מי ברכב מי ברגל

איתן בלואר

מכון ירושלים לחקר ישראל

דפוסי השימוש של האוכלוסייה בסוגי התחבורה השונים יכולים להעיד על מגוון היבטים, ובהם פריסה גיאוגרפית של ישוב (פרבר או מרכז כלכלי), נגישות ומצב התשתיות בישוב (מערכות תחבורה מגוונות) ועד לסממנים כלכלים שונים (מצב סוציו אקונומי, מרכזיות העיר, בעלות על רכב וכד').

ישנן דרכים מגוונות להגיע למקום העבודה – רכב פרטי, תחבורה ציבורית והליכה ברגל. בשנת 2008 44% מהמועסקים בירושלים הגיעו למקום עבודתם באמצעות רכב פרטי או מסחרי (בהשוואה ל-47% בתל אביב ו-52% בישראל). במקביל לשימוש ברכב פרטי, בלט בירושלים אחוז המגיעים לעבודה בתחבורה ציבורית (אוטובוסים, רכבות, מוניות והסעות)- 37%. אחוז זה גבוה מבתל אביב (28%) ובישראל (29%). לעומת זאת מבין הערים המונות 100,000 תושבים ומעלה, אחוז המשתמשים הגבוה ביותר בתחבורה ציבורית נרשם בבת-ים (47%) ובבני ברק (46%).

12% מהמועסקים בירושלים ציינו שהם מגיעים לעבודה ברגל, אחוז הדומה לישראל ולתל אביב (11%, ו-13% בהתאמה).

הבחירה באמצעי התחבורה להגעה לעבודה מושפעת ממספר גורמים, ובהם הפריסה הגיאוגרפית של האוכלוסייה בעיר, מרחק ממרכזי תעסוקה, איכות השירות של התחבורה הציבורית (כמו תדירות, מיקום התחנות, מסלול הנסיעה וכד') ומהמעמד החברתי-כלכלי של האוכלוסייה. בשנת 2008 השכונות שבהן נרשם אחוז המשתמשים ברכבם הפרטי הגבוה ביותר הן רמת שרת ורמת דניה - 68%, הר חומה 67%, גילה 57% והגבעה הצרפתית 56%. לעומתם אחוז גבוה של מועסקים שהגיע לעבודה בתחבורה הציבורית נרשם בנווה יעקב 60%, ברמת שלמה 57% ובאזור קרית בעלז - רוממה 50%. השכונות שבהן אחוז המועסקים שהולכים ברגל לעבודה היה הגבוה ביותר הן אזור מאה שערים-גאולה - 47%, מרכז העיר - 45% ואזור מחנה יהודה - 40%.

מקור: מפקד האוכלוסין 2008, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

העיר במספרים: על גלגלים

אביאל ילינק

בשנת 2007 נעו בכבישי ישראל כ-1.8 מיליון מכוניות פרטיות. רמת המינוע בישראל עמדה על 246 כלי רכב פרטיים לכל 1,000 תושבים והיא הייתה נמוכה באופן משמעותי בהשוואה למדינות מערב אירופה, יפן וארה"ב. כ-40% מכלל המכוניות בישראל היו מתוצרת יפן, כ-11% מתוצרת קוריאה, כ-10% מצרפת וכ-9% מספרד.

אחד המדדים להערכת הרמה החברתית-כלכלית של האוכלוסייה בישובים שונים הוא רמת המינוע. בדרך כלל, ככל שהרמה החברתית-כלכלית של האוכלוסייה גבוהה יותר כך רמת המינוע בישוב תהיה גבוהה יותר. רמת המינוע בירושלים היא מהנמוכות בארץ ועמדה על 160 כלי רכב לכל 1,000 תושבים. לשם השוואה, רמת המינוע בתל אביב עמדה על 450 מכוניות לאלף תושבים, כמעט פי שלוש מרמת המינוע בירושלים.
הפער ברמת המינוע הוא גדול עד כדי כך שלמרות שאוכלוסיית תל אביב קטנה מאוכלוסיית ירושלים כמעט בחצי, מספר המכוניות בבעלות תושביה היה גדול ב-46% על מספר המכוניות בבעלות תושבי ירושלים (יתכן והסבר חלקי לכך הוא המספר הגבוה של רכבי חברות הרשומים בתל אביב). דוגמאות נוספות הן הרצליה עם רמת מינוע של 400 כלי רכב ל-1,000 תושבים, חיפה עם רמת מינוע של 300 כלי רכב וקרית שמונה עם 235 כלי רכב.

מדד נוסף להערכת הרמה החברתית-כלכלית של אוכלוסיית הישוב היא הגיל הממוצע של כלי הרכב. בשנת 2007 היה הגיל הממוצע לרכב בירושלים גבוה מהממוצע הארצי (6.9) ועמד על 8.5 שנים. גיל זה היה גבוה בהשוואה לגיל הממוצע בתל אביב - 5.0, בחיפה – 6.2, בראשון לציון – 7.4 ובקרית שמונה – 8.2.

כלי רכב פרטיים ל-1,000 תושבים (רמת מינוע) בירושלים וביישובים הסמוכים לה, 2007.

מקור: הרשויות המקומיות בישראל 2007, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.