יום חמישי, 15 ביולי 2010

תנועות הנוער בירושלים

"אם יש עוד מקום שמדברים בו על אזרח טוב ולא על אזרח מצליח בלבד, הרי זה בתנועות נוער. אם יש עוד מקום שמדגישים בו קולקטיביות ולא רק אינדיבידואליות-אגואיסטית הרי זה בתנועות הנוער" (אהרון ידלין, 1993). מחקר של תרצה גולדשטיין (2007) על דפוסי הפנאי של הנוער בירושלים הצביע על קשר ברור בין חברות בתנועות נוער לבין אזרחות פעילה ותרומה לקהילה. בשנת 2010 פעלו בירושלים 11 תנועות נוער במיגזר היהודי - 4 בעלות אופי חילוני (מחנות העולים, השומר הצעיר, הנוער העובד והלומד, והצופים), אחת של התנועה המסורתית (נוע"ם), שתיים דתיות ציוניות (בני עקיבא ואריאל) ו-4 בעלות אופי חרדי (בנות בתיה, דגל ירושלים, היכלי עונג ועזרא). מספר החניכים בתנועת הנוער (גילאי 18-10) ירד בין שנת 2007 לשנת 2008, אך מ-2008 עלה מספר החניכים בהתמדה מ-32,400 ל-34,300 בשנת 2009 ול-37,200 חניכים בשנת 2010. בסך הכל בשנים 2010-2008 חלה עלייה של 15% במספר החניכים בתנועות הנוער בירושלים - אחוז הגידול הגבוה ביותר במספר החניכים (20%) נרשם בתנועות הנוער החילוניות (20%) והחרדיות (19%), ובנוע"ם נרשמה עלייה של 13%. בתנועות הנוער הדתיות-ציוניות לא חל שינוי במספר החניכים בתקופה זו - בין שנת 2008 ל-2009 חלה ירידה של 2.5% במספר החניכים בתנועות הנוער הדתיות-ציוניות, בעוד בין שנת 2009 ל-2010 חלה עלייה של 4%. בשאר תנועות הנוער נעצרה הירידה במספר החניכים כבר בשנת 2009.

יש לציין שהנתונים על מספר החניכים המופיעים בטור זה, מבוססים על נתונים של אגף חברה בעיריית ירושלים. מספר החניכים מהווה בסיס לחלוקת תקציבי התמיכה של העירייה. בתחילת שנות ה-2000 פיתחה עיריית ירושלים שיטה ממוחשבת לקביעת תקציבי התמיכה, שמבוססת על דיווח מפורט של תנועות הנוער על מצבת החניכים ובקרה של אגף חברה.
מקורות: תרצה גולדשטיין, הצעה לתוכנית-אב למבנים לתנועות נוער, 2012-2009, מו"פ אגף חברה, עיריית ירושלים, 2009.
ידלין, אהרון, "מורשת תנועות הנוער בחברה הישראלית", תנועות הנוער בחברה הישראלית רב שיח אחד עשר יד טבנקין - המכון לחקר הקיבוץ ותנועות הנוער, 1993 (מצוטט אצל תרצה גולדשטיין, 2009).
ד"ר לואיס גולדברג, מנהל המחלקה למחקר ופיתוח, מינהל חברה תרבות ופנאי, עירית ירושלים.

יום שלישי, 6 ביולי 2010

מרחב לצעיר


מחקרים הראו שלצעירים פוטנציאל להביא להתחדשות עירונית ולצמיחה כלכלית מקומית, לכן זיהוי הפיזור המרחבי והמגמות הצפויות של הצעירים בירושלים יכול לסייע להבנת המצב העירוני ולתכנון העתידי שלה. ירושלים היא בין הערים הצעירות בישראל בשל אחוז גבוה של ילדים, אך מבחינת אחוז הצעירים (בני 20- 34) היא דומה למגמה הארצית. בסוף 2008 היוו הצעירים כ- 22% מאוכלוסיית ירושלים (170 אלף), בדומה לשיעור הצעירים בחיפה - 22% (57 אלף) ובישראל- 23% (1,665 אלף) , אך נמוך מבתל אביב - 30% (116 אלף).
זיהוי השכונות בהן גרים מספר הצעירים הגדול ביותר יכול לסייע בתכנון מדיניות ותשתיות המוכוונות לצעירים כגון קווי אוטובוסים למוקדי הבילוי, ההשכלה הגבוהה וכד'. בניגוד לדעה הרווחת מרבית הצעירים אינם מתגוררים במרכז העיר ובסביבתו, אלא פיזורם דומה לפיזור האוכלוסייה בעיר. כלומר, בשכונות הגדולות בירושלים גרים מספר הצעירים הגבוה ביותר. בשנת 2008 התגוררו בשכונת רמות 9,500 צעירים (5.5% מכלל הצעירים בעיר), פסגת זאב - 9,300 צעירים (5.5%) שועפט - 8,400 צעירים (5%) והעיר העתיקה - 8,000 צעירים (5.0%).

בחינה של אחוז הצעירים מכלל אוכלוסיית השכונה הינו מדד שיכול להעיד על אופייה הצעיר של שכונה, ועל מידת הפוטנציאל שלה לעבור תהליכי התחדשות. בשנת 2008 השכונות בהן אחוז הצעירים בשכונה היה הגבוה ביותר הן מרכז העיר 37% צעירים מתוך כלל אוכלוסיית השכונה, הגבעה הצרפתית (37%), נחלאות (32%), רחביה (30%) וקרית היובל (27%). שכונות אלו הן גם האטרקטיביות ביותר מבחינת הגירת צעירים אליהן, כפי שבא לידי ביטוי באחוז המהגרים לשכונה (הנכנסים) מכלל הצעירים. כך למשל מרכז העיר, רחביה ונחלאות 68%-65% מסך כל המהגרים אל השכונה היו צעירים, טלביה - 53% והגבעה הצרפתית - 50%.

מקור: עיבוד לנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.