יום שישי, 25 בפברואר 2011

חרדים לעתידנו

מאת: מיכל קורח

להשכלה בכלל ולהשכלה גבוהה בפרט יש קשר חיובי לרמת ההכנסה של אדם ואיכות חייו מחד, ולרמת ההתפתחות הכלכלית-חברתית של המדינה כולה מאידך. ההשכלה הגבוהה נחשבת ל"זהב השחור" של העידן הגלובלי. להשכלה גבוהה חשיבות רבה בישראל שבה ההון האנושי הוא המשאב העיקרי.

נתונים חדשים של מפקד האוכלוסין שנערך על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בדצמבר 2008, מאפשרים בחינה מעמיקה של סוג ההשכלה לפי שכונות.

מנתונים אלה עולה שהתפלגות ההשכלה לפי התעודה הגבוהה ביותר בירושלים דומה לזו שבישראל. 36% מתושבי ירושלים בני 15 ומעלה היו בעלי השכלה תיכונית (58% מהם בעלי תעודת בגרות), זאת בהשוואה ל-40% בישראל (57% מהם בעלי תעודת בגרות). 11% היו בעלי השכלה על-תיכונית לא אקדמית (12% בישראל) ו-22% בעלי תואר ראשון ומעלה (23% בישראל).

יש לציין שבירושלים נרשם אחוז גבוה של גברים שלמדו בישיבה – 27% (7% בישראל). מבין הערים בנות 100,000 תושבים ומעלה רק בבני ברק נרשם שיעור גבוה יותר של גברים שלמדו בישיבה (67%).
ובאשר לבעלי תארים אקדמיים - האחוז הגבוה ביותר (54%-45%) של בעלי תואר ראשון ומעלה נרשם בשכונות רסקו, גבעת מרדכי, המושבה הגרמנית, קטמון הישנה, רחביה, הגבעה הצרפתית, אבו-תור, בקעה וימין משה. האחוז הנמוך ביותר (10%-2%) של בעלי תואר ראשון ומעלה נרשם בשכונות החרדיות גאולה, מאה שערים, סנהדריה, תל ארזה, רוממה, מקור ברוך ורמת שלמה).

אולם יש לציין שהאוכלוסייה החרדית אינה מקשה אחת וישנן שכונות שרב אוכלוסייתן חרדית בהן נרשם אחוז גבוה יחסית של בעלי תואר ראשון ומעלה, דוגמת הר נוף (28%) וגבעת שאול (20%).

בקרב האוכלוסייה החרדית (בעיקר בקרב הגברים) במשך שנים רבות לא היה מקובל לרכוש השכלה גבוהה בכלל והשכלה אקדמית בפרט. זאת משום שההגברים מקדישים את מרבית זמנם ללימודים בישיבה. אולם בשנים האחרונות גדלה המודעות לצורך בשילוב האוכלוסייה החרדית בשוק התעסוקה, בין היתר באמצעות הגדלת ההשתתפות והנגישות של אוכלוסייה זו במערכת ההשכלה הגבוהה.
מקורות: מפקד האוכלוסין והדיור 2008, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. ישראל מציגה: הפרדוקס החינוכי, המרכז ללימודים אקדמיים, ד"ר חנה בר ישי.






יום ראשון, 20 בפברואר 2011

שביעות רצון ואופטימיות זהירה

מאת: אביאל ילינק

הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הוא סקר שנתי המספק מידע על תנאי החיים של האוכלוסייה הבוגרת בישראל (בני 20 ומעלה) ועל תפיסותיהם של האנשים לגבי היבטים שונים של חייהם. במסגרת הסקר שנערך בשנת 2009 נשאלו הנסקרים לגבי שביעות רצונם מתחומים שונים בחייהם.

מהסקר עולה כי בהשוואה לתושבי הערים הגדולות בארץ, תושבי ירושלים הם המרוצים ביותר מחייהם. 42% מהמשיבים בירושלים ציינו כי הם מרוצים מאד מחייהם, בהשוואה ל-30% מהמשיבים בחיפה, 28% בראשון לציון ו-26% בלבד בתל אביב. שיעור המשיבים הירושלמים שהעידו כי הם לא כל כך מרוצים או בכלל לא מרוצים מחייהם עמד על 11% בלבד. שיעור זה דומה לשיעור שנרשם בראשון לציון ונמוך מהשיעור בתל אביב (14%) ובחיפה (19%).

מהנתונים עולה כי ישנו קשר חיובי בין מידת הדתיות לבין שביעות הרצון מהחיים. שביעות הרצון בקרב יהודים תושבי ירושלים שהגדירו עצמם כחרדים הייתה הגבוהה ביותר. שיעור החרדים שציינו כי הם מרוצים מאד מחייהם עמד על 64%. זאת בהשוואה ל-38% מהדתיים ול-19% בלבד מהחילונים והמסורתיים.

תושבי ירושלים מרוצים באופן יחסי גם ממצבם הכלכלי. שיעור תושבי ירושלים שהעידו כי הם מרוצים או מרוצים מאד ממצבם הכלכלי היה הגבוה ביותר מבין תושבי הערים הגדולות ועמד על 62%. בתל אביב ובראשון לציון עמד שיעור זה על 56% ואילו בחיפה על 52% בלבד.
באשר לעתידם הכלכלי נראה כי תושבי ירושלים הם גם האופטימיים ביותר. 60% מהמשיבים הירושלמים העריכו כי מצבם הכלכלי בעתיד יהיה טוב יותר. זאת לעומת 54% מתושבי תל אביב, 45% מתושבי חיפה ו-39% בלבד מתושבי ראשון לציון.

מקור: הסקר החברתי 2009, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

יום שלישי, 15 בפברואר 2011

רוכבים לעבודה

מאת: יאיר אסף-שפירא

הרכיבה על אופניים כתחליף לנסיעה ברכב, מקלה על עומסי תנועה ועל בעיות חנייה, מפחיתה את זיהום האוויר, ובעלת תועלת בריאותית. ירושלים היא עיר הררית, ולכאורה אינה מתאימה לרכיבה על אופניים, אך משנה לשנה אנו רואים יותר ויותר רוכבים ברחובות העיר. לצערנו העלייה במספר הרוכבים ניכרת גם בנתוני הנפגעים בתאונות דרכים. מממוצע של 3.3 רוכבי אופניים בני 20+ נפגעים בשנה בין השנים 2003-2005, עלה מספר הנפגעים לכדי 8.3 בממוצע בין השנים 2008-2010. לשם השוואה, באותן שנים מספר הולכי הרגל והנוסעים ברכב (בני 20+) שנפגעו בתאונות דרכים דווקא ירד.
0.6% מהמועסקים תושבי ירושלים הגיעו לעבודה בשנת 2008 באופניים (כ-1,400 רוכבים ורוכבות). בישראל כולה הגיעו לעבודה באופניים 1.0% מהמועסקים. מבין הערים הגדולות בולטת תל-אביב - יפו, בה קיימת תשתית מפותחת יחסית של שבילי אופניים, ו-3.5% מהמועסקים המתגוררים בה הגיעו באופניים לעבודה. מבין הערים הגדולות, שיעור דומה לזה שבירושלים נרשם בחולון, בנתניה, ובפתח-תקווה. שיעור נמוך יותר נרשם בבאר-שבע, בת-ים, ראשון לציון, אשדוד, חיפה, ואשקלון, ושיעור גבוה יותר נרשם בבני-ברק, ברמת-גן, ברחובות, וכאמור - בתל-אביב - יפו, שהייתה גם הישוב בו דרך הגעה זו הייתה הנפוצה ביותר בישראל (מבין הישובים בני 2,000 תושבים ומעלה).

השכונות בירושלים בהן ההגעה לעבודה ברכיבה על אופניים נפוצה יחסית, נמצאות רובן ככולן מדרום למרכז העיר. האזורים בהם הגיעו לעבודה ברכיבה 2% ומעלה מן המועסקים משתרעים מנחלאות (דרום), דרך השוליים המזרחיים של שכונת רחביה, ואזור טלביה, וכמו-כן באזור קטמון הישנה, הקטמונים, בקעה ותלפיות. כל השכונות הללו מישוריות יחסית, וממוקמות ממזרח לנחל רחביה - גן סאקר, וממערב או בסמוך לקו פרשת המים. שיעור גבוה במיוחד של רוכבים לעבודה נרשם בקרב המועסקים תושבי קטמון הישנה, ומערבה של שכונת נחלאות (בין רחוב נסים בכר לשדרות בן-צבי, ובאזור רחוב המדרגות). שביל האופניים החדש על תוואי מסילת הרכבת עובר בין שכונות בהן שיעור הרוכבים גבוה, ויש לשער כי הוא ישמש אותם.


לחצו לצפייה במפה הכוללת את הנתונים המפורטים דרך מפות גוגל, או בתוכנת Google Earth 




מקור: עיבוד לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

יום שני, 7 בפברואר 2011

משק בית

מאת: יאיר אסף-שפירא
מפקד האוכלוסין האחרון מספק נתונים מעודכנים ומדוייקים לגבי סוף שנת 2008. במועד זה היו בירושלים 202,200 משקי בית.
שיעור משקי הבית הגדולים בירושלים גבוה, ו-21% מהם היו של 6 נפשות ומעלה. זאת לעומת 11% בישראל. עם זאת, גם שיעור משקי בית הקטנים, של 1-2 נפשות דומה לממוצע בישראל, וקבוצה זו כללה 40% ממשקי הבית בירושלים, לעומת 45% בישראל.
בקרב האוכלוסייה היהודית נמוך יותר חלקם של משקי הבית הגדולים, והוא עמד על 16% בירושלים, לעומת 9% בישראל. שיעור משקי הבית היהודיים הקטנים עמד על 47% בירושלים - בדומה לשיעור בישראל, שעמד על 46%.
שיעור משקי הבית הגדולים (6+ נפשות) גבוה בשכונות החרדיות, ושכונות אלו היו היחידות במגזר היהודי בהן שיעור משקי הבית הגדולים עלה על 20% בשנת 2008. שיעור גבוה במיוחד נרשם ברמת-שלמה, נווה-יעקב, והאזורים החרדיים של רמות-אלון. שיעור משקי הבית הקטנים (1-2 נפשות) גבוה במיוחד במרכז העיר ובקריית שמואל, והם היוו 75%-85% ממשקי הבית בשכונות אלו. נציין כי ההשוואה בין השכונות אינה כוללת את האזורים הערביים של העיר, בשל מחסור בנתונים לאזורים אלו.
81% ממשקי הבית בירושלים היו משפחתיים, והיתר היו של יחידים או שכללו מספר אנשים שלא היוו משפחה. ברוב משקי הבית המשפחתיים התגוררו שני דורות (הורים וילדים), אך 20% מהם היו של דור אחד, ו-4.5% של שלושה דורות או יותר. במגזר הערבי נדירות יותר משפחות של דור אחד, והן היוו 4.6% בלבד ממשקי הבית המשפחתיים בירושלים. משפחות רב-דוריות נפוצות יותר בקרב האוכלוסייה הערבית, והן היוו 7.9% ממשקי הבית המשפחתיים בעיר.