יום שני, 27 באוקטובר 2014

מדברים זבל

עומר יניב

דוח 'פני החברה בישראל' ממנו פורסמו נתונים ראשונים על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מורה על כך שרק 43% מתושבי ירושלים מרוצים ממצב הניקיון באזור מגוריהם, לעומת 55% מתושבי תל אביב, ו-62% מתושבי חיפה. בשנים האחרונות החלה עיריית ירושלים לפעול באופן אינטנסיבי יותר בטיפולהּ בנושא המִחזור. בשנת 2013 מוחזרו בבירה כ- 66 אלף טונות של פסולת, עלייה של 61% לעומת שנת 2012. בד בבד חלה עלייה של כמעט 100% בכמות הפסולת האורגנית הממוחזרת בעיר בשנים אלו. 
העלייה במחזור הפסולת בירושלים נובעת בין השאר מהוספה של כ-3,000 מכלי איסוף ברחבי העיר, המשמשים למחזור מתכות, פלסטיק, סוללות, נייר ועוד. בנוסף, הוקם בשנת 2014 מרכז מחזור גדול באזור התעשייה של עטרות, שנועד לקלוט את הפסולת מירושלים וסביבתהּ, והחל מחודש אוגוסט 2014 החל לפעול במקום גם אתר למיון והפרדה של פסולת. נכון לשנת 2013, אחוז הפסולת הממוחזרת בירושלים מכלל הפסולת שנאספה עומד על 15.5%. מבחינת מחזור של פסולת ממתקני איסוף, בשנת 2012  אחוז פסולת מסוג זה שמוּחזרה בירושלים השתוותה לממוצע הארצי, ועמדה על שבעה אחוזים וחצי בקירוב (לעומת פחות מ-4% בשנת 2009). 
ייצור הפסולת היומי לתושב בירושלים הוא מהנמוכים בישראל, ועמד בשנת 2012 על 1.40 ק"ג לאדם ביום. מדובר בכמות פסולת שהיא כשני שלישים מזו שמייצרים תושבי תל אביב,  ובכ-19% פחות מהממוצע הארצי, 1.72 ק"ג לאדם ביום. בירושלים וסביבותיהּ נאספו קרוב לחצי מיליון טונות של פסולת בשנת 2012, כמחצית מהכמות שנאספה בתל אביב, ו-10.1% מכלל כמות הפסולת שנאספה בישראל. עם פתיחתו של מרכז המחזור החדש, נקווה לחזות בגידול משמעותי בכמות הפסולת שתמוחזר בירושלים. בשנים האחרונות החל פרויקט שמטרתו עידוד שימוש במיכלי קומפוסט בגינות פרטיות וקהילתיות. נכון לשנת 2013, כ-1,700 משפחות בשלושה מינהלים קהילתיים עושות שימוש במיכלי קומפוסט, והשנה מתעתדים מינהלים קהילתיים נוספים לקחת חלק בפרויקט.
למידע נוסף לגבי הפרויקט ניתן לפנות למינהל קהילתי גינות העיר, לכתובת המייל: YarokBair@ginothair.org.il


מקורות הנתונים: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הודעה לתקשורת, ספטמבר 2014; עיריית ירושלים, הודעה לעיתונות, אפריל 2014;


