יום ראשון, 31 ביולי 2011

מרחב לצעירים

איתן בלואר

מכון ירושלים לחקר ישראל


מחקרים הראו שלצעירים פוטנציאל להביא להתחדשות עירונית ולצמיחה כלכלית מקומית, לכן זיהוי הפיזור המרחבי והמגמות הצפויות של הצעירים בירושלים יכול לסייע להבנת המצב העירוני ולתכנון העתידי שלה. ירושלים היא בין הערים הצעירות בישראל בשל אחוז גבוה של ילדים, אך מבחינת אחוז הצעירים (בני 20- 34) היא דומה למגמה הארצית. בסוף 2008 היוו הצעירים כ- 22% מאוכלוסיית ירושלים (170 אלף), בדומה לשיעור הצעירים בחיפה - 22% (57 אלף) ובישראל- 23% (1,665 אלף) , אך נמוך מבתל אביב - 30% (116 אלף).

זיהוי השכונות בהן גרים מספר הצעירים הגדול ביותר יכול לסייע בתכנון מדיניות ותשתיות המוכוונות לצעירים כגון קווי אוטובוסים למוקדי הבילוי, ההשכלה הגבוהה וכד'. בניגוד לדעה הרווחת מרבית הצעירים אינם מתגוררים במרכז העיר ובסביבתו, אלא פיזורם דומה לפיזור האוכלוסייה בעיר. כלומר, בשכונות הגדולות בירושלים גרים מספר הצעירים הגבוה ביותר. בשנת 2008 התגוררו בשכונת רמות 9,500 צעירים (5.5% מכלל הצעירים בעיר), פסגת זאב - 9,300 צעירים (5.5%) שועפט - 8,400 צעירים (5%) והעיר העתיקה - 8,000 צעירים (5.0%). בחינה של אחוז הצעירים מכלל אוכלוסיית השכונה הינו מדד שיכול להעיד על אופייה הצעיר של שכונה, ועל מידת הפוטנציאל שלה לעבור תהליכי התחדשות. בשנת 2008 השכונות בהן אחוז הצעירים בשכונה היה הגבוה ביותר הן מרכז העיר 37% צעירים מתוך כלל אוכלוסיית השכונה, הגבעה הצרפתית (37%), נחלאות (32%), רחביה (30%) וקרית היובל (27%). שכונות אלו הן גם האטרקטיביות ביותר מבחינת הגירת צעירים אליהן, כפי שבא לידי ביטוי באחוז המהגרים לשכונה (הנכנסים) מכלל הצעירים. כך למשל מרכז העיר, רחביה ונחלאות 68%-65% מסך כל המהגרים אל השכונה היו צעירים, טלביה - 53% והגבעה הצרפתית - 50%.

מקור: עיבוד לנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.


יום חמישי, 28 ביולי 2011

מתי עוברים דירה?

מאת: יאיר אסף-שפירא

מבין המהגרים מירושלים בשנת 2009, היו 25% ילדים בני 0-14, 41% צעירים בני 15-29, 30% בני 30-64, ו-4% בני 65 ומעלה. בקרב הנכנסים אל העיר התמונה דומה, אך חלקם של הצעירים גבוה מעט. ניכר כי הבוחרים לעזוב את העיר מתאפיינים בגיל מבוגר יותר מהנכנסים אליה, וביותר משפחות עם ילדים.
הגירה היא פעולה שאדם מבצע על-פי-רוב בשלב מסוים בחיים - כאשר נולדים ילדים, או כאשר אלו נכנסים למסגרת חינוכית - גן או בית-ספר. במבני הגילים של המהגרים אל ישובי סובב ירושלים המהווים יעדי הגירה עיקריים מירושלים ניתן להצביע על כמה קבוצות של ישובים, השונות זו מזו במאפייני המהגרים. נבחנו כלל המהגרים אל ישובים אלו, ולא רק המהגרים מירושלים.

הישובים ביתר עילית, ומודיעין עילית, המושכים הגירה של אוכלוסייה חרדית, מתאפיינים בשיעור גבוה של בני 15-29 מבין המהגרים אל הישובים. שיעור בני 15-29 בקרב הנכנסים לישובים אלו נע בין 47%-54%. שיעור הילדים בני 0-14 בקרב המהגרים אל ישובים אלו עומד על 34%-40%, שיעור בני 30-64 עומד על 11%-12%, ושיעורם של בני 65+ על כ-1%.

העיר בית-שמש, המושכת גם היא אוכלוסייה חרדית, אך לא רק כזו, מתאפיינת בשיעור גבוה יותר של בני 30-64 בקרב המהגרים אל העיר. שיעורם עומד על 23%, לעומת בני 15-29, המהווים 35% מהמהגרים אל העיר. שיעורם של הילדים בקרב המהגרים לבית-שמש דומה לשיעורם בקרב המהגרים לערים החרדיות, ועומד על 40%.

בקרב המהגרים אל הערים מעלה-אדומים ומודיעין, כמו גם בקרב המהגרים אל מבשרת-ציון, עומד שיעור הילדים בני 0-14 על 25%-29%. גם שיעורם של בני 65+ דומה בין המהגרים לשלושה ישובים אלו, ועומד על 4%-5%. אך שיעורם של בני 30-64 גבוה יותר בקרב המהגרים אל מודיעין (45%) ואל מבשרת-ציון (41%) מאשר בקרב המהגרים אל מעלה-אדומים (34%).
מקור הנתונים: הרשויות המקומיות בישראל 2009, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה



יום שני, 18 ביולי 2011

השתתפות בכח העבודה לפי מגדר

מאת: ד"ר מאיה חושן

שיעור ההשתתפות בכח העבודה מבטא את חלקם של בני 65-20 המשתתפים בכח העבודה (המועסקים, והבלתי מועסקים שמחפשים עבודה באופן פעיל) מתוך כלל האוכלוסייה בגיל העבודה (בני 65-20). בהקשר זה יש לציין שבימים אלו נמשך בישראל הדיון הציבורי והמקצועי בנושא גיל הפרישה לפנסיה של נשים בישראל, הנמוך מגיל הפרישה של גברים. דיון זה קשור להבדלים בין נשים וגברים בכלל ובשוק התעסוקה בפרט, וטור זה יבחן את שיעור ההשתתפות בכח העבודה לפי מגדר. כפי שצויין בטור בשבוע שעבר, בשנת 2009 היה שיעור ההשתתפות בכח העבודה בירושלים (58%) נמוך מזה שבישראל (71%). זאת בעיקר בשל שיעור השתתפות נמוך בכח העבודה של גברים חרדים ושל נשים ערביות בירושלים. ואמנם הנתונים מצביעים על כך ששיעור ההשתתפות של גברים יהודים בירושלים (59%) נמוך במידה ניכרת מזה שבישראל (75%). בקרב הגברים הערבים נרשמה מגמה הפוכה – שיעור ההשתתפות בכח העבודה של גברים ערבים בירושלים (78%) גבוה בהשוואה לישראל (75%). ומה באשר לנשים?

שיעור ההשתתפות של הנשים בירושלים נמוך מזה של הנשים בישראל, הן בקרב הנשים היהודיות והן בקרב הנשים הערביות. בשנת 2009 עמד שיעור ההשתתפות של הנשים היהודיות בירושלים על 68% בהשוואה ל-75% בישראל. שיעור ההשתתפות בכח העבודה בקרב הנשים הערביות בירושלים נמוך מאוד – 15%, בהשוואה ל-26% בישראל.

זווית הסתכלות אחרת על אותם נתונים מצביעה על כך שבירושלים שיעור ההשתתפות של נשים יהודיות (68%) עולה על שיעור ההשתתפות של גברים יהודים (59%). ההסבר לכך נעוץ בשיעור השתתפות נמוך בכח העבודה של גברים חרדים. בישראל לעומת זאת שיעור ההשתתפות של נשים יהודיות בכח העבודה זהה לזה של גברים יהודים (75%). לשם השוואה, שיעור השתתפות של נשים יהודיות בתל אביב (79%) נמוך במעט מזה של גברים יהודים (82%),ומגמה זהה נרשמה גם בחיפה – נשים 76% וגברים 78%.
מקור: עיבוד של מכון ירושלים לחקר ישראל לנתוני סקר כח אדם 2009 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.












יום ראשון, 10 ביולי 2011

השתתפות בכֹח העבודה

מאת: ד"ר מאיה חושן

שיעור ההשתתפות בכֹח העבודה הוא היחס בין האוכלוסייה בגיל העבודה לבין מספר המשתתפים בכֹח העבודה. מספר המשתתפים בכֹח העבודה כולל את המועסקים ואת הבלתי מועסקים שמחפשים עבודה באופן פעיל. יש לציין שישנן דרכים שונות להגדיר את כֹח העבודה. בטור זה הוגדר כֹח העבודה כבני 65-20.

לשיעור ההשתתפות בכֹח העבודה ישנה השפעה על המצב הכלכלי של הפרט, המשפחה העיר והמדינה. ממחקרים שערך בנק ישראל עולה ששיעור השתתפות נמוך בכֹח העבודה בישראל מאפיין בעלי השכלה נמוכה, גברים בעלי השכלה תורנית, נשים ערביות בכלל ובעלות השכלה נמוכה בפרט. שיעור תעסוקה נמוך אינו מאפשר מיצוי של כושר הייצור של המשק, פוגע ברמת החיים, מרחיב את ממדי העוני ומרחיב את ההוצאה הממשלתית על תשלומי העברה.

מניתוח של נתוני השתתפות בכֹח העבודה לשנת 2009 בקרב בני 65-20 בירושלים בהשוואה לישראל עולה התמונה הבאה: שיעור ההשתתפות בכֹח העבודה בירושלים (58%) נמוך מזה שבישראל (71%). שיעור ההשתתפות בירושלים הן בקרב היהודים והאחרים (להלן יהודים) והן בקרב הערבים נמוך בהשוואה לישראל. כך נמצא ששיעור ההשתתפות בכֹח העבודה בירושלים בקרב היהודים עמד על 64% בהשוואה ל-75% בישראל, ובקרב הערבים על 47% בירושלים ו-50% בישראל. יוצא איפוא שהפער בשיעור ההשתתפות בכֹח העבודה בין ירושלים לבין ישראל גדול במידה ניכרת בקרב האוכלוסייה היהודית בהשוואה לאוכלוסייה הערבית. הסבר לכך נעוץ בהבדלים במאפייני האוכלוסייה היהודית בירושלים, שכוללת שיעור גבוה של אוכלוסייה חרדית. בקרב האוכלוסייה החרדית בולט שיעור השתתפות נמוך של גברים בכֹח העבודה. מצב זה משפיע הן על תחולת העוני הגבוהה בקרב האוכלוסייה החרדית והן על כלכלת העיר ירושלים. אך הוא גם טומן בחובו פוטנציאל לפיתוח וצמיחה שבכיוונו נעשים מאמצים רבים בעיר ובמדינה – שילוב גברים חרדים במוסדות להשכלה גבוהה על מנת לשלבם בשוק התעסוקה. על השתתפות בכֹח העבודה בקרב האוכלוסייה הערבית ועל הבדלים בין נשים וגברים נרחיב בטור הבא.

מקורות: עיבוד מכון ירושלים לחקר ישראל לנתוני סקר כֹח אדם של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בנק ישראל, הודעה לעיתונות: שיעור התעסוקה בישראל בפרספקטיבה בינלאומית.















יום חמישי, 7 ביולי 2011

רק בריאות

מאת: אביאל ילינק

בשנים האחרונות חלה עלייה במודעות לשמירה על הבריאות ועל ניהול אורח חיים בריא. בהקשר זה, מעניין לבדוק כיצד תושבי ירושלים תופסים את מצבם הבריאותי ומה היקף ההוצאה החודשית על שירותי בריאות.
על פי הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מצבם הבריאותי של תושבי ירושלים טוב באופן יחסי. שיעור תושבי ירושלים שהעידו כי מצבם הבריאותי הוא טוב מאד עמד בשנת 2009 על 55%. שיעור זה היה זהה לזה שבתל אביב והיה הגבוה מבין תושבי הערים הגדולות. שיעור תושבי ישראל שהעידו כי מצבם הבריאותי הוא טוב מאד עמד על 48%, השיעור בקרב תושבי ראשון לציון היה 45%, בחיפה 37% ובאשדוד 30%. שיעור תושבי ירושלים שענו כי מצבם הבריאותי לא כל כך טוב או בכלל לא טוב עמד על 19%. שיעור זה היה גבוה יותר מבתל אביב (15%) ובראשון לציון (18%), ונמוך מהשיעור בישראל (20%), בחיפה (25%), ובאשדוד (28%).

מהנתונים עולה כי ישנו פער בתפיסת המצב הבריאותי בין גברים לנשים. שיעור הגברים בישראל שציינו כי מצבם הבריאותי טוב מאוד עמד על 50% לעומת שיעור הנשים שעמד על 44%. בירושלים הפער נמוך יותר, שיעור הגברים עמד על 57% לעומת שיעור הנשים שעמד על 53%.

בשנת 2009 עמדה ההוצאה החודשית הממוצעת לבריאות למשק בית בירושלים על כ-560 ₪. הוצאה זו הייתה קטנה בהשוואה לממוצע הארצי (כ-670 ₪) ולערים הגדולות בארץ. ההוצאה הגבוהה ביותר הייתה בתל-אביב (כ-880 ₪), ואחריה בראשון לציון (כ-710 ₪), בחיפה (כ-680 ₪), ובפתח-תקווה (כ-650 ₪).

מקורות: הסקר החברתי 2009, סקר הוצאות משק הבית 2009, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. 





יום ראשון, 3 ביולי 2011

מערכת החינוך הערבית בירושלים

מאת: ד"ר מאיה חושן

בימים אלו מסתיימת שנת הלימודים תשע"א. במערכת החינוך בירושלים לומדים השנה למעלה מ-240,000 תלמידים, 92% מהם לומדים במערכת החינוך שבאחריות ובניהול עירית ירושלים ומשרד החינוך. טור זה עוסק במערכת החינוך הערבית בירושלים. בשנת הלימודים הנוכחית לומדים בבתי הספר שבחינוך הערבי במינהלה לחינוך ירושלים שבעירית ירושלים כ-67,800 תלמידים, והם מהווים כ-31% מהתלמידים במינהל החינוך בעיר. עליהם יש להוסיף כ-20,000 תלמידים במערכת החינוך הערבית הפרטית, שאינה תחת חסות העירייה. יוצא איפוא שאחוז התלמידים במערכת החינוך הערבית מכלל התלמידים במערכת החינוך בירושלים עומד על כ-37% והוא דומה לחלקה של האוכלוסייה הערבית בירושלים - 36%.
לשם השוואה מספר התלמידים בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי בירושלים בשנת תשע"א – 67,100, דומה למספר התלמידים בחינוך הערבי - 67,800, בעוד שמספר התלמידים בבתי הספר של החינוך החרדי (באגף לחינוך חרדי שבמינהל חינוך ירושלים) גבוה יותר והוא עומד על כ-94,200 תלמידים.

בעשור האחרון גדל מספר התלמידים בחינוך הערבי בירושלים ביותר מפי שניים - מ-33,200 תלמידים בשנת הלימודים תשס"ב (2001/2002) ל-67,800 בתשע"א (2010/2011). את בתי הספר הערביים שבאחריות ובניהול עיריית ירושלים ומשרד החינוך, ניתן לחלק לשתי קבוצות עיקריות – בתי ספר רשמיים ובתי ספר במעמד של מוכר שאינו רשמי. עיקר הגידול בעשור האחרון במערכת החינוך הערבית היה תוצאה של גידול במספר בתי הספר במעמד של מוכר שאינו רשמי. חלקם היו במשך שנים רבות בתי ספר פרטיים והם קיבלו מעמד של מוכר שאינו רשמי שזיכה אותם בתקצוב ממלכתי, ואחרים הם בתי ספר חדשים שניפתחו וקיבלו מעמד של מוכר שאינו רשמי. מספר התלמידים בבתי ספר מוכרים שאינם רשמיים עמד על 2,000 בשנת תשס"ב והוא עלה ל-25,500 תלמידים בשנת תשע"א (גידול של כמעט פי 13). זאת לעומת בתי הספר הרשמיים העירוניים בהם גדל מספר התלמידים בעשור האחרון מ-31,100 ל-42,000 תלמידים (גידול של 35%).

מקור: שנתון סטטיסטי לירושלים, מכון ירושלים לחקר ישראל, שנתון המינהלה לחינוך ירושלים, אתר האינטרנט של עיריית ירושלים