‏הצגת רשומות עם תוויות תמותה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות תמותה. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 11 בינואר 2009

העיר במספרים: איבדו נפשם לדעת

ד"ר מאיה חושן

בשנים 2004-2000 נרשמו בישראל 19,570 ניסיונות התאבדות, 2,000 מהם (10%) הסתיימו במוות. שיעור ניסיונות ההתאבדות בקרב נשים גבוה מזה שבקרב גברים, אך שיעור ה"הצלחות" של ההתאבדות – ניסיונות התאבדות שמסתיימים במוות – גבוה יותר בקרב גברים. בשנים 2004-2000 עמד שיעור ההתאבדויות שהסתיימו במוות על 16% בקרב גברים ו-4% בקרב נשים.
בשנת 2007 עמד שיעור ניסיונות ההתאבדות בקרב גברים על 62 (לכל 100,000 גברים) לעומת 91 בקרב נשים (לכל 100,000 נשים). מסוף שנות ה-90 ועד 2007 שיעור ניסיונות ההתאבדות בקרב הגברים יציב ועומד על כ-60 (ל-100,000) בעוד בקרב הנשים חלה עלייה מ-76 בשנת 1999 ל-91 בשנת 2007.
בקרב בני 24-15 היוותה ההתאבדות 5% מכלל מקרי האובדנות - 1% בקרב הבנות לעומת 11% בקרב הבנים. הנתונים מצביעים על כך שקיימת מגמה ברורה של עלייה באחוז ההתאבדויות מכלל האובדנות עם העלייה בגיל. בשנים 2004-2000 עמד אחוז זה בישראל על 2% בגילאי 17-15, 8% בגילאי 44-25, 16% בגילאי 64-45 והגיע לשיא של 26% בגילאי 75 ומעלה.
בהשוואה בינלאומית מתאפיינת ישראל בשיעור התאבדויות נמוך. בשנת 2005 עמד שיעור ההתאבדויות בקרב גברים בישראל על 11 (ל-100,000 גברים) לעומת 18 בממוצע במדינות האיחוד האירופי, 24 בצ'כיה, 26 בפינלנד ו-56 ברוסיה. מדינות בהן נרשם שיעור התאבדויות נמוך יותר מבישראל הן יוון (5), איטליה (9) ובריטניה (10). שיעור ההתאבדויות בקרב נשים בישראל עמד על 3 (לכל 100,000 נשים), לעומת 5 בממוצע במדינות האיחוד האירופי, 8 בשבדיה, ו-10 בפינלנד. ביוון עמד השיעור על 1 .
שיעור ההתאבדויות בקרב בני 15 ומעלה (ביישובים שאוכלוסייתם מונה למעלה מ-35,000 תושבים) הנמוך ביותר נמדד בירושלים ובבני ברק - 5. בתל אביב נמדד השיעור הגבוה ביותר - 14. בחיפה, בת ים, רעננה באר שבע ועפולה עמד השיעור על 11, בחולון, רמלה, ראשון לציון ואשדוד - 9.

שיעור התאבדויות של בני 15 ומעלה (לכל 100,000 נפש), 2004-1998


מקור: משרד הבריאות, תחום מידע, אובדנות בישראל, 2008.

יום ראשון, 13 בינואר 2008

"עיר החיים"


ד"ר מאיה חושן
יוני 2006

בשנת 2006 היו 66% מתושבי ירושלים יהודים (ואחרים שאינם ערבים), ו– 34% ערבים. בקרב התינוקות שנולדו בשנת זו היוו היהודים 62%, ואילו מבין הנפטרים בירושלים היה חלקם של ה יהודים 79%.

בעת איחוד העיר היה שיעור התמותה של הערבים גבוה מזה של היהודים. בקרב האוכלוסייה הערבית בירושלים ירד שיעור התמותה בהתמדה ובקצב מהיר מ – 9.0 פטירות לאלף נפש בשנת 1967 ל – 2.9 לאלף ב – 2005. בקרב האוכלוסייה היהודית ירד שיעור התמותה מ- 7.0 פטירות לאלף נפש בשנת 1967 ל –5.3 פטירות לכל אלף נפש בשנת 2005, הכיצד?

מאז נתונה האוכלוסייה במזרח-ירושלים לשלטון ישראל, שופרו באופן ניכר תנאי התברואה ושירותי הבריאות והרפואה המונעת הניתנים לתושבים. שירותים אלה מסופקים ברמה דומה לכל תושבי ירושלים, היהודים והערבים. כתוצאה מכך חלה ירידה חדה בשיעורי תמותת התינוקות בקרב האוכלוסייה הערבית, שהיוו גורם מרכזי בשיעורי התמותה הגבוהים שאפיינו את האוכלוסייה הערבית, וכמו כן חלה גם ירידה משמעותית בתמותה בקרב קבוצות-גיל אחרות. למרות ששיעור תמותת התינוקות עדיין גבוה בקרב הערבים לעומת בקרב היהודים (6.3 פטירות לכל 1000 לידות חי של ערבים בירושלים ו- 3.8 בקרב היהודים), שיעור התמותה הכללי של הערבים נמוך מזה של היהודים. ההסבר לכך נעוץ בהבדלים במבנה הגילים של שתי האוכלוסיות. האוכלוסייה היהודית מבוגרת יותר מן הערבית (אחוז המבוגרים והקשישים בה גבוה יותר), והיות ושיעור ההישרדות (הסיכוי שלא למוּת) גבוה יותר בקרב צעירים, הרי שבהינתן רמת שירותי בריאות כללית ורפואה מונעת דומים, הרי ששיעורי התמותה בקרב אוכלוסייה מבוגרת גבוהים יותר מאלה של אוכלוסייה צעירה. זהו גם ההסבר לכך ששיעורי התמותה בקרב האוכלוסייה הערבית בירושלים נמוכים מאלה של האוכלוסייה היהודית.

שיעורי פטירה

מקורות: נתוני מכון ירושלים לחקר ישראל והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.