כוח העבודה

אלון קופרארד

מכון ירושלים למחקרי מדיניות   www.jerusaleminstitute.org.il

כוח העבודה הוא מונח המתאר את האנשים באוכלוסיה בגיל 15 ומעלה שהם מועסקים או בלתי מועסקים המחפשים עבודה. בסוף שנת 2014, 69% מהיהודים בישראל בגיל 15 ומעלה, השתתפו בכוח העבודה, כלומר היו מועסקים או חיפשו עבודה, זאת לעומת 47% מהאוכלוסיה הערבית. שיעור הבלתי מועסקים (מובטלים) בכוח העבודה בקרב היהודים בישראל היה 6%, ו-8% בקרב הערבים. בירושלים שיעור ההשתתפות של יהודים בכוח העבודה היה נמוך מזה שבישראל ועמד על 59% וכך גם אצל הערבים ששיעור השתתפותם בכוח העבודה עמד על 40%.

כאשר בוחנים את הנתונים לפי מגדר עולה כי בקרב גברים יהודים שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בישראל עמד על 72% בעוד שבירושלים עמד שיעורם על 57% בלבד. בקרב הערבים שיעור ההשתתפות של גברים בכוח העבודה בישראל – 66% נמוך מעט מזה שבירושלים – 68%. שיעור הבלתי מועסקים דומה בין המגזרים ובין ירושלים וישראל ועומד על כ-93% מועסקים וכ-7% בלתי מועסקים.

בישראל, 66% מהנשים היהודיות השתתפו ב-2014 בכוח העבודה, לעומת 61% מהנשים בירושלים. 6% מהנשים היהודיות בכוח העבודה בישראל אינן מועסקות, ובירושלים שיעורן עומד על 8%. שיעור ההשתתפות של נשים ערביות בכוח העבודה היה קטן בהרבה מזה של נשים יהודיות ועמד בישראל על 28%. בירושלים שיעור הנשים הערביות שהשתתפו בכוח העבודה היה כמחצית ועמד על 13% בלבד. שיעור הנשים הערביות שהשתתפו בכוח העבודה והיו מועסקות בישראל עומד על 90%, כלומר שיעור אבטלה של 10%. בירושלים נרשם שיעור תעסוקת נשים ערביות של 85%, כלומר 15% אבטלה. נתון זה מעניין במיוחד בהתחשב באחוז הנמוך במיוחד של השתתפות נשים ערביות בכוח העבודה בירושלים – גם כשנשים ערביות בירושלים מחליטות לצאת לעבודה, סיכוייהן למצוא כזו הן נמוכים יותר מאשר נשים ערביות בישראל. 

מבחינת השפעת רמת ההשכלה על השתתפות בכוח העבודה, ניתן לראות כי אחוז ההשתתפות בכוח העבודה בקרב נשים ערביות בירושלים עלה ככל שהשכלתן היתה גבוהה יותר – 8% מבעלות השכלה תיכונית השתתפו בכוח העבודה, בעוד ש-66% מבעלות תואר שני השתתפו בכוח העבודה. הדבר נכון גם לגבי נשים ערביות בישראל, 28% מבעלות השכלה תיכונית השתתפו בכוח העבודה, לעומת 88% בעלות תואר שני. השפעה זו של השכלה על המוטיבציה להשתתף בכוח העבודה בולטת בעיקר בקרב הנשים הערביות, אך בהשוואת המגזר הערבי ליהודי, זוהי תופעה משמעותית הרבה ביותר בקרב בני ובנות המגזר הערבי.

מקורות: עיבודים לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, השנתון הסטטיסטי לירושלים 2016

מגדר ודתיות

קרוליין קהלנברג

מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

מחקר חדש שפרסם Pew Research Center מצא כי ברחבי העולם ובמגוון דתות נשים הן באופן כללי יותר דתיות מגברים. המחקר, ששמו "פער המגדר בדת מסביב לעולם", מצא כי בכל 84 המדינות עבורן היה מידע זמין, הסבירות שנשים ישתתפו בתפילה באופן יומיומי גבוהה יותר מזו של גברים, או זהה לה.

ישראל, לעומת זאת, היא המקרה החריג היחיד במגמה זו: זו המדינה היחידה שנסקרה בה אחוז גבוה יותר של גברים דיווחו על השתתפות בפולחן באופן יומיומי, בין אם באופן פרטי או ציבורי.

ההבדל המגדרי הזה קיים גם בקטגוריות אחרות הקשורות לפרקטיקה דתית בישראל. סקר נוסף של Pew Research Center שנערך לאחרונה בקרב החברה הישראלית הראה כי גברים ישראלים יהודים דיווחו על השתתפות גבוהה יותר בפעילויות דתיות לעומת נשים. לדוגמא, בעוד 37% מהגברים הישראלים היהודים פוקדים את בית הכנסת פעם בשבוע או יותר, רק 18% מהנשים הישראליות היהודיות עושות זאת.

פערי המגדר הללו בפעילות דתית יכולים להיות מיוחסים באופן חלקי לנורמות מסוימות ביהדות אשר נותנות עדיפות לנוכחותם של גברים בפולחן. לדוגמא, ביהדות האורתודוקסית, נדרש מניין של 10 גברים על מנת לקיים טקסי פולחן ציבוריים, בעוד נשים אינם נספרות ולא נדרשות על ידי ההלכה לקחת חלק בפרקטיקה. 

יש לציין, עם זאת, כי הפער לא קיים רק בתחום הנוכחות בפולחן: אפילו בפעילויות שאינן קשורות למצוות שהן עבור גברים בלבד, גברים ישראלים יהודים נרשמו כבעלי שיעור מעורבות דתית מעט גבוה יותר מאשר נשים ישראליות יהודיות. לדוגמא: 64% מהגברים הישראלים היהודים צמו לכל אורך יום הכיפורים האחרון, לעומת 57% מהנשים היהודיות הישראליות. כמו כן, שיעור הנשים הישראליות הנוסעות בשבת (65%) גבוה ביחס לגברים (59%).

גם בשאלה העוסקת בחשיבות הדת בחיי הפרט, ישראל היא ערך חריג בסקר. בישראל, 35% מהגברים היהודים דיווחו כי הדת היא "מאוד חשובה" עבורם, ביחס ל-25% בלבד מהנשים היהודיות שענו כך. בכל המדינות האחרות שנסקרו (למעט מוזמביק), נשים השיבו כי הדת "מאוד חשובה" להן באופן אישי בשיעורים גבוהים יותר מאשר הגברים או בשיעורים זהים להם. יש לציין כי בקרב יהודים אמריקאים, ההבדלים לא היו כה ניכרים לעין.

פער המגדר בדתיותם של יהודים ישראלים ניכר גם בזהותם הדתית, כך לפי תוצאות הסקר החברתי השנתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אולם הפער בתחום זה הוא קטן למדי. גברים יהודים בישראל הגדירו עצמם (או הוגדרו באמצעות קריטריונים מסוימים כמו מערכת חינוך ואזור מגורים) כחרדים (9.8%) או דתיים (10.9%) בשיעור מעט גבוה יותר מזה של נשים יהודיות (8.4% זוהו כחרדיות ו-10.3% זוהו כדתיות). בה בעת, שיעור הנשים שהגדירו עצמן כמסורתיות (39.3%) גבוה יותר משיעור הגברים שהגדירו עצמם ככאלה (33.8%). 

בעוד פער המגדר בדתיות וזהות דתית ברור לעין כאשר מדברים על ישראלים יהודים באופן כללי, כשאנו מביטים בפילוח הפרקטיקה הדתית לפי מגזר דתי, הנתונים מראים תמונה מורכבת יותר. לדוגמא, בחינת שיעורי התפילה בקרב יהודים שאינם מוגדרים אורתודוקסים או דתיים מגלה מגמה במסגרתה פער המגדר מצטמצם ואף מתהפך ככל שהמגזר הוא חילוני יותר. לפי הסקר החברתי, בין הישראלים היהודים שהגדירו עצמם "מסורתיים-דתיים" 89.1% מהגברים דיווחו שהם מתפללים תמיד או מתפללים באופן תדיר, לעומת 64.9% מהנשים. בין אלה שהגדירו עצמם "מסורתיים לא דתיים" הפער ניכר בקושי כאשר 38.9% מהגברים ו-37.6% מהנשים נכחו בתפילה. בין אלה שהגדירו עצמם חילונים המגמה התהפכה – 12.7% מהנשים דיווחו שהן מתפללות תמיד או באופן תדיר, לעומת 8.2% מהגברים. 

חשוב לציין שפער המגדר הדתי הזה אינו קיים בדתות אחרות בישראל. לפי נתוני הלמ"ס, נשים מדתות אחרות (בעיקר אסלאם) מזדהות כיותר דתיות מגברים באותן דתות: 65.4% מהנשים הלא יהודיות הזדהו כ"דתיות מאוד" או "דתיות", לעומת 45.1% בלבד מהגברים.

תרגום: אלון קופרארד

העיר במספרים: פריון בעולם, בישראל ובירושלים המשך

ד"ר מאיה חושן
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

שאלת ירושלים היא שאלה חובקת עולם. היא חובקת דתות, תרבויות ועמים. השונוּת בין קבוצות האוכלוסייה ומגוון הזהויות והאינטרסים שמפריד בין האוכלוסיות, מעודדים ומעמיקים ניגודים ותחרות בין קבוצות. אלו גם אלו מובילים להיבדלות ולמאבקי שליטה על שטח, על משאבים ועל אורחות-חיים, של כלל הקבוצות ביחד ושל כל קבוצה לחוד. במכלול ההתרחשויות הללו, לפאן הדמוגרפי "מקום של כבוד" ובתוכו ראוי להקדיש תשומת לב למרכיב הילודה. לשיעור הפריון הכולל (מספר הילדים שאישה צפויה ללדת במהלך חייה) קשר ישיר לריבוי הטבעי. עם זאת ראוי לציין שלצד הפריון למבנה הגילים ולשיעורי התמותה תפקיד חשוב בהיקף הריבוי הטבעי. ירושלים מתאפיינת בשיעורי-ילודה ובשיעורי פיריון גבוהים. כך לדוגמא, מספר הילדים הממוצע שאישה ירושלמית צפויה ללדת, גבוה פי שניים ממספר הילדים שאישה תל-אביבית או חיפאית צפויות ללדת, אך הוא מחצית מזה של האישה במודיעין עילית (יישוב חרדי סמוך למודיעין).

בשנת 2008 היה שיעור הפריון הכולל בקרב האוכלוסייה היהודית בירושלים 4.1 והוא גבוה מזה שבכל אחת מהערים הגדולות שאוכלוסייתן מונה מעל 200,000 תושבים - 3.0 באשדוד, 2.9 בישראל, 2.2 בראשון לציון, ו- 2.1 בתל-אביב-יפו ובחיפה. בישראל נרשם שיעור פיריון של 2.8.
ההסבר לשיעור הילודה הגבוה יחסית בקרב האוכלוסייה היהודית בירושלים נעוץ בפריון גבוה במיוחד המאפיין את האוכלוסייה החרדית וכן בפריון גבוה המאפיין את האוכלוסייה הדתית, בהשוואה לאוכלוסייה החילונית.

שיעורי הפיריון בישראל ובירושלים השתנו במהלך השנים. בשנים 2008-2000 חלה עלייה בשיעור הפריון בקרב האוכלוסייה היהודית והאחרת בישראל מ-2.6 ל-2.8, ובירושלים מ-3.7 ל-4.0. בקרב האוכלוסייה הערבית לעומת זאת, הן בישראל והן בירושלים חלה ירידה בשיעורי הפריון, כאשר הירידה בשיעור הפריון בישראל היא חדה יותר. אלו ירדו מ-4.4 ל-3.6 בישראל, ומ-4.3 ל-4.0 בירושלים. יוצא אפוא שבשנת 2008 שיעור הפריון בקרב האוכלוסייה היהודית והערבית דומה.

העיר במספרים: פריון בעולם, בישראל ובירושלים

ד"ר מאיה חושן
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

שיעור הפריון מוגדר כמספר הילדים הממוצע שאישה צפוייה ללדת במהלך חייה (שיעור פריון כולל), ולו השפעה ניכרת על גידול האוכלוסייה ועל מבנה הגילים של האוכלוסייה. לאחרונים קשר הדוק לתחומי חיים רבים, ביניהם גם פיתוח כלכלי, היקף צריכת שירותים, והיבטים פוליטיים שונים. כאשר קבוצות אוכלוסייה נבדלות זו מזו מבחינה חברתית, תרבותית או כלכלית וגם שיעורי הפריון שלהן שונים, מתחדדים הקונפליקטים וניגודי האינטרסים בהקשר לתרומה הכלכלית של קבוצת אוכלוסייה זו או אחרת.

על מנת שגודל האוכלוסייה יישאר יציב לאורך זמן, נדרש שיעור פריון של 2.2 (בהנחה של גידול מריבוי טבעי, שאינו כולל והגירה). בשנת 2008 עמד שיעור הפריון הכולל בישראל על 3.0 והוא היה גבוה בהשוואה למדינות המפותחות. באותה שנה היה שיעור הפריון הכולל בכל מדינות ה–OECD (ארגון המדינות המפותחות) נמוך מ-2.2. על פי אומדן של ה-CIA לשיעור הפריון הכולל לשנת 2009, ישראל ממוקמת במקום ה-84 מבין 223 מדינות. ל-83 מדינות שיעור פריון גבוה מזה של ישראל ול-139 פריון נמוך מזה שבישראל. לצד ישראל במקום ה-82 ממוקמת כווית עם שיעור פריון כולל של 2.8 ובמקום ה-84 בנגלדש עם 2.7. שיעור הפריון הממוצע לכלל העולם הוא 2.6. שיעור הפריון הגבוה ביותר נרשם בניגריה - 7.8 ובאוגנדה - 6.8, בעוד ששיעור הפריון הנמוך ביותר נרשם במקאו - 0.9 ובהונג קונג - 1.0.

בשנת 2008, כאמור, שיעור הפריון הכולל של כלל אוכלוסיית ישראל עמד על 3.0: בקרב האוכלוסייה היהודית והאחרת - 2.8 ובקרב האוכלוסייה הערבית - 3.6. בשנה זו היה שיעור הפריון הכולל בירושלים 4.0, כאשר שיעור הפריון בקרב האוכלוסייה היהודית והאחרת כמעט זהה לזה של האוכלוסייה הערבית (3.97 יהודים ואחרים, 4.03 ערבים). עוד על הפריון בירושלים ובישראל לפי אזורים וערים בשבוע הבא.

מקורות: OECD Family database, CIA, שנתון סטטיסטי לישראל 2009, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

העיר במספרים: מערכת החינוך בירושלים

ד"ר מאיה חושן
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

ירושלים היא הגדולה בערי ישראל באוכלוסייתה ומתאפיינת במגוון האוכלוסיות שבה. כפועל יוצא גם מערכת החינוך בעיר היא הגדולה בערי ישראל ומורכבת הן במגזריה, הן בזרמי החינוך שבה והן בשפע דגמי בתי הספר שבה.
בשנת הלימודים הנוכחית - תש"ע - 2009/2010 מונה מערכת החינוך בירושלים 224,000 תלמידים. יוצא איפוא שמספר התלמידים במערכת החינוך בירושלים הוא בסדר גודל של כלל התושבים של עיר גדולה בישראל, שמוגדרת כעיר שמספר תושביה הוא 200,000 נפש ומעלה. לשם השוואה בספטמבר 2009 נאמדה אוכלוסיית ראשון לציון ב-227,600 נפש ואוכלוסיית אשדוד ב-211,300 נפש.
מבחינת מספר התלמידים לפי מיגזר עולה שבמגזר העברי לומדים 142,200 תלמידים, אשר מהווים 63% מכלל התלמידים: במנח"י (המינהלה לחינוך ירושלים) לומדים 57,2000 תלמידים המהווים 40% מהחינוך העברי ובמנח"ח (האגף לחינוך חרדי) לומדים 85,000 תלמידים המהווים 60% מהחינוך העברי.
במגזר העברי במנח"י 54% מהתלמידים לומדים בחינוך הממלכתי ו-46% לומדים בחינוך הממלכתי דתי.

במגזר הערבי בירושלים לומדים 83,000 תלמידים שמהווים 37% מכלל התלמידים בירושלים. 74% מהתלמידים במגזר הערבי לומדים בחינוך הממלכתי ו-26% לומדים בחינוך הערבי הפרטי, שאינו תחת ניהול ופיקוח עירוני או ממלכתי (לכן גם הנתונים לגביו הם אומדן בלבד).

בשל מגוון האוכלוסיות המתגוררות בירושלים, היא התברכה בדגמים רבים של בתי ספר בכל אחד מהמגזרים. כך נמצא לצד בתי הספר העירוניים בתי ספר ייחודיים - ניסויי, לאומנות, יהודי-ערבי, חילוני-דתי, בתי ספר כניסייתיים בהם לומדת אוכלוסייה נוצרית ומוסלמית ועוד.

נראה מסובך? לנהל את מערכת החינוך, להוביל אותה ולהנהיג אותה מורכב ומסובך הרבה יותר.

מקור: מנח"י - שנתון החינוך תש"ע, עירית ירושלים.

העיר במספרים: האוכלוסייה המוסלמית בישראל ובירושלים

מיכל קורח
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

בעוד שהדת היהודית משופעת באופן יחסי בחגים, לדת המוסלמית ישנם שני חגים בלבד: עיד אל-פיטר (שבירת צום הרמדאן) ועיד אל-אדחה (חג הקורבן). חג הקורבן, שהתקיים השבוע מציין את המועד לקיום החג', העלייה לרגל למכה, המקום הקדוש ביותר עבור המוסלמים.

בשנת 2008 מנתה האוכלוסייה המוסלמית בישראל כ-1.240 מיליון נפש, והיא היוותה 17% מכלל אוכלוסיית ישראל. האוכלוסייה המוסלמית מתאפיינת בגילה הצעיר. בשנת 2008 עמד הגיל החציוני (הגיל שמחצית מהאוכלוסייה צעירה ממנו והמחצית האחרת מבוגרת ממנו) של האוכלוסייה המוסלמית בישראל על 19, לעומת 31 בקרב האוכלוסיה היהודית, ו-30 בקרב האוכלוסייה הנוצרית-ערבית.
גילה הצעיר של האוכלוסייה המוסלמית נובע בעיקר משיעורי פיריון גבוהים. מספר הילדים הממוצע שאישה מוסלמית צפויה ללדת במהלך חייה עמד בשנת 2008 על 3.8, לעומת 2.8 בקרב האוכלוסייה היהודית ו-2.1 בקרב האוכלוסייה הנוצרית-ערבית. מזה מספר שנים נרשמת ירידה בשיעור הפריון של הנשים המוסלמיות, מ-4.7 ילדים לאישה בשנת 2000, ל-4.4 בשנת 2004 ול-3.8 בשנת 2008.

מחצית מהאוכלוסייה המוסלמית בישראל מתגוררת בצפון הארץ (38% במחוז הצפון ו-14% במחוז חיפה). במחוז ירושלים מתגוררת 21% מהאוכלוסייה המוסלמית, מרביתה בעיר ירושלים, ובמחוז הדרום גרה 14% מהאוכלוסייה.

בשנת 2008 התגוררו בירושלים 255.7 אלף מוסלמים, והם היוו 95% מהאוכלוסייה הערבית בירושלים, ו-33% מכלל אוכלוסיית העיר. ירושלים היא העיר בה מתגורר מספר המוסלמים הגבוה ביותר בישראל.
מספר המוסלמים בתל אביב ובחיפה נמוך באופן ניכר מבירושלים ועומד על 13-12 אלף ||(בכל אחת מהן). גם בעכו וברמלה מתגוררים כ-12 אלף מוסלמים. ערים בהן גרה אוכלוסייה מוסלמית רחבת היקף הן נצרת (45.8 אלף), אום אל-פחם (44.5 אלף) ורהט (43.8 אלף).

אוכלוסייה מוסלמית, לפי מחוז 2008 (אלפים)

מקורות: נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ויקיפדיה.

העיר במספרים: בשעה טובה

מיכל קורח
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

בשנת 2007 נולדו בישראל 151,700 תינוקות. הגיל הממוצע של האם בלידה הראשונה עמד בשנה זו על 27.0, לעומת 25.5 בשנת 1997. הגיל הממוצע של האם בלידה הראשונה בקרב האוכלוסייה היהודית בישראל (27.9) גבוה מבקרב האוכלוסייה המוסלמית (23.3) ומבקרב האוכלוסייה הנוצרית (27.0).

מספר הלידות הגבוה ביותר בישראל בשנת 2007 נרשם בבית החולים סורוקה שבבאר שבע – 12,600 לידות, שיבא (תל השומר), סמוך לקריית אונו – 10,300 וסוראקי שבתל אביב– 10,100.
שיעור הלידות הגבוה ביותר (מספר הלידות ביחס לגודל האוכלוסייה) נרשם במחוז ירושלים – 34 לידות לאלף תושבים, ולאחר מכן במחוז תל אביב - 27. ביתר המחוזות נרשם שיעור של 19-17 לידות לאלף תושבים.

ירושלים מהווה מרכז רפואי ארצי בכלל ולאוכלוסיית ירושלים ולישובים הסמוכים לה בפרט. בעיר ישנם 7 בתי חולים בהם יש מחלקת יולדות, 3 מהם ממוקמים בשכונות הערביות ומשרתים את האוכלוסייה הערבית - הסהר האדום, אל מקסאד ובית יולדות דג'אני.

מספר הלידות הגבוה ביותר בבתי החולים בירושלים נרשם בבית חולים שערי צדק – 11,500 (34% מכלל הלידות בבתי חולים בירושלים) והוא היה כמעט כפול ממספר הלידות בבית החולים הדסה עין כרם – 5,800 (17%) ובהדסה הר הצופים – 5,200, (15%) שמדורגים אחריו. מזה מספר שנים מספר הלידות בבית החולים שערי צדק כפול ממספר הלידות בבתי החולים הדסה עין כרם והדסה הר הצופים (בכל אחד מהם לחוד).

לידות בבתי חולים בירושלים,2007.

מקור:
מוסדות האשפוז 2007, משרד הבריאות; שנתון סטטיסטי לישראל 2008, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.