יום חמישי, 27 באוגוסט 2015

זמן נסיעה לעבודה

עומר יניב

בוקר. סיימתם לשתות קפה ושלחתם את הילדים לבית הספר. הגיע הזמן לצאת לעבודה. אבל -אם אתם גרים בירושלים, ההגעה לעבודה יכולה להיות סיפור לא פשוט: האם מקום העבודה שלכם נמצא במרחק הליכה או רכיבה על אופניים ממקום המגורים שלכם, או שמא נדרש מכם להגיע ליעדכם ברכב או תחבורה ציבורית?

בסקר החברתי שנערך על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ב-2013, כ-61% מבין תושבי ירושלים העידו שהם חשים שדרכם למקום העבודה אינה נוחה. אחת הסיבות המרכזיות לכך, היא האחוז הגבוה של תושבי ירושלים להם אין רכב, העומד על 46% (לעומת 33% בכל ישראל). לכן, תושבים רבים בעיר תלויים בהסעות מטעם מקום העבודה, בנסיעות משותפות למקום העבודה או בתחבורה ציבורית. אחוז תושבי ירושלים להם לוקח מעל לחצי שעת נסיעה על מנת להגיע למקום העבודה עומד על 45%, אחוז גבוה בצורה משמעותית מזה הארצי, אשר עומד על 33%. לשם השוואה, אחוז תושבי תל אביב וחיפה עבורם הגעה למקום העבודה לוקחת מעל לחצי שעת נסיעה, עומד על 25% ו-28% בהתאמה. נתונים אלו מושפעים מיעילות מערכות התחבורה בערים השונות בשעות העומס של הבוקר, אך יכולים גם להצביע על חשיבות הקרבה למקום העבודה בבחירת מקום המגורים, או על מחסור במקומות עבודה בקרבת הערים. 

לפי מפקד האוכלוסין שנערך על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנת 2008, כ-51% מתושבי ירושלים מגיעים אל מקום העבודה ברכב פרטי (לעומת 54% מתושבי תל אביב, ו-58% מתושבי חיפה), 34% בתחבורה ציבורית או בהסעה מאורגנת מטעם מקום העבודה (לעומת 28% מתושבי תל אביב, ו-27% מתושבי חיפה) ורק כ-13% מגיעים באופניים או בהליכה ברגל (בדומה לתושבי תל אביב, ולעומת כ-10% מתושבי חיפה). נתון נוסף מן המפקד, מורה כי המרחק הממוצע למקום העבודה עבור תושבי מחוז ירושלים קצר יותר מאשר הממוצע הארצי (11.4 ק"מ לעומת 13.6 ק"מ בהתאמה). מכיוון שתושבי ירושלים עושים שימוש רב יותר באמצעי תחבורה ציבורית, ניתן בהחלט להצביע על קשר בין זמן ההגעה הארוך לעבודה בירושלים, החוצה את מחצית השעה כאמור, לשימוש הרב שעושים תושבי העיר במערכת התחבורה הציבורית בעיר. 

מכון ירושלים לחקר ישראל מבצע בימים אלו עבודה עבור תכנית אב לתחבורה ירושלים, בה מבוצעות תחזיות לאוכלוסיה וביקוש נסיעות לשנת 2040. בעתיד נוכל להציג ממצאים בנושא זה. בינתיים, למתעניינים, נתקלנו באתר זירת ההתייעצות של הרשות הארצית לתחבורה ציבורית, שקוראת לכולנו לעזור לה לבנות תכנית אסטרטגית לתחבורה ציבורית בישראל.



מקורות הנתונים:
מפקד האוכלוסין 2008, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
הסקר החברתי 2013, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.


(ויש גם את שבוס שמפעילים תח"צ כזו בפועל)

יום שני, 20 ביולי 2015

עירוניות חרדית

יועד שחר

בעולם המערבי הולכות וגוברות הקריאות לציפוף ערים, כלומר לשכן יותר אוכלוסייה על כל תא שטח. צפיפות עשויה להיות דבר מבורך: עבור אילו שאין בבעלותם רכב פרטי, למשל, צפיפות גבוהה היא פתרון ולא חסרון מכיוון שחלק גדול ממוקדי העניין נמצאים במרחק הליכה. הצפיפות מעצימה את המפגשים האנושיים והאינטראקציות החווייתיות.

ניתן לצפות שבאזורים קרובים למרכז העיר צפיפות האוכלוסייה תהיה גבוהה יותר, שכן במרכז העיר מתרחשת הפעילות הכלכלית, התרבותית והחברתית של העיר. בבחינת הנתונים הנחה זו שרירה וקיימת: ממוצע הצפיפות בשכונות שמרחקן ממרכז העיר בירושלים אינו עולה על ק"מ אחד הוא כ-19,000 נפשות לקמ"ר, בעוד שבשכונות שנמצאות במרחק 1-2 ק"מ ממנו הצפיפות הממוצעת היא כ-17,000 נפשות לקמ"ר. במרחק 2 ק"מ ויותר הצפיפות הממוצעת יורדת לכ-11,500 נפשות לקמ"ר.

אולם, מהנתונים עולה שעבור מגזרים מסוימים הזיקה למרכז (כלומר, צפיפות אוכלוסין גבוהה בשכונות שקרובות למרכז), משמעותית יותר: השכונות החרדיות שקרובות למרכז צפופות יותר ביחס לשכונות החרדיות שאינן קרובות למרכז. זאת בשונה מהשכונות בהן מתגוררת אוכלוסייה כללית. השכונות הכלליות שקרובות למרכז אינן צפופות יותר באופן מובהק מהשכונות הכלליות שאינן קרובות למרכז.

קווי המגמה בתרשים המצורף מבטאים את השינוי בצפיפות לפי המרחק ממרכז העיר, עבור כל מגזר. ניתן לראות את הזיקה למרכז העיר עבור החרדים, שמתבטאת בצפיפות, וכן עבור האוכלוסיה הערבית. אולם עבור האוכלוסיה הכללית קו המגמה מקביל לציר האופקי, כלומר שאין זיקה משמעותית למגורים בסמיכות למרכז העיר. 
עבור החרדים יתרונות רבים במגורים במרכז העיר – שם נמצאים מרבית המוסדות החרדיים ומרבית בתי העסק. המגורים במרכז העיר לאוכלוסיה שמרביתה אינה מחזיקה ברכב פרטי מאפשרים גם נגישות רגלית למוקדי העניין. הנחות אלו נכונות גם עבור האוכלוסיה הערבית. לגבי האוכלוסיה הכללית, ניתן לשער שאפשרויות הנגישות האחרות שקיימות עבורה, מחליפות את הצורך בקרבה למרכז, ולכן השכונות הקרובות למרכז אינן צפופות באופן משמעותי מהאחרות. בהקשר זה, אורח החיים החרדי תואם מגמות מודרניות של ציפוף והעלאת האינטנסיביות במרכזי הערים. 

יום ראשון, 12 ביולי 2015

הבחירות בירושלים

ליאור להרס

הבחירות מאחורינו וכעת ניתן לנתח את תוצאות הבחירות בירושלים, בהשוואה לתוצאות הארציות ולמערכות בחירות קודמות. 
בבחירות לכנסת ה-20 (2015) הצביעו בירושלים 67% מבעלי זכות ההצבעה – שיעור גבוה יותר מבחירות 2013 (65%) ובבחירות 2009 (65%) אך נמוך משיעור ההצבעה ברמה הארצית (72%). המפלגה שזכתה במספר הקולות הגבוה ביותר בירושלים היתה הליכוד, שזכתה ב-24% - שיעור דומה לתוצאות הארציות (23%). שיעור התמיכה במפלגות החרדיות היה גבוה יותר מהשיעור הארצי – 21% ליהדות התורה (לעומת 5% ברמה הארצית) ו-12% לש"ס (לעומת 6%). לעומת זאת שיעור ההצבעה למפלגות המרכז והשמאל היה נמוך יותר – 10% למחנה הציוני (לעומת 19% ברמה הארצית) ו-4% ליש עתיד (לעומת 9%). שיעור ההצבעה לרשימה המשותפת עמד רק על 1% לעומת 11% ברמה הארצית, כאשר יש לציין כי התושבים הערבים במזרח ירושלים לא מוכרים כאזרחי ישראל ואין להם זכות הצבעה לכנסת. שיעור ההצבעה ל"בית היהודי" (8%) היה גבוה במעט מהשיעור הארצי (7%), שיעור מצביעי מרצ (4%) היה זהה לארצי ושיעורי התמיכה בכולנו ובישראל ביתנו היו נמוכים מהשיעור הארצי (כולנו – 5% לעומת 8%, ישראל ביתנו – 2% לעומת 5%). 

בהשוואה למערכת הבחירות לכנסת ה-19 (2013) ניתן לראות כי הליכוד הגדיל את כוחו בעיר (24% לעומת 21% ל"ליכוד ביתנו", שכלל גם את ישראל ביתנו) והמחנה הציוני התחזק במעט (10% לעומת 9% שקיבלו מפלגת העבודה והתנועה בבחירות הקודמות). לעומת זאת יהדות התורה נחלשה מעט (21% לעומת 22%) וירידה חלה בקרב המצביעים לש"ס (12% לעומת 16%), הבית היהודי (8% לעומת 12%) ויש עתיד (4% לעומת 7%), וזאת בדומה למגמת הירידה שחלה בהצבעה למפלגות אלו ברמה הארצית. את הירידה בתמיכה בש"ס בירושלים בבחירות האחרונות ניתן להסביר בין השאר על רקע שיעור הצבעה גבוה באופן יחסי למפלגת "יחד" של אלי ישי – 7% בירושלים לעומת שיעור של 3% ברמה הארצית. מפלגת מרצ שמרה על כוחה בעיר - 4% בשתי מערכות הבחירות.