יום חמישי, 27 בינואר 2011

מי ברכב הפרטי ומי בתחבורה הציבורית?

מאת: ד"ר מאיה חושן

שירותי התחבורה הציבורית בישראל הם לעיתים איטיים ולוחות הזמנים שלהם אינם מדוייקים. קל וחומר כאשר צריך לעבור מאמצעי תחבורה ציבורית אחד לאחר. אי לכך מעדיפים רבים להשתמש ברכב הפרטי. שימוש ברכב פרטי אמנם כרוך בעלויות גבוהות יותר, אך הוא מאפשר להגיע ממקום אחד למקום אחר ביתר קלות, וכן להיות ניידים בשבתות ובחגים, ימים בהם לא פועלת התחבורה הציבורית. אולם יש לציין שלשימוש ברכב פרטי יש השלכות כלכליות וסביבתיות מזיקות כגון זיהום אוויר, קרקע ומקורות מים, צמצום השטחים הפתוחים, עלויות כלכליות של הגודש בכבישים ותאונות הדרכים ועוד.

בסוף שנת 2009 היו בישראל כ-2,458,700 כלי רכב מנועיים, 79% מהם כלי רכב פרטיים. רמת המינוע עמדה על 326 כלי רכב לכל אלף תושבים. במהלך השנים חלה עלייה ברמת המינוע בישראל מ-211 כלי רכב לאלף תושבים בשנת 1990, ל-288 בשנת 2000 ול-326 בשנת 2009. עם זאת רמת המינוע בישראל נמוכה בהשוואה למדינות המפותחות.

בסוף שנת 2009 היו בירושלים 168,700 כלי רכב מנועיים, 77% מהם כלי רכב פרטיים. רמת המינוע עמדה על 218 כלי רכב לכל אלף תושבים.
בישובי מטרופולין ירושלים שתושביהם מרבים ליומם (אנשים הנוסעים מידי יום מיישוב מגוריהם ליישוב אחר, לצורכי עבודה, לימודים או כל מטרה אחרת) בולטים הפערים בשיעור הבעלות על רכב. פערים אלו בשיעור הבעלות על רכב קשורים קשר ישיר למעמד החברתי-כלכלי של תושבי ישובים אלו. שיעור בעלות נמוך על רכב נרשם ביישובים החרדיים מודיעין עילית (43) וביתר עילית (53). שיעורי בעלות גבוהים יחסית נרשמו במעלה אדומים (281), במודיעין-מכבים-רעות (301) ובמטה יהודה (333). גם באבו גוש נרשם שיעור בעלות על רכב גבוה מזה שבירושלים - 228.


מקור: כלי רכב מנועיים 2009, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

יום שלישי, 18 בינואר 2011

הגירה לירושלים וממנה

מאת: מיכל קורח

ההחלטה להגר (לעבור מישוב אחד לאחר) מורכבת ממגוון שיקולים (חברתיים, כלכליים משפחתיים ועוד) של פרטים ומשקי בית לאחר שהם שוקלים את התנאים והאפשרויות ביישוב המוצא לעומת התנאים והאפשרויות ביישוב היעד. ההחלטה לשנות את מקום המגורים מתקבלת כאשר התנאים ביישוב היעד טובים יותר בהשוואה ליישוב המוצא.

בשנת 2008 עברו מירושלים לישובים אחרים בארץ 17,400 נפשות, ועברו לירושלים מיישובים אחרים בארץ 12,400 נפשות. מאזן ההגירה הבין יישובית (מספר הנכנסים פחות מספר היוצאים) עמד על 5,000-. יש לציין שמרבית ההגירה היא של אוכלוסייה יהודית. האוכלוסייה הערבית המזרח-ירושלמית ממעטת להגר.

היישובים שמהם עברו לירושלים המספר הגדול ביותר של מהגרים הם: תל אביב (810), בני ברק (690), בית שמש (620), מעלה אדומים (570) וביתר עלית (440).
היישובים שמשכו אליהם את מספר התושבים הגדול ביותר מירושלים הם: תל אביב (1,430), בית שמש (1,240), ביתר עלית (1,160) מעלה אדומים (930) ומודיעין-מכבים-רעות (930).
נתונים אלו מצביעים על כך שהן אוכלוסייה יהודית-כללית (חילונית, מסורתית ודתית) והן אוכלוסייה חרדית מהגרות אל העיר וממנה.
48% מהמהגרים מירושלים עברו ליישובי מטרופולין ירושלים, ולמעשה ממשיכים לקיים זיקות עם העיר לצרכים שונים - תעסוקה, חינוך ותרבות, בילוי ופנאי ועוד.
יש לציין שתהליכי ההגירה שמאפיינים את ירושלים אינם ייחודיים לה, והם מאפיינים ערים שהן העיר המרכזית של המטרופולין. גם תל אביב התאפיינה עד תחילת שנות ה-2000 במאזני הגירה שליליים, בשל הגירה של תושבים בעיקר לערים וליישובים הסמוכים לה. תשומת הלב הניתנת למאזן ההגירה השלילי בירושלים בולטת יותר בשל החשיבות המוענקת ליחס בין קבוצות האוכלוסייה השונות המתגוררות בעיר –יהודים-ערבים, חילונים ודתיים-חרדים, אוכלוסייה יצרנית-לא יצרנית ועוד.
מקור: עיבוד לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

יום שלישי, 11 בינואר 2011

שלוש ארבע ולעבודה

מאת: אביאל ילינק

מפקד האוכלוסין שנערך בשנת 2008, ושתוצאותיו התפרסמו לא מכבר, כולל נתונים מגוונים המאפשרים בחינה של מאפייני האוכלוסייה. בשנת 2008 עמד מספר המשתתפים בכוח העבודה בירושלים (מועסקים ומחפשי עבודה, מכלל בני 15+) על 240,000 איש. שיעור ההשתתפות בכוח העבודה עמד על 50% והיה נמוך בהשוואה לישראל (60%), לתל אביב (70%) ולחיפה (60%). שיעור ההשתתפות הנמוך בירושלים נובע בעיקר משיעור השתתפות נמוך בקרב האוכלוסייה החרדית ובקרב האוכלוסייה הערבית. מעניין כי מספר המשתתפים בכוח העבודה בתל אביב (232,000) נמוך רק במקצת ממספר המשתתפים בכוח העבודה בירושלים, וזאת למרות שמספר התושבים בה קטן כמעט בחצי.

על פי רוב, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בקרב גברים גבוה מבקרב נשים. בירושלים עמד שיעור השתתפות בקרב הגברים על 58% (לעומת 65% בישראל) ובקרב נשים על 42% (לעומת 53% בישראל).

הסתכלות על בסיס שכונתי מעלה כי שיעור ההשתתפות הגבוה ביותר בכוח העבודה היה בהר חומה (79%). שיעורי השתתפות גבוהים היו גם ברמת שרת ורמת דניה (71%), מרכז העיר והנחלאות (69%), גוננים (67%), ותלפיות מזרח (66%). שיעורי השתתפות בינוניים היו בקריית יובל (63%), קריית מנחם ועיר גנים (62%), גילה (61%) ובקעה (58%). שיעור ההשתתפות הנמוך ביותר היה באזור מאה שערים, בית ישראל ושכונת הבוכרים (20%). שיעורי השתתפות נמוכים היו גם באזור סנהדריה ושיכון חב"ד (29%), אזור מקור ברוך, מחנה יהודה וזיכרון משה (33%), רמת שלמה (44%), נווה יעקב (45%), בית וגן (47%) והר-נוף (48%).


מקור: מפקד האוכלוסין 2008, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

יום שני, 3 בינואר 2011

האוכלוסייה הנוצרית בישראל ובירושלים

מאת: מיכל קורח

ב-25 בדצמבר חגגה האוכלוסייה הנוצרית ברחבי העולם את חג המולד – יום לידתו של ישו. בארצות שבהן התרבות העיקרית היא נוצרית-מערבית, חג המולד הפך לחג החשוב ביותר בשנה, והוא נחוג הן כחג דתי והן כמועד חילוני המסמל את אחדות המשפחה. בארצות שבהן מקובלת המסורת הנוצרית-המזרחית, זהו החג השני בחשיבותו אחרי חג פסחא.

על פי ההערכות נאמדת כיום האוכלוסייה הנוצרית בישראל ב-153,200 נפש, והיא מהווה 2% מכלל אוכלוסיית ישראל. מרבית האוכלוסייה הנוצרית בישראל היא ערבית (80%) ומיעוטה לא-ערבית – 20% (נוצרים שעלו לישראל עם בני משפחותיהם היהודים מתוקף חוק השבות, מרביתם מברית המועצות לשעבר) .

רב (75%) הנוצרים-ערבים בישראל גרים בצפון הארץ (72% במחוז הצפון ו-14% במחוז חיפה) ו-10% גרים במחוז ירושלים, מרביתם בעיר ירושלים. האוכלוסייה הנוצרית-ערבית הגדולה ביותר בישראל גרה בנצרת (22,300), חיפה (13,700), ירושלים (11,500 אלף) ושפרעם (9,200).
האוכלוסייה הנוצרית הלא-ערבית מרוכזת בשלוש הערים הגדולות – חיפה (3,400), ירושלים (3,000) ותל אביב (2,800).

בשנת 2009 גרו בירושלים 14,500 נוצרים, 79% מהם נוצרים-ערבים. יש לציין שהנוצרים הלא ערבים בירושלים כוללים גם אנשי דת, כמרים ונזירים. שכונות בהן גרה אוכלוסייה נוצרית גדולה יחסית הן: העיר העתיקה - 6,400: ברובע הנוצרי (4,000), ברובע הארמני (1,200) וברובע המוסלמי (1,000). גם בבית חנינא גרה אוכלוסייה נוצרית גדולה - 2,900.

מקורות: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ויקיפדיה.