יום שני, 9 בינואר 2017

חוק וסדר

עומר יניב
מכון ירושלים למחקרי מדיניות www.jerusaleminstitute.org.il

בשנת 2014 עמד מספר אירועים המחייבים תגובה במחוז ירושלים על 225 אלף, עלייה של 15% משנת 2012. בין השנים האלו חלה גם עלייה של 8% במספר הפניות למוקד 100 של המשטרה בירושלים עבור נושאים כמו סכסוכי שכנים ותלונות על רעש. לעומת זאת, מספר תיקי החקירה של עבירות פליליות, דוגמת פריצה לבתים וגניבת רכבים, שנפתחו בירושלים בשנת 2014,  עמדו על 4,746 תיקים, ירידה של 17% לעומת שנת 2012, אז נפתחו 5,722 תיקי חקירה. אם כן, ניכר הפשע אינו משתולל ברחובות ירושלים. אך לא כך חשים תושבי העיר. במסגרת הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נשאלו המשיבים על מידת אמונם במשטרה על חוויותיהם בנושא של פשיעה וסדר ציבורי. במרבית הנושאים שנבחנו ענו המשיבים מירושלים כי הם נתקלו בפעילות לא-חוקית יותר מאשר תושבי תל-אביב וחיפה, ויותר מהממוצע הארצי. כרבע מתושבי ירושלים נתקלו במקרים של השחתת רכוש ו-ונדליזם, לעומת הממוצע הארצי, העומד על 18.9% ופחות גם ממספרם בתל-אביב וחיפה. 13.8% מהמשיבים מירושלים אמרו כי הם נתקלו במשתמשי או סוחרי סמים בעיר, אחוז גבוה במעט מהממוצע הארצי. גם כשנשאלו באם הם נתקלו בפשעי-שנאה, ענו בחיוב יותר תושבי ירושלים מאשר תושבי חיפה ותל-אביב. לעומת זאת, שנשאלו על מקרים של חיכוכים עם שכנים בעיתיים, בירושלים (17% מהמשיבים) נתקלו בבעיה זו פחות משיבים מאשר בתל-אביב (18%) ובחיפה (19%). בירושלים גם נתקלו פחות משיבים בהתנהגות לא הולמת של שיכורים ואנשים אחרים המועדים לפורענות,  18% בלבד, לעומת  22% בתל-אביב ו-20% בחיפה. לאור ממצאים אלו בסקר, כשנשאלו המשיבים האם הם מביעים אמון במשטרה, ענו בירושלים רק 32% מהמשיבים בחיוב, לעומת 40% מהמשיבים המתגוררים בתל-אביב ו-51% מאלו שבחיפה.


יום רביעי, 28 בדצמבר 2016

כוח העבודה

אלון קופרארד
מכון ירושלים למחקרי מדיניות   www.jerusaleminstitute.org.il

כוח העבודה הוא מונח המתאר את האנשים באוכלוסיה בגיל 15 ומעלה שהם מועסקים או בלתי מועסקים המחפשים עבודה. בסוף שנת 2014, 69% מהיהודים בישראל בגיל 15 ומעלה, השתתפו בכוח העבודה, כלומר היו מועסקים או חיפשו עבודה, זאת לעומת 47% מהאוכלוסיה הערבית. שיעור הבלתי מועסקים (מובטלים) בכוח העבודה בקרב היהודים בישראל היה 6%, ו-8% בקרב הערבים. בירושלים שיעור ההשתתפות של יהודים בכוח העבודה היה נמוך מזה שבישראל ועמד על 59% וכך גם אצל הערבים ששיעור השתתפותם בכוח העבודה עמד על 40%.
כאשר בוחנים את הנתונים לפי מגדר עולה כי בקרב גברים יהודים שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בישראל עמד על 72% בעוד שבירושלים עמד שיעורם על 57% בלבד. בקרב הערבים שיעור ההשתתפות של גברים בכוח העבודה בישראל – 66% נמוך מעט מזה שבירושלים – 68%. שיעור הבלתי מועסקים דומה בין המגזרים ובין ירושלים וישראל ועומד על כ-93% מועסקים וכ-7% בלתי מועסקים.
בישראל, 66% מהנשים היהודיות השתתפו ב-2014 בכוח העבודה, לעומת 61% מהנשים בירושלים. 6% מהנשים היהודיות בכוח העבודה בישראל אינן מועסקות, ובירושלים שיעורן עומד על 8%. שיעור ההשתתפות של נשים ערביות בכוח העבודה היה קטן בהרבה מזה של נשים יהודיות ועמד בישראל על 28%. בירושלים שיעור הנשים הערביות שהשתתפו בכוח העבודה היה כמחצית ועמד על 13% בלבד. שיעור הנשים הערביות שהשתתפו בכוח העבודה והיו מועסקות בישראל עומד על 90%, כלומר שיעור אבטלה של 10%. בירושלים נרשם שיעור תעסוקת נשים ערביות של 85%, כלומר 15% אבטלה. נתון זה מעניין במיוחד בהתחשב באחוז הנמוך במיוחד של השתתפות נשים ערביות בכוח העבודה בירושלים – גם כשנשים ערביות בירושלים מחליטות לצאת לעבודה, סיכוייהן למצוא כזו הן נמוכים יותר מאשר נשים ערביות בישראל. 
מבחינת השפעת רמת ההשכלה על השתתפות בכוח העבודה, ניתן לראות כי אחוז ההשתתפות בכוח העבודה בקרב נשים ערביות בירושלים עלה ככל שהשכלתן היתה גבוהה יותר – 8% מבעלות השכלה תיכונית השתתפו בכוח העבודה, בעוד ש-66% מבעלות תואר שני השתתפו בכוח העבודה. הדבר נכון גם לגבי נשים ערביות בישראל, 28% מבעלות השכלה תיכונית השתתפו בכוח העבודה, לעומת 88% בעלות תואר שני. השפעה זו של השכלה על המוטיבציה להשתתף בכוח העבודה בולטת בעיקר בקרב הנשים הערביות, אך בהשוואת המגזר הערבי ליהודי, זוהי תופעה משמעותית הרבה ביותר בקרב בני ובנות המגזר הערבי.


יום ראשון, 18 בדצמבר 2016

זה בא והולך לו

יאיר אסף-שפירא
מכון ירושלים למחקרי מדיניות   www.jerusaleminstitute.org.il

בשנת 2014 עברו 10,350 אנשים מישובים אחרים בישראל אל ירושלים. באותה שנה עזבו את העיר 17,090 איש ואישה. ירושלים היא העיר המאוכלסת ביותר בישראל, אך גם בהיקף הנכנסים וגם בהיקף היוצאים היא שנייה לתל אביב, אליה עברו 20,520 לעומת 21,450 שעזבו אותה. המשמעות היא ש-4.8% מאוכלוסייתה של תל אביב בסוף שנת 2014 הם מהגרים חדשים אל העיר, ו-5.1% מתושבי העיר בתחילת השנה, עזבו אותה במהלכה. בירושלים עומדים האחוזים על 1.3% נכנסים, ועל 2.1% יוצאים. בחישוב המתייחס ליהודים בירושלים (שכן תנועות ההגירה של האוכלוסייה הערבית מועטות ועל-פי רוב אינן מדווחות) עומדים האחוזים על 1.9% ו-3.3%.
שיעורי נכנסים ועוזבים גבוהים מעידים על תחלופה גבוהה של האוכלוסייה בעיר. לעיתים הדבר נובע מהיותה של העיר במרכז המטרופולין או סמוכה אליו. כך למשל בגבעתיים עומד אחוז הנכנסים והעוזבים על 6.4% ו-6.5% בהתאמה, ובין הערים שגודלן מעל 20,000 תושבים בישראל, היא שנייה רק לאילת (6.8% ו-7.4%). גם בחיפה השיעורים גבוהים מאלו שבירושלים, והם עומדים על 2.8% ו-3.2%. ככל שהאחוזים גבוהים יותר, עוברת העיר חילוף אוכלוסייה מהיר יותר – בין אם כ-"תחנת מעבר" בה הנכנסים, למשל ללימודים גבוהים, עוזבים את העיר לאחר תקופת זמן, או במצב בו הנכנסים אל העיר תופסים את מקומן של אוכלוסיות אחרות העוזבות אותה. מצב אפשרי אחר הוא של איכלוס מסיבי של דירות חדשות, היוצר כניסה של מהגרים רבים, ללא יציאה בהיקף דומה.
מאזן ההגירה של הערים – מהגרים נכנסים פחות מהגרים עוזבים – מראה לנו האם מדובר בחילוף אוכלוסייה או באיכלוס של דירות חדשות. המאזן הגבוה ביותר ביחס לאוכלוסייה (בערים שגודלן מעל 20,000), נרשם בעיר יבנה, ועמד על 6.7% מאוכלוסיית העיר. שיעור זה מבטא את תוספת האוכלוסייה מהגירה, כאחוז מאוכלוסיית העיר. נתון זה חריג, ומיד אחריו נמצא את פרדס חנה, הוד השרון (1.8%), וקריית אונו (1.7%). יישובים אלו מתאפיינים בבנייה רבה, שבדרך כלל דומה בהיקפה (מספר הדירות) למאזן ההגירה.
מאזני הגירה שליליים גבוהים ביחס להיקף האוכלוסייה נמדדו במבשרת ציון (2.7%-) ובצפת (2.3%-). מאזן ההגירה בירושלים בשנת 2014 היה שלילי ועמד על 0.8%-. מאזני ההגירה של תל אביב ושל חיפה עמדו באותה שנה על 0.2%- ועל 0.4%- בהתאמה.


יום רביעי, 9 בנובמבר 2016

תיירים וביקורים

עומר יניב
מכון ירושלים למחקרי מדיניות  www.jiis.org.il

ירושלים היא העיר הפופולארית ביותר בישראל עבור מבקרים מחו"ל, בשל היותה יעד בעל חשיבות דתית-היסטורית. לעיר חשיבות דתית עבור יהודים, מוסלמים ונוצרים ובנוסף קיים בה מגון עצום של עדויות היסטוריות מתקופות שונות. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2015 ביקרו בישראל כ-3.1 מיליון תיירים ותיירי-יום. הממצאים של 'סקר תיירות נכנסת' של משרד התיירות מצביעים כי 75% מהמבקרים בישראל באותה שנה הגיעו אל ירושלים – האחוז הגבוה ביותר של מבקרים מבין הערים בישראל. העיר העתיקה בירושלים נחשבת לאטרקציה הראשית עבור תיירים מחו"ל המגיעים לישראל, ומרבית אתרי התיירות המבוקשים נמצאים בה ובסביבותיה. מבין אתרי התיירות המרכזיים, היה הכותל המערבי האתר בו היה אחוז המבקרים מחו"ל הגבוה ביותר, עם 70% מהמבקרים מחו"ל שהגיעו למקום בשנת 2015. במקום השני נמצא הרובע היהודי, אליו הגיעו 65% מהמבקרים. אתרי תיירות פופולריים נוספים בירושלים אותם ניתן לציין הם כנסיית הקבר (49% מהמבקרים מחו"ל בישראל), דרך הייסורים (41%) ותצפית הר הזיתים (39%). מבקרים רבים מגיעים לאתרים אלו מסיבות דתיות, מהיותם קדושים לנצרות וליהדות (במסגד אל-אקצה, הקדוש למוסלמים, ביקרו בשנת 2015 רק 7% מהמבקרים מחו"ל בישראל). הקרבה הגיאוגרפית בין אתרי התיירות המרכזיים של ירושלים מסייעת לפופולריות שלהם, ומבקרים יכולים לפקוד את אתרי התיירות השונים של העיר העתיקה במספר שעות. 
בחינה של אחוז המבקרים באתרי תיירות לפי מדינת המוצא מראה כי במרביתן היו הכותל המערבי והרובע היהודי אתרי התיירות עם אחוזי המבקרים הגבוהים ביותר. ככלל, כך עולה מסקר התיירות הנכנסת, אחוז המבקרים באתרים המגיעים ממדינות אירופאיות נמוך יותר מאחוז התיירים שהגיעו מהיבשות האחרות. מנתוני הסקר עולה כי 96% מהמבקרים מדרום ומרכז-אמריקה בשנת 2015 הגיעו לירושלים, 91% מהמבקרים ממדינות אפריקה, 89% מהמבקרים מצפון-אמריקה, 79% מהמבקרים מאסיה. לעומת זאת, רק 69% מהמבקרים ממדינות אירופה הגיעו לירושלים בשנת 2015.  


יום חמישי, 6 באוקטובר 2016

מאמי, יש לך פה קליטה?

ליאור רגב
מכון ירושלים למחקרי מדיניות www.jiis.org.il

בשנים האחרונות, עם חדירת הטלפונים החכמים לשוק, המכשיר הסלולארי תופס נפח גדל והולך בחיינו. התלות שלנו במסך הקטן נוסקת לגבהים חדשים, ומגוון השימושים מכיל עולם ומלואו: קריאת חדשות ותכני בידור, משחקים בזמן ההמתנה לרופא, ניהול יומן, קריאת מסמכים לעבודה ומאמרים לשיעור, צפייה בווידיאו, עדכון על האוטובוס הקרוב, ניווט לחתונת בת הדוד באזור תעשייה שכוח אל, גלישה ברשתות חברתיות, וכמובן - שיחות.

שיעור הבעלות על טלפונים ניידים בישראל גבוה בכל קנה מידה. על פי נתוני השנתון הסטטיסטי לירושלים לשנת 2016 (לוח ו/4), בממוצע ארצי, בשנת 2014 כ- 91% מתושבי ישראל החזיקו בבעלותם לפחות טלפון נייד אחד. בערים הגדולות השיעור גבוה במעט, כאשר 93% מתושבי ירושלים, 96% מתושבי חיפה, ו- 98% מתושבי תל אביב החזיקו בבעלותם טלפון נייד אחד או יותר. אין נתונים מדויקים על אחוז הבעלות על טלפונים חכמים וההערכות נעות בין  64% ל- 72% מכלל תושבי ישראל.

אחת התופעות הזכורה לכולנו מימי השירות הצבאי היא החיפוש אחר אזור הכיסוי של אנטנת הסלולר הקרובה, ובשמה העממי: קליטה. היעדר קליטה אופייני יותר לשהות באזורים נידחים רחוק מהבית וקרוב לחיזבאללה, אך לעיתים גם בילוי במרכז הכרך הסואן מותיר אותנו בודדים במערכה. הרצון הציבורי בכיסוי סלולארי בכל נקודה במרחב הגיאוגרפי שרוי בפיצול אישיות, ומלווה בחשש בהשפעות הקרינה הנפלטת מאנטנות וממכשירי הסלולר על ילדים רכים ועל האוכלוסייה בכלל.

המשרד להגנת הסביבה מרכז נתונים על פריסת אנטנות בישראל. לפי נתוני המשרד, בינואר 2016 היו פרוסות בישראל 8,696 תחנות שידור פעילות של אנטנה סלולארית. מבין הערים הגדולות, תל אביב הייתה העיר בעלת כיסוי הרחב ביותר עם 939 אנטנות. בירושלים נספרו 673 אנטנות, בחיפה 391, ובראשון לציון 228. ייתכן וכוחה הכלכלי של תל אביב ומיקומן של חברות עסקיות רבות בעיר הוביל לדרישה להגברת הכיסוי הסלולארי ושיפור איכותו. 

בפריסה ארצית של אנטנות, שלוש החברות הוותיקות בשוק, פרטנר, פלאפון וסלקום החזיקו כל אחת בנתח דומה של 29%, 28% ו- 27% בהתאמה. Hot Mobile החזיקה ב- 15% מתחנות האנטנה, ואילו גולן טלקום החזיקה באחוז בודד בלבד, כמעט כולן בתל אביב. בחלוקה לפי ערים, משתקפת תמונה דומה: בירושלים, סלקום מחזיקה במספר האנטנות הגדול ביותר עם 29% מהאנטנות הפעילות, פרטנר עם 28% ופלאפון עם 26%. בתל אביב לפרטנר פריסה מעט רחבה יותר עם 32%, וכך גם בחיפה עם 31% מהאנטנות בעיר. לסלקום ולפלאפון, בהתאמה, 28% ו- 25% מהאנטנות בחיפה, ושתי החברות מחזיקות כל אחת בנתח של 24% מהאנטנות בתל אביב.



מקורות:
רוזנברג, ח. (2015) שימושי סלולר בישראל, 2014. בתוך ר. מן וא. לב-און (עורכים) דוח שנתי: התקשורת בישראל 2014 סדר יום, שימושים ומגמות (עמ' 70-92). אריאל: המכון לחקר מדיה חדשים, חברה ופוליטיקה, אוניברסיטת אריאל בשומרון.

יום שני, 15 באוגוסט 2016

משקי בית ודתיות

יאיר אסף-שפירא

בכל שנה, ביום ירושלים, מפרסם מכון ירושלים לחקר ישראל את "השנתון הסטטיסטי לירושלים". השנתון הוא מקור הנתונים העיקרי על העיר, וככזה (גם) כותבי הבלוג הזה משתמשים בו באופן קבוע.
פעמים רבות, אנו בוחנים לעומק את נתוני האוכלוסייה (נפשות), אבל היום אני רוצה להפנות את המבט לנתונים אודות משקי בית. משק בית מוגדר כאדם או מספר אנשים החולקים דירת מגורים, ומקיימים תקציב הוצאות מזון משותף. בדרך כלל יכלול משק הבית רווק/ה, משפחה או שותפים. כשמנסים להעריך את הדרישה לדיור ולשירותים נוספים, נתוני משקי בית הם לפעמים חשובים יותר מנתוני נפשות.
בישראל ישנם 2.3 מיליון משקי בית, 210,100 מתוכם חיים בירושלים. חלקה של ירושלים מתוך משקי הבית בישראל נמוך יותר מחלקה באוכלוסיה (8.8% לעומת 10%), זאת בשל משקי בית גדולים יחסית בבירה (3.9 נפשות לעומת 3.3 בישראל). המאזן בין משקי בית יהודיים לערביים גם הוא שונה בהשוואה למאזן האוכלוסיות – משקי הבית היהודיים מהווים 71% מסך כל משקי הבית, לעומת 63% יהודים באוכלוסיה.
משק בית בירושלים הוא אולי גדול בממוצע, אולם עדיין, ב-38% ממשקי הבית בעיר יש אדם אחד או שניים. משקי בית אלה כוללים את הסטודנטים הרבים שיש בירושלים ומבוגרים-צעירים אחרים. 
בקרב משקי הבית היהודיים, נתון זה עולה ל-47%, או כמעט מחצית ממשקי הבית – מעט גבוה יותר מהנתון עבור משקי בית יהודיים בישראל (46%). אחוז כה גבוה של משקי בית קטנים מעלה את השאלה כיצד יתכן שגודלו הממוצע של משק בית בירושלים גדול מזה של משק בית בישראל. התשובה טמונה בשיעורם הגבוה של משקי בית המורכבים מ-7 נפשות ומעלה בירושלים (15% לעומת 5.9% בישראל).
החל משנה זו, הודות לשינויים בסקר כוח האדם של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, קיימים נתונים בנוגע להתפלגות של משקי בית לפי זהות דתית. בקרב משקי הבית היהודיים, 45% הם משקי בית חילוניים ומסורתיים, משקי בית "דתיים מאוד" וחרדיים מהווים 33% ומשקי בית דתיים מהווים 22%. 
בקרב משקי הבית הערביים, משקי בית מסורתיים וחילוניים מהווים 64% (רובם הצהירו שהם מסורתיים), ומשקי בית דתיים (כולל שיעור קטן מאוד של משקי בית שהם "מאוד דתיים") מהווים 36%.


תרגום: אלון קופרארד

יום ראשון, 31 ביולי 2016

על חומותיך עיר דוד הפקדתי שומרים

דפנה שמר
מכון ירושלים לחקר ישראל   www.jiis.org.il

בשנת 2014 נפתחו 33,400  תיקי חקירה בירושלים, מהם 43% הינם עבירות רכוש, 36% עבירות סדר ציבורי ו 17% פגיעה בגוף.
מתוך תיקי החקירה שנפתחו 12 היו תיקי רצח, 25 תיקי ניסיונות רצח, 179 תיקי אונס, 447 תיקי סחר בסמים, 1,721 תיקי שימוש בסמים,1,622 תיקי פריצה לדירות, 2,078 תיקי גניבת רכב ו 3,075 תיקים על גרימת נזק לרכוש בזדון.
רוב עבירות הרכוש מתרחשות בבתי מגורים (2,734), ברחובות העיר (2,282) ובחנויות (766). 
השנה נתקבלו במערכת השנתון הסטטיסטי לירושלים נתונים ממדור מחקר וסטטיסטיקה במשטרת ישראל לגבי פשיעה לפי אזורים סטטיסטים.
מהנתונים אנחנו לומדים על אזורי הפשיעה ה"חמים". הנתונים מציגים את מיקום הפשעים (מיקום פתיחת תיק החקירה) ולא את מקום המוצא של הפושעים.
2,449 תיקי חקירה נפתחו במרכז העיר (שהם 7% מתיקי החקירה בירושלים), אזור מרובה בתי עסק ושוקק תנועת אדם במהלך היום. האזור השני בכמות תיקי חקירה הוא אזור ארנונה, מקור חיים שבו נפתחו 1,364 תיקים.
אם אתם מחפשים אזור בטוח בעיר, במערבה של מקור ברוך נפתחו מעט מאוד תיקים – 12 במספר. בשכונת אום טובא נפתחו רק 31 תיקי חקירה.
האזור שבו נפתחו הכי הרבה תיקי חקירה בעניין עבירות רכוש הוא אזור נחלת שבעה (440 תיקי חקירה), אחריו אזור התעשייה תלפיות (332 תיקי חקירה) ואזור המע"ר המזרחי – באב א-סאהרה (329 תיקי חקירה).
האזור שבו נפתחו הכי הרבה תיקי חקירה בעניין עבירות מוסר ומין הוא קריית העירייה (162 תיקי חקירה). 
במזרח העיר נפתחו הרבה תיקי חקירה של סדר ציבורי. ברובע המוסלמי שבעיר העתיקה נפתחו 773 תיקי חקירה, זהו האזור שבו מתקיימות תפילות יום שישי בעיר העתיקה, בבית חנינא נפתחו 487 תיקי חקירה ובבאב אס-סהרה נפתחו 320 תיקי חקירה.
שימרו על עצמכם!


יום שלישי, 26 ביולי 2016

מגדר ודתיות

קרוליין קהלנברג
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

מחקר חדש שפרסם Pew Research Center מצא כי ברחבי העולם ובמגוון דתות נשים הן באופן כללי יותר דתיות מגברים. המחקר, ששמו "פער המגדר בדת מסביב לעולם", מצא כי בכל 84 המדינות עבורן היה מידע זמין, הסבירות שנשים ישתתפו בתפילה באופן יומיומי גבוהה יותר מזו של גברים, או זהה לה.
ישראל, לעומת זאת, היא המקרה החריג היחיד במגמה זו: זו המדינה היחידה שנסקרה בה אחוז גבוה יותר של גברים דיווחו על השתתפות בפולחן באופן יומיומי, בין אם באופן פרטי או ציבורי.
ההבדל המגדרי הזה קיים גם בקטגוריות אחרות הקשורות לפרקטיקה דתית בישראל. סקר נוסף של Pew Research Center שנערך לאחרונה בקרב החברה הישראלית הראה כי גברים ישראלים יהודים דיווחו על השתתפות גבוהה יותר בפעילויות דתיות לעומת נשים. לדוגמא, בעוד 37% מהגברים הישראלים היהודים פוקדים את בית הכנסת פעם בשבוע או יותר, רק 18% מהנשים הישראליות היהודיות עושות זאת.
פערי המגדר הללו בפעילות דתית יכולים להיות מיוחסים באופן חלקי לנורמות מסוימות ביהדות אשר נותנות עדיפות לנוכחותם של גברים בפולחן. לדוגמא, ביהדות האורתודוקסית, נדרש מניין של 10 גברים על מנת לקיים טקסי פולחן ציבוריים, בעוד נשים אינם נספרות ולא נדרשות על ידי ההלכה לקחת חלק בפרקטיקה. 
יש לציין, עם זאת, כי הפער לא קיים רק בתחום הנוכחות בפולחן: אפילו בפעילויות שאינן קשורות למצוות שהן עבור גברים בלבד, גברים ישראלים יהודים נרשמו כבעלי שיעור מעורבות דתית מעט גבוה יותר מאשר נשים ישראליות יהודיות. לדוגמא: 64% מהגברים הישראלים היהודים צמו לכל אורך יום הכיפורים האחרון, לעומת 57% מהנשים היהודיות הישראליות. כמו כן, שיעור הנשים הישראליות הנוסעות בשבת (65%) גבוה ביחס לגברים (59%).
גם בשאלה העוסקת בחשיבות הדת בחיי הפרט, ישראל היא ערך חריג בסקר. בישראל, 35% מהגברים היהודים דיווחו כי הדת היא "מאוד חשובה" עבורם, ביחס ל-25% בלבד מהנשים היהודיות שענו כך. בכל המדינות האחרות שנסקרו (למעט מוזמביק), נשים השיבו כי הדת "מאוד חשובה" להן באופן אישי בשיעורים גבוהים יותר מאשר הגברים או בשיעורים זהים להם. יש לציין כי בקרב יהודים אמריקאים, ההבדלים לא היו כה ניכרים לעין.
פער המגדר בדתיותם של יהודים ישראלים ניכר גם בזהותם הדתית, כך לפי תוצאות הסקר החברתי השנתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אולם הפער בתחום זה הוא קטן למדי. גברים יהודים בישראל הגדירו עצמם (או הוגדרו באמצעות קריטריונים מסוימים כמו מערכת חינוך ואזור מגורים) כחרדים (9.8%) או דתיים (10.9%) בשיעור מעט גבוה יותר מזה של נשים יהודיות (8.4% זוהו כחרדיות ו-10.3% זוהו כדתיות). בה בעת, שיעור הנשים שהגדירו עצמן כמסורתיות (39.3%) גבוה יותר משיעור הגברים שהגדירו עצמם ככאלה (33.8%). 
בעוד פער המגדר בדתיות וזהות דתית ברור לעין כאשר מדברים על ישראלים יהודים באופן כללי, כשאנו מביטים בפילוח הפרקטיקה הדתית לפי מגזר דתי, הנתונים מראים תמונה מורכבת יותר. לדוגמא, בחינת שיעורי התפילה בקרב יהודים שאינם מוגדרים אורתודוקסים או דתיים מגלה מגמה במסגרתה פער המגדר מצטמצם ואף מתהפך ככל שהמגזר הוא חילוני יותר. לפי הסקר החברתי, בין הישראלים היהודים שהגדירו עצמם "מסורתיים-דתיים" 89.1% מהגברים דיווחו שהם מתפללים תמיד או מתפללים באופן תדיר, לעומת 64.9% מהנשים. בין אלה שהגדירו עצמם "מסורתיים לא דתיים" הפער ניכר בקושי כאשר 38.9% מהגברים ו-37.6% מהנשים נכחו בתפילה. בין אלה שהגדירו עצמם חילונים המגמה התהפכה – 12.7% מהנשים דיווחו שהן מתפללות תמיד או באופן תדיר, לעומת 8.2% מהגברים. 
חשוב לציין שפער המגדר הדתי הזה אינו קיים בדתות אחרות בישראל. לפי נתוני הלמ"ס, נשים מדתות אחרות (בעיקר אסלאם) מזדהות כיותר דתיות מגברים באותן דתות: 65.4% מהנשים הלא יהודיות הזדהו כ"דתיות מאוד" או "דתיות", לעומת 45.1% בלבד מהגברים.


תרגום: אלון קופרארד

יום שני, 11 ביולי 2016

אני אוהבת ת'קולנוע

אלון קופרארד
מכון ירושלים לחקר ישראל  www.jiis.org.il

מי לא אוהב קולנוע? המסך הגדול, הסרטים המרגשים, החושך, ניחוח הפופקורן ו....הזמינות?
בשנים עברו היו בתי קולנוע בשפע בשכונות ובמרכזי הערים בישראל. הם היו קרובים הביתה וניתן היה להגיע אליהם בקלות ובזמן קצר. עם דעיכת מרכזי הערים ופריחת הקניונים בשנות ה-90 דעכו גם בתי הקולנוע העירוניים ועברו טרנספורמציה לקומפלקסים מרובי מסכים בתוך הקניונים. בשנות ה-2000 עברו בתי הקולנוע אבולוציה נוספת והפכו למגה-פלקסים המכילים עשרות מסכים ופונקציות מסחר בצדם – לרוב, בשולי העיר או מחוצה לה. הליכה רומנטית לקולנוע כבר אינה מעשית ויש צורך לקפוץ לרכב או לעלות לאוטובוס ולעשות כברת דרך למתחמי הענק.

נסביר את המגמה בעזרת הדוגמא של איזור גוש דן. לפני כעשור בעיר תל אביב היו 47 מסכי קולנוע. כיום, נותרו בה 18. הביקוש לקולנוע לא נעלם, אולם נותב ע"י רשתות הקולנוע אל מחוץ לליבת המטרופולין. הערים שקלטו את חובבי הסרטים הן רמת גן, רמת השרון וראשון לציון. ברמת השרון הוקם המגה-פלקס הראשון בארץ (בצומת גלילות) וכבר ב-2005 היו שם 19 מסכים שתוך עשור צמחו ל-30. ברמת גן, בה הוקם המגה פלקס השני, מספר המסכים עלה מ-8 בשנת 2005 ל-17 ב-2015. בראשון לציון גדל מספר המסכים מ-12 ל-47, והיא זוכה בתואר העיר הישראלית עם מספר המסכים הרב ביותר. רוב המסכים החדשים ממוקמים בשולי הערים הללו (ברמת השרון – צומת גלילות, ברמת גן - קניון איילון וראשון לציון מערב). 

גם מגה-פלקסים שקמו בערים אחרות הביאו להתרוקנות מרכזיהן מבתי קולנוע. בחיפה מספר המסכים דווקא התכווץ מ-29 ב-2005 ל-23 ב-2015. כולם מרוכזים במגה-פלקס באיזור הצ'קפוסט שבשולי העיר (ראוי לציין שבשנת 2016 יהיה בחיפה שוב בית קולנוע בתוך העיר, כאשר יפתח בקניון בעיר קומפלקס עם 17 מסכים). 

בירושלים, פתיחת שני מגה-פלקסים בשנתיים האחרונות, שבניגוד לערים אחרות דווקא ממוקמים במקומות מרכזיים יחסית בעיר (גבעת רם ודרך חברון), הביאה לגידול במספר המסכים מ-16 ב-2005 ל-29 ב-2015. 
באשר למספר הצופים - התדלדלות כמות המסכים בתל אביב הביאה כצפוי לירידה תלולה בכמות הצופים מכ-1.2 מיליון ב-2005 לכ-818 אלף בלבד ב-2015. לעומת זאת, בערים חיפה וירושלים הקמת המגה-פלקסים הביאה לגידול ניכר בכמות הצופים. הקמת המגה-פלקס הראשון בירושלים ב-2014 הקפיצה את מספר הצופים בעיר מכ-497 אלף בשנת 2013 לכ-1.04 מיליון ב-2014 ובשנת 2015 עלה המספר עוד לכ-1.23 מיליון צופים.

לסיכום, נראה שעם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה, ומוכן לעבור אותה בשביל סרט טוב.


                        


מקורות: התאחדות ענף הקולנוע בישראל




יום רביעי, 29 ביוני 2016

זמנית, לא בשימוש

יועד שחר
מכון ירושלים לחקר ישראל  www.jiis.org.il

העיר המודרנית משמשת אותנו, תושביה, במגוון דרכים. אנו מתגוררים, עובדים, מבלים, מתחנכים ומטיילים בה. בעבר לא הייתה הפרדה חדה בין השימושים השונים במרחב אך במהלך המאה ה-19 החלו להפריד מרחבית בין השימושים השונים בתוך העיר בכדי להימנע ממטרדים ופגיעה של שימושי קרקע מסוימים באחרים.
הרשויות השונות בישראל מכילות הרכב שונה של שימושי קרקע, והרכב זה מצביע במידה רבה על אופייה של העיר. כך למשל, רשות מקומית שיש לה שיעור גבוה במיוחד של מגורים תשמש בעיקר כפרבר שינה שתושביו עובדים ומבלים בערים אחרות. שימושי הקרקע משפיעים רבות על המצב החברתי כלכלי בערים. אנו נצפה, למשל, שברשות מקומית שיש לה שטחי תעשייה רבים, אשר מהווים מקור תעסוקה עיקרי, תושבים רבים יועסקו בענף התעשייה כעובדי צווארון כחול. לעומתה, רשות מקומית שעשירה בשטחי משרדים, תשמש בית לעובדים רבים במקצועות חופשיים. הרכב שימושי הקרקע משפיע באופן משמעותי גם על התקציב העירוני. התקציב מתבסס על תשלומי הארנונה מהדירות ומהנכסים בעיר. אלא שישנם נכסים שמניבים ארנונה גבוהה יותר מאחרים – שטחי מסחר מניבים ארנונה גבוהה בהרבה משטחי מגורים. כלומר, הרכב שימושי הקרקע קובע במידה רבה את הבסיס הכלכלי העירוני.
ירושלים היא השנייה בגודלה מבחינת שטח השיפוט, לאחר דימונה. היא משתרעת על כ-125 קמ"ר. גדולה בהרבה מתל אביב עם שטח שיפוט של 52 קמ"ר ומחיפה עם 65 קמ"ר. יחד עם זאת, רק 47% משטחה הוא בנוי לעומת 73% מהשטח בתל אביב ו-55% בחיפה. הפערים הגדולים בין הערים בולטים כשאנו מטילים זרקור על האופן שבו מתחלק השטח הבנוי לשימושים השונים.
מבין הערים הגדולות שמונות למעלה מ-200,000 תושבים, ירושלים מקדישה הכי הרבה קרקע מתוך השטח הבנוי שלה למגורים (71% מכלל השטח הבנוי). מדובר באחוז גבוה ביחס למצופה מהעיר הגדולה בארץ שהיא גם גלעין של מטרופולין. באשדוד וחיפה שטח המגורים הוא הנמוך ביותר באחוזים, מבין הערים הגדולות, מתוך השטח הבנוי.  ערים אלו עשירות בשטחי תעשייה ובשטחי תשתיות ותחבורה בעקבות הנמלים.
בנוסף, בולט במיוחד ההבדל באחוז השטחים המוקדשים למסחר ולמשרדים בקרב הערים הגדולות. רק 6% מהשטחים הבנויים בירושלים משמשים למסחר ומשרדים בעוד שבתל אביב עומדים שטחים אלו על 17% מהשטח הבנוי – כמעט פי 3. בחיפה 13% מהשטחים הבנויים משמשים למסחר ולמשרדים, פי 2 מירושלים.  

שטחי המסחר והמשרדים משמעותיים במיוחד לתקציב הרשות המקומית משום שהארנונה שלהם גבוהה משאר שימושי הקרקע. מכיוון שרוב ההכנסות העצמיות של העירייה מבוססות על תשלומי הארנונה, המוטיבציה להגדלת שטחי המסחר והמשרדים ברורה. זו כנראה הסיבה שהתכניות הגדולות בפיתוח העיר מתייחסות לרובע העסקים שקורם עור וגידים בכניסה לבירה. יחד עם זאת, חשוב לזכור שייעוד הקרקע לשטחי מסחר ומשרדים אינו מבטיח את שימושו ככזה. גם אחרי שמייעדים קרקע לשימוש מסוים, ובטרם מדפיסים את חשבונות הארנונה המניבה, יש לתמרץ חברות ובעלי עסקים להגיע ולהתיישב ברובע החדש ולהגשים את הייעוד המיוחל.