל אוכלוסיית ניו יורק עומד על 71 כלבים ל-1,000 נפש וקיימים בה כ-170 מתחמים לשחרור כלבים.


מקורות הנתונים:
המרכז הארצי לרישום כלבים
השירות הוטרינרי של עיריית תל אביב
השירות הוטרינרי של עיריית ירושלים
השירות הוטרינרי של עיריית חיפה



יום ראשון, 14 בספטמבר 2014

בעל הבית

יאיר אסף-שפירא

29% מבני 20 ומעלה בירושלים, מתגוררים בשכירות. היתר מתגוררים בדירה בבעלותם (60%) או בהסדר אחר (11%), הכולל דירה ששייכת לבן משפחה או חבר. כך עולה מנתוני הסקר החברתי של הלמ"ס לשנים 2012 ו-2013.
שיעור השוכרים בירושלים זהה לזה שבחיפה (29%), ונמוך ביחס לזה שבתל-אביב (42%). מעניין לראות שהשיעור בירושלים דומה לזה שבחיפה, שכן בירושלים מתגוררת אוכלוסייה גדולה מאוד המתאפיינת בהרגלי דיור מסורתיים, וניתן היה לצפות ששיעור השוכרים יהיה נמוך יותר. 
לרובם של השוכרים הללו אין דירה בבעלותם, אך ישנם גם לא מעט במצב שונה. ל-16% מהירושלמים המתגוררים בשכירות (15% בתל-אביב ורק 10% בחיפה) יש דירה בבעלותם – כלומר הם שוכרים דירה, כאשר בבעלותם דירה אחרת, שייתכן שאותה הם משכירים. יוצא אפוא ששיעור סך-כל בעלי הדירות בקרב הירושלמים גבוה יותר מה-60% המתגוררים בדירה בבעלותם, ועומד על 66% בירושלים, 61% בתל-אביב, ו-71% בחיפה.
כמובן שגם המתגוררים בדירה בבעלותם הם לעיתים בעלי דירה נוספת. כאלו הם 12% מהמתגוררים בדירה בבעלותם בירושלים, 15% בחיפה, ו-22% בתל-אביב.
שיעור הבעלות על דירה עולה, מן הסתם, עם הגיל. בקרב הצעירים בני 20--34 בירושלים, השיעור הוא 55% - גבוה מעט מהשיעור בחיפה (52%) וגבוה מהשיעור בתל-אביב (39%). השיעור עולה בהתמדה עם הגיל בשלוש הערים הגדולות, אך בירושלים הוא עולה לאט יותר, ומגיע בגילאי 65+ לשיעור של 79% - זהה לחיפה (79%) אך נמוך מתל-אביב (86%). ייתכן כי שינוי המגמה בין הערים קשור לקושי להגיע לדירה בירושלים, גם עבור מי שכיום נמצא בגיל מבוגר, כלומר קושי ששורר בעיר מזה שנים, אך לאור המחירים בתל-אביב, יש להניח כי התופעה קשורה גם לעזיבתם של צעירים את העיר כאשר הם מבקשים לרכוש דירה.

מקור הנתונים: סקר חברתי, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

יום ראשון, 31 באוגוסט 2014

מטרופולין ירושלים

יאיר אסף-שפירא

מטרופולין מוגדרת כתחום עירוני הכולל עיר ראשית, המהווה את גלעין המטרופולין, וישובים נוספים המקיימים איתה זיקות ברמות ובאופנים שונים. ככלל, בין הישובים השייכים למטרופולין לבין העיר הראשית ישנה תנועה - לצרכי עבודה, לימודים, תרבות, קניות, "סידורים" וכולי. עוצמת הקשר עם העיר הראשית היא שמגדירה האם ישוב כלשהו הנו חלק מהמטרופולין או לא, כאשר הקריטריון הבסיסי שנקבע הוא ש-20% מכלל המועסקים המתגוררים ביישוב, עובדים במרכזי התעסוקה שבמטרופולין. לאחרונה פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את ההגדרות החדשות למטרופולינים, כאשר נכללה בהגדרות אלו, לראשונה, גם מטרופולין ירושלים. בנוסף נכללו המטרופולינים: תל-אביב, חיפה ובאר-שבע. ההגדרות מתבססות על שיעור המועסקים בכל ישוב, העובדים במרכזי התעסוקה העיקריים במטרופולין. כ-75% מאוכלוסיית ישראל מתגוררת במרחבים המטרופוליניים הללו.
מטרופולין ירושלים, כפי שהוגדר, משתרע מבית-שמש במערב ועד הישוב מצפה יריחו במזרח, ומהיישובים עפרה וכוכב השחר בצפון, ועד לגוש עציון בדרום. בסך-הכל מונה המטרופולין 86 ישובים, ואוכלוסייתה עומדת על 1,164,000 תושבים (בסוף שנת 2013). מטרופולין ירושלים היא השנייה בגודלה, לאחר מטרופולין תל-אביב, המונה 3,642,000 תושבים. מטרופולינים חיפה ובאר שבע מונות 891,100, ו-354,900 תושבים, בהתאמה.
מבחינת היחס בין היקף אוכלוסיית הגלעין - העיר הראשית - לבין היקף האוכלוסייה בכלל המטרופולין (משקלה של העיר הראשית במטרופולין), ניתן ללמוד על אופיה של המטרופולין - הן מבחינה מרחבית - עד כמה היא מפוזרת או מכונסת, והן מבחינה כלכלית - מה משקלו של העורף המטרופוליני, ומה הפוטנציאל שלו לתרום לשגשוגה של העיר הראשית. 
יחס זה שונה מאוד בין המטרופולינים בישראל. בעוד שבתל-אביב מהווה אוכלוסיית העיר תל-אביב - יפו רק 11% מכלל המטרופולין, הרי שבירושלים מהווה אוכלוסיית העיר 71% מכלל המטרופולין. במטרופולינים חיפה ובאר שבע עומד משקלו שלן הגלעין בכלל המטרופולין על 31%, ו-56% בהתאמה. יוצא אפוא שבתל אביב משקל הגלעין במטרופולין הוא הנמוך ביותר - נתון המביע את המספר הגדול של תושבים המקיימים זיקות עם העיר, וקשור לשגשוגה הכלכלי והתרבותי של תל אביב - יפו. בירושלים השיעור הוא הגבוה ביותר, דבר המבטא את משקלו הקטן של העורף המטרופוליני, ומצביע על כך שירושלים מספקת שירותים ותעסוקה בעיקר לתושביה.