יום ראשון, 26 בפברואר 2012

מהגגות אל בורות המים


יאיר אסף-שפירא 

מתחילת עונת הגשמים ועד 31/1/2012 ירדו בירושלים 294 מ"מ גשם, המהווים 92% מהממוצע הרב שנתי לתאריך זה, ו-53% מהממוצע לכלל העונה, העומד על 554 מ"מ. כאשר יורדת כמות של מ"מ אחד על שטח של דונם, מצטברים המים לכדי מ"ק (מטר מעוקב) אחד. מכאן יוצא שבירושלים כולה, ששטחה הוא 126,000 דונם, יורדים 70 מיליון מ"ק בעונת גשמים. לאן מגיעים מים אלו, ומה ניתן היה לעשות עמם? 

המים המנוקזים (הנגר העילי) - זורמים דרך מערכות הניקוז, אל אפיקי הנחלים המקיפים את העיר - רפאים, ארזים, קדרון ואוג. המים היורדים בשטחים שאינם מנוקזים, אך אינם סלולים, כגון פארקים גדולים, חודרים אל מי התהום. על-מנת להגביר את ההחדרה למי התהום, ובתוך כך לצמצם את נזקי ההצפות, קיימת כיום תכנית המחייבת השארת אזורים לא סלולים, וניקוז מים אליהם. 

בירושלים נהוג היה לבנות בורות מים מתחת לבתים, לנקז אליהם את הגשם מהגגות, ולהשתמש במים לצריכה שוטפת. גם כיום אלפים מהם פזורים ברחבי העיר, ובימינו הם כמעט שאינם נמצאים בשימוש. אך כמה מים היינו מקבלים אילו היינו חוזרים לנוהג של איגום המים מגגות הבתים? 

שטח כלל הגגות בעיר הוא 13.6מיליון מ"ר (11% משטח השיפוט), כלומר שעל הגגות יורדים 7.5 מיליון מ"ק בעונת גשמים. אילו, באופן תיאורטי, היינו מצליחים לאגום את כלל המים מכלל הגגות בעיר, היינו ממלאים כרבע מצריכת המים למגורים בעיר, אשר עמדה בשנת 2010 על 32.6 מיליון מ"ק. 

בירושלים מתקינה חברת "יבול מים" מערכות לאיסוף מי גשמים בבתי ספר, במסגרת פרויקט משותף עם הקרן לירושלים, העירייה, והרשת הירוקה. עד כה הותקנו מערכות כאלו ב-16 בתי-ספר, ועוד 8 אמורות להתחיל לפעול בשנה הבאה. המערכות אוספות את מי הגשמים מהגגות, וממלאות באמצעותם את מיכלי ההדחה (ה-"ניאגרות") בשירותים. מערכות אלו חוסכות עד 90% מצריכת המים של בית הספר בעונת הגשמים. 




מקורות הנתונים:
שנתון סטטיסטי לירושלים 2012 (טרם פורסם),  חברת הגיחון,  אתר האינטרנט של השרות המטאורולוגיאמיר יחיאלי,  חברת "יבול מים"

תגובה 1:

  1. שימוש נכון בבורות המים בנחלאות היה מאפשר להפוך אותה לשכונה פורחת. בחצרי הישנה בשכונה יש בור מים עצום, הייתי משקה ממנה את כל הצמחים והחצר פרחה... זה עם דלי וחבל. עם קצת השקעה יש שם מספיק מים להפוך את כל החצר הציבורית של סוכת שלום לגן פורח.

    השבמחק