יום ראשון, 26 בפברואר 2012

מהגגות אל בורות המים


יאיר אסף-שפירא 

מתחילת עונת הגשמים ועד 31/1/2012 ירדו בירושלים 294 מ"מ גשם, המהווים 92% מהממוצע הרב שנתי לתאריך זה, ו-53% מהממוצע לכלל העונה, העומד על 554 מ"מ. כאשר יורדת כמות של מ"מ אחד על שטח של דונם, מצטברים המים לכדי מ"ק (מטר מעוקב) אחד. מכאן יוצא שבירושלים כולה, ששטחה הוא 126,000 דונם, יורדים 70 מיליון מ"ק בעונת גשמים. לאן מגיעים מים אלו, ומה ניתן היה לעשות עמם? 

המים המנוקזים (הנגר העילי) - זורמים דרך מערכות הניקוז, אל אפיקי הנחלים המקיפים את העיר - רפאים, ארזים, קדרון ואוג. המים היורדים בשטחים שאינם מנוקזים, אך אינם סלולים, כגון פארקים גדולים, חודרים אל מי התהום. על-מנת להגביר את ההחדרה למי התהום, ובתוך כך לצמצם את נזקי ההצפות, קיימת כיום תכנית המחייבת השארת אזורים לא סלולים, וניקוז מים אליהם. 

בירושלים נהוג היה לבנות בורות מים מתחת לבתים, לנקז אליהם את הגשם מהגגות, ולהשתמש במים לצריכה שוטפת. גם כיום אלפים מהם פזורים ברחבי העיר, ובימינו הם כמעט שאינם נמצאים בשימוש. אך כמה מים היינו מקבלים אילו היינו חוזרים לנוהג של איגום המים מגגות הבתים? 

שטח כלל הגגות בעיר הוא 13.6מיליון מ"ר (11% משטח השיפוט), כלומר שעל הגגות יורדים 7.5 מיליון מ"ק בעונת גשמים. אילו, באופן תיאורטי, היינו מצליחים לאגום את כלל המים מכלל הגגות בעיר, היינו ממלאים כרבע מצריכת המים למגורים בעיר, אשר עמדה בשנת 2010 על 32.6 מיליון מ"ק. 

בירושלים מתקינה חברת "יבול מים" מערכות לאיסוף מי גשמים בבתי ספר, במסגרת פרויקט משותף עם הקרן לירושלים, העירייה, והרשת הירוקה. עד כה הותקנו מערכות כאלו ב-16 בתי-ספר, ועוד 8 אמורות להתחיל לפעול בשנה הבאה. המערכות אוספות את מי הגשמים מהגגות, וממלאות באמצעותם את מיכלי ההדחה (ה-"ניאגרות") בשירותים. מערכות אלו חוסכות עד 90% מצריכת המים של בית הספר בעונת הגשמים. 




מקורות הנתונים:
שנתון סטטיסטי לירושלים 2012 (טרם פורסם),  חברת הגיחון,  אתר האינטרנט של השרות המטאורולוגיאמיר יחיאלי,  חברת "יבול מים"

יום שני, 6 בפברואר 2012

פנסיה להמונים

ליאור להרס 

מינואר 2008 חלה חובת ביטוח פנסיוני לכל עובד בישראל. חובה זו היא תוצאה של הסכם קיבוצי שנחתם ביולי 2007 בין ההסתדרות לבין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים. ההסכם נועד לפתור מצוקה של מאות אלפי עובדים במשק שלא היה במקום עבודתם הסדר פנסיוני שהבטיח את עתידם הכלכלי. בהסכם נקבע כי כל מעסיק בישראל מחויב לערוך לעובדיו ביטוח פנסיוני והוסכם על האחוזים שהמעביד והעובד ידרשו להפריש לפנסיה. 

נתוני הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצביעים על עליה משמעותית בשיעור העובדים בעלי תוכנית פנסיה בישראל (קרן פנסיה, ביטוח מנהלים או קופת גמל) בשנים שחלפו מאז שינוי זה. על פי הנתונים, שיעור בעלי תכנית פנסיה בקרב המועסקים בישראל עלה מ-64% בשנת 2007 ל-80% בשנת 2010. בירושלים, שיעור בעלי תכנית פנסיה עלה מ- 56% בשנת 2007 ל-66% בשנת 2010. שיעור הירושלמים בעלי תכנית פנסיה בשנת 2010 היה נמוך בהשוואה לתל אביב (85%), ראשון לציון (82%) וחיפה (80%). 

הנתונים מצביעים על קשר ברור בין רמת ההכנסה לבין שיעור העובדים בעלי תכנית פנסיה. כך למשל, בקרב עובדים בעלי הכנסה של עד 2,000 ₪ (הכנסה אישית נטו) רק ל-42% הייתה תכנית כזו, בעוד שבקרב בעלי הכנסה שמעל ל-7,500 ₪ שיעור בעלי תכנית פנסיה עלה על 95%. 
ישנם הבדלים משמעותיים בין עובדים מענפים שונים. שיעור גבוה של בעלי תכנית פנסיה קיים בקרב העובדים בתחום חשמל ומים (96%), שירותים ציבוריים (95%) ובנקאות, ביטוח ופיננסים (93%). לעומת זאת, שיעור נמוך יותר קיים בקרב העובדים בשירותי אירוח ואוכל (48%), בינוי (51%) וחקלאות (60%).

ניתוח מצבם של עובדי חברות כוח האדם מראה כי שיעור בעלי תכנית פנסיה בקרב עובדים אלו עלה 
מ-40% בשנת 2007 ל-62% בשנת 2010, אך הוא עדיין נמוך מהשיעור בקרב כלל המועסקים (80%).




מקור: עיבוד לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה