יום ראשון, 26 ביוני 2011

בית קט עם גג אדום

מאת: יאיר אסף-שפירא

ניתן היה להניח כי בנייה של בניינים נמוכים, בני קומה אחת או שתיים, תאפיין ברוב המקרים יישובים כפריים. בנייה נמוכה ביישובים עירוניים אינה מתיישבת עם מדיניות הציפוף הננקטת לאור אזילת משאב הקרקע, ומתבטאת בצורה ברורה ביותר בהוראות תמ"א 35 - תכנית המיתאר הארצית המשולבת, המגדירה צפיפויות מגורים מינימליות.

אך על-פי הנתונים, גם בישובים העירוניים (עיריות ומועצות מקומיות) בישראל מתבצעת בשנתיים האחרונות בנייה נמוכה בהיקף נרחב. בשנים 2009-2010 היו 88% מהבניינים שבנייתם הסתיימה ביישובים העירוניים (80% בעיריות) בני 1-2 קומות (כל הנתונים מתייחסים לבניינים חדשים - לא כולל יחידות חדשות בבניינים קיימים). כאשר בוחנים את סך הבניינים שנבנו בישראל בשנתיים אלו, כולל בישובים הכפריים, מגלים כי 93% מהם, שאכלסו 48% מיחידות הדיור, היו בני 1-2 קומות.

מגמה זו אינה מאפיינת את השנתיים האחרונות בלבד, והנתונים לגבי העשור האחרון מראים כי שיעור דומה של הבנייה ביישובים העירוניים (87%) ובישראל כולה (91%) התבצע בבניינים בני 1-2 קומות.

ייתכן שההסבר לנתונים אלו נעוץ בשאיפת הרשויות המקומיות למשוך אוכלוסייה מבוססת המבקשת להתגורר בבתים צמודי קרקע, אך הם מציגים מגמה הפוכה למדיניות התכנון הארצית השואפת, כאמור, לציפוף.

בתוך כך, בולטת ירושלים בבנייה שאינה נמוכה, ואף יותר ממנה הישובים העירוניים שסביב לה. מבין כלל הישובים העירוניים בישראל שבהם נסתיימה בנייתם של יותר מ-20 בניינים בשנים 2009-2010, התאפיינו רוב ישובי מרחב ירושלים בשיעורים הנמוכים ביותר בישראל של בנייה נמוכה.

הישובים בהם היה שיעור הבניינים הנמוכים נמוך מ-50% היו מעלה אדומים (9%), גבעת זאב (34%), מודיעין-מכבים-רעות (38%), בית-שמש (41%), ביתר עילית (42%) וירושלים (49%). יחד עם הערים אלעד, אילת וגבעתיים, היו אלו הישובים היחידים בישראל בהם היו שיעורי הבנייה הנמוכה נמוכים מ-50%.

לשם השוואה בחיפה היה שיעור הבניינים הנמוכים 61%, בתל-אביב - יפו 63%, בראשון לציון 92%, ובכלל הישובים העירוניים, כאמור, 88%.

מקור הנתונים: מערכת נתוני בנייה, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - מחולל לוחות



יום ראשון, 19 ביוני 2011

ספרים רבותי, ספרים

מאת: מיכל קורח

מדי שנה בחודש יוני מתקיים בישראל שבוע הספר העברי. בשבוע זה מתקיימים ירידי ספרים בערים וביישובים שונים ברחבי הארץ, בהם משתתפות רב הוצאות הספרים בישראל. בשנים האחרונות, בנוסף למכירת הספרים נערכות גם פעילויות תרבות ופנאי בנושא ספרים וספרות. שבוע הספר העברי הוא יוזמה של מייסדת הוצאת הספרים מסדה ברכה פלאי ז"ל. בפעם הראשונה התקיים האירוע בשנת 1926, בשדרות רוטשילד בתל-אביב, והוא נמשך יום אחד.
עד שנת 1961 ‎התקיים אירוע זה אחת לכמה שנים. את שבוע הספר העברי במתכונתו הנוכחית יזם וערך לראשונה המשורר והסופר שלמה טנאי במאי 1959, במסגרת אירועי העשור להקמת המדינה.

מי שאינו מעוניין בהכרח לרכוש כל ספר שהוא חפץ לקרוא ו/או שידו אינו משגת, יכול להשתמש בשירותי הספריות העירוניות בירושלים. מערך הספריות כולל ספריות שכונתיות, ספריות מתמחות (ספרייה לאומנות, ספרייה למוזיקה וספרייה ברוסית), ספרייה מרכזית וספרייה ניידת. בשנת 2010 היו רשומים בספריות אלו 40,300 מנויים, כמחציתם ילדים עד גיל 14.
בשנים האחרונות חלה עלייה ניכרת במספר המנויים בסיפריות העירוניות בירושלים, מ-27,800 בשנת 2006 ל-33,000 בשנת 2008 ול-40,300 בשנת 2010. הסיבה לעלייה הניכרת במספר המנויים החל משנת 2008 נעוצה בתיקון חוק הספריות הציבוריות שנכנס לתוקף בינואר 2008, שביטל את דמי המנוי לספריות.
יש לציין שהעלייה במספר המנויים באה לאחר מספר שנים בהן חלה ירידה במספר המנויים בספריות בישראל ככלל. הירידה בשימוש בספריות נבעה משינויים בסדרי עדיפויות של צריכת הפנאי, מהתחזקות אמצעי התקשורת ההמוניים, ובעיקר מהתפתחות מקורות מידע חדשים וזמינים, בעיקר האינטרנט. אולם, כאמור, ביטול דמי המנוי בשנת 2008 תרם רבות לעלייה במספר המנויים.

מספר המנויים הגדול ביותר בשנת 2010 בירושלים נרשם בספריות הללו: ספריית בית העם (הספרייה המרכזית) – 5,000 מנויים, בית הכרם (4,600 מנויים), רמת אשכול ורמות אלון (4,100 בכל אחת מהן) וגילה (3,900).
מספר ההשאלות הממוצע למנוי בשנת 2010 עמד על 15 ספרים בשנה.
כולם מוזמנים להנות משירותי הספריות העירוניות הפרושות ברחבי העיר!

מקורות: נתונים שהתקבלו מהנהלת הספריות העירוניות, מינהל תרבות חברה ופנאי, עיריית ירושלים, ויקיפדיה.  


יום ראשון, 12 ביוני 2011

שינויים בהרגלי הצריכה

מאת: מיכל קורח

לפני חג שבועות שחל השבוע השתרכו תורים ארוכים ברשתות השיווק לשם ביצוע קניות לחג והארוחות הכלולות בו. בהקשר זה מעניין לבחון את התפלגות ההוצאות של משקי הבית לצריכה בכלל ולצריכת מזון בפרט.
מנתונים חדשים שהתפרסמו לאחרונה על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על הוצאות משקי בית בישראל עולה שבשנת 2009 היתה ההוצאה החודשית הממוצעת לצריכה של משק בית בירושלים      11,900 ₪, בישראל 13,000 ₪ ובתל אביב 14,400 ₪. אולם בשל הבדלים בגודל משק בית, ההוצאה החודשית הממוצעת לנפש (סטנדרטית) בירושלים היתה 4,000 ₪, והיא נמוכה מזו שבישראל (4,700 ₪) ובתל אביב (6,900 ₪).

סעיפי ההוצאה העיקריים של משקי הבית בירושלים הם: דיור (26%), תחבורה ותקשורת (17%), מזון (17%), וחינוך, תרבות ובידור (13%). התפלגות זו דומה להתפלגות ההוצאות בישראל ובתל אביב.

סכום ההוצאה על מזון של משקי בית בירושלים, בישראל ובתל אביב דומה והוא עמד על כ-2,100 ₪.  אולם מסתבר ש"כל אחד וטעמו עִמו" וכי ישנו שוני בהרכב סל הקניות של משקי הבית.
הסעיפים העיקריים בהוצאה על מזון בירושלים הם: ירקות ופירות (414 ₪), בשר ועופות (338 ₪), לחם, דגנים ומוצרי בצק (325 ₪) חלב ומוצריו וביצים (298 ₪) וארוחות מחוץ לבית (244 ₪).
מעניין לציין שבעוד שבירושלים ובישראל שני הסעיפים הראשונים בהוצאה על מזון הם ירקות ופירות, ובשר ועופות, בתל אביב שני הסעיפים הראשונים הם ארוחות מחוץ לבית וירקות ופירות. יוצא איפוא שהתל אביבים מרבים לאכול מחוץ לבית - כ-31% מההוצאות על מזון בקרב משקי בית תל אביבים הן על ארוחות מחוץ לבית. זאת בהשוואה ל-12% בקרב משקי בית ירושלמים ו-14% בקרב משקי בית בישראל.

מקור: סקר הוצאות משקי בית 2009, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.







יום חמישי, 9 ביוני 2011

כאן גרים בכיף?

מאת: אביאל ילינק

במסגרת הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2009, נשאלו הנסקרים לגבי שביעות רצונם הכללי מאזור מגוריהם, ולגבי שביעות רצונם מהביטחון ומהניקיון בו. מהנתונים עולה כי בהשוואה לערים הגדולות בארץ, תושבי ירושלים הביעו שביעות רצון נמוכה מאד מהניקיון באזור מגוריהם, ושביעות רצון נמוכה מהביטחון באזור המגורים. שיעור שביעות הרצון הכללי מאזור המגורים היה גם הוא נמוך באופן יחסי לערים הגדולות בארץ.

שיעור תושבי ירושלים שמרוצים באופן כללי מאזור מגוריהם עמד על 79% והוא היה הנמוך מבין תושבי הערים הגדולות בארץ. שיעורי שביעות רצון גבוהים במיוחד נרשמו בראשון לציון (90%) ובתל אביב (89%). שיעורים נמוכים יותר נרשמו באשדוד (87%) ובחיפה (82%).

בכל הקשור לניקיון באזור המגורים ההבדלים בין הערים היו גדולים הרבה יותר, וגם כאן ירושלים נמצאת בתחתית הרשימה. רק 42% מתושבי ירושלים היו מרוצים מרמת הניקיון באזור מגוריהם. שיעור זה היה נמוך באופן משמעותי משיעור שביעות הרצון בראשון לציון (70%), בחיפה (56%), בתל אביב (54%), ובאשדוד (51%).

שאלה נוספת עסקה בשביעות הרצון מהביטחון באזור המגורים. כאן הפער בין ירושלים לבין שאר הערים הגדולות היה נמוך יחסית. שיעור תושבי ירושלים שהביעו שביעות רצון מהביטחון באזור מגוריהם עמד על 70%. זאת לעומת שיעור שביעות הרצון בתל אביב (77%), באשדוד (75%), בראשון לציון (73%), ובחיפה (71%).

מקור: עיבוד לסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה