יום ראשון, 13 בינואר 2008

"עיר החיים"


ד"ר מאיה חושן
יוני 2006

בשנת 2006 היו 66% מתושבי ירושלים יהודים (ואחרים שאינם ערבים), ו– 34% ערבים. בקרב התינוקות שנולדו בשנת זו היוו היהודים 62%, ואילו מבין הנפטרים בירושלים היה חלקם של ה יהודים 79%.

בעת איחוד העיר היה שיעור התמותה של הערבים גבוה מזה של היהודים. בקרב האוכלוסייה הערבית בירושלים ירד שיעור התמותה בהתמדה ובקצב מהיר מ – 9.0 פטירות לאלף נפש בשנת 1967 ל – 2.9 לאלף ב – 2005. בקרב האוכלוסייה היהודית ירד שיעור התמותה מ- 7.0 פטירות לאלף נפש בשנת 1967 ל –5.3 פטירות לכל אלף נפש בשנת 2005, הכיצד?

מאז נתונה האוכלוסייה במזרח-ירושלים לשלטון ישראל, שופרו באופן ניכר תנאי התברואה ושירותי הבריאות והרפואה המונעת הניתנים לתושבים. שירותים אלה מסופקים ברמה דומה לכל תושבי ירושלים, היהודים והערבים. כתוצאה מכך חלה ירידה חדה בשיעורי תמותת התינוקות בקרב האוכלוסייה הערבית, שהיוו גורם מרכזי בשיעורי התמותה הגבוהים שאפיינו את האוכלוסייה הערבית, וכמו כן חלה גם ירידה משמעותית בתמותה בקרב קבוצות-גיל אחרות. למרות ששיעור תמותת התינוקות עדיין גבוה בקרב הערבים לעומת בקרב היהודים (6.3 פטירות לכל 1000 לידות חי של ערבים בירושלים ו- 3.8 בקרב היהודים), שיעור התמותה הכללי של הערבים נמוך מזה של היהודים. ההסבר לכך נעוץ בהבדלים במבנה הגילים של שתי האוכלוסיות. האוכלוסייה היהודית מבוגרת יותר מן הערבית (אחוז המבוגרים והקשישים בה גבוה יותר), והיות ושיעור ההישרדות (הסיכוי שלא למוּת) גבוה יותר בקרב צעירים, הרי שבהינתן רמת שירותי בריאות כללית ורפואה מונעת דומים, הרי ששיעורי התמותה בקרב אוכלוסייה מבוגרת גבוהים יותר מאלה של אוכלוסייה צעירה. זהו גם ההסבר לכך ששיעורי התמותה בקרב האוכלוסייה הערבית בירושלים נמוכים מאלה של האוכלוסייה היהודית.

שיעורי פטירה

מקורות: נתוני מכון ירושלים לחקר ישראל והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה