יום רביעי, 2 ביולי 2008

רווחת דיור

יאיר אסף-שפירא

לאחרונה פרסם מכון ירושלים לחקר ישראל סיכום של נתוני יחידות דיור מתוך מערכת הארנונה של עיריית ירושלים. מן הנתונים עולה כי בסוף שנת 2007 היו רשומות במערכת הארנונה של עיריית ירושלים 187,470 דירות מגורים, בשטח כולל של 14,457,500 מטר רבוע (מ"ר). אוכלוסיית העיר מונה 746,300 תושבים, כלומר - לכל תושב ישנם בממוצע 19 מ"ר. נתון זה מבטא את צפיפות הדיור הממוצעת של תושבי העיר.

צפיפות הדיור היא אחד המדדים המצביעים על מעמדו החברתי-כלכלי של משק בית, והפערים במדד זה בין השכונות השונות בעיר גבוהים מאוד. בשכונות בהן הצפיפות היא הנמוכה ביותר - ימין-משה, גבעת חנניה (אבו-תור), וקריית וולפסון - צפיפות הדיור היא 70-80 מ"ר לנפש. בשכונות בהן הצפיפות היא הגבוהה ביותר - ח'רבת בית סחור (למרגלות טיילת האז) והרובע המוסלמי היא עומדת על 3-6 מ"ר לנפש (נתוני השכונות נכונים לסוף 2006). עם זאת, יש להבין כי מלבד גודל הדירה משפיע על רווחת הדיור גם גודל משק-הבית. ככל שמשקי-הבית גדולים יותר - כגון באוכלוסייה הערבית ובאוכלוסייה החרדית - תימדד צפיפות דיור גבוהה יותר - גם ללא קשר לרווחת הדיור המורגשת בפועל בדירת המגורים.
צפיפות דיור נמוכה מאפיינת את האזורים היהודיים הכלליים (לא-חרדיים). הצפיפות הממוצעת באזורים אלו היא 27 מ"ר לנפש, לעומת 15 מ"ר לנפש באזורים החרדיים, ו-11 מ"ר לנפש באזורים הערביים. בקרב האזורים בהם צפיפות הדיור נמוכה - מעל ל-25 מ"ר לנפש (כ-70 אזורים), אף לא אזור אחד הוא חרדי, ורק אזור אחד מאוכלס ברובו באוכלוסייה ערבית - החלק הצפוני של בית-צפאפה, בו עומדת צפיפות הדיור על 41 מ"ר לנפש. באזורים החרדיים, האזור בעל צפיפות הדיור הנמוכה ביותר הוא צפון-מערבהּ של שכונת הר-נוף - 24 מ"ר לנפש. הצפוף ביותר הוא קרית קמניץ בנווה יעקב – 10 מ"ר לנפש.
קיים פער בין צפיפות הדיור בשטחים שנוספו לעיר בשנת 1967 (מזרח ירושלים), לבין השטחים שהיו חלק ממנה קודם לכן. הן באזורים היהודיים-כלליים, והן באזורים החרדיים, צפיפות הדיור נמוכה יותר בשטחים שהיו חלק מהעיר לפני 1967.

צפיפות דיור לפי אזור

מקורות הנתונים:
מערכת הארנונה של עיריית ירושלים
והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה