יום שלישי, 2 בפברואר 2016

מים לי-ם ולהפך

יאיר אסף- שפירא
מכון ירושלים לחקר ישראל   www.jiis.org.il

מה תהיה ההשפעה של קיצור זמן הנסיעה בין ירושלים לתל-אביב, בעקבות שידרוג כביש 1, ופתיחת קו הרכבת החדש בין שתי הערים? האם הגדלת חופש הבחירה, כלומר האפשרות למגורים בירושלים ועבודה בתל-אביב, ולהפך, תמשוך יותר אנשים להתגורר בירושלים ולעבוד בתל-אביב, או שיותר יבחרו דווקא באופציה ההפוכה – מגורים בתל-אביב או בסביבותיה ועבודה בירושלים? לא ברור מה יבחרו המועסקים לעשות, וגם לא ברור מה עדיף מבחינת העיר ירושלים. ימים יגידו, אך בינתיים מעניין לראות מהי בחירתם של המועסקים כיום:

לפי נתוני סקר כח אדם של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בירושלים מועסקים 293,200 עובדים (נתוני סוף 2013). הרוב הגדול מביניהם, 224,700, או 77%, מתגוררים בעיר, והיתר (23%) מגיעים מבחוץ. מבין 68,600 המועסקים הבאים מחוץ לירושלים לעבוד בה, מגיעים הרוב (48,100, 70%) מהסביבה (מחוזות ירושלים ויו"ש). 16,600 מגיעים מאזור המרכז (מחוזות המרכז ותל-אביב, כולל מודיעין), והיתר מגיעים מהצפון, מהדרום, או מחיפה. המגיעים מאזור המרכז הם כפי הנראה קהל היעד הפוטנציאלי לכביש 1 המשודרג ולרכבת, בכיוון ירושלים.

ומה באשר לכיוון ההפוך? האם הרכבות בבוקר מירושלים לתל-אביב תהיינה מלאות יותר או פחות מאלו שיבואו מולן? כיום יוצאים מירושלים לעבוד במקומות אחרים 34,000 מועסקים, כלומר כחצי ממספר המועסקים הנכנסים לעיר לעבוד בה. מתוכם, 10,300 עובדים באזור המרכז (2,900 מהם בעיר תל-אביב). נראה שאלו מרכיבים את קהל היעד הפוטנציאלי לרכבת לתל-אביב – נמוך ממספר הנוסעים בכיוון ההפוך, אבל עדיין כמות נוסעים משמעותית מאוד.

בבדיקת המכוניות הנכנסות לעיר מכיוון המרכז מתגלה מגמה דומה. בשעות 6:00—10:00 נכנסו לירושלים כ-9,300 מכוניות דרך כביש 1 (מדידה בין שער הגיא לשורש, ממוצע 2012-13), ו-6,600 מכוניות דרך כביש 443 (מדידה בין צומת מכבים-רעות לגבעת זאב, 2015), כלומר בסך הכל כ-15,900 מכוניות המגיעות לירושלים מאזור המרכז בשעות הבוקר. באותן שעות, נסעו בכיוון הנגדי באותם קטעי דרך כ-13,300 מכוניות. תמונה הפוכה מתגלה בשעות אחר הצהרים, כאשר היוממים חוזרים הביתה. בין השעות 14:00—18:00 נסעו בכיוון תל-אביב כ-17,200 מכוניות, לעומת 15,300 שנסעו בכיוון ירושלים.



יום רביעי, 27 בינואר 2016

קח את המפתחות, הבעלות על שמי

ליאור רגב
מכון ירושלים לחקר ישראל  www.jiis.org.il

בחודש אוגוסט האחרון, לאחר שנים רבות של תכנון ועיכובים, החלו עבודות הקו הראשון (הקו האדום) של הרכבת הקלה במטרופולין תל אביב. עבודות התשתית המורכבות, המתבצעות בליבו של המטרופולין, העלו את חששם וחמתם של הסוחרים ובעלי העסקים מפני פגיעה בפרנסתם, והדרת רגליהם של הלקוחות. ניסיון הפעלת הרכבת הקלה בירושלים מלמד על חבלי הלידה הצפויים והקשיים בהקמת קו תחבורה בשטח בנוי המתפקד כמרכז עירוני.

מערכת התחבורה הציבורית העירונית, הגם שהשתפרה רבות בשנים האחרונות, אינה מפותחת כבערים מערב אירופאיות. הניידות המוגבלת, נוסף על העדר תחבורה ציבורית בשבתות מובילה רבים לרכוש רכב פרטי. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), בשנת 2014 היו רשומים בישראל למעלה מ- 2.1 מיליון רכבים. כ- 83% (קרוב ל- 1.8 מיליון) מתוכם רכבים פרטיים (כלי רכב שאינם ציבוריים או מסחריים), והיתר מוניות, משאיות, אוטובוסים, מיניבוסים ורכבים דו גלגליים.

בסיווג לפי יישובים, נראה שלמרות שמספר משקי הבית בירושלים גדול ב- 23 אלף ממספר משקי הבית בתל אביב (210 אלף ו- 186 אלף בהתאמה), מספר הרכבים הפרטיים הרשומים בירושלים נמוך בכ- 25% ממספר הרכבים בתל אביב (כ- 161 אלף בירושלים בהשוואה ל- 214 אלף בתל אביב).

ראשון לציון, כנראה בשל היותה עיר פרברית שרבים מתושביה עובדים במטרופולין, מחזיקה בשיא מספר הרכבים הפרטיים, עם ממוצע של 1.18 רכבים למשק בית. תל אביב אחריה עם 1.15 רכבים למשק בית וחיפה שלישית עם 0.93. ממוצע הרכבים למשק בית בירושלים עומד על 0.77 וגבוה מעט מישראל – 0.76.

ניתן לחשוב על כמה סיבות לכמות הרכבים העודפת בתל אביב: תושבי ירושלים עניים יותר באופן ממוצע, ולפיכך מסוגלים פחות לעמוד בהוצאות הרכב. בנוסף, תל אביב מהווה מרכז עסקים ופרופיל תושביה מורכב מיותר בעלי מקצועות חופשיים המוכנים ויכולים לשלם תמורת הניידות והחיסכון בזמן.

עם זאת, מדובר בהסבר חלקי; גודשי התנועה הם מנת חלקה של תל אביב כעיר הגלעין של המטרופולין באותה מידה שערי גלעין אחרות ברחבי העולם מתמודדות עם עומסי תנועה מתמשכים. כלומר, במידה שאתה גר בעיר הפנימית, לא בטוח שרכב יקל על הניידות שלך ברחבי העיר. בוודאי אם קו רכבת קלה הולך ונחפר בה; סיבה נוספת, אם כן, נעוצה בשיטת שיוך הרכבים לכתובת: הלמ"ס מסווגת את הרכבים על פי כתובתו של בעל הרכב. מסיבה זו, בתל אביב רכבים רבים אשר למעשה רשומים על שם חברות פרטיות הפעילות בעיר, נוסף על רכבים בבעלות המדינה וחברות ליסינג. לסיכום, באופן בלתי אמצעי, מספר הרכבים מצביע על הפעילות הכלכלית בעיר, ומהווה מדד נוסף לעוצמתה הכלכלית של עיר.





יום ראשון, 10 בינואר 2016

טור על א-טור

שכונת א-טור היא שכונה ערבית במזרח ירושלים השוכנת על הר הזיתים וייחודיותה בכך ששוכנים בה ובסביבתה אתרים דתיים והיסטוריים רבים החשובים לשלוש הדתות, ובהם כנסיית "כל העמים", אל-זאוויה אל-אסעדייה ובית הקברות היהודי בהר הזיתים. כמו כן השכונה מהווה מוקד בתחום הבריאות ונמצאים בה בתי החולים אל-מקאסד, אוגוסטה ויקטוריה ואמירה אל-בסמה.  

בשכונה (במרחב הכולל גם את תת השכונות א-שייאח וא-סוואנה) מתגוררים 24,320 תושבים (נכון לסוף שנת 2013). רובם המכריע מוסלמי אך בשכונה גרות גם כ-80 משפחות נוצריות. בשנת 1945, לקראת סיום תקופת המנדט הבריטי, התגוררו בכפר א-טור 2,800 תושבים ובשנת 1961, בתקופת השלטון הירדני, היו בה 4,300 תושבים. בין השנים 1967 ל-2013 האוכלוסייה בשכונה גדלה ביותר מפי 4.5. א-טור נחשבת אחת השכונות הגדולות במזרח ירושלים במונחים של מספר תושבים כאשר רק השכונות בית חנינא (35,810 תושבים), הרובע המוסלמי בעיר העתיקה (28,180) וראס אל-עאמוד (24,640) גדולות יותר. הגיל החציוני בשכונה הוא 21 והוא מעט יותר גבוה מהגיל החציוני הממוצע בשכונות הערביות במזרח ירושלים (20). השכונה הערבית בה חציון הגילאים הוא הגבוה ביותר היא אבו תור (גיל 25) והשכונה בה הגיל החציוני הנמוך ביותר היא צור באהר (16). 

מבחינה כלכלית שכונת א-טור מדורגת באשכול ארצי 3 של המדד החברתי-כלכלי של הלמ"ס (האשכול הנמוך – 1, האשכול הגבוה – 20, מבוסס על מפקד האוכלוסין משנת 2008). כל השכונות הפלסטיניות במזרח ירושלים נמצאות באשכולות 2-5, כלומר ברבעון הנמוך. רק שני אזורים מדורגים באשכול 5 – שכונת באב אל סאהרה והרובע הארמני בעיר העתיקה. במדד העירוני שכונת א-טור ממוקמת באשכול עירוני 2 (1 – הרמה הנמוכה, 10- הרמה הגבוהה). ההכנסה החודשית הממוצעת לנפש בשכונה היא 1,783 ₪ והיא דומה לממוצע בשכונות הערביות (1,735 ₪). הממוצע העירוני הוא 3,916 ₪ והממוצע הארצי הוא 5,190 ₪. השכונות הערביות בהן ההכנסה החודשית הממוצעת היא הגבוהה ביותר הן בית צפאפא (2,321) ובאב אל-סאהרה (2,089) וההכנסה הנמוכה ביותר היא באזור "ענאתא החדשה" (1,465) ובמחנה הפליטים שועפאט (1,481) – שניהם אזורים מחוץ לגדר. 

ממוצע שנות הלימוד בקרב גילאים 25-54 בשכונות הערביות במזרח ירושלים הוא 11 שנות לימוד וכך גם בשכונת א-טור והוא נמוך מהממוצע העירוני והארצי (13 שנות לימוד). שיעור בעלי תואר אקדמי  בשכונת א-טור הוא 13% - שיעור נמוך מהממוצע בשכונות הערביות (17%) וגם מהממוצע העירוני (28%) והארצי (30%). 

לדוח מלא על שכונת א-טור במסגרת פרויקט מחקר שכונות של המכון.


*הנתונים מתבססים על נתוני הלמ"ס, המדד הכלכלי חברתי המבוסס על מפקד האוכלוסין (2008) ונתוני השנתון הסטטיסטי לירושלים של מכון ירושלים.