יום שני, 22 בספטמבר 2014

חברו הטוב ביותר של האדם

אלון קופרארד  

ב-4 באוקטובר מצוין בעולם יום בעלי החיים הבינלאומי. המועד נוסד בכנס אקולוגים באיטליה בשנת 1931 ונקבע ביום החג של הקדוש הנוצרי פרנציסקוס מאסיזי שהיה ידוע בערכי האהבה לסביבה ולחי בהם דגל ומכונה בנצרות הקדוש המגן של בעלי החיים והסביבה. לרגל המאורע, שמטרתו לשים במרכז את בעלי החיים עמם אנו חולקים את החיים על כדור הארץ, נבחן את סטטיסטיקת  הכלבים החיים בירושלים בהשוואה לערים אחרות בישראל ובעולם. 
בעיריית ירושלים רשומים 12,300 כלבים, בתל אביב-יפו 25,000 ובחיפה 12,000. בשלוש הערים נרשם רוב של כלבות, אולם בתל אביב-יפו ובחיפה האחוז שלהן גדול יותר (60% לעומת 53% בחיפה ו-52% בירושלים). 
55% מהכלבים והכלבות הרשומים בעיריית ירושלים מסורסים או מעוקרות, זהו שיעור נמוך בהרבה מאשר בתל אביב-יפו, בה 80% מהכלבים והכלבות מסורסים או מעוקרות. חיפה עומדת ביניהן עם 65% כלבים וכלבות שעברו סירוס או עיקור. יתכן שהפער נובע מצביונה המסורתי-דתי יותר של ירושלים, שכן לפי היהדות עיקור וסירוס עלולים להיתפס כהתאכזרות אל בעל החיים. 
בירושלים קיימים 5 מתחמים סגורים בהם ניתן לשחרר כלבים , כלומר 2,470 כלבים על כל מתחם. בתל אביב-יפו לעומת זאת, מוקדשים 70 מתחמים לטובת שחרור כלבים, והצפיפות יורדת בהתאם – 360 כלבים על כל מתחם. בחיפה קיימים 2 מתחמי שחרור כלבים בלבד – 6,000 כלבים למתחם. בתחום זה ירושלים עומדת בין שתי הערים הגדולות האחרות, בפער ניכר מאחורי תל אביב.
אף על פי שמספר הכלבים החיים בירושלים כמעט זהה לזה שבחיפה, מספר הכלבים ביחס לגודל אוכלוסיית ירושלים נמוך יחסית ועומד על 15 כלבים ל-1,000 נפש, לעומת חיפה בה חיים 44 כלבים ל-1,000 נפש. תל אביב-יפו, נמצאת מעל שתי הערים עם 60 כלבים ל-1,000 נפש. יש לציין כי גידול כלבים נפוץ פחות בקרב האוכלוסייה החרדית והערבית המהוות שיעור ניכר מתושבי ירושלים. 
בעיר סן פרנסיסקו ששטחה הגאוגרפי ומספר תושביה דומים לאלו של ירושלים רשומים כ-120,000 כלבים, כלומר 143 כלבים ל-1,000 נפש. מספר המתחמים הסגורים לכלבים בעיר עומד על 27.
בעיר ניו יורק, חיים 600,000 כלבים. לשם השוואה, במדינת ישראל כולה חיים כ-400,000 כלבים. מספר הכלבים ביחס לגודל אוכלוסיית ניו יורק עומד על 71 כלבים ל-1,000 נפש וקיימים בה כ-170 מתחמים לשחרור כלבים.


מקורות הנתונים:
המרכז הארצי לרישום כלבים
השירות הוטרינרי של עיריית תל אביב
השירות הוטרינרי של עיריית ירושלים
השירות הוטרינרי של עיריית חיפה



יום ראשון, 14 בספטמבר 2014

בעל הבית

יאיר אסף-שפירא

29% מבני 20 ומעלה בירושלים, מתגוררים בשכירות. היתר מתגוררים בדירה בבעלותם (60%) או בהסדר אחר (11%), הכולל דירה ששייכת לבן משפחה או חבר. כך עולה מנתוני הסקר החברתי של הלמ"ס לשנים 2012 ו-2013.
שיעור השוכרים בירושלים זהה לזה שבחיפה (29%), ונמוך ביחס לזה שבתל-אביב (42%). מעניין לראות שהשיעור בירושלים דומה לזה שבחיפה, שכן בירושלים מתגוררת אוכלוסייה גדולה מאוד המתאפיינת בהרגלי דיור מסורתיים, וניתן היה לצפות ששיעור השוכרים יהיה נמוך יותר. 
לרובם של השוכרים הללו אין דירה בבעלותם, אך ישנם גם לא מעט במצב שונה. ל-16% מהירושלמים המתגוררים בשכירות (15% בתל-אביב ורק 10% בחיפה) יש דירה בבעלותם – כלומר הם שוכרים דירה, כאשר בבעלותם דירה אחרת, שייתכן שאותה הם משכירים. יוצא אפוא ששיעור סך-כל בעלי הדירות בקרב הירושלמים גבוה יותר מה-60% המתגוררים בדירה בבעלותם, ועומד על 66% בירושלים, 61% בתל-אביב, ו-71% בחיפה.
כמובן שגם המתגוררים בדירה בבעלותם הם לעיתים בעלי דירה נוספת. כאלו הם 12% מהמתגוררים בדירה בבעלותם בירושלים, 15% בחיפה, ו-22% בתל-אביב.
שיעור הבעלות על דירה עולה, מן הסתם, עם הגיל. בקרב הצעירים בני 20--34 בירושלים, השיעור הוא 55% - גבוה מעט מהשיעור בחיפה (52%) וגבוה מהשיעור בתל-אביב (39%). השיעור עולה בהתמדה עם הגיל בשלוש הערים הגדולות, אך בירושלים הוא עולה לאט יותר, ומגיע בגילאי 65+ לשיעור של 79% - זהה לחיפה (79%) אך נמוך מתל-אביב (86%). ייתכן כי שינוי המגמה בין הערים קשור לקושי להגיע לדירה בירושלים, גם עבור מי שכיום נמצא בגיל מבוגר, כלומר קושי ששורר בעיר מזה שנים, אך לאור המחירים בתל-אביב, יש להניח כי התופעה קשורה גם לעזיבתם של צעירים את העיר כאשר הם מבקשים לרכוש דירה.

מקור הנתונים: סקר חברתי, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

יום ראשון, 31 באוגוסט 2014

מטרופולין ירושלים

יאיר אסף-שפירא

מטרופולין מוגדרת כתחום עירוני הכולל עיר ראשית, המהווה את גלעין המטרופולין, וישובים נוספים המקיימים איתה זיקות ברמות ובאופנים שונים. ככלל, בין הישובים השייכים למטרופולין לבין העיר הראשית ישנה תנועה - לצרכי עבודה, לימודים, תרבות, קניות, "סידורים" וכולי. עוצמת הקשר עם העיר הראשית היא שמגדירה האם ישוב כלשהו הנו חלק מהמטרופולין או לא, כאשר הקריטריון הבסיסי שנקבע הוא ש-20% מכלל המועסקים המתגוררים ביישוב, עובדים במרכזי התעסוקה שבמטרופולין. לאחרונה פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את ההגדרות החדשות למטרופולינים, כאשר נכללה בהגדרות אלו, לראשונה, גם מטרופולין ירושלים. בנוסף נכללו המטרופולינים: תל-אביב, חיפה ובאר-שבע. ההגדרות מתבססות על שיעור המועסקים בכל ישוב, העובדים במרכזי התעסוקה העיקריים במטרופולין. כ-75% מאוכלוסיית ישראל מתגוררת במרחבים המטרופוליניים הללו.
מטרופולין ירושלים, כפי שהוגדר, משתרע מבית-שמש במערב ועד הישוב מצפה יריחו במזרח, ומהיישובים עפרה וכוכב השחר בצפון, ועד לגוש עציון בדרום. בסך-הכל מונה המטרופולין 86 ישובים, ואוכלוסייתה עומדת על 1,164,000 תושבים (בסוף שנת 2013). מטרופולין ירושלים היא השנייה בגודלה, לאחר מטרופולין תל-אביב, המונה 3,642,000 תושבים. מטרופולינים חיפה ובאר שבע מונות 891,100, ו-354,900 תושבים, בהתאמה.
מבחינת היחס בין היקף אוכלוסיית הגלעין - העיר הראשית - לבין היקף האוכלוסייה בכלל המטרופולין (משקלה של העיר הראשית במטרופולין), ניתן ללמוד על אופיה של המטרופולין - הן מבחינה מרחבית - עד כמה היא מפוזרת או מכונסת, והן מבחינה כלכלית - מה משקלו של העורף המטרופוליני, ומה הפוטנציאל שלו לתרום לשגשוגה של העיר הראשית. 
יחס זה שונה מאוד בין המטרופולינים בישראל. בעוד שבתל-אביב מהווה אוכלוסיית העיר תל-אביב - יפו רק 11% מכלל המטרופולין, הרי שבירושלים מהווה אוכלוסיית העיר 71% מכלל המטרופולין. במטרופולינים חיפה ובאר שבע עומד משקלו שלן הגלעין בכלל המטרופולין על 31%, ו-56% בהתאמה. יוצא אפוא שבתל אביב משקל הגלעין במטרופולין הוא הנמוך ביותר - נתון המביע את המספר הגדול של תושבים המקיימים זיקות עם העיר, וקשור לשגשוגה הכלכלי והתרבותי של תל אביב - יפו. בירושלים השיעור הוא הגבוה ביותר, דבר המבטא את משקלו הקטן של העורף המטרופוליני, ומצביע על כך שירושלים מספקת שירותים ותעסוקה בעיקר לתושביה.

יום רביעי, 13 באוגוסט 2014

התושבים הפלסטינים בירושלים

 ליאור להרס

אירועי השבועות האחרונים במזרח ירושלים חשפו שוב את המציאות המורכבת והנפיצה הנוגעת למערכת היחסים בין יהודים וערבים בעיר ואת המתיחות בין מערב העיר ומזרחה. על רקע זה יש מקום להכיר את הנתונים הנוגעים לתושבים הפלסטינים בירושלים ולתמונת המצב הקיימת במזרח ירושלים.

על פי נתוני הלמ"ס בסוף שנת 2012 מנתה האוכלוסייה הפלסטינית בירושלים 300,200 תושבים המהווים 37% מתושבי ירושלים כולה (815,300 תושבים). חלקה של אוכלוסייה זו בעיר גדל מ-26% בשנת 1967, 28% בשנת 1980, ו-32% בשנת 2000. הרוב הגדול של האוכלוסייה הוא מוסלמי (96%) ומיעוטה (כ-4%) נוצרי. במזרח ירושלים – כלומר בשטח שסופח לעיר לאחר יוני 1967 – מתגוררים 297,900 תושבים פלסטינים המהווים 99% מכלל האוכלוסייה הפלסטינית בעיר ו- 60% מכלל התושבים במזרח ירושלים. כמו כן מתגוררים במזרח ירושלים 199,650 תושבים יהודים המהווים 40% מהתושבים בשטח זה. השכונות הערביות הגדולות ביותר במזרח ירושלים הן בית חנינא (34,800 תושבים), הרובע המוסלמי (29,100 תושבים) ראס אל-עמוד (24,100), א-טור (23,600), שועפאט (22,800), ג'בל מוכבר (21,900) וסילואן (19,100). 

התושבים הפלסטינים במזרח ירושלים נמצאים במעמד משפטי של תושב ישראל והם זכאים לביטוח לאומי וביטוח בריאות ממלכתי ולתנועה חופשית ברחבי ישראל. יחד עם זאת הם אינם אזרחים ולכן אין להם זכות להשתתף בבחירות לכנסת והם אינם נושאים דרכון ישראלי. כמו כן הם בעלי זיקה לרשות הפלסטינית – הם זכאים להשתתף בבחירות לפרלמנט הפלסטיני ובבתי הספר שלהם לומדים על פי תוכנית הלימודים הפלסטינית. 

האוכלוסייה הפלסטינית בירושלים מתאפיינת במבנה גילים צעיר, והגיל החציוני הוא 20.2 (לעומת 25.9 בקרב היהודים). שיעור הפריון הכולל (Total fertility rate) בקרב הנשים הפלסטיניות הוא 3.6 ילדים. בשנים האחרונות שיעור זה נמצא במגמת ירידה כאשר בשנת 2006 הוא עמד על 4.1. מעניין לציין כי שיעור הפריון הכולל בקרב הנשים היהודיות בירושלים (4.3) גבוה יותר, וזאת על רקע שיעור הפריון הכולל הגבוה בקרב הנשים החרדיות. 

שיעורי העוני בחברה הפלסטינית בירושלים גבוהים מאוד - 77% מהמשפחות נמצאות מתחת לקו העוני. זאת לעומת 21% מהמשפחות היהודיות בעיר. שיעור ההשתתפות של הפלסטינים בירושלים בכוח העבודה עומד על 67% בקרב הגברים, ועל 14% בקרב הנשים (זאת לעומת 52% ו-59% בקרב היהודים, בהתאמה). ענפי הכלכלה העיקריים בהם מועסקים הפלסטינים הם מסחר סטונאי, קמעונאי ותיקונים (21%), בינוי (13%), שירותי אירוח ואוכל (11%) וחינוך (11%).