יום ראשון, 22 במאי 2016

קצת על לידות שקטות

אראלה גנן      
מכון ירושלים לחקר ישראל  www.jiis.org.il

בשנת 2011 נולדו בישראל 166,296 תינוקות חיים, ושיעור הפריון הכולל, כלומר מספר ילדים ממוצע לאישה, עמד על 3.0. בירושלים מספר התינוקות החיים שנולדו עמד על 26,577, ושיעור הפריון עמד על 3.94, בעיקר עקב אחוזי הילודה הגבוהים במגזר הערבי והחרדי. 
כאשר מדברים על לידת תינוקות, נוהגים להזכיר פחות את המקרים העצובים והטראגיים של לידת מת. משרד הבריאות פרסם הנחיות המסייעות להורים במצבים אלו. בהנחיות אלו, קיימת הבחנה בין הפלה טבעית ללידת מת, אשר נקבעת כאשר מתקיים אחד משני הקריטריונים הבאים: נולד עובר מת במשקל 500 גרם ומעלה, או התרחשה לידה החל מהשבוע ה-22 להריון כאשר משקל העובר אינו ידוע. מקרים אלו נדירים סטטיסטית: בישראל, מתוך 167,188 לידות בשנת 2011, "רק" 892 תינוקות נולדו ללא רוח חיים, כלומר 0.53%, או במילים אחרות, שיעור לידות המת עומד על 5.3 מתוך 1000 לידות.
במחוז ירושלים 139 תינוקות נולדו מתים, 0.52%, שיעור של 5.2, ואילו בעיר ירושלים עצמה שיעור לידות המת עומד על 5.1 מתוך 1000 עם 113 מיתות. בתל אביב השיעור הוא 5.5, ואילו באשדוד ובחיפה מדובר על 6.1 ו-6.9 לידות מת בהתאמה.

מה לגבי הפסקות הריון? הפסקת הריון יזומה (הפלה), מבוצעת באופן חוקי בישראל רק באישורן של ועדות להפסקת הריון. שיעור הפניות לוועדות אלו בישראל עמד על 10.3 ל-1000 נשים בשנת 2011 (השיעור מחושב עבור נשים בגיל הפריון, 15-49). במחוז ירושלים ובעיר ירושלים שיעור הפניות הוא הנמוך ביותר בארץ (5.7 פניות ברמת המחוז, ו-4.8 פניות בלבד ברמת העיר). פניות להפסקת הריון מאושרות במקרים שונים, ביניהם הריונות בהם גיל האישה הוא פחות מגיל הנישואין (עד 17), הריונות בהם האישה איננה נשואה או שההיריון הוא לא מנישואין. עם זאת, נשים נשואות שנכנסו להריון לא רצוי, ממולכדות על ידי החוק. בשנת 2012, 43.7% מהנשים שפנו לועדה להפסקת הריון היו נשואות, כאשר הפניה לוועדה מתרחשת לרב בחודש השני להריון (בגיל עובר ממוצע של 8.2 שבועות). עם זאת, הוועדה להפסקות הריון נוטה לאשר את הפניות אשר מגיעות אליה- 98.8% מהפניות אושרו ב-2012. עוד מתברר שיש פער בין מספר ההפלות המאושרות על ידי הוועדה, לבין מספר ההפלות המתקיימות בפועל. (בשנת 2010, מתוך 21,363 פניות, אושרו 20,809 ובוצעו 19,531). 



מקורות:

יום חמישי, 19 במאי 2016

תחצ בערים הגדולות

יאיר אסף-שפירא
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

בעיר גדולה, תחבורה ציבורית (תח"צ) טובה היא מרכיב קריטי, המאפשר, בנוסף לניידות, גם פיתוח כלכלי, חיי חברה, מסחר ותרבות, ועוד. בבואנו לבחון את איכות התח"צ בעיר, בפנינו שתי אפשרויות: בדיקת צד ההיצע ובדיקת צד הביקוש. הפעם נתבונן בצד הביקוש.
בסקר החברתי הנערך מדי שנה על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נשאלים המשתתפים האם הם משתמשים בתח"צ, ומה רמת שביעות הרצון שלהם ממנה. בשנים 2013-14 (ערכנו ממוצע להקטנת השגיאות) ענו 69% מתוך תושבי ישראל בני 20 ומעלה, שהם משתמשים בתח"צ. אחוז זה נראה גבוה ביחס למדינה בה האוכלוסייה מפוזרת, ואין רשת מפותחת של תח"צ, אך ניכר כי הוא במגמת ירידה. בשנים 2005-06 ענו 73% שהם משתמשים בתח"צ, כלומר שישנה ירידה של 3 נקודות אחוז בשמונה השנים האחרונות בשיעור המשתמשים.
ניתן היה לצפות כי בערים הגדולות שיעור המשתמשים יהיה גבוה. הדבר נכון לגבי ירושלים, חיפה, אשדוד ופתח-תקווה (בהן שיעור המשתמשים הוא 84%, 79%, 78%, ו-71% בהתאמה), ואינו נכון לגבי ראשון-לציון ותל-אביב – יפו (63% ו-65% בהתאמה). ניכר שבירושלים השיעור גבוה במיוחד (כאמור, 84%, או 390,000 משתמשים מתוך 464,000 בני 20+), וניתן להניח שהגורמים לכך כוללים בין השאר את היותה של ירושלים עיר גדולה מאוד בשטחה, שחלק משכונותיה אינן במרחק הליכה ממרכזי פעילות; בנוסף לאוכלוסייה גדולה של צעירים; לאוכלוסייה גדולה החיה בתנאים של מעמד חברתי-כלכלי נמוך; ולרשת תחבורה ציבורית מפותחת ביחס לערים בישראל.
ייתכן כי הרפורמות בירושלים ובחיפה, ובמיוחד פתיחת הרכבת הקלה, הן שגרמו לכך שמבין הערים הגדולות רק שתי הערים הללו נמצאות במגמת עלייה בשיעור המשתמשים בתח"צ. בחיפה נרשמה בשמונה השנים האחרונות עלייה של 4 נקודות אחוז, ובירושלים עלייה של נקודת אחוז אחת. ביתר הערים הגדולות נרשמה ירידה של 1-4 נקודות אחוז בשיעור השימוש בתח"צ.
ומה לגבי שביעות הרצון משירותי התחבורה הציבורית? ריבוי המשתמשים בתח"צ בירושלים אינו קשור, כפי הנראה, לשביעות רצון. רק 45% ממשתמשי התח"צ בעיר ציינו שהם מרוצים או מרוצים מאוד מהשירות, לעומת 58% בישראל, ו-67%-75% ביתר הערים הגדולות. שיעור שביעות הרצון הנמוך, יחד עם שיעור שימוש גבוה במיוחד, מראה כי יש בעיר קהל משתמשים גדול "שבוי", כלומר משתמש בתח"צ בגלל ההכרח.
גם המגמה לאורך שנים איננה של שיפור, ומאז 2005-06 (טרם פתיחת הרכבת הקלה) נרשמה בירושלים,  ירידה של 10 נקודות אחוז בשיעור שביעות הרצון. ירידה בשיעור שביעות הרצון נרשמה גם ביתר הערים הגדולות למעט אשדוד, וגם בישראל כולה.
מצד שני, כשמדברים על ירושלים חשוב לזכור כי הרכבת הקלה עודנה בשלביה הראשוניים, קווים נוספים נבנים והקו הקיים בדרך להתארכות ולכן אולי יש פתח לאופטימיות בנוגע לעתיד חווית השימוש בתח"צ בעיר.

יום שלישי, 17 במאי 2016

מה כל כך מיוחד בפסטיבל ישראל?

רות אברהם
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

ב-11 באפריל 2016 נחשפה התכנית האמנותית של פסטיבל ישראל ה-55 והחלה מכירת הכרטיסים. פסטיבל ישראל החל את דרכו בשנת 1961 כפסטיבל למוזיקה קלאסית ועם השנים הפך לרב תחומי. נכון להיום הוא מארח מופעי מחול, תיאטרון, מוזיקה ואמנות פלסטית. הפסטיבל מתפרס על פני חודש רווי באירועים המתחיל בסוף מאי. האתר הרשמי של הפסטיבל מתאר את מטרתו כך: "להעשיר את נוף התרבות בירושלים ובארץ, לעודד קשרי תרבות בינלאומיים ולקדם שיח אמנותי".
עד שנות ה-80, הפסטיבל שהתקיים בעיקר מתמיכה ממסדית, היה אחד מהבולטים בישראל והווה יבואן מרכזי של יצירה בינלאומית. ביולי 1983, מתארת מאי פז, בעיתון "דבר" מצב בו גורמים שונים, ממסדיים ופרטיים, החלו לייבא מופעים מחו"ל שנערכו לאורך כל השנה: "עיקר הקושי [של פסטיבל ישראל] - ואולי הברכה מנקודת ראותו של קהל צרכני התרבות – הוא בכך שמתקיים בארץ בעצם פסטיבל לא רשמי, ללא חסות של אירגונים ממלכתיים, במשך כל ימות השנה". לעומת פסטיבל ישראל, מופעים אלו התבססו בעיקר על הכנסות עצמיות: חסויות מסחריות ומכירת כרטיסים. 
על פי דו"ח "פסטיבלים בישראל 2011" של מרכז המידע והמחקר של מנהל התרבות, פסטיבל ישראל היה הארוך ביותר בישראל: 27 ימים. הוא אירח בשנה זו 66 הפקות והיה הפסטיבל השני בגודלו מבחינת כמות ההפקות המשתתפות ומספר המופעים הישראלים שהופקו במיוחד עבורו. בשנה זו, עמד מספר המבקרים בתשלום על 28.6 אלף, והיה שני לפסטיבל המחולות בכרמיאל אותו פקדו מעל 53 אלף מבקרים בתשלום. בחינה של תכניות הפסטיבל משנת 2007 והילך מעלה כי הפקות בינלאומיות מהוות בממוצע כ-55% מהמופעים המתארחים בפסטיבל. היקף ההרצות שלהן עומד על 35-70% מתוך כלל ההרצות במהלך הפסטיבל (ראו איור). בשנה האחרונה (2015) עמד היקף ההפקות הבינלאומיות על 59% שהוו 69% מההרצות. הדו"חות הכספיים של 7 השנים האחרונות מצביעים כי ההכנסות העצמיות עומדות בממוצע על כשליש מתוך תקציבו, מספר הכרטיסים שנמכרים נע סביב 40 אלף. שנת 2014 הייתה שנה יוצאת דופן ובה נמכרו כ-59,000 כרטיסים. 
לסיכום, מזה יותר מ30 שנים, פסטיבל ישראל אינו השחקן הבלעדי בזירת ייבוא התרבות הבינלאומית לישראל. כתוצאה מכך, על מנת להמשיך ולהצדיק את קיומו ותיקצובו הוא מחויב לעמוד לא רק בספי איכות גבוהים ברמה המקומית וברמה הבינלאומית, אלא גם בהיקף פעילות משמעותי ויוצא דופן.