יום ראשון, 28 בדצמבר 2008

בגרות במבחן

ד"ר מאיה חושן

נתוני בחינות הבגרות לשנת הלימודים תשס"ז שהתפרסמו לאחרונה מצביעים על כך ששיעור הזכאים לתעודת בגרות בישראל, מקרב הלומדים בכיתות יב', עמד על 60% במגזר העברי ו-44% במגזר הערבי.
בחינוך העברי היה שיעור הזכאות לתעודת בגרות הגבוה ביותר בבתי הספר הממלכתיים-דתיים - 64%, מעט נמוך יותר בבתי הספר הממלכתיים - 62%, והנמוך ביותר בבתי הספר העצמאיים (בעיקר חרדים) - 22%. שיעור הזכאות לתעודת בגרות בקרב הבנות - 61%, היה גבוה מזה של הבנים - 51%.
דו"ח בנק ישראל לשנת 2007 מציין שבהשוואה בינלאומית הישגי התלמידים הישראלים במבחנים הבינלאומיים נמוכים, והפער בהישגים בין תלמידים ממעמד חברתי-כלכלי נמוך לבין תלמידים ממעמד חברתי-כלכלי גבוה הוא מהגדולים במדינות המפותחות.
בשנת תשס"ז למדו בחינוך העברי בירושלים 4,979 תלמידים (תושבי העיר) בכיתה יב' (בבתי ספר המגישים לבחינות הבגרות ונמצאים בפיקוח משרד החינוך) - 85% מהם ניגשו לבחינות הבגרות. 54% מקרב הלומדים ביב' היו זכאים לתעודת בגרות, לאחר מועד חורף תשס"ח. באותה שנה למדו בבתי ספר בפיקוח משרד החינוך בחינוך הערבי בירושלים 365 תלמידים בכיתה יב', – 74% מהם ניגשו לבחינות הבגרות. 19% מקרב הלומדים ביב' היו זכאים לתעודת בגרות. יש לציין שמרבית התלמידים הערבים ניגשים לבחינות הבגרות הפלסטיניות (תווג'יהי) ולכן הם אינם נכללים בנתוני משרד החינוך.
במשרד החינוך מדורגת ירושלים בקבוצת מדרג טיפוח בינונית. ככלל קיים קשר ישר בין דרגת הטיפוח לבין שיעור הזכאות לתעודת בגרות - בשנת תשס"ז שיעור הזכאים לתעודת בגרות (מהלומדים ביב' הגרים ברשות) עמד על 64% בקבוצת מדרג הטיפוח הגבוהה, 57% בקבוצת מדרג הטיפוח הבינונית – ו-51% בקבוצת מדרג הטיפוח הנמוכה. בישובי מטרופולין ירושלים נמדד שיעור הזכאות לתעודת בגרות הגבוה ביותר במודיעין-מכבים-רעות (76%) ובמדרג יורד במבשרת ציון (75%), מועצה אזורית מטה בנימין (69%), מועצה אזורית גוש עציון (64%), מעלה אדומים (62%), מועצה אזורית מטה יהודה (60%), גבעת זאב (59%) ובית שמש (50%).

שיעור הזכאות לבגרות בישובי מטרופולין ירושלים



מקור: משרד החינוך, נתוני בגרות תשס"ז, אוגוסט 2008, ירושלים.
מקור: בנק ישראל, דין וחשבון 2007, עמ' 314.

יום שני, 22 בדצמבר 2008

דימוי ירושלים בעיניי סטודנטים

נעמי סולומון

הרבה דעות וקלישאות על העיר ירושלים נשמעו בשבועות ובחודשים האחרונים סביב הבחירות לרשויות המקומיות. פרויקט המשותף לרשות לפיתוח ירושלים, למכון ירושלים לחקר ישראל ולמוסדות האקדמיים המובילים בעיר, ערך בחודשים האחרונים מחקר מקיף בקרב אלפי סטודנטים בארץ, על מנת לבחון את גורמי המשיכה והדחייה לירושלים וממנה. זיהוי גורמים אלו עשוי לסייע בבניית כלים ובגיבוש מדיניות אשר תסייע להפוך את ירושלים לעיר מושכת יותר בעיני ציבור הסטודנטים בארץ.
הסטודנטים התבקשו לענות על שאלון בו, בין היתר, הופיעה רשימה ארוכה של תכונות המאפיינות ערים בארץ. הסטודנטים התבקשו לציין מהן חמש התכונות שבעיניהם מאפיינות מאוד את ירושלים ומהן חמש התכונות שמאוד לא מאפיינות אותה. באופן כללי הראה המחקר כי לסטודנטים שגרים או עובדים בעיר יש דעה יותר חיובית על העיר מאשר לשאר הסטודנטים. כך למשל, 56% מהסטודנטים אשר גרים בעיר חושבים כי ירושלים היא עיר יפה (לעומת 53% מהסטודנטים ביתר הארץ), 19% מהמשיבים הירושלמים חושבים שהעיר שלווה (לעומת 12%), ו-27% מהסטודנטים הירושלמים סבורים שהיא עיר משפחתית (לעומת 4% מהלא ירושלמים). כמו כן רק 29% חושבים שזו עיר חרדית (לעומת 36%) ורק 2% חושבים שירושלים היא רחוקה (לעומת 14%). עם זאת, 36% מהסטודנטים הירושלמיים חושבים כי העיר אינה נקייה (לעומת 22% בקרב אלו שאינם ירושלמים) ו-30% מהירושלמים סבורים כי היא אינה ירוקה (לעומת 23%). כמו כן 24% מהמשיבים הירושלמיים ציינו כי ירושלים היא עיר יקרה לעומת 16% בלבד משאר המשיבים. הסטודנטים אשר אינם מתגוררים בעיר תופסים אותה כיותר רב-תרבותית, רוחנית, בינלאומית ותרבותית מאשר חבריהם המתגוררים בעיר.

מקור: עיר.אקדמיה, מכון ירושלים לחקר ירושלים.

גמר בנייה למגורים בירושלים

ד"ר מאיה חושן

בעת הזאת, לאחר שבחרנו את ראש העירייה ואת מועצת העיר, הגיע הזמן לבחור לגור בעיר ירושלים.
בנייה למגורים היא תנאי בסיסי (אך לא היחידי) לבחירה בעיר. ובכן, מה התחדש בירושלים בתחום הבנייה בשנים האחרונות? בסוף שנת 2007 היו בירושלים 187,500 דירות למגורים. בשנה זו הסתיימה בעיר בנייתן של 1,762 דירות בלבד, שהיוו 6% מכלל הדירות שבנייתן הסתיימה בישראל (בעוד שאוכלוסיית ירושלים היוותה 10% מאוכלוסיית ישראל). לשם השוואה בתל-אביב-יפו הסתיימה בנייתן של 1,570 דירות (6%) ובחיפה 595 דירות (2%). במטרופולין ירושלים הסתיימה בנייתן של למעלה מ-2,000 דירות, מהן 999 במודיעין, 423 בביתר עילית (ישוב חרדי), 298 במעלה אדומים, 275 במודיעין עילית (ישוב חרדי) , 159 בבית שמש ו-60 במבשרת ציון.

שנת 2007 הייתה שנת שפל מבחינת גמר בנייה למגורים בירושלים. משנת 1965 ועד היום היו רק חמש שנים בהן מספר הדירות שבנייתן הסתיימה היה נמוך יותר. 1973 הייתה שנת שיא, בה הסתיימה בנייתן של 5,150 דירות. יש לציין שבתחילת שנות ה-70 הסתיימה בנייתן של דירות רבות ב"שכונות החדשות" - מעלות דפנה, הגבעה הצרפתית, רמת אשכול וסנהדריה מורחבת – שנבנו באזורים שנוספו לעיר לאחר מלחמת ששת הימים.

אולם, השאלה אינה רק כמה דירות נבנו אלא גם היכן. בשנת 2007 מספר הדירות הגדול ביותר שבנייתן הסתיימה היה בהר חומה - 425 דירות, ולאחריה בסדר יורד בבית הכרם - 183 דירות, בתלפיות מזרח - 159 דירות, ובבית וגן, רמת שרת ורמת דניה – 126 דירות. בשכונות הערביות מספר הדירות הגדול ביותר שבנייתן הסתיימה היה בבית חנינא – 134 דירות, בשכונות דרום העיר – ג'בל מוכבר, ערב א-סווחרה, בית צפאפה ושרפת – 113, ובסילוואן וראס אל-עמוד – 65 דירות. בסך הכל הסתיימה בשנה זו בנייתן של 1,271 דירות (72%) בשכונות יהודיות ו-467 דירות (27%) בשכונות הערביות (מיקומן של 24 דירות נוספות לא ידוע).

דירות שבנייתן הסתיימה בירושלים



מקורות:
הבינוי בישראל 2007, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
שנתון סטטיסטי לירושלים, לשנים המתאימות, בהוצאת עיריית ירושלים ומכון ירושלים לחקר ישראל.

איפה בונים?

יאיר אסף-שפירא

בשנת 2007 הסתכמו כלל התחלות הבנייה בירושלים ב-2,200 דירות למגורים, בשטח כולל של 350,400 מטר רבוע (מ"ר).
בכל שכונה תנאים שונים ואפשרויות פיתוח שונות, ולכן פריסתן של התחלות הבנייה בשכונות השונות איננה אחידה. בחלק מהשכונות הוחל בבנייתן של דירות רבות, בעוד שבשכונות אחרות לא הוחל בבניית דירות חדשות כלל.
כמו בשנים האחרונות, גם בשנת 2007 הייתה שכונת הר-חומה השכונה בעלת התחלות הבנייה הרבות ביותר. בשכונה זו הוחל בבנייתן של 460 דירות, בשטח כולל של 55,700 מ"ר. התחלות בנייה בהיקף גדול נרשמו גם בבית-הכרם - קריית-משה, שם החלה בנייתן של 335 דירות בשטח כולל של 27,700 מ"ר, ובשכונת בית וגן (כולל רמת-שרת ורמת-דניה), בה הוחל בבניית 316 דירות בשטח כולל של 50,300 מ"ר, .

בדיקת התחלות הבנייה בשכונה כלשהי, ביחס לשטח הבנוי הקיים, מאפשרת לאמוד את עוצמת השינוי העובר על שכונה זו. שכן בניית אותו מספר יחידות דיור חדשות תחולל בשכונה קטנה שינוי גדול יותר מאשר בשכונה גדולה. הנתונים מצביעים על כך שהשינוי הגדול ביותר מבחינת בנייה חדשה, מתחולל בשכונת הר-חומה, בה מגיע שטח הדירות שהוחל בבנייתן בשנת 2007, לכדי 32% (כשליש) משטח הדירות הקיימות בשכונה. קל להבין זאת, שכן שכונת הר חומה נמצאת עדיין בבנייה מאסיבית. שכונות נוספות, בהן שטח התחלות הבנייה עולה על 5% משטח הבינוי הקיים הן טלביה (15%), גבעת-שאול (10%), בית וגן (9%), גוננים - סן-סימון (8%), ושערי-חסד - נחלאות (6%).

התחלות בנייה למגורים בשנת 2007, כאחוז מהשטח הבנוי למגורים בסוף 2006
מקורות הנתונים:
הבינוי בישראל 2007, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
נתוני ארנונה מעיריית ירושלים 2006

יום חמישי, 18 בדצמבר 2008

גשם, רד כבר גשם

מיכל קורח


שנת 2007/08 הוכרזה כשנת בצורת, בשל כמות הגשם המעטה שירדה. יש לקוות שהחורף הנוכחי יהיה גשום יותר. מנתונים שהתפרסמו על ידי השירות המטאורולוגי עולה שאוקטובר 2008 היה אחד מחודשי אוקטובר היותר גשומים ב-60 השנים האחרונות. פרק הגשם המשמעותי היה ב-29-22 לחודש.

אולם הגשם שירד התאפיין בשונות אזורית גדולה. בצפון הארץ ובמישור החוף נמדדו 80-40 מ"מ גשם, כמויות שהן פי 3-1.5 מהממוצע הרב שנתי לחודש זה. יישובים בהם נמדדו כמויות גשם גדולות יחסית הם: נווה יער – 102 מ"מ, בהשוואה לממוצע רב שנתי של 23 מ"מ בחודש אוקטובר, מצפה חרשים – 60 מ"מ, בהשוואה ל- 38 מ"מ בממוצע רב שנתי לחודש אוקטובר. כמות גשם חריגה במיוחד נמדדה באוניברסיטת חיפה – 88 מ"מ גשם, ביממה אחת, ב-22.10, בפרק זמן של שעה אחת בלבד (20:00-19:00). זוהי הכמות השעתית הגבוהה ביותר שנמדדה אי פעם בישראל.

בירושלים נמדדו 33 מ"מ גשם באוקטובר, בעוד הממוצע הרב שנתי לחודש זה הוא 18 מ"מ. הממוצע הרב שנתי בירושלים הוא 554 מ"מ. בשני אזורים במחוז ירושלים נמדדו כמויות גשם גדולות – בבית ג'מאל (מנזר סמוך לבית שמש) – 66 מ"מ במשך החודש, בעוד הממוצע הרב שנתי לחודש זה הוא 20 מ"מ. בקיבוץ נתיב הל"ה נמדדו 32 מ"מ ביממה אחת, ב-25.10.
אזור נוסף בו נמדדה כמות גשם חריגה בחודש אוקטובר הוא סדום - 26 מ"מ גשם, בעוד הממוצע הרב שנתי בחודש זה הוא 2 מ"מ בלבד.






מקור: השירות המטאורולוגי.

רכבת הרים

איתן בלואר


בשנת 1892 הגיעה הרכבת הראשונה מיפו לירושלים. תוואי הרכבת עבר במעלה נחל שורק ונחל רפאים והנסיעה ארכה 4 שעות, לעומת יומיים עד אז (בעגלות וברגל) . עד שנת 1967 היתה הרכבת אמצעי התחבורה הנוח והמהיר ביותר לירושלים. לאחר מלחמת ששת הימים נפתח בכביש ירושלים-תל-אביב (כביש ארצי מס' 1) הקטע שבין שער הגיא לבן-שמן. פתיחת קטע זה בתחילת שנות ה-70 קיצרה משמעותית את משך הנסיעה לעיר (מ-90 דקות ל-50 דקות) .
פתיחת הקטע החדש בכביש מס' 1, יחד עם העליה במספר כלי הרכב (פרטיים וציבוריים) במהלך שנות ה-70, גרמו לירידה במספר הנוסעים ברכבת לירושלים וממנה. בשנת 1972/73 סך כל הנוסעים (נכנסים ויוצאים מירושלים) ברכבת היה 574,850 נוסעים, כעבור עשור (1984/85) מספרם ירד ל- 94,600 ול-73,300 נוסעים בשנת 1997. עקב מיעוט בנוסעים והידרדרות מצב המסילה, הוחלט בשנת 1998 להפסיק את תנועת הרכבות לירושלים וממנה.
בתחילת שנות ה-2000 שודרג תוואי המסילה הקיים לאורך נחל שורק. זמן הנסיעה בקו המשודרג ארוך יחסית לנסיעה בכביש ועומד על 80 דקות. בשנת 2006 נסעו ברכבת 659,000 נוסעים, ומספרם ירד ל-412,600 בשנת 2007.
בימים אלו עמלים על הקמת תוואי רכבת נוסף לירושלים. קו זה יעבור בנתב"ג ובמודיעין בואכה ירושלים. משך זמן הנסיעה הצפוי בקו זה הוא 28 דקות ובכך יסייע לצמצום גודש התנועה בכניסה לירושלים ולתל אביב. אולם, הקמת קו זה מעוררת חילוקי דעות רבים, בשל עלותו הגבוהה ובשל הפגיעה סביבתית שעלולה להיגרם לגן לאומי הרי יהודה. לאחרונה הודיע המשרד להגנת הסביבה כי הוא מתכוון להתנגד לפרויקט בתוואי זה.


מקורות:
נתוני רכבת ישראל, 2007
אילן סלומון, השקעות ציבוריות בגשרים, באספלט ובמסילות ברזל בירושלים, 40 שנה לירושלים, בעריכת אורה אחימאיר ויעקוב בר סימן טוב, מכון ירושלים לחקר ישראל (בדפוס).

התחלות בנייה קטנות

יאיר אסף-שפירא

אוקטובר 2008

התחלות הבנייה הן מדד מקובל לעוצמת הפיתוח של יישוב, ולכיווני הפיתוח שלו בשנים הקרובות. בשנת 2007 החלה בירושלים בנייתם של מבנים בשטח כולל של 422,200 מטר רבוע (מ"ר). עיקר הבנייה (83%) היא למגורים, בשטח כולל של 350,400 מ"ר, ומיעוטה לשימושים אחרים: בנייני ציבור (11%), הארחה, מסחר ושרותים עסקיים (3%), ותעשייה (3%).
לשם השוואה, בשנת 2007 החלה בתל-אביב - יפו בנייה בשטח של 534,200 מ"ר, ובחיפה בשטח של 66,600 מ"ר. היישובים בהם החלה בנייה בהיקף של מעל 200,000 מ"ר היו תל-אביב - יפו, ירושלים, נתניה, אשדוד, ראשון-לציון, ופתח תקווה.
התחלות הבנייה למגורים בירושלים היו של דירות בגדלים שונים, אך עיקרן היה דירות בגודל 4-5 חדרים. 76% (1,670 דירות) מהתחלות הבנייה למגורים בעיר היו של דירות בגודל זה. דירות של 4-5 חדרים מתאימות לרוב למשפחות, אך ישנם מי שמחפשים דירות קטנות יותר. מסתבר שלאלו קשה יותר למצוא את מבוקשם בירושלים. התחלות בנייה של דירות קטנות, בנות 1-2 חדרים, היוו בירושלים רק 6% (134 דירות). ברוב הישובים הגדולים, בני 10,000 תושבים ומעלה, שסביב העיר - מבשרת-ציון, מעלה-אדומים, וביתר עילית, לא היו כלל התחלות בנייה של דירות קטנות. ייתכן כי מי שמחפש דירה חדשה קטנה בסביבות ירושלים יוכל למצוא אותה בגבעת-זאב, בה 30% מהתחלות הבנייה למגורים (43 יחידות) היו של דירות בנות 1-2 חדרים.
התחלות הבנייה של דירות קטנות היוו חלק גבוה מסך-כל התחלות הבנייה בישובים: רמת-גן (36% מכלל התחלות הבנייה למגורים), תל-אביב - יפו (15%), בני-ברק (15%), וכאמור גבעת זאב (30%).

התחלות בנייה בירושלים ובתל-אביב - יפו, לפי מספר חדרים בדירה, 2007

מקור: הבינוי בישראל 2007, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

חבורת הזבל

מיכל קורח


הפסולת היא תוצר בלתי נמנע של החברה האנושית המודרנית. הגידול הדמוגרפי, העלייה ברמת החיים וברמת הצריכה, יחד עם שינוי בהרגלי הצריכה - למשל שימוש תכוף באריזות ובמוצרים חד פעמיים – גרם לעלייה בכמות הפסולת המיוצרת בישראל.
קצב גידול כמות הפסולת בישראל (5% בשנה) גבוה מקצב גידול האוכלוסייה (2% בשנה). פירושו של דבר שמדי שנה גדלה הן האוכלוסייה, והן כמות הפסולת הממוצעת שמייצר כל תושב.
מסקר שבחן את הרכב הפסולת המוצקה בשנת 2005 עולה שפלסטיק (45%), נייר וקרטון (28%) מהווים את עיקר נפח הפסולת.

טיפול לא נכון בפסולת עלול לגרום בראש ובראשונה לזיהום מאגרי המים והקרקע (בשל חילחול חלק ממרכיבי הפסולת לקרקע ולמי התהום), למפגעים נופיים קשים, למפגעי ריח ולזיהום אוויר.

בשנת 2007 יוצרו בישראל כ-6.9 מיליון טון פסולת עירונית ותעשייתית. כמות הפסולת היומית הממוצעת לנפש עמדה על 1.6 ק"ג (שהם 577 ק"ג לנפש לשנה). כמות הפסולת היומית הממוצעת לנפש בירושלים - 1.3 ק"ג - נמוכה במקצת מזו שבישראל (1.6 ק"ג), ובחיפה (1.8 ק"ג) ונמוכה באופן משמעותי מבתל-אביב - 2.5 ק"ג.
כמות הפסולת הממוצעת ליום לנפש בירושלים היתה 1.3 בשנת 2000 ונותרה דומה בשנת 2007. בתל אביב חלה בשנים אלו ירידה ניכרת מ-3.3 ק"ג ל-2.5 ק"ג, בעוד שבחיפה חלה עלייה קלה מ-1.6 ק"ג ל-1.8 ק"ג.

מבין העיריות נמדדה כמות הפסולת היומית הממוצעת לנפש הגבוהה ביותר באילת (3.2) ובטבריה (2.8). יש לשער שכמות הפסולת הגבוהה יחסית לנפש, נובעת, בין היתר, מהימצאותם של בתי מלון רבים ואוכלוסייה קטנה יחסית בערים אלו.
ככלל במועצות האזוריות כמות הפסולת היומית לנפש גבוהה - ברמת נגב, בקעת בית שאן, עמק הירדן והגליל העליון עמדה כמות הפסולת היומית הממוצעת לנפש על כ-4 ק"ג. כמות הפסולת הגבוהה נובעת מהיקף גדול של שטחים חקלאיים ואזורי תעשיה – המייצרים פסולת רבה - ביחס להיקף האוכלוסייה.

כמות הפסולת היומית הממוצעת לנפש, ביישובים נבחרים, 2007




מקור: האגף לטיפול בפסולת מוצקה, המשרד להגנת הסביבה.

נוצרים בירושלים

אביאל ילינק

האוכלוסייה הנוצרית בירושלים מונה היום כ-15,000 נפש ומהווה 2% מאוכלוסיית העיר. בשנת 1946 היה מספרם של הנוצרים בעיר 31,000 נפש והם היוו כ-19% מאוכלוסייתה. אך מאז חלה ירידה במספרם, זאת בעיקר בעקבות המלחמות בין ישראל למדינות ערב והסכסוך הישראלי-פלסטיני שהביא רבים מהם להגר לחו"ל. בנוסף, החברה הנוצרית בישראל מתאפיינת בשיעור פריון (מספר הלידות הממוצע לאישה) נמוך בהשוואה לאוכלוסייה היהודית והמוסלמית. שיעור הפריון בחברה הנוצרית עומד על 2.14 לעומת שיעור פריון של 2.75 באוכלוסייה היהודית ושיעור פריון של 4 בקרב האוכלוסייה המוסלמית.
האוכלוסייה הנוצרית בארץ מורכבת משתי קבוצות עיקריות: נוצרים ערבים ונוצרים לא ערבים. קבוצת הנוצרים הלא ערבים מורכבת מנזירים, סגל כמורה ועובדי מנהלה שמוצאם מחו"ל, עולים יוצאי חבר המדינות (בעיקר קרובי משפחה של יהודים מחבר המדינות) ועובדים זרים אשר קיבלו מעמד של תושב. בירושלים הקבוצה הדומיננטית בקרב הנוצרים היא הנוצרים הערבים. קבוצה זו מונה כ-12,500 נפש ומהווה כ-83% מהנוצרים בעיר לעומת קבוצת הנוצרים הלא ערבים המונה כ-2,600 נפש ומהווה כ-17% מהנוצרים בעיר.
כ-44% מהנוצרים בירושלים מתגוררים בתוך תחומי העיר העתיקה שם הם מונים כ-6,500 נפש, מהם כ-4,000 מתרכזים ברובע הנוצרי וכ- 2,500 ברבעים המוסלמי והארמני. מוקד גדול נוסף של מגורים של נוצרים בירושלים היא שכונת בית חנינא שבה מתגוררת כ-15% מאוכלוסיית הנוצרים בעיר (2,300 נפש). ריכוזים קטנים יותר של אוכלוסייה נוצרית הם שועפט (כ-5% מהאוכלוסייה הנוצרית בעיר), בית צפאפה (4%), א-טור (3.5%) ובאב-א-זהארה (כ-3%). כ-26% מהאוכלוסייה הנוצרית מפוזרת בשאר שכונות העיר. אחד המאפיינים של האוכלוסייה הערבית הנוצרית בירושלים הוא גילה המבוגר יחסית, המתבטא בגיל חציוני (הגיל שחצי מהאוכלוסייה צעירה ממנו וחצי מבוגרת ממנו), הגבוה באופן משמעותי ביחס לשאר קבוצות האוכלוסייה בעיר. הגיל החציוני של הערבים הנוצרים בירושלים הוא 34 לעומת האוכלוסייה המוסלמית שגילה החציוני הוא 19 והאוכלוסייה היהודית שגילה החציוני הוא 25.

נוצרים בשכונות ירושלים



מקורות:
בן אריה, י., "ירושלים בתקופת המנדט – העשייה והמורשת", בתוך יהושע בן אריה (עורך), ירושלים בתקופת המנדט, משכנות שאננים, יד יצחק בן צבי, ירושלים, 2003.
שנתון סטטיסטי לישראל מס' 58, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2007.
נתוני מכון ירושלים לחקר ישראל

מפתח לתעסוקה (חלק ב')

מיכל קורח

כפי שנכתב בעבר, פועלת בירושלים מאז נובמבר 2006 תכנית "מפתח - מרכזי פיתוח תעסוקת חרדים" שמטרתה לסייע לדורשי עבודה במגזר החרדי להשתלב במעגל העבודה. מאז הפעלת התכנית בירושלים (בנובמבר 2006) ועד היום פנו אליה כ-2,720 איש, 64% מהם הגיעו לראיונות.
בקרב המרואיינים היו 1,300 נשים (75%) ו-430 גברים (25%). לאחר הראיון ובהתאם לצורך קיבלו הפונים ייעוץ אישי, הכוונה, סיוע בכתיבת קורות חיים ומידע לגבי מקומות עבודה. מקרב הפונים שקיבלו שרות במרכז, 586 איש הושמו בעבודה (השמות ישירות ועקיפות) – שיעור ההשמה עמד על 33% – 35% בקרב הנשים ו-28% בקרב הגברים.
התכנית מלווה במחקר הערכה המבוצע על ידי משרד התמ"ת, וניתן ללמוד ממנו, בין היתר, על מאפייני הפונים לתוכנית. נתוני המחקר מצביעים על כך שניכרים הבדלים בין מאפייני הנשים ומאפייני הגברים שקיבלו שירות במרכז.
בקרב הנשים ניכר ביקוש רב לצאת לעבודה בגילאים הצעירים, בעוד בקרב הגברים הביקוש הוא בגילים המבוגרים יותר - 70% מהנשים הן בנות 29-18, לעומת 35% מהגברים. לעומת זאת 65% מהגברים הם בני 30+ לעומת 30% מהנשים. הסיבה להבדלים אלו נעוצה בכך שבחברה החרדית, לאחר הנישואים, על פי רב, הנשים יוצאות לעבוד ואחראיות לפרנסת המשפחה, בעוד שהגברים מקדישים את מרבית זמנם ללימודים בכולל. בגילאים המבוגרים יותר ניכר ביקוש רב יותר בקרב הגברים לצאת לעבודה, ככל הנראה בשל העלייה במספר הילדים והצורך לסייע בפרנסת המשפחה.
הבדל נוסף קיים בהשכלה הכללית (השכלה שאינה תורנית ומכוונת לשוק העבודה) - 80% מהנשים הן בעלות השכלה על-תיכונית או מקצועית, לעומת 38% בלבד מהגברים. עם זאת מרבית הגברים הם בעלי השכלה תורנית, ו-98% מהם למדו או עדיין לומדים לימודים תורניים.

מרואיינים בתכנית מפתח בירושלים לפי מגדר וגיל

מקורות:נתונים שהתקבלו מ"מפתח".
חגית סופר-פורמן, מרכזי פיתוח תעסוקת חרדים, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה.

יום חמישי, 6 בנובמבר 2008

(כמעט) כל מה שרצית לדעת על הבחירות המוניציפליות

הבחירות הקרבות לראשות עיריית ירושלים הן מקור בלתי נדלה לחילוקי דעות, וויכוחים אידאולוגיים - והרבה סימני שאלה.
עבור כל מי שרוצה לדעת יותר לקראת היום הגדול, ריכזנו עבורכם מבחר טורים המביאים חתכים ונקודות מבט שונות על הבחירות והבוחרים בירושלים מאז ועד היום

יום חמישי, 30 באוקטובר 2008

יומן פעילות לחודשים ספטמבר-אוקטובר

חזון לירושלים, אסטרטגיות להתמודדות עם עוני, מדדים לקיימות, תכניות במימון האיחוד האירופאי, גינות קהילתיות ועוד פרסומים, כנסים ומחקרים בהכנה בדיווח הדו-חודשי על פעילות המכון.

ליומן הפעילות המלא באתר המכון

יום רביעי, 29 באוקטובר 2008

ספר חדש - 40 שנה בירושלים

שאלת ירושלים חובקת עולם . היא חובקת דתות , תרבויות ועמים . ירושלים היא עיר רבת -רבדים , וממדיה השונים קשורים זה בזה ויוצרים עיר ייחודית ומיוחדת . יש בה מזיגה של חיי יומיום עם חיי נצח , חיים של ערכים והיסטוריה עם להט פוליטי עכשווי . לרגע ירושלים היא עיר של מערכות ביוב ותחבורה ושל אוכלוסייה המבקשת לחיות בשלווה , ולרגע היא לב ליבו של מאבק דמים סוער . לרגע היא עיר שכל בעיותיה גשמיות וכספיות , ולרגע היא עיר קודש נשגבת - הכול לפי המתבונן ונקודת -מבטו . יש מי שיעדיפו לחיות בעולם רב -ממדי בעל משמעות דתית , פוליטית וסמלית , ויש מי שיירתעו מן ההתמודדות עם המשמעויות הסמליות הכבדות ויעדיפו לחיות בהווה הפשוטוהגלוי . למורכבותה של ירושלים ולמגוון רבדיה , מיתוסף גם ההרכב המיוחד והסבוך של אוכלוסייתה : יהודים וערבים , חילונים , דתיים וחרדים , חסידים וליטאים , נוצרים ומוסלמים - כולם גרים בה אלה בצד אלה ויוצרים פסיפס של שכונות , עדות ואורחות -חיים שאין דומה לו בעולם . השאלה היא : לאן צועדת ירושלים ולאן וכיצד "מצעידים " אותה ? המענה לשאלה זו תלויבמידה רבה גם בהרכב האוכלוסייה החיה בעיר . בהקשר זה , גודל האוכלוסייה ומאפייניה , והיחס הכמותי בין קבוצות האוכלוסייה השונות בעיר , נתפסים כולם כגורמים המשמעותיים ביותר לחיי היומיום העכשוויים של העיר .

הספר: "40 שנה בירושלים" בהוצאת מכון ירושלים לחקר ישראל, יצא לאור בסוף נובמבר.

יום ראשון, 21 בספטמבר 2008

ירושלים FAQ


מה בעצם אנשים רוצים לדעת על ירושלים?
ריכזנו עבורכם את השאלות המרכזיות שאנו נשאלים שוב ושוב במסגרת העבודה במכון. השאלות הן בנושאים שונים הקשורים לירושלים החל מדמוגרפיה ועד לתרבות ופוליטיקה, כאשר לכל שאלה מצורפת תשובה אשר כוללת מאמרים, סטטיסטיקות, גרפים, או כל חומר אחר רלוונטי אחר.

יום שלישי, 16 בספטמבר 2008

האם ירושלים באמת מתחרדת?


כתבה מאת רונית נחום-לוי שהתפרסמה בעיתון הארץ בתאריך 12.9, מנסה להתחקות אחרי התהליכים הדמוגרפיים בירושלים, ולבדוק האם קיים תהליך התחרדות מואץ בעיר כפי שטוענים רבים. האומדנים הסטטיסטיים- אותם מספק מכון ירושלים לחקר ישראל, מראים כי המאזן הדמוגרפי בעיר השתנה בצורה מתונה ביותר בשנים האחרונות, ותופעת העזיבה של העיר מאפיינת חילונים וחרדים כאחד. עם זאת, תהליכי התחרדות של שכונות ספציפיות עדיין מתרחשים.


יום שלישי, 2 בספטמבר 2008

פרסום חדש: אסטרטגיות קהילתיות להתמודדות עם עוני בירושלים

מאת: ד"ר רוני סטריאר

הקדמה
ירושלים היא עיר של ניגודים . לצד עושרה התרבותי , עומקה הרוחני , יופייה שובה הלב וחשיבותה הפוליטית והאסטרטגית ירושלים היא עיר מוכּת עוני . בירת ישראל היא עיר בה חיות קהילות עניות , וקווי חלוקת העוני חופפים את גבולותיה הקהילתיים .כל החפץ לחסנה , חייב להתחיל בהעלאת רמת -חייהם של תושביה העניים . לשם כך זקוקה ירושלים לאסטרטגיה קהילתית שתפיח תקווה בקהילותיה העניות . יחד עם זאת ייאמר מראש : אסטרטגיה כזו אינה תחליף למדיניות חברתית עירונית ולאומית לצמצום העוני בירושלים . זאת מכיוון שאין לנתק את עונייה של העיר מן ההקשר הרחב של התפתחות האי -שוויון החברתי בישראל . מאידך -גיסא , מדיניות חברתית שתתעלם מאופייה הקהילתי של העיר , תתקשה להשיג את יעדיה . מסמך זה מציע קווים מנחים לפיתוח אסטרטגיה קהילתית להתמודדות עם עוני בעיית העוני היא בעיה מורכבת ורבת -ממדים . פתרונה מחייב היערכות בתחומי התעסוקה , החינוך , הדיור והרווחה . היערכות כזו כרוכה בהקצאת משאבים רבים .נכונותן של ממשלת ישראל ועיריית ירושלים להקצות משאבים לצמצום ממדי העוני בעיר , היא החלטה פוליטית . רק התארגנות אקטיבית של קבוצות אזרחים עניים ובעלי -בריתן ) עמותות , אנשי -מקצוע , אנשי -אקדמיה (עשויה להשפיע על בניית סדר -יום פוליטי עירוני ולאומי חדש ואלטרנטיבי. נייר -עמדה זה מושתת על ספרות מחקרית רלוונטית , על שיחות עם מנהלי -שירותים ואנשי -מקצוע בשדה ועל ניסיון רב -שנים של עבודה עם קהילות עניות בעיר . זהו מאמץ נוסף של מכון ירושלים לחקר ישראל לקדם את הדיון הציבורי בבעיות העוני של ירושלים .

ד"ר רוני סטריאר , מרצה בבית הספר לעבודה סוציאלית , בפקולטה למדעי הרווחה והבריאות , אוניברסיטת חיפה . יועץ בכיר לארגוני -רווחה בפיתוח שירותים ייחודיים. מחקריו מתרכזים בעוני , הדרה חברתית , אי -שוויון חברתי על רקע הבדלי תרבות ומִגדר ,ולימודי -קהילה .

לחץ לפרסום המלא באתר מכון ירושלים

יום שני, 1 בספטמבר 2008

שימור ופיתוח באגן החזותי של העיר העתיקה

מצגת מאת מלכה גרינברג, ממשרד אדריכלים טרנר, העוסקבת מאפייני האוכלוסייה במרחב האגן החזותי וסיכום הבעיות של תושביו
ההרצאה ניתנה במסגרת כנס במכון ירושלים שעסק בנושאי שימור ופיתוח באגן החזותי
לתכנית הכנס ולמצגות נוספות הכנסו לאתר המכון


Kidron river
View SlideShare presentation or Upload your own. (tags: bedouin development)

יום שישי, 22 באוגוסט 2008

לשנה הבאה בירושלים

ד"ר מאיה חושן

כשהוקמה מדינת-ישראל, ירושלים הוכרזה כבירתה והוחל ביישום מדיניות לאומית של הגדלת האוכלוסייה בירושלים. במסגרת מדיניות זו הופנו לירושלים גלי-עלייה בידי גורמים ממשלתיים. מרבית העולים באותה תקופה הגיעו חסרי-כול והוכוונו ליישובים על-פי יעדים לאומיים, ולאו דווקא על פי העדפותיהם שלהם. לקראת סוף שנות ה-60 מרבית העולים הגיעו מארצות הרווחה, הם היו בעלי משאבים כלכליים ולכן בחרו בעצמם את מקום-מגוריהם וכמעט שלא היו נתונים להכוונה ממשלתית ממוסדת.

תפנית חדה במגמת העלייה הסתמנה עם בואו של גל העלייה הגדול מחבר המדינות, שהחל בספטמבר 1989. אלו הגיעו אמנם חסרי משאבים כלכליים, אך קבלו סל קליטה ממדינת ישראל ולכן בחרו עצמאית את מקום מגוריהם לפי העדפותיהם ויכולותיהם. רק שיעור נמוך מהעולים מחבר המדינות בחר להתגורר בירושלים, בעיקר בשל מחירי הדיור הגבוהים ואופי התעסוקה – שירות ציבורי שמתבסס רבות על שימוש בשפה העברית שאינה שגורה בפיהם של עולים חדשים.

בהשוואה לשנות ה-90, חלה בשנים האחרונות עלייה ניכרת בשיעור העולים הבוחרים להשתקע בירושלים (מכלל העולים לישראל), אלא שמספרם האבסולוטי קטן. שינוי זה נובע בעיקר מן העלייה בחלקם היחסי של העולים המבוססים כלכלית. ניתן לשער שבממשם עלייה, בוחרים העולים בירושלים האטרקטיבית עבורם כבירת ישראל וכמרכז הרוחני והדתי של העם היהודי. הריכוז הגדול בירושלים של וותיקים שעלו מארצות הרווחה מקל על הקליטה בעיר של העולים החדשים, משום שלרבים מהם יש קרובים או חברים שגרים בעיר והם מסייעים להם בתקופת הקליטה הקשה.

בשנים 2000-2006 בחרו להשתקע בירושלים 19,200 עולים חדשים (לא כולל אזרחים ישראלים חוזרים). העולים לירושלים היוו 9% מהעולים לישראל, לעומת 6% שבחרו בחיפה ו- 5% שבחרו בתל אביב יפו. בשנים 2000-2006, כ-5,400 מהעולים לירושלים עלו ממדינות חבר העמים, 4,561 מארה"ב, 3,300 מצרפת, 1,041 מבריטניה, 688 מארגנטינה, 468 מקנדה, 292מאיראן וכל השאר מכל כנפי עולם.

עולים, לפי ארצות מוצא בשנים 2000 – 2006

מקורות:
משה ליסק, "ירושלים כראי של החברה הישראלית", בתוך: ירושלים החצויה 1948 – 1967, אבי בראלי (עורך), יד יצחק בן-צבי, ירושלים, (1994) עמ' 16- 22;
נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

יום רביעי, 20 באוגוסט 2008

Just The Facts

מכון ירושלים לחקר ישראל מפרסם טור דו שבועי חדש בעיתון המקומי של Jerusalem Post בשם In Jerusalem
הטור יעסוק בנתונים ועובדות סטטיסטיות מעניינות הקשורות לאספקטים שונים של החיים בירושלים.
לחצו רשימת הטורים (באנגלית) באתר המכון

The Jerusalem Institute for Israel Studies has begun publishing a new biweekly column in the local newspaper of the "Jerusalem Post" called "In Jerusalem". The column presents interesting statistical facts regarding different aspects of life in Jerusalem
Click for the columns in the JIIS site

יום שלישי, 19 באוגוסט 2008

יומן פעילות יולי 2008

כנס לדיון במסמך "ישראל 2028 – חזון ואסטרטגיה כלכלית-חברתית בעולם גלובלי", טור דו שבועי המתחיל להתפרסם בג'רוזלם פוסט, העלאת אודיו של הרצאות במכון ירושלים, ונתונים חדשים מהשנתון הסטטיסטי שעדיין לא יצא לאור - כל זאת ועוד ביומן הפעילות האחרון של מכון ירושלים לחקר ישראל.

יום שישי, 15 באוגוסט 2008

תושבי חוץ ומחירי הנדלן בעיר

אביאל ילינק

בשנה החולפת המשיכו מחירי הדירות והקרקעות בירושלים לעלות, והגיעו לממדים שלא נראו עדיין בבירה. עלייה זו ניכרת בעיקר בשכונות העיר הפנימית שבהן נרשמו עליות מחירים שנעו סביב 10% ואף יותר בנכסים מיוחדים, וזאת לאחר עליות של כ-20% בשנתיים שלפני כן.

באופן כללי, מרבית הבנייה החדשה היוקרתית למגורים בירושלים פונה לתושבי חוץ. קניית דירות על ידי תושבי חוץ היא תופעה ותיקה, אך היא נמצאת בנסיקה בשנים האחרונות. על פי אחת ההערכות כ-14% מהדירות שנמכרו במרכז העיר בשנת 2006 נרכשו על ידי תושבים זרים. מצב זה חריף יותר בשכונות העיר הפנימית: נחלאות, רחביה, טלביה, קטמון הישנה, המושבה הגרמנית, ורוממה, שבהן מעל 20% מהדירות שנמכרו בשנה האחרונה, נרכשו על ידי תושבי חוץ.

פעילותם של תושבי החוץ בתחום הנדל"ן היא לא תופעה ירושלמית אלא כלל ארצית. בשנת 2006 רכשו תושבי חוץ 4,932 דירות בישראל שהן 6% מכל העסקאות לרכישת דירה שנעשו באותה שנה. למרות זאת, ירושלים מהווה מוקד ראשי לתופעה זו כאשר 30% מהעסקאות הללו נעשו בירושלים (1,480 תושבי חוץ רכשו בשנה זו דירה בעיר). לא ידוע אמנם כמה מתושבי החוץ החליטו לעלות לארץ, אך חלקם באים לארץ לתקופות קצרות בקיץ ובחגים ודירתם נותרת ריקה במהלך שאר חודשי השנה. תושבי החוץ מעדיפים את השכונות היקרות יותר בעיר והם גורמים לעלייה משמעותית במחירי הדירות. דירה שרכשו בירושלים תושבי חוץ בשנת 2006 עלתה 1.6 מיליון שקל בממוצע, בעוד דירה שרכשו ישראלים בירושלים באותה שנה עלתה בממוצע 751 אלף שקל בלבד.

דווקא בחודשים האחרונים ניכרת האטה בתופעה זו ואנשי נדל"ן בעיר מספרים על ירידה במספר תושבי החוץ שקונים דירות בעיר. אלה מייחסים את הירידה בהיקף המכירות להיחלשות הדולר מול השקל, למשבר המשכנתאות בארה"ב ולזעזוע בשווקים העולמיים המקשה עליהם כיום לרכוש דירות בעיר כבעבר.

מקורות:
בסוק מוטי, "זרים רכשו ב-2006 כ-5,000 דירות ב-1.3 מיליון שקל בממוצע", הארץ, 1.11.07
לוירר יונתן, נתונים על דירות רפאים בירושלים, הוכן לכנס "למי הזכות לירושלים", משכנות שאננים, דצמבר 2007.
מירובסקי, אריק, "ירושלים – זרם תושבי החוץ נחלש", אתר האינטרנט The Marker, 17.4.08.
ראיון עם ממלא מקום מנכ"ל הרשות לפיתוח ירושלים, אסף ויטמן, 20.3.08
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, סקר מחירי דירות, מתוך אתר משרד הבינוי והשיכון

יום שני, 11 באוגוסט 2008

החרדים רוצים ללמוד

מאת ד"ר דן קאופמן

פורסם בעיתון הארץ בתאריך 7/8/2008

החלטתה של שרת החינוך יולי תמיר, שלא לחייב את הציבור החרדי בלימודי ליבה, מעוררת את השאלה עד כמה השמטת מערך הליבה מתוכנית הלימודים פוגעת בסיכוייו של צעיר חרדי להשתלב בשוק העבודה, אם וכאשר יחפוץ בכך. ההחלטה נבעה מעמדתה של תמיר, שלפיה לא ניתן לכפות לימודים על מי שאינו מעוניין בכך. יש לשער כי עמדה זו התגבשה, בין השאר, בעקבות שיחותיה עם מנהיגי הציבור החרדי, ובכלל זה עם חברי הכנסת המייצגים אותם. נשאלת השאלה, באיזו מידה מנהיגי הציבור החרדי ודובריו אכן משקפים את רצונה של הקבוצה המגוונת והמורכבת שהם מייצגים. המציאות מלמדת כי רבים מהחרדים היוצאים מהכוללים לשוק העבודה מגלים שהיעדר השכלה בתחומי הליבה מקשה עליהם לרכוש השכלה גבוהה. חרדים המשתלבים במקומות עבודה מגלים עד מהרה כי השכלה גבוהה היא תנאי הכרחי להתקדמות. מחקר שנערך באחרונה במכון ירושלים לחקר ישראל בחן את עמדותיהם של גברים חרדים צעירים בנוגע ללימודים גבוהים, ומיפה את החסמים העומדים בדרכם של אלו המעוניינים ברכישת השכלה זו. המחקר, שנערך על ידי אסף מלחי, בצלאל כהן ואנוכי, הקיף יותר מ-500 נשאלים בגילאי 20-30 - חלקם (355) סטודנטים חרדים הלומדים במכללות חרדיות, וחלקם (165) אינם סטודנטים, אך לומדים בכוללים או עובדים בעבודות שונות. מהמחקר עולה כי כ-59% מהנשאלים שאינם סטודנטים היו בעלי מוטיווציה ללמוד לימודים גבוהים. רוב הנשאלים טענו כי היו מעוניינים או מעוניינים מאוד ללמוד אנגלית (78%), מחשבים (80%) ומתמטיקה (63%), במקביל ללימודיהם התורניים. 65% מהמשיבים שאינם סטודנטים טענו כי בהינתן סיוע כספי ללימודים ולמחיה, היו מעוניינים לרכוש השכלה גבוהה. היעדר השכלה בלימודי הליבה היה רק אחד מהגורמים שהזכירו המשתתפים כחסמים העומדים בפניהם ברכישת השכלה. רוב הסטודנטים החרדים שרואיינו היו בני 25 ויותר, נשואים והורים לילדים. פרסנתם של כמה מהם נמוכה מהממוצע במשק. במצב כזה יש קושי של ממש לצאת ללימודים גבוהים, ללא סיוע כספי. מעניין במיוחד לציין כי מרבית הנשאלים ייחסו לרבנים השפעה מועטה ביותר על עצם החלטתם לצאת ללימודים, או על בחירת תחום הלימודים. ואולם ממצאי המחקר מראים כי רבים בציבור החרדי נפגעים מהיעדר ידע בתחומי הליבה. לכן, יש לחשוב מחדש על סוגיה זו. חשוב לזכור כי הניסיון להימנע מכפייה גורר בעצמו סוג של כפייה, שכן השכלה כללית רחבה נמנעת מחרדים רבים המעוניינים בה. פתרון אפשרי לבעיה הוא יצירת מסגרות ללימודי ליבה, שיפעלו מחוץ לישיבות.





הכותב הוא חוקר במכון ירושלים לחקר ישראל ומרצה במכללת ספיר





יום שישי, 8 באוגוסט 2008

כיפה סרוגה

יאיר אסף-שפירא

ברוב המחקרים שאנו עורכים, אנו מחלקים את תושבי ירושלים לקבוצות, שכן ברוב המקרים אין משמעות לממוצע העירוני מכיוון שהקבוצות שונות זו מזו במאפייניהן. כך לדוגמה אנו בודקים את מאפייני האוכלוסייה היהודית בנפרד מאלו של האוכלוסייה הערבית, ואת האוכלוסייה היהודית החרדית בנפרד מזו שאינה חרדית. מובן שבקרב כל קבוצה ישנן תת-קבוצות רבות, אך לרוב אין לנו כלים סטטיסטיים אמינים על-מנת להבחין ביניהן ולאפיין אותן בנפרד זו מזו. אחת הקבוצות הללו היא היהודים הדתיים שאינם חרדים.

28% מתושבי ירושלים היהודים בני 20 ומעלה הגדירו את עצמם בשנים 2004-2006, כדתיים, או מסורתיים-דתיים (לא חרדים). בישראל הגדירו את עצמם בצורה דומה 22% מבני 20+. בערים הגדולות האחרות (תל-אביב-יפו, חיפה וראשון-לציון) היה שיעור הדתיים נמוך יותר, ועמד על 13%-14%.

בחינה נוספת של קבוצה זו אפשרית לפי זרם החינוך הייחודי לה - החינוך הממלכתי-דתי. בקרב זרמי החינוך העברי בעיר, החינוך הממלכתי-דתי הוא הקטן ביותר. 18% (25,700) מהתלמידים במערכת החינוך העברי בירושלים למדו בשנת תשס"ז בחינוך הממלכתי-דתי, לעומת 22% בחינוך הממלכתי, ו-59% בחינוך החרדי העירוני. אחוז נוסף למד בחינוך המיוחד.

את האוכלוסייה החרדית ניתן לאפיין לעיתים לפי דפוסי הצבעה בבחירות. לא כך לגבי האוכלוסייה הדתית שאינה חרדית. עם זאת, בבחינת שיעורי ההצבעה למפלגת האיחוד הלאומי-מפד"ל לפי שכונות, נמצא דמיון לפרישה המרחבית של האוכלוסייה הדתית. בבחירות לכנסת שנערכו בשנת 2006, שיעור ההצבעה לאיחוד הלאומי-מפד"ל בירושלים (12%) היה גבוה משמעותית מהשיעור בישראל (7%). השכונות בהן שיעורי ההצבעה למפלגה זו היו הגבוהים ביותר היו קרית משה (39%), הר חומה (38%), גבעת מרדכי (37%), הרובע היהודי (31%), וגבעת שאול (26%).

יהודים בני 20+ בירושלים, לפי דתיות, 2004-2006

מקורות:
הסקר החברתי 2006, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;
שנתון סטטיסטי לירושלים 2005/6, מכון ירושלים לחקר ישראל ועיריית ירושלים;
אתר האינטרנט של הכנסת.

לכל טורי "העיר במספרים" באתר מכון ירושלים לחקר ישראל

הגירה פנימית בין מחוזות: 1967-2007

ד"ר מאיה חושן

החל בסוף שנות ה- 70 הלך והתגבש סביב ירושלים מטרופולין דו-לאומי יהודי-ערבי. התפתחותו של המטרופולין היא תוצאה של תהליך פרבור המתבטא במעבר של אוכלוסייה ושל פעילות כלכלית מירושלים לישובים הסובבים אותה.

במקביל התפתחו והתחזקו, בין ירושלים לבין היישובים הסובבים אותה, זיקות בתחומים רבים ומגוונים שביניהם: פעילות כלכלית, פעילות תרבותית ודתית, תשתיות, תיירות וניידות אוכלוסייה - הגירה ויוממות. זיקות אלו הופכות את המטרופולין למרחב תפקודי המשותף בין העיר לבין היישובים סביב לה. לכן קשה לנתק את המתרחש בתחום השיפוט של העיר, מהמתרחש במרחב המטרופוליני הסובב אותה, המורכב מיישובים רבים.

נתונים על ההגירה מירושלים מדגימים את תהליך התפתחותו של המטרופולין היהודי סביב ירושלים. כך נמצא שחלקם של המהגרים היהודים מירושלים ליישובים הסמוכים לעיר (מחוז ירושלים ויהודה ושומרון) עלה מ - 6% מכלל העוזבים את העיר בשנים 1967-1976 ל– 32% בשנים 1977-1986 , ל–45% בשנים 1987-1996, ול–51% בעשור האחרון. כלומר, לאחרונה מחצית מן התושבים שעזבו את ירושלים, למעשה נשארו לגור בסמוך מאוד אליה, ביישובים הסובבים אותה.

הגראף המציג את מאזן ההגירה בין ירושלים לאזורי הארץ השונים מצביע אף הוא על אותה מגמה של מטרופוליניזציה – כאשר מאזן ההגירה השלילי של ירושלים עם היישובים הסמוכים אליה, מחוזות ירושלים ויו"ש, הולך והופך יותר ויותר גבוה – כלומר גדל ההפרש בין מספר היוצאים מירושלים ליישובי המטרופולין לבין מספר הנכנסים לעיר מיישובים אלו. השוואה עם כיווני הגירה מירושלים לאזורים אחרים בארץ מלמדת שבארבעה העשורים האחרונים לירושלים מאזן הגירה חיובי עם מחוזות חיפה, הצפון והדרום ואילו מאזן ההגירה עם מחוזות תל אביב והמרכז הוא שלילי ובעשור האחרון הוא במגמת עלייה.

מאזן הגירה בין ירושלים לבין אזורי הארץ השונים

מקור: עיבודים לנתוני השנתון הסטטיסטי לירושלים, בהוצאת מכון ירושלים לחקר ישראל ועירית ירושלים, לשנים המתאימות
לכל טורי "העיר במספרים" באתר מכון ירושלים לחקר ישראל

יום ראשון, 3 באוגוסט 2008

מאבדים את ירושלים?



קובי מיכאל, חוקר ועמית במכון ירושלים התראיין לעיתון מקור ראשון בנושא גדר ההפרדה. בכתבה מתאר ד"ר מיכאל את הנזקים הבטחוניים של גדר ההפרדה ומתווה את האלטרנטיבות העומדות מול הממשלה בקבלת החלטה בנושא.
לכתבה המלאה

יום שישי, 1 באוגוסט 2008

מאזן הגירה של אוכלוסייה יהודית לירושלים

ד"ר מאיה חושן

מאזן ההגירה לירושלים הוא אחד הנושאים הבולטים בשיח הציבורי ובשיקולים של קובעי המדיניות ומקבלי ההחלטות בירושלים ובישראל. זאת משום שמאזן ההגירה הוא הגורם הראשי שעליו ניתן להשפיע במדיניוּת מכוונת, ונוכח ההבנה שמאזן-הגירה חיובי של אוכלוסייה יהודית הוא האמצעי לחיזוק העיר ולשמירה על הרוב היהודי בה. שכן, לעומת ההגירה, יכולת ההשפעה על שינוי שיעורי הריבוי הטבעי היא מוגבלת, ונותנת את אותותיה אך ורק בטווח הארוך.

בחינת מאזני ההגירה של האוכלוסייה היהודית מצביעה על ארבע תקופות עיקריות של הגירה לירושלים מאז 1967:

בתקופה הראשונה, בין השנים 1972-1968, היו מאזני-הגירה חיוביים נמוכים של כ-800 נפש בממוצע בכל שנה.

בתקופה השנייה, בין השנים 1978-1973, היו מאזני-הגירה חיוביים גבוהים של 2,000-1,000 נפש בשנה, שבאו במקביל לתנופת בנייה בשכונות החדשות. אולם בסוף התקופה חלה ירידה בהיקף המאזן החיובי.

בתקופה השלישית, בין השנים 1987-1979, היו מאזני-הגירה שליליים של 600- נפש בממוצע בכל שנה.

בתקופה הרביעית, בין השנים 2007-1988, חלה עלייה ניכרת במאזן ההגירה השלילי. בשנת 1988 הראה המאזן -1,100; הוא עלה לכדי 5,600- בשנת 1992 והגיע עד כדי 7,600- בשנת 1997 וכדי -8,200 בשנת 2000. בשנים הבאות הצטמצם מעט מאזן ההגירה השלילי ועמד על 5,800- בשנת 2005 ועל 6,400- בשנת 2007.

בבחינה של כיווני ההגירה מסתבר שככל שעוברות השנים גדל שיעור המהגרים מירושלים לישובי המטרופולין שלה, המקיימים איתה זיקות של עבודה, לימודים, בילוי ועוד. בשנים האחרונות כ 50% מהעוזבים את ירושלים עוברים לגור בישובי המטרופולין, ועל כך בטור הבא.

מאזן הגירה לירושלים (יהודים)

מקור לנתונים: השנתון הסטטיסטי לירושלים בהוצאת מכון ירושלים לחקר ישראל ועירית ירושלים, לשנים המתאימות
לכל טורי "העיר במספרים" באתר מכון ירושלים לחקר ישראל

יום שני, 21 ביולי 2008

מיון ראשוני

מיכל קורח ויאיר אסף-שפירא

בשנת 2006 היו כ-2.5 מיליון ביקורים במחלקות לרפואה דחופה (חדרי מיון) בבתי חולים לאשפוז כללי בישראל – 65% עקב מחלה, 25% עקב סיבות חיצוניות (פגיעה לא מכוונת, תאונת דרכים, תאונת עבודה ועוד) -10% עקב לידה.
בשנת 2006 היו במחלקות לרפואה דחופה בבתי החולים בירושלים (לא לכל בתי-החולים יש מחלקות לרפואה דחופה) כ-246,500 ביקורים. 82,000 מהם בבית-החולים שערי צדק, 72,900 בהדסה עין-כרם, 59,500 בהדסה הר-הצופים, ו- 32,200 בביקור-חולים. נתונים אלו כוללים רק בתי-חולים, ולכן נפקד מהם שרות הרפואה הדחופה ט.ר.ם., שבשנת 2006 פנו אליו כ-118,800 אנשים - יותר מלכל חדר מיון אחר בירושלים.

מרבית המבקרים במחלקות לרפואה דחופה בישראל פונים לבית החולים הקרוב למקום מגוריהם.
91% מכלל הפניות של מבקרים הגרים במחוז ירושלים היו לבתי החולים בירושלים, ו-37% מהפניות של תושבי יהודה ושומרון היו לבתי חולים בירושלים. מרבית תושבי היישובים ממערב לירושלים פנו לבית-החולים הדסה עין-כרם הנמצא במערב העיר, ואילו תושבי יהודה ושומרון פנו בעיקר להדסה הר-הצופים במזרח העיר. בישובים בהם שיעור האוכלוסייה הדתית גבוה, כגון בית-שמש וקריית-יערים, היה שיעור הפונים לבית-החולים שערי-צדק גבוה יותר מאשר ביתר היישובים. תושבי מערב המחוז - אזור לטרון והיישובים גפן-תירוש, העדיפו לפנות לבתי-חולים במרכז הארץ.

בקרב המבקרים בחדרי המיון בולט חלקם של תינוקות עד גיל שנה, ושל קשישים מעל גיל 75, ובעיקר מעל גיל 85. התינוקות עד גיל שנה היוו כ-5% מהמבקרים במחלקות לרפואה דחופה בירושלים, (4% בישראל), ובני 75+ היוו 10% (הן בישראל והן בירושלים) - שיעור גבוה בהרבה משיעורם באוכלוסייה. מיעטו לבקר בחדרי-המיון בני 5-14, שהיוו 8% מהמבקרים (גם בישראל). שיעורם באוכלוסיית ירושלים הוא 22%.

מבנה גילים של הפונים למחלקות לרפואה דחופה, 2006

מקורות הנתונים:

יום רביעי, 16 ביולי 2008

פרנץ' שפירא

איתן בלואר

שכונת הגבעה הצרפתית (גבעת שפירא) היא אחת מהשכונות הראשונות שהוקמו אחרי מלחמת ששת הימים, מתוך מטרה לחבר בין ירושלים "המערבית" לבין המובלעת בהר הצופים. השכונה שהוקמה בשנת 1971, משכה יהודים חילונים בני המעמד הבינוני- גבוה. ביניהם, אנשי סגל רבים של האוניברסיטה העברית, שנמשכו לשכונה עקב השילוב בין אופי האוכלוסייה וקרבתה לאוניברסיטה. משיכה זו דעכה עם השנים. השכונה ממשיכה למשוך סטודנטים רבים, ניתן לראות זאת בבירור בגרף - קבוצת הגיל של בני 20-24 שחורגת בגודלה מיתר קבוצות הגיל.

בעשרים השנים האחרונות עברה השכונה שינויים רבים. מספר התושבים בשכונה אמנם לא השתנה בצורה משמעותית, ובשנת 2006 היא מנתה כ- 6,700 תושבים, אולם בשנים האחרונות השכונה עוברת תהליכי ההזדקנות, המאפיינים שכונות רבות בירושלים. בשנת 1983 שיעור הילדים (בגילאי 0-14) בשכונה עמד על 37% ושיעור המבוגרים (בגיל 65+) עמד על 4%. עשרים ושלוש שנים מאוחר יותר, בשנת 2006 שיעורם של הילדים ירד משמעותית ל- 13% ושיעור המבוגרים עלה ל- 15%. השכונה מזדקנת גם בהשוואה לשכונות חילוניות כגוננים עם 22% ילדים ו-14% מבוגרים. לאחרונה הוחלט במינהל הקהילתי לנצל את מעלותיה של השכונה ואת קרבתה לאוניברסיטה על מנת להפוך אותה בחזרה לשכונת צעירים שתמשוך סטודנטים ואנשי סגל.

בשנים האחרונות עיקר תוספת האוכלוסייה של השכונה היא ממעבר של תושבים (הגירה) מחלקים אחרים של ירושלים, ופחות מאזורים מחוץ לעיר. לדוגמה, בשנת 2006 מאזן ההגירה (נכנסים פחות יוצאים) הפנים-עירונית היה כ- 180 תושבים, לעומת כ- 80 תושבים שנגרעו בהגירה בין יישובית.

את מידת התפתחותן והצערתן של השכונות בערים ניתן להעריך על ידי הגירתם של ילדים (0-14) אל השכונה. הגירה זו מעידה על כניסתן של משפחות צעירות המביאות לפיתוח שכונתי כגון גני ילדים פארקים וכו'. בשנת 2006 נכנסו אל השכונה בהגירה הפנים עירונית ובהגירה הבין יישובית כ- 120 ילדים והם היוו כ-20% מכלל הנכנסים לשכונה. המשך מגמה זו עשוי להביא להתחדשות השכונה ולהצערתהּ

מבנה גילים של אוכלוסיית הגבעה הצרפתית, ושל המהגרים אליה, 2006

מקורות:
ליאת בכור, המתכננת השכונתית של הגבעה הצרפתית.
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

לכל טורי "העיר במספרים באתר האינטרנט של מכון ירושלים

יום שלישי, 15 ביולי 2008

עירוב שימושים

יאיר אסף-שפירא

בתכנון ערים קיימת גישה הגורסת כי יש לערב מגורים עם פונקציות אחרות, כגון מסחר. הגישה ההפוכה קוראת להפרדה בין מגורים לבין הפונקציות האחרות - איזוּר (zoning). אחת הנציגות המובהקות של הגישה הראשונה הייתה האורבניסטית האמריקאית-קנדית ג'יין ג'ייקובס, שטענה כי רבגוניות של שימושים הכרחית ליצירת אזורים עירוניים מוצלחים ומשגשגים.

באמצעות נתוני הארנונה לא-למגורים (מסחר, תעסוקה, תרבות, שרותים), שעתידים להתפרסם בקרוב על-ידי מכון ירושלים לחקר ישראל, ניסינו לזהות את האזורים בירושלים בהם מתקיים עירוב שימושים.
בכל אזור מגורים נבדק שיעור השטח (שטח רצפה) לא-למגורים, מכלל השטח הבנוי. אזור בו השיעור גבוה, הוא אזור בעל עירוב שימושים. זאת למעט האזורים בהם השטח לא-למגורים מהווה יותר מ-90% - אלו אינם אזורים מעורבים, אלא אזורי תעסוקה ומסחר. כאלו הם למשל הר-חוצבים, קריית הממשלה, ואזור קניון מלחה.
ניתן לחלק את האזורים למספר קבוצות. האזורים בהם שיעור השטח לא-למגורים הוא 65%-90% הם אזורים בהם המגורים אינם השימוש העיקרי. בקבוצה זו נכללים רוב אזורי מרכז העיר - המדרחוב, שוק מחנה-יהודה ונחלת-שבעה, אזור התעשייה ברוממה, ומתחם ימק"א.

40%-65% - בקבוצה זו מצויים חלק מאזורי העיר העתיקה, כמו גם אזורי מגורים עם מוקדים מסחריים וציבוריים גדולים כגון החלק הדרומי של הגבעה הצרפתית, או שכונת מוסררה.
20%-40% - רוב שכונות המגורים הותיקות נכללות בקבוצה זו. ביניהן קרית משה, בית הכרם, וחלקים מהנחלאות, כמו גם שכונת תלפיות מזרח.

0%-20% - שכונות המגורים החדשות - בהן רוכזו הפונקציות לא-למגורים באזור אחד בשכונה, וביתר האזורים נבנו מגורים בלבד. ביניהן פסגת זאב, רמת שלמה, ורמות. כאן נכללו גם שכונות מגורים במזרח ירושלים כגון עיסוויה וצור באהר.

ככלל, בשכונות היהודיות שנבנו באזורים שנוספו לעיר בשנת 1967, מהווה השטח לא-למגורים 17% מכלל השטח, הן בשכונות החרדיות והן בכלליות. בשכונות הערביות הוא מהווה 31% מהשטח. באזורים שהיו חלק מירושלים לפני 1967, מהווים השימושים לא-למגורים 41% בשכונות הכלליות, ו-34% בשכונות החרדיות.


שטח רצפה לא-למגורים באזורים נבחרים, 2008



מקור הנתונים: מערכת הארנונה של עיריית ירושלים

יום חמישי, 10 ביולי 2008

חדשנות סביבתית בתעשיה

מצגת על המחקר "הביקוש לחדשנות סביבתית בתעשייה" מאת ניר בן-אהרון, חוקר במכון ירושלים לחקר ישראל.
הוצגה במפגש חוקרים באוניברסיטת חיפה

יום רביעי, 2 ביולי 2008

רווחת דיור

יאיר אסף-שפירא

לאחרונה פרסם מכון ירושלים לחקר ישראל סיכום של נתוני יחידות דיור מתוך מערכת הארנונה של עיריית ירושלים. מן הנתונים עולה כי בסוף שנת 2007 היו רשומות במערכת הארנונה של עיריית ירושלים 187,470 דירות מגורים, בשטח כולל של 14,457,500 מטר רבוע (מ"ר). אוכלוסיית העיר מונה 746,300 תושבים, כלומר - לכל תושב ישנם בממוצע 19 מ"ר. נתון זה מבטא את צפיפות הדיור הממוצעת של תושבי העיר.

צפיפות הדיור היא אחד המדדים המצביעים על מעמדו החברתי-כלכלי של משק בית, והפערים במדד זה בין השכונות השונות בעיר גבוהים מאוד. בשכונות בהן הצפיפות היא הנמוכה ביותר - ימין-משה, גבעת חנניה (אבו-תור), וקריית וולפסון - צפיפות הדיור היא 70-80 מ"ר לנפש. בשכונות בהן הצפיפות היא הגבוהה ביותר - ח'רבת בית סחור (למרגלות טיילת האז) והרובע המוסלמי היא עומדת על 3-6 מ"ר לנפש (נתוני השכונות נכונים לסוף 2006). עם זאת, יש להבין כי מלבד גודל הדירה משפיע על רווחת הדיור גם גודל משק-הבית. ככל שמשקי-הבית גדולים יותר - כגון באוכלוסייה הערבית ובאוכלוסייה החרדית - תימדד צפיפות דיור גבוהה יותר - גם ללא קשר לרווחת הדיור המורגשת בפועל בדירת המגורים.
צפיפות דיור נמוכה מאפיינת את האזורים היהודיים הכלליים (לא-חרדיים). הצפיפות הממוצעת באזורים אלו היא 27 מ"ר לנפש, לעומת 15 מ"ר לנפש באזורים החרדיים, ו-11 מ"ר לנפש באזורים הערביים. בקרב האזורים בהם צפיפות הדיור נמוכה - מעל ל-25 מ"ר לנפש (כ-70 אזורים), אף לא אזור אחד הוא חרדי, ורק אזור אחד מאוכלס ברובו באוכלוסייה ערבית - החלק הצפוני של בית-צפאפה, בו עומדת צפיפות הדיור על 41 מ"ר לנפש. באזורים החרדיים, האזור בעל צפיפות הדיור הנמוכה ביותר הוא צפון-מערבהּ של שכונת הר-נוף - 24 מ"ר לנפש. הצפוף ביותר הוא קרית קמניץ בנווה יעקב – 10 מ"ר לנפש.
קיים פער בין צפיפות הדיור בשטחים שנוספו לעיר בשנת 1967 (מזרח ירושלים), לבין השטחים שהיו חלק ממנה קודם לכן. הן באזורים היהודיים-כלליים, והן באזורים החרדיים, צפיפות הדיור נמוכה יותר בשטחים שהיו חלק מהעיר לפני 1967.

צפיפות דיור לפי אזור

מקורות הנתונים:
מערכת הארנונה של עיריית ירושלים
והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

יום רביעי, 25 ביוני 2008

בתנועה מתמדת

מיכל קורח

מידי יום בשעות הבוקר ישנם עומסי תנועה בכניסות לירושלים. עומסי תנועה אלו נוצרים בשל כניסתם של אלפי כלי רכב של אנשים המתגוררים ביישובים סביב ירושלים, ומגיעים אל העיר לצורכי תעסוקה, לימודים, קניות ועוד.

נתוני ספירות תנועה מצביעים על כך שבשנת 2007 נכנסו לירושלים (בכבישים שבהם התבצעה ספירה נפרדת לכל כיוון נסיעה: ממחלף הראל, ממחלף אדומים, מצומת עטרות ומצומת שמואל, הסמוכה לגבעת זאב) בימים ראשון-חמישי, שהם ימי העבודה, 93,900 כלי רכב בממוצע מידי יום. בימים שישי-שבת נכנסו 59,200 כלי רכב בממוצע מידי יום.

מבין ימי השבוע, בימים שלישי ורביעי נכנס מספר כלי הרכב הגבוה ביותר - 95,100 בממוצע מידי יום. שעות העומס הן 9:00-7:00 בהן נכנסו לעיר 6,400 כלי רכב בממוצע בשעה, וכן 17:00-15:00 - 5,000 כלי רכב בממוצע בשעה.
מבין הכבישים שצויינו לעיל, מספר כלי הרכב הגבוה ביותר נכנס מכביש מס' 1 - כביש ירושלים-תל-אביב (ממחלף הראל, הסמוך למבשרת ציון) - 47%. 45,100 כלי רכב בממוצע מידי יום בימים ראשון-חמישי ו- 26,400 כלי רכב בממוצע מידי יום בימים שישי-שבת.

יש לציין שבנוסף לנתונים שצויינו לעיל נכנסים בממוצע לעיר מידי יום עוד כ-50,000-40,000 כלי רכב מכבישים נוספים (מכיוון גוש עציון, צור הדסה, אדם) אך אין עליהם נתונים מדוייקים משום שלא התבצעה בהם ספירה נפרדת לכל כיוון נסיעה.

לשם השוואה, לתל-אביב נכנסו בשנת 2007 מכיוון צפון ודרום בלבד (ממחלף גנות, ממחלף חולון וממחלף גלילות) 263,000 כלי רכב בממוצע מידי יום בימים ראשון-חמישי, ו-70,200 בימים שישי-שבת. עם זאת יש לציין שחלק מכלי הרכב הללו רק עובר דרך תל אביב (באמצעות נתיבי איילון), בדרך למחוז חפצם.

כלי רכב שנכנסו לירושלים מידי יום, בימים ראשון-חמישי, 2007


מקור: ספירות תנועה בדרכים לא עירוניות 2007-2001, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

נבצרות זמנית

מיכל קורח

בשבוע שעבר הכריז שר האוצר רוני בראון על חורף 2007/08 כשנת בצורת. נתונים שפורסמו על ידי השירות המטאורולוגי מצביעים על כך שעונת החורף היתה אחת ממעוטות הגשם ב-70 השנים האחרונות בכלל ובצפון הארץ בפרט. שכמויות הגשם שירדו בכל הארץ קטנות מהממוצע, ועמדו על 75%-60% מהממוצע הרב שנתי לעונה.
כמויות הגשם הגדולות ביותר ביחס לממוצע הרב שנתי נמדדו במישור החוף הדרומי, בו ירדו 95%-85% מהממוצע הרב שנתי. כמויות גשם נמוכות ביחס לממוצע נמדדו בגליל המרכזי והמזרחי, בעמק החולה ובאזור הכנרת בהם ירדו 65%-55% מהממוצע הרב שנתי.

ממוצע רב שנתי גבוה יחסית מאפיין את מצפה חרשים (960 מ"מ), כפר גלעדי (810 מ"מ), ואיילון (793 מ"מ), יישובים הממוקמים בצפון הארץ. ממוצע רב שנתי נמוך יחסית מאפיין את באר שבע (206 מ"מ) שדה בוקר (99 מ"מ) ואילת (29 מ"מ).

הממוצע הרב שנתי בירושלים הוא 554 מ"מ, והוא דומה לממוצע הרב שנתי בתל-אביב (566 מ"מ) ובחיפה (541 מ"מ). בחורף 2007/08 ירדו בירושלים 376 מ"מ (68% מהממוצע הרב שנתי), בתל-אביב ירדו 433 מ"מ (76%) ובחיפה 371 מ"מ (69%).

כמויות הגשם שירדו בחורף האחרון בירושלים (376 מ"מ), נמוכות בהשוואה לחורף 2006/07 - 548 מ"מ (99%) ולחורף 2002/03 - 819 מ"מ (148%).


כמויות גשם בירושלים


מקור: אתר האינטרנט של השירות המטאורולוגי, משרד התחבורה

יום שלישי, 17 ביוני 2008

יומן פעילות מאי 2008

רשימת הפרסומים שהוציא המכון השנה ואלו שעתידים לצאת, כנס "ישראל בת 60" בניו יורק, מפגש עם נשיאת קרן רבסון וצוות הקרן בניו יורק, סדנת GIS לתיעוד וניתוח ערים עתיקות, כל אלו ועוד ביומן פעילות מכון ירושלים לחודש מאי 2008

לחצו לדוח המלא באתר המכון

יום ראשון, 15 ביוני 2008

מפתח לתעסוקה

מיכל קורח

בשנת 2006 היה שיעור ההשתתפות בכח העבודה (מועסקים ומחפשי עבודה, מכלל בני 15+) בירושלים 45%. שיעור זה נמוך בהשוואה לשיעור ההשתתפות בכח העבודה בישראל (56%), בתל אביב (64%) ובחיפה (56%). שיעור ההשתתפות הנמוך בכח העבודה בירושלים נובע בעיקר משיעור השתתפות נמוך בקרב האוכלוסייה החרדית ובקרב האוכלוסייה הערבית.

במסגרת המיזם תב"ת - תנופה בתעסוקה' - המשותף לממשלת ישראל ולג'ויינט ישראל, פותחה תכנית "מ פ ת ח - מרכזי פיתוח תעסוקת חרדים", שמטרתה לסייע לדורשי עבודה במגזר החרדי להשתלב במעגל העבודה. התכנית החלה לפעול בנובמבר 2006 בירושלים והיא מופעלת על ידי הארגון החרדי "מאיר פנים". בפברואר 2007 נפתח סניף בביתר עלית, ובאפריל 2008 נפתח סניף באשדוד.

הפנייה לתוכנית היא וולנטרית והשירות אינו כרוך בתשלום. הפונים למרכז מרואיינים על ידי מקדם/ת תעסוקה, ובהתאם לצורך מקבלים ייעוץ אישי, הכוונה, סיוע בכתיבת קורות חיים ומידע לגבי מקומות עבודה ומוסדות לימוד. על מנת להתאים את השירות למאפייני הפונים, השירות ניתן בנפרד לגברים ולנשים, והמשרות המוצעות מתאימות לאורח החיים החרדי.

מאז הפעלת התכנית בירושלים (בנובמבר 2006) פנו אליה כ-2,720 איש, 64% מהם הגיעו לראיונות.
התכנית מלווה במחקר הערכה המבוצע על ידי משרד התמ"ת, שמטרתו לבחון את האפקטיביות של התכנית ולספק משוב למפעיליה לצורך שיפור תהליך יישומה. מהמחקר עולה שהגורם העיקרי שהיקשה על ההחלטה של הגברים שפנו לתוכנית לצאת לעבוד הוא הרצון ללמוד תורה - 58% ציינו גורם זה. גורמים נוספים שצויינו: החשש לאבד את הזכאות להנחות שונות (18%), החשש לאבד את הסיכוי לקבל משרה תורנית (18%) והחשש מגיוס לצבא (10%). הגורמים שצויינו על ידי הנשים הם: החשש לא להיות פנוייה לצרכי הבית והילדים (19%) והחשש לאבד את הזכאות להנחות שונות (9%).

מרואיינים בתוכנית מפתח בירושלים לפי מגדר



מקורות:
שנתון סטטיסטי לישראל, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
נתונים שהתקבלו ממפתח.
חגית סופר-פורמן, מרכזי פיתוח תעסוקת חרדים, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה.

לכל טורי "העיר במספרים" באתר מכון ירושלים לחקר ישראל

מבנה גילים בשכונות

ד"ר מאיה חושן

ירושלים מתאפיינת בגילה הצעיר של אוכלוסייתה, בעיקר בשל ריבוי הילדים באוכלוסייה הערבית והחרדית. בירושלים 35% מהאוכלוסייה בגילאים של עד 15, בישראל 28%, בחיפה 18% ובתל אביב – יפו 17%.
מבין שכונות העיר, שיעור הילדים עד גיל 15 הוא הגבוה ביותר ברובע המוסלמי בעיר העתיקה ש57% מתושביו הם ילדים.
השכונות הבאות במדרג שבהן שיעור הילדים עומד על 53% הן השכונה הערבית ראס אל עמוד (כולל ואדי קאדום והר המשחית) הסמוכה לעיר העתיקה ממזרח, והשכונות החרדיות רמת שלמה, רמות אלון צפון, ובית ישראל מערב. הבאות בתור עם 51% ילדים הן מאה שערים, בתי אונגרין, בית צפאפה (צפון) וסילוואן.

כל השכונות שבהן 43% ילדים ומעלה הן חרדיות או ערביות. השכונה היהודית הלא-חרדית שבה שיעור הילדים הוא הגבוה ביותר היא שכונת הר חומה, שבהיותה שכונה חדשה רבים מתושביה הם דתיים (לא חרדים) צעירים, שמשפחותיהם מרובות ילדים בהשוואה למשפחות חילוניות. 42% מתושבי השכונה הם ילדים.

שכונות המגורים המתאפיינות בשיעור הילדים הנמוך ביותר נמצאות באזור רבי עקיבא עם 8% ילדים וקרית וולפסון עם 11% ילדים. שיעור נמוך במיוחד של ילדים (12-15%) נמצא גם בגבעה הצרפתית, ברחביה, בטלביה, באזורי מרכז העיר ובקרית יובל באזור גואטמלה. מעניין לציין שכל השכונות הללו מתאפיינות במבנה אוכלוסייה מקוטב שבו שיעור גבוה של משפחות מבוגרות שילדיהן כבר אינם גרים איתן, ומצד שני צעירים, רבים מהם סטודנטים, שעדיין אין להם ילדים וגרים בשכירות, וכשיבנו משפחה רובם יעברו לשכונות אחרות ויוחלפו בצעירים אחרים ללא ילדים. לקבלת קנה מידה לשיעור הילדים בשכונות המעמד הבינוני שאינן בקצוות מבחינת מבנה הגילים הרי הן לפניכם: בגילה 25%, בבית הכרם 24% ובמלחה 20% ילדים בגילאים שעד 15 שנה.

מבנה גילים בשתי שכונות בירושלים, סוף 2006


מקור: עיבודים לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

לכל טורי "העיר במספרים" באתר מכון ירושלים לחקר ישראל

יום חמישי, 12 ביוני 2008

מכון ירושלים מציג נתונים בישיבת הממשלה

אורה אחימאיר, מנהלת מכון ירושלים לחקר ישראל וד"ר מאיה חושן הופיעו בישיבת ממשלה מיוחדת לקראת יום ירושלים. אורה אחימאיר הציגה את מכון ירושלים ואת עבודתו המתמשכת והייחודית לאורך השנים:


"מכון ירושלים לחקר ישראל עוסק כבר 30 שנה בחקר ירושלים. הגישה שלנו היא אקדמית וכל המחקרים הם מחקרי מדיניות. אין מאחרינו אינטרס או כסף פוליטי. הדבר היחידי שאנו מחויבים לו הם נתוני אמת ומאמץ להביא נתונים ומחקר לקובעי מדיניות כדי שישמשו בסיס לקבלת החלטות. כמי שאוהבים את ירושלים, לומדים אותה וחרדים לה – קיים פער בלתי נסבל בין עשרות ההחלטות המעשיות שממשלות ישראל קיבלו לחיזוק ירושלים והמציאות.
חובת ההוכחה לרצינות היא על הממשלה, רק לה היכולת להשפיע. אין מחסור בתכניות אסטרטגיות שלנו ושל אחרים. אבל בלי שינוי מהותי לא יהיה בעוד שנים לא רבות, תוקף מעשי לאחיזתנו בירושלים"

מצגת: "ירושלים: תמונת מצב ותהליכי שינוי" ליוותה את הדברים ובה נתונים סטטיסטיים ומגמות בכל הנוגע למדיניות בירושלים. לחצו להורדת המצגת מאתר מכון ירושלים

יום שלישי, 10 ביוני 2008

סדנא בינלאומית בנושא צרכי מים


המרכז למדיניות סביבתית במכון ירושלים לחקר ישראל וחוקרים פלסטינים יחד עם מרכז פרס לשלום וגרין קרוס אינטרנשיונל וגרין קרוס שוויץ שוקדים על פרוייקט בנושא "צרכי מים". במסגרת הפרויקט נערכה סדנא בינלאומית בין 4-2 במאי 2008 בג'נבה, שוויץ. בסדנא השתתפו כ-25 חוקרים: צוות חוקרים פלסטיני בראשות ד"ר עבד אל-רחמן תמימי, צוות ישראלי בראשות פרופ' ערן פייטלסון ומומחי מים בעלי שם מארה"ב ומאירופה. מטרת הסדנא הייתה להגדיר מהם צרכי מים, כבסיס לקווים מנחים שיוכלו לשרת את הישראלים והפלסטינים בבואם למפות את צרכי המים של המשק הישראלי והמשק הפלסטיני.

תמונות: פרופ' אביטל גזית, אוניברסיטת ת"א; גלית חזן , מכון ירושלים לחקר ישראל
לחצו לתמונות מהסדנא

יום שלישי, 3 ביוני 2008

מרכז העיר – אנחנו לא לבד

בהמשך לסדרת הטורים בנושא החייאת מרכז העיר, אני רוצה להרחיב מעט את נקודת המבט ולתאר מה קורה בעולם. ירידת מעמדו של מרכז העיר היא לא בעיה פרטנית של ירושלים אלא של ערים רבות אחרות בעולם. מרכזי ערים היוו באופן מסורתי את המוקד לפעילויות המסחר, העסקים, התרבות והפנאי, אך בעשורים האחרונים התרחש שינוי עמוק כשפונקציות רבות נטשו אט אט את מרכז העיר לטובת הפרברים ושולי הערים. הסיבות למגמה כלל עולמית זו כוללות את הגודש הרב במרכזי הערים, מחירי השכירות הגבוהים, והמחסור במקומות חניה, כשמנגד עומדת השקעה רבה בבנייה והרחבה של כבישים, שהופכת את הנגישות לפרברים קלה ומפתה. התפתח תהליך של "פירבור" של מגורים מסחר, תעשייה ומשרדים, ורוקן את מרכזי הערים מתוכנם.
בירושלים, התרחש תהליך דומה של נטישת אוכלוסייה, משרדים, עסקים ומסחר, תוך ירידה ברמה ובאיכות העסקים הקיימים. מוסדות ממשלתיים וציבוריים עברו ממרכז העיר אל קריית הממשלה וקריית שאול, מקומות תרבות רבים במרכז העיר נסגרו, והתפתחו מוקדי תרבות אלטרנטיביים בדרום העיר (הסינמטק, תיאטרון ירושלים, מתחם הרכבת, וקריית המוזיאונים), האקדמיה לאומנות בצלאל עברה ממרכז העיר להר הצופים, וזה לא נגמר כאן. מכה קשה במיוחד הייתה התפתחות המרכזים המסחריים בתלפיות ובגבעת שאול, ופתיחת קניון ירושלים באזור מלחה ב- 1993 אשר כמעט ורוקנו את המסחר במרכז. על כל אלו נוספו הפיגועים הקשים בתקופת האינתיפאדה השנייה, אשר פגעו במרקם החיים העדין ממילא במרכז העיר.
בהמשך אתאר ביתר פירוט את המתרחש בערים גדולות באירופה.

יום שלישי, 27 במאי 2008

יומן פעילות אפריל


פרסום חדש על ירושלים כיעד להגירה של צעירות פלסטיניות-ישראליות
מאת אסמהאן מסרי-חרזאללה.

אירוע מחווה לישראל קמחי במלאת לו 70, ולציון 50 שנות פעילות בתכנון ירושלים
כל זאת ועוד הרבה בדוח הפעילות של מכון ירושלים לחודש אפריל

יום שלישי, 20 במאי 2008

סיכום כנס מגמות ותמורות בחברה החרדית – מחווה לפועלו של פרופ' מנחם פרידמן

מאת אסף מלחי


בקרב חוגים מסוימים בציבור החרדי ישנה כיום נכונות הולכת וגוברת לקחת חלק פעיל בחיים האזרחיים והחברתיים בישראל, יותר מבעבר, וזאת בהסתייגות מערכים ליברליים ודמוקרטים בעוד שבמקביל ישנו אימוץ של היבטים מודרניים שונים הקשורים בעולם הטכנולוגיה (מכשירי טלפון ניידים ואינטרנט) הכלכלה (השתלבות בשוק התעסוקה) והפוליטיקה הישראלית אשר אינם סותרים את תפיסת העולם החרדית.
השינוי המתחולל איננו מתייחס לציבור גדול ולמעשה זהו שינוי מבוקר וזהיר הקשור לכמה אלפים בודדים בתוך הציבור החרדי אשר הולך וגדל בשיעורים גדולים ומצרף לשורותיו קבוצות אוכלוסייה מהציבור הספרדי-תורני ומהציבור החרדי-לאומי. מנגד, בחברה החילונית ישנו תהליך מקביל של פתיחות כלפי המיעוט החרדי זאת ומאחר והאוכלוסייה הכללית פחות אידיאולוגית מבעבר ביחס לציבור החרדי.
במקביל, מנסה הגרעין תורני-רבני אליטיסטי לשמר את כוחו ומעמדו הנחלש בהתייחסו לקבוצות לחץ מיליטנטיות ושמרניות. יכולת השליטה של אותו גרעין ממסד רבני הולך ונחלש מכמה סיבות: (א) גידולה של האוכלוסייה החרדית מביא לחיכוך רב יותר עם האוכלוסייה הכללית בתחומי חיים שונים (ב) כניסתם של תת-זרמים פתוחים יותר לציבור החרדי אל מול תת-זרמים קיצוניים. במקביל לאליטה הרבנית התפתחה בשנים האחרונות אליטה בירוקרטית ומוניציפאלית חרדית חדשה הקשורה לכניסה לפוליטיקה הישראלית ולניהולן של ערים חרדיות חדשות, המאזנת את כוחה האבסולוטי של האליטה הרבנית.

הפרדוכס החרדי קשור בכך שככל שציבור זה הלך וגדל כך הוא הולך ומאבד במידה מסוימת את חוט השדרה האידיאולוגי שלו שמקורו בכך שחברת לומדי התורה, אשר אימצה באופן טוטאלי את מודל לימוד התורה כמודל אולטימטיבי ובלעדי המתאים לכולם תוך התמסרות מוחלטת לעולם הקודש, איננה יכולה עוד להכיל את עצמה, זאת מכיוון שאברכים אינם יכולים לפרנס אברכים ומאחר ומדינת ישראל ושרותי הרווחה שלה אינם מסוגלים להמשיך במימון ציבור כה גדול של לומדים.

העולם החרדי הישראלי תלוי למעשה במדינת הרווחה המודרנית, פתוחה וליברלית. החברה החרדית מאופיינת בשיעורי אי - השתתפות גבוהים בכוח העבודה בעיקר בקרב גברים (73%) אל מול 16% אי השתתפות בכוח העבודה בקרב גברים יהודים שאינם חרדים, שיעורי ילודה גבוהים מאוד 7.7 ילדים לאישה חרדית במהלך חייה ובפערי השכלה כלליים גדולים של הגברים החרדים. הדבר מוביל לשיעורי עוני מאוד גדולים המשפיעים על כלכלת ישראל ב-30 שנה האחרונות. בין ישראל למדינות המערב פער גדול בייצור ובפריון העבודה אשר נמוך ב-28% מרמת הפריון של מדינות ה-OECD. מדינת ישראל ממנת אורח חיים שאיננו מוכר במדינות המערב לציבור החרדי אבל גם לציבורים נוספים בישראל כגון המיעוט הערבי. בשנות ה-60 היה חלקו של החינוך הערבי והחרדי בישראל כ-15% מכלל מערכת החינוך בישראל בשנת 2000 היה חלקן של אוכלוסיות אלו במערכת החינוך הישראלי כ-40%. אוכלוסיות אלו שהולכות וגדלות בשיעורים גבוהים ביותר אינן מקבלות כלים המתאימים להשתלבות במעגלי תעסוקה מודרנית, זאת בתוך מציאות של שוק גלובלי פתוח שבו ישנה יציאה של הון וכוח אדם מיומן.
על-פי סקר חדש של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שנערך ע"י חיים פורטנוי מהווה האוכלוסייה החרדית בגילאי 20+ כ-9% מכלל האוכלוסייה היהודית בישראל הציבור. רבע מהאוכלוסייה החרדית חיה בירושלים, 16% חיים בבני-ברק, 5% באשדוד והיתר בבית-שמש, מודיעין וביתר עלית.

חשוב לזכור כי כיום ישנה קבוצה הולכת וגדלה של נשים וגברים חרדים אשר דואגת לגורלה ולעתידה הכלכלי והמקצועי זאת בשל הרצון לחיות ברמת חיים סבירה (חדירת תרבות הצריכה) ולמימוש עצמי-אישי דרך מסלול מקצועי תעסוקתי. אותה קבוצה מקבלת החלטות באופן עצמאי שלרוב איננו תלוי בהחלטות הרבנים. ישנה הערכה זהירה המתייחסת לכך שחברת לומדי התורה צפויה לשינוי בהרכבה הפנימי אך קצב השינוי תלוי בגודל המשאבים הממשלתיים והציבוריים שיופנו להכשרה מקצועית והשכלה גבוהה ותלוי גם בעוצמת ההתנגדות של ההנהגה הרבנית בישראל.
פוטנציאל הצמיחה העשוי להתממש משילובם של צעירים חרדים בשוק העבודה בישראל בטווח הארוך הוא אדיר וכיום הוא איננו ממומש בשל בעיות מבניות וחברתיות. עם זאת, ישנה כיום פעילות הכשרה מקצועית-אקדמית והכוונה תעסוקתית ענפה שנעשית בעיקר ע"י הג'וינט,משרד התמ"ת, חברות כוח אדם פרטיות, מכללות חרדיות ועוד. כמו כן, ישנו רצון בקרב גברים חרדים לרכוש השכלה גבוהה איכותית.


הכנס נערך ב- 16/4/08 במכון ירושלים לחקר ישראל.

תקצירי הרצאות ומצגות מהכנס יועלו לאתר המכון ולבלוג בימים הקרובים.

יום ראשון, 18 במאי 2008

מוכרחים להיות שמח - מדד האופטימיות

שירי בורנשטיין

בסקר החברתי לשנת 2006 שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נשאלו מרואיינים (בני 20 שנה ומעלה) באשר למידת שביעות רצונם מחייהם, והערכתם לגבי איכות זו בשנים הקרובות. הסקר מצא כי 83% מכלל האוכלוסייה הבוגרת בישראל מרוצים מחייהם – 84% מהגברים ו82% מהנשים. מבין מחוזות היישוב השונים, נמצא כי תושבי מחוז ירושלים הם המרוצים ביותר - 86% לעומת 80% מתושבי מחוזות הצפון והדרום, ו- 83% מתושבי מחוזות חיפה ותל אביב. מידת שביעות הרצון הולכת ופוחתת עם הגיל – נמצא כי בעוד 91% מכלל בני ה20-24 הביעו שביעות רצון גבוהה מחייהם, רק 77% מגילאי 65-74 חשו באופן דומה.

באשר לשביעות הרצון ממצבם הכלכלי, 55% מתושבי ישראל ציינו כי הם אכן מרוצים ממצבם. במחוז ירושלים וחיפה רק 50% הביעו שביעות רצון, לעומת 55% מתושבי מחוז תל אביב.

באשר להערכת סיכויי שיפור רמת חייהם בעתיד, נמצא כי תושבי מחוז ירושלים הם האופטימיים ביותר – 58% מקרבם העריכו כי בשנים הקרובות חייהם יהיו טובים יותר. לעומתם, רק 50% מתושבי מחוז תל אביב סוברים כך. הסקר מצא כי נשים מעט יותר אופטימיות מגברים (53% לעומת 52%, בהתאמה), כי ילידי ישראל ועולים ותיקים אופטימיים יותר מעולי 1990 ואילך (52% לעומת 48%), וכי השייכים לכוח העבודה אופטימיים יותר (59%) מאשר אלו שאינם עובדים (42%). גם למספר הילדים השפעה על מידת האופטימיות – 62% מהנשאלים החיים במשק בית ובו 3-4 ילדים הצהירו על אופטימיות, לעומת 45% בלבד מקרב הנשאלים שאין ילדים במשק ביתם. בדומה לשביעות הרצון מהחיים, משפיע משתנה הגיל על מידת האופטימיות – 78% מקרב גילאי ה20-24 הביעו אופטימיות לגבי חייהם בשנים הקרובות, לעומת 17% בלבד מקבוצת הגיל 65-74.

ממצא מעניין נוסף הוא כי, אף על פי ולמרות הכל, תושבי מדינת ישראל מביעים אופטימיות גבוהה יותר מאשר תושבי מדינות האיחוד האירופאי הוותיקות – כך לדוגמא נראה כי בעוד ובמדינת ישראל 52% הביעו אופטימיות, רק 38% מתושבי איטליה, ו-43% מההולנדים הביעו רמת אופטימיות דומה.
שיהיה לכולנו רק טוב.

שביעות רצון ואופטימיות במחוזות שונים בארץ



מקורות: הסקר החברתי, 2006. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

סיעור מוחות בנושא תהליך בניית תכנית שירותים לעיר העתיקה

ראובן פינסקי, מנהל מרחב העיר העתיקה ברשות לפיתוח ירושלים, וצוות התכנון של "תיק פרויקטים" הציגו בפני חברי מכון ירושלים ואורחים נוספים פרוייקט תכנית שירותים לעיר העתיקה. הוצגו ההקשר הרחב של הפעילות באגן ההיסטורי, הרציונאל - השגת שיפור עירוני כולל על רקע המציאות המורכבת, ועיקריה של התכנית - תחומי עיסוקה, מטרותיה ויעדיה.
להלן כמה מהסוגיות העיקריות שעלו בסיעור המוחות:

יש להבהיר שהתכנית אינה עוסקת בסוגיית העתיד הפוליטי של ירושלים.

בהינתן מציאות של קונפליקט יש צורך בפיתוח כלים של שיתוף פעולה. מוצע ליזום תהליך של שיתוף פעולה עם הקהילות ובעלי העניין. להקים גוף מייעץ בדומה ל-Pro Jerusalem Society שידון וייתן תמיכה בנושאי יום יום.

עידוד מוביליות כלכלית חברתית בין הפלסטינאים שגרים בתוך העיר העתיקה לבין התושבים שגרים מחוץ לה.

יש חשיבות לשתף את הקהילה בתהליך, לעודד יזום פרויקטים עם/ע"י הקהילה.

יצירת צעדים בוני אמון בתחומים החברתיים פיסיים: שיקום שווקים, לשקם מסגדים לא פעילים בעיר העתיקה, השקעה בתחום של הנשים והילדים – הכשרת נשים, קידום נוער.

רכישת אמון הציבור הכרחית להצלחת תכנית שכזאת אולם מדובר בתהליך ארוך ומורכב במיוחד לאור המתיחות שנבנית כיום סביב פעילותן של העמותות היהודיות בעיר העתיקה וסביבתה.

יום חמישי, 15 במאי 2008

אירועים קרובים במכון ירושלים

ערב עיון: דור הנפילים ואחריו

29/5/08 18:00-20:00

לכבוד צאתו לאור של הספר: "31 דמויות – ממעצבי דור המדינה" מאת יובל אליצור, בהוצאת כרמל.

לתכנית הכנס לחצו כאן


למה צריך מעריך? הערכת פרויקטים חברתיים בירושלים

1/6/08 12:00-17:30

כנס מקיף ראשון העוסק בכל נושא ההערכה מבחינה אקדמית, פסיכולוגית וחברתית. בין הדוברים פרופ' יעקוב בר סימן טוב, ד"ר מאיה חושן וד"ר מיה כהנוב ממכון ירושלים, פרופ' אילן יניב וד"ר ריטה סבר מהאוניברסיטה העברית ועוד רבים אחרים.

לתכנית הכנס לחצו כאן

לכל אירועי מכון ירושלים

תיקונים באתר מכון ירושלים

האתר הרשמי של מכון ירושלים לחקר ישראל אינו פעיל כרגע לצורך תיקונים, ויועלה מחדש בתוך מספר ימים.
בתקופה זו ניתן יהיה להתעדכן כאן בבלוג בכל הנוגע לחדשות, אירועים וכל מידע נוסף.

יום רביעי, 14 במאי 2008

חשבון בנקים

יאיר אסף-שפירא

מתוך 1,235 סניפים של בנקים מסחריים בישראל, ממוקמים 124 בירושלים. לשם השוואה, בתל-אביב--יפו ממוקמים 240 סניפים, ובחיפה 76. הבנקים שלהם מספר הסניפים הגדול בעיר הם לאומי (27), ופועלים (26).
מספר הסניפים ביחס לגודל האוכלוסייה ביישוב הוא מדד למרכזיות שלו באספקת שרותי הבנקאות לאוכלוסיית הסביבה. בתל-אביב-יפו, המשרתת את המטרופולין הגדול במדינה, קיימים 62 סניפים לכל 100,000 נפש בממוצע. בירושלים קיימים 17 סניפים בלבד לכל 100,000 נפש, ובחיפה 29. בבית-שמש, המספקת שירותים ליישובים הכפריים בסביבתה קיימים 12 סניפים לכל 100,000 נפש בממוצע, וביישובים הפרבריים ביתר עילית, מודיעין עילית ומעלה אדומים, 6-7 סניפים לכל 100,000 נפש. ייתכן שהעובדה שאוכלוסיית מבשרת ציון נמצאת במעמד חברתי-כלכלי גבוה, קשורה לכך שביישוב מספר גבוה יחסית של סניפים - 17 סניפים ל-100,000 נפש בממוצע.
בנק ירושלים ובנק יהב מיוצגים בירושלים על-ידי כרבע מסניפיהם בישראל (28%, ו-26% בהתאמה). הייצוג בירושלים של ארבעת הבנקים הגדולים בישראל - שלהם יותר ממאה סניפים בארץ, הוא על-ידי 9%-13% מסניפיהם בישראל.
סניפי הבנקים מרוכזים במרכז העיר, וכ-40% מהם ממוקמים בו. הבנקים עם מספר הסניפים הגדול ביותר במרכז העיר הם לאומי ומזרחי-טפחות, שלכל אחד מהם 8 סניפים באזור זה. עם זאת, גם ברוב אזורי העיר האחרים ממוקמים סניפי בנקים. בולטים בחסרונם סניפי בנקים במזרח העיר - רק 4 סניפים (3%) עבור יותר מ-30% מאוכלוסיית העיר. גם בשכונות הצפוניות רמות-אלון, פסגת-זאב ונווה יעקב, בהן מתגוררת כ-14% מאוכלוסיית העיר, ניכר מחסור בסניפים, ובשכונות אלו ממוקמים כ-3 סניפים בלבד - 2% מכלל הסניפים בעיר.
מאז שנת 2000 נפתחו בירושלים 22 סניפי בנקים. 5 מהם נפתחו באזור מרכז העיר. אף לא סניף אחד נפתח בתקופה זו במזרח ירושלים.

סניפי בנקים לכל 100,000 תושבים, 2008

הערה: לעיתים בתוך סניף פיזי אחד, שוכנים למעשה מספר סניפים.
מקור הנתונים: הפיקוח על הבנקים, בנק ישראל www.bankisrael.gov.il
כל הנתונים מעודכנים לתחילת חודש אפריל 2008

יום שני, 5 במאי 2008

גדולה בשטח

יאיר אסף-שפירא

ירושלים היא העיר הגדולה בישראל בשטח מוניציפלי ובאוכלוסייה. שטחה של העיר הוא 126 קילומטר רבוע (קמ"ר). לשם השוואה, שטח הכנרת הוא 164 קמ"ר, ושטח העיר תל-אביב – יפו הוא 51 קמ"ר
פעמים רבות אנו נשאלים לגבי מקום ספציפי אם הוא נכלל בשטח העיר או לא, או בלשון הילדים: "איפה מתחילה ירושלים". הגבולות המוניציפליים של העיר אכן מוזרים מעט, וברוב המקומות אינם קשורים לתוואי שטח שניתן לזהותו. בנוסף, קיימים בשטח השיפוט שני "חורים" – רמת-רחל ובית-זית – המוקפים על-ידי ירושלים, אך שייכים מוניציפלית למועצה האזורית מטה-יהודה. גם לירושלים ישנם שני "איים" במטה יהודה: הר שלמון - אזור חירבת סעדים, ואזור נוסף בין תל-צובה לבין מבשרת ציון.
ההרחבה האחרונה לגבול השיפוט של ירושלים הייתה בשנת 1993, כאשר התווספו לעיר האזורים: עמק הארזים (כולל רמת מוצא), חלקים מהר-חרת, והר שלמון. הרחבה זו הוסיפה לעיר 18 קמ"ר – שטחים שכיום נותרו פתוחים, אך על חלק מהם מתכננת העירייה בינוי (מצפה נפתוח), על חלק מהם מתוכננים פארקים מטרופוליניים, ועל חלק הייתה מתוכננת תכנית ספדי, שנדחתה.
ההרחבה המשמעותית ביותר לגבולות העיר הייתה לאחר מלחמת ששת-הימים, כאשר סופחו לירושלים 70 קמ"ר ובכך שולש שטחה. השטחים שסופחו כללו את העיר העתיקה, השכונות הערביות של מזרח ירושלים, והשטחים עליהם נבנו מאוחר יותר השכונות: רמות אשכול, הגבעה הצרפתית, גילה, רמות, פסגת זאב, נווה-יעקב, תלפיות-מזרח, רמת שלמה, וחומת שמואל (הר-חומה). בשטחים אלו מתגוררים כיום רוב תושבי העיר.
בשנות ה-60 סופח לירושלים בית-החולים הדסה בעין-כרם, ומעט שטחים נוספים, ברובם חקלאיים. כ-780 דונם סופחו לירושלים, וכ-450 דונם נגרעו ממנה, באזור עמק הארזים.
בשנות ה-50 הוצא קיבוץ רמת-רחל מתחום השיפוט העירוני, והפך למועצה מקומית, ולאחר מכן סופח למועצה האזורית מטה-יהודה. עיר גנים וקריית יובל סופחו לירושלים, וכך גם מורדות גבעת שאול, והכפר עין-כרם.
שטח השיפוט של ירושלים, וקו שביתת הנשק

מקורות: אנה חזן, גבולות השיפוט של ירושלים, מכון ירושלים לחקר ישראל, 1995 (עורך: אמנון רמון)
שנתון סטטיסטי לירושלים 2005/2006.

יום ראשון, 4 במאי 2008

מבזק: תכנית "ניצוץ" בחדשות הוט

היום בחדשות הוט (ערוץ 3 שעה 18:10) ראיון עם דן בנדל על תכנית "ניצוץ". הראיון נערך בתגובה לטור שפורסם כאן ב-30/4 בשם "החדשנות שבשינוי", ובו תיאור פעילותה של תכנית "ניצוץ", והקמתה של תכנית "ניצוץ ירושלים".

יום חמישי, 1 במאי 2008

מי ומי בבורחים?

בתאריך 08 .28.3 פורסמה במוסף הארץ רשימה נוספת מאת נרי ליבנה העוסקת במצבה המדרדר של ירושלים והפעם ייחדה את הדיבור על תלאות הציבור החילוני הנרדף שבעיר. בתגובה, פרסמו דן קאופמן ולורה וורטון ממכון ירושלים את המחשבות שלהם בנושא במוסף הארץ (בתאריך 4.4.08)

"געגועים לירושלים"
ד"ר דן קאופמן
שמחתי לקרוא את רשימתה של נרי ליבנה בנושא ירושלים. התעסקותה, הכמעט אובססיבית בעיר, הגם שכרוכה היא לעיתים קרובות באזכור חסרונותיה ובעיותיה של העיר מעידה יותר מכל דבר על החותם הירושלמי הצרוב בנפשה ועל געגועיה האמיתיים לעיר. עצם העובדה כי הכותבת עורגת/שונאת את העיר על פני רשימתה השבועית מעידה על מרכזיותה של העיר בחייה וככותבת המיטיבה לשקף את המציאות, על מרכזיותה, כנראה, בחיי רבים מהעוזבים את העיר. ירושלים אומנם משתנה אך לא רק לרעה ולא בקיצוניות העולה מרשימתה של לבנה. כיליד העיר וכמי שחוקר אותה במהלך למעלה מעשור אי אפשר להתעלם מהיותה של ירושלים עיר אקדמית תוססת, מהעובדה כי למעלה ממחצית מהסטודנטים לאומנות בישראל לומדים בעיר, מהיותה מרכז לתעשיות מדעי החיים ומהיותה מקור לעשייה תרבותית ערה ומגוונת. אל לנו לשכוח כי אווירתה הייחודית של ירושלים, הניזונה רבות ממורכבותה, יוצרת מרחב שייכות אותו ניתן לחוות רק בה (ולהתגעגע אליו ממקומות אחרים). הפסיפס האנושי הייחודי של העיר המשלב חילונים חרדים וערבים הינו מקור לקשיים רבים אך בה בעת הוא מקור לחוויה תרבותית וחברתית מדהימה ומרתקת. ניכר כי הכותבת זקוקה למנת ההשמצה התורנית (תרתי משמע) על מנת שיקל עליה להתמודד עם החלטתה לעזוב את העיר, וחבל שכך.
אני תקווה כי קוראיה הנאמנים של נרי יידעו לקחת מרשימותיה לא רק את הרובד השטחי של תאור הבעיות אלא גם ובעיקר את הרובד הרגשי של הגעגוע העמוק לעיר.
(הכותב הינו חוקר בתחומי חדשנות בתעשיה במכון ירושלים לחקר ישראל)

"עוזבים בהמוניהם"
לורה וורטון
נרי ליבנה, בטור שלה "שאבעס בבירה" (מוסף "הארץ" 28.3) שוב קוטלת את ירושלים, כשהיא מעוותת את המציאות ומקצינה אותה. יש לציין, למשל, שעל אף ההגירה מהעיר עצמה, רוב העוזבים נשארים בסביבה וממשיכים לפקוד את מרכזי הבילוי והתרבות הרבים שבה. לפי סקרים של מכון ירושלים לחקר ישראל, הסיבות העיקריות לעזיבה הן דווקא בעיות של תחבורה ותעסוקה, יחד עם מחסור בדיור במחירים מתקבלים על הדעת - ולא בעיות בדו-קיום כפי שכותבת ליבנה. האמת היא שרק 20 אחוז מתושבי העיר הם חרדים, אם כי מי שמפחד מהם אוהב לנפח את עוצמתם. לאחרונה, שיעור העזיבה של חרדים, ובפרט צעירים עם צאצאים רבים, עולה על זה של החילונים: הם עוזבים בהמוניהם למקומות זולים יותר כקרית ספר ובית"ר עילית. בכלל, הסטטיסטיקה שמפרסם מכון ירושלים מראה, שמאזן ההגירה השלילי הגיע לשיא בשנת 2000 וכעת נמצא בירידה: 6,300- ב-2006 לעומת 8,200- ב-2000. יש להביט בתקווה אל 40 אלף הסטודנטים שלומדים בעיר. בסקר של תרצה גולדשטיין (מאגף החברה בעירייה) על סטודנ טים בעיר נמצא, ש-43 אחוז מהנשאלים לא היו תושבי ירושלים לפני הלימודים, אבל שני-שלישים רוצים להמשיך לגור בעיר בתום לימודיהם. לעיר יש מחזור חיים משלה, וטעות היא להתייאש מירושלים. לורה ורטון ירושלים
(הכותבת הינה עורכת ומתרגמת במכון ירושלים לחקר ישראל)

למאמרה של נרי לבנה ב"הארץ"

ילדים בעיר, בכפר ובמרחב

ד"ר מאיה חושן

האוכלוסייה בירושלים מתאפיינת במבנה גילים צעיר – ריבוי ילדים ביחס לאוכלוסיית ישראל כולה, ועוד יותר מכך ביחס לאוכלוסיית תל-אביב-יפו וחיפה. כך לדוגמא בשנת 2006 היה שיעור הילדים (שגילם מתחת לגיל 18) מכלל התושבים בירושלים 41%, לעומת 33% בישראל, 22% בחיפה ורק 20% בתל אביב-יפו.

הרשויות המקומיות היהודיות בסביבות ירושלים, שבהן חלקם של הדתיים והחרדים נמוך מזה שבירושלים, מתאפיינות בשיעור ילדים (מתחת לגיל 18) נמוך מזה שבירושלים, בין 32% ל- 37%. יוצאת הדופן היא מודיעין-מכבים-רעות ששיעור הילדים בה דומה לזה שבירושלים. יצוין ששיעור גבוה של ילדים אינו מעיד בהכרח על מספר ממוצע גבוה של ילדים למשפחה, אלא יכול לנבוע מריכוז גבוה של זוגות צעירים. בבית שמש שבה שיעור החרדים והדתיים דומה לזה שבירושלים, שיעור הילדים גבוה מזה שבירושלים ועומד על כ – 50% בשל ריבוי זוגות צעירים דתיים וחרדים.
שיעור ילדים גבוה במידה ניכרת מאפיין את יישובי הלוויין החרדיים, והוא הגבוה ביותר בעיר ביתר עילית, בה 63% מהתושבים הם ילדים. מודיעין עילית מובילה בשיעור הילדים בני פחות מחמש, המהווים לא פחות מ-30% מתושביה, לעומת 26% בביתר עילית, 13% בירושלים ולשם השוואה - רק 9% במבשרת ציון.

יצויין שהשיעור הגבוה-מאוד של ילדים במודיעין עילית ובביתר עילית נובע מהיותן של שתי ערים אלו ערים חרדיות צעירות, המושכות אליהן זוגות צעירם חרדים. היות ומספר הילדים הממוצע למשפחה חרדית גבוה באופן ניכר ממספר הילדים במשפחה חילונית או במשפחה דתית לא-חרדית, הרי שערים שבהן אוכלוסייה חרדית שעיקרה זוגות צעירים מתאפיינות בשיעור גבוה במיוחד של ילדים.

אחוז הילדים מתחת לגיל 18, 2006

מקור: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הרשויות המקומיות בישראל 2006

לכל טורי "העיר במספרים" באתר מכון ירושלים לחקר ישראל

מערכת התחבורה הציבורית במזרח ירושלים

ד"ר מאיה חושן

במשך שנים רבות בשכונות הערביות הכפריות במזרח ירושלים לא הייתה מערכת תחבורה ציבורית מוסדרת. במצב העניינים שהיה, שגשגה מערכת ענפה ובעייתית של הסעות פיראטיות.

בינואר 2004, אחרי תהליך ארגון-מחדש מתוכנן ומושקע, יצא לדרך פרויקט התחבורה הציבורית בשכונות הכפריות. את הפרויקט הובילו משרד התחבורה, עיריית ירושלים, ותכנית אב לתחבורה ירושלים. במסגרת הפרויקט הוקמו 5 חברות הסעה חדשות בנוסף ל – 12 חברות שפעלו בשכונות הערביות. כמו כן שופצו ושודרגו תחנות מרכזיות, ניתנו זיכיונות להפעלת קווי תחבורה ציבורית, ניתנה עזרה לרכישת אוטובוסים, הוכשרו מסלולים חדשים לתחבורה ציבורית, והוצבו תחנות לנוחות הנוסעים. השיפור כלל גם הפעלת מערכת אכיפה על המפעילים ובימים אלו ישנה היערכות לטיפול שוטף בתלונות. מ - 2004 ישנו תהליך מתמיד של שיפור רמת השירות, ותוכניות והשקעות רבות עדיין מתוכננות לעתיד.

באשר לשיפור השירות - הנוסעים הצביעו ברגליים. על כך מלמדת השוואה בין פעולת התחבורה הציבורית המוסדרת, בעלת הרישיון, בשלוש נקודות זמן – 1998, 2004, ו-2007-2006. בשנת 1998 עמד מספר הנסיעות היומיות על– 725, ועלה בעקבות הפרויקט ל – 3,810 ב-2004 ול- 4,461 ב-2006. מספר הנוסעים ביממה עלה מ – 18,000 ב – 1998 ל – 85,000 ב – 2006. מספר האוטובוסים עלה מ – 72 אוטובוסים מיושנים בשנת 1998 ל – 269 אוטובוסים חדישים (249 קטנים ו – 20 גדולים) ובהם 5,778 מקומות ישיבה בשנת 2007. ב – 1998 לא היו במזרח העיר תחנות אוטובוסים כלל, ב – 2007 היו 330 תחנות, רבע מהן מקורות. במקביל לעלייה בהסעות המוסדרות הלך וירד חלקם של הטרנזיטים הפיראטיים – הבלתי מורשים. בשנת 1998 נסעו מדי יום 78,000 איש ב – 1,000 טרנזיטים פיראטיים וב-250 מוניות. מספר הנוסעים ביום בהסעה פיראטית ירד ל – 24,000 ב – סוף 2004 ול – 16,000 בסוף 2006.

מספר נוסעים ביממה בתחבורה ציבורית במזרח ירושלים

מקור: נתן גוטמן (עורך), מערכת התחבורה הציבורית במזרח ירושלים, משרד התחבורה, עיריית ירושלים, תכנית אב לתחבורה ירושלים, דצמבר 2007.

לכל טורי "העיר במספרים" באתר מכון ירושלים לחקר ישראל