יום שני, 26 בינואר 2009

דעה אישית: כנס "חזון לירושלים"

אביאל ילינק

ביום חמישי האחרון התקיים במכון ירושלים כנס לכבוד צאתו לאור של ספר "חזון לירושלים" בעריכת פרופ' גור עופר.

הספר הוא אסופת מאמרים מאת מיטב החוקרים בתחומים שונים ומטרתו להיות מעין "תכנית אב" המתווה כיוונים לשיקום ולהתחדשות ירושלים. התכנית ממליצה על מספר מנועי צמיחה לעיר, ביניהם תיירות, השכלה גבוהה, תעשיות עתירות ידע ותרבות. פיתוח תחומים אלו יחד עם מנועי הצמיחה המסורתיים של ירושלים - המגזר הציבורי ותחום הבריאות - יביאו על פי התוכנית לצמיחתה הכלכלית של העיר.

חלק ממנועי הצמיחה המוזכרים בתכנית הוזכרו גם בעבר כבעלי פוטנציאל לשיקום העיר, אך יתרונה העיקרי של התכנית היא בהיותה כוללנית ובהמלצותיה על אמצעי מדיניות מעשיים. בשל כך ובשל הרעיונות שהיא מעלה יש לה חשיבות רבה וראוי להעניק לה תשומת לב מיוחדת.

יצאתי אופטימי מערב העיון לכבוד הספר. מי שלא היה במכון ירושלים בערב זה הפסיד לדעתי "חוויה מתקנת", לאחר הסיקור השלילי המגמתי של העיר הזו בעיתונות בשנים האחרונות (שרובו לא נכון עובדתית). לפעמים קשה לדעת את מי התקשורת צובעת בצבעים שחורים יותר: ירושלים או איראן (אולי בגלל החרדים?, אם רק היו לובשים לבן..), תארו לכם שהיינו מצהירים על כוונה לפתח פצצת גרעין...
ובכל זאת, אולם "טדי קולק" במכון ירושלים היה מלא עד אפס מקום. אנשים שלא מצאו מקום ישיבה עברו לחדר קטן יותר בו הוקרנו ההרצאות בוידאו או שפשוט עמדו. קהל גדול של אוהבי ירושלים הצמאים לשמוע אנשים שאינם מוכנים לוותר על העיר ומציעים רעיונות טובים לשקם אותה.

רוב הקהל הגדול הזה נשאר לאורך כל הכנס (שלא היה קצר, כ-5 שעות). רגע יפה היה כשראש העיר החדש, ניר ברקת, הגיע למכון באמצע אחת ההרצאות. הוא לא חיפש את מושבו מיד על הבמה או בשורה הראשונה אלא מצא את מקומו בכסא הפנוי הראשון שזיהה בתוך הקהל, הוציא פנקס והחל לסכם את ההרצאה. לאחר כמה דקות הסתיימה ההרצאה והוא עלה לבמה לשאת את דבריו.
לא יודע למה, אבל זה מצא חן בעיני. יצאתי אופטימי.

והנה כמה תמונות מהכנס, למי שהחמיץ

תגובה 1:

  1. אישית הייתה לי בעיה עם הגדרת יעדי התכנית. יעדה העיקרי של התכנית הוא "הגדלת שיעור האוכלוסייה היצרנית, היצירתית והמשכילה החיה בירושלים ומועסקת במשלחי-יד הדורשים השכלה גבוהה ויצירתיות". מצד אחד זה נשמע טוב אך מצד שני ממשפט זה ניתן להבין בבירור לאלו מגזרים מיועדת התכנית ואלו היא דוחקת החוצה. אך אין צורך בפרשנות. פיסקה לאחר מכן נכתב בבירור: "היעד העיקרי של התכנית הוא הגדלת שיעור האוכלוסייה היהודית הלא חרדית בעיר" (עמוד 9 בתוכנית). נדמה לי שחזון לעיר אמור להיות משותף לכלל תושבי העיר. תכנית שמצהירה כי מטרתה העיקרית היא צמצום של שניים ממגזרי האוכלוסייה הגדולים בעיר לא יכולה להיקרא "חזון לירושלים". מקסימום "חזון לירושלים היהודית החילונית עד דתית-לאומית" (כולל או לא כולל חרדל"ים?) או "חזון לירושלים הדרום-מערבית", ואפילו זה לא אם לוקחים בחשבון את החרדים ברחביה, בנחלאות, בקריית יובל..

    השבמחק