יום שלישי, 2 בספטמבר 2008

פרסום חדש: אסטרטגיות קהילתיות להתמודדות עם עוני בירושלים

מאת: ד"ר רוני סטריאר

הקדמה
ירושלים היא עיר של ניגודים . לצד עושרה התרבותי , עומקה הרוחני , יופייה שובה הלב וחשיבותה הפוליטית והאסטרטגית ירושלים היא עיר מוכּת עוני . בירת ישראל היא עיר בה חיות קהילות עניות , וקווי חלוקת העוני חופפים את גבולותיה הקהילתיים .כל החפץ לחסנה , חייב להתחיל בהעלאת רמת -חייהם של תושביה העניים . לשם כך זקוקה ירושלים לאסטרטגיה קהילתית שתפיח תקווה בקהילותיה העניות . יחד עם זאת ייאמר מראש : אסטרטגיה כזו אינה תחליף למדיניות חברתית עירונית ולאומית לצמצום העוני בירושלים . זאת מכיוון שאין לנתק את עונייה של העיר מן ההקשר הרחב של התפתחות האי -שוויון החברתי בישראל . מאידך -גיסא , מדיניות חברתית שתתעלם מאופייה הקהילתי של העיר , תתקשה להשיג את יעדיה . מסמך זה מציע קווים מנחים לפיתוח אסטרטגיה קהילתית להתמודדות עם עוני בעיית העוני היא בעיה מורכבת ורבת -ממדים . פתרונה מחייב היערכות בתחומי התעסוקה , החינוך , הדיור והרווחה . היערכות כזו כרוכה בהקצאת משאבים רבים .נכונותן של ממשלת ישראל ועיריית ירושלים להקצות משאבים לצמצום ממדי העוני בעיר , היא החלטה פוליטית . רק התארגנות אקטיבית של קבוצות אזרחים עניים ובעלי -בריתן ) עמותות , אנשי -מקצוע , אנשי -אקדמיה (עשויה להשפיע על בניית סדר -יום פוליטי עירוני ולאומי חדש ואלטרנטיבי. נייר -עמדה זה מושתת על ספרות מחקרית רלוונטית , על שיחות עם מנהלי -שירותים ואנשי -מקצוע בשדה ועל ניסיון רב -שנים של עבודה עם קהילות עניות בעיר . זהו מאמץ נוסף של מכון ירושלים לחקר ישראל לקדם את הדיון הציבורי בבעיות העוני של ירושלים .

ד"ר רוני סטריאר , מרצה בבית הספר לעבודה סוציאלית , בפקולטה למדעי הרווחה והבריאות , אוניברסיטת חיפה . יועץ בכיר לארגוני -רווחה בפיתוח שירותים ייחודיים. מחקריו מתרכזים בעוני , הדרה חברתית , אי -שוויון חברתי על רקע הבדלי תרבות ומִגדר ,ולימודי -קהילה .

לחץ לפרסום המלא באתר מכון ירושלים

2 comments:

  1. האם תוכלו לפרסם את נייר העמדה באתר?

    השבמחק
  2. קראתי את נייר העמדה, זה חשוב שיש מחקר העוסק בתחום.
    כירושלמית העוסקת בתחום הקהילתי אציין כי זה מעט 'מאכזב' שאין המלצות פרקטיות אמיתיות בנייר זה. כמובן שחשוב לשאוב מהידע הקיים בקהילות עניות, כמו בכל קהילה; כמובן שחשוב לשים דגש על פיתוח מנהיגות מקומית - והעירייה (וגופים נוספים) מציעה תוכניות כאלו כבר כיום (אם כי אולי לא מספיק).
    אז מה החידוש? (בהמלצות, לא בניתוח התיאורטי; זה נייר עמדה ולא מחקר אקדמי - תיאורטי)
    הייתי מצפה בהקשר של ירושלים ובהקשר הכללי להמלצות מעשיות יותר.

    השבמחק