יום שני, 30 בינואר 2017

בית עם גינה או דירת גג?


יאיר אסף-שפירא
מכון ירושלים למחקרי מדיניות  http://jerusaleminstitute.org.il

לפי נתוני הבנק העולמי, הצפיפות בישראל היא מהגבוהות במדינות העולם (387 תושבים בממוצע לקילומטר רבוע). בנוסף, אנו חיים באחת המדינות המעוירות בעולם, כאשר 91% מהאוכלוסייה מתגורר ביישובים עירוניים. 
ניתן היה לצפות, אפוא, שהבנייה בישראל תתאפיין בצפיפות גבוהה ובבנייה בקומות, על-מנת לחסוך בשטח. נתוני התחלות הבנייה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מראים כי הדברים אינם בהכרח כך. עד השנים 2009-10 רוב יחידות הדיור בישראל נבנו בבניינים נמוכים בני 1-4 קומות (52% בשנים 2009-10). מתוך הבנייה הנמוכה, רובן הגדול של יחידות הדיור איננו בבינוי של 3-4 קומות, אלא דווקא של 1-2 קומות, כלומר בתים צמודי קרקע, המהווים כ-80% מהבנייה הנמוכה בישראל. 
החדשות הטובות הן שהיקף הבנייה הנמוכה (1-4 קומות) נמצא בירידה, ובשנים 2014-15 היקפה הוא רק 38% מיחידות הדיור בישראל, לעומת 20% בבניינים בני 5-8 קומות, ו-42% בבניינים בני 9 קומות ומעלה. בשנים 2014-15 עבר לראשונה שיעור הבנייה הגבוהה (9 קומות ומעלה) את הנמוכה (1-4 קומות). עם זאת, כאמור, מתוך הבנייה הנמוכה, עדיין מהווים צמודי הקרקע (1-2 קומות) את הרוב הגדול (כ-80%), ושיעור זה יציב. 31% מיחידות הדיור שנבנו בישראל בשנים 2014-15 היו בצמודי קרקע.
ומה קורה במרכזים המטרופוליניים? ניכר שהמגמה דומה – עלייה בשיעורן של יחידות הדיור בבנייה גבוהה, וירידה בבנייה הנמוכה. בירושלים שיעור הבנייה הנמוכה (1-4 קומות) עמד בשנים 2014-15 על 26%, והבנייה הגבוהה (9 קומות ומעלה) על 47%. בירושלים עברה הבנייה הגבוהה את הנמוכה לראשונה בשנים 2008-09, כלומר שירושלים מקדימה בכ-6 שנים את ישראל. ליבת מטרופולין תל אביב – בעיר תל אביב - יפו והערים הנושקות לה -- מקדימה את ירושלים, ובה עברה הבנייה הגבוהה את הנמוכה כבר בשנים 2003-04, כלומר חמש שנים לפני ירושלים, ו-11 שנים לפני ישראל.
אפילו בערים המטרופוליניות – ירושלים וליבת מטרופולין תל אביב – מהווה הבנייה בצמודי קרקע אחוז גבוה מהבנייה הנמוכה. בירושלים היוו יחידות הדיור בצמודי קרקע 40% מכלל הבנייה הנמוכה בשנים 2014-15 (ו-11% מכלל הבנייה), ובליבת מטרופולין תל אביב הן היוו 54% מכלל הבנייה הנמוכה (ו-7%  מכלל הבנייה). ניתן להניח כי הדרישה לבנייה פרברית צמודת קרקע קיימת גם בערים, ואולי קיימת גם מחשבה שכך ניתן למשוך לעיר אוכלוסייה "טובה", אך לא בטוח שזה טיפוס הבנייה המתאים למדינה צפופה כמו שלנו.



יום ראשון, 22 בינואר 2017

פוסט על פוסט-דוקטורט

ליאור להרס
מכון ירושלים למחקרי מדיניות www.jerusaleminstitute.org.il

המונח "פוסט-דוקטורט" מתייחס לתקופה של לימודים ומחקר עצמאי לאחר קבלת התואר השלישי, מסגרת המהווה שלב משמעותי בחיים האקדמאיים. תקופה זו יכולה להימשך בין שנה אחת לבין מספר שנים. סקר של הלמ"ס שנערך בשנת 2010 ("סקר קריירה של בעלי תואר שלישי") הראה כי שליש מבעלי תואר שלישי בישראל (33%) השתלמו בלימודי פוסט דוקטורט. בקרב גברים בעלי תואר שלישי – 35% השתלמו בפוסט דוקטורט לעומת 31% בקרב נשים. מבין המשתלמים בפוסט דוקטורט, השיעור הגבוה ביותר הגיע מתחום המדעים הפיזקליים, מתמטיקה, סטטיסטיקה ומדעי המחשב (33%) ולאחר מכן מהמדעים הביולוגיים (33%). 11% מהפוסט דוקטורנטים היו ממדעי החברה ומשפטים ו-9% ממדעי הרוח. 

עוד מראה הסקר כי כמעט מחצית מהפוסט דוקטורנטים הישראלים (48%) עשו את לימודי הפוסט דוקטורט שלהם בארה"ב, לעומת 32% בישראל וכ-3% באנגליה. ניתן לראות כי כמעט מחצית מהפוסט דוקטורנטיות עשו את לימודי הפוסט דוקטורט בישראל (48%) בעוד שבקרב הגברים השיעור הוא 23% בלבד. הבחנה בין לימודי פוסט דוקטורט על פי תחום לימודים מצביעה על הבדל משמעותי בין גברים ונשים. בעוד שבתחומים של המדעים הפיזקליים, מתמטיקה, סטטיסטיקה ומדעי המחשב, רוב הפוסט דוקטורנטים היו גברים (75%), במדעי הרוח הרוב היו נשים (58%). במדעי החברה ומשפטים החלוקה היא 60% גברים ו-40% נשים.   

בשנת 2014 נאספו נתונים בשיתוף פעולה של הלמ"ס והאוניברסיטאות בישראל אודות בעלי תואר שלישי שהשתלמו בלימודי פוסט דוקטורט בישראל בשנה זו. מתוכם 58% היו פוסט דוקטורנטים ישראלים ו-42% היו זרים. המוסד האקדמי שבו היה השיעור הגבוה ביותר של תלמידי פוסט דוקטורט בשנת 2014 הוא מכון ויצמן (29%) ולאחר מכן האוניברסיטה העברית (21%) ואוניברסיטת בן גוריון (13%). בקרב הישראלים מחצית היו גברים אך בקרב הזרים 70% היו גברים. נתון זה מחזק את הנתון בסקר משנת 2010 על כך שנשים עושות לימודי פוסט דוקטורט בארצן יותר מאשר גברים. 42% מתלמידי הפוסט דוקטורט בישראל היו עד גיל 35 ו-51% היו בין הגילאים 36-45. מבין הפוסט דוקטורנטים בישראל בשנת 2014 השיעור הגבוה ביותר היה של  תלמידים במדעים ביולוגיים (27%) ומדעים פיזקליים (26%) ולאחר מכן בתחומים מתמטיקה, סטטיסטיקה ומדעי המחשב (9%), הנדסה ואדריכלות (9%). 

רבים בישראל חוששים מכך שתלמידי פוסט דוקטורט יישארו בחו"ל ולא ישובו לארץ. נתוני סקר הלמ"ס משנת 2010 מלמדים כי 10% מבעלי תואר שלישי שקיבלו את התואר בין השנים תשמ"ה-תשס"ח (1984/5-2007/8) שהו בחו"ל שלוש שנים ויותר. מתוכם השיעור הגבוה ביותר הוא של בעלי תואר שלישי במתמטיקה (21%) ומדעי המחשב (18%). באופן כללי ניתן לראות כי בקרב בעלי תואר שלישי במדעים המדויקים, שיעור השוהים בחו"ל שלוש שנים ויותר גבוה יותר (14%) מבעלי תואר שלישי במדעי החברה והרוח (4%). בקרב בעלי תואר שלישי במדעים המדויקים ובהנדסה, שיעור התלמידים ששהו בחו"ל תקופה ארוכה גבוה יותר בקרב בוגרי מכון ויצמן (19%) והטכניון (17%) ולאחר מכן בוגרי האוניברסיטה העברית (14%). בקרב בעלי תואר שלישי במדעי החברה והרוח, שיעור התלמידים ששהו בחו"ל תקופה ארוכה גבוה יותר בקרב בוגרי הטכניון (6%), אוניברסיטת תל אביב והאוניברסיטה העברית (5%). 


יום שני, 9 בינואר 2017

חוק וסדר

עומר יניב
מכון ירושלים למחקרי מדיניות www.jerusaleminstitute.org.il

בשנת 2014 עמד מספר אירועים המחייבים תגובה במחוז ירושלים על 225 אלף, עלייה של 15% משנת 2012. בין השנים האלו חלה גם עלייה של 8% במספר הפניות למוקד 100 של המשטרה בירושלים עבור נושאים כמו סכסוכי שכנים ותלונות על רעש. לעומת זאת, מספר תיקי החקירה של עבירות פליליות, דוגמת פריצה לבתים וגניבת רכבים, שנפתחו בירושלים בשנת 2014,  עמדו על 4,746 תיקים, ירידה של 17% לעומת שנת 2012, אז נפתחו 5,722 תיקי חקירה. אם כן, ניכר הפשע אינו משתולל ברחובות ירושלים. אך לא כך חשים תושבי העיר. במסגרת הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נשאלו המשיבים על מידת אמונם במשטרה על חוויותיהם בנושא של פשיעה וסדר ציבורי. במרבית הנושאים שנבחנו ענו המשיבים מירושלים כי הם נתקלו בפעילות לא-חוקית יותר מאשר תושבי תל-אביב וחיפה, ויותר מהממוצע הארצי. כרבע מתושבי ירושלים נתקלו במקרים של השחתת רכוש ו-ונדליזם, לעומת הממוצע הארצי, העומד על 18.9% ופחות גם ממספרם בתל-אביב וחיפה. 13.8% מהמשיבים מירושלים אמרו כי הם נתקלו במשתמשי או סוחרי סמים בעיר, אחוז גבוה במעט מהממוצע הארצי. גם כשנשאלו באם הם נתקלו בפשעי-שנאה, ענו בחיוב יותר תושבי ירושלים מאשר תושבי חיפה ותל-אביב. לעומת זאת, שנשאלו על מקרים של חיכוכים עם שכנים בעיתיים, בירושלים (17% מהמשיבים) נתקלו בבעיה זו פחות משיבים מאשר בתל-אביב (18%) ובחיפה (19%). בירושלים גם נתקלו פחות משיבים בהתנהגות לא הולמת של שיכורים ואנשים אחרים המועדים לפורענות,  18% בלבד, לעומת  22% בתל-אביב ו-20% בחיפה. לאור ממצאים אלו בסקר, כשנשאלו המשיבים האם הם מביעים אמון במשטרה, ענו בירושלים רק 32% מהמשיבים בחיוב, לעומת 40% מהמשיבים המתגוררים בתל-אביב ו-51% מאלו שבחיפה.