יום חמישי, 26 בנובמבר 2015

תקופת בדידות

יועד שחר

סופי שבוע הם ימים משמחים ומשפחתיים עבור רובנו. אצל אחדים מתעוררת לפעמים תחושות בדידות. למרות שתחושת הבדידות היא חוויה אישית וכל אחד מאיתנו חווה אותה אחרת, מעניין לראות מיהם הירושלמים שנוטים לחוות אותה יותר מאחרים. בסקר החברתי שנערך מדי שנה על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נשאלים הנסקרים האם ישנם מצבים שבהם הם מרגישים בדידות? ואילו הם היו במשבר או במצוקה, האם ישנם אנשים שעל עזרתם הם יכולים לסמוך?

יכולנו לשער שנשואים מרגישים פחות תחושות בדידות, ואכן, נמצא ש-36% מהרווקים בירושלים מרגישים בדידות לעיתים קרובות או מדי פעם, לעומת 31% בלבד בקרב הנשואים. יחד עם זאת, אם אתם כבר נשואים, עדיף להישאר במעמד זה שכן, בקרב הגרושים והפרודים 47% הרגישו בדידות ובקרב האלמנים 68% הרגישו בדידות. הנתון הזה עושה רומנטיזציה לחיי הנישואים אלא שלא הכל גן של שושנים, גם אם אתם נשואים, אין זה מבטיח שיש לכם על מי לסמוך בעת מצוקה. 77% בלבד מקרב הנשואים העידו שיש להם על מי לסמוך בעתות מצוקה. זאת לעומת, 80% בקרב הגרושים, 83% בקרב אלמנים ו-87% בקרב רווקים.

נהוג לחשוב שבחברות מסורתיות תחושת הביחד גדולה על חשבון תחושת הבדידות, אולם כשאנו מנתחים את הנתונים בירושלים בפילוח קבוצות האוכלוסייה עולה שתחושת הבדידות בקרב ערביי העיר גדולה יותר. 39% מהערבים טענו שהם מרגישים בדידות לעיתים קרובות או מדי פעם, לעומת, 25% מהיהודים. כשבוחנים האם ישנם אנשים שעל עזרתם הם יכולים לסמוך בשעת משבר, עולה שרק ל-52% מקרב הערבים יש על מי לסמוך לעומת 94% מקרב היהודים.

גם למידת האמונה או לאופי הזהות הדתית ישנה השפעה על תחושת הבדידות ועל התחושה שיש על מי לסמוך. בקרב חרדים, רק 10% מרגישים בדידות לעיתים תכופות או מדי פעם. בקרב דתיים 28% חשים בדידות ובקרב חילונים 29%. בדומה, לחרדים יש גם על מי לסמוך, כך מעידים 96% מהם. לעומת 94% בקרב הדתיים ו-91% בקרב החילונים.

חווית הבדידות והתחושה שיש או אין על מי לסמוך קשורה בראש ובראשונה לגבי מצב המציאות אולם, היא גם תוצר של האופן שבו אנו חווים ומבינים את המציאות. מהנתונים עולה, שמידת הבדידות והתחושה שישנם אנשים שבעת משבר יהיה ניתן לסמוך עליהם, קשורות באורח החיים שבחרנו לעצמנו המעצב את הן את המציאות והן את האופן שבו אנחנו חווים אותה.


יום שני, 2 בנובמבר 2015

מרוממה למלחה – כיצד נבחר מיקומו של גן החיות התנ"כי

תכנון: ג'ו סביצקי, אלכס בלוך וישראל קמחי
טקסט: דפנה שמר


בגן החיות התנכ"י בירושלים ביקרו בשנת 2014 קרוב ל- 716,000 אנשים. נכון לשנת 2014, בגן שוכנים 2,348 פרטים מ- 226 מינים. גן החיות נוסד בשנת 1940 ברחוב שמואל הנביא, עבר בשנת 1947 להר הצופים והתמקם בשנת 1950 בשכונת רוממה. הגן במיקומו הנוכחי, בין שכונות מלחה לגבעת משואה, נפתח לקהל ב-1993. הצעדים לבחירת מיקומו נעשו 15 שנים לפני סגירת הגן במיקומו הקודם בשכונת רוממה.

מספר סיבות הובילו לתכנון מיקום חדש לגן החיות בשכונת רוממה: מצבו הירוד של גן החיות, אשר היווה מטרד רעש וריח לתושבי השכונה שגרו בסמיכות רבה לגן, לצד רצונם של מנהלי הגן להתרחב פיזית, כאשר לגן לא היו עתודת שטח להתרחבות. בנוסף, גודלו של הגן היה 74 דונם, והוא היה עתיד להתכווץ ב -19 דונם בשל תכנית כבישים. לנוכח אלו נערכה בדיקה באגף לתכנון מדיניות בעיריית ירושלים בשנת 1967 והוצעו שתי אפשרויות לגן החיות התנ"כי – הפיכת גן החיות ברוממה למיני גן חיות או מציאת מיקום חדש.

על מנת להידרש לסוגיית המיקום מחדש, הוצעו 25 חלופות ברחבי העיר. המיון ביניהן נעשה באמצעות קריטריונים כמו: גודל מינימלי לאתר (לא פחות מ-110 דונם), אפשרות עתידית להתרחבות, טופוגרפיה מתונה יחסית, מפנה דרומי לאתר, תנאי מיקרו אקלים הולמים למגוון חיות, מבנה מגוון של נוף, קירבה לפארק קיים, הצללה מספקת, זמינות הקרקע ונגישות לאתר. לכל אחד מהקריטריונים ניתן משקל בהתאם לשיקולי המתכננים, כך למשל נגישות היוותה קריטריון ששוויו רבע מהציון הכולל.
מתוך הבדיקה של הצוות עלה שאף אתר לא נמצא אידאלי. האתר המועדף ביותר קיבל רק 0.81 מתוך 5 הנקודות האפשריות ובכל זאת הוא נמצא כמתאים ביותר מכל שאר האתרים ובו אכן נבנה לבסוף גן החיות מספר שנים מאוחר יותר, למרגלות גבעת משואה. לאתר שאותו אנחנו מכירים כיום כגן החיות התנ"כי היו מספר חסרונות עיקריים שעד היום מוכרים לנו, והם סומנו כבר ב- 1976 כנקודות החולשה שלו, למשל נושא הנגישות לאתר של כלל האוכלוסייה ובפרט של האוכלוסיות החרדית והערבית.