יום שני, 1 באוגוסט 2011

מעורב ירושלמי

מאת:  איתן בלואר

עירוב שימושי קרקע (להלן עירוב שימושים) הוא אחת מהגישות המקובלות כיום בתכנון העירוני. גישה זו דוגלת בשילוב של מגורים יחד עם שימושים אחרים כגון מסחר, חינוך, תרבות וכדומה במרחב תכנוני מוגדר (בבניין או ברחוב). היא עומדת בניגוד לגישת הפרדת השימושים, הדוגלת בהפרדת האזורים בעיר לפי סוגי השימושים. ג'יין ג'ייקובס נחשבת לאחת הנציגות המובהקות של גישת עירוב השימושים והיא סברה שעירוב שימושים הוא מרכיב מרכזי בתהליכי התחדשות עירונית וביצירת אזורים מצליחים.

בחינה של עירוב שימושים באזור מתאפשרת באמצעות ניתוח נתוני שטח הרצפה למגורים ושלא למגורים. באזורים שבהם חלוקת השימושים קרובה ל-50% מגורים ו-50% לא למגורים, האזור מוגדר כאזור בעל עירוב שימושים אופטימאלי. ניתוח שטחי הארנונה (למגורים ושלא למגורים) לשנת 2010 מאפשר לאפיין בירושלים את מידת עירוב השימושים בכל אזור. האזורים חולקו למספר קבוצות עיקריות המייצגות את מידת עירוב השימושים. הקבוצה הראשונה כוללת אזורים שבהם למעלה מ-80% מהשטח הבנוי הוא למגורים ואילו שטחי המסחר מרוכזים במקום אחד. עם קבוצה זו נמנות שכונות המגורים החדשות כגון פסגת זאב, רמת שלמה, רמות וכן השכונות הערביות שועפט ועיסוויה. הקבוצה השנייה כוללת אזורים בעלי 79%-60% שטחים למגורים, והיא כוללת את השכונות הוותיקות שבהן רחובות מסחר מרכזיים של ירושלים כגון המושבה הגרמנית, מאה שערים וכן בית הכרם.

הקבוצה השלישית (59%-40%), כוללת אזורי מגורים עם מוקדי מסחר ותעסוקה גדולים כגון חלקה הדרומי של הגבעה הצרפתית, חלקים בעיר העתיקה וחלקים מבית וגן. הקבוצה הרביעית (39%-10%), הינה של אזורים שבהם המגורים אינם המרכיב העיקרי של האזור כגון אזורים במרכז העיר ואזורים בגבעת שאול. הקבוצה החמישית (9%-0%) כוללת את אזורי המסחר והתעסוקה העיקרים בירושלים, כגון הר חוצבים, קריית הממשלה וקניון מלחה.
מקור: שנתון סטטיסטי לירושלים 2011, עיבוד לנתוני הארנונה.



 

מקור: שנתון סטטיסטי לירושלים 2011, עיבוד לנתוני הארנונה.