יום ראשון, 13 בינואר 2008

הגירת צעירים

יאיר אסף-שפירא
ספטמבר 2007

אנשים המעתיקים את מקום מגוריהם, המכונים בשפה סטטיסטית "מהגרים", עושים זאת לרוב בסמוך לשלבים משמעותיים בחיים: חתונה, לידה, או כניסת הילדים לכיתה א'. גם בקרב המהגרים אל ירושלים וממנה, קבוצת הגיל הדומיננטית היא צעירים בגילים 20-34. הקבוצה השנייה בגודלה היא קבוצת הילדים בני 0-4 (הנתונים מתייחסים לשנת 2005).
מאפייני המהגרים דומים בין מקום למקום, אך ניתן להבחין בשונוּת בין המהגרים אל ירושלים לבין המהגרים ממנה. בקרב המהגרים אל ירושלים, בני 20-34 מהווים 53%, ובקרב העוזבים את העיר הם מהווים 47%. בקרב הילדים המצב הפוך, ושיעור הילדים בני 0-4 בקרב העוזבים (16%) גבוה משיעורם בקרב המהגרים אל העיר (12%). הסבר אפשרי הוא עזיבה של משפחות עם ילדים בשלב בחיים שבו המשפחה גדלה ועמה עולה צריכת השטח ועולה מחיר הדיור.

נראה כי העזיבה של צעירים מאזורים חרדיים עולה על זו של צעירים מאזורים המאוכלסים ביהודים "כלליים" - לא-חרדים. בעוד ש-8% מבני 20-34 באזורים החרדיים בחרו בשנת 2005 להעתיק את מגוריהם מחוץ לעיר, בחרו באפשרות זו רק 7% מהצעירים באזורים ה-"כלליים" . בקרב בני 0-14 הייתה המגמה הפוכה, ושיעור הילדים העוזבים מאזורים חרדיים (2%) נפל מזה שבאזורים ה-"כלליים" (4%). ייתכן שעובדה זו נובעת מדפוס הגירה שונה: הזוגות הצעירים החרדים בוחרים את מקום מגוריהם לפני הולדת הילדים, בשונה מהאוכלוסייה ה-"כללית", שעושה זאת לאחר הולדת הילד הראשון או השני.

הגיל החציוני – שחצי מהקבוצה צעירה ממנו וחצי ממנה מבוגרת ממנו, עמד בקרב המהגרים אל ירושלים על 25, כך גם בקרב העוזבים את העיר.

המהגרים מירושלים בשנת 2005, כשיעור מהאוכלוסייה בתחילת השנה


מקורות: עיבודים לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

תגובה 1:

  1. אין ספק שילדים הם סיבה עיקרית ל"הגירה" של תושבים לערים אחרות. לרוב זה נובע משיקולים של קרבה להורים, על מנת שיעזרו או מטעמי רצון במסגרות לימודים איכותיות יותר ובתקופה האחרונה הדבר נובע גם משיקולים כלכליים.
    אני אישיתי עברתי לגור לידי אימי בצפון בעיקר משיקולים כלכליים. לאחר ששון הבן שלי נולד, ואחרי שרכשנו את כל המוצרי תינוקות שצריך, גילינו שהבעיה האמתית שאין עם מי להשאיר את התינוק בזמן שאנחנו עובדים, ובעידן הנוכחי שני ההורים חייבים לפרנס אם רוצים להצליח לחיות.

    השבמחק