ליאור רגב
המהפכה התעשייתית הביאה איתה יתרונות רבים, כמו עלייה בתפוקה והוזלת עלויות הייצור. אך התעשייה משתמשת לעיתים בחומרים שהשפעתם על בריאות הפועלים והסביבה לא בהכרח טובה. מדינת ישראל התקינה תקנות לטיפול בחומרים מסוכנים אלו. לפי התקנות, כל מפעל, חנות, ארגון חקלאי, תחנת דלק או עסק אחר שעוסק בתהליכי הייצור, באחסנה, הפצה או הובלה של חומרים מסוכנים נדרשים לקבלת היתר מהמשרד להגנת הסביבה.
כאשר בוחנים את מספר ההיתרים ביחס למספר התושבים בכל מחוז, המגמה של מיקום מפעלים בפריפריה מתחדדת: בדרום היחס של היתרים ל- 10,000 נפש עומד על 11.3 היתרים ובצפון 10.6. לעומת זאת, במחוזות ירושלים ותל אביב היחס עומד על 4.1 בלבד. נראה שהמרחב הדליל באוכלוסייה בפריפריה מתאים יותר לעסקים ומפעלים המטפלים בחומרים מסוכנים.
מעניין לראות שבעיר ירושלים ממוקמים 45% מהעסקים שקיבלו היתר במחוז, נקודה המלמדת על הבולטות של העיר במחוז. לשם השוואה בחיפה ממוקמים 32% מהעסקים שקיבלו היתר במחוז חיפה, ובתל אביב 26%